תביעה נגד אגד הפרה של תנאי רישיון

פסק דין 1. שתי שאלות לפנינו: - הראשונה: מהו הפיצוי שעל מפעילת תחבורה ציבורית לשלם לנוסע בגין נזקיו שנבעו מתקלות חוזרות ונשנות בקו השירות שתחת אחריותה? (במקרה שלפנינו "אגד") - השניה: האם יש מקום לחייב גם את מדינת ישראל משום שמשרד התחבורה לא פיקח כיאות על עבודת מפעילי התחבורה הציבורית? 2. לאחר ששמעתי את ראיות התובע החלטתי לפסוק לו סכום של 17,800 ₪. נציין כי מן הראוי היה לפסוק לו סכום גבוה הרבה יותר. אולם זהו הסכום המקסימלי שיכול בית משפט לתביעות קטנות לפסוק. 3. עוד אציין כי בניגוד לניסיונות הנתבעת להטיל דופי במניעי התובע והתנהגותו, הרי לדעתנו ביצע התובע שירות לציבור, ולא יזיק אם גם אחרים ינהגו כמנהגו ויעמדו על זכויותיהם. 4. בנוגע לאחריות הנתבעות. החלטתי לאחר היסוס כי בסכום הפיצוי תשא כולו הנתבעת 1 חברת "אגד". זאת משום שהתובע לא הוכיח כי המדינה התרשלה עד כדי פסיקת פיצויים נגדה. אולם ייתכן כי בעתיד לא יהיה מנוס גם מפסיקת הוצאות כנגד המדינה. 5. כדי להסביר כיצד הגענו למסקנתנו זו, נתאר בקצרה את העובדות, נבדוק את אחריות "אגד" והמדינה לנזקי התובע, ונדון במדיניות המשפטית הנכונה. הכל כפי שיפורט. העובדות שאין עליהן חולק - אגד לא מילאה את תנאי הרישיון 6. התובע מר יצחק כרמלי (להלן: "התובע"), המתגורר בקרית יערים, הגיש תביעה קטנה בסך 17,800 ₪ כנגד חברת אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן: "נתבעת 1", או "אגד). הנתבעת 1 היא מפעילת קו השירות מס' 185, מהתחנה המרכזית בירושלים דרך קריית יערים (להלן:"קו השרות"). כמו כן תבע התובע כנתבעת שניה את מדינת ישראל (ע"י משרד התחבורה) משום שהמדינה אחראית לפקח כי התחבורה הציבורית בישראל תפעל כסדרה (להלן: "המדינה" או "משרד התחבורה"). 7. לטענת התובע הוא משתמש מסור וקבוע בשירותי התחבורה ציבורית. במשך עשור הוא נוהג לנסוע ארבע פעמים ביום בקו השרות אותו מפעילה הנתבעת מקרית יערים לירושלים. לדבריו, במהלך השנים פנה במאות תלונות הן אל אגד והן אל משרד התחבורה אך דבר לא נעשה. מאז ועד היום ממשיכה הנתבעת להפר את תנאי הרישיון להם היא מחויבת. והכל על גבם של האזרחים. 8. לאחר שכלו כל הקיצים, הגיע התובע למסקנה שאין מנוס מלפנות לבית משפט זה. התובע צירף לכתב התביעה 34 תלונות שונות. אלו מחולקות לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה כוללת עשר תלונות "ישנות" מתקופות שונות בין השנים 2001-2006. הקבוצה השניה היא חדשה יחסית ומתייחסת לתקופה של כארבעה חודשים בין התאריכים 7.1.07-.17.5.07. בתקופה זו התובע הגיע למסקנה שאין מנוס מתביעה וניהל רישום מסודר של 24 תלונות בפרק זמן קצר זה. 9. התובע צרף לכן לכתב התביעה פירוט של 34 תלונות שונות שהגיש. אלו כוללות תקלות רבות ושונות כגון יציאה באיחור של אוטובוסים, אי יציאתם/הגעתם כלל, שינוי מסלולי הנסיעה, אי העלאת נוסעים, אוטובוסים לא תקינים, ועוד. 10. אציג כמה לדוגמא: - ב - 18 ביולי 2001 פנה התובע לנתבעת בתלונה כי הנהג שינה את מסלול נסיעתו. בתגובה כותבת הנתבעת (במכתבה מיום 5.8.01): " הנהג זומן לברור