תביעה של עובדת זרה - צו עשה השבת דרכון

פסק דין השופט ע' רבינוביץ 1. העובדות, שאינן שנויות במחלוקת, כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי (עב 350021/98; השופטת סמט, כדן יחיד) הן אלה: "א. התובעת הגיעה לישראל כדי לעבוד כעוזרת בית בשירות הנתבעת. ב. תחילת עבודתה ביום 18.8.98. (צ"ל 18.8.97 - ע.ר.). ג. שכרה הועמד על סך 550 דולר, בצירוף דמי כיס בסך 60 ₪ לחודש. ד. ביום ו', 7.11.97, עזבה התובעת את עבודתה ולא שבה אליה מאז. ה. דרכונה של התובעת נשאר בידי נחמיה (בעלה של הנתבעת ע.ר.)". 2. המשיבה הגישה תביעה לבית הדין האזורי, בו תבעה את תשלום משכורות החודשים אוקטובר - נובמבר 1997, פידיון חופשה, פיצויי הלנת שכר על אי תשלום המשכורות במועד, וצו עשה להשבת הדרכון שנלקח ממנה. 3. בית הדין האזורי פסק ביום 8.9.1998, כי על המערערת לשלם למשיבה את התשלומים הבאים: א. משכורת חודש אוקטובר 1997, בסך 1,953 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.97 ועד ליום 19.2.98, וממועד זה ואילך "יתווספו פיצויי הלנה בשיעור 10% לחודש עד למועד התשלום בפועל". ב. משכורת חודש נובמבר 1997, בסך 454 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.97 ועד ליום 19.2.98 וכן, כי "ממועד זה ואילך יתווספו פיצויי הלנה בשיעור 10% לחודש עד למועד התשלום בפועל". ג. פדיון חופשה בסך של 181 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.12.97 ועד למועד התשלום בפועל. ד. הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 500 ₪, בצירוף מע"מ "צמודים כדין מהיום". 4. א. הטענה המרכזית של המערערת בערעורה, נוגעת קודם כל לדרך ניהול הדיון בבית הדין האזורי. על פי טיעון המערערת, ביום הדיון הייתה שביתה כללית במשק, והמערערת, המטפלת בתאומים רכים ובילד בן שלוש שנים, לא יכלה להתייצב לדיון. ב. בעלה של המערערת, אשר התייצב לדיון במקומה, ביקש מבית הדין לדחות את הדיון לשם פניה לעורך דין שייצג אותם, אך בקשתו נדחתה, מבלי שאפילו נרשמה בפרוטוקול הדיון. כתוצאה ממצב דברים זה, לא היה מסוגל בעלה של המערערת, החסר ידע משפטי, לנהל את הדיון כדבעי. יתר על כן, כתוצאה ממצב דברים זה, לא התאפשר למערערת להעיד, ובית הדין לא יכול היה להתרשם באופן ישיר מעדותה לגבי המחלוקת העיקרית שבתביעה, שהיא - האם שולמה משכורת חודש אוקטובר 1997 למשיבה על ידי המערערת. ג. לגופו של עניין טענה המערערת, כי משכורת חודש אוקטובר 1997 שולמה, וכי יש ללמוד על כך הן מעדותו של בעלה והן משום שהמשיבה הכחישה בתחילה ששולמה לה משכורת ספטמבר 1997, ולאחר מכן חזרה בה מהכחשה זו, נתון המלמד על חוסר אמינותה של המשיבה. כמו כן טענה המערערת, כי אין המשיבה זכאית לפדיון חופשה, מאחר וקיבלה חופשה לסירוגין מיום שישי בצהריים עד מוצאי שבת ולעיתים מיום שישי בצהריים ועד יום ראשון בצהריים. 5. א. בעת הדיון בערעור, הייתה המערערת מיוצגת. המשיבה או בא כוחה לא התייצבו לדיון, למרות שלכאורה הוזמנו כדין. בשל מצב דברים זה נשמע הערעור ללא נוכחות המשיבה, אך בתום שמיעת הערעור הוחלט, כי פרוטוקול הדיון ישלח לב"כ המשיבה, כדי שיתייחס לטענות המערערת, כפי שמופיעות בפרוטוקול הדיון, וכדי שיסביר את אי התייצבותו לדיון בערעור וישיב לשאלת פסיקת ההוצאות בערעור. ב. בטיעוניו בעל פה בעת שמיעת הערעור חזר ב"כ המערערת בעיקרו של דבר, על טענותיו בערעור וציין, כי סכום פסק הדין, לרבות פיצויי ההלנה למועד מתן פסק הדין הופקד בקופת בית הדין, בעקבות החלטת בית הדין האזורי בבקשת המערערת לעיכוב ביצוע פסק הדין, וכי לגופו של ערעור הוא מסכים לשלם את משכורת חודש נובמבר 1997 ואת פדיון החופשה. 