הרשעה בגין עבירה על חוק שכר מינימום

גזר דין 1. ביום 24.1.01 הורשעו הנאשמים בעבירות על פי סעיפים 2(א), 14 ו15- לחוק שכר מינימום, התשמ"ז1987- (להלן - חוק שכר מינימום), על פי סעיפים 2, 2א ו5- לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א1991- (להלן - חוק עובדים זרים), ועל פי סעיפים 32 ו35-א לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט1959- (להלן - חוק שירות התעסוקה). 2. בטיעוניו לעונש טען ב"כ המאשימה את הטענות הבאות: א. שני החוקים שמכוחם הורשעו הנאשמים משקפים את עמדת המחוקק בסוגיות חברתיות. סעיפים אלה עומדים בראש סדר העדיפויות הלאומי, ודבר זה בא לידי ביטוי בסעיפי הענישה. ב. יש להחמיר את הענישה על העסקת עובדים זרים כדי להרתיע את הנאשמים ומעסיקים אחרים מלהעסיק עובדים זרים בניגוד לחוק, תוך הגדלת רווחיהם, על חשבון שכרם הנמוך של העובדים. ג. מדובר בהעסקת עובדים זרים במשך תקופה ארוכה, בניגוד לחוק, תוך תשלום שכר הנמוך משכר המינימום. ד. התביעה מבקשת להטיל על הנאשמים לפחות 50% מהקנס המרבי הקבוע בחוק. 3. מנגד טוען ב"כ הנאשמים טענות אלה: א. יש לקחת בחשבון שהעבירות שעברו הנאשמים לא נעברו מתוך כוונה תחילה לעבור על החוק, אלא מתוך חוסר מודעות וחוסר תשומת לב. ב. הנאשם נקלע למצב כלכלי קשה, והעסיק עובדים זרים בשל המצוקה שאליה נקלע עקב המצב הבטחוני, ולא לשם עשיית רווחים. ג. הנאשם לא ידע כי הלנת עובדים זרים הינה עבירה עד שקיבל ייעוץ משפטי. ד. לנאשם 2 לא היתה כוונה לעבור על חוק שכר מינימום. הוא תמיד שילם לעובדיו שכר, גם אם השכר שולם באיחור, בשל מצוקה כלכלית, ודאג אף לצרכיהם האחרים של העובדים. ה. הנאשם 2 מצוי במצב כלכלי קשה מאד, והטלת קנסות כבדים כמו אלה שנתבקשו, תביא לקריסת הנאשמת 1 המפרנסת שלוש משפחות. ו. לנאשם 2 עבר נקי, הוא מתחרט על מעשיו, ויש לתת לו הזדמנות נוספת. ז. הרשעת הנאשם עלולה להביא לשלילת רשיונו כקבלן לעבודות הנדסה ובניין, דבר שייפגע בפרנסתו. על כן מתבקש בית-הדין להעניש את הנאשמים ללא הרשעה, ע"י שירות לתועלת הציבור. 4. המשפט הפלילי מגדיר התנהגות אסורה וקובע את הסנקציה שבצידה. מטרת הסנקציה היא להבטיח קיומה של הנורמה, ולהביא לידי כך שההתנהגות אשר אותה מבקשים למנוע, אכן תימנע. בדרך כלל קובע המחוקק סנקציה מקסימלית, ומעניק שיקול דעת לשופט לקבוע את הסנקציה הספציפית אשר הנאשם האינדיבידואלי צריך לשאת בה. השיקולים אשר אותם רשאי וחייב השופט לשקול הם רבים ומגוונים, והם כוללים בחובם שיקולי הרתעה כללית ואינדיבידואלית, ושיקולי מניעה ותגמול. על השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, ולמצוא את האיזון הנכון שבין הגורמים השונים, ואת המינון הנכון של כל גורם במרשם הסופי (ע"פ 150/87 צ'ייקובסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד מא (4) 492, ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לד (2) 421, 423). 5. בענייננו יש להבחין בין העבירות השונות שעברו הנאשמים. העסקת עובדים זרים בלא רשיון הפכה למכת מדינה. על האספקטים השליליים של העסקה מעין זו אין צורך להכביר מילים (ראו למשל מאמרם של א. ינאי וא. בורובסקי "עובדים זרים בישראל, זכויות ונגישות למערכות רווחה"). המעסיק עובדים זרים בלא רשיון, לא זו בלבד שהוא עובר על החוק, ובשל כך בלבד הוא ראוי לעונש, אלא שהדבר נעשה בדרך כלל תוך ניצולם של העובדים וקיפוח זכויותיהם, כפי שנעשה אף שענייננו. יתר על כן, כפי שטען ב"כ המאשימה, העסקה זו נעשית לשם הגדלת רווחיו של המעסיק. בענייננו העסיקו הנאשמים את העובדים בלא רשיון במשך תקופה ארוכה, ולא עשו במשך כל התקופה הנ"ל מאמץ כלשהו להסדיר את מעמדם של העובדים. בנסיבות אלה מן הראוי להטיל על כל מי שעוברים על חוק העסקת עובדים זרים עונש מרתיע הן מבחינה כללית והן מבחינה אינדיבידואלית. 