תשובות הצהרת בריאות ביטוח חיים - הסתרת לחץ דם - פטור מתשלום במקרה פטירה, הינו נושא שנדון בבית משפט השלום בתל אביב, להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופט חאג' יחיא מבוא : לפניי תובענה אשר בגלגולה הראשון החלה בהמרצת פתיחה, ובה עתרו התובעים ליתן פסק דין הצהרתי שלפיו שומה על חברת הביטוח מגדל [ להלן:"המשיבה1 "] לשלם לבנק הלאומי למשכנתאות [להלן:"המשיב 2"], את מלוא יתרת חוב ההלוואה המבוטחת במשכנתא שטרם הגיע זמן פירעונה בעת פטירת הלווה המנוחה גב' טיטיאנה וולץ ז"ל [ להלן " המנוחה " ] . ביום 12.12.2004, בהסכמת הצדדים עברה המרצת הפתיחה לפסים של תביעה רגילה , כמו כן הצדדים הסכימו כי כתבי בית הדין, יהיו כפי שהוגשו במסגרת המרצת הפתיחה טענות התובעים : המנוחה לוותה, בשתי הלוואות סכום כסף בבנק מובטח במשכנתא, לצורך רכישת דירה, בערבות שני בניה מר יורי ולץ ומר סרגיי ולץ [להלן: "התובעים" ] , ועשתה ביטוח חיים אצל הנתבעת מגדל חברה לביטוח [בהמרצה -המשיבה 1ח.י] על מנת שתופטר מתשלום יתרת ההלוואות במקרה של פטירה. התובעים [ המבקשים - בהמרצה ח.י ] הינם שני בניה ויורשיה של המנוחה עפ"י צו ירושה עקב איבוד הכרה וכאבים בחזה שבאו על המנוחה באופן פתאומי היא אושפזה בתאריך 28.9.2002 , בביה"ח אסף הרופא ולמחרת 29.9.2002 , נפטרה. התובעים טוענים כי המנוחה הייתה אישה בריאה , בפעם האחרונה ביקרה אצל רופא לפני 4 שנים קודם לכן [לפטירתה -ח.י ] עקב ניתוח בקיבה [ כיס המרה ] שממנו החלימה לחלוטין , ופטירתה הייתה פתאומית ובלתי מוסברת. על פי הסכם הביטוח, פנו המבקשים לנתבעת , בבקשה כי תשלם את יתרת ההלוואות שהסתכמו במועד הפטירה בסך של 418,102.46 שקלים והאחרונה , טענה כי המנוחה הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה בכך שהסתירה כי סבלה מלחץ דם מוגבר טענות הנתבעת : לשיטתה של הנתבעת, ביום 11.2.2002 ,מילאה וחתמה המנוחה על בקשת הצטרפות לביטוח חיים כבטוחה במסגרת קבלת הלוואה מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ [ להלן " הבנק" ] הכוללת הצהרת בריאות בה לא הצהירה על כל בעיה בעברה ובמצבה הבריאותי. בהתאם לבקשה ולהצהרת הבריאות התקבלה המנוחה לביטוח חיים קבוצתי במגדל לאחר פטירת המנוחה והגשת תביעה למגדל לתשלום תגמולי הביטוח על פי הביטוח, נאסף חומר רפואי מתיקה הרפואי, ממנו עלה כי בשנת 1998 , ולפני חתימתה על הצהרת הבריאות, עברה המנוחה ניתוח בטני בשל התנקבות כיב תריסריון . בנוסף ולפני חתימתה על הצהרת הבריאות סבלה המנוחה מלחץ דם מוגבר והייתה מטופלת בתרופות. עוד טענה כי , אילו הייתה המנוחה מצהירה על מצבה האמיתי ועברה הרפואי, היא לא הייתה מתקבלת לביטוח חיים קבוצתי בחברת מגדל, אף לא תמורת דמי ביטוח מרובים יותר וגם לא לביטוח בחברת ביטוח סבירה אחרת ולסיום, טענה כי , הבנק לא פעל כסוכן ביטוח ולא עסק בעסקי ביטוח כמשמעות המונח בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח , מה גם כי פעילות זו של הבנק בקשר עם ביטוח חיים הינה פעילות נלווית וטפלה לפעילותו העיקרית של הבנק במתן ההלוואות, שכן תכלית ביטוח החיים הינה כאמור להוות בטוחה נוספת בידי הבנק ,היינו להבטיח את פרעון ההלוואה גם במקרה של מות הלווה המסגרת הנורמטיבית : סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח , השתמ"א - 1981 [ להלן : "חוק חוזה ביטוח " ] קובע : חובת גילוי (א) הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה. (ג) הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה. סעיף 7 לחוק חוזה ביטוח תוצאות של אי-גילוי (ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה : (2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח. הינה כי כן , גדר המחלוקת בתביעה דנן, נסב סביב השאלה האם הפרה המנוחה את חובת הגילוי המוטלת עליה טענות הצדדים : דחיית התביעה מנימוקים שלא הועלו בכתב, ב"כ התובעים עותר בסיכומיו ,למחוק את סעיף 4 לתצהירה של הגב' נורית ברינצקי [ להלן: "עדת