##דוגמא לכתב תביעה:## ## א. תיאור בעלי הדין ## 1. התובע: מר ______, ת.ז. __________, המתגורר ברחוב _________, _________. 2. הנתבעת: ______ בע"מ, ח.פ. __________, חברה המספקת שירותי תקשורת סלולרית, שכתובתה הרשומה היא רחוב _________, _________. ## ב. הסעד המבוקש ## כבוד בית המשפט מתבקש להורות על ביטול העסקה לרכישת מכשיר טלפון נייד מדגם ______ מיום 5/2/09, להורות לנתבעת להשיב לתובע את כל הסכומים שנגבו ממנו בגין המכשיר והשירות, לפטור את התובע מכל קנס, דמי יציאה או חיוב אחר הקשור לעסקה, ולחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דין. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 1. ביום חמישי, 5/2/09, הגיע התובע למרכז שירות של הנתבעת ברחוב _________, _________, במטרה לשדרג את מכשיר הטלפון הנייד שברשותו. 2. במהלך המשא ומתן עם נציגת הנתבעת, גב' ______, הובטח לתובע כי השדרוג יתבצע ללא עלות וכי יקבל הנחה של 10% על סך כל השיחות. 3. בהסתמך על מצגים אלו, חתם התובע על הסכם לרכישת מכשיר טלפון נייד מדגם _______. 4. ארבעה ימים לאחר מכן, ביום ראשון, 8/2/09, גילה התובע כי בניגוד להבטחות, עליו לשלם עבור המכשיר החדש וכי התחייב לדבר בסכום של 149 שקלים לחודש. 5. ביום 8/2/09, התייצב התובע במרכז השירות של הנתבעת, שם רכש את המכשיר, וביקש לבטל את העסקה ולהחזיר את המכשיר, אשר לא נעשה בו כל שימוש. 6. הנתבעת סירבה לבטל את העסקה, בטענה שניתן לבטל עסקה רק תוך 24 שעות, וכי התובע אינו זכאי לביטול לפי חוק הגנת הצרכן. 7. עילת התביעה נולדה ביום 8/2/09, עת סירבה הנתבעת לבטל את העסקה, למרות שהתובע עמד בתנאי מדיניות הביטול של הנתבעת ולמרות שלא חלפו 14 ימים ממועד הרכישה. ## ד. הנזקים ## 1. התובע נאלץ לשלם סכומים חודשיים עבור מכשיר ושירות שלא רצה בהם, בניגוד להבטחות שניתנו לו. 2. התובע נגרמו עוגמת נפש, טרחה ובזבוז זמן ניכרים עקב התנהלות הנתבעת וסירובה לבטל את העסקה. 3. התובע נאלץ לנקוט בהליכים משפטיים על מנת לממש את זכותו לביטול העסקה, דבר שגרר הוצאות כספיות נוספות. ## ה. פירוט הטענות ## ## הטעיה במצגי שווא טרם חתימת ההסכם ## 8. הנתבעת, באמצעות נציגתה, הציגה לתובע מצגי שווא מהותיים בנוגע לתנאי העסקה, ובפרט הבטיחה כי השדרוג יתבצע ללא עלות וכי תינתן הנחה של 10% על סך השיחות, הבטחות שהתבררו ככוזבות לחלוטין. 9. מצגים אלו, אשר ניתנו בעל פה, היוו גורם מכריע בהחלטת התובע להתקשר בעסקה, והוא הסתמך עליהם בתום לב מוחלט, מבלי שידע כי הם אינם משקפים את המציאות החוזית. 10. הנתבעת ידעה, או למצער הייתה צריכה לדעת, כי ההבטחות שניתנו לתובע אינן עולות בקנה אחד עם תנאי ההסכם בפועל, ובכך פעלה בחוסר תום לב ובניגוד לחובת הגילוי המוטלת עליה. 11. אי-התאמה זו בין ההבטחות שניתנו בעל פה לבין תנאי ההסכם הכתובים, מהווה הטעיה כמשמעותה בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ומצדיקה את ביטול ההסכם. 