פסק דין 1. בפני תביעה קטנה שהגיש התובע, חנוך דיכטר, כנגד הנתבעות, חברת "מגה ספורט ציוד ספורט בע"מ" וחברת "מגמארט ציוד ספורט בע"מ", לתשלום סך של 9,500 ש"ח משום שנתגלה פגם באופניים שרכש מהן, אשר לטענת התובע היה קיים עוד בעת המכירה, אולם הוסתר מפניו. 2. ביום 14.7.2006 רכש התובע מהנתבעות זוג אופניים מיד שנייה, אשר שוויים עמד על 7,500 ש"ח, וזאת במסגרת עסקת חליפין על פיה רכש התובע את האופניים תמורת אופניו הישנים ותשלום של 6,000 ש"ח. המדובר באופניים מדגם "MINDBOMB" אשר מיועדים לרכיבה במדרונות תלולים. התובע טוען כי לאחר כשנה בה היו האופניים בחזקתו, בעת שתיקן תקר באחד מהגלגלים, הופנתה תשומת ליבו לכך שישנו שבר בשלדת האופניים, בחיבור בין מוט הכסא לשלדה, וכי זהו פגם מהותי המסכן את בטיחות הרוכב שכן שילדת האופניים עלולה לקרוס במהלך הרכיבה. לטענתו, השבר היה קיים עוד בעת הרכישה, אולם הוסתר ממנו על ידי צביעת המקום באופן מכוון, כך שהתובע לא יכל להבחין בו, ואף נאמר לו כי מדובר באופניים במצב מעולה וללא כל פגם. עוד הוא טוען כי במהלך השנה שהאופניים היו ברשותו הוא עשה בהם שימוש מועט של רכיבה פעם בשבועיים עם בתו באזור פארק הירקון בתל אביב, וכי מעולם לא רכב על האופניים בשטחים הרריים, כך שלא ייתכן כי הנזק נגרם בעת שהאופניים היו בחזקתו. לטענתו "לא נמסר לי מעולם שהאופניים לא נמכרות עם אחריות, לא הוצגה כל ראיה לכך" (ראה בעמוד 1, שורה 8). התובע הפקיד את האופניים בסניף הנתבעות ברחוב דיזינגוף בתל אביב, וזאת לצורך בדיקתם, אולם לטענתו לא הוצע לו כל פיתרון המניח את הדעת, ומאז הם נמצאים ברשותן של הנתבעות. לפיכך הוא מבקש לפצותו בסך של 9,500 ש"ח, בגין עלות האופניים ופיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו. 3. מנגד, טוענות הנתבעות כי הובהר לתובע שהאופניים המשומשים נמכרים ללא אחריות, וכי הם נמכרים "AS IS", כך שלמעשה תמורת רכישת המוצר במחיר מופחת, הוא נוטל על עצמו את הסיכון שברכישת אופניים מיד שנייה. לטענתן, התובע לא הוכיח כי הפגם באופניים היה קיים עוד במועד הרכישה, והן מכחישות את טענותיו אלה. הנתבעות לא ידעו על כל פגם באופניים, והתובע לא הוכיח כי הדבר הוסתר מפניו. להיפך, התובע בדק את המוצר בעת הרכישה והוא מצא אותו לשביעות רצונו, ומכאן שאין הוא יכול לבוא ולהטיל אחריות על הנתבעות לאחר שהאופניים יצאו משליטתן. הפגם באופניים נגרם לאחר הרכישה, במהלך השנה שהם היו בחזקתו, ולא ניטל להטיל על הנתבעות אחריות לכל בלאי עתידי של אופניים משומשים. דיון 4. סעיפים 14 ו - 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 קובעים: "טעות 14. (א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה. (ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה. (ג) טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן. (ד) "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העיסקה." (הדגשה שלי - ש.