ההגנה" ] שבו נטען : " עברה ניתוח בטני בשל התנקבות כיב תריסריון" זאת ועוד, נטען כי עובדה זו מוזכרת בתצהירו של ד"ר לנדאו . עוד טוען ב"כ התובעים כי נשמרה לו הזכות לטעון כנגד הסעיף הנ"ל וזאת מכח החלטתי בעמ' 45 לפרוטוקול ,שכן לשיטתו על פי הנחיה שניתנה על ידי המפקח על הביטוח בתאריך 16.11.1998 לכל חברות הביטוח לרבות המשיבות אינן יכולות להעלות נימוקים נוספים בדיעבד לדחייה, אותם יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה לעומת זאת , לדידו של ב"כ הנתבעת יש לאפשר לנתבעת להעלות את טענתה באשר להפרת חובת הגילוי גם לעניין הניתוח בכיס התרסריון . אף מבלי להרחיב את יריעת הדיבור, בסוגיה זו דנתי בעבר ונתתי את דעתי בת.א 34791/05 [ בש"א 181495/06] ברגרן עדי ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' מיום 15.1.2007 , ועל אותה החלטה ב"כ הנתבעת אף הוא מסתמך ומצרף לסיכומיו . בפרשת ברגרן הנ"ל : קבעתי כי ההנחיות שמוציא המפקח על הביטוח אינן דורשות כי בשלב הדרישה תענה חברת הביטוח מענה במתכונת של כתב הגנה , דרישה כזאת אינה סבירה ועולה משאבים רבים , ויש בה לטעמי כדי לעורר את יציבותן הכספית של חברות הביטוח אולם נעלם מעיני ב"כ הנתבעים האמור ,בהמשך החלטתי : " יש לציין כי סביר כי נותר אצל חברת הביטוח אינטרס ההסתמכות כי אכן הצהרתו של המבוטח נכונה ואין לדרוש מחברות הביטוח, לבדוק את הצהרותיו של המבוטח בשלב. הכוונה הייתה לשלב ניסוח מענה לדרישת המבוטח. יתרה מכך, באותה פרשה קבעתי כי נסיבות המקרה מעידות כאלף עדים כי הנימוק הנוסף שבו רצו המבקשים להעלות הינו פרשנות והמשך למה שנכתב בכתב הדחייה ואין לראות בזה כנימוק נוסף; מה שאין לראות במקרה שלפני כאן המקום לציין, כי לא מקובלת עליי גישתן של חברות הביטוח הננקטת חדשות לבקרים ,ושמתבטאת באי בדיקת הצהרותיהם של המבוטחים, טרם קרות מקרה הביטוח , והשלב הראשון בו חברת הביטוח רואה לנכון לנבור בתיקיהם הרפואיים והצהרותיהם של המבוטחים הוא רק עם קרות מקרה הביטוח. בחלוף השנים השתכללו האמצעים שבידי המבטח להשגת פרטים רלוונטיים אודות המבוטח , והמבטח נתפש כמי שבידו האמצעים להשיג מידע זה. יש לציין עוד ,כי בפרשת ברגרין לא התכוונתי כי לנצח יעמוד לחברת הביטוח אינטרס ההסתמכות הזה , ויש לקבוע כי אי בדיקת הצהרותיהם של המבוטחים במיוחד למשך תקופת זמן ארוכה יכול ותהיה להם לרועץ בסופו של יום עיון בטופס הבקשה להצטרפות לביטוח חיים [ להלן: "ת/1"] מלמד כי המבוטחים הפוטנציאלים נדרשים לחתום על טופס ויתור על סודיות רפואית , יש לצאת מנקודת הנחה שאם חברת הביטוח התכוונה להסתמך על הצהרות המבוטחים באופן טוטלי אף מבלי שתטרח לבדוק את נכונות ההצהרה, מדוע יש צורך בסעיף הנ"ל מדיניות זו של חברות הביטוח מעוררות סימני שאלה ואף תמיהות , אך מאידך איני קובע כי על חברת הביטוח להתחיל לנבור לעומק בתיקיהם של המבוטחים הפוטנציאלי טרם כריתת החוזה , דרישה כזאת אינה סבירה, מה גם שהיא עולה משאבים רבים . סבורני כי היה על חברת הביטוח לערוך בדיקה תוך זמן סביר, אם כי כאמור לא מקיפה ובסיסית ,בכדי לבדוק את הסיכויים והסיכונים להתקשרותה בחוזה עם מבוטח זה או אחר , ובכך לטעמי יצומצם ככל הניתן הדיון בשאלת הפרת חובת הגילוי . חברות הביטוח הינן גוף מקצועי רב ניסיון ובעל איתנות פיננסית וככאלה נדרשת מהן רמת הגינות ותום לב מוגברים , וזאת נוכח הפער העצום בכוחות בינן לבין המבוטח ;על האיזון בפער של הכוחות עמדה כבוד השופטת ע. ארבל ב ע"א 1064/03 - אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל, תק-על 2006(1), 1806 , 1811 (2006) ובו נקבע :"היותו של נשוא החוזה מימכר מופשט, ערטילאי, שטיבו המדויק אינו נהיר בהכרח למבוטח אלא עד לאחר קרות מקרה הביטוח; העובדה שעל פי רוב חוזה הביטוח הינו חוזה אחיד שתוכנו מוכתב על ידי המבטח בעוד שלמבוטח אין אפשרות של ממש להשפיע על תוכן זה; מורכבותו של חוזה הביטוח והשימוש שנעשה במסגרתו במינוחים מקצועיים ובניסוחים שפשרם לא חוור עבור מי שאינו