פסק דין 1. זוהי תביעה לתשלום מענק פרישה, גמול השתלמות ב', תוספת ניהול, פדיון חופשה שנתית, חודשי הסתגלות וכן תביעה לכלול במשכורת הקובעת של התובעת את גמול השתלמות ב' ותוספת ניהול. רקע עובדתי 2. א. התובעת ילידת 6.12.49 עבדה בנתבעת כפסיכולוגית מחודש נובמבר 1992 1982 ועד לסוף חודש נובמבר 1996, והחל משנת 1990 היתה מנהלת השירות הפסיכולוגי בנתבעת. בין התובעת אשר יוצגה על ידי מר אריאל יעקובי ממועצת פועלי בני-ברק לבין הנתבעת באמצעות מר אשר פאהן מזכיר התובעת, נוהל מו"מ לתנאי פרישה מעבודתה בנתבעת. התובעת מציינת בעדותה, כי היה הסכם בין מר יעקובי אשר עליו היא סמכה לבין הנתבעת אך היא לא קיבלה את הדברים בכתב ( עמ' 3 לפרוטוקול 29.11.99). מר יעקובי מאשר שהיה הסכם בין התובעת לנתבעת שהוא היה שותף בו וכי התובעת סמכה עליו ( עמ' 2-1 לפרוטוקול 17.4.00). לטענת הנתבעת מפי מר פאהן, הוא סיכם עם מר יעקובי את הסכם הפרישה של התובעת וזאת לאחר מספר פגישות עימו. מר יעקובי הסכים לדברים ( עמ' 4 לפרוטוקול 29.11.99) וההסכם נשלח אליו ( עמ' 5 לפרוטוקול 29.11.99). לתצהירו צרף מר פאהן מסמך בכתב ידו מיום 18.1.96 אשר לדבריו הינו סיכום תנאי פרישתה של התובעת ( נ/5) בזו הלשון: "הנדון: מיקה בן ניסן 1242375 מליאת המועצה אישרה את פרישתה של מיקה על פי הסיכום שהיה טרם כינוס הישיבה להלן הנחיות: 1. פרישה לפנסיה על פי מס' השנים שצברה 2% לשנה. 2. המועצה תמליץ למ. הפנים להגדיל ב- 5% את הפנסיה. 3. הגדלה של 5% עבור מצב בריאותי יוצג למ. הפנים וההחלטה. 4. תחילת תשלום פנסיה מתאריך 1.12.96. 5. עד תאריך 1.12.96 ינוצלו כל ימי החופשה והיתרה תמחק. 6. אין הודעה מוקדמת נוספת על החופשה/הסתגלות המסתיימים ב- 1.12.96. 7. מיקה תקבל דרגת פרישה כנהוג במועצה, דהיינו דרגה 14 ( 11/94). 8. מענק פרישה תקבל רק אם מ. הפנים ינחה אותנו לתת. 9. יש לשלם למיקה גמול ב' פסיכולוג חינוכי". קודם לכן ביום 8.9.96 החליטה מליאת מועצת הנתבעת כדלהלן (ת/8): "מיקה בן ניסן - לאחר דיונים ומס' רב של פגישות עם העובדת ונציגי ההסתדרות וועד העובדים, הגענו לתנאים אשר יאפשרו הוצאתה לגמלאות בכפוף לאישור משרד הפנים- 1. הגדלת שרות 5%. 2. רפואי על פי הצגת אישורים רפואיים יחליט משרד הפנים אם וכמה לאשר. 3. דרגת פרישה כמקובל במועצה. 4. תאריך פרישה 1.12.96. הוחלט - לאשר את התנאים הנ"ל לפרישה כפוף לאישור משרד הפנים". ( עמ' 3). ביום 2.9.97, הגישה התובעת לראש מינהל שירות העובדים במשרד הפנים, בקשה, על פי סעיף 79 לחוקת העבודה ולעובדי הרשויות המקומיות בקשה להגדלת תקופת השירות לצורך קיצבה לעובד פורש וזאת מכח סמכותו על פי סעיף 100 לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל - 1970 (להלן - חוק הגימלאות). (ת/7). הנתבעת הוסיפה את המליצתה להגדיל את תקופת השירות ב- 5%. בשלב ראשון השיב מר ישראל שפיצר המונה על כח אדם ברשויות המקומיות במשרד הפנים לנתבעת (ביום 6.4.97), כי על פי סעיף 17 לחוק הגימלאות עקב גישלה ה....