12. התנהלות הנתבעת, אשר כללה מתן הבטחות שווא במטרה לפתות את התובע להתקשר בעסקה, עולה כדי מרמה והטעיה, ופוגעת באופן יסודי באוטונומיית הרצון החופשי של התובע. ## הפרת חובת הגילוי הנאות של מדיניות הביטול ## 13. הנתבעת לא עמדה בחובתה החוקית להציג את מדיניות החזרת הטובין באופן ברור, בולט ונראה לעין, כנדרש לפי תקנות הגנת הצרכן (הצגת מודעה בדבר מדיניות החזרת טובין), תשס"ה-2005. 14. התובע לא ראה את השלט המפרט את מדיניות הביטול בעת ביצוע העסקה, ורק כאשר ביקש לבטל את העסקה, הוצג לו שלט "ממקום רחוק", דבר המעיד על אי-עמידה בדרישות החוק. 15. אי-הצגת מדיניות הביטול באופן הנדרש, מנעה מהתובע לדעת את זכויותיו ולפעול בהתאם, ובכך פגעה ביכולתו לקבל החלטה מושכלת בנוגע לעסקה. 16. בהיעדר הוכחה מצד הנתבעת כי השלט הוצב במקום נראה לעין ועל יד כל קופה, חלה החזקה הקבועה בסעיף 4ג(ג) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, לפיה מדיניות הנתבעת היא מתן אפשרות לצרכן להחזיר את הטובין. 17. הנתבעת לא המציאה כל ראיה מספקת, כגון תמונות או עדויות מהימנות, להוכחת טענתה כי השלט הוצב במקום נראה לעין, ובכך לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. ## עמידה בתנאי מדיניות הביטול של הנתבעת ## 18. התובע ביקש לבטל את העסקה ולהחזיר את המכשיר ביום ראשון, 8/2/09, ארבעה ימים בלבד לאחר ביצוע העסקה ביום חמישי, 5/2/09. 19. בהתחשב בכך שההסכם נערך ביום חמישי, ובהיעדר רישום שעת עריכת ההסכם, יש להניח לטובת התובע כי ההסכם נערך בסוף יום חמישי. 20. במצב דברים זה, סיום מניין 24 השעות לביטול, על פי מדיניות הנתבעת, חל בערב שבת, ובהתאם לסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, ימי מנוחה אינם נכללים במניין הימים. 21. לפיכך, מניין 24 השעות הסתיים רק ביום ראשון, 8/2/09, ומשכך, בקשת התובע לביטול העסקה ביום זה עלתה בקנה אחד עם מדיניות הביטול של הנתבעת. 22. הנתבעת הייתה מחויבת להיעתר לבקשת התובע לביטול העסקה, שכן הוא עמד בתנאים שקבעה בעצמה, וסירובה מהווה הפרה של התחייבותה. ## חוסר תום לב בעמידה על זכות חוזית ## 23. גם אם הייתה חריגה קלה ממדיניות הביטול של הנתבעת, הרי שבנסיבות העניין, בהן העסקה בוצעה ביום חמישי והבקשה לביטול הוגשה ביום ראשון, סירובה של הנתבעת לבטל את העסקה מהווה עמידה על זכות חוזית בחוסר תום לב קיצוני. 24. עקרון תום הלב, הקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), מחייב צדדים לחוזה לנהוג בהגינות וביושר, וסירובה של הנתבעת לבטל עסקה לאחר פרק זמן קצרצר של ארבעה ימים (כולל סוף שבוע), אינו עולה בקנה אחד עם עקרון זה. 25. הנתבעת ניצלה את כוחה העודף כחברה גדולה מול צרכן פרטי, וסירבה לבטל עסקה שבה לא נגרם לה כל נזק מהותי, ובכך פעלה באופן בלתי הוגן ובלתי סביר. 26. טענת הנתבעת כי לא תוכל למכור את המכשיר כחדש אינה רלוונטית, שכן העובדה שהמכשיר נשאר אצל התובע נובעת כולה מסירובה הבלתי מוצדק לבטל את העסקה מלכתחילה. 