פסק דין בפני תביעה כספית. רקע עובדתי ודיוני 1. התובעים הם יהודה אילן ונורית (להלן - התובעים או המזמינים). הנתבעת היא חברת דו איט מטבחים להרכבה עצמית בע"מ (להלן - הנתבעת). עיסוקה של הנתבעת בייצור מטבחים. ביום 12.7.05 הזמינו התובעים מן הנתבעת ארונות מטבח ושיש עבור דירה שבבעלותם. להזמנה צורף שרטוט של המטבח ושל הארונות שהוזמנו (להלן - התוכנית הראשונה). 2. מחיר העסקה הכולל עמד על 19,546 ₪ כולל מע"מ. במועד ההזמנה שלמו התובעים לנתבעת מקדמה בסך של 8000 ₪. יתרת התמורה שולמה ביום 16.8.05. 3. בעקבות ההזמנה הגיע לדירתם של התובעים מודד מטעם הנתבעת. מטרת הגעתו היתה לבצע מדידה מדויקת של המטבח ושל הארונות המתוכננים, לצורך אישור התוכנית הראשונה. התובעים העלו חשש כי נפל פגם במדידה וכי זו אינה תואמת את התוכנית הראשונה. בנסיבות אלה, בוצעה מדידה נוספת ביום 31.8.05. בהתאם לה הוכנה תכנית נוספת (להלן - התכנית השנייה). על פי תכנית זו בוטלו הארונות התחתיים שבצד שמאל של המטבח כיוון שהשימוש בהם נחסם כליל. נעשו שינויים נוספים (ראו שרטוט המצורף לכתב התביעה, המסומן באות B). 4. מאוחר יותר התברר כי גם תוכנית זו אינה בת ביצוע. הוכנה תוכנית שלישית, אשר כללה שינויים בכל הנוגע למיקום הכיור והתנור, וכן בנוגע לייעודו של ארון, אשר נועד לשמש לתנור, ועתה שינה את ייעודו למזווה בשל מגבלות גודל (ראו שרטוט המצורף לכתב התביעה ומסומן באות C). לטענת התובעים, לאחר שהוכנה התוכנית השלישית התברר כי היא איננה ישימה בשל צינורות ניקוז המים. במצב זה, שונה התכנון פעם נוספת והוכנה תוכנית רביעית, היא התוכנית אשר בוצעה בפועל. לאחר אספקת ארונות המטבח, ונוכח טענות התובעים לליקויים שונים, הודיעו התובעים ביום 27.12.05 על ביטול ההסכם ודרשו תכנון ובניה מחדש של כל המטבח. הנתבעת דחתה את דרישתם של התובעים. מכאן התביעה שבפניי. 5. אדון עתה בטענות הצדדים ובראיות שבפניי. תחילה, אבחן האם לתובעים טענות טובות לפגמים במטבח שסופק. התשובה לשאלה זו היא בחיוב. אחרי כן, אבחן מהם הסעדים להם זכאים התובעים בגין פגמים אלה. פגמים נטענים בתכנון 6. כללי. לתובעים טענות שונות ביחס לתכנון המטבח. בין היתר, הם טוענים כי חלק מן המטבח הפך להיות בלתי פונקציונלי. מועלות טענות ביחס למיקום התנור במטבח על פי התכנון האחרון. מועלות טענות בדבר ניצול בלתי מספק של שטח המטבח לצורך הארונות. אין בכוונתי להידרש לטענות בפירוט. די לומר, כי מחוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט, גב' הנא הרצברג (להלן - מומחית בית המשפט), עולות בעיות משמעותיות בכל הנוגע לתכנון המטבח, ולאופן בו נוצל השטח העומד לצורך זה. לחוות דעת זו אני נותן את מלוא המשקל. המדובר במומחית נטולת פניות. היא מחזיקה בתואר מהנדס טכנולוג לעיבוד עץ. היא עבדה כ - 15 שנים בתחום עיבוד חומר גלם מעץ, ייצור רהיטים ונגרות בניין בריגה, לטביה. היא שימשה במשך לא פחות מ - 24 שנים כראש ענף עץ, ריהוט ונגרות במכון התקנים הישראלי. היא משמשת כיום כיועצת של המכון לאחר פרישתה. התרשמתי בעדותה של המומחית מגישתה העניינית והיסודית, ומאמינותה. אני מייחס לחוות דעתה משקל רב. 7. הנתבעים הגישו חוות דעת לעניין תכנון המטבח, של אדם בשם שמיל ויסמן (להלן - ויסמן). אני מעדיף, ללא קושי, את חוות דעתה של מומחית בית המשפט על פני חוות דעתו של ויסמן. ויסמן מציג עצמו כמנכ"ל גוף המכונה המכללה של המרכז הישראלי לעיצוב, וכעורך מגזין המכונה עיצוב המטבח. עם זאת, מתברר כי השכלתו של ויסמן היא בתחום הביולוגיה (פרוטוקול, עמוד 26, שורות 3-9). היא אינה רלוונטית לתביעה זו. לא ברור מהיכן שאב את ההכשרה הנדרשת לעסוק בתחום של עיצוב ארונות מטבח. אוסיף כי חוות דעתו ניתנה בלא שביקר בבית התובעים ולא בדק את התנאים הפיזיים במקום (פרוטוקול עמוד 27 שורות 19 - 20). מסקנתו של ויסמן בחוות דעתו, כי המטבח שהותקן נותן "ניצול נכון ונאה של המקום", אינה נתמכת בנתונים של ממש. המדובר במסקנה סתמית ולקונית, אשר לא ברור מהו הבסיס לה. אין בה התמודדות כלשהי עם הנתונים הרבים, העולים בחוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט, המבהירים כי המטבח שהותקן רחוק מלנצל באופן מיטבי את החלל הרלוונטי. בהתחשב בכל אלה לא אוכל ליתן לחוות דעתו ולעדותו משקל של ממש. 8. כאמור, אין בכוונתי להיכנס לפירוט בנוגע לפגמים בתכנון המטבח. הטעם לכך הוא, שהתובעים הסכימו לתכנית המטבח, כפי שזו בוצעה בסופו של דבר. התובע הודה בעדותו כי חתם על כל התוכנית שהוצגו לו, כולל התוכנית הסופית, אשר בעיקרה בוצעה בפועל (פרוטוקול 25.10.06 עמוד 12, שורות 14 - 15). הוא אישר גם כי המטבח שהותקן תואם את אחת התכניות עליה חתם (שם, עמוד 13, שורה 3)[1][1]. 