אוחז בכישורים ובניסיון המקצועיים המתאימים על אלה מתווספים מאפיינים נוספים של חוזה הביטוח: ההכרה בביטוח כמוצר חיוני בחברה המודרנית, שלא אחת נדרשת עריכתו כעניין שבחובה לצורך קבלת שירותים אחרים; העובדה כי רבים מחוזי הביטוח נכרתים באמצעות גורם שלישי שמעורבותו בהליך כריתת החוזה עשויה לתרום עוד יותר לאי הבהירות האופפת את תנאי החוזה; ושונותה של דרך כריתתו של חוזה הביטוח מדרך כריתתם של חוזים ברגיל, בכך שלרוב אין חוזה הביטוח על כל סייגיו ותניותיו מוצג לעיונו של המבוטח עובר לכריתת החוזה. הצעת הביטוח המוצגת למבוטח הינה מצומצמת יותר, וכך קורה שבמקרים לא מעטים למד המבוטח על תכנו המלא של החוזה רק לאחר קרות מקרה הביטוח (ראו גם: ד' שוורץ, ר' שלינגר "פרשנות חוזה הביטוח: פרשנות נגד המנסח ומבחן הציפיות הסבירות של המבוטח" קרית המשפט ג' (תשס"ג) 345, 346 - 349. - פרשנות חוזה הביטוח; י' אליאס "החלתן של חובות מן המשפט הציבורי על חברות ביטוח, הפרקליט מה (2001) 315, 316 - 327. כל אלה כולם מביאים לידי כך שאין כל ודאות לכך שהמבוטח מודע להוראות חוזה הביטוח ומבינן עד תומן [ההדגשות שלי ח.י] . כל אלה כולם מכוננים את אי-השוויון הטבוע במערכת היחסים שבין המבוטח למבטח. אי השיוויון האינהרנטי לקשר החוזי הביטוחי הוא העומד ביסוד תכליתו הצרכנית של החוק, תכלית של הגנה על ציבור המבוטחים מפני כוחו העודף - הכלכלי והמקצועי - של המבטח (ראו גם: ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח, פ"ד מז(1) 837, 855; בג"צ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל נ' ה מפקחת על הביטוח, פ"ד נה(3) 625, 648; בג"צ 5064/03 לשכת סוכני ביטוח בישראל נ' המפקח על הביטוח התכלית הצרכנית של הגנה על ציבור המבוטחים היא המעצבת את מגמתו הכללית של החוק, מגמה של הרחבת החובות המוטלות על שכמו של המבטח וצמצום החובות המוטלות על המבוטח. יחד עם זאת, המבוטח אינו פטור מכל חובה ביחסיו עם המבטח ובין היתר חב הוא כלפיו בחובת גילויו של מידע הרלוונטי למבטח לצורך ההחלטה האם לכרות את חוזה הביטוח עם המבוטח ובאילו תנאים". לאור המקובץ עד כה , הגעתי למסקנה שאין להתיר העלאת הטענה שהמנוחה הפרה חובת הגילוי ביחס להתנקבות בכיס התריסריון ,שהיא במסווה הרחבת חזית אסורה מעמדו של הבנק : לדידו של ב"כ התובעים , ניתן לקבל את התביעה גם על סמך הטענה שאין לתשובות שנרשמו בהצהרת הבריאות [ להלן : " ת/1 " ] כל נפקות , ובודאי שלא לרעת המנוחה , משום שהתשובות שנרשמו בהצהרת הבריאות נרשמו ע"י פקיד הבנק כמתווך בין המנוחה ובין המשיבה, ובכך חברת הביטוח והבנק הפרו את סעיף 24 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים [ביטוח] התשמ"א 1981 שקובע בזו הלשון : (א) לא יעסוק אדם בישראל, בעצמו או על ידי אחר, בתיווך לענין ביטוח בין כל אדם לבין מבטח (להלן - עיסוק בתיווך) אלא אם כן הוא אחד מהמנויים בפסקאות (1) או (2) שלהלן, ובהתאם לתנאים המפורטים בהן ובמקרה דנן, היות שפקיד הבנק המתווך לא היה רשאי לתווך, מכאן אין הנתבעת יכולה להסתמך על התשובות שנרשמו בהצהרת הבריאות , ועליה לקיים את אשר הוסכם בלי לתלות את סירובה על קולר הצהרת הבריאות מנגד ב"כ הנתבעת טוען לעניין הזה : הטענה אינה נכונה עובדתית שכן כפי שהעיד מר גינזבורג [להלן:"עד ההגנה" ] לבנק היה רישיון סוכן ביטוח בענף ביטוח החיים מאז שנת 1964 ועד סוף שנת 2004 , ועדות זו לא נסתרה. זאת ועוד, הבנק אינו נדרש לצורך כלל פעילותו לרישיון של סוכן ביטוח שכן הבנק לא פעל כסוכן ביטוח ולא עסק ב"תיווך לעניין ביטוח" כמשמעות המונח בחוק הפיקוח . ויתרה מכך אין פירוש הדבר כי הצעת הביטוח והצהרת הבריאות צריכים להיחתם בפני סוכן ביטוח עוד נטען כי, אין כל חובה שבחוק כי בעסקת ביטוח יהיה תיווך, מכאן שתיתכן עסקת ביטוח ללא מתווך והוא אף מפנה לדבריו של כב' השופט גורן בה"פ [ת"א] לשכת סוכני ביטוח בישראל נ' רשות הדואר ואח' , פ"מ תשנ"ב [1] עמ' 53 . ושם נאמר : " אין מחלוקת על כך שתיתכן עסקת ביטוח ללא