החלטה 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת הראשית ו' וירט-ליבנה ונציגי הציבור רג'ואן ומוטאי; עב 301393/97), מיום 7.6.00, בה נדחתה בקשת המבקשים לנהל את ההליך בדרך של תובענה ייצוגית. 2. בהחלטה מיום 10.12.00, איפשר בית דין זה להסתדרות הכללית החדשה, ליועץ המשפטי לממשלה ולממונה על השכר במשרד האוצר להציג עמדתם בהליך. 3. בכתב תשובה שהגיש היועץ המשפטי לממשלה ביום 1.2.01, הביע היועץ התנגדותו לניהול ההליך בדרך של תובענה ייצוגית שעיקרה בטעמים אלה: א. אין להכיר במוסד התובענה הייצוגית מתוקף תקנות סדרי דין, אלא מתוקף חקיקה ראשית בלבד. הדברים אמורים בין אם המדובר בתקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ובין אם המדובר בתקנות 22-21 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. לשיטתו, תקנות סדרי הדין אינן מעניקות סמכות לבית הדין לעבודה לאשר לתובע לנהל כנגד נתבע תובענה ייצוגית - ללא הסכמת המעוניינים - כאשר יש בפסק הדין שינתן בתובענה כדי לחייב את אותה "קבוצת מעוניינים" או לזכותה. הן תקנה 21 לתקנות בית הדין לעבודה והן תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, עניינן בהסדרת מצבים בהם צירוף הצדדים לתובענה מסוימת הינו חיוני, שכן בלעדיו אין ניתן להכריע באותה תובענה גופא כגון, בתביעות עזבון. אין המדובר ב"מוסד" של תובענה ייצוגית במובן של class action, לאמור - תובענה המרכזת תביעות נפרדות של מעונינים רבים בהליך אחד, שמטרתה צרכנית והיא כעין שעטנז בין מנגנוני האכיפה הפרטיים לבין אלה הציבוריים. ב. עוד הוסיף היועץ המשפטי וטען, כי במקומות עבודה מאורגנים דוגמת התעשייה האוירית, ציבור העובדים אינו ערטילאי וניתן לאתר את יחידיו, ולכן אף מטעם זה אין הצדקה לניהול ההליך בדרך של תובענה ייצוגית. מה גם, שבמקרים מעין אלה, הדרך הנכונה לבירור הסכסוך הינה זו של הסכסוך הקיבוצי. 4. ההסתדרות הכללית החדשה התנגדה אף היא לניהולו של ההליך בדרך של תובענה ייצוגית. בכתב עמדה שהגישה ביום 14.2.01, טענה כי הדרך המרכזית לבירור הסכסוך הנדון היא דרך הסכסוך הקיבוצי, ולא זו של תובענה ייצוגית. 5. לאחר עיון בבקשה על נספחיה, בהחלטה מושא הבקשה, בתגובת המשיבה ובכתבי התגובה שהוגשו על ידי היועץ המשפטי לממשלה ועל ידי ההסתדרות, הריני מחליטה שלא ליתן רשות ערעור. 6. החלטתו של בית הדין קמא עולה בקנה אחד עם ההלכה שיצאה מלפני בית דין זה בעניין מורג (ע"ע 300031/98 התעשייה האוירית לישראל בע"מ ואח' - יהודה מורג ואח', לא פורסם, ניתן ביום 17.1.00; ראה גם בר"ע 900309/98 אריה גבע - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 18.4.99). בענייננו, אין מתעוררת שאלה משפטית חדשה המצדיקה שמיעת ערעור על החלטת הביניים של בית הדין קמא. בהקשר זה, מקובלת עלי עמדתם של היועץ המשפטי לממשלה ושל ההסתדרות, העולה בקנה אחד עם הלכת מורג, לפיה הדרך הנכונה לניהולו של סכסוך במקום עבודה מאורגן, מעין זה מושא דיוננו, הינה דרך הסכסוך הקיבוצי. 7. זאת ועוד. ככלל, בחינתה של הבקשה נעשית בדרך של איזון בין שיקולי מעשיות, הגינות, יעילות ונוחות הדיון בהליך, לבין פגיעה בזכותם של ה"מעוניינים" ליומם בבית הדין. כך נהג אף בית הדין האזורי בהחלטתו הממצה, ולא מצאתי כי נפלה בה טעות משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור עליה. 8. סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. ערעורתביעה ייצוגית