9. (א) בחקירתו החוזרת טען התובע, כי הוא מאמין שחתם על התוכניות כאשר המטבח הגיע אליו הביתה (פרוטוקול, עמוד 16, שורות 1 - 16). בכך ביקש התובע להפחית ממשקל חתימתו על התכניות. אני דוחה גירסה זו. המדובר בגירסה כבושה. היא נשמעה לראשונה בבית משפט. היא שונה מגרסתו של התובע בתצהירו לפיה, ביום 31.8.05, לאחר מדידה חוזרת, "הוכנו שרטוטים חדשים לביצוע, אנחנו חתמנו עליהם בלית ברירה" (סעיף 15 לתצהיר). המדובר במועד הקודם בכשלושה שבועות למועד בו הותקן המטבח בבית התובעים. נוכח סתירה חזיתית זו בטיעוני התובע, והשיהוי הרב בהעלאת הטענה, אשר צצה לראשונה בשלב החקירה החוזרת, אינני מייחס לה משקל. (ב) אוסיף, כי טענת התובע לעניין זה אינה סבירה בעיני. מנכ"ל הנתבעת, מר שאול ששון (להלן - ששון), העיד כי התכנון החדש קבל את הסכמתם של התובעים בפגישה החוזרת לאחר המדידה הראשונה המוטעית, "שאם לא כן המטבח לא היה הולך לביצוע" (פרוטוקול, עמוד 20 שורות 12 - 14). סביר בעיני יותר, כי הנתבעת לא תבצע את הארון, בטרם קיבלה הסכמה לתכנון. אני דוחה גירסה זו של התובע. 10. יוצא, כי הוכחה הסכמת התובעים לתכנית כפי שבוצעה בעיקרו של דבר. התובעים מבקשים עתה להשתחרר מהסכמה זו. כדי לעשות כן, עליהם להצביע על פגם ברצון, במובן חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973. התובעים אינם עומדים בנטל זה. 11. התובעים אינם עומדים בנטל זה. הם העלו טענה בדבר כפייה. לא מצאתי בטענה זו ממש. על פי טענה זו, התובעים ביקשו עוד ביום 21.7.05 לבטל את ההתקשרות (ראו נספח 20 לכתב התביעה), ונציגי הנתבעת איימו על התובעים בתשלום קנס כספי גדול בשל הפרת ההסכם. במצב זה טוענים התובעים כי המשיכו בהתקשרות "בלית ברירה ומתוך כפייה". התובעים אינם מציגים עילה ברורה מצידם לביטול ההסכם במועד האמור. הם לא מפרטים מהו אותו "קנס כספי גדול" לו הם טוענים[2][2]. זאת ועוד, כאשר טענו התובעים לביטול ההסכם, במכתב מיום 27.12.05, נספח 44 לכתב התביעה, לא העלו טענה כלשהי לכפייה, ואף אין פירוט של עובדות העשויות להקימה. אף על רקע זה, קשה לייחס משקל רב לטענה זו, העולה עתה. 12. אוסיף עוד, כי העלאת דרישה לפיצוי כספי מטעם הנתבעת, בנסיבות של ביטול על ידי התובעים, אינה כשלעצמה בלתי סבירה לאחר שהושקעו מאמצים בתכנון המטבח. באופן דומה, טענת התובעים כי הכפייה מתבטאת בנסיבות העניין בכך שהם "שילמו את כל סכום הכסף שנדרשו, בכרטיס אשראי והיו זקוקים מאוד לארונות המטבח כדי להיכנס לדירתם החדשה", אינה מבססת כפייה במובנה המשפטי. טענה לכפייה כלכלית מחייבת להניח תשתית בדבר לחץ בלתי לגיטימי שהופעל, ואשר גרם להסכמה שבמחלוקת (ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד בע"מ מח(5) 705, בפיסקה 11 לפסק הדין). אין בפניי תשתית כזו. גם אם חשו התובעים לחץ סובייקטיבי בקשר לרכישת ארונות המטבח, אין בפניי תשתית המלמדת על לחץ בלתי לגיטימי שהופעל על ידי הנתבעת. ודאי שאין בפניי תשתית המלמדת, כי הופעל לחץ כזה אשר לא הותיר בפניי התובעים כל ברירה סבירה אלא להיכנע לו (שם, בפיסקה 14). יוצא, כי לא נפל פגם בהסכמתם של התובעים. 13. בתצהיר העדות הראשית מטעם התובע טענו התובעים טענות נוספות בהקשר זה. עתה נטען כי התובעת היתה באותו זמן בהריון, בתם של בני הזוג היתה בת שנה, וכי השנים הבינו מאיומי הנתבעת כי לא יקבלו חזרה את כספם, ולא יהיו להם ארונות מטבח כלל. טענות אלה הן טענות כבושות. אין להן זכר בכתב התביעה או במכתב התובעים מיום 27.12.05, בו הם מודיעים על ביטול ההתקשרות. קשה לייחס להן משקל רב. אוסיף, כי הטענה בדבר אי השבה של סכום כסף כלשהו אינה מגלה עילה של כפייה. אפילו היתה טענה כבושה זו נכונה, אין בפניי תשתית המלמדת כי על פי מצבם הכלכלי של התובעים, עמדה של הנתבעת לפיה לא יושב להם סכום של פחות מ - 20,000 ₪ גרמה להם למצב של העדר חלופות סבירות כלשהן. הטענה בדבר מצבם המשפחתי של בני הזוג עשויה ללמד על לחץ סובייקטיבי מסויים. עם זאת, אינני סבור כי היא מלמדת על נסיבות אובייקטיביות המצביעות על לחץ בלתי לגיטימי על ידי הנתבעת. אין גם טענה כי הנתבעת או מי מנציגיה היו מודעים למצב זה, או כי ניצלו אותו. במצב זה, קשה לזהות, גם על רקע נתונים אלה, הפעלה בלתי לגיטימית של לחץ. 14. גירסת התובעים לעניין זה המשיכה להתפתח גם בעדותו של התובע. התובע אישר בעדותו כי לא איימו עליו שאם לא ייקח את המטבח יקרה משהו (פרוטוקול 25.10.06 עמוד 11 שורה 20). בסמוך לכך טען התובע כי "היה איום מפורש של בעל החנות שבמידה ולא נסכים לקבל את המטבח השלישי או הרביעי הוא ימרר לנו את החיים" (שם, בשורות 21 - 22). קשה לקבל טענה זו. בדומה לטענות נוספות, אף כאן המדובר בטענה כבושה, אשר לא נשמעה בשום שלב קודם. לתובע לא היה הסבר מניח את הדעת להשמטת טענה זו. 15. (א) התוצאה היא, כי אין בפניי תשתית עובדתית אמינה ובעלת משקל, עליה ניתן לבסס טענה של כפייה כלכלית. באופן דומה, התובעים לא הוכיחו עילה של עושק, במובן חוק החוזים. לשם ביסוסה של טענה כזו, על התובעים היה להראות כי הנתבעת ניצלה מצוקה שלהם, וכי תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. הנתונים עליהם עמדתי לעיל, לרבות אלה שנטענו על ידי התובעים לראשונה בשלב מאוחר, אינם קרובים לגלות מצוקה אובייקטיבית ממשית, הנדרשת בפסיקה לשם גיבושה של עילה זו (ראו שלו דיני חוזים, מהדורה שניה, בעמוד 249). התובעים גם לא ביססו תשתית