27. הפסיקה קבעה כי עמידה דווקנית על זכות חוזית, במיוחד כאשר מדובר בפרק זמן קצר ובנסיבות בהן לא נגרם נזק ממשי, עשויה להיחשב כחוסר תום לב. ## אי-שימוש במכשיר כהוכחה לתום לב התובע ## 28. התובע טען, ועדותו לא נסתרה, כי לא עשה כל שימוש במכשיר הטלפון הנייד החדש מרגע רכישתו ועד לבקשתו לבטל את העסקה. 29. עובדה זו מחזקת את טענת התובע כי לא היה מעוניין בעסקה בתנאים שהתגלו לו, וכי פעל בתום לב מוחלט בבקשתו לבטל את העסקה. 30. אי-השימוש במכשיר מעיד על כך שלא נגרם לנתבעת כל נזק כתוצאה משימוש במכשיר, וכי ניתן היה לבטל את העסקה ללא כל קושי. 31. הנתבעת לא הציגה כל ראיה הסותרת את טענת התובע בדבר אי-שימוש במכשיר, ובכך לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. 32. בתי המשפט נוטים לראות בעין יפה בקשות לביטול עסקה כאשר הצרכן לא עשה שימוש במוצר, שכן הדבר מעיד על כוונתו הכנה לבטל את העסקה. ## אחריות הנתבעת למעשי נציגיה ## 33. הנתבעת אחראית באופן מלא למעשיהם ומחדליהם של נציגיה, ובכלל זה למצגי השווא שהוצגו לתובע על ידי נציגת המכירות שלה. 34. נציגת הנתבעת, גב' ______, פעלה בשם הנתבעת ובמסגרת סמכותה, ועל כן הנתבעת אינה יכולה להתנער מאחריותה למצגים שהוצגו על ידה. 35. הפסיקה קבעה כי חברה נושאת באחריות למעשי עובדיה, במיוחד כאשר מדובר במצגים שניתנו במסגרת תפקידם ובמטרה לקדם את ענייני החברה. 36. הנתבעת לא נקטה בצעדים מספקים על מנת לוודא שנציגיה מוסרים מידע מדויק ואמיתי ללקוחותיה, ובכך הפרה את חובתה כלפי התובע. 37. התובע הסתמך על דברי נציגת הנתבעת כדברי הנתבעת עצמה, ואין הוא צריך לשאת בתוצאות הטעויות או המרמה שבוצעו על ידי נציגיה. ## אי-הסכמה להצעת פשרה כחוסר תום לב דיוני ## 38. הנתבעת סירבה להצעת פשרה שהיא עצמה הציעה לתובע טרם הדיון, בטענה לחוסר תום לב מצד התובע שלא הסכים לה קודם לכן, וכן בטענה שנציגה התייצב לדיון. 39. סירוב זה של הנתבעת להצעת פשרה שהיא עצמה הציעה, מהווה חוסר תום לב דיוני מובהק, ופוגע בעקרון היעילות השיפוטית ובאינטרס הציבורי בסיום מחלוקות בפשרה. 40. הפסיקה קבעה כי אין לראות בהסכמה להצעת פשרה לאחר שמיעת הערות בית המשפט כחוסר תום לב, אלא כהתנהלות לגיטימית המקדמת פתרון סכסוכים. 41. הנתבעת, כ"צרכנית קבועה" של מערכת בתי המשפט, מחויבת לנהוג באחריות ובהגינות דיונית, וסירובה להצעת פשרה שהיא עצמה הציעה אינו עולה בקנה אחד עם חובה זו. 42. התנהלות הנתבעת, אשר העדיפה לנהל הליך משפטי מלא על פני סיום המחלוקת בפשרה, גרמה לבזבוז זמן שיפוטי יקר ולעוגמת נפש מיותרת לתובע. ## הפרת חוק הגנת הצרכן ## 43. הנתבעת הפרה את הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, בכך שלא הציגה את מדיניות החזרת הטובין באופן הנדרש, ובכך פגעה בזכותו של התובע לדעת את זכויותיו. 