תביעה נגד א.ל.מ. חשמל ואלקטרוניקה על עוגמת נפש

פסק דין עובדות וטענות הצדדים: זוהי תביעה על סך 1,500 ₪ לפיצויים בטענת הפרת התחייבותה של הנתבעת ועוגמת נפש בשל סיפוק מקרר עם נפח לא תואם לזה שהוזמן על ידי הנתבעת. למען הסר ספק, אין התובעת מבקשת לבטל את החוזה מול הנתבעת. מכתב התביעה עולה כי בתאריך 25.02.07, רכשה התובעת מקרר מתוצרת סמסונג, דגם R.T.62עם נפח של 505 ליטר מהנתבעת. התובעת טוענת שסופק לה מקרר עם נפח של 490 ליטר, קטן יותר מהדגם שהוזמן על ידה. לטענת התובעת,לאחר שקיבלה את המקרר, התנהלו מספר רב של שיחות טלפוניות וביקורים שלה אל מול הנתבעת שבמהלכם היא ביקשה כי המקרר יוחלף בהתאם להזמנתה והסבירה כי המחיר ששילמה הוא עבור מקרר עם נפח של 505 ליטר, כפי שמופיע בקבלה, ולא עבור מקרר עם נפח קטן יותר. לטענת הנתבעת, המקרר שקיבלה התובעת הוא אותו מקרר שהיא רכשה אך קיימות מספר שיטות למדידת נפח פנימי של מקררים המסבירות את ההפרשים בין הרישומים, כך שהמדובר הוא באותו מקרר. לטענת הנתבעת, לפי מדידת היצרן נפח המקרר הינו 505 ליטר. מכון התקנים, אשר בודק נפח של מקררים המיובאים לארץ, משתמש בשיטת מדידה שונה וקבע כי נפח מקרר זה הינו 490 ליטר למרות שמדובר באותו מקרר. על פי התקן הישראלי (תקן 721 ג"ת 4) מכון התקנים, מאפשר סטייה של 3% ולפיכך אושר המקרר על ידי מכון התקנים. התובעת צירפה לתביעתה הזמנה/קבלה עבור מקרר עם נפח של 505 ליטר וצילום חוברת פרסום של היבואן בה נראה אותו דגם שהיא רכשה כשבאותה חוברת מופיע כי קיבולת המקרר הינה של 505 ליטר. הנתבעת צירפה להגנתה את ההזמנה, חשבונית המס ותעודת המשלוח של המקרר, אישור היבואן כי מדובר באותו מקרר, צילום מקטלוג היצרן לשנת 2007, צילום התקן הישראלי, ותעודת בדיקה של מכון התקנים. דיון: סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 קובע כי עוסק לא יעשה דבר, במעשה או במחדל, העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה. בזמן רכישת מקרר, הנפח הינו עניין מהותי. העובדה שקיימות מספר שיטות מדידה לא פוטרת את העוסק לפרסם מידע אחיד ומתואם לצרכן, ולספק מלוא המידע החיוני אודות אותו מוצר שהעוסק מוכר ליצרן. במקרה דנן, התובעת הזמינה ושילמה עבור מקרר עם נפח של 505 ליטר. העובדה שמכון התקנים מאשר סטייה של 3% בין מדידת הנפח על ידי היצרן לבין המדידה של מכון התקנים איננה גוברת על חוק הגנת הצרכן ועל חובת העוסק לא לעשות דבר שעלול להביא צרכן לטעות בכל עניין מהותי בעסקה. התובעת הוכיחה כי היא רכשה ושילמה עבור מקרר עם נפח של 505 ליטר והוכיחה גם כן כי סופק לה מקרר עם נפח של 490 ליטר. על הנתבעת להתאים את הנתונים שבהם היא משתמשת בעת שיווק המוצר על מנת למנוע הטעיה או מצב שעל הקבלה נרשמת מדידה אחת ועל המוצר מדידה אחרת. קיבולת המקרר הינה מסוג הנתונים המהותיים החשובים לצרכן בעת בא הוא לרכוש מוצר זה, נתון זה בשילוב עם נתונים נוספים של מחיר, צורה, פונקציות למיניהן, משפיע על החלטת הצרכן איזה מקרר הוא ירכוש, ועת נמסר מידע חסר, זה עלול לגרום להטעיית הצרכן ולהשפיע עליו בקבלת ההחלטה באם לרכוש מוצר זה או מוצר אחר. במקרה דנן, הפרה הנתבעת חובתה כעוסק כלפי התובעת, ובהתנהגותה לרבות אי מסירת מלוא המידע הדרוש גרמה להטעיית התובעת ועל כן עליה לפצותה על כך. גובה הנזק: התובעת שילמה עבור המקרר 5177 ₪ אחרי הנחה כאשר המחיר המקורי היה 5990 ₪. הנתבעת תשלם 800 ₪ עבור פער הנפח בין המקררים. בנוסף, על הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת בגין הליך זה בסך 200 ₪ להיום. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ניתן יהיה לנקוט הליכי הוצל"פ לשם גבייתם. עוגמת נפש / נזק לא ממוניחשמל