ש.). "הטעיה 15. מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן." ההלכה הנוהגת כאשר מדובר במוצר שנרכש "AS IS" היא כי הרוכש נוטל על עצמו סיכון מסוים וזאת בתמורה לכך שישלם מחיר זול ואטרקטיבי מהרגיל. לפיכך, פסקו בתי המשפט כי פגמים שמתגלים במוצר שנרכש כפי שהוא - "AS IS" ייחשבו בדרך כלל כטעות בכדאיות העסקה, שאינה מהווה "טעות" כהגדרתה בחוק החוזים. כך נקבע למשל בת"א (מחוזי ת"א) 575/95 שטרית שמעון נ' ובר שלמה, תק-מח 2005(2), 4183 , 4191 (2005): "התובע קנה את המקרקעין ומצבם: As Is ... התובע רכש את החנויות במחיר "נמוך ביותר" יחסית לערכים של חנויות מסחריות (ראה חוו"ד של מר בנדל בע"מ 12-13). כל אלו מעלים חשש לטעות בכדאיות העסקה מטעם התובע. טעות בכדאיות העסקה היא טעות ביחס לסיכון שנטל על עצמו צד לחוזה, או שראוי היה, לפי נסיבות המקרה, ליחס לאותו צד סיכון זה. אם צד לקח על עצמו סיכון מסוים, אינו יכול להתנער ממנו לאחר מכן. (ראה: ע"א 2444/90 ארואסטי נ' קאשי, פ"ד מח (2) 513, ע"מ 527; דניאל פרידמן, הסיכון החוזי וטעות והטעיה בכדאיות, עיוני משפט יד (תשמ"ט) 459). נראה לי כי התובע לקח על עצמו סיכון חוזי, בנוגע לקניית החנויות במחירן ובמצבן. כמו כן ידע, או היה צריך לדעת, כפי שאף הוא מודה (ראה סיכומי תשובה מטעמו בסעיף 14), כי הפסג' בו ממוקמות החנויות אינו מקום אטרקטיבי למסחר. משכך אין יכול התובע לטעון לנזקים כאשר נטילת הסיכון על ידו התממש בדרך אשר אינה נוחה לו" (הדגשה שלי - ש.ש.). 5. אכן, ברכישת אופניים מיד שנייה "AS IS" נטל על עצמו התובע סיכון כי האופניים אינם באותה איכות של אופניים חדשים, וכי ייתכן שיתגלו בהם ליקויים שלא תהא אחריות על תיקונם. מנגד, הוא לקח בחשבון את הסיכוי שעלה בידו לרכוש אופניים במחיר "מציאה" הנמוך באופן משמעותי ממחיר השוק שלהם, במצב תקין לחלוטין, ואשר ישרתו אותו לשביעות רצונו. ואולם, אין עסקינן בתיק זה במצב של קיומו של בלאי או איכות ירודה של האופניים עקב שימוש קודם שנעשה בהם, כך שיתכן כי "תוחלת החיים" של האופניים תהא קצרה יותר ויתגלו בהם ליקויים לעיתים תכופות יותר מאשר ברכישת אופניים חדשים, דבר המקובל ונלקח בחשבון על ידי הלקוח בבואו לרכוש מוצר מ"יד שנייה", אלא מדובר בפגם היורד לעצם האפשרות לעשות שימוש באופניים, שנטען כי היה קיים עוד במעמד הרכישה אולם הוסתר, כך שאילו היה יודע עליו התובע, כלל לא היה רוכש את האופניים. המסקנה היא כי אין המדובר במקרה דנן בסיטואציה של טעות בכדאיות העסקה, כך שהתובע כרת עסקה לא מוצלחת מבחינתו ועליו לשאת בתוצאותיה, אלא בסיטואציה אפשרית של הטעיה, בכך שהאופניים נמכרו עם פגם חמור ההופך את הנסיעה בהם למסוכנת, וכי פגם זה הוסתר מן התובע. 