44. חוק הגנת הצרכן נועד להגן על צרכנים מפני הטעיה וניצול, והתנהלות הנתבעת במקרה זה עומדת בניגוד מוחלט לתכלית החוק. 45. הפסיקה קבעה כי חובת הגילוי על פי חוק הגנת הצרכן היא חובה מהותית, ואי-עמידה בה עלולה להוביל לביטול העסקה ולחיוב בפיצויים. 46. הנתבעת, כעוסק, מחויבת לנהוג בשקיפות ובאמינות כלפי לקוחותיה, ובמקרה זה כשלה בכך באופן חמור. 47. הפרת חוק הגנת הצרכן על ידי הנתבעת מצדיקה את ביטול העסקה ואת השבת הכספים שנגבו מהתובע. ## עקרון ההשבה ההדדית ## 48. עם ביטול העסקה, חלה חובת השבה הדדית על הצדדים, כאשר התובע ישיב את המכשיר לנתבעת, והנתבעת תשיב לתובע את כל הסכומים שנגבו ממנו בגין המכשיר והשירות. 49. הפסיקה קבעה כי מטרת ההשבה היא להחזיר את המצב לקדמותו, כאילו העסקה לא נערכה מעולם. 50. הנתבעת אינה יכולה לטעון לקיזוז בגין שימוש במכשיר, שכן התובע לא עשה בו שימוש, וכל עיכוב בהחזרת המכשיר נבע מסירובה של הנתבעת לבטל את העסקה. 51. יש להורות על הפסקת כל החיובים הקשורים למכשיר ולשירות ממועד קבלת המכשיר אצל הנתבעת, ללא כל קנס או דמי יציאה. 52. התובע זכאי להשבת כל הסכומים ששולמו על ידו, למעט זיכוי בגין זמן אוויר שצרך בפועל עד לביטול העסקה. ## אחריות הנתבעת לנזקים עקיפים ## 53. הנתבעת אחראית לא רק לנזקים הישירים שנגרמו לתובע, אלא גם לנזקים העקיפים, כגון עוגמת נפש, טרחה ובזבוז זמן, שנגרמו לו כתוצאה מהתנהלותה. 54. הפסיקה מכירה בזכותו של צרכן לפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו כתוצאה מהפרת חוזה או מהטעיה. 55. התנהלות הנתבעת, אשר סירבה לבטל עסקה בתום לב וגרמה לתובע לנהל הליך משפטי מיותר, מצדיקה חיוב בפיצויים בגין נזקים אלו. 56. יש לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דין, כביטוי לחוסר תום הלב בהתנהלותה וכפיצוי על הנזקים שנגרמו לתובע. 57. קביעת הוצאות משפט גבוהות יותר מהרגיל תשמש כגורם מרתיע מפני התנהלות דומה בעתיד מצד חברות גדולות מול צרכנים. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופטת יעל בלכר בבית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון העוסק בנושא תביעה נגד פלאפון ביטול עסקה שדרוג טלפון דור שלישי - מרמה הטעיה נדונה בפסיקה הישראלית. :## הרקע לתביעה: התובע הגיש תביעה שביסודה דרישה לביטול עסקה לשדרוג/רכישת מכשיר טלפון נייד מהדור השלישי, בטענת מרמה או הטעיה של חברת פלאפון כלפיו בכל הקשור לתנאי העסקה. התובע טוען כי הובטח לו שהשדרוג יעשה ללא עלות וכי הוא יקבל הנחה של 10% עבור סך כל השיחות. לאחר ארבעה ימים גילה שעליו לשלם עבור הטלפון החדש, והתחייב לדבר ב-149 שקלים לחודש. על כן, התייצב במרכז השירות של התובעת, שם רכש את הטלפון הנייד, וביקש לבטל את העסקה ולהחזיר את המכשיר. לטענתו, חברת פלאפון סירבה, למרות שלא השתמש כלל במכשיר למרות שלא חלפו 14 ימים מרכישתו. טענות הצדדים: לטענת התובע, כשהגיע למרכז השירות, שם נעשתה