חידוש ביטוח בתי עסק - נזקי אש פריצה - מיגונים דרישה לקיום סייר, הינו נושא שנדון בבית משפט השלום בתל אביב, להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופט רחמים כהן הקדמה : התובעת, כלל חברה לביטוח בע"מ, הגישה כתב תביעה על סך 27,821 שקלים נגד מר רוטבוים יחזקאל (להלן - הנתבע), בגין אי תשלום דמי ביטוח לתקופה שבין 1.04.03 ועד ליום 31.03.04 עבור פוליסת ביטוח מסוג - מטריה בתי עסק תמצית טענות התובעת : החל משנת 1996, היה עסקו של הנתבע "בדי רוטבוים" (להלן - העסק), מבוטח אצל התובעת. ההתקשרות החוזית נעשתה תחילה באמצעות מר כרמל ראובן ולאחר מכן באמצעות מר איציק לוי (להלן - סוכן הביטוח). מערכת היחסים בין הנתבע לבין סוכן הביטוח התבססה על אמון הדדי, כאשר התקשרות רבת השנים בין הצדדים הובילה לכך, שלא נערכו מסמכים בכתב וכל מה שהוסכם בין הצדדים, אושר ובוצע. מדי שנה, כחודש ימים טרם חידוש הפוליסה, נהג סוכן הביטוח להגיע לעסק כדי לעבור עם הנתבע על תנאי הפוליסה ועל טופס החידוש לצורך התאמה והוספה של שינויים, אם ונדרשו בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה, הגיע סוכן הביטוח לעסק כמנהגו. אולם, מאחר והנתבע הרחיב את העסק והוסיף קומה שנייה לחנות, התעורר הצורך להזמין סוקר אשר יבחן ויעריך מחדש את מערך ההגנות. לאחר חידוש הפוליסה על ידי הנתבע, הגיע סוקר לעסק לביצוע התאמות והנתבע התבקש לשפר את המיגונים בעסק. הנתבע לא הביע כל התנגדות לביצוע המיגונים. הבעיה היחידה שהתעוררה בשיפור המיגונים הייתה הדרישה לקיום סייר במשך 7 ימים בשבוע, דבר בעייתי מבחינתו של הנתבע כשומר שבת. התובעת פטרה את הנתבע מהחובה לשירותי סיור בערבי שבת, שבתות ובחגים ביום 29.11.03, כשמונה חודשים לאחר חידוש הפוליסה, התקשר גיסו של הנתבע, מר דוד גרוסמן (להלן - השותף) לסוכן הביטוח ודיווח לו על פריצה שארעה בעסק. בעקבות דיווח זה, הגיע סוכן הביטוח לעסק ביום שלמחרת, אף שטרם שולמו דמי הביטוח בגין הפוליסה. השותף נתן לסוכן הביטוח את אישור הפריצה המקורי על מנת שיטפל בעניין, כאשר בשום שלב לא נאמר לו, שהעסק אינו מבוטח עוד אצל התובעת. רק לאחר שנוכחו הנתבע ושותפו, כי הפריצה גרמה להם נזק קטן יחסית, לא "הפעילו" את הפוליסה. הנתבע הבטיח שוב ושוב, כי דמי הביטוח ישולמו, אך לא עשה כן. הן הנתבע והן שותפו לא פנו לתובעת בבקשה לבטל את פוליסת הביטוח מפאת אי קבלתה או מכל סיבה אחרת. הפוליסה בוטלה ביום 12.02.04, עקב אי תשלום תמצית טענות הנתבע : הנתבע מעולם לא הזמין את הפוליסה האמורה ולא חתם על בקשה לחידוש פוליסת הביטוח. בשלהי חודש מרץ 2003, הגיע סוכן הביטוח לבית העסק, במגמה לבחון במשותף את חידושה של פוליסת הביטוח, שעמדה להסתיים. סוכן הביטוח סירב לקבל תשלום מהנתבע בטענה, כי "יש בעיות עם הסוקר" וכי ככל הנראה צפויה התובעת לדרוש מיגונים נוספים. הנתבע הבהיר לסוכן הביטוח, כי אין בכוונתו להתקין מיגונים נוספים בבית העסק, שעלותם עשרות אלפי שקלים, אף אם הדבר כרוך