הצעיר אין את התובעת זכאוית לצאת לפרישה מוקדמת (נ/6). בשלב מאוחר יותר החליט מר שפיצר ביום 26.10.97 לאשר לתובע פרישה לגמלאות תוך הגדלת קצבתה ב- 3% מטעמי בריאות כך שקצבתה הכוללת נקבע ל- 31.17% ממשכורתה הקודמבעת. כן אושר לה מענק פרישה בשיעור 7.04 משכורות קובעות על פי סעיף 22 לחוק הגימלאות (נ/7). ביום 5.11.97 פונה מר פאהן למר שפיצר במכתב הבא: "לאור ברור שערכתי, העובדת הנ"ל עובדת בתקן מלא ברשות מקומית אחרת, איני רוצה לפגוע בזכותה לקבל קצבה, אך ברצוני להעיר כי מתן 7.04 משכורות מענק פרישה במצב שנותר מכבידה על הרשות. לאור הנתונים דלעיל, רצוי לשקול הגדלה בגין בריאות 3% וכן הגדלה 3%. במידה ותפרוש אין לגמלאות באופן מלא, יש לשלם לה הגדלות אלו על פי המלצת מליאת המועצה". (ת/6)." (ת/6)". בעקבות ת/6 החליט מר שפיצר במכתב מיום 26.11.97 כדלקמן: "1. לאור העובדות שהוצגו במכתביכם הנ"ל, לפיהם הגב' בן ניסן מועסקת ברשות אחרת, הריני מבטל את החלטתי מיום 26.10.97 בדבר הגדלת שירות מוסידבות בריאות ומענק פרישה. 2. אי לכך, קיצבתה של גב' בן ניסן תשולם על פי סעיף 20 (א) לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב] התש"ל - 11970,1970, בשיעור 28.17% ממשכורתה הקובעת. 3. ....." (נ/8). נסיבות הפסקת העבודה וזכאותה של התובעת לזכויות מכח חוק הגימלאות 3. בעדותו מציין מר פאהן: "לאחר שהובהר לי שהתובעת החלה עבודה ללא אישורי במקום עבודה אחר שהוא בשוהם כשיש ניגוד ענייניים בין שתי הרשויות במיוחד בתחום עיסוקה, החלטתי להביא את עניינה לסיום עבודה. המועצה יזמה את סיום עבודתה לאור מה שאמרתי לעיל. לא העמדנו את התובעת לדין משמעתי. לא פנינו למשרד הפנים לקבל אישור על כל תנאי פרישתה פנינו על מה שצריך. פנינו בכתב לגבי אותם רכייבים שצריך. לפני שהתובעת פרשה לגימלאות ידענו שהיא עובדת בשוהם". (עמ' 4 לפרוטוקול 29.11.99). נמצא, כי הנתבעת היתה זו שיזמה את הפסקת עבודתה של התובעת כך שענייננושמדובר בפיטורים. בעקבות יוזמה זו נוהל מו"מ בדבר תנאי הפרישה אשר בסופו הגיעו הצדדים להסכמה, משא ומתן שהניב הסכם. מדובר איפוא בפיטורים מוסכמים. . בכך הסכימה התובעת לפיטוריה ובכפוף להסכם בדבר תנאי הפרישה. ( דב"ע לח' 87-3 שבו נ. בנק הפועלים פד"ע י' 62 בעמ' 68-69 ). 4. א. במסגרת המו"מ לפרישה, ובשל הצורך לקבל את אישור הגורם המוסמך במשרד הפנים לחלק מתנאי הפרישה, טענו הנתבעת והתובעת בפני אותו גורם מר שפיצר, כי פרישתה של התובעת באה על רקע מצבה הבריאותי. (סעיף 3 לנ/5, ת/8, ת/6,סעיפים12 ו- 14לת/7., עדות מר יעקובי עמ' 2 לפרוטוקול 17.4.00). בעקבות פנייתם החליט מר שפיצר לאשר תוספת של 3% אחוזים לקצבתה של התובעת וכן לאשר לה מענק פרישה (נ/7). לאחר פנייתו של מר פאהן (ת/6), חזר בו מר שפיצר וביטל את החלטתו לאשר את תוספת האחוזים מסיבות בריאות וכן את מענק הפרישהבדבר (נ/8). תוספת האחוזים מסיבות בריאות ומענק פרישה (נ/8). מהעדויות שהושמעו במהלך הדיון ברור, כי למצג שהציגו הצדדים בדבר פרישהפרישתה של התובעת בשל בעיות בריאות, אין ולא היה יסוד. מר פאהן מעיד, כי "התובעת לא אמרה שהיא איבדה את כושרה מסיביות בריאותיות, היא אמרה שיש לה בעיות רפואיות אבל לא אמרה