בית הדין הנכבד מתבקש בזאת: להורות על מחיקת בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקשת, הגב' שרה לוי, על הסף, וזאת בשל הגשתה באיחור ניכר וללא הצדקה מספקת. ##א. הצדדים לבקשה## 1. המבקשת: גב' שרה לוי, ת.ז. _________, מרחוב _________, תל אביב. 2. המשיבה: חברת "שירותי כוח אדם ופתרונות בע"מ", ח.פ. _________, מרחוב _________, תל אביב. ##ב. מסכת העובדות## 3. ביום 17.4.00, ניתן פסק דין על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, אשר קיבל באופן חלקי את תביעתה של המבקשת ודחה חלק אחר ממנה. פסק הדין נמסר למבקשת בתאריך שאינו ידוע בוודאות, אך קודם ליום 7.5.00. 4. ביום 8.5.00, הגישה המבקשת לבית הדין האזורי בקשה לרשות ערעור "או לבדוק, לתקן את פסק הדין היות ויש טעות חמורה בחישוב השכר". 5. באותו יום, 8.5.00, החליט בית הדין האזורי כי סיים את מלאכתו וכי ניתן לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי תוך 15 יום. החלטה זו נמסרה למבקשת ביום 25.5.00. 6. ביום 18.6.00, נרשמה במזכירות בית הדין הארצי בקשת רשות ערעור על פסק הדין (בר"ע _________). 7. המשיבה הגישה בקשה למחוק על הסף את בקשת רשות הערעור בשל הגשתה באיחור, ובמקביל ביקשה להאריך את המועד להגשת תגובה עד למתן החלטה בבקשה למחיקה על הסף. 8. ביום 26.12.00, ניתנה בשגגה רשות ערעור, חרף ההחלטה בדבר הארכת המועד להגשת התגובה. לאחר שהתגלתה הטעות, נמנע בית הדין מלדון בערעור או בבקשת רשות הערעור. 9. ביום 9.5.01, ניתנה החלטה על ידי בית הדין הארצי, לפיה על המבקשת להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. בקשה זו הוגשה ביום 20.5.01. ##ג. הטיעון המשפטי## ##הגשת בקשת רשות ערעור באיחור ניכר## 10. המבקשת הגישה את בקשת רשות הערעור לבית הדין הארצי ביום 18.6.00, בעוד שפסק הדין נמסר לה לכל המאוחר ביום 7.5.00, וההחלטה המבהירה את הצורך בהגשת ערעור תוך 15 יום נמסרה לה ביום 25.5.00, כך שהאיחור בהגשה עומד על למעלה מ-20 ימים, וזאת ללא כל הסבר סביר ומניח את הדעת. 11. המועד הקבוע בחוק להגשת בקשת רשות ערעור הוא קצר ונוקשה, ונועד להבטיח יעילות וסופיות דיון, ועל כן, סטייה ממנו מחייבת הצדקה כבדת משקל, אשר לא הוצגה במקרה דנן על ידי המבקשת, שהשתהתה בהגשת בקשתה. 12. המבקשת ידעה, לכל המאוחר ביום 25.5.00, כי עליה להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי תוך 15 יום, אך בחרה להשתהות בהגשתה עד ליום 18.6.00, ללא כל הסבר מניח את הדעת לאיחור זה, ובכך פעלה בניגוד להוראות הדין. 13. העובדה שהמבקשת הגישה בקשה לבית הדין האזורי ביום 8.5.00, ולאחר מכן קיבלה החלטה המבהירה את הצורך בהגשת ערעור לבית הדין הארצי, מחזקת את הטענה כי הייתה מודעת למועדים, וכי האיחור בהגשה אינו נובע מחוסר ידיעה או טעות בתום לב. 14. איחור בהגשת הליך משפטי, ובפרט בקשת רשות ערעור, פוגע בעקרון סופיות הדיון וביציבות המשפטית, ומטיל נטל מיותר על המשיבה ועל מערכת