בויתור על הכיסוי הביטוחי. סוכן הביטוח ביקש שהות למציאת פיתרון מוסכם כשבהתאם לכך, לא נשלחה פוליסת הביטוח לנתבע ולא נגבו בגינה תשלומים כלשהם במשך כחצי שנה נערכו בין הצדדים שיחות טלפון מרובות, אך אלו לא הובילו לשינוי המצב האמור. הנתבע המתין בחוסר אונים לפתרון המצב מתוך תקווה כנה ואמיתית, כי בקרוב תונפק לו פוליסה, אולם רק חצי שנה מאוחר יותר, בחודש ספטמבר 2003, הודיע סוכן הביטוח לנתבע, כי עליו לשלם את פרמיית הביטוח בדחיפות, משום נסיעתו לחו"ל. במענה לדרישתו של הנתבע למתן הסברים מדוע נדרש לשלם, נשלחה אליו לראשונה הפוליסה בפקס. הנתבע שב והבהיר לסוכן הביטוח, כי אין בכוונתו למלא אחר דרישות המיגון וכי במצב הדברים זה הכיסוי הביטוחי המוצע חסר כל משמעות. מטעם התובעת העיד סוכן הביטוח, מר איציק לוי. מטעם הנתבע העידו הנתבע בעצמו ושותפו, מר דוד גרוסמן חוזה הביטוח : השאלה הראשונה שעולה לדיון היא, האם נכרת חוזה ביטוח מחייב ותקף בין הצדדים. אין חולק, כי סוכן הביטוח נהג במשך שנים לבטח את עסקם של הנתבע ושותפו, כשההסכמה לחידוש ניתנה בעל פה ולא בכתב. כשנשאל סוכן הביטוח האם החתים את הנתבע השיב, "לא החתמתי אותו וגם בשנים קודמות לא החתמתי אותו" (עמ' 5 לפרוטוקול). הנתבע מאשר האמור וכשנשאל, האם במשך השנים נהג לחדש את פוליסת הביטוח בכתב, השיב בשלילה (עמ' 10 לפרוטוקול). כעת טוען הנתבע, כי הדרישה להוספת מיגונים הובילה לשינוי מהותי בפוליסת הביטוח המצריך אישור בכתב. משלא ניתן אישור בכתב, לא השתכלל חוזה הביטוח לכדי חוזה מחייב. אני דוחה טענה זו של הנתבע ב"כ הנתבע אומנם מפנה לסעיף 9 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 ( להלן - חוק חוזה הביטוח), הקובע כדלהלן: "(א) באין הסכם אחר מתחילה תקופת הביטוח עם כריתת החוזה והיא מסתיימת בחצות הלילה שבסוף יומה האחרון. (ב) הוסכם על תקופת הביטוח והציע המבוטח למבטח בכתב, לא יאוחר מ-30 ימים לפני תום התקופה, להאריך את הביטוח לתקופה שנקב בהצעתו, רואים את המבטח כמסכים להארכה אם לא הודיע למבוטח בכתב, תוך 15 ימים ממסירת ההצעה, על סירובו. (ג) הותנה שבתום התקופה המוסכמת יוארך הביטוח מאליו - יוארך הביטוח מדי פעם לתקופה שאורכה זהה לזה של תקופת הביטוח המוסכמת. (ד) לא הוסכם על תקופת הביטוח, רשאי כל צד לבטלו בכל עת בהודעה בכתב לצד השני; המבוטח זכאי להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר ביטול הביטוח." כמו כן, מפנה ב"כ הנתבע לסעיפים 7 ו- 8 בחוזר ש.ה. 1999-5620 של המפקח על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, הקובעים כדלהלן: "7. על כן, העמדה לפיה על המבוטח שמקבל את חידוש חוזה הביטוח, להודיע מבעוד מועד, לגורם ששלח לו את החוזה החדש, כי אינו חפץ בחוזה ביטוח אינה מקובלת עלינו כלל ועיקר …מכאן, שאין לכלול בפוליסות אלו הוראות לפיהם חוזה יתחדש אם צד אחד לא הודיע למשנהו על רצונו להפסיק את ההתקשרות. 