6. ב"כ המשיבה, אליו נשלח פרוטוקול הדיון, הסביר בתגובתו מדוע לא התייצב לדיון והסבריו הניחו את דעתנו. בהקשר זה יצויין, כי טעות נפלה, כפי הנראה, בפרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי ברישום שמו של ב"כ המשיבה גם בעת הדיון בתביעה וגם בהחלטה המתייחסת לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בשני המקרים הנ"ל לא הופיע עו"ד סעאדי כמייצג המשיבה, אלא, כפי הנראה, עו"ד חאלד מסארווה. 7. לגופם של דברים, טען ב"כ המשיבה, בתגובה לטענות המערערת, בתמצית טענות אלה: א. אכן, ביקש בעלה של המערערת את דחיית הדיון, אך כשנודע לו שיצטרך לשלם את הוצאות אותה ישיבה, בחר לקיים את הדיון. ב. השביתה במשק לא הוכרזה ביום הדיון אלא קודם לכן, דבר שאפשר למערערת לבקש את דחיית הדיון במועד אילו רצתה בכך. ג. הצדדים נתנו את הסכמתם לדיון ללא השתתפות נציגי ציבור בו במקום. ד. המשיבה תיקנה את כתב התביעה ביחס לתביעת משכורת חודש ספטמבר 1997, בכך שחזרה בה מתביעה זו בתחילת הדיון עוד בטרם טען בעלה של המערערת טענה כלשהי ביחס לכך. הטעות בתביעת משכורת חודש ספטמבר 1997 בכתב התביעה הייתה של מנסח כתב התביעה, שלא הבין את דברי המשיבה שאינה דוברת עברית. ה. פסק הדין של בית הדין האזורי הוא נכון, ואין ערכאת הערעור מתערבת בקביעות עובדתיות של הערכאה ששמעה את הראיות. ו. טענת המערערת, לפיה תשלום משכורת חודש אוקטובר 1997 הוקדם לתחילת חודש נובמבר במקום מועד התשלום הרגיל שחל במחצית החודש, בשל חג פיליפיני שחל בתחילת נובמבר - היא טענה חדשה, שהועלתה לראשונה בערעור. ב"כ המערערת הגיב על תגובת ב"כ המשיבה, כשהוא חוזר, בעיקרו של דבר, על טענותיו בכתב הערעור. ביחס לחיובה של המערערת בפיצויי הלנה טען ב"כ המערערת, כי אין לחייב את המערערת בפיצויי הלנה, משום שלגבי משכורת נובמבר, אין מחלוקת שהמשיבה "נטשה את מקום העבודה לפני מועד קבלת המשכורת (15 לחודש), ולכן נמנע מהמערערת לשלם למשיבה את המשכורת". לגבי חודש אוקטובר, נטען על ידי ב"כ המערערת, כי משכורת זו שולמה, אך לא ניתנה למערערת הזדמנות להעיד על כך. 8. א. המחלוקת העיקרית בערעור זה נוגעת לשאלה, האם שולמה על ידי המערערת משכורת חודש אוקטובר 1997. בית הדין האזורי קבע לעניין זה את הדברים הבאים, אותם נביא בלשונו: "5. אשר לתביעה לתשלום שכר חודש אוקטובר 1997 התובעת העידה כי 'את משכורת אוגוסט קבלתי בתאריך 19.9.97. את משכורת ספטמבר קיבלתי בתאריך 17.10.97. פרט לסכומים אלה לא קיבלתי כל סכום נוסף שהוא' (עמ' 2 לפרוט'). נחמיה העיד כי לתובעת שולם מלוא שכרה לחודש אוקטובר, ובמזומן. (עמ' 3 לפרוט'). הלכה היא מלפני בית הדין כי על מעביד הטוען 'פרעתי' - רובץ נטל הראיה להוכיח את טענתו (ור' לעניין זה דב"ע נב/188-3 חליל מוחסן נ' מוסדות זויעהייל (לא פורסם)) בענייננו, לא הובאה כל ראיה שתעיד כי שכרה של התובעת לחודש אוקטובר שולם. לא זאת אף זאת - לכתב ההגנה צורפו, כהוכחה, רשומים בכתב ידה של התובעת לפיה (כך במקור - ע.