העסקה, לצורך ביטולה, נאמר לו שניתן לבטל את העסקה רק תוך 24 שעות. כששאל היכן זה נאמר, המציא לו נציג חברת פלאפון שלט שהביא "ממקום רחוק". התובע שאל מדוע לא נמצא השלט כשעשה את העסקה ומדוע השלט "לא מופיע כל הזמן". לטענתו, לא הייתה לנציג תשובה (עמ' 1 ש' 7-9 ועמ' 2 ש' 23-24). לאחר מכן התקשרו אליו מחברת פלאפון, והציעו שיחזיר את הטלפון. חברת פלאפון הבהירה, כי הציעה לתובע לבטל את החיוב בדמי השימוש, אך לא את פריסת התשלומים עבור המכשיר חברת פלאפון הכחישה בכתב ההגנה את טענות התובע למרמה או הטעיה, שכן כל התנאים לגבי התשלומים החודשיים, הזיכויים וכיוצ"ב, מפורטים בחוזה, וחברת פלאפון פעלה לפיו. עוד הוסיפה חברת פלאפון וציינה, כי אין לתובע זכות לביטול העסקה בתוך 14 ימים, שכן לא מדובר ב"עסקת רוכלות". כמו כן, מדיניות החזרת המוצרים הוצגה במקום בולט ונראה לעין, כנדרש לפי סעיף 4ג לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 וכי לאחר שקיבל התובע את המכשיר ועשה בו שימוש, אין חברת פלאפון יכולה למכור אותו כחדש. ככל שמעוניין התובע להפסיק את ההתקשרות, טרם סיום תקופת ההתקשרות, הוא רשאי לעשות כן בכפוף לעמלת היציאה ויתרת התשלומים בגין המכשיר. במרבית טענותיו של התובע אין כל ממש. במסמכים עליהם חתם כתוב במפורש ובבירור כי עלות המכשיר מוחזרת בזיכוי בזמן אוויר, בתנאי שהחיוב החודשי הוא מעל 149 שקלים. לא מצאתי בעניין זה כל הטעיה מצד חברת פלאפון. השאלה בה עלי לדון היא מדיניות הביטול של חברת פלאפון בכל הקשור לעסקה.לדיון התייצבה נציגת חברת פלאפון (עדן), שעשתה מטעם חברת פלאפון את העסקה נשוא התביעה, עם התובע. זו טענה, כי יש שלט המלמד על אפשרות ביטול תוך 24 שעות מאחורי כל עמדה, אך הודתה כי לא הראתה אותו לתובע, והוא מצדו לא שאל על אפשרות הביטול. התובע טוען, כי לא ראה את השלט אלא רק כשהוצג לפניו כאמור על ידי נציג אחר של חברת פלאפון, כשהגיע כעבור מספר ימים בבקשה לבטל את העסקה. אני סבורה, כי יש להורות על ביטול העסקה. זאת הן מחמת שלא הוכח כי המודעה המפרטת את מדיניות החזרת הטובין של חברת פלאפון עמדה בדרישות הדין, והן מחמת שהתובע עמד בתנאים שקבעה חברת פלאפון לביטול, על פי מדיניות החזרת המוצרים הנהוגה אצלה. חברת פלאפון לא הוכיחה שקיימה את הוראות החוק והתקנות בדבר גילוי מדיניות החזרת הטובין. נתתי אמון בעדותו המפורטת של התובע, לפיה לא הבחין בשלט, אם היה כזה, בעמדת הגב' עדן, בעת ביצוע העסקה וכי גם כאשר הציג לו נציג אחר של חברת פלאפון את המודעה המפרטת את מדיניות החזרת המוצרים של חברת פלאפון, הביא את המודעה "ממקום רחוק". נחה דעתי, כי לא התקיימו בענייננו התנאים הקבועים בתקנות הגנת הצרכן (הצגת מודעה בדבר מדיניות החזרת טובין), תשס"ה - 2005 לפיהן יש להציג את המודעה "במקום הנראה לעין על יד כל קופה ובאופן שהצרכן יוכל לקרוא בנקל את הכתוב בה". חברת פלאפון לא המציאה פרטים מספיקים על מנת להוכיח