דבר התנאים המקובלים לחוזה מסוג זה, וממילא לא הראו כי המחיר ששולם חורג מן המקובל במידה כזו, העשויה להצמיח עילת ביטול של עושק. (ב) התובעים טוענים כי העושק בתנאי ההסכם עולה מכך, שבפועל הותקנו במטבחם ארונות קטנים במידה ניכרת מזו שהוסכם עליה לכתחילה, בלא שבוצעה הפחתה כלשהי במחיר. אכן, הצדדים לא הסכימו להפחתה במחיר. עם זאת, התאמה של המחיר לארונות שסופקו בפועל מתבקשת על פי כללי הפרשנות החולשים על חוזים. המחיר שהוסכם התבסס על שטח ארונות מסוים. על פי התכניות המקוריות, המדובר בארונות באורך של 6.19 מטרים (ראו בעמוד 5 לחוות דעת המומחית מטעם בית המשפט). בפועל, אורכם הכולל של הארונות שסופקו הוא 4.162 מטרים (עמוד 5 לחוות דעת המומחית מטעם בית המשפט. נתון זה כולל את שתי היחידות שלא נמצאו במקום בעת ביקורה של המומחית במקום). נתון זה קטן בכ- 33% ממימדי הארונות עליהם התבסס מחיר העיסקה עליו הוסכם לכתחילה. אין בחומר שבפניי אינדיקציה כי היתה הסכמה מפורשת בין הצדדים לעניין המחיר, בעקבות השינויים בתכנון המטבח. התכניות המתוקנות, עליהן חתם התובע, כלל אינן מתייחסות לסוגיית המחיר. אציין, כי מן החומר שבפניי עולה מחלוקת בסיסית, בשאלה אם מה שסופק פחות ממה שתוכנן לכתחילה (ראו דבריו של ששון, פרוטוקול עמוד 20 שורה 4). יש לציין עוד, כי עוד קודם להגשת התביעה, העלו התובעים את הצורך בהחזר כספי בגין השינוי בתכנון (ראו מכתב התובע מיום 18.12.05 לנתבעת, נספח 38 לכתב התביעה). הצדדים לא הגיעו להסכם מפורש בעניין המחיר בעקבות השינויים בתכניות. (ג) במצב זה, יש לפרש את ההתקשרות בין הצדדים על פי תכליתה האובייקטיבית (ראו ברק, פרשנות במשפט: פרשנות החוזה (ירושלים, 2001), בעמוד 532). תכלית זו "נקבעת על פי מהותה של העסקה, ועל פי המטרה העסקית והכלכלית המונחת ביסודה. היא משקפת עקרונות של סבירות והיגיון. היא פרי ההגיון הכלכלי, העסקי והמסחרי" (דברי כב' הנשיא ברק ברע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עזבון המנוחה מילגרום נ' מרכז משען, נב(4) 145; ראו גם ע"א 5597/90 כהן נ' תקליטי סי בי אס בע"מ פ"ד מז(3), 212 , 218-219; כן ראו דברי כב' השופט ברק בע"א 554/83 אתא חברה לטקסטיל בע"מ נ' עזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז"ל, פ"ד מא(1) 282, בפיסקה 26 לפסק הדין). מתכלית זו עולה כי בנסיבות העניין שבפניי יש להתאים את המחיר למה שסופק בפועל. פירוש כזה מתחייב במיוחד נוכח העובדה, שמחוות דעת המומחית מטעם בית המשפט עולה כי שטח הארונות הניתן לניצול פחת, בעקבות השינוי בתכניות, בלא פחות משליש. אין זה סביר לייחס לצדדים, כצדדים הגונים וסבירים, כי התכוונו להותיר את מחיר ההתקשרות ללא שינוי לאחר הפחתה כזו. יש בכך כדי להחליש את טענת התובעים לעושק. (ד) סופם של דברים, אני דוחה טענה זוֹ של התובעים. 16. גובה הארונות תחתונים. ארונות המטבח התחתונים הם עיקרם של ארונות המטבח נשוא ההליך שבפניי. על פי התכניות, לא הותקנו בבית התובעים ארונות עיליים, ככל הנראה בשל אילוצי המקום. גובה הארונות התחתונים אינו נזכר בשרטוטי המטבח. במפרט הטכני של הנתבעת, אין כל התייחסות לעניין זה. לא גובשה בין הצדדים הסכמה ספציפית לעניין זה בטרם סופקו הארונות. עם זאת, על פי החומר שבפניי, שני הצדדים היו ערים לעובי השיש החריג שהוזמן (10 ס"מ, לעומת 2 - 3 ס"מ בדרך כלל). 17. חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 קובע, כי "חיוב למתן נכס או שירות שלא הוסכם על סוגם או טיבם, יש לקיים במתן נכס או שירות מסוג ומטיב בינוניים" (סעיף 45 לחוק). הוראה זו חלה על נושא גובה הארונות, באין הסכמה ספציפית בהקשר זה. על פי החומר שבפניי, גובה הארונות התחתונים הינו 87.5 ס"מ (ראו חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט, בעמוד 4). לפי תקן ת"י 1271 חלק 11 סעיף 3.3 גובה סטנדרטי של ארונות מטבח עד לרום משטח העבודה, לא כולל עובי המשטח, נע בין 83 ס"מ ל- 88 ס"מ. מבחינה זו, גובה הארונות התחתונים תואם את התקן, ואת הוראות חוק החוזים. 18. התובעים טוענים כי גובה הארונות אינו תואם את המקובל, ויש בו כדי ליצור הפרעה. נוכח חוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט, נראה כי יש ממש בטענה כי המדובר בגובה השונה במידת מה מן המקובל (ראו בעמוד 3 לתשובות המומחית). המומחית הסבירה, כי כאשר מדובר במשטח בעובי כזה, מקובל לתכנן ארונות נמוכים יותר. עם זאת, מעדותו של המומחה מטעם הנתבעת, מר עמנואל אורנבוך (להלן - אורנבוך), עולה כי נתקל בעשרות מקרים של גובה דומה (פרוטוקול, עמוד 8, שורה 16). דברים אלה לא נסתרו. 