ר.) שולם לה ביום 19.9.97 בעבור מחצית אוגוסט סך של 962.5 ₪ ואילו ביום 17.10.97 שולם בגין חודש ספטמבר 97 סך של 550$, עובדות אשר, כאמור, אין מחלוקת לגביהן. בניגוד לנטען בכתב ההגנה, מן הראיות עולה כי הנתבעת נהגה לשלם לתובעת את שכר עבודתה לחודש החולף במחצית השניה של החודש שלאחריו - ולא בראשון לכל חודש, כנטען בכתב ההגנה. שעה שהתובעת עזבה את עבודתה ביום 7.11.97, כאשר אף על פי החוק טרם חלף המועד הקבוע לתשלום השכר, הדעת נותנת כי הנתבעת טרם שילמה לה את שכרה לחודש החולף - ויש בכך כדי לאשש את גרסת התובעת, לעניין אי תשלום השכר, העולה בקנה אחד עם הרישומים. לאור האמור לעיל אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח תשלום שכרה של התובעת - ולפיכך נותרה חייבת לה את שכרה לחודש 10.97, בסך 550$, שחושבו בכתב התביעה על פי שער של 3.55 ₪, ומסתכמים ב-1,953." ב. קביעתו זו של בית הדין האזורי מבוססת ונסמכת על חומר הראיות שהיה בפניו ועל ההלכות המשפטיות הנוגעות לעניין, ואין לנו אלא לאשרה מטעמיו. ג. אין לקבל את טענת המערערת, לפיה לא היה לה יומה בבית הדין, באשר נדחתה בקשתה לדחיית הדיון. המערערת, שהייתה למעשה הנתבעת בתביעת המשיבה, לא התייצבה לדיון, משום שלא מצאה, לטענתה, סידור לשמירת ילדיה הפעוטים. במקומה התייצב לדיון בעלה. אם אכן עדות המערערת הייתה כה חשובה לה מבחינתה, יכול היה בעלה של המערערת לשמור על הילדים, בעוד שהמערערת היא שהייתה מתייצבת לדיון ומוסרת את עדותה. ד. יתר על כן, לטענת ב"כ המשיבה הייתה קיימת אפשרות לדחיית הדיון בכפוף לחיוב המערערת בהוצאות, אך אפשרות זו נדחתה על ידי בעלה של המערערת. טענה זו של ב"כ המשיבה לא זכתה למענה בתגובת ב"כ המערערת לטיעוני ב"כ המשיבה. ה. אין מחלוקת, שעל המערערת היה מוטל נטל הראיה להוכחת טענת "פרעתי" ביחס לתשלום משכורת חודש אוקטובר 1997. למערערת לא הייתה כל הוכחה בכתובים לתשלום זה מחד, ומאידך הציגה המערערת רישומים של המשיבה המעידים רק על תשלום משכורות אוגוסט וספטמבר 1997 ולא של אוקטובר ונובמבר 1997. בנסיבות אלה גם לו העידה המערערת - ספק אם היה בכוחה לשכנע בנכונות טענת התשלום בהעדר כל ראיה תומכת בטענה זו, ולאור כל שאר הנתונים שצוינו בפסיקתו של בית הדין האזורי. ו. קיום הדיון ללא השתתפות נציגי ציבור, שהוזמנו ולא באו והסכמת הצדדים לדיון במותב חסר, מכשיר את הדיון במותב חסר על פי הוראת סעיף 22(א) לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969. 10. משהגענו למסקנה, כי בדין חייב בית הדין האזורי לעבודה את המערערת בתשלום משכורת חודש אוקטובר 1997, ומשדחינו את טענתה לגבי העדר יומה בבית הדין - המסקנה המתבקשת היא, שחיובה החלקי בפיצויי הלנה בנסיבות אלה, כפי שפסק בית הדין האזורי, תואם את הנסיבות והפסיקה, ואין מקום להתערבותנו. לא למותר לציין, כי המערערת לא שילמה אפילו את 7 ימי משכורת נובמבר 1997, שלגביהם לא הייתה מחלוקת. 11. סוף דבר - ערעור המערערת נדחה בעיקר מטעמיו של בית הדין האזורי. פסק הדין של בית הדין האזורי נשאר על כנו ללא כל שינוי. 12. המערערת תשלם למשיבה הוצאות ערעור זה בסך 750 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בפסיקת גובה ההוצאות הבאנו בחשבון את הנתון לפיו ב"כ המשיבה לא הוטרח להתייצב לדיון והסתפק בטיעון בכתב. משרד הפניםדרכוןצוויםעובדים זריםצו עשה