המשפט, ועל כן יש לדחות בקשה להארכת מועד כאשר לא הוצג טעם מיוחד המצדיק זאת. ##היעדר טעם מיוחד להארכת מועד## 15. המבקשת לא הצליחה להציג "טעם מיוחד" כנדרש בפסיקה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור, שכן הסבריה בדבר ייצוג עצמי והמתנה להחלטה אינם עולים כדי נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהמועדים הקבועים בדין. 16. הפסיקה קבעה כי "טעם מיוחד" אינו עניין של מה בכך, וכי יש להוכיח נסיבות חריגות ויוצאות דופן אשר מנעו מהמבקש להגיש את בקשתו במועד, ואילו במקרה דנן, המבקשת לא הציגה כל נסיבה כזו. 17. טענת המבקשת בדבר ייצוג עצמי, כשלעצמה, אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, שכן גם מי שמייצג את עצמו מחויב לעמוד בלוחות הזמנים הקבועים בחוק ובתקנות, ואינו פטור מחובות אלו. 18. המבקשת לא סיפקה הסבר מניח את הדעת מדוע השתהתה בהגשת בקשת רשות הערעור מיום 25.5.00, מועד קבלת החלטת בית הדין האזורי, ועד ליום 18.6.00, ובהיעדר הסבר כזה, אין מקום להיעתר לבקשתה להארכת מועד. 19. העובדה שהמבקשת ממתינה זמן רב למתן החלטה של בית הדין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, שכן המתנה זו אינה קשורה באופן ישיר לאיחור בהגשת הבקשה המקורית. ##חשיבות סופיות הדיון## 20. עקרון סופיות הדיון הוא עקרון יסוד במשפט, המבטיח יציבות משפטית, וודאות, ומניעת התדיינויות חוזרות ונשנות, ועל כן יש להקפיד על שמירתו ולא לאפשר סטייה ממנו אלא במקרים חריגים ומוצדקים. 21. מתן אפשרות להגשת הליכים באיחור ללא הצדקה מספקת פוגע קשות בעקרון סופיות הדיון, ומעודד התנהלות רשלנית מצד בעלי דין, אשר עלולים להניח כי יוכלו לקבל הארכת מועד בכל עת. 22. המשיבה זכאית לסמוך על כך שפסק הדין שניתן לטובתה הפך חלוט, וכי לא יוגשו הליכים נוספים כנגדה לאחר שחלפו המועדים הקבועים בדין, ומתן הארכת מועד במקרה זה יפגע בזכותה זו. 23. איחור בהגשת הליכים משפטיים מטיל נטל מיותר על מערכת המשפט, אשר נדרשת לדון בבקשות להארכת מועד במקום להתמקד בטיפול בהליכים שהוגשו כדין ובמועד. 24. שמירה על עקרון סופיות הדיון חיונית לאמון הציבור במערכת המשפט, ועל כן יש לדחות בקשות להארכת מועד כאשר לא הוצגו טעמים כבדי משקל המצדיקים סטייה מעקרון זה. ##התנהלות המבקשת בחוסר תום לב## 25. התנהלות המבקשת, אשר הגישה את בקשת רשות הערעור באיחור ניכר וללא הסבר סביר, עשויה להיחשב כחוסר תום לב דיוני, שכן היא אינה פועלת בהתאם לכללים ולמועדים הקבועים בדין. 26. חובת תום הלב חלה על בעלי דין גם בהליכים דיוניים, ומחייבת אותם לפעול ביעילות, בהגינות ובהתאם למועדים הקבועים, ואי עמידה במועדים ללא הצדקה מהווה הפרה של חובה זו. 27. המבקשת ידעה על המועדים להגשת בקשת רשות ערעור, ובחרה להשתהות בהגשתה, ובכך פעלה באופן שאינו עולה בקנה אחד עם עקרונות תום הלב הדיוני. 28. מתן הארכת מועד במקרה זה, כאשר המבקשת לא הציגה כל הסבר סביר לאיחור, עלול לעודד התנהלות דומה מצד בעלי דין אחרים, ולפגוע בעקרון תום הלב הדיוני. 