טענתה, כפי שנטענה בכתב ההגנה, כי השלט הוצב במקום נראה לעין. לא הוצגה תמונה של השלטים במרכז השירות ושל מיקומם והאם למשל ניתן לראותם כאשר הלקוח יושב מול הנציג, באופן שיענה לדרישה הכפולה שבחוק "במקום הנראה לעין" וכן "על יד כל קופה". בנסיבות העניין, ובשים לב לכך שהתובע לא ראה את השלט כפי שקבעתי - אין די בעדותה של גב' עדן, לפיה יש שלט "מאחורי כל עמדה", כפי לקבוע כי הצבתו עונה לתנאי החוק והתקנות. מכאן, בהתאם לסעיף 4ג(ג) לחוק חזקה כי מדיניות חברת פלאפון היא מתן אפשרות לצרכן להחזיר לה את הטובין (ראו גם תק' נצרת 07-10-1658 טלאור נ' הרוש. זאת ועוד, בקשת התובע להחזיר את הטלפון ולבטל את העסקה היתה בהתאם למדיניות החזרת המוצרים של חברת פלאפון. במה דברים אמורים? החוזה נערך ביום ה', 5/2/09, והתובע, כעולה מעדותו שלא נסתרה, התייצב במרכז השירות וביקש לבטל את העסקה כעבור 4 ימים, דהיינו: ביום א' שלאחר מכן, ה- 8/2/09. בהסכם, שנוסח על ידי חברת פלאפון, לא כתובה שעת עריכתו. מדובר בפרט שבידי חברת פלאפון להביא לידי כך שיירשם על ידי נציגיה, בוודאי אם היא מבססת את מדיניות החזרת המוצרים אצלה על מניין של 24 שעות מביצוע העסקה. על כן, יש להניח לטובת התובע, שההסכם נערך בסוף יום ה', כך שסיום מניין 24 שעות מביצוע העסקה חל בערב שבת. בנסיבות אלה, 24 השעות חלפו רק ביום א', שהרי לא ניתן היה להחזיר את המוצר בערב שבת ובשבת (כך גם לפי ס' 10(ג) לחוק הפרשנות, תשמ"א - 1981 שלפיו לא יבואו במניין תקופת ימים או חודשים, ימי מנוחה, כשהמועד האחרון לביצוע חל ביום מנוחה. סעיף זה חל, בשינויים המחויבים, בהעדר הוראה אחרת ואם אין בעניין או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם תחולתו, על פירושו של חוזה לפי ס' 25(ד) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973). משכך, כאשר ביקש התובע להחזיר את הטלפון ולבטל את העסקה ביום א', 8/2/09, עלתה בקשתו בקנה אחד עם מדיניות החזרת המוצרים של חברת פלאפון, והיה על חברת פלאפון להיעתר לה. יתר על כן, בנסיבות בהן העסקה בוצעה ביום ה', והצרכן מתייצב בבקשה להחזיר את המכשיר ביום א' - גם אם חרגה הבקשה ממדיניות החזרת המוצרים של חברת פלאפון בשעות ספורות, אני סבורה כי מדובר בעמידה על זכות חוזית בחוסר תום לב. אני דוחה את טענת חברת פלאפון, כי אין מקום לביטול העסקה מחמת שחברת פלאפון לא תוכל למכור את המכשיר כחדש. העובדה שהמכשיר נמצא עד עתה אצל התובע ובשימושו, נובעת כל כולה מהתנהלות חברת פלאפון, שסירבה לבטל את העסקה לאחר פרק זמן קצרצר של 4 ימים (כולל שישי-שבת), ואין לה אלא להלין על עצמה. התוצאה היא שהעסקה מבוטלת. הכרעת בית המשפט: לא מצאתי ממש בטענות התובע, שביקש להוסיף לכתב התביעה המקורי לאחר שהוגש, טענות לגבי עסקה קודמת שערך עם חברת פלאפון. מדובר במכשירים שנרכשו לפני כשנה. התובע לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא העלה כל טענה כלפי חברת