מתווך .... החוק אינו מחייב תיווך בעסקאות ביטוח, גם במקרים בהם הדבר רצוי, אלא רק מגביל את העיסוק בתיווך לבעלי רישיון מיוחד". עוד טוען ב"כ הנתבעת כי, הביטוח הקבוצתי הינו שלם ומוגמר ועל כן אין כל מניעה להציעו ללווים , פעולה זו אינה " בגדר תיווך לעניין ביטוח" ולסיום , טוען ב"כ הנתבעת כי מכל מקום וכמפורט בסיכומיו , הוכח כי לבנק היה רישיון סוכן ועל כן עסקינן בויכוח אקדמי ו/או תיאורטי גרידא ; ומבלי לגרוע מהנטען טוען ב"כ הנתבעת כי אין בהפרה של סעיף 24 לחוק הפיקוח כשלעצמה כדי לחייבה בדין שכן על התובעים להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין ההפרה לבין העדר הכיסוי הביטוחי ובנטל זה לא עמדו סבורני כי, אין צורך לדון בסוגיה דנן שכן דיון בה אינו מצריך ושופך אור, לצורך ההכרעה בתביעה לא שכן, בדבר חובתו של המבוטח למסור תשובות מלאות וכנות במילים אחרות, הגם אם אצא מנקודת הנחה [ ואינני קובע מסמרות ] שאכן הבנק אינו מוסמך לתווך בין המנוחה לבין חברת הביטוח עדיין אין זה פוטר את המבוטח מלהשיב תשובות מלאות וכנות בתצהיר הבריאות . מה עוד , שיש להניח כי המנוחה ידעה על מה היא חותמת , ולדידי שאלת מי גבה את התצהיר אינה רלוונטית וזאת בניגוד לטענתו של ב"כ התובעים האם הפרה המנוחה את חובת הגילוי : כזכור ב"כ הנתבעת משליך את עיקר יהבו על הטענה כי המנוחה סבלה בעבר מיתר לחץ דם, דבר אשר הסתירה בתשובתה לתצהיר הבריאות ומכאן היא הפרה את חובת הגילוי ומשכך דין תביעת התובעים להידחות על הסף. מיקוד המחלוקת בין הצדדים הינו בשאלה האם יתר לחץ הדם ממנו סבלה המנוחה היה חד פעמי עקב סטרס קודם לניתוח שעברה המנוחה בכיס המרה [ לחץ דם תגובתי ] או שמא מדובר במחלת יתר לחץ דם שחייבה טיפול תרופתי. לעניין המחלוקת דנן, הגישו הצדדים חוות דעת רפואיות ואף העידו מטעם התביעה שני בניה של המנוחה דיון בחוות הדעת : ד"ר יוסף יוסיפוב המומחה מטעם התובעים קובע בחוות דעתו : בתאריך 22 באוקטובר 1998 אושפזה במח' פנימית עקב כאבי בטן על רקע כיב מנוקב בתריסריון מלווה מורסה בטנית, ולמחרת הועברה למח' כירורגיה לניתוח . בעת שהותה הקצר במח' הפנימית נמסר על עליה בלחץ הדם H.T.N=HYPERTENSION ואכן התנקבות של כיב מלווה מורסה תוך בטנית הנה מחלה קשה מאוד שגורמת לגיוסם של כל משאבי הגוף כולל עליה תגובתית של לחץ הדם כדי להתמודד במצב החרום הקשה .הטיפול שקיבלה להורדת לחץ הדם לקראת הניתוח ובימים הראשונים שלאחריו היה מינימלי; כדור אוסמואדלט אחד ביום או לחילופין כדור קפוטן וכעבור כשבוע הטיפול הזה הופסק לחלוטין. עוד מציין ד"ר יוסיפוב : החולה עברה ניתוח מורכב ולאחריו תהליך החלמה ממושך ממנו אנו למדים מסכום המחלה , מיום 27.11.1998 ובכל הסיכום הזה לא הוזכר הנושא של מחלת יתר לחץ דם [ למעט H.T.N ] , לא הוזכר כלל טיפול תרופתי כלשהו להורדת לחץ הדם - לא במחלקה , לא בהמשך , ולא בהמלצות הטיפוליות שלאחר השיחרור . היותר שהרופאים ערים למחלת יתר לחץ דם במידה והייתה קיימת, היו ללא ספק מדווחים על כך בסיכום המחלה . אך כאמור באותו אשפוז לא צויין שהחולה סובלת מיתר לחץ דם המומחה ממשיך ומסביר כי עליות חולפות בערכי לחץ הדם הינן תופעות שכיחות בבני אדם בריאים ויש להפרידם מתסמונת [מחלה ] יתר לחץ דם Hypertensive Vascular Disease עליות תגובתיות בלחצי הדם מופיעות כתוצאה ממצבי חרדה, דאגות, עייפות יתר, מצוקה, מתחים פנימיים וכדומה . בנוסף גם כתגובה למחלות גופניות ; מצבים כאלה מסביר המומחה גורמים לשחרור יתר של אדרנלין שמעלה את לחץ הדם . אולם כאשר הם חולפים גם הפרשת האדרנלין מתמתנת ולחץ הדם שב לערכים נורמליים . וזה לא כך בחולי מחלת יתר לחץ הדם . הערכים הגבוהים של לחץ דמם הם קבועים ואינם נסוגים מעצמם לערכים נורמליים אלא רק אחרי טיפול תרופתי יומיומי עיקבי עוד מציין המומחה : כי בגיליונות המעקב מקופת החולים של המנוחה צוינו רק שלוש מדידות של לחצי דם : הראשונה - 29.11.98 , יומיים לאחר שחרורה מהאשפוז, נמדד לחץ דם 165/95 גבוה מהרגיל , ככל הנראה