29. בית הדין צריך לשקול את התנהלות המבקשת לאורך כל ההליך, ובכלל זה את האיחורים החוזרים ונשנים בהגשת בקשותיה, כאינדיקציה לחוסר תום לב דיוני המצדיק דחיית בקשתה. ##הבחנה בין סיכויי ערעור לבין הארכת מועד## 30. יש להבחין בין שיקול סיכויי הערעור, אשר רלוונטי לשאלה האם ליתן רשות ערעור, לבין שיקול הארכת מועד, אשר מתמקד בשאלה האם יש טעם מיוחד לאיחור בהגשה. 31. אף אם קיימים סיכויים לכאורה להצלחת הערעור, אין בכך כדי להצדיק כשלעצמו הארכת מועד להגשת בקשה שהוגשה באיחור ניכר וללא הסבר סביר לאיחור. 32. הפסיקה קבעה כי שיקול סיכויי הערעור אינו עומד בפני עצמו כטעם מיוחד להארכת מועד, אלא הוא שיקול משני שיכול להצטרף לנסיבות אחרות המצדיקות הארכה. 33. במקרה דנן, המבקשת לא הציגה נסיבות אחרות המצדיקות הארכת מועד, ועל כן, גם אם קיימים סיכויים לכאורה לערעור, אין בכך כדי להכשיר את האיחור בהגשה. 34. מתן משקל יתר לסיכויי הערעור על חשבון עמידה במועדים הקבועים בדין, עלול לרוקן מתוכן את דרישת "הטעם המיוחד" להארכת מועד, ולפגוע בעקרון סופיות הדיון. ##העדר הסבר לאיחור בהגשת ההליך הראשון## 35. המבקשת לא סיפקה כל הסבר מדוע השתהתה בהגשת ההליך הראשון לבית הדין האזורי ביום 8.5.00, לאחר שקיבלה את פסק הדין קודם לכן, ואי-מתן הסבר זה מחזק את הטענה כי התנהלותה אינה סבירה. 36. העובדה שהמבקשת לא סיפקה הסבר לאיחור בהגשת ההליך הראשון, מעידה על דפוס התנהלות של אי-עמידה במועדים, ועל כן אין מקום להיעתר לבקשתה להארכת מועד גם בהליך הנוכחי. 37. בית הדין צריך לשקול את מכלול התנהלותה של המבקשת לאורך כל ההליכים, ואי-מתן הסבר לאיחור בהליך קודם מהווה אינדיקציה לחוסר רצינות ועמידה במועדים. 38. אי-מתן הסבר לאיחור בהגשת ההליך הראשון, יחד עם האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור הנוכחית, מצביע על חוסר הקפדה על כללי הפרוצדורה, ועל כן אין מקום להקל עם המבקשת. 39. המבקשת, כבעלת דין, מחויבת להציג הסברים מניחים את הדעת לכל איחור בהגשת הליכים, ובהיעדר הסברים כאלה, יש לדחות את בקשתה להארכת מועד. ##השלכות מתן רשות ערעור בשגגה## 40. העובדה שניתנה רשות ערעור בשגגה אינה יכולה לשמש כטעם מיוחד להארכת מועד, שכן מדובר בטעות פרוצדורלית של בית הדין, אשר תוקנה מיד עם גילויה. 41. טעות של בית הדין, גם אם היא מצערת, אינה יכולה להכשיר איחור בהגשת הליך מצד בעל דין, ואין להטיל את האחריות לאיחור על בית הדין. 42. מתן רשות ערעור בשגגה אינו משנה את העובדה שבקשת רשות הערעור המקורית הוגשה באיחור ניכר וללא הצדקה, ועל כן אין בכך כדי להשפיע על ההחלטה בבקשה למחיקה על הסף. 43. בית הדין פעל כנדרש כאשר גילה את הטעות ותיקן אותה, ואין לאפשר למבקשת ליהנות מטעות זו על מנת להכשיר את איחוריה בהגשת ההליכים. 