פלאפון, אלא רק לאחר הגשת התביעה כאמור. זאת, למרות שמדובר בחיוב שנעשה באמצעות כרטיס אשראי והתובע מקבל דו"ח חיוב חודשי מחברת כרטיסי האשראי. גם לא מצאתי ממש בטענות לגופן, והחיובים תואמים את האמור בהסכם אשר לביטול העסקה מיום 5/2/09 (מכשיר נוקיה קיט 6120) אנו מורה כדלקמן: חברת פלאפון תודיע לתובע בכתב, בהודעה שתגיע לידי התובע בתוך 7 ימים, מעם קבלת פסק הדין אצל חברת פלאפון, לאיזה תחנת שירות באזור מגוריו של התובע עליו להשיב את הטלפון הנייד, לרבות שעות פעילות תחנת השירות, וכן תצייד את התובע בכל מסמך הדרוש לצורך קבלת המכשיר מידיו באותה תחנת שירות ותעשה כל הדרוש אצלה לצורך קליטת המכשיר מהתובע בהתאם לפסק הדין, באותה תחנת שירות. כן תודיע לתובע באותה הודעה, על חובתו למסור את הטלפון בתוך 14 ימים מעם קבלת ההודעה לאותה תחנה. העתק מההודעה האמורה בכתב לתובע, בצירוף הודעת חברת פלאפון על ביצוע מסירה לתובע עד למועד שנקבע, יועבר לתיק בימ"ש עד 21/7/09. על התובע להשיב את הטלפון לתחנת השירות כאמור בתוך 14 ימים שלאחר מכן. השירות למספר הרלבנטי לטלפון הנייד יופסק מייד עם קבלת המכשיר אצל חברת פלאפון, וממועד זה יופסקו כל החיובים הקשורים במכשיר ובשימוש בו - הן חיובים עבור המכשיר והן חיובים בעבור השירות, ומבלי שישא הנתבע בכל קנס, דמי יציאה וכיוצ"ב. סוף דבר: אינני פוסקת לתובע השבה של הסכומים ששולמו עד כה על חשבון המכשיר הנייד, בסך 39.9 ש"ח לחודש החל מיום ביצוע העסקה, משום שהתובע קיבל על כך זיכוי בזמן אוויר, ועל זמן האוויר שצרך עד לביטול העסקה לפי פסק דין זה, עליו לשלם. עוד אני מחייבת את חברת פלאפון בהחזר אגרה בסך 150 שקלים וכן בהוצאות משפט בסך 1,200 שקלים. הסכומים ישולמו לתובע בתוך 30 ימים מהמסירה, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. בקביעת ההוצאות הבאתי בחשבון את התנהלותה של חברת פלאפון, שעמדה על קיום ההסכם למרות התקופה הקצרצרה שחלפה עד לבקשת התובע לבטלו. יש לציין גם את טענתה התמוהה של חברת פלאפון, שלפיה אינה מסכימה עוד להצעת הפשרה שהיא עצמה הציעה לתובע טרם הדיון, משום שיש חוסר תום לב בכך שקודם לא הסכים התובע לקבל את ההצעה, ומהטעם שנציגה של חברת פלאפון התייצב לדיון ולא נחסך זמנה של חברת פלאפון בבימ"ש. חיזיון נפרץ הוא, שבעל דין, לאחר ששמע את הערות ביהמ"ש, מסכים להצעה שלא הסכים לה קודם. אין בכך חוסר תום לב. גם אם מתקיים דיון ונציג חברת פלאפון התייצב, יש ערך מהותי לסיום מחלוקות מעין אלה בפשרה. בנוסף, השיקול של חסכון בזמן שיפוטי הוא רלבנטי, גם אם התקיים דיון, אליו נדרשה חברת פלאפון להתייצב. שיקול זה, הוא שיקול של טובת הציבור בכללותו וראוי וצריך שיעמוד לנגד עיניו של כל מתדיין. על אחת כמה וכמה שצריך הוא לעמוד לנגד עיניה של חברת פלאפון, שהיא צרכנית קבועה של מערכת בתי המשפט, כתובעת וכנתבעת.מרמהכתב תביעההטעיהטלפוןמסמכיםפלאפוןסלולר (תביעות)ביטול עסקה (הגנת הצרכן)