8. על פי הוראות ס"ק ג', אם הותנה בין הצדדים על הארכת חוזה במפורש או על דרך נוהג, משמעות הארכת חוזה הביטוח היא שכל התנאים שהיו קבועים בין הצדדים בחוזה המקורי ימשיכו לחול בתקופה הנוספת. לפיכך, אין הוראת החוק המתירה את הארכת החוזה מהווה פתח להוספות ולשינויים בתנאי החוזה המקורי בתקופה הנוספת אולם, אין נפקות לסעיפים אלה בענייננו. אין ספק, שפוליסת הביטוח המחודשת כללה שינויים ועלויות נוספות ואין מחלוקת על כך, שהיו השגות מצד הנתבע לעניין הצורך במיגונים. הנתבע לא השכיל להוכיח, שלא הסכים לחידוש את פוליסת הביטוח, נהפוך הוא, נראה כי הנתבע פעל להתקנת חלק מהמיגונים ובכך גמר בדעתו להתקשר בחוזה עם התובעת. כמו כן ניכר, כי הנתבע קיווה, שהצדדים יגיעו לעמק השווה כבעבר וראה עצמו מבוטח על ידי התובעת, "גם בשנים הקודמות היה סוקר ודברו הרבה והכל עבר בשלום" (עמ' 3 לפרוטוקול). ראיה לכך העובדה, ששלושה חודשים לאחר הודעת ביטול הפוליסה מצד התובעת (במכתבה מיום 2.04.04), התקשר הנתבע עם חברת ביטוח אחרת (כשמועד תחילת הביטוח: 1.07.04). הנתבע היה מבוטח אצל התובעת שנים רבות ואין זה סביר, שנותר ללא כיסוי ביטוחי לחנות הבגדים, לאחר שנים רבות בהן היה מבוטח בתובעת והעסק גדל והתפתח לא זו אף זו, העובדה ששותפו של הנתבע פנה מיידית לסוכן הביטוח בעת אירוע הפריצה כשמונה חודשים לאחר חידוש הפוליסה, היא עובדה מהותית אשר מכריעה את הכף לטובת גרסת התובעת. כמו גם, הסתירות בעדותם של הנתבע ושותפו וריבוי הגרסאות עם התפתחות הדיון. טענת הנתבע, כי לא ידע על כך, ששותפו פנה לסוכן הביטוח בעת אירוע הפריצה, אינה מתקבלת על הדעת, נוכח קרבתם המשפחתית ושותפותם בעסק. הן הנתבע והן שותפו הצהירו, כי הסוקר לא בא במשך השנים. כשנשאל השותף, "כמה פעמים הגיע סוקר כדי לחדש את הביטוח" השיב, "פעם אחת בלבד שהיא הפעם הנדונה כאן" (עמ' 16 לפרוטוקול). אם כי, בדיון מיום 27.09.06 הצהיר הנתבע מפורשות, כי "גם בשנים הקודמות היה סוקר ודברו הרבה והכל עבר בשלום" (עמ' 3 לפרוטוקול). כמו כן, בתצהירו ציטט השותף משפט שכביכול נאמר על ידי סוכן הביטוח לסוקר, "חברת הביטוח השתגעה לגמרי. דרישות המיגון לא הגיוניות ואין סיכוי שהם (המבוטחים) יסכימו. אני גמרתי פה והפסדתי את הקליינט." (סעיף 3 לתצהירו). אולם, כשנשאל השותף על נכונות הציטוט השיב, "אני זוכר את המשמעות של המשפט שהוא אמר, זה לא ציטוט, אני לא זוכר במדויק." - עמ' 16 לפרוטוקול במשפט האזרחי נהוג להציג את הדרישה של "עמידה במאזן ההסתברויות" כהוכחה ברמה של 51% לגרסה "המסתברת יותר" או לגרסה "המשכנעת יותר" (י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, תשס"ד - 2003, עמ' 1464- 1465). הקביעה, מי מבעלי הדין נושא בנטל השכנוע נעשית על בסיסם של שני כללים יסודיים: האחד - "המוציא מחברו עליו הראיה"; ויכול שיהא זה התובע ויכול שיהא זה הנתבע, הכול לפי העניין; והשני - "דיני הראיות הולכים אחרי הדין המהותי"; הן לעניין הוכחת יסודות העילה/ההגנה והן לעניין הפרכתן של חזקות. כלל המוציא מחברו עליו הראיה הוא - כי נטל