19. זאת ועוד, נראה כי בזמן אמת גובה זה היה מקובל על התובעים. הדבר עולה מכך, שלאחר התקנת הארונות והשיש, ביום 22.9.05 או בסמוך לכך, לא העלו התובעים טענה מיידית לעניין הגובה, ואף התקינו במטבח קרמיקה בהתחשב בגובה הארונות שסופקו (ראו בפיסקה 17 לתצהירו של התובע). אילו היו התובעים סבורים, כי המטבח סופק בגובה אשר אינו תואם את המוסכם, אין להניח כי היו פועלים בדרך זו. 20. התובעים טענו כי יש בגובה המטבח, כפי שסופק, כדי ליצור הפרעה. טענה זו לא פורטה. אין בפניי תשתית של ממש לעניין זה. הטענה לא עלתה במכתב התובעים מיום 30.11.05 (נספח 28 לכתב התביעה). הטענה בדבר הפרעה לשימוש סביר אף לא עלתה בחוות דעת המומחה מטעם התובעים. בנסיבות אלה, המדובר בטענה סתמית וכבושה, אשר לא ניתן לייחס לה משקל משמעותי, אם בכלל. 21. במצב דברים זה, אני קובע כי החיוב לקיים את החוזה בבינוניות לא הופר במקרה זה. הנתבעת הסכימה, בפועל, להנמיך את ארונות המטבח, במסגרת השיג והשיח שהיה בין הצדדים לאחר התקנת הארונות (ראו סעיף 10 לתצהיר ששון; ראו גם סעיף 3 לתצהיר יונתן בניפלח, מתקין מטעם הנתבעת אשר נטל חלק במגעים בין הצדדים). הסכמה זו אינה מלמדת על הודאה כי נפל פגם כלשהו בארונות לעניין זה. ניתן לפרש הסכמה זו באופן סביר גם כנכונות של ספק ללכת לקראת הלקוח ולהתאים את המוצר לדרישות הלקוח, גם לאחר שבוצעה האספקה. 22. המומחים שהעידו בפניי נחלקו בשאלה האם ניתן באופן מעשי להנמיך את המטבח. המומחית מטעם בית המשפט גרסה כי התשובה לשאלה זו היא בשלילה (עמוד 24 שורה 23). תשובה זו ניתנה בלא הסבר של ממש. אני מתקשה, בנסיבות אלה, לייחס לה משקל משמעותי. אורנבוך העיד, כי ניתן להנמיך את המטבח, על ידי הקטנת גובה הרגלים, העומד עתה על 12 ס"מ (עמוד 8 שורה 23). תשובה זו לא נסתרה בחקירתו. אין סיבה שלא לתת לדברים אלה משקל, ולהעדיף, בנקודה זו, את עמדת אורנבוך על עמדת המומחית מטעם בית המשפט. 23. התוצאה היא, כי בכל הנוגע לפגמים הנטענים בתכנון, אשר הביאו לכך ששטח הארונות בפועל קטן משמעותית מזה עליו התבסס המחיר שנקבע, אין מדובר באי התאמה ביחס למוסכם, שכן התובעים הסכימו לתכניות לפיהן בוצע המטבח בפועל. גם בכל הנוגע לעניין גובה הארונות, לא הוכחה אי התאמה, העשויה לזכות את התובעים בסעד. אעבור עתה לדון בטענות הנוגעות לביצוע המטבח. פגמים נטענים בביצוע ובהתקנת המטבח 24. מרחק הארונות התחתונים מן הקיר. מן החומר שבפניי עולה, כי גב יחידת הקרוסלה של הארון רחוק מהקיר מרחק של כ- 22-23 ס"מ. לפי נספח תנאים מיוחדים ומוקדמים לאספקת ארונות - מפרט טכני - ארונות מטבח (נספח 6 לכתב התביעה) נקבע לגבי הצבת יחידות תחתונות כי אלו יהיו "צמודות לקיר מלבד יחידות פינה וקרוסלה המרוחקת 11 ס"מ מהקיר ויחידה חצי פינתית המרוחקת עד 17 ס"מ מהקיר". מכך עולה, כי המרחק בין הקיר ובין יחידת הקרוסלה חורג מן המפרט המוסכם. 25. עם זאת, מומחית בית המשפט קבעה בחוות דעתה כי המרחק בפועל אינו חורג מהמקובל בתחום (ראו בעמוד 3 לחוות דעתה). היא הבהירה, כי "ביחידות פינתיות קרוסלה לא ניתן לנצל את כל נפח הפינה". במצב זה, אף אם מדובר בחריגה מן המפרט המוסכם, אין מדובר באי התאמה, העשויה להקים לתובעים סעד. (ב) אציין, כי מן החומר שבפניי (לרבות חוות דעת מומחה הנתבעת) עולה כי קיים רווח גם בין היחידה הפינתית ובין הקיר. רווח זה תואם את המפרט הטכני של הנתבעת (שם, שם). אין בו הפרה כלשהי. 26. (א) מומחית בית המשפט ציינה אי התאמה של יחידת מגרות לתכניות המוסכמות. מחוות דעתה של המומחית עולה, כי בין קצה היחידה האמורה ועד לקצה הנישה בה היא נתונה קיים מרווח לא מנוצל של 8 ס"מ (ראו בעמוד 3 לחוות דעתה). נוכח הסכמת התובעים לתכניות, אין במרווח זה כשלעצמו כדי לגלות טענה בדבר אי התאמה. עם זאת, המומחית מציינת, כי רוחב היחידה שסופקה בפועל הוא 362 מ"מ, בעוד שלפי התוכניות המוסכמות רוחב היחידה היה אמור להיות 400 מ"מ (שם). המדובר, אפוא, באי התאמה ביחס לתכנית בהיקף של 4 ס"מ, כ - 10% מרוחב היחידה. במטבח קטן מימדים, אשר יש חשיבות לניצול השטח בו, אין מדובר באי התאמה זניחה. (ב) לגבי אותה יחידה, ציינה המומחית גם אי התאמה נוספת המחייבת את החלפתה. בחוות דעתה קובעת המומחית, ביחס ליחידה זו, כי "אין אחידות בעובי של דפנות המגירות. לדופן החיצוני של יחידה בעלת 4 מגירות (רוחב של 36 ס"מ) מודבק לוח MDF בעובי 12 מ"מ מחופה פורניר בגוון שונה מחזית הריהוט". על רקע כל אלה, המליצה המומחית מטעם בית המשפט על החלפת יחידה זו (בעמוד 4 לחוות דעתה). להמלצה זו בסיס מוצק בחוות דעת המומחית, אשר לא נסתרה בחקירתה. 27. מומחה התובעים הצביע בחוות דעתו על מרווח של 6 ס"מ בין הארון ובין הקיר (ראו סימון שעשה מומחה התובעים בתמונה שבנספח התמונות לחוות דעתו). על פי חוות דעתו, מרווח זה עלול לגרום לסדקים בשיש. עם זאת, על פי המפרט, המרחק המירבי של יחידה פינתית מהקיר הוא 11 ס"מ (נספח 6 לכתב התביעה). על רקע זה ציין מומחה הנתבעת כי המרווח האמור סביר (ראו סעיף 5 לחוות דעתו, בה נזכר מרווח של 8 ס"מ לעניין זה). דברים אלה לא נסתרו בחקירתו. המומחית מטעם בית המשפט לא הצביעה על פגם בהקשר זה. במצב דברים זה, אין בידי לקבוע כי המדובר באי התאמה. 28. השיש. בעת ביקורם של המומחים בבית התובעים לא היה שיש במקום. לטענת התובעים השיש שהובא היה סדוק ובוצע בו תיקון של הדבקה. הם טוענים גם, כי הנתבעת הניחה את השיש שהובא באופן לקוי ובלא תמיכה מתאימה. לטענתם, בהמשך לכך נשבר השיש, ונדרשה החלפתו. אין מחלוקת בין הצדדים כי בשיש שסופק נתגלו סדקים. הקשיים העולים מן התיק בהקשר זה נוגעים לאופן תיקונו של הפגם ולתוכן הסיכום שהושג בין הצדדים בנקודה זו. קשיים אלה יידונו כאשר יידונו הסעדים להם זכאים התובעים. 