עובד עזב ללא התראה - קיזוז שכר אחרון

פסק דין 1. בפנינו תביעה לתשלום שכר עבודה, שעות נוספות והוצאות נסיעה בגין חודש 10/97 , פדיון חופשה, ביגוד ופיצויי הלנה. 2. בכתב ההגנה נטען, כי התובע נטש את עבודתו ללא התראה מוקדמת ובניגוד להסכם העבודה ועל כן קוזז שכרו האחרון ופדיון ימי החופשה מהפיצוי המגיע לנתבעת בגין אי מתן הודעה מוקדמת. כמו כן קיזזה הנתבעת סך של 120 ש"ח אשר ניתן כפיקדון עבור ביגוד שניתן לתובע וטרם הוחזר לנתבעת. 3. הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד במסגרתו עתרה לתשלום יתרת הסכום בגין אי מתן הודעה מוקדמת. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד נטען, כי התובע הודיע לנתבעת על מחלה ובסיומה משביקש לחזור לעבודה נאמר לו, כי הוא מפוטר לאלתר. לאחר ששמענו עדויות הצדדים ועיינו בפרוטוקול, במסמכים שהוצגו לתיק ובסיכומי הצדדים, אנו קובעים כדלקמן: 4. הנתבעת הנה חברה העוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה. התובע הועסק אצל הנתבעת החל מתאריך 1.9.97 ועד למחצית חודש 10/97. הצדדים חתומים על הסכם עבודה מיום 1.9.97. תנאי העסקתו של התובע סוכמו עם המפקח לאבטחת מוסדות החינוך בכפר סבא מטעם הנתבעת, מר אוהד דקל (להלן - "דקל"), שהעיד בפני בית הדין ועל פי הנחיות מנהלת הנתבעת, הגב' שושנה קליין אשר העידה גם כן (להלן - "קליין") (ר' עמ' 4-5 לפרוטוקול). מסגרת עבודתו של התובע הייתה עבודה במשמרות של 8 שעות כל משמרת על בסיס של שכר לשעה (ר' עמ' 2 לפרוטוקול). על פי הסכם העבודה שכרו של התובע לשעה נקבע על 14 ש"ח. הגב' קליין ציינה, כי ההנחיות היו לשלם לתובע 14 ש"ח ברוטו לשעה כולל נסיעות וזאת מאחר ותפקידו היה "שומר" ולא "מאבטח" (ר' עמ' 4 לפרוטוקול). תימוכין לגרסתה נתן מר דקל בעדותו (ר' עמ' 5 לפרוטוקול). יחד עם זאת, אין חולק, כי בפועל קיבל התובע שכר של 13 ש"ח לשעה (ר' תלושי השכר אשר הוצגו בפני בית הדין). כמו כן, יש לציין, כי בבסיס הסכומים הנתבעים על ידי התובע שכר עבודה לפי 13 ש"ח לשעה. 5. באשר לתביעה לשכר עבודה ושעות נוספות בגין חודש 10/97 - לטענת התובע, בחודש 10/97 עבד 14 יום. לטענתו, חלה והודיע למר דקל על היעדרותו מהעבודה , אך האחרון פיטרו מן העבודה לאלתר (ר' עמ' 2-3 לפרוטוקול). לטענת הנתבעת, התובע עבד כ- 10 ימים במהלך חודש 10/97. לטענתה, התובע נטש עבודתו מרצונו וללא מתן הודעה מוקדמת (ר' עמ' 4-5 לפרוטוקול). כמו כן נטען, כי שכר העבודה לו היה זכאי התובע בגין חודש זה קוזז כנגד חובות של התובע כלפי הנתבעת (ר' סעיפים 2-4 לכתב ההגנה). בנסיבות העניין, נטל הראיה הוא על התובע להוכיח טענתו, כי עבד 14 יום במהלך חודש אוקטובר 97. בענייננו, מאחר ולא הרים התובע הנטל הנדרש ומאחר והודתה הנתבעת בזכאותו לשכר עבודה עבור 10 ימים וגרסתה זו נתמכת בתלוש השכר לחודש 10/97 אשר הוצא על שם התובע, הרי שהתובע זכאי לשכר עבודה בגין 10 ימי עבודה בחודש 10/97 ועל פי בסיס תביעתו לסך של 1,040 ש"ח. באשר לשעות הנוספות - התובע עותר לתשלום 32.5 שעות עבודה נוספות בשיעור 150%. מתלוש השכר של התובע לחודש 10/97 אשר הוצג בפני בית הדין עולה, כי הנתבעת הודתה בזכאותו של התובע ל - 47 שעות נוספות בשיעור 150% לשעה ובסך של 917 ש"ח. לאור הודאתה זו של הנתבעת, הרי שהתובע זכאי לסך של 917 ש"ח בגין שכר עבודה בשעות נוספות. באשר לפיצויי הלנה - בנסיבות העניין, שוכנענו כי הנתבעת סברה בתום לב , כי עקב הפרת הסכם העבודה על ידי התובע בכך שלא ניתנה הודעה מוקדמת להתפטרותו, ובניגוד להוראות ההסכם, רשאית הייתה הנתבעת לקזז משכרו האחרון של התובע את חובו כלפיה בגין אי מתן ההודעה. טעותה זו של הנתבעת, ניתן לראותה בגדר טעות כנה העומדת לה כהגנה בפני חיובה במלוא פיצויי ההלנה ויש מקום להפחיתם ולהעמידם בגובה הפרשי הצמדה וריבית בלבד. 6. באשר לתביעה בגין נסיעות - לטענת התובע, הנו זכאי להחזר הוצאות נסיעה עבור חודש 10/97 בסך 88 ש"ח. בתלוש השכר לחודש זה, אשר הוצא לתובע על ידי הנתבעת, מודה הנתבעת בזכאותו של התובע להחזר הוצאות נסיעה בסך 80 ש"ח. בענייננו, מאחר והתובע לא הביא כל ראיה פוזיטיבית בדבר גובה הסכומים אותם הוציא בפועל בגין רכיב תביעה זה ולאור הודאת הנתבעת, הרי שהוא זכאי לסך של 80 ש"ח בגין הוצאות נסיעה. 