6. לאחר שמיעת טענות הצדדים, ועיון בתמונות של האופניים שהוצגו בפני, אני מוצא לקבל את גרסתו של התובע, אותה מצאתי כמהימנה ומשכנעת, כי נאמר לו שהאופניים במצב מעולה ואין בהם כל פגם, וכי בעת רכישת האופניים לא היה באפשרותו להבחין בשבר בשלדה שקיים בהם, שכן הוא הוסתר על ידי הנתבעות או על ידי בעליהם הקודמים של האופניים, בכך שצבעו את מקום השבר: "בזמן הרכישה, זה היה צבוע בלבן, אני לא מומחה לאופניים, לא חשבתי שאני צריך לחפש לי דבר מהסוג הזה בחנות בסדר גודל של מגה ספורט... כשקניתי, לא ראיתי את הסדק הזה... עובדתית, בגלל הצביעה, הסדק נראה נוכח כך שהשרשרת הנמצאת במקום שפשפה את המקום" (ראה בעמוד 2, שורות 8 - 12). אני סבור, כי הפגם הוסתר בצורה כזו שרוכש סביר לא יכול היה להבחין בו בבדיקה של האופניים שביצע בעת הרכישה. נוכח האמור, אני קובע כי מדובר בפגם שהיה על הנתבעות לגלות לתובע על קיומו, וגם אם מדובר בפגם שהסתיר מי שמכר להם את האופניים, הרי שהיה עליהם לבדוק את תקינות האופניים בטרם הם מציגים מצג כי האופניים תקינים ואין בהם כל דופי. בכך שהנתבעות לא חשפו זאת בפני התובע והציגו מצג שווא כי אין כל פסול באופניים, הן הטעו אותו. ודאי כי אילו היה יודע התובע על הפגם, לא היה רוכש את האופניים. הנתבעות הוסיפו וטענו כי "האופניים היו באחריותו של התובע במשך שנה ואיננו יכולים לדעת מה הוא עשה במהלך התקופה הזאת" (ראה בעמוד 3, שורות 7 - 8), אולם התרשמתי לטובה מעדותו של התובע כי השימוש באופניים הסתכם בנסיעה פעם בשבועיים עם בתו בפארק הירקון, ואני מאמין לו כי מעבר לכך לא נעשה בהם כל שימוש שהיה יכול ליצור את הפגם האמור, כך שהוא היה קיים עוד בשעת הרכישה. 7. אשר על כן, אני מקבל את טענת התובע כי עוד במעמד הרכישה היה קיים באופניים הפגם של שבר בשלדה, וכי הוא הוסתר על ידי צביעתו. התרשמתי, כי הנתבעות יצרו בפני התובע את הרושם כי האופניים תקינים לחלוטין, וכי אילו היה יודע על הפגם האמור, הרי שלא היה רוכש אותם. יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה שהאופניים היו במשך שנה בחזקתו של התובע, כך שהוא עשה בהם שימוש במהלך התקופה הנ"ל. בנוסף יש להתחשב בכך שכיום אין באפשרות הנתבעות, שבעליהן הוחלפו, להוכיח מה היה מצבם של האופניים נכון למועד הרכישה ומי צבע את האופניים ומתי. עוד אני מוצא לייחס חשיבות לטענת הנתבעות כי הסדק ניתן לתיקון, בעלות של כ - 400 ש"ח. כאמור, שווים של האופניים עומד על 7,500 ש"ח, מתוכם שולמו 1,500 ש"ח על ידי מתן אופניו הישנים של התובע, ולגבי יתר הסכום, בסך של 6,000 ש"ח, נקבע הסדר תשלומים של 166 ש"ח בחודש. התובע שילם עד כה 16 מתוך 36 התשלומים, דהיינו סך של 2,656 ש"ח (16 X 166 = 2,656). לפיכך, לאור מכלול השיקולים שלעיל, אני מוצא כי הסכום ששולם עד כה (2,656 ש"ח) יקוזז עם השימוש שעשה התובע באופניים במשך שנה. יתר הסכום, בסך של 3,344 ש"ח, יוחזר לתובע, באופן זה שהנתבעות יפסיקו את חיוביו מעתה ואילך. כן אני מורה לנתבעות לשלם לתובע את הסכום של 1,500 ש"ח, וכן סך של 500 ש"ח בגין עוגמת הנפש והוצאות המשפט שנגרמו לו. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ולאחריהם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. דיני ספורט