29. ליקויים נוספים. (א) מומחית בית המשפט מצאה ליקויים בדלתות של מספר יחידות. נמצא כי הדלתות אינן מכוונות ונתקלות זו בזו. עניין זה נמצא כניתן לתיקון. (ב) נמצאה היפרדות של קנטים PVC ביחידה פינתית (רוחב 90 ס"מ) היפרדות של שכבות הלביד בגב היחידה ומרווח בינו לבין דפנותיה. לעניין יחידה זו, חיוותה המומחית את דעתה כי יש להחליפה, נוכח הפגמים הרבים שבה (ראו בעמוד 4 לחוות דעתה). עם זאת, מתשובות המומחית לשאלות השלמה שנשאלה עולה (תשובה לשאלה ג') כי המדובר בפגמים ניתנים לתיקון. (ג) מן החומר שבפניי עולה כי בארונות שסופקו היה שיפוע, אשר גרם לכך שחלק מן השיש היה בלא תמיכה (עדות בניפלח, המתקין מטעם הנתבעת, פרוטוקול 15.2.07, עמוד 9, שורות 2 - 4). הדבר גרם לכך שחלק מן השיש היה באוויר (שם, עמוד 10, שורה 6), וכדברי המתקין, "בצד אחד הוא לא ישב טוב" (עמוד 9, שורות 13 - 14). (ד) מן החומר שבפניי עולה עוד, כי נמצא ליקוי ביחידת התנור והכירים שסופקה, וסוכם בין הצדדים על החלפת יחידה זו (סעיף 3 לתצהיר בניפלח; ראו גם בעדותו, פרוטוקול 15.2.07, עמוד 5 שורות 15 - 16). המדובר בסדק שנתגלה ביחידה זו (ראו מכתב ששון מיום 15.12.05, נספח 37 לכתב התביעה). הסיכום הנטען הוא מיום 11.12.05 (ראו גם תצהיר מנהל הנתבעת, מר ששון, בסעיף 10). 30. מן האמור לעיל עולה, כי קיימים ליקויים שונים במטבח. על רקע זה עולה השאלה, מהם הסעדים להם זכאים התובעים. לעניין זה אעבור עתה. הסעדים 31. אדון עתה בטענות הצדדים לעניין הסעדים להם זכאים התובעים. 32. הודעה תוך זמן סביר. סעיף 3 (א) לחוק חוזה קבלנות קובע כי אם המלאכה או השירות לא בוצעו בהתאם למוסכם "על המזמין להודיע לקבלן על הפגם זמן סביר לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו, ואם הפגם ניתן לתיקון - לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקנו". לטענת הנתבעת, לא מסרו התובעים הודעה על הפגמים במטבח תוך זמן סביר. 33. דין טענת הנתבעת בנקודה זו להידחות. מעיון בחומר שבפניי עולה, כי הפעם הראשונה בה פנו התובעים בכתב לנתבעת והודיעו על הליקויים הנטענים בארונות היתה ביום 30.11.05 (ראו מכתב התובע, נספח 28 לכתב התביעה). עם זאת, מטענות הנתבעת עולה כי כבר ביום 8.11.05 ביקר נציג הנתבעת אצל התובעים, בעקבות טענותיהם (ראו סעיף 13 לכתב ההגנה, המאושר בתצהירו של ששון). מר בניפלח אישר, כי סביר שכשבעה ימים לפני כן בוצעו התיאומים לצורך ביקור זה (פרוטוקול 15.2.07, עמוד 3 שורה 4). יוצא, כי כחודש לאחר אספקת המטבח, התלוננו התובעים על הפגמים בו. בתוך כך, מתברר כי בתקופה שבסמוך לאחר התקנת המטבח, היינו, בחודש אוקטובר של שנת 2005, חלו חגי תשרי. מבדיקת לוח השנה מתברר, כי ראש השנה חל בין הימים 3.10 - 5.10; יום הכיפורים חל בין הימים 10 .12 - 13.10; וחג הסוכות חל בין הימים 17.10 - 25.10. בניפלח אישר גם כי המדובר בתקופת חגים (פרוטוקול 15.2.07, עמוד 3 שורות 22 - 33). הוא אישר גם כי שירות הלקוחות של המפעל אינו עובד בתקופת חול המועד (שם, עמוד 4, שורה 16). על רקע כל אלה עולה, כי במונחים של ימי עבודה בפועל אצל הנתבעת, נמסרה ההודעה תוך פרק זמן קצר משמעותית מחודש. בהתחשב בכך שמדובר בארונות מטבח, שהם רהיט גדול ומורכב, ובכך שחלק מן העבודה לא הושלם ביום 22.9.05, ובוצע במועד מאוחר יותר (ראו בסעיף 16 לתצהיר התובע; ראו גם סעיף 1 לתצהיר בניפלח), אין בידי לקבוע כי הודעת התובעים על פגמים במטבח ניתנה תוך זמן בלתי סביר. 34. אוסיף, כי במצב זה אין זה מפתיע כלל שתגובת הנתבעת למכתב התובעים מיום 30.11.05, בו הלינו התובעים על פגמים שונים, לא היתה כי המועד להעלות טענה זו חלף, אלא כי המכתב הועבר לבדיקת הגורמים המוסמכים (ראו מכתב הנתבעת מיום 4.12.05, נספח 30 לכתב התביעה). בהמשך לכך אף הודיעה הנתבעת על תיאום ביקור של מנהל שירות הלקוחות, מתקין הארונות ואיש השיש (מכתב הנתבעת מיום 7.12.05, נספח 31 לכתב התביעה). במצב דברים זה, בו נמנעה הנתבעת בזמן אמת מהעלאת טענה כי חלף הזמן הסביר להודיע על הליקויים, יש חיזוק למסקנתי, כי ממילא הזמן הסביר האמור לא חלף. 35. הזדמנות נאותה לתקן. טענה אחרת של הנתבעת היא כי לא ניתנה לה הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים במטבח. סעיף 3(א) לחוק חוזה קבלנות מחייב את המזמין לתת הזדמנות נאותה לקבלן לתקן את הפגם, אם הוא ניתן לתיקון. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בהקשר זה, הגעתי למסקנה כי ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים. 36. מן החומר שבפניי עולה, כי ארונות המטבח סופקו ביום 22.9.05. עוד עולה, כי במועד מאוחר יותר בוצעו השלמות על ידי הנתבעת. עולה גם, כי סמוך לתחילת נובמבר 2005 העלו התובעים טענות בקשר למטבח. בהמשך לכך, בסמוך לאמצע חודש דצמבר 2005, הושג סיכום על ביצוע תיקון של ליקויים מסויימים, ובהם החלפת משטח השיש, החלפת יחידת התנור והכיריים, והחלפת 2 גבי ארונות. כן הושגה הסכמה לגבי הנמכת הארונות. ההסכמה הושגה ביום 11.12.05. על פי הסכמה זו, היתה הנתבעת אמורה לבצע את התיקונים ביום 15.12.05, בשעה 16:00. 