שהיא לא יכולה לעבוד..." ( עמ' 6 לפרוטוקול 29.11.99). התובעת מעידה, כי "באותה תקופה בגלל הלחץ הייתי זקוקה למעקב אצל קרדיולוג..." ( יעמ' 3 לפרוטוקול 29.11.99). באותה תקופהעת כבר עבדה התובעת במקום עבודה אחר. ברור, איפוא, שטיעון זה הועלה רק על מנת לשפר את תנאי פרישתה של התובעת. ב. בנסיבות אלו טענת מר פאהן (סעיפים 9-8 לתצהירו), כי פרישתה המוקדמת של התובעת אושרה על סמך טענתהטענתה שלה, כי איבדה את יכולת העבודה וכי קצבתה הוגגדבלה בשל הצהרותיה שלה על מצבה הבריאותי - תמוהה למדי. לא פחות תמוהה טענתו (סעיף 10 לתצהירו וכן מכתבו ת/6) לפיה "למרות הצהרותיה של התובעת נתגלה, כי התובעת מועסקת ברשות מקומית אחרת", וזאת בהתחשב בעובדה שמר פאהן עצמו יזם את פיטוריה של התובעת על רקע עבודתה זו. לאור מכתבו של מר פאהן מיום 5.11.97 (ת/6) החליט מר שפיצר לבטל את החלטתו בדבר הגדלת אחוזי הקיצבה וואישרו מענקלמענק הפרישה (נ/8). העתק מהמכתב ת/6 לא נשלח לתובעת (הוא הועבר ל"תיקה האישי" וזאת כשנה לאחר שהתובעת כבר איננה עובדת בנתבעת!). עותק מתשובתו של מר שפיצר (נ/8) אף הוא לא נשלח לתובעת. נמצא, כי דיון בזכויותיה של התובעת, בין השאר, בהסתמך על נתונים עובדתיים, נעשה בחליפתבדרך של חליפת מכתבים בין הנתבעתמעביד לבין משרד הפנים ללא ידיעתה של התובעת וללא שניתנה לוה זכות תגובה כלשהי. למותר לציין, כי מדובר בהליך בלתי תקין בעליל. 5. על יחסי העבודה בנתבעת שהינה מועצה אזורית חלה "חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות" (להלן - החוקה) שהינוה הסכם קיבוצי. ענין זה נקבע "כמוסכמה" במסגרת רשימת המוסכמות והפלוגתאות ופלוגתאות שהוגשה לתיק. עוד יש לציין, כי בנ/7 מסתמך מר שפיצר על החוקה וכי ומר יעקובי מעיד, כי שהצדדים עבדו על סמך החוקה. (עמ' 3 לפרוטוקול 17.4.00). סעיף 79 לחוקה קובע, כי בענייני פנסיה וכיו"ב תנהג הרשות לגבי העובדים על פי חוק הגימלאות. בסעיף 22 לחוק הגימלאות נקבע, כי עובד שפוטר והוא זכאי לקצבת פרישה בין השאר לפי סעיף 15 (2) (3) או (4) לחוק ...יהיה זכאי למענק השווה .. לחלק העשרים וארבעה של משכורתו השנתית כפול במספר שנות שירותו. סעיפיםף 15 (3) לחוק הגמלאות קובע, כי מי שפוטר לאחר עשר שנות שירות מסיבת מצב בריאות לקורי ואין לו דרגת נכות בשיעור 25%, זכאי לקצבה. סעיף 15 (4) לאותו חוק קובע זכאות לקצבה ל"מי שפוטר לאחר עשר שנות שירות מסיבה אחרת כשהוא בגיל 40 או יותר ולא (... נפסל לשירות המדינה לפי החלטת בית - דין למשמעת...)". סעיף 100 לחוק הגימלאות מסמיך את נציב שירות המדינה, ובמקרה דנן את ראש מינהל שירות העובדים במשרד הפנים, לקבועהביע כי תקופת שירות של עובד תחושב כתקופה גדולה משהיתה למעשה. 6. לאור הנסיבות שפוטרטו בסעיפים 3-4 לעיל סבורים אנו שאין מקום להתערבותנו בהחלטה לבטל את תוספת 3% האחוזים שניתנו לתובעת בשל מצב בריאותה. למרות הת....