השכנוע מוטל על "המוציא מחברו". אשר על כן: התובע נושא בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו, ואילו הנתבע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של טענות הגנתו (שם, בעמ' 1508). לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים אני סבור, שיש לקבל את התביעה בחלקה העובדה, שביום 29.11.03, כשמונה חודשים לאחר חידוש הפוליסה, התקשר שותפו של הנתבע לסוכן הביטוח ודיווח לו על פריצה שאירעה בעסק, אף שטרם שולמו דמי הביטוח, היא כאמור, זו אשר מכריעה את הכף לטובת גרסת התובעת. אין מחלוקת על כך, שבעקבות דיווח זה, סוכן הביטוח התייצב בבית העסק והשותף נתן לו את אישור הפריצה המקורי על מנת שיטפל בעניין. כשנשאל השותף על כך השיב, "הייתי מאוד מבולבל ומבוהל מהפריצה והשוטר שהיה יעץ לי להתקשר לסוכן הביטוח. לא התייעצתי עם השותף, אז התקשרתי אליו." (עמ' 17 לפרוטוקול). טענה זו אינה מתקבלת על הדעת. נראה, כי בשום שלב לא נאמר לסוכן הביטוח על ידי הנתבע או שותפו, שהעסק אינו מבוטח עוד אצל התובעת באשר לטענת ב"כ הנתבע, כי חידוש הפוליסה טעון הסכמה בכתב הן של המבוטח והן של המבטח, "עריכת הביטוח או חידושו יכולה להיות גם בעל פה, אך בהיעדר סיכום בכתב בין הצדדים, מסכת ההוכחות יכולה להיות ארוכה ומפרכת. "על כריתת חוזה הביטוח חלים דיני הכריתה הכלליים הקבועים בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 ... על-כן, יש לבחון אם יש בהצעה העדה על גמירת-דעת, ואם ההצעה מסוימת דיה כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה. גם הקיבול צריך להעיד על גמירת הדעת להתקשר בחוזה עם המציע על-פי ההצעה ... "גמירת-דעת היא רצון מגובש, כוונה רצינית להתקשר בחוזה והחלטיות. בניגוד לכוונה ליצור יחסים משפטיים שהיא מופשטת וכללית, גמירת-הדעת היא מוגדרת וצריכה להיות מכוונת להתקשרות מסוימת עם צד מסוים... מבחן גמירת הדעת הוא מבחן חיצוני של ההצהרה ולא מבחן פנימי של הכוונה. החוק אינו מסתפק בגמירת דעת בעלמא, אלא תובע השתקפות חיצונית שלה ..." (ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים, פ"ד מה(2) 811, 819). חוזה ביטוח נכרת ככל חוזה, בדרך של הצעה וקיבול, גם בעל פה לטענת הנתבע, כל שנה נהג לשלם את דמי הביטוח בגין הפוליסה, לכל המאוחר כשבוע-שבועיים לאחר תחילתה. התובעת מגיבה לכך, באמצעות הצגת קבלה מיום 17.06.02 (ת/2), המעידה על כך ששנה קודם לכן שילם רק לאחר חודשיים וחצי. כשהוצגה הקבלה בפני הנתבע ציין, "אני מכיר את זה, זו קבלה 17.6.2002. זו הפוליסה של שנה קודם ... השיקים לא ניתנו ב-6 אלא במהלך אפריל, היה איחור קטן." (עמ' 11 לפרוטוקול), בניגוד לטענתו, כי האיחור בתשלום לא עלה על שלושה שבועות. יצוין, כי בדיון הראשוני העלה הנתבע את הטענה, שסוכן הביטוח היה זה שלא רצה לקבל את התשלום עבור פוליסת הביטוח. "תמיד הוא לוחץ עלי להביא שיקים והפעם הוא לא רצה לקבל, אני הבנתי שזה יהיה כמו שנים קודמות" (עמ' 3 לפרוטוקול, ). מלבד