37. באותו יום, ביקשו התובעים לדחות את שעת התיקונים לשעה 19:30, הואיל והיו מעוניינים בנוכחות מהנדס ועורך דין מטעמם בעת ביצוע התיקונים. השעה לא התאימה לנתבעת, אשר ציינה, בצדק, כי התיקונים עשויים לארוך מספר שעות. במצב זה, לא בוצעו התיקונים ביום 15.12.05. בניפלח, המתקין מטעם הנתבעת, אשר התייצב במקום באותו יום, נדחה על ידי התובעים. ביום 18.12.05 הודיעה הנתבעת, באופן חד צדדי, כי תגיע ביום המחרת למקום, בשעה 13:00 (מכתב ששון, נספח 39 לכתב התביעה, נספח ה'2 לתצהיר ששון). ברם, הודעה זו נשלחה לתובעים למספר פקסימיליה שגוי, לאחר שהתובעים הודיעו לנתבעת עוד ביום 15.12.05 על החלפת מספר הפקסימיליה שלהם (ראו נספח 35 לכתב התביעה). בהודעה של התובעים מיום 18.12.05 נתבקשה הנתבעת לפנות לתובעים בכל תיאום באמצעות בא כוח התובעים (נספח 40 לכתב התביעה). בתגובה, המשיכה הנתבעת להתכתב על פי מספר הפקסימיליה הישן, אשר הודע לה כי אינו בתוקף, והודיעה ביום 20.12.05 כי היא ממתינה להוראות התובעים על מנת לתאם הרכבת המטבח והשיש (נספח 42 לכתב התביעה, נספח ו'1 לתצהיר ששון). היא שבה על הודעה דומה ביום 25.12.05, בה היא מזכירה את "דחיפות העניין" (נספח ו'2 לתצהיר האמור). ביום 27.12.05 הודיעו התובעים על ביטול ההסכם. 38. במצב זה עולה, כי ניתנה לנתבעת הזדמנות סבירה לביצוע התיקונים. התובעים המתינו פרק זמן של 12 ימים, מאז יום 15.12.05, בטרם שלחו הודעת ביטול. בשל התרשלות של הנתבעת, אשר לא טרחה לשלוח את תגובותיה למען שנמסר לה, תגובותיה לא הגיעו אל התובעים (ראו בהקשר זה עדות התובע, בעמוד 15 שורות 11- 14). פרק הזמן של 12 ימים שניתן לשם התיקון היה סביר, בהתחשב גם בכך, שמדובר במטבח שסופק כשלושה חודשים קודם לכן, ובהזדמנויות שניתנו לנתבעת, מאז תחילת נובמבר 2005, לתקן את המטבח. אכן, לרשות הנתבעת עמד זמן של כחודשיים נטו, לצורך ביצוע התיקונים. פרק זמן זה הוא מעל הסביר, בהתחשב בטיב העבודות בהן מדובר. 39. הנתבעת טוענת, כי התקיימה שיחת ועידה בה השתתפו ששון והתובעת, אל מול חברת ויזה, ובה התובעת סירבה לתאם מועד לביצוע תיקונים (ראו בסעיף 17 לתצהיר ששון). ברם, הנתבעת אינה נוקבת במועד בה התקיימה השיחה. לעניין זה, נוקט ששון בתצהירו בלשון עמומה, "לאחר זמן". תיאור זה מתיישב עם האפשרות, כי השיחה האמורה התקיימה לאחר שחלף המועד הסביר לאפשר תיקונים על ידי הנתבעת. במצב זה, אין בידי לקבוע, על יסוד נתון זה, כי לא ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לבצע את התיקונים. 40. (א) אוסיף עוד, כי אני מתקשה לקבל את טענת הנתבעת לכך שלא ניתנה לה הזדמנות סבירה לביצוע התיקונים גם מטעם נוסף. עמדתי לעיל על כך, שנתגלו סדקים בשיש שסופק. המדובר במטבח חדש לחלוטין. במצב זה, היה על הנתבעת להחליף את השיש, ולמסור ביד התובעים משטח שיש חדש, ללא סדקים. אין כל סיבה לחייב את התובעים להסתפק בשיש מתוקן, מקום בו המדובר במטבח חדש. הדברים אמורים ביתר שאת, נוכח העדרה של מחלוקת כי במשטח עליו היה אמור השיש להיות מונח היו שיפועים, שגרמו לכך שהתמיכה בחלק מן השיש לא היתה תקינה (ראו עדות בניפלח, פרוטוקול 15.2.07, עמוד 9, שורות 13 - 14). במצב זה, קיימת סבירות ממשית לכך שהסדק בשיש נגרם כתוצאה ממחדל של הנתבעת (ראו לעניין זה בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, מר גוכמן, בסעיף 5 לפרק הממצאים בחוות הדעת). (ב) הנתבעת לא פעלה בדרך זו. אכן, מטיעוניה של הנתבעת עולה, כי בכוונתה היה להציע לתובעים משטח שיש מתוקן, ולא משטח שיש חדש. כך עולה ממכתב הנתבעת מיום 15.12.05, נספח 37 לכתב התביעה, שם מדבר ששון על החזרת ".. משטח [השיש] למפעל לתיקון הסדק". כך עולה גם ממכתב בא כוח הנתבעת מיום 12.1.06 (נספח 49 לכתב התביעה). יוצא, כי הנתבעת לא הסכימה להחליף את משטח השיש. דברים אלה תואמים את האמור בסעיף 19 לכתב ההגנה, המאושר בתצהיר ששון, מנכ"ל הנתבעת, לפיו מדובר על "הרכבת השיש המתוקן". (ג) הקושי העולה מעמדה זו מתחזק, נוכח העובדה שבחלק ממצגיה של הנתבעת דובר דווקא על החלפת השיש. כך עולה ממכתב בא כוח הנתבעת מיום 9.1.06, נספח 46 לכתב התביעה, בסעיף 11. כך עולה גם מתצהירו של בניפלח, המתקין מטעם הנתבעת, אשר מדבר בפירוש בסעיף 3 לתצהיר על החלפת השיש. כך עולה גם מעדותו במשפט (פרוטוקול 15.2.07, עמוד 8 שורות 29 - 33). באופן דומה, עולה אי התאמה בין האמור בסעיף 10 לתצהיר העדות הראשית של ששון, המדבר על החלפת השיש, ובין סעיף 23 לאותו תצהיר עצמו, המדובר על החזרה לאחר תיקון. בעדותו במשפט אמר ששון, כי ההחלפה מתייחסת לחלק הסדוק בלבד (פרוטוקול 25.10.06 עמוד 18 שורות 9 - 10. גם מדבריו בעמוד 19 שורות 25 - 26 עולה כי הנתבעת אינה מחליפה שיש אם הוא תקני. לטענתו, חברת אבן קיסר קבעה כי אין צורך להחליף