האם סמכות בית הדין לעבודה משתרעת על כל מחלוקת בין עובד למעביד ?

החלטה

1. התובע-המשיב, אמנון פרסלר (להלן - המשיב), החל לעבוד בחברת רד תקשורת מחשבים בע"מ (להלן - רד ישראל או המבקשת) בשנת 1983, עפ"י הסכם עבודה שנחתם בין הצדדים (נספח א' לבקשה).


ביום 31.10.92 יצא המשיב לחופשה ללא תשלום, והחל לנהל את חברת רד ארה"ב, שהינה חברת בת בבעלות מלאה של רד ישראל.


2. בחודש אוגוסט 1985, עת שהה המשיב בחופשה ללא תשלום מרד ישראל, ובמסגרת תוכנית לעידוד עובדיה לפריון בעבודה ולתקופת עבודה ארוכת טווח על דרך של רכישת מניות בחברות קבוצת רד, הציעה רד ישראל למשיב, כפי שהציעה לעובדים בכירים אחרים שלה, להצטרף לתוכנית השקעה ברדויז'ן, על בסיס הוראותיו של הסכם נאמנות מיום 15.8.95 (להלן - הסכם הנאמנות; נספח ב' לכתב התביעה). על הסכם הנאמנות חתומה המבקשת וכן מר זוהר זיספאל.

ביום 11.9.95 חתם המשיב על מסמך ההצטרפות להסכם הנאמנות (להלן - הסכם ההצטרפות; נספח ד' לכתב התביעה) על פיו קיבל המשיב זכות להיות נהנה של 90 מניות רגילות של רדויז'ן בהתאם ובכפוף לתנאים שנקבעו בהסכם ההצטרפות ובהסכם הנאמנות.


ביום 11.10.95 נחתם בין המשיב לרד ישראל הסכם הלוואה לפיו העמידה רד ישראל למשיב הלוואה בתנאים מועדפים, כדי לאפשר לו לרכוש את מניות רדויז'ין (להלן - הסכם ההלוואה; נספח ה' לכתב התביעה). רד ישראל העמידה הלוואה כאמור גם לעובדים אחרים שלה.


3. בתאריך 13.8.99 החליט המשיב לסיים את עבודתו, הן בחברת רד והן בחברת רד ארה"ב, והוא זכה לפיצויים מהמבקשת עקב סיום עבודתו.
אין חולק, כי בחודש אוג' 99' נסתיימו יחסי עובד ומעביד בין המשיב לבין רד.


בחודש נוב' 99', בעקבות סיום העבודה ברד, החליטה המבקשת לממש את זכותה לפי סעיף 6 להסכם הנאמנות ולרכוש את מניותיו של המשיב, בתנאים שנקבעו בסעיף הנ"ל לגבי מי שסיים את עבודתו "לפני שעברו 10 שנים מיום הצטרפותו להסכם זה" (נספח ב', סעיף 6.1).


4. לטענת התובע-המשיב בכתב התביעה, נרכשו המניות ע"י המבקשת שלא כדין, תוך קיפוח זכויותיו ובערך נמוך בהרבה מכפי שוויין בשוק באותה עת. כאמור בכתב התביעה:



"... פעלו זיסאפל ורד, בחוסר תום לב, להשתלט על מניותיו של התובע ו'לרכוש' בכפייה את 90 מניות התובע שהוחזקו בנאמנות ע"י ה'נאמן' - זיספאל - בשווי חסר רלבנטיות ובלתי עדכני" (סעיף 5ד' לכתב התביעה).


עילות התביעה כנגד המבקשים, כמפורט בכתב התביעה, הן הפרת נאמנות לפי חוק הנאמנות, התשל"ט1979- ועוולת הגזל לפי סעיף 52 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).
הסעדים המבוקשים ע"י התובע-המשיב הם "לקבוע כי העברת מניות התובע לרד, בטלה, וכי התובע הוא בעל מניות התובע ברדויז'ן ובעל 18,990 מניות חדשות בהן הומרו מניותיו"; וכן לחייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצויים בשל ירידת שווי המניות בסך 492,600 דולרים של ארה"ב (סעיף 7 לכתב התביעה).