עדיין על רקע תגובתי אחרי האשפוז . מדידה נוספת הראתה 160/100 מתאריך לא ברור ועל רקע לא ברור , המומחה טוען כי מניסיונו , כי בדיקות רפואיות בשעות הערב של החולים בהיותם עייפים מתוחים וחסרי סבלנות לאחר עבודה , נמצא ערכי לחץ דם גבוהים מהרגיל אולם מבדיקה שנייה בשעות הבוקר [בימי שישי] במצבים נינוחים וברגיעה נמצאו ערכים בגדר התקין עוד מוסיף המומחה וקובע כי : אומנם בגיליון קופ"ח של המנוחה לא ראה מדידות ביקורת של לחץ דם כפי שנדרש אולם המדידה האחרונה מאשפוזה האחרון בתאריך 28.9.2002 , כאשר התקבלה להשגחה בגלל כאבים בחזה, לחץ הדם היה 150/80 , היינו הערך הדיאסטולי נמצא תקין לחלוטין אם כי הערך הראשון הסיסטולי נמצא כמעט תקין . וסביר לזקוף עליה זו למצב החרדה והמצוקה שבו הייתה שרויה החולה בעקבות אשפוזה החוזר , עוד נקבע על ידי המומחה כי הערכים הנ"ל היו בהעדר השפעה של טיפול תרופתי כלשהו . ; גם ערכי תפקוד הכליות באותו אשפוז נמצאו תקינים לחלוטין UREA= 28; CREATININE=0.98 ללא שום עדות לפגיעה כלייתית על רקע מחלת יתר לחץ דם . ולסיום, המומחה קובע כי , כפי שנראה מתוך הדיווח הסיעודי, ערכי לחץ הדם היומיומיים שנמדדו היו תקינים ולחץ הדם מתאריך 17.11.98 היה 120/70 . המדידות הנ"ל ממחישות שהמנוחה לא סבלה ממחלת יתר לחץ דם לעומת זאת הנתבעים אף הם הגישו חוות דעת מטעם ערוכה על ידי ד"ר אלי לנדאו שבה הוא קובע : אין חולק על ממצאי סיכום המחלה, אולם אני בהחלט איני מסכים עם קביעותיו של ד"ר יוסיפוב רופא פתולוג ידוע ומוערך שממעיט בחשיבות יתר לחץ הדם ממנו סבלה המנוחה ומנחש על סמך היעדר המלצות ספציפיות לטיפול בלחץ הדם בסיכום המחלה של המחלקה הכירורגית משנת 1998 כי הבעיה לא הייתה קיימת כי " הרופאים" כך אמר , " היו ללא ספק מדווחים על כך " . דע עקא, שכל הדיווחים על מחלת יתר לחץ הדם של הגברת ולץ ז"ל מוזכרים דווקא בתיק קופת החולים שלה . שם גם מוזכר הטיפול אותו קיבלה [ אוסמואדלאט ונורמיטן ] . הבעיה מוזכרת יותר מפעם אחת ורק ב- 4/2002 , חודשים לאחר שחתמה על הצהרת הבריאות, מוזכר בתיק הרפואי של הגברת ולץ ז"ל כי הוחלט על הפסקת הטיפול התרופתי. זמן קצר [4-5 חודשים ] לאחר הפסקת הטיפול הובהלה לבית החולים בשל מה שנחשד תחילה לאירוע קרדיאלי איסכמי עוד טוען ד"ר לנדאו כי בגיליון הרפואי מצוין במפורש כי נבדקו אצלה תפקודי הכליות ונערכו עקומות לחץ דם ועקומת היענות לתרופות , מכאן שהגברת ולץ סבלה ממחלת יתר לחץ דם ולא היה מדובר באירועים בודדים של מדידות דם ספוראדיות. בחקירתם של המומחים חזר כל אחד מהם על אותה תיזה שהציג בחוות דעתו, והדיון יתמקד בשאלה האם ממצאי מדידות לחץ הדם שנעשו למנוחה ואשר הדגימו לחץ דם גבוה הינם בבחינת תופעה חולפת או שמא עסקינן במחלת לחץ דם. בטרם אכנס לעובי הקורה של התיזות שהציגו כל אחד מהמומחים , כאן המקום לציין כי כל המומחים הן של התובעים והן של הנתבעים אינם שוללים שיש להבחין בין לחץ דם ספורדי שיכול להיות תוצאה מהתרגשות לבין מחלת יתר לחץ דם טול למשל , ד"ר אלי לנדאו המומחה מטעם הנתבעים כשנשאל על העניין השיב : ת. בוודאי שיש הבדל [ עמ' 38 לפרוטוקול מיום 24.4.2006]. זאת ועוד, עלתה השאלה האם קבלת טיפול רפואי אם לאו יכולה ותהווה אינדיקציה לכך שהמנוחה סבלה ממחלת לחץ דם , וכאן נחלקו הדעות בין המומחים : הנה כי כן , הרופא ד"ר גריגורי ציבולבסקי העיד מטעם התביעה , כי הינו רופא המשפחה שטיפל במנוחה מאז שעלתה לארץ בשנת 97 ועד לפטירתה , בעדותו הוא נשאל : ש.מניסיון שלך אתה מכיר אנשים שיש להם בעיות רפואיות ולא מטפלים בהם . ת. כן אני מכיר , אנשים שיש להם לחץ דם גבוה סובלים מכאבי ראש , סחרחורות ולא יכולים לעבוד עבודה פיזית קשה . כאשר לחץ הדם גבוה והוא עובד פיזית הלחץ דם עוד עולה . אני יודע כי המנוחה עבדה במטבח בניקיון , זאת היא אמרה לי ד"ר יוסיפוב המומחה מטעם התובעים אף הוא נחקר וכשנשאל על העניין הוא השיב : ש. יש אנשים שאתה מכיר שסובלים ממחלת יתר לחץ דם ? ת. כן אני מכיר . ש. והם לא מטפלים בעצמם ? ת.