44. יש להפריד בין טעויות פרוצדורליות של בית הדין לבין אחריות בעלי הדין לעמידה במועדים, ואין לערבב בין הדברים באופן שיפגע בעקרונות היסוד של סדרי הדין. ##הנטל על המבקשת להוכיח טעם מיוחד## 45. הנטל להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד מוטל במלואו על המבקשת, ועליה להציג ראיות והסברים מפורטים ומניחים את הדעת לאיחור בהגשה. 46. המבקשת לא עמדה בנטל זה, שכן הסבריה היו כלליים ובלתי מספקים, ולא הצליחו לשכנע כי קיימות נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהמועדים הקבועים בדין. 47. בהיעדר הוכחה מספקת לקיומו של טעם מיוחד, אין לבית הדין סמכות להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור, ועליו לדחות את הבקשה. 48. הפסיקה מחייבת הקפדה על עמידה בנטל ההוכחה של "טעם מיוחד", ואין להקל עם בעלי דין שאינם עומדים בנטל זה, שכן הדבר פוגע בעקרונות סדרי הדין. 49. המבקשת לא הציגה כל ראיה אובייקטיבית התומכת בטענותיה בדבר נסיבות מיוחדות שמנעו ממנה להגיש את הבקשה במועד, ועל כן יש לדחות את בקשתה. ##הוצאות משפט## 50. המשיבה נאלצה להגיש בקשה זו למחיקה על הסף, ולהשקיע משאבים וזמן בטיפול בה, וזאת בשל התנהלותה של המבקשת שהגישה את בקשת רשות הערעור באיחור. 51. בנסיבות אלו, ראוי לחייב את המבקשת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לטובת המשיבה, וזאת כפיצוי על הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתנהלות המבקשת. 52. חיוב בהוצאות משפט ישמש גם כגורם מרתיע מפני הגשת הליכים באיחור וללא הצדקה, ויעודד בעלי דין לפעול בהתאם לכללים ולמועדים הקבועים בדין. 53. סכום ההוצאות שנקבע בהחלטה הקודמת, בסך 350 ש"ח, אינו משקף את מלוא העלויות והטרחה שנגרמו למשיבה, ועל כן יש להגדיל את סכום ההוצאות. 54. יש לחייב את המבקשת בהוצאות משפט ריאליות, אשר ישקפו את העלויות האמיתיות שנגרמו למשיבה כתוצאה מהצורך להתמודד עם בקשה שהוגשה באיחור. ##ד. סיכום הסעד:## 55. לאור האמור לעיל, בית הדין הנכבד מתבקש להורות על מחיקת בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקשת, הגב' שרה לוי, על הסף, וזאת בשל הגשתה באיחור ניכר וללא הצדקה מספקת. 56. כמו כן, מתבקש בית הדין הנכבד לחייב את המבקשת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לטובת המשיבה, בסכום משמעותי, וזאת בשל הטרחה והנזקים שנגרמו למשיבה כתוצאה מהתנהלות המבקשת. 57. המשיבה סבורה כי אין כל טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור, וכי קבלת בקשת המבקשת תפגע בעקרונות סופיות הדיון וביעילות מערכת המשפט. 58. יש לדחות את טענות המבקשת בדבר סיכויי הערעור כטעם יחיד להארכת מועד, שכן טענה זו אינה עומדת בפני עצמה ואינה מכשירה איחור בהגשה ללא הסבר סביר. 59. בית הדין מתבקש להורות על דחיית בקשת המבקשת להארכת מועד, ועל מחיקת בקשת רשות הערעור על הסף, וזאת על מנת לשמור על עקרונות היסוד של סדרי הדין. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.איחור בהגשת בקשת רשות ערעורערעוררשות ערעור (בזכות או ברשות)