אותו (שם, בשורה 28)). (ד) במצב זה עולה, כי השיש לא הוחלף בשל מחדל של הנתבעת, ולא בשל כך שלא ניתנה לה הזדמנות לעשות כן. 41. לאמור לעיל יש להוסיף, כי ספק רב מאד אם קיימת אפשרות מעשית לתקן את המטבח. מן החומר שבפניי עולה, כי נדרשת במטבח החלפת שתי יחידות, האחת של התנור, והשניה היא יחידת המגרות בצד ימין של המטבח. המדובר במטבח לא גדול. אורכן הכולל של שתי יחידות אלה הוא כמטר (ראו חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט, בעמוד 5). הן מהוות חלק משמעותי של המטבח. יש להעיר, כי המומחית חיוותה דעתה, כי "כל תוספת של יחידות להזמנה למטבח הקיים עלולה לגרום להבדלים בולטים בין המטבח הישן לחדש" (תשובות המומחית לשאלות הבהרה, בעמוד 4). על פי מהותם, הדברים אמורים אף בהחלפת היחידות הנזכרות. לרקעם, עולה קושי טבוע, בנסיבות העניין, בתיקון המטבח. 42. לכל האמור יש להוסיף, כי מצב של אובדן אמון בקבלן הוא אחד המקרים בהם לא יחול הנטל הרובץ על המזמין לאפשר לקבלן לתקן את הפגם. נאמר על כך, כי: "לבד מאי הנוחות שתיקון המלאכה או השירות בידי הקבלן עלול לגרום למזמין, עשוי המזמין להתנגד לתיקון גם במקרה שבו הוא איבד את אמונו בכישוריו ובאמינותו של הקבלן. אם בביצוע המלאכה או השירות גילה הקבלן העדר כשרון וחוסר מיומנות בולטים, המעמידים בספק את יכולתו לתקן את הפגם כראוי; אם המזמין חשד ביושרו של הקבלן ולכן אינו מוכן להמשיך בקשר עמו; או אם מכל סיבה אחרת נתערערו באופן חמור היחסים בין הצדדים - למזמין עשוי להיות טעם סביר שלא לאפשר לקבלן את תיקון הפגם" (א' זמיר, חוזה קבלנות, ירושלים תשנ"ה - 1994, בעמוד 510) 43. במקרה שבפניי עולה בבירור מן התכתובת בין הצדדים, כמו גם מעדותו ותצהירו של התובע, כי התובעים איבדו כל אמון בנתבעת. בנסיבות העניין, קיים בסיס אובייקטיבי מוצק לאבדן אמון זה. (א) ראשית, התנהלות הנתבעת, לכל אורך ההתקשרות, מלמדת על חוסר מקצועיות בולטת. המודד מטעם התובעת ביצע טעות במדידה, שגררה צורך בשינוי תכניות. נוצר מצב, שבו סופק מטבח הקטן בשליש מן המטבח אשר על פיו חושב המחיר שנקבע. המטבח שסופק כלל פגמים רבים. בין פגמים אלה, בעייה בשיפוע של המשטח העליון במטבח, פגמים משמעותיים בשיש, יחידה סדוקה, ויחידה אשר הגודל שלה אינו תואם את התכניות הרלוונטיות. ביצוע המטבח אינו ברמה נאותה. כפי שציינה המומחית מטעם בית המשפט, בתשובה לשאלות הבהרה שהופנו אליה, "היתי מצפה ממטבח איכותי שלא יתגלו בו לאחר שנה של שימוש פגמים כפי שהתגלו במטבח זה". הנתבעת לא הצליחה לתקן את הטעון תיקון במשך פרק זמן של קרוב לחודשיים. כל אלה מלמדים על בעיה מקצועית קשה. הם מצדיקים אובדן אמון של הלקוח. (ב) שנית, התנהלות הנתבעת, בכל הנוגע להחלפת שיש, מעלה אף בעיית אמון הנוגעת ליושרה של הנתבעת. מצגיה של הנתבעת לעניין זה התאפיינו בחוסר עקביות. יש בהתנהלות זו כדי ליצור חוסר אמון. זאת ועוד, בסופם של הדברים, עמדתה של הנתבעת, המסרבת להתקין במטבח לוח שיש חדש, אינה סבירה, וגם בה יש כדי לעורר חוסר אמון בנתבעת ובכוונתה לתקן את הניתן לתיקון. אכן, כאשר קבלן אינו נכון לתקן ליקוי מהותי, נפסק כי אין תחולה לחובה לאפשר לו לתקן (ע"א 472/95 זכריה זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ פ"ד נ(2), 858 ). ברוח דומה נפסק, כי "כאשר ניתנה לקבלן הזדמנות לתקן את הטעון תיקון, והוא ביצע זאת באופן חלקי, תוך סחבת בלתי סבירה או באיכות שאינה נאותה, אין מקום לכפות על רוכש הדירה ליתן לקבלן הזדמנויות חוזרות ונשנות לבצע תיקונים שכבר ניתנה לו הזדמנות לבצעם" (ע"א 8939/01 חיים אביצור' נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ). אני סבור, כי דברים אלה יפים, בשינויים המתחייבים, גם למקרה שבפניי. (ג) אכן, עמדת הנתבעת, כפי שבאה לידי ביטוי בחוות דעת שהוגשה מטעמה, היא כי כל שיש לבצע במטבח היא החלפת גב אחורי, הרכבה סופית של ארונות וקיבועם, כוון חזיתות דלתות ומגרות. לא ניתן לתאר עמדה זו כנכונות אמיתית לתקן את הפגמים שבמטבח. יש בה אף נסיגה של הנתבעת ממצגים שעשתה לעניין התיקונים שהיא מוכנה לבצע במטבח. במצב זה, אין לראות בנתבעת כמי שזכאית בנסיבות אלה לדרוש את ביצוע התיקון על ידה. 44. במצב זה עולה השאלה, מהם הסעדים להם זכאים התובעים בנסיבות העניין. לכך אפנה עתה. 45. ביטול ההסכם והשבה. התובעים הודיעו לנתבעת על ביטול ההתקשרות ביום 27.12.05. בנסיבות המתוארות לעיל, עולה כי ההסכם בין הצדדים הופר הפרה יסודית על ידי הנתבעת. בארונות המטבח שסופקו לתובעים נפלו פגמים מהותיים, ובהם שיש סדוק, שתי יחידות הטעונות החלפה, שיפוע בלתי תקין של משטח המטבח המיועד לשיש, וליקויים לא מעטים, אשר אין צפויים במטבח בן שנה אחת באיכות טובה. המשמעות הכספית של פגמים אלה מהווה חלק משמעותי ממחיר המטבח[3][3]. במצב זה, המדובר בהפרה יסודית של ההתקשרות, המקנה לתובעים את הזכות לבטל אותה, בהתאם לסעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התש"ל - 1970. בהמשך לביטולו, על כל צד בהסכם להשיב לצד שכנגד את שקבל על פי ההסכם (סעיף 21 לחוק החוזים). התובעים זכאים להשבה של הכספים ששולמו בגין הארונות בסך כולל של 19,546 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין. הנתבעת זכאית להשבה של הארונות שספקה. 