7. באשר לתביעה לפדיון חופשה - התובע עותר לפדיון חופשה בגובה יום וחצי. חוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951 (להלן - "חוק חופשה שנתית") מטיל חובה על המעביד לנהל פנקס חופשה לעובד ועל כן, נטל הראיה כי שולמו דמי החופשה הוא על המעביד. בענייננו, הודתה הנתבעת, כי "לא שולמה לתובע חופשה" (ר' עמ' 4 לפרוטוקול). לאור הודאה זו ובהתאם להיקף משרתו ותנאי העסקתו של התובע, הרי שהוא זכאי לפדיון 1.25 ימי חופשה ולסך של 130 ש"ח. 8. באשר לתביעה להחזר דמי ביגוד - לטענת התובע , הנתבעת ניכתה משכרו סך של 150 ש"ח בגין פיקדון עבור ביגוד וזאת בניגוד להסכם ההעסקה בו נקבע הסך ל - 120 ש"ח. לטענת הנתבעת, סכום הפיקדון אותו נתן התובע בגין ביגוד היה בסך 120 ש"ח. גרסה זו נתמכת הן בתלוש השכר אשר הוצא לתובע בחודש 10/97 והן בהסכם העבודה אשר נחתם בין הצדדים. כן טוענת הנתבעת, כי סכום זה נוכה משכרו של התובע מאחר ולא השיב את בגדי העבודה אותם קיבל עם תחילת עבודתו אצלה (ר' עמ' 4 לפרוטוקול). מאחר ולא הביאה הנתבעת כל ראיה לכך, כי התובע לא השיב בגדי העבודה אותם קיבל, הרי שעם ניתוק יחסי העבודה זכאי התובע להשבת סכום הפיקדון אותו נתן עם תחילת יחסי העבודה ביניהם ולסך של 120 ש"ח. 9. התביעה שכנגד - לטענת הנתבעת (התובעת שכנגד) התובע נטש עבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת ובכך הפר הסכם העבודה אשר נחתם בין הצדדים ומחייבו ליתן הודעה מוקדמת בת 30 יום (ר' עמ' 4-5 לפרוטוקול). לטענת התובע (הנתבע שכנגד) נעדר מהעבודה מפאת מחלה ואף הודיע על כך למר דקל , אך האחרון פיטרו מן העבודה לאלתר (ר' עמ' 2-3 לפרוטוקול). בעדותו בפני בית הדין ציין מר דקל, אשר עדותו מהימנה ביותר עלינו, כי "יום שישי אחד התובע לא הגיע לעבודה ואז התקשרתי אליו לפלאפון , זיהה את קולי וניתק" (ר' עמ' 5 לפרוטוקול). כן ציין, כי לא הצליח להשיג התובע , אלא כעבור 10-11 ימים (ר' עמ' 5-6 לפרוטוקול). בעדותו בפני בית הדין חזר ציין התובע, כי לא הגיע לעבודה מפאת מחלה אך נענה על ידי דקל בפיטורין (ר' עמ' 3 לפרוטוקול). יחד עם זאת, בחקירתו הנגדית ציין, כי אין לא כל אישורים רפואיים על מחלתו זו (ר' עמ' 3 לפרוטוקול). משלא עלה בידי התובע להוכיח פיטוריו על ידי הנתבעת, אנו מקבלים גרסת הנתבעת לפי עזב התובע עבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת. סעיף 3 להסכם העבודה אשר נחתם בין הצדדים קובע כדלקמן: "אסור לעובד לצמצם היקף משרה באופן חד צדדי. צמצום משרה ייחשב כהתפטרות המחייבת הודעה מוקדמת של 30 יום מראש בכתב." לאור סעיף זה, הרי שעת עזב התובע עבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת בת 30 יום, כמתחייב על פי ההסכם, עליו לפצות הנתבעת בגובה שכר עבודה בגין חודש עבודה אחד, ובסך של 2,704 ש"ח. 10. סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע הסכומים כדלקמן: א. בגין שכר עבודה הסך של 1,040 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.97 ועד לתום 30 יום מהיום, שאם לא כן יתווספו לסכום הנ"ל פיצויי הלנה כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ב. בגין שכר עבודה בשעות נוספות הסך של 917 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.97 ועד לתום 30 יום מהיום, שאם לא כן יתווספו לסכום הנ"ל פיצויי הלנה כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ג. בגין החזר נסיעות הסך של 80 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.97 ועד לפירעון. ד. בגין פדיון חופשה הסך של 130 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.97 ועד לפירעון. ה. בגין החזר פיקדון הסך של 120 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.97 ועד לפירעון. 11. התובע ישלם לנתבעת בגין אי מתן הודעה מוקדמת הסך של 2,704 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.97 ועד לפירעון. 12. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. קיזוז