6. אין לקבל את טענת ב"כ הנאשמים כי הנאשם 2 נקלע למצב קשה עקב המצב הבטחוני, ובשל כך העסיק עובדים זרים. הרי אין איסור גורף על העסקת עובדים זרים. האיסור הינו על העסקת עובדים זרים בלא רשיון. לא הובא לידיעתי כי הנאשם 2 עשה נסיונות כלשהם לקבל רשיונות העסקה לעובדיו, או להעסיק עובדים זרים שהינם בעלי רשיון. קשה מאד להניח כי הנאשמים לא ידעו כי הם מעסיקים את העובדים בניגוד לחוק. מדברי ב"כ הנאשמים עולה כי הנאשם 2 הינו קבלן מורשה, וכי בידיו רשיון לעסוק בעבודות הנדסה ובניין. האם ייתכן שקבלן מורשה אינו יודע כי העסקת עובדים זרים בלא רשיון אסורה על פי החוק? יתר על כן, מחומר הראיות עולה כי הנאשם 2 לא מצא לנכון לברר אם לעובדים רשיון בר תוקף, ויש להניח כי ידע שלעובדים אין רשיון כזה (ראו סעיף 6.ג להכרעת הדין). 7. עם זאת, הנאשם הביע חרטה על מעשיו, והובאו לפני מסמכים המעידים על כך שהנאשם 2 נקלע למצב כלכלי קשה. התביעה ביקשה להטיל על כל אחד מהנאשמים קנס בסך של 50% מהקנס המרבי הקבוע בחוק בגין העסקה שלא כדין ובגין הלנה שלא כדין. הקנסות המוטלים על העבירות שעברו הנאשמים מפורטים בסעיף 2(א)(2) ו- 2א (2) לחוק עובדים זרים. בהתחשב במצבו הכלכלי הקשה של הנאשם 2, ישלמו שני הנאשמים בצוותא 50% מהקנס המרבי הקבוע בחוק, היינו סך של 38,600 ש"ח בגין העסקה שלא כדין. כמו כן ישלמו הנאשמים סך של 20,000 ש"ח בגין הלנה שלא כדין. 8. שונה המצב באשר לעבירה על חוק שכר מינימום. אכן, עבירה על חוק זה הינה חמורה ביותר שכן היא גורמת לקיפוח זכותו הבסיסית של העובד לקבל שכר שיאפשר לו להתקיים בכבוד. לחוק שכר מינימום מטרה חברתית להבטחת קיום הוגן לאדם העובד (ר' דב"ע תש"ן/3-171, פלתורס נסיעות ותיירות בע"מ - יהודה פדן, פד"ע כ"ב, 356, 361), והוא משולם אף כמינימום ה"שכר הראוי" כאשר גובה השכר לא נקבע בין הצדדים (ר' דב"ע נא/2-5, וילס ורהייס - פייבר שמואלי, פד"ע כ"ג, 133, 136). להגשמת המטרה האמורה, מצא המחוקק לנכון להוסיף אמצעי אכיפה פלילי בנוסף לתביעה האזרחית (דב"ע נג8-4/ מראווי נ' מדינת ישראל, פד"ע כו 110). עם זאת, אכיפתו של חוק זה בידי הרשויות המוסמכות הינה לקויה ביותר, אף כי מדובר בחוק אשר חשיבותו רבה ביותר כפי שפורט לעיל, ומן הראוי היה לאוכפו באדיקות רבה. מספר כתבי האישום המוגשים בבתי הדין לעבודה בגין עבירות על חוק זה - נער יספרם. כמובן שעובדה זו אינה מצדיקה את אי קיום האמור בחוק, אולם היא מהווה בגדר נסיבה מקלה לגבי הנאשמים בענייננו, כאשר מדובר בשיקולים המובאים בחשבון לעניין העונש. איני רואה מקום להעניש את הנאשמים בכל חומרת הדין, כאשר מעבידים אינם נותנים את הדין על אי תשלום שכר מינימום אלא במקרים נדירים. את אפקט ההרתעה יש להשיג ע"י הגשת כתבי אישום רבים נגד מעבידים העוברים על חוק שכר מינימום, ולא ע"י הענשת מעבידים ספורים בעונש מרתיע במיוחד. 9. לפיכך, שבהתחשב במכלול השיקולים שצויינו לעיל אני מטילה על שני הנאשמים ביחד קנס בסך של 50,000 ש"ח בגין אי תשלום שכר מינימום לשני העובדים. הקנסות ישולמו תוך 60 יום. משפט פליליהרשעהשכר מינימום