הבקשה והטיעונים

5. המבקשים הגישו בקשה, נשוא דיון זה (להלן - הבקשה; בש"א 25571/00), לפיה מתבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו ולהעביר את הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה, אשר לו נתונה הסמכות הייחודית לדון בבקשה, מאחר והמדובר בתביעה בין עובד למעביד, כאמור בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט1969- (להלן - החוק).


לחילופין, מבקש המבקש לצוות על דחית התובענה על הסף, מחוסר סמכות.


לטענת ב"כ המבקשים, עו"ד ברקמן, עילת התביעה ובסיסה ביחסי עובד-מעביד שהתקיימו בין המבקשת לבין המשיב, ואשר נמשכו גם במהלך שהייתו בחופשה ללא תשלום, בה עבד כמנהל חברת רד ארה"ב. מאחר והמשיב חתם על הסכם ההצטרפות להסכם הנאמנות בתוקף יחסי העבודה שהיו לו עם המבקשת, וזאת במהלך שנת 1995 - אין לבימ"ש זה סמכות לדון בתביעה, והסמכות נתונה באופן ייחודי לבית הדין האזורי לעבודה.


6. אשר לנתבע-המבקש, מר זיספאל, שהיה בתקופה הרלבנטית מנהל ויו"ר הדירקטוריון של רד, טוען ב"כ המבקש כי אף שלא התקיימו בינו לבין המשיב יחסי עובד-מעביד, הרי שמוקנית לבית הדין לעבודה הסמכות לדון בתובענה כנגדו מכוח הוראות סעיף 24(א)(1)(1א) לחוק.


כאמור בס' 51 לבקשה:



"ההסכמים נשואי התובענה, ובכללם הסכם הנאמנות והסכם ההצטרפות, מכוחם תובע המשיב את זיסאפל נובעים מיחסי עובד מעביד ושזורים ביחסים אלו, כפי שפורט לעיל בהרחבה; מאליו מובן, כי ההטבות, שניתנו למשיב מכוח הסכמים אלה, מהווים חלק מהסכם העבודה של המשיב אצל רד ישראל".


ב"כ המבקשים מסתמך גם על פסיקת בתי הדין לעבודה, ולפיהם הסמכות על פי סעיף 24(א)(1)(1א) "מתוחמת בחוק לתחום העילה בלבד ולא לזהות הצדדים..." (דב"ע נג254/ 3- הוצאת ספרים יבנה בע"מ נ' דוידזון, פד"ע כז 425; דב"ע נב209/ 3- לוין נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פד"ע כד 409).


7. לטענת ב"כ המשיב, עו"ד אוסלנדר, עילות התביעה שפורטו בתובענה דנן הינן הפרת הנאמנות מצד המבקשים ועוולת הגזל, ואין הן מבוססות על יחסי עובד-מעביד שהתקיימו בין המבקשת לבין המשיב.


ב"כ המשיב לא כפר בעובדה שבזמן שהותו של המשיב בחל"ת מחברת רד, עדיין שררו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד, כפי שנקבע אף בפסיקה. כדברי ב"כ המשיב בטיעונו בע"פ:



"נכון שלא נותקו יחסי עובד-מעביד בזמן החל"ת אך הם היו מושהים... לא נותקו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים אך הוא לא עובד" (עמ' 1 לפר').


עם זאת, טוען עו"ד אוסלנדר כי המניות הנדונות הועברו למשיב "מכוח היותו בחופשה ללא תשלום אצל המבקשת 1" (סעיף 7ב' לכתב התגובה לבקשה).


טיעון זה מתבסס, בין היתר, על האמור בסעיף 3.1 להסכם הנאמנות (נספח ב'), בו מדובר על "עובדי רד ואחרים" (ההדגשה לא במקור); וכן על האמור בסעיף 3.1.2 להסכם ההצטרפות (נספח ד'), לגבי "עובד מצטרף" העובד "בחברת רד או באיזו מחברות הבת שלה, לפי העניין".