התמיהות. והפגמים שציינו לעיל ברי, כי פרישתה של התובעת לא באה בשל מצב בריאותה ועל כן אין הוא זכאית לתוספת זו לקצבתה, מה עוד שתביעה לתוספת 3% לא נכללה בכתב התביעה. . באשר למענק הפרישה. מכח סעיפים 22 ו- 15 (4) לחוק הגימלאות זכאי עובד בן למעלה מ- 40 שנה המפוטר לאחר עשר שנות שירות "מסיבה אחרת", למענק. נתוניםה של התובעת של עונים על דרישות התובעת אלו ועל כן, זכאוית היא למענק על פי חלופה זו, גם אם אין זכאות היא זכאית לכך מכח החלופה שבסעיף קטן 15 (3). לגירסת התובעת משכורתה לענין חישוב המענק הינה, בסך 9,086.15 ₪ (סעיף 12 ד' לתצהירה). הנתבעת לא התייחסה כלל לנתון זהלשאלה זו. בהסתמך על תלושי השכר לחודש נובמבר 96 (נ/4) הננו קובעים, כי שכרה לצורך חישוב המענק הינו בסך 7,959.10 ₪. התובעת זכאית למענק עבור 14 שנות עבודה דהיינו, ל- 7 חודשים ובסך 55.714 55,714 ₪. משמעותו של נ/5 זכויות התובעת מכח הסכם הפרישה 7. לטענת הנתבעת המסמך נ/5, שהוא מסמך פנימי של הנתבעת, מבטא את תנאי הפרישה המוסכמים שבין הצדדים. מר פאהן העיד, כי שלח למר יעקובי, נציגה של התובעת את המסמך וכי הוא קיבלו. לתובעת עצמה אין כל מסמך אחר ואילו מר יעקובי איננו זוכר שקיבל את נ/5 ואין בידו מסמך אחר. לגופו של ענין אין מר יעקובי זוכר במדויק את תנאי ההסכם אלא הגיע עם מר פאהן והוא מתייחס בעדותו לחלק מתנאים אלו בתנאים אלו באופן כללי ובלתי מגובש. בהתחשב במכלול הנתונים דלעיל אנו קובעים, כי נ/5 משקף את תנאי פרישתה של התובעת, כי שהתגבשו במו"מ בין מר יעקובי לבין מר פאהן, איננו סבורים כי נ/5 כשלעצמו משקף את מכלול ההסכמות בין הצדדים. אלו יקבעו להלן גם בהתחשב בעדויות ובמסמכים האחרים. . 8. א. לטענתה של התובעת הינה, זכאית לתשלום עבור שלושה חודשי הסתגלות וזאת מכח ההסכם ( סעיף 10 לתצהירה). מר פאהן מצהיר כי התובעת עבדה בפועל עד חודש אוגוסט 96 כשהחודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר, הינם חודשי ההסתגלות. מדו"ח הנוכחות בעבודה לתקופה זו (נ/3) עולנמצא, כי ברוב רובה של תקופה זו לא נכחה התובעת בעבודה כשההעדרות נרשמההינה בשל כניצול חופשה שנתית, בשל מחלה או בגין החגים. בפועל הגיעה התובעת לעבודתה באותה תקופה חמישה ימים בלבד ולשעות ספורות. עולה מכן האמור, כי החודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 96 עבורם קיבלה התובעת משכורת מאלה, היוו חודשי הסתגלות מכח תנאי הפרישה ואין התובעת זכאית לתשלום נוסף בגין חופשה והסתגלות. 9. אב. לטענת הנתובעת באותם חודשים, דהיינו ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 96 היא היא ניצלה ימי ימצי חחופשה שנתית שלאחריהן נותרו לזכותה 17.5 ימי חופשה בלתי מנוצלים (סעיף 9 לתצהירה, עמ' 3 לפרוטוקול 29.11.99). מר פאהן מציין, כי נכון לחודש אוגוסט 96 עמדו לזכות התובעת 67 ימי חופשה כאשר הגבול העליון לצבירה עומדת על 55 ימים על פי החוקה. יתרת החופשה המופקתהעודפת לא נמחקה ובנוסף לכך נתווספו ימי חופשה במשך שלושת חודשי ההסתגלות ( סעיפים 6.2 ו- 6.3 לתצהירו). בנוסף סוכם, לשיטת הנתבעת, כי עד ליום 1.12.96 מועוד יציאתה של התובעת לגמלאות ינוצלו כל ימי החופשה והיתרה תמחק וכי לא תינתן הודעה מוקדמת נוספת על החופשה או ההסתגלות המסתיימים ביום 1.12.96 (סעיפים 5 ו- 6 לנ/5). בעדותו ציין מר פאהן, כי לא אושרו לתובעת חודשי הסתגלות,. כל שנקבע הינוה, כי בתקופת שלושת החודשים יהוו "סל אחד" הכולל גם חופשה וגם הסתגלות וכן כי ביום 1.12.96 תתחיל לקבל את הפנסיה ( עמ' 5 לפרוטוקול 29.11.90). בג. מקובלת עלינו גירסתה של התובתעת לפיה סוכם על שלושה חודשי הסתגלות בנוסף לתקופת שלושת החודשים.