אני לא מכיר אנשים שלא מטפלים בעצמם. לעומת זאת פרופ' קרסי המומחה מטעם הנתבעים כשנשאל על העניין הוא השיב : ת. היענות לטיפול בקרב אנשים במחלות כרוניות היא נמוכה מאוד, העובדה כי אדם לא מטופל , לא אומרת שאינו סובל מהמחלה כך לגבי לחץ דם וסכרת ושאר המחלות הכרוניות. לא שוכנעתי כי המנוחה לקתה במחלת יתר לחץ דם , ודומני כי המדידות שהדגימו לחץ דם גבוה ועליהם משליכה הנתבעת את עיקר יהבה התבססו על מדידות חד פעמיות ושכאלה אינן יכולות להצביע על מחלת יתר לחץ דם . יתרה מכך , ד"ר יוסיפוב המומחה מטעם התובעים העיד כי המדידות שהדגימו ערכים גבוהים הם היו תגובתיים עדותם של התובעים : שני בניה של המנוחה מר ולץ סרגיי ומר ולץ יורי, העידו בפניי , ושניהם חזרו על הטענה כי המנוחה הייתה אישה בריאה שלא סבלה מיתר לחץ דם ואף לא הצטרכה לטיפולים בגין יתר לחץ דם, כך הם טוענים שאפילו תרופת אקמול לא הייתה בבית נסיבות החתימה על תצהיר הבריאות : כזכור, עסקינן בחוזה ביטוח אגב משכנתא , על נסיבות החתימה על בקשה להצטרפות לחוזה ביטוח העידה הגב' קרסנפולסקי ,העדה מטעם התביעה : ש. את החתמת את התובעת על הצהרת בריאות - ת/1 ? ת. זה כתב ידי ואני החתמתי את המבוטחת . עוד היא ציינה : ת. שאלתי אותה בשפה הרוסית, וכמו שענתה מילאתי את הטופס . לא למותר לציין כאן , כי ההיגיון והשכל הישר אומרים כי בעת חתימתה של המנוחה על הביטוח אגב המשכנתא היא לא ייחסה חשיבות כה גדולה לבקשה הזאת כמו לחשיבות שייחסה לחוזה המשכנתא ; זאת ועוד כשנשאלה העדה: ש. האם יש בספרים של הבנקים אישור שהכל הוסדר , יש דיווח בכתב ? ת. אין כזה דבר עיננו הרואות כי עיקרון תום הלב מחייב הגינות ויושר במשא ומתן החוזי , החוק אינו דורש שהצדדים יהיו מלאכים זה לזה , אך החוק אינו דורש שהצדדים יהיו זאבים זה לזה, דרישתו של החוק היא, כי אדם לאדם - אדם. בקביעה של רמת ההתנהגות הראויה, אין לשכוח כי ענין לנו בהגינות בין "יריבים" ולא בהגינות בין "אוהבים". ענין לנו בצדדים למשא ולמתן, כאשר לכל אחד מהם אינטרסים נוגדים. לא הרי הגינותו של צד המנהל משא ומתן לכריתתו של חוזה כלפי הצד השני כהרי הגינותו של שולח כלפי שלוח, אפוטרופוס כלפי פסול דין, מנהל כלפי חברה. אכן, תום הלב מניח, בנקודת מוצא, שהצד למשא ולמתן החוזי דואג לאינטרסים של עצמו. תום הלב מבקש להבטיח, כי דאגה זו תיעשה באופן הוגן, תוך,התחשבות בציפיות המוצדקות של הצד השני, ותוך הבטחת המשימה המשותפת של הצדדים" (ד"נ 22/82 בית יולס בע"מ נ' רביב משה ושות' בע"מ, פ"ד מג(1) 441, 484).; וברוח זו של דברים , תהיתי שמא היה על חברת הביטוח לדאוג למנגנון פיקוח על החתמתם של המבוטחים על ידי פקידי הבנק וזאת במיוחד וכך אף אישרה פקידת הבנק, כי היא אינה סוכנת ביטוח מורשית ולכל היותר היא עברה איזושהי הדרכה שכלל לא פורטה, בנושא של ביטוח חיים שבמהלכה הוסבר להם כי עליהם להסביר מה שכתוב בטופס גם לגבי סכומי ביטוח,הצהרות בריאות וויתור על סודיות רפואית הגם אם טעיתי במסקנה אליה הגעתי , שהמנוחה אכן סבלה ממחלת יתר לחץ דם , בכך לא סגי ,שכן מלשון סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח אנו למדים כי על הטוען להפרת חובת הגילוי לעמוד בדרישות מחמירות : להוכיח הסתרה בכוונת מרמה ולהוכיח את מודעות המבוטח לכך שמדובר בעניין מהותי לא שוכנעתי כי הסתרת המידע [ ככל שזה ייקבע] נעשתה בכוונת מרמה וזאת על אף העדר הכלים לבדוק זאת , שכן על בית המשפט ללמוד זאת מנסיבות העניין. כמו כן רמת ההוכחה הנדרשת בהוכחת כוונת מרמה היא גבוהה מהרמה הנדרשת במשפט אזרחי. קרי, יותר מאשר מעבר למאזן הסתברויות (ראה לעניין זה ע"א 5171/97 - מוחמד סעיד ריאן נ' איברהים סעיד ו-2 אח', תק-על 98(1), 124). במקרה דנן לא הוצגה בפני תשתית ראייתית משכנעת , כדי מידת ההוכחה המוגדרת הנדרשת , ללמד כי מחלת יתר לחץ דם , אם בכלל הייתה קיימת , הוסתרה בכוונת מרמה ומכאן אעבור לדיון בשאלה האם יש לראות במידע הנ"ל כמידע מהותי על פי שני היבטים: הראשון, האם העניין