בכך יש להצביע, לטענת ב"כ המשיב, שהמשיב רכש את המניות שלא מתוקף היותו עובד בחברת רד, ועל כן לא חלים כאן יחסי עובד-מעביד.


ההכרעה

8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי בקפידה את המסמכים שצורפו לכתב התביעה ולבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, שכן הסמכות הייחודית לדון בתובענה, נשוא תיק זה, הינה של בית הדין האזורי לעבודה.


מעיון מדוקדק במסמכים השונים שצורפו, עולה בבירור כי המשיב זכה לקבל את המניות, מכוח הסכם הנאמנות והסכם ההצטרפות, בתוקף היותו עובד בחברת רד, ולא מכל סיבה אחרת, וזאת בתקופה בה שררו בין המבקשת לבין המשיב יחסי עובד-מעביד, כהגדרתם בחוק ובפסיקה (אף אם המשיב שהה אותה עת בחל"ת).


מקריאת הסכם הנאמנות עולה בבירור, כי עריכתו והחתימה עליו נעשתה לגבי עובדי רד, ומכח יחסי העבודה בין העובדים לבין רד, כחלק בלתי נפרד מההטבות שניתנו לעובדים בחברה, ולא משום סיבה אחרת.


די לקרוא את המבוא להסכם ואת סעיפיו הראשונים כדי להביא למסקנה האמורה, ולהלן מקצת ציטוטים מההסכם:

- ההסכם נחתם בין רד לבין "מי מעובדי רד אשר יחתום על מסמך ההצטרפות להסכם זה".
- הנאמנות הוקמה "עבור עובדי רד תקשורת מחשבים בע"מ", והמניות הוחזקו בנאמנות "לטובת עובדים של רד" (פיסקת המבוא להסכם).
- "מטרת הנאמנות הינה להחזיק במניות רדויז'ן לטובת עובדים ברד..." (סעיף 3 להסכם); ועוד.


9. בהסכם ההלוואה (נספח ה') שנחתם בין המשיב אישית לבין המבקשת, נאמר במפורש כי: "העובד הצטרף כנהנה במסגרת נאמנות עובדים בחברת רד ביחס למניות בחברת רדויז'ן...", וצויין מפורשות כי המדובר במשיב שהינו "עובד" . כך, לדוגמא, אחת העילות לפריעה מיידית של סכום ההלוואה, כאמור בסעיף 5(ג) להסכם ההלוואה, היא "סיום עבודתו בחברת רד מכל סיבה שהיא".
יצויין, כי על מסמך זה חתום המשיב אישית, והנני מתקשה לראות כיצד ניתן לטעון שהמשיב לא היה עובד רד, שעה שהוא חתם על ההסכם דוקא כעובד כזה.


כך עולה אף ממסמכים רבים נוספים בתיק, כי הצטרפותו של המשיב לנאמנות לצורך קבלת המניות, נבעה כל כולה מהיותו עובד חברת רד ולא מנהל חברת רד ארה"ב. במכתב ששיגרה המבקשת למשיב ביום 27.9.95 (נספח ד' לבקשה), נאמר מפורשות כי המשיב מתבקש לחתום על מסמכי ההצטרפות לנאמנות שיוחדה "לטובת עובדי רד". והנה, המשיב לא מחה ולא טען כל טענה, לעת ההיא, כנגד העובדה שהוא זכה לקבל את המניות בתוקף היותו עובד רד, ולא מתוקף מעמד אחר כלשהו.


עולה איפוא, בעליל כי המשיב זכה לקבלת המניות מכוח היותו עובד רד ועל בסיס יחסי עובד-מעביד ששררו ביניהם, ולא מכל סיבה אחרת.


הפניותיו של ב"כ המשיב לאמור במסמכים לגבי "אחרים" או עובדים בחברת הבת של המבקשת, אין עניינם לכאן, שכן יכול ואחרים - אך לא זה המשיב - זכו לקבל מניות בתוקף מעמד אחר מזה של המשיב, כעובד רד (יצויין, כי ב"כ המשיב השכיל להצביע על אדם אחד בלבד שזכה לקבל מניות מבלי שהיה עובד רד - סעיף 5ה' לכתב התגובה).