בפני הממונים על המשמעת ב"אגד". טיעוניו נדחו למרות עדותו הוא נענש ונקנס בהתאם לתקנון משפט חברים ב"אגד".... קבל נא את התנצלותנו הכנה על המקרה .." - במקרה אחר משיבה אגד לתובע על תלונה דומה שהגיש באפריל 2002 : "בברור נמצא כי התנהגות הנהג במקרה הנידון הייתה חריגה ביותר ומנוגדת לנוהלי אגד..... קבל נא את התנצלותי הכנה בגין עוגמת הנפש שנגרמה לך" (במכתבה מיום 24/04/02). - במכתבה מיום 1.8.05 מסבירה אגד את התקלה בכך ש "עקב תקלה במכשיר הכרטוס, התעכב באופן מיותר.... הערה נרשמה בתיקו האישי" - במכתבה מיום 12.4.2007 עונה אגד כי "בהמשך לברור האמור לעיל, עולה כי בעקבות תקלה באוטובוס נאלץ הנהגל להמתין לרכב חלופי ולכן איחר לביצוע הנסיעה המדוברת" - במכתבה מיום 29.4.2007 מוסרת אגד כי "הנהג עליו התלוננת תודרך ליתר תשומת לב באשר לעמידה בלוחות זמנים למען לא ישנה מקרה דומה. כמו כן נרשמה הערה בתיקו האישי" - במכתבה מיום 16.5.2007 מודיעה אגד כי "ביום ל"ג בעומר, עקב העומס הרב בקווים למירון חלו שיבושי תנועה בכל רחבי האץ ואנו מצרים על כך" 11. אלו רק דוגמאות לשלל התירוצים, ההסברים, והנימוקים השונים של הנתבעת. אציין כי לאחר ששמעתי את התובע והתרשמתי מהופעתו לפני, ולאחר ששמעתי את נציגי הנתבעת אני קובע חד-משמעית כי התובע צודק לחלוטין בכל תלונותיו וכל האירועים המתוארים על ידו אירעו בדיוק בצורה שבה תיאר אותם, וכי בכולם אחראית הנתבעת לאיחורים. 12. נוסיף כי הנתבעת בהגינותה אינה מכחישה את התכתובת עם התובע ואף אינה מכחישה את התקלות עליהן הצביע התובע. ברוב המקרים לאחר ברור שערכה הנתבעת, הסתבר כי תלונותיו נכונות ולכן שלחה הנתבעת מכתבי התנצלות. אף הגדילה לעשות במקרים מסוימים, שלחה כרטיס נסיעה חינם על שם התובע. (אלא שכפי שטען התובע אין בכך כל תועלת משום שהוא בעל "חופשי חודשי"). 13. משקבענו את רשלנות הנתבעת הגיעה העת לאמוד את גובה הנזק, ולצורך כך נדון בקצרה במדיניות השיפוטית והציבורית הראויה כלפי התחבורה הציבורית. הסדרת תחבורה ציבורית והחשיבות בעמידה בתנאי השירות 14. עד כמה שידי משגת לדעת, דומני שאין מדינה בעולם שלא הסדירה במפורש ובכללים מפורטים את מכלול התחבורה הציבורית הקיימת כולל קווי אוטובוסים, מוניות, הסעות בשכר, וכן הלאה. אין כל אפשרות להימנע מהסדרים אלו. זאת אפילו לדעות המלומדים הקיצוניות השוללות כל התערבות בשוק החופשי. 15. ראשית, מדובר בשימוש במשאבים ציבוריים מוגבלים שכמעט כל הכלכלנים מסכימים שיש צורך לפקח עליהם (בעיקר דרכים, כבישים, תחנות עצירה, וכיוצא באלה). שנית, ללא הסדרים אלו הרי מפעילי הקווים יפעילו רק קוים רווחיים בשעות נוחות להם ולא ידאגו לאינטרסים של כלל הנוסעים. שלישית וחשוב מכל, אין כל סיכוי שבעולם שנוסע העולה על האוטובוס בקו שירות יוכל לדעת אם לנהג יש רשיון נהיגה מתאים, האם הרכב הוא ברמת בטיחות מתאימה, האם הביטוח הקיים מכסה כיאות, ופרטים רבים אחרים. ואלו רק מספר מהנימוקים הדורשים התערבות ממלכתית בתחבורה הציבורית. 