שעל המבוטח היה לגלותו למבטח, לפי אופיו וטיבו רלוונטי לסיכונים אותם באה הפוליסה לכסות . השני , האם העובדות שהיו בידיעתו של המבוטח במקרה המסוים היו עלולות להשפיע על נכונותו של המבטח לכרות את חוזה הביטוח אילו נתגלו לו ( ראה ע"א 1809/95 הלמן נ' לה נסיונאל בע"מ פד"י נ(3)77). בע"א 282/89 רוטנברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פד"י מו(2) 339 נקבע: "חובת הגלוי אינה מצטמצמת במענה לשאלות שבהצעת הביטוח והיא מחייבת לא פעם נקיטת יוזמה מצד המבוטח לקום ולחשוף בפני המבטח הפוטנציאלי נתונים שהם חיוניים כדי שהמבטח יוכל לשקול האם ובאילו תנאים יהא הוא מוכן לבטח את המבוטח הפוטנציאלי הניצב בפניו ס' 7(ג) לחוק חוזה הביטוח , דן בתוצאות אי גילוי במקרה בו אירע מקרה הביטוח בטרם נתגלה אי הגילוי וקובע כי מבטח יהיה פטור מחבות אם מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה אף בדמי ביטוח מרובים אם היה יודע את המצב לאמתו (לא נדרשת פה הוכחת כוונת מרמה) או אם המנוחה נתנה תשובה בכוונת מרמה האם נתנה המנוחה תשובות מלאות וכנות : במסגרת טופס בקשת ההצטרפות שנחתם ע"י המנוחה [ להלן " ת/1 " ] , בשאלות בסעיף ב. : לא סבלתי ואיני סובל היום מהמחלות שלהלן : [ ענה כן/לא ליד כל מחלה ] : בין היתר - לחץ דם מוגבר : לא. בחוות הדעת החיתומית שהוגשה מטעם הנתבעת , המומחה קובע כי אין ספק כי אילו הצהירה המנוחה כי סבלה ממחלת יתר לחץ דם כי אז ללא ספק חברת הביטוח לא הייתה מתקשרת עימה בחוזה ביטוח יש לציין כי, מלבד אותה אמירה של המומחה , לא הובאו בפני ראיות ;יתרה מכך, עד התביעה מר צבי שלמון העיד ,כי הפרמיה שנגבית בביטוח אגב משכנתא הם גבוהים , וכי המבוטח נבדק " ביציאה ולא בכניסה י.ח " . , משמע כי חברת הביטוח לא בודקת את נכונות ההצהרה בשלב ההצטרפות לביטוח אם כי הבדיקה נערכת רק בקרות מקרה הביטוח , ויש לצאת מנקודת הנחה שחברת הביטוח לוקחת בחשבון שקיימת אפשרות שיקלטו מבוטחים שאם הייתה בודקת אותם מלכתחילה היא לא הייתה מוכנה להתקשר איתם בחוזה ביטוח, וכפי שצוין לעיל לחברת הביטוח יש כל האמצעים להשגת פרטים רלוונטיים אודות הסיכון המבוטח , על כן אינני סבור כי יש בטענה שהועלתה בחוות הדעת החיתומית ,מיניה וביה, כדי להביא לדחית התביעה בנימוק כי המנוחה הסתירה ,תוך כוונת מרמה , את מחלת יתר לחץ הדם , שלא הוכח כי הייתה קיימת אצלה על מועמד לביטוח לתת תשובה מלאה וכנה בידעו את חשיבות תשובותיו להחלטת המבטח על התקשרות עימו בחוזה ביטוח. הערכת טיבן של השאלות והתשובות צריכה להיעשות בעיני האדם הסביר הנשאל ועונה בתום לב את האמת במלואה ( ע"א 2230/92 צמח נ' ציון חברה לביטוח בע"מ האם ניתנו תשובות התובעת בכוונת מרמה : כפי שצוין לעיל ,על פי הראיות לא הוכח כי המנוחה הייתה חולה במחלה של יתר לחץ דם , וכי ידעה כי היא סובלת מיתר לחץ דם , ופרט זה לא צוין בתצהיר הבריאות. לטענת חברת הביטוח, הוכח כי המנוחה הסתירה מידע מן הנתבעת, נתנה תשובה כוזבת ושקרית לשאלה עליה נשאלה, וחתמה על הצהרה כוזבת ועל כן יש לקבוע כי היא פעלה בכוונת מרמה. ההלכה היא כי התנהגות מבטח סביר תיבחן ע"י ביהמ"ש על פי אמות מידה אובייקטיביות - ראה ע"א 1089 הלמן נ' לה נסיונל בע"מ ס' 8 לחוק חוזה ביטוח קובע : "המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 בכל אחת מאלה, אלא אם התשובה שלא היתה מלאה וכנה ניתנה בכוונת מרמה: (1) הוא ידע או היה עליו לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה או שהוא גרם לכך שהתשובה לא היתה מלאה וכנה; (2) העובדה שעליה ניתנה תשובה שלא היתה מלאה וכנה חדלה להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח, או שלא השפיעה על מקרהו, על חבות המבטח או על היקפה". הוראת ס' 8 לחוק חוזה ביטוח מחליפה את הדרישה הרגילה של דיני החוזים לקיומו של קשר סיבתי בין אי הגילוי להתקשרות בחוזה, בדרישה לקשר סיבתי בין נשוא אי הגילוי לקרות מקרה הביטוח ( ראה י. אליאס, דיני ביטוח , מהדורה ראשונה , בעמ' 175). לפי