10. אשר לתביעה כנגד המבקש, מר זיסאפל, מקובלת עלי עמדת ב"כ המבקשים, עו"ד ברקמן, כי ניתן להחיל במקרה דנן את הוראות סעיף 24(א)(1)(1א) לחוק, שכן המדובר "בתובענה שעילתה בחוזה עבודה". יצויין, כי המבקש חתם על הסכם הנאמנות בהיותו מנהל ויו"ר הדירקטוריון של רד, ולא בהיותו אדם פרטי, ואין ספק כי הסכם הנאמנות נחתם, כאמור, במסגרת יחסי העבודה ששררו בין המבקשת לבין המשיב.
ברור בעיני, כי עילת התביעה במקרה דנן מבוססת כל כולה על יחסי עובד-מעביד, וכי יחסי הנאמנות נבעו מכוח יחסי העבודה בין הצדדים ועל כן מדובר ב"זהות העילה" של התובענה, ולא בזהות הצדדים (כפי שנקבע בפסיקה שצוטטה ע"י ב"כ המבקשים).


כאן המקום לציין, כי בכל מקרה הצהיר ב"כ המבקשות כי כל פסיקה שתינתן כנגד המבקש תחייב גם את המבקשת (עמ' 3 לפר').


11. מקובלים עלי, לעניין זה, דבריו של השופט ד"ר ד' ביין בת"א (חיפה) 735/99 רויכמן נ' רויכמן (ניתן ביום 1.1.01 - לא פורסם) שצוטטו ע"י ב"כ המבקשים. גם אם באותו מקרה מדובר היה בסמכות בית משפט לענייני משפחה, נראה לי כי הדברים יפים גם לכאן, כאשר כל כולה של עילת התביעה נובעת כאמור, מיחסי עבודה בין הצדדים:



"אין לקבל את התיזה כי חוק הנאמנות הוא חוק ספציפי בעוד שחוק בית המשפט לענייני משפחה הוא כללי, אלא מדובר בשתי סמכויות 'ספציפות' כל אחת בתחום אחר וחלוקת הסמכויות לא תפתר על פי הכלל הטכני של Lex Specialis Derogat Lex Generalis. אם ניתן ללמוד משהו מהפרשנות שניתנה ע"י המלומד כרם, בספרו על חוק הנאמנות שלפיו לביה"ד לעבודה הסמכות לדון בעניני נאמנות כשמדובר ביחסי עובד ומעביד וזאת מכוח סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעניני עבודה וסעיף 42 לחוק הנאמנות, נראה שדוקא פרשנותו של המלומד כרם, תומכת בעמדת הרשם המלומד. שאם סעיף 42 לחוק הנאמנות מצדיק לפי פרשנות זו מתן עדיפות לבית הדין לעבודה כשמדובר ביחסי עובד ומעביד, מדוע לא נאמר שאותו סעיף עצמו מקנה עדיפות לביהמ"ש לעניני משפחה, מקום שמדובר בנושא של נאמנות הכרוך בעילה שמקורה בסכסוך בתוך המשפחה?" (שם, עמ' 8 לפסה"ד).


סבורני, כי הדברים עולים גם בקנה אחד עם דברי השופט א' שטרוזמן בת"א (ת"א) 632/93 גד בר-נר ואח' נ' קיבוץ מגידו ואח', תקדין מחוזי, כרך 93(2), בעמ' 915, שצוטטו דוקא ע"י ב"כ המשיב, לעניין הפרשנות הנכונה של ס' 24 לחוק:



"סמכות בית הדין לעבודה אינה משתרעת על כל מחלוקת בין עובד למעביד אלא אם עילתה ביחסי עובד ומעביד כמשמעותם בסעיף 24(א)(1) לחוק וגם אחרי חקיקת סעיף 24(א)(1א) לא הורחבה סמכותו על כל מחלוקת ביניהם, אלא על מחלוקות שעילתן בהסכם שאמור היה להיכרת בין עובד למעביד או נכרת ביניהם".


כאמור, שוכנעתי לחלוטין כי המדובר במקרה דנן במחלוקת שבין עובד למעביד, שעילתה ביחסי עובד-מעביד, עפ"י הסכמים שונים שנחתמו בין הצדדים, ולא בכל עילה אחרת.