העובדה שטענה זו נזנחה בהמשך, נשאלת השאלה - מדוע כטענת הנתבע "תמיד" סוכן הביטוח מפעיל עליו לחץ להביא שיקים, אם מעולם לא איחר בתשלום או לחלופין העובדה, כי הבין "שזה יהיה כמו שנים קודמות" פירושה , שגמר בדעתו להתקשר עם התובעת בחוזה ביטוח טענה נוספת המועלית על ידי הנתבע היא, שלמרות שמועד תחילת הביטוח יועד ליום 1.04.03, רשימת הפוליסה נערכה והודפסה באיחור של כארבעה חודשים, ביום 06.08.03, והומצאה לנתבע רק ביום 26.09.03. בשל כך לטענתו, לא ידע עד לאותו מועד מהן הוראותיה המדויקות של הפוליסה. דינה של טענה זו להידחות. בבחינת הנטען, אירוע הפריצה התרחש ביום 29.11.03, כלומר כחודשיים לאחר שהומצאה לנתבע פוליסת הביטוח. בשלב זה, הנתבע כבר ידע מהן הוראות הפוליסה ועדיין, שותפו פנה לסוכן הביטוח, כאשר בשום שלב לא אמר לו, שישנן השגות כאלו או אחרות מצידו או מצד הנתבע לעניין פוליסת הביטוח. מערכת היחסים בין הנתבע לסוכן הנסיעות הושתתה על אמון הדדי. שותף הנתבע העיד, "מר לוי היה גם חבר וידיד ויש לנו חברים משותפים ..." (עמ' 17 לפרוטוקול). התקשרות הנתבע ושותפו עם חברת הביטוח באמצעות סוכן הביטוח נעשתה בעל פה לאורך שנים ואין מחלוקת על כך, שכל שהוסכם ביניהם אושר ובוצע, "צורת העבודה עם חזי לא היתה בהודעה של 30 יום מראש אלא בגלל מערכת היחסים, הרמתי טלפון במהלך מרץ כי החידוש הוא ב-1/4 ובתיאום איתו, חלק מהזמן הוא לומד, הגעתי ועברנו יחד זאת צורת העבודה שהיתה." (עמ' 5 לפרוטוקול, לעדותו של סוכן הביטוח). לאור כל האמור נראה, כי נכרת בין הצדדים חוזה ביטוח מה נכלל בפוליסת הביטוח או בחוזה הביטוח : משנקבע, כי נכרת חוזה ביטוח. השאלה שעולה לדיון היא, האם ניתן לחייב את הנתבע על מלוא דמי הביטוח, כאשר בפועל לא הותקנו המיגונים? ניכר, כי הנתבע דאג להוספת חלק מהמיגונים. טענתו, כי ביצוע המיגונים נעשה ללא כל קשר לדרישות הביטוח, "עשיתי את המיגונים כי הגעתי למסקנה שהמיגון חשוב" (עמ' 12 לפרוטוקול), אינה הגיונית ואינה סבירה. הנתבע מציין בחקירתו הנגדית, שביצע חלק מהמיגונים לעסק כחצי שנה לאחר תחילת הפוליסה (עמ' 12 לפרוטוקול), דבר המצביע על כך, כי הנתבע ניסה להתאים את העסק לדרישות התובעת. אולם, אין להתעלם מכך שתחילה כלל לא היה ידוע לצדדים מהי עלות השינויים. סוכן הביטוח ציין בעדותו, כי "לאור ההכנסה של הקומה החדשה לפוליסה, ידע חזי ושותפו גרוסמן, שיגיע סוקר מטעם חברת הביטוח … באותו רגע לא ידענו על איזה מיגונים מדובר ולא היתה התנגדות מצד אף אחד בפגישה לחידוש הפוליסה." - עמ' 5 לפרוטוקול לטענת התובעת, הנתבע מעולם לא הביע כל התנגדות לשיפור המיגונים בעסק. לטענתה, הבעיה היחידה שהתעוררה בשיפור המיגונים הייתה הדרישה לקיום סיור במשך 7 ימים בשבוע מפאת היותו שומר שבת. בעניין זה, הציגה התובעת אישור (ת/1) הפוטר את הנתבע מהחובה לשירותי סיור בערבי שבת, שבתות ובחגים. לטענת הנתבע, האישור ניתן רק כשמונה חודשים וחצי לאחר חידוש הפוליסה ולפיכך חסר כל נפקות. טענה זו