46. שיפוי בגין הוצאות. התובעים טוענים כי הם זכאים לשיפוי בגין הוצאות שונות שהוציאו בשל מחדליה של הנתבעת. אדון בטענות אלה עתה. (א) שכר טירחת מומחה. התובעים הזמינו מומחה מטעמם, אשר מסר חוות דעת לעניין הפגמים במטבח. התובעים הציגו קבלה בגין תשלום עבור שירותיו של המומחה, בסך של 1160 ₪ (נספח 43 לכתב התביעה).חוות דעתו של מומחה התובעים הוגשה. המומחה נחקר עליה. חלק משמעותי מן הקביעות בחוות הדעת התבררו כנכונות. במצב זה, התובעים זכאים לשיפוי בגין עניין זה. (ב) עלויות תמלול של שיחות התובעים עם נציגי הנתבעת בסך 1823 ₪. בסופו של דבר, לא הוגשו הקלטות כראייה, וממילא לא ניתן לקבל את התמלילים כראייה. התובעים אף לא סמכו בסיכומיהם על התמלילים. במצב זה, אין בסיס לפסיקת שיפוי לתובעים בגין הוצאות התמלול הנטענות. (ג) הוצאות העתקת ברז גז וחציבה של נקודות חשמל במטבח. בכל הנוגע לברז הגז, בין הצדדים יש מחלוקת עובדתית ביחס לשאלה מי יזם את השינוי במקום ברז הגז. אין בידי להעדיף את גירסת התובעים בנקודה זו. הדברים אמורים ביתר שאת, בשים לב לקשיים שעוררה גירסתו של התובע, עליהם עמדתי לעיל. במצב זה, אין בידי לפסוק סכום כלשהו בגין עניין זה. אשר להוצאות הנטענות ביחס לנקודת חשמל, הרי שלא הוצגו כל מסמכים המעידים עליהן, ודי בכך על מנת לדחות את דרישת התובעים בנקודה זו. (ד) הוצאות עתידיות לצורך הרכבת קרמיקה במקומות נוספים במטבח, בשל שינויים בתכנון. התובעים לא הניחו תשתית מינימלית לעניין הוצאות נטענות אלה. לא הוצגה הצעת מחיר בקשר לפעולות עתידיות. לא הוצגו קבלות לעניין הוצאות בעבר בקשר לכך. אני דוחה את טענות התובעים לעניין סעד זה. 47. פיצויים בגין עוגמת נפש. התובעים טוענים כי הם זכאים לפיצויים בגין עוגמת נפש. יש ממש בטענה זו. לכתחילה, הנתבעת חדלה בתכנון שגוי של המטבח. בביצוע המטבח נפלו פגמים של ממש. הנתבעת לא פעלה באופן סביר על מנת לתקן פגמים אלה. כתוצאה מן התכנון הלקוי, במשך תקופה של מספר חודשים מאז שנכנסו לדירתם החדשה נאלצו התובעים לחיות עם מטבח הנבנה בשלבים וטרם הגיע לסיומו. התובעים נאלצו להשקיע אנרגיה רבה בתיאומים עם נציגי הנתבעת ובהתכתבויות עימם. בהתחשב בכל אלה, ובגובה ההתקשרות, אני פוסק לתובעים, על דרך האומדן, פיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין עניין זה. התוצאה התביעה מתקבלת. בהתאם לאמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים: (א) סך של 19,546 ₪, כשהם נושאים הפרשי רבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה (27.3.06), ועד ליום התשלום בפועל. (ב) סך של 5,000 ₪, פיצויים בגין עוגמת נפש, אשר ישאו הפרשי רבית והצמדה כחוק מיום פסק דין זה, ועד ליום התשלום בפועל. (ג) הוצאות משפט כפי שישום רשם בית המשפט, אשר יכללו את הסך הנזכר לעיל של 1,160 ₪ בגין שכר טירחה למומחה מטעם התובעים. (ד) שכר טירחת עורך דין בסך של 5,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין, המביא בחשבון את הטירחה הרבה שהושקעה בתיק זה, ואת תוצאתו הסופית. (ה) כל הסכומים ישולמו עד ליום 20.12.07. על הצדדים לתאם מועד, עד ליום 20.2.08, לצורך השבת המטבח לידי הנתבעת. [1][1] מחוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט עולה כי קיים פער מסויים, של 4 ס"מ, ברוחב אחת היחידות שהותקנו במטבח, לעומת התכנית. לעניין זה אדרש בהמשך. אעיר, כי התובע לא העיד על התאמה במידות המדוייקות של המטבח לתכנית, כי אם על התאמה כללית של המטבח שהותקן לתכנית שנחתמה. אין בעדותו כדי ללמד על התאמה במידות. [2][2] לעניין זה נקבע בנספח להזמנה עליו חתמו התובעים, כי ניתן יהיה לבטל את ההזמנה רק בשלב בו טרם הועברו התכניות למפעל. הוסכם גם על דמי ביטול במקרה שההזמנה תבוטל בטרם יועברו התכניות כאמור (ראו סעיף 9 לנספח האמור). אין בפניי טענה כלשהי כי הוראה זו אינה סבירה, או כי היא מקפחת באופן כלשהו את התובעים. יש להעיר, כי ממכתב הנתבעת מיום 9.1.06, עולה כי כאשר ביקשו התובעים לבטל את ההזמנה, דרישתה לתשלום אכן התבססה על ההוראה האמורה בדבר דמי ביטול (ראו סעיף 8 למכתב הנתבעת, נספח 46 לכתב התביעה). אין תשתית עובדתית ממשית מצד התובעים הסותרת טענה זו. יש גם ממש בטענת הנתבעת, כי אין זה סביר שדרישה לדמי ביטול, בהיקף של כ - 20% מערך ההזמנה (פחות מ - 4,000 ₪), כפי שנקבע במסמך ההזמנה, יצרה כפייה כלכלית ביחס לתובעים. בנסיבות אלה, אין ביד התובעים טענה טובה לעניין זה. [3][3] לעניין זה יש לציין כי מחיר השיש לבדו עומד על סך של 3,624 ₪ (ראו הצעת מחיר מיום 17.7.05, נספח 18 לכתב התביעה), קרוב ל - 20% ממחיר המטבח. הארונות אשר טעונים החלפה מהווים קרוב ל - 25% מארונות המטבח. עמדתי לעיל גם על כך, שהחלפת היחידות אינה מעשית, נוכח הסיכון הממשי להבדלי גוונים משמעותיים. פיצוייםרהיטים (תביעות)תביעות מטבחים