12. אותם דברים אמורים גם לעניין טענת ב"כ המשיב כי עילת התביעה מבוססת, בין היתר, על עוולת הגזל לפי פקודת הנזיקין, ועל כן אין היא מצויה בתחום סמכותו הייחודית של ביה"ד לענייני עבודה.


כדברי השופט א' שלו בהמ' 3412/97 (ת"א) די.אס.סי ואח' נ' אי.סי.קום בע"מ ואח', תקדין מחוזי, כרך 97(2), 1997, עמ' 1448:



"הקושי המתעורר בתיק זה הוא כי מחד ניתן לבסס תובענה זו על עוולת הגזל (ס' 52) שבפקודת הנזיקין, ואז מוקנית סמכות ענינית לבית משפט זה לפי סעיף 24(א)(1) לחוק ביה"ד לעבודה. מאידך, כשאנו בוחנים היטב מקורה של עילת התובענה שלפנינו, נראה שהיא נובעת ממערכת היחסים שבין עובד - מעביד, לאחר שנסתיימו יחסים אלה, ובעניין זה הוקנתה סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה לפי סעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה. מטרתו של סעיף זה לגרום לכך כי הדיון בבעיות עבודה ובכל מה שכרוך במערכת היחסים שבין עובד למעביד, ירוכז בידי בית הדין לעבודה".


13. דעתי היא, כאמור, כי הסכסוך בין הצדדים בפרשה זו מבוסס כל כולו על יחסי העבודה ששררו בין הצדדים, כתוצאה מהסכמי עבודה ונספחים להם שנחתמו בין הצדדים, וכל זאת בתקופה בה שררו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד. נסיונו של ב"כ התובע-המשיב להסתמך על עילות של הפרת נאמנות או עוולת הגזל בנזיקין, נראה לי מלאכותי למדי, ואין בו כדי לייתר את סמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה, כאשר מערכת היחסים בין הצדדים מושתתת כל כולה על יחסי העבודה במהלכם הוענקו למשיב המניות הנדונות.


דומה, כי בכל סכסוך ומחלוקת שמקורו ובסיסו ביחסי עבודה בין עובד לבין מעביד, ניתן יהיה לכלול עילות תביעה שונות ומשונות - כגון, הפרת הוראה חקוקה או עשיית עושר ולא במשפט - אשר יהיה בהן, לכאורה, כדי לשלול את סמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה לדון בתובענה.
סבורני, כי לא זו היתה מטרת המחוקק ולא זו היתה תכלית החקיקה, אשר באה להעניק לביה"ד לעבודה סמכות ייחודית לדון בסכסוכים המבוססים על יחסי עובד-מעביד, שבכך מומחיותו ואומנתו של ביה"ד לעבודה ולא של כל בימ"ש אחר.


אשר על כן, אף אם קיימות לכאורה או להלכה, עילות תביעה אחרות שתובע זכאי לתבוע סעדים על פיהן - כיד מחשבתו היצירתית שלו או של עורך דינו - עדיין סבורני כי יש לבחון ולבדוק את מהות העילה העיקרית, ומהו מקור הסכסוך בין הצדדים. מבחינה זו, הולך הטפל אחר העיקר והחבל אחר הדלי.


כאשר מדובר - באופן מובהק, בעיני - במחלוקת אשר כל כולה מבוססת על יחסי עובד-מעביד ועל זכויות שקנה - או לא קנה - העובד במהלך עבודתו וכתוצאה מיחסי העבודה, לא נותר ספק בלבי כי הסמכות הייחודית לדון בסכסוך בין הצדדים - כל הצדדים - נתונה לביה"ד לעבודה.


14. אשר על כן, דין הבקשה להתקבל והנני מחליט, בתוקף סמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשנ"ד1984-, על העברת התובענה בתיק זה לבית הדין האזורי לעבודה בת"א-יפו.


המשיב ישלם למבקשות הוצאות בקשה זו (כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסך כולל של 5,000 ש"ח.

חיפוש פנימי באתר