סותרת את התנהגותם בפועל של הנתבע ושותפו. שבועיים קודם לכן פנה השותף אל סוכן הביטוח בעקבות אירוע הפריצה. ניכר, כי בשלב זה עדיין סברו, כי פוליסת הביטוח עומדת בתוקפה נראה, כי הנתבע החל בהוספת המיגונים, אך העלות היקרה, גרמה לו לסגת מהתחייבותו לקיים את הדרישות. "מכיוון שעושים מערכת חדשה עם אישור של מכון התקנים צריך להחליף את כל האינסטלציה של החשמל. יש ארבעה אתרים, רק שטח החנויות זה 600 מטר וכל אתר היה צריך לעלות יותר מ- 20,000 שקלים" (עמ' 3 לפרוטוקול). במכתב מיום 27.01.2005, המופנה לב"כ התובעת, מציין ב"כ הנתבע, "למר רוטנבאום היה ברור כי הכיסוי הביטוחי מותנה בקיום ההגנות והואיל ועלות ההתקנה הינה בסביבות מאה אלף שקלים, התנגד מר רוטבאום להגנות והיה לו ברור כי הוא נוטל על עצמו ביטוח מפני פריצה ואש." (סעיף 9, ). הנתבע, כאמור אינו חולק על כך, שהתקין מפסק ראשי לעסק, "... הם דרשו ניתוק מהחשמל ברגע שהולכים הביתה שיהיה מפסק אחד שסוגר את כל החשמל ואת זה ביצענו ..." (עמ' 2 לפרוטוקול). אולם, לטענתו בשלב זה פוליסת הביטוח כלל לא השתכללה לכדי חוזה מחייב. הנתבע מציין בעדותו, כי התקנת המפסק הראשי לעסק בוצעה רק בחודשים "אוקטובר ספטמבר" (עמ' 12 לפרוטוקול). בעוד ששותפו הדגיש בעדותו, "אחרי שקיבלנו את חוות דעת הסוקר היו כמה דברים שנראו לנו, עשינו מפסק במערכת החשמל אני מאמין שעשינו את המפסק חודש לאחר ביקור הסוקר." - עמ' 17 לפרוטוקול כלומר, התקנת המפסק הראשי לעסק היוותה שלב ראשוני בהתקנת המיגונים. באותה עת היה ברור לנתבע, שפוליסת הביטוח עומדת בתוקפה. יחד עם זאת, עקב מחדלה של התובעת, שלא הציגה את דו"ח הסוקר, למרות שהתבקשה לעשות כן, לא ניתן ללמוד מעדותו של סוכן הביטוח, מהם המיגונים שנדרשו מהנתבע בדו"ח הסוקר ומהם המיגונים שנעשו בפועל. "ש. אתה יכול להציג את דוח הסוקר. ת. לא, אף אחד לא ביקש ממני". (עמ' 6 לפרוטוקול, עדות סוכן הביטוח). "ש. הבחנת בגלאי עשן בביקור לפי סעיף 12 ואם כן איפה היו מותקנים. ת. לא זכור לי. ש. מה בדבר חיבור למוקד, ראית שהיה? ת. חיבור למוקד אני לא יכול לראות .... ש. לגבי חנות הבדים ברחוב הרצל 49, מפנה לעמ' 2 סעיף 5 למטה, מדובר שצריכה להיות יציאת חירום .... האם בביקור שהיית ראית את זה? ת. לא זוכר. ש. הנתבע המציא לך אישורים על התקנת ההגנות מבעלי המקצוע? ת. בחלק מההגנות סוכם שמר גרוסמן בתור חשמלאי לשעבר יבצע אותם, זה נאמר על ידו ועל ידי מר רוטנבאום ... הם רצו לצמצם את הוצאות המיגונים ... ש. האם הסוקר הגיע לבדוק שהמיגונים הותקנו? ת. את זה צריך לברר עם הסוקר, בדרך כלל יש מעקב..." - עמ' 7 לפרוטוקול, עדות סוכן הביטוח יתרה מכך, הסוקר לא הובא לעדות. ההלכה בדבר אי הבאת עדים רלוונטיים ידועה והיא, שאי הבאתו של העד, מעוררת את החשד, שיש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה נגדית (י' קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, תשס"ד, עמ' 1649). סוכן הביטוח היה ער לבעייתיות שנוצרה, כאשