פסק דין בשלהי חודש מאי 2006, התובעים שהינם בני זוג הזמינו באמצעות הנתבעת "שבת בר-מצווה" לבנם רועי לתאריך 8.9.06 בבית מלון הייאט-רג'נסי ירושלים (צד שלישי ולהלן: "המלון"). בתחילה, ההזמנה הייתה עבור 15 חדרי אירוח תמורת 16,523 ₪ ולאחר מכן הורחבה ההזמנה ל-23 חדרים והתמורה הכספית גדלה בהתאם. התובעים שילמו מקדמה על סך של 500 ₪ בלבד על פי בקשת הנתבעת ולא נתבקשו לשלם סכום נוסף. בתחילת השבוע של האירוע פנו התובעים ישירות למלון על מנת להסדיר עימו את הסידורים האחרונים הדרושים ונתגלה להם לתדהמתם שהזמנתם לא בוצעה וכי לא נותרו חדרים במלון באותה השבת. בסופו של יום, ובהשקעת משאבים, זמן ולא מעט עוגמת נפש הצליחו התובעים למצוא מקום חילופי לאירוח במלון דן פנורמה. הם תבעו אפוא, את הנתבעת על החזרת המקדמה ששילמו לה בסך 500 ₪, תוספת העלות למלון דן פנורמה בסך 3,000 ₪, אובדן ימי עבודה של שני התובעים בסך 4,500 ₪, ונזק שאינו נזק ממון בסך 2,000 ₪, והעמידו את תביעתם על סך כולל של 10,000 ₪. בהגנתה הנתבעת לא התכחשה לכך שהתובעים בקשו להזמין את חדרי האירוח, אך טענה כי נקבע שעליהם לשלם את יתרת ההזמנה שבועיים לפני מועד האירוע. הואיל והתובעים לא עשו כן, המלון ביטל את ההזמנה. משכך, היא הפנתה אצבע מאשימה כנגד התובעים אשר פנו מיוזמתם למלון דן פנורמה תוך "פגיעה בפרנסתה" של הנתבעת. הנתבעת לא טמנה את ידה בצלחת ואף הגישה הודעת צד שלישי כנגד המלון, אך זאת מבלי לנמק את תביעותיה כנגדו. בכתב ההגנה להודעת צד שלישי טען המלון כי נקבע מפורשות בתנאי ההתקשרות שבינו לבין הנתבעת כי היה על הנתבעת לשלם את כל סכום ההזמנה מראש (היא צרפה את כתב ההזמנה להגנתה). ברם, בגלל שלנתבעת לא היו תנאי אשראי במלון, בא המלון לקראת הנתבעת ודרשה תשלום 50% על חשבון בלבד (מכתב המאשר את הפנייה מיום 9.8.06 צורף אף הוא להגנה). למרות האמור, ולמרות שנשלחה לה תזכורת ביום 22.8.06, הנתבעת לא שילמה את מחצית מסכום ההזמנה עד אשר ביום 23.8.06 נאלץ המלון לבטל את ההזמנה (מכתב ביטול ההזמנה צורף גם כן). בדיון שהתקיים, שני התובעים הצהירו חד משמעית שהם לא נתבקשו לשלם דבר מעבר ל-500 ₪ דמי המקדמה שהועבר לנתבעת. נהפוך הוא, התובעת אף דרשה לדעת ממנהל הנתבעת מה עליה לשלם מראש והיא נענתה כי אין לה מה לדאוג, שכן יש בידי הנתבעת "כרטיס" אצל המלון. היא הדגישה כי לוּ נדרשה לשלם, היא הייתה עושה כן, שכן היא "לא הייתה משחקת עם הבר מצווה" של בנה. נציגת הנתבעת נתבקשה להגיב על דברים אלו. היא טענה כי היא בקשה לקבל מהנתבעים מקדמה גדולה יותר מ-500 ₪, אך כשנתבקשה לפרט איזו מקדמה היא בקשה, היא מילאה את פיה מים וטענה כי היא אינה יודעת. כמו כן, היא אישרה בפה מלא כי היא לא בקשה מהתובעים לשלם את מלוא סכום ההזמנה, אלא רק סכום מקדמה גדול יותר מזה ששולם, וטענה כי יש לנתבעת "כרטיס פתוח" עם בית המלון. אין צריך לומר כי תשובות אלו של נציגת הנתבעת אינן מספקות והן אף מהוות ולו ראשית הודאה בטענות התובעים. אך יתר על כן, הן עומדות בסתירה מוחלטת להסכם ההזמנה שהיא חתמה עם בית המלון, ואינם מתיישבים עם המכתבים שבית המלון שלח לה. גם מקובלים עלי לחלוטין דברי התובעים שהם לא נתבקשו לשלם דבר מעבר לתשלום המקדמה, וכי לו היו דורשים זאת מהם היו עושים כן ללא הסתייגות נוכח הדאגה שלהם לקיום האירוע ללא תקלות. אך יתר על כן, גם אם אקבל את גרסת הנתבעת לפיה היא בקשה מהתובעים תשלום מקדמה גדול יותר, היה עליה להודיע לתובעים עם קבלת מכתבי ההתראה מהמלון וקל וחומר בן בנו של קל וחומר עם קבלת מכתב ביטול ההזמנה, שהמלון מבקש את תשלום מחצית ההזמנה. בנסיבות אלו, הנתבעת אחראית באופן בלעדי למחדל שנוצר ועליה לפצות את התובעים על נזקם. פשיטא גם שלאחר מחדלה של הנתבעת לא היה על התובעים להיעזר בה במציאת מקום אירוח חילופי והם היו חופשיים לחפש מקום אחר בכוחות עצמם. כך שלא מובנת טרונייתה של הנתבעת בעניין זה. התובעים זכאים אפוא, להשבת המקדמה ששילמו לנתבעת וכן להפרש ששילמו למלון דן פנורמה בעטייה של הנתבעת. כמו כן הם זכאים לפיצוי על אובדן זמנם ועוגמת נפש שסבלו. נקל לשער איזו עוגמת נפש הייתה להם שעה שמספר ימים בלבד לפני השבת מצאו עצמם ללא חדרי אירוח, כשלבסוף נאלצו להתארח בבית מלון שלא במקום שבקשו אותו מלכתחילה. אני מחייב אפוא, את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 500 ₪ עבור החזרת המקדמה; סך של 3,000 ₪ עבור הפרשי ההזמנה; וסך 3,000 ₪ נוספים עבור בזבוז זמן, אובדן שעות עבודה ועוגמת נפש. על הסכומים האמורים, תישא הנתבעת בהוצאות התובעים בסך 500 ₪. כמו כן, הודעת צד שלישי נדחית, שכן המלון לא היה אחראי בצורה כלשהי למחדל הנתבעת. הנתבעת גם תישא בהוצאות המלון בסך 500 ₪. אירועים (תביעות)בית מלוןפיצוייםבתי מלון (תביעות)