16. ניתן להתווכח כמובן על סוג ההסדר הנכון, על פרטי ההסדרים, וכן הלאה, איש איש בהתאם לדעתו על טבע העולם והאדם. אולם בלעדי הסדרים ברורים קיים החשש לתוהו ובוהו תחבורתי שיכלול פגיעה קשה בציבור הנוסעים. על כך כמדומני דומה שאין כל ויכוח. 17. בארץ בחר המחוקק בשיטה של מתן קווי שירות מונופוליסטיים לחברות באיזורים מוגדרים. במקרה שלנו "אגד". זו השיטה שבחר המחוקק ועל בית המשפט לתמוך בה. בעקבות כך דן בית משפט זה נהגים שהפעילו קווי שירות ללא רישיון לקנסות של עשרות אלפי שקלים כל אחד. זאת כדי להגן על המפעילים החוקיים של הקו הפועלים בהתאם לרישיון שניתן להם. 18. אולם באותה חומרה בה פועל בית המשפט כלפי אלו המפעילים קווים שלא כחוק, יש לפעול לגבי אלו שאינם עומדים בתנאי הרישיון. אם ההסדרים אינם מתקיימים, ואם קווי השירות אינם יוצאים בזמנם ובמועדם, אין כל ערך לשום הסדר. יש זכות לנוסעים המשתמשים בתחבורה ציבורית לדעת כי הם יכולים לתכנן את זמנם ועיסוקיהם כיאות, וכי יודעים הם מתי יצאו לדרכם, ובעיקר, מתי יגיעו ליעדם. תחבורה ציבורית יעילה היא אינטרס לאומי המוסכם על כולם "מערכת תחבורה ציבורית יעילה ומתקדמת תחסוף למדינה מיליוני שעות עבודה מבוזבזות בפקקים, תפחית את מספר תאונות הדרכים, תמנע פגעי רעש וזיהום אוויר, תקל על בעיות החניה ותשפר את איכות החיים. לפיכך, הגברת השימוש בתחבורה הציבורית היא יעד מרכזי של משרד התחבורה ושל המדינה כולה" (פירסום רשמי של משרד התעבורה). 19. המדיניות הרשמית הברורה וההגיונית היא כי ההקפדה על תנאי הרישיון היא אינטרס לאומי. שוב, מבחינה חברתית, עדיף כי יותר אנשים ישתמשו בתחבורה הציבורית מאשר בכלי רכבם הפרטי. שימוש בתחבורה ציבורית מפחית את העומס בכבישים, ממעיט את זיהום האוויר והסביבה, מוריד את כמות תאונות הדרכים, ואין כמדומני חולק שעל החברה לעודד שימוש זה. 20. והנה, ברור לכולנו שאחד התנאים למעבר מרכב פרטי לשימוש בתחבורה ציבורית הוא יעילותה. אם התחבורה הציבורית איננה יוצאת בזמן, ברור הוא שהנוסעים יימנעו מלהשתמש בה, והדברים ברורים. מסקירה שערכו כלכלני חברת "דן אנד ברדסטריט", על ענף התחבורה הציבורית בישראל. עולה כי בניגוד למגמה העולמית שם גדל השימוש בתחבורה ציבורית, בישראל לא נרשמה עליה משמעותית. "בישראל, התחבורה הציבורית מבוססת כמעט כולה על שימוש באוטובוסים, והשימוש ברכבות הינו מועט. חרף הגידול שחל בהשקעה ברכבות בשנים האחרונות, אחוז הנסיעה באמצעי הסעת המונים מלבד אוטובוסים בישראל נותר אחד מן הנמוכים בעולם". 21. אם תימשך מגמה זו, הרי כל מי שיוכל שלא להשתמש בתחבורה ציבורית יברח ממנה. וכל שישארו להשתמש יהיו האוכלוסיות "השבויות" שידן אינה משגת פתרון אחר. וברור שלכך אין להסכים. 22. אי קיום תנאי הרישיון מהווה פגיעה בנוסעים אך גם כאן פגיעה כלכלית לא קלה בכלל הציבור. זמנו של הציבור איננו הפקר ואפילו דקה מזמנו. אוטובוס שיוצא ולו ברבע שעה מאוחר ממה שיועד לו משפיע על זמנם של נוסעים רבים ולא רק על זה של התובע שעומד לפני. צריך לזכור שאוטובוס יכול להסיע כחמישים נוסעים ואפילו נאמר שרק כארבעים נסעו בו, הרי מדובר בעשר שעות מצטברות. עשר שעות של עבודה ופנאי שברור לי שהנוסעים יכלו לעשות בהן שימוש טוב יותר מאשר להמתין לחינם. כל איחור מהווה פגיעה כלכלית ושעות עבודה, לימוד, ונופש מבוזבזות לעוגמת נפשם של הנוסעים. 23. חובה עלינו לזכור כי המשתמשים בתחבורה הציבורית הם לא תמיד בעלי הכוח בציבור ועל בית המשפט להגן עליהם כמידת האפשר. רבים מבין המשתמשים הם ילדים, קשישים, סטודנטים, חיילים, ואחרים שאין בידם אפשרות לכלי רכב פרטי, ובוודאי לא לקחת מונית. התחבורה הציבורית היא המכשיר היחיד שברשותם להגיע ממקום למקום. נכון הוא שמטבע הדברים יש לעיתים פקקים ועיכובים בדרכים אך לפחות מן הראוי שהקווים יצאו בזמנם, ובמדויק. 24. לסיכומו של דבר, קווי שירות שאינם יוצאים בזמן, משנים את מסלולם וכיוצ"ב, פוגעים בראש ובראשונה בחלקים החלשים של האוכלוסייה, אולם הם גם פוגעים כלכלית בציבור, ומונעים מעבר רצוי לתחבורה ציבורית. אשר על כן, אין מנוס מתגובה ציבורית תקיפה ולעיתים אולי קשה על אי יציאתם בזמן. ובמסגרת זו עלינו לבחון את התנהגות הנתבעות, "אגד" ומשרד התחבורה. אחריותה של "אגד" על עמידתה בתנאי הרישיון 25. על הנתבעת חלה החובה להפעיל שירות סדיר של תחבורה ציבורית כפי שניתן ללמוד מהוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוס ובמונית) תשל"ד - 1974 ומחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים , תשי"ח - 1957. לכן על הנתבעת חלה האחריות לתפעל את קווי השירות שברשותה על פי תנאי הרישיון. עליה מוטלת האחריות לוודא כי הנהגים יוצאים בזמן ליעדם וכי אלה יקפידו על מסלולי הנסיעה כפי שנקבעו ופורסמו. ובמידה ולא עשתה זאת הנתבעת, תישא באחריות. 26. הלכה זו איננה חדשה וידועה היא בפסיקה. כך למשל נאמר בתביעה קטנה 3119/07 שמואל מגננצא נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ. "על הנתבעת , מוטלת אחריות, למתן השירות ..... לפי לוחות הזמנים המתפרסמים על ידה. לוח זמנים הוא למעשה הזמנה של הנתבעת, לתושבים, ולנוסעים אחרים להשתמש בשירותי הנתבעת. על לוח הזמנים יש להקפיד, והנתבעת מחויבת לו" 27. עוד נקבע שם כי: "לתובע הזקוק לדבריו לתחבורה ציבורית, עומדת הזכות לדעת כמעט בוודאות, שבהגיעו בזמן לתחנה, לפי לוח הזמנים של הנתבעת, ייאסף בשעה היעודה, כך שיוכל להגיעה בשעה צפויה מתוכננת, למקום יעדו." 28. אשר לכן אחראית הנתבעת לכל נזקי התובע והשאלה היחידה שנותרה היא עניין כימותם של נזקים אלו. אחריות מדינת ישראל (עקב מחדלי משרד התעבורה שלא פיקח כראוי) 29. ב"כ המדינה שייצג את משרד התחבורה, הסכים לחלוטין עם התובע כי מן הראוי וההכרחי שאגד תעמוד בתנאי הרישיון ואם לא תעשה כן, מן הראוי שתשא בתוצאות, ואפילו קשות. אלא שלטענתו, המדינה איננה צד לעניין משום שהיא מפקחת כיאות ובמסגרת משאביה על התחבורה הציבורית. 30. על דרך הבקרה העיד מר שי מלכה, עוזר למשנה למנכ"ל. על פי הסבריו, זרוע הבקרה והפיקוח פועלת הן באמצעות תלונות הציבור, והן באמצעות בקרה יזומה של המשרד. המשרד אמור לפקח על כלל מערכת ההסעים הציבוריים המונה כ - 5000 אוטובוסים ומסיעה 270,000 נוסעים ביום. תחבורת האוטובוסים מופעלת באמצעות כ - 13-14 חברות, חלקן הגדול הן חברות מופרטות שלכולן מערכת הסכמית עם משרד התחבורה. מלבדן ישנן 22,000 מוניות ועוד כ - 3000 מוניות שירות, חבר השכרת רכב וכיו"ב. 31. בעבר, היו ממונים על כל מכלול זה רק ארבעה חוקרים המפוזרים במחוזות השונים ובודקים את תלונות הציבור שמופנות למשרד. אותו מספר מצומצם של חוקרים טיפל בכלל התלונות וממילא יכולתו הייתה מוגבלת. אלא שבשנת 2003 יצא משרד התחבורה במכרז לחברת בקרה פרטית על מנת לשפר את המצב. 32. המטרה המוצהרת של חברת הבקרה היא לפקח ולבקר את פעילות התחבורה הציבורית בכל הארץ. לקבוע סטנדרטים של רמת שירות גבוהה, לאכוף את רמת השרות ובסופו של דבר לאפשר למשרד ללמוד היכן יש בעיות וכיצד יש לפתור אותן. מזה שנתיים קיימת חברת בקרה ופיקוח פרטית שמפעילה עשרות מפקחים במחוזות השונים. חברת הבקרה שולחת את המפקחים לשטח ואלה מבצעים בדיקות בכ - 10% מכל נסיעות המפעילים. הדיווח מועבר מהחברה אל צוות משותף במשרד התחבורה, צוות זה מסיק מסקנות, קובע החלטות ומשית קנסות במידת הצורך. אכן, עדיין לא נפרשו חברות הבקרה בכלל הארץ ובכלל המחוזות, אך התהליך בעיצומו ובכיוון הנכון (לטענת אנשי משרד התחבורה). 33. לתובע אגב, היה רעיון אחר לשיפור מצב התחבורה הציבורית. לדעתו, הדרך הטובה והיעילה ביותר היא לדרוש מכל שרי התחבורה, בכירי משרדם, כל המשנים והיועצים למיניהם, וכלל מקבלי ההחלטות (כולל כמובן השופטים), להסתדר חודש ימים בתחבורה ציבורית בכל מעשיהם ולא ברכבם הפרטי (המסובסד). לשיטתו, לו מקבלי ההחלטות היו גם אלו הנאלצים להשתמש בתחבורה ציבורית, היה המצב שונה לחלוטין. לצערי יש היגיון בטענתו ולא אוסיף בכך. 34. אולם לגופו של עניין, התובע לא הוכיח כי משרד התחבורה התרשל עד כדי כך שיש צידוק לתביעתו. צריך לזכור שככלל אין התחיבות למדינה לספק שירותים ספציפיים. אחרי ככלות הכל המדינה פועלת עם משאבים מוגבלים ולא כל מה שניתן לעשות יכול להיעשות. ב"כ המדינה הציג לי מערכת בקרה שלפחות על הנייר נראה שיש בה ממש (ואין ספק שגם לא על הנייר היא יקרה להפליא). 36. התוצאה היא כי במצב עניינים מעין זה, הרי התובע לא הוכיח את תביעתו והתביעה נגד המדינה נדחית. אם כי אם יתברר בעתיד שאין די בפיקוח של משרד התחבורה, ייתכן והתוצאה תהיה שונה. הנוסע "המטריד" 37. אינני יכול שלא להתייחס לנוסע התובע שלפנינו. הנתבעת 1 ("אגד") ניסתה לרמוז כי הנוסע שלפנינו נטפל לזוטות. וחלק מתלונותיו קנטרניות, מטרידות וסחטניות. חייב אני לומר כי אין דעתי כדעתה. 38. לצערי מועטים הם הנוסעים המתלוננים על אי יציאת אוטובוס או קו שירות אחר במועדו. ליתר דיוק, הם לא רק מועטים אלא כמעט ולא קיימים כאלו. עובדה היא שאת מספר התביעות המוגשות בעניין זה ניתן לספור על אצבעות יד אחת. תלונות מסוג זה הן מאוד לא שכיחות מהסיבה הפשוטה שמועטים הם אלו המתלוננים אם מחסרון יידע, אם מחסרון כיס, ואם מחסרון זמן. 39. ההיפך הוא. הנוסע שהתלונן במקרה שלפנינו דווקא גילה אזרחות טובה. לא ניתן לזלזל בזמן הרב שהשקיע בהגשת התלונות והפניות השונות. זמן שבוודאי אף הוא היה מעדיף לעסוק בו בדברים אחרים. אין ספק שהתנהגות התובע ראויה להערכה ולא לגנאי. יש לעודד גם נוסעים אחרים (רבים ככל האפשר) כי יעמדו