חודשי ניצול החופשה. התובעת זכאית היתה בחודש אוגוסט ל- 67 ימי חופשה. לימים אלו, אם בדרך של ניצול בפועל ואם בדרך של פדיון כספי, לכך זכאית התובעת מכח החוק ואין היא זקוקה להסכמה כלשהי של הנתבעת. מהשתלשלות הדברים משתמע כי כפי שבאו לידי ביטוי בנתונים שבפנינו, מדובר היתה בהסכמה בין הצדדים לפיהכי תינתן לתובעת תקופה נוספת של הסתגלות או של הודעה מוקדמת. קבלת גירסתה של הנתבעת מביאהתביא לתוצאה לפיה ניצלה התובעת את ימי חופשתה, וזכותת שממילא.... היתה לה., כך שבנושא זה לא קיבלה התובעת דבר מכח ההסכם. אולם איננה זכאית לתקוה נוספת של הסתגלות מכח ההסכם. גם מעדותו של מר יעקובי עולה, כי הוא זוכר היטב שסוכום על תקופת הסתגלות נוספת על תקופת ההודעה המוקדמת וכי תקופת ההודעה המוקדמת חפפה בהסכמה את תקופת החופשה השנתית ( עמ' 2 לפרוטוקול 17.4.00). ממכלול האמור מסיקים אנו, כי אכן סוכם עם התובעת על מתן תשלום עבור שלושה חודשי הסתגלות בנוסף לזכאותה לחופשה שנתית ובפועל לא ניתן לה לממש זכות זו. וכי תשלום זה לא בוצע. שכרה החודשי של התובעת, גם לענין זה הינו בסך 7,959.10 ₪ (ראה סעיף 6 לעיל) ועל כן, זכאית היא לסך 23,.877 ₪. עבור שלושה חודשי הסתגלות. גד. באשר לפדיון יתירת ימי החופשה. גם מר יעקובי מציין, כי התקרה המותרת לצבירה היתה 55 יום ( עמ' 2 לפרוקטול 17.4.00).נתון זה נובע גם במסעיף 34 לחוקה לפיו לא ניתן לצבור יותר מאשר חופשה עבור שתי שנות עבודה. בהתחשב בניצול בפועל של ימי החוושפשה במהלך החודושים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 96, בסיכום שבא לידי ביטוי בסעיף 5 לנ/5 ובקביעתנו כי התובעת זכאית גם לשלושה חודשי הסתגלות, אנו דוחים את את התביעה לפדיון יתרת ימי חופשה שנתית. מחלה. גמול השתלמות ב' 109. ביום 4.1.96 הוצא ניתן לתובעת אישורו מטעם הועדה לאישור גמול השתלמות לאקדמאים במדעי החברה והרוחמ' (המח"ר) לפיו זכאית היא לגמול השתלמות ב' החל מיום 1.7.94 ( ת/1). התובעת מעידה, כי לאחר קבלת ה האישור ת/1 היא פנתה לנתבעת והחלו ויכוחים בענין זה ( עמ' 1 לפרוטוקול 29.11.99). בפועל הסכים מר פאהן לשלם גמול השתלמות ב' החל מחודש נובמבר 96 וזאת במסגרת הסכם הפרישה (סעיף 9 לנ/5). הנתבעת הציגה חוזר של מר אגמון סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי מחודש יולי 1998 ( נ/10) לפיו רק החל מ- 1.4.98 אושרו גמולי השתלמות א ו- ב' לפסיכולוגים. בחוזר זה לא מציין מר אגמון מהםאת ההסכמים או את האסמכתאות האחרות למועד התשלום. זאת ועוד, הסכמת הנתבעת לתשלום כבר החל מחודש נובמבר 96 נוגדת את האמור בחוזר ולא שמענו הסבר על מה ולמה הסכימה הנתבעת לשלם גמול זה לפני המועד תחילת הזכאות. בו החלה הזכאות לגמול. יתר על כן, לפי החוזר נ/10 של מר אגמון גם