סעיף זה כאשר אין קשר סיבתי בין מצג השוא לבין מקרה הביטוח, חבות המבטח או היקפה, אין המבטח זכאי להסתמך על מצג שווא זה בת"א (ת"א) 53414/99 רינג נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם) ופסק הדין בערעור על אותו פסק דין, ע"א (תל-אביב-יפו) 3324/00 דורית רינג ואחרים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, (תק-מח 2004(1) 7476) נקבע כי התנאים הקבועים בס' 8 לחוק מצטברים, דהיינו, לשם התגבשות הסעיף יש צורך שמצג השווא לא השפיע על מקרה הביטוח ובנוסף לכך יש להראות שהוא לא השפיע על חבות המבטח או על היקפה היינו , די שהשפיע על אחד מאלה כדי לזכות את המבטח בפטור. לסיכום , העולה מכל המקובץ לעיל הוא , הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכח בפניי כי המנוחה אכן סבלה ממחלת יתר לחץ דם , ולא שכן היא הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה ואף אם הפרה , ההפרה לא הייתה בכוונת מירמה הסעד המבוקש : ב"כ התובעים טוען כי יש להשית על הנתבעת את מלוא חוב שתי ההלוואות המובטחות במשכנתא על מנת שהמבקשים יורשי המנוחה - יהיו פטורים מתשלום כלשהו ע"ח ההלוואה , היינו על הנתבעת לשלם את מלוא חוב המשכנתא בגין שתי ההלוואות כפי שהמצב כיום, וכן להשיב למבקשים את אשר שילמו עד כה לבנק, מאז פטירת המנוחה מיום 22.9.2002 . , כן נתבקש בית המשפט עוד, בקביעת שיעור שכר טרחת עו"ד להביא בחשבון הסכם שכר הטרחה בכתב שנערך בין עו"ד לבין הלקוח ואשר צורף לסיכומים ואשר קובע : 17.5 % מהסך 600,000 שקלים בתוספת מע"מ , בתוספת של 4,000 שקלים + מע"מ ששולמו מראש וכן הוצאות משפט, היינו אגרה ותשלום לעדים כפי שנפסקו ע"י בית המשפט ב"כ הנתבעת חולק על הטענות של ב"כ התובעים , וטוען כי במידה ובית המשפט ימצא לקבל את התביעה כי אז זכאים התובעים למתן פסק דין הצהרתי לפיו על הנתבעת לכסות את יתרת ההלוואות המבוטחות, [ ההדגשים במקור] נכון ליום הפטירה, ישירות לבנק, בהיותו המוטב על פי הפוליסה . והוא אף צירף מכתב מהבנק המפרט את יתרת ההלוואות נכון למועד הפטירה ונכון להיום, ולהבדיל את יתרת ההלוואות המבוטחות נכון למועד הפטירה ונכון להיום. עוד נטען, כי ההלוואות אותן נטלה המנוחה לא בוטחו במלואן, אלא רק בחלקן ולפיכך, לכל היותר יש ליתן צו המצהיר כי על הנתבעת לשלם לבנק את יתרת ההלוואה המבוטחת, נכון ליום הפטירה סעיף ג' לאישור ההצטרפות לביטוח חיים מגדיר מהו סכום הביטוח כדלקמן : " סכום הביטוח ללווה- מבוטח הינו סכום השווה ליתרת סכום ההלוואה המקורי לצורכי - ביטוח , שטרם הגיע זמן פרעונה ליום הפטירה ..." . סכום ההלוואה המקורי לצורכי ביטוח עמד נכון למועד נטילת ההלוואה על סך של 364,100 שקלים מתוך סכום של 383,000 שקלים שהינו סכום ההלוואה שנטלה המנוחה. הנתבעת טוענת עוד, כי קיים חוב פיגורים שנוצר עקב הימנעותם של התובעים לשלם את תשלומי ההלוואות החודשיים במלואם ובמועדם על סך 96,051 שקלים נכון ליום 30.11.2006. לעניין זה טוענת הנתבעת כי במסגרת חובת הקטנת הנזק המוטלת על שכמם של המבוטחים היה על התובעים להמשיך ולשלם תשלומי ההלוואות החודשיים מעיון בסעיף ג' לטופס אישור ההצטרפות לביטוח חיים [ להלן : נספח א1 לת/1] אני למד כי סכום הביטוח הוגדר כהאי לישנא : " סכום הביטוח ללווה מבוטח הינו סכום השווה ליתרת סכום ההלוואה המקורי לצורכי ביטוח, שטרם הגיע זמן פרעונה ליום הפטירה , לפי חישוב הבנק בהתאם לתנאי חוזה ההלוואה סוף דבר : על כן , אני קובע כי התובעים זכאים שינתן לטובתם פסק דין ולפיו תחויב הנתבעת: לסלק את חוב המשכנתא על שם המנחה בנק הנתבע מס' 2 אשר עמד ביום פטירת המנוחה ושמועד פירעונו טרם הגיע . הוצאות משפט שהוצא על ידי התובעים. שכ"ט עו"ד בשיעור 17.5 % על הסכומים הנ"ל בתוספת מע"מ כדין. ב"כ התובעים יגיש בקשה המפרטת את הוצאות המשפט לאישור וכן יגיש הודעה בצירוף אישור הבנק בדבר סכום ההלוואה המגיע לפי פסק - דין זהאי גילוי / הסתרת מידע / כוונת מרמה (ביטוח)רפואהמסמכיםביטוח חייםהצהרת בריאות