על זכויותיהם. אם נוסעים רבים יותר יעמדו על עמידה בתנאי הרישיון, ישתפר בהכרח השירות לציבור והדברים ברורים. מבחינה זאת יש לשבחו ולקוות שגם אחרים ילכו בעקבותיו. נזקיו של התובע 40. התובע שאת כל נסיעותיו מבצע על ידי שימוש בתחבורה ציבורית, פרט בכתב התביעה ובעדותו בבית המשפט עשרות מקרים בהם המתין המתנה ארוכה לאוטובוס שאחר או לא הגיע כלל. בימים של גשם ושל חמסין, עם ילדים קטנים או בתקופה שבה אשתו בהריון ולבסוף הם מחליטים להזמין מונית. 41. לא מדובר במקרה אחד או שניים מדובר בעשרות רבות של מקרים שאין הנתבעת מכחישה את קיומם. הפסיקה בעבר חייבה מפעילות קווי שירות לפצות נוסעים בגין איחור או אי הגעת אוטובוס. (ראה תק 2572/07 וילגה אליהו נ' אגד חברה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ) 42. גם אם אקבל את טענותיה של הנתבעת והסבריה לגבי חלק מהמקרים כגון : עומסי תנועה, חפץ חשוד, אוטובוסים מתקלקלים, נהגים חסרי ניסיון, עדיין מדובר במספר רב של תלונות. לתובע נגרמו טרחה רבה ועוגמת נפש אומנם הוא לא הוכיח נזק ממוני - כספי שנגרם לו, אך ללא ספק נגרמו לו נזקים רבים שאינם ממוניים. המתנה ממושכת בכל מזג אוויר,שיבוש תוכניותיו, בזבוז זמן כל אלה הם כתוצאה ממחדלי הנתבעת. 43. חמורה יותר היא הישנות התקלות שלא טופלו על ידי הנתבעת כראוי. מדובר בחריגה חמורה של הנתבעת מתנאי הרישוי לה היא מחויבת. חמור מכך, שעל אף התלונות הרבות, שהתבררו על ידי הנתבעת כנכונות, לא מצאה היא לנכון לתקן את המעוות. כל שעשתה היה בעיקר לשלוח מכתבי התנצלות. 44. צריך לזכור את כל מה שכתבנו למעלה. קרי, יש לשקול את האינטרס הציבורי הברור ליצירת מערכת תחבורה ציבורית יעילה, ואת האינטרס הפרטי של האזרח לתכנן את נסיעתו בצורה יעילה. מצד שני, צריך לזכור שתקלות קורות וגם הרצון הטוב ביותר לספק שירות מושלם איננו תמיד בר השגה. 45. במקרה שלפנינו, לאור ריבוי התקלות וסוגן, ולאור העובדה שתקלות אלו חזרו שוב ושוב, הרי הן מנוס מהתשלום המקסימלי שיכול בית משפט זה לתת. סוף דבר 46. לאור כל מה שכתבנו למעלה, הרי נתבעת מס' 1 "אגד" תשלם לנתבע סכום של 17,800 ₪ כחיסול סופי ומוחלט עבור כל נזקיו עקב התנהלותה הכוללים באומדן את הנזקים הממונים, הבלתי ממוניים, עוגמת הנפש והוצאות משפט. למען הסר ספק אציין כי גם סכום זה אינו הפיצוי הראוי לחייב בו את הנתבעת, הפיצוי המתאים היה צריך להיות גבוה יותר, בין השאר בכדי להרתיע את הנתבעת. אלא שסכום זה הוא הסכום המקסימאלי שניתן לפסוק במסגרת הליך זה. 47. התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום, וישא ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין עד ליום התשלום בפועל. 48. בנוסף, היות ואי עמידה בתנאי הרישיון היא עבירה פלילית, הרי העתק מגזר הדין יועבר ליועצת המשפטית של משרד התחבורה על מנת שתדאג להורות על חקירה פלילית בגין כל הפרות הרישיון המוזכרות בכתב התביעה המפורט של התובע שאירעו בשנת 2007. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים. זכות בקשת רשות ערעור תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. אגד