גמול השתלמות א' משולם החל מיום 1.4.98 בעוד שהתובעת קילבלה הגמול זה במהלך עבודתה. שיקולים אלו מביאים למסקנה, כי לא ניתן להסתמך על מכתבו של מר גמון (נ/10). חוזר זה. בהסתמך על האישור ת/1 אנו קובעים כי התובעת זכאית לגמול השתלמות ב' החל מיום 1.7.94 דהיינו עבור 28 חודשים. בתצהירה מציינת התובעת, כי סכום הגמול הינו 306.50 ₪ לחודש ( סעיף 12 א'). הנתבעת לא התייחסה לנתון זה ומסעיף 1 לרשימת הפלוגתאות עולה, כי הנתבעת הסכימה כי זהו הסכום הנכון. לנתון זה. אשר על כן, אנו קובעים אנו, כי התובעת זכאית לגמול השתלמות ב' בסך 8,582 ₪. אבאשר לתביעה לכלול גמול זה בשכר קובע לצורך הגימלה, מדובר בתביעהטענה שלא הובאו לה סימוכין כלשהן. לא הוברר מכח איזו הוראת.. חוק או הסכם יש לכלול את הגמול בשכר הקובע ועל כן, אנו דוחים תביעה זו. תוספת ניהול 1110. משנת 90 התובעת הינה מנהלת השירות הפסיכולוגי בנתבעת. החל מחודש יולי 91 מקבלת התובעת תוספת גמול ניהול בגובה 10% (נ/1). לטענת התובתעת זכאית היא בנוסף לאמור, גם לגמול ניהול בשיעור 7% מכח החלטת ועדת המעקב מיום 23.1.95 אשר הושלמהשונתה בהחלטה מיום 17.5.95 (ת/2). לטענתה, מכח החלטות אלו, זכאי הפסיכולוג המכהן גם בתפקידי ניהול לגמול האמור גם אם זכאי הוא לתוספת כלשהי אחרת בגין תפקידו כמנהל. התובעת עצמה מציינת בעדותה ( עמ' 3 לפרוטוקול 29.11.99), כי קילבלה את התוספת בשנת 91 לאחר שהחלה להיות מנהלת. מכאן, כי מדובר אכן בתוספת בגיין ניהול השירות הפסיכולוגי ולא בתוספת פיקטיבית. הגמול מכח החלטת ועדת המעקב גם הוא מתייחס אך ורק לפסיכולוגים בתפקידי ניהול ועל פיניו איננו בגדר תוספת שכר מוסווית. העובדה שההגבלה שהיתה קיימת בהחלטה הראשונה של ועדת המעקב לפיהלפיה ישולם הסכום רק לעובד שאינו זכאי לתוספת בגין תפקידו כמנהל, נמחקה בשלב מאוחר יותר, איננה מלמדת כי היתה כוונה כלשהי לשלם שני גמולים מצטברים עבור אותה מטלה. אם לכך היתה מכוונת החלטת ועדת המעקב, אמורים היו הדברים להאמר להכתב במפורש. יש להוסיף כי גמול הניהול בשיעור 10% אותה קיבלה התובעת, ניתןשולם על פי החלטה של הנתבעת ולא מכח הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי כלשהו, וכל כן הגיונם של דברים מוביל מביא למסקנה, כי התובעת איננה זכאית לתשלום הנוסף בגין ניהול. לגמול נוסף בגין ניהול. סיכום 11.12. לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבתעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. מענק פרישה בסך 55,714 ₪. ב. תשלום בגין חודשי הסתגלות בסך 23,877 ₪. ג. גמול השתלמות ב' בסך 8,582 ₪. לסכומים דלעיל, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.96 ועד ליום התשלום בפועל. יתר עילות התביעה נדחות. הנתבעת תשא בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד (כולל) בסך 7,500 ₪ בצרוף מע"מ,. סכום זה אשר ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסה"ד שאם לא כן, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום קבלת פסה"ד ועד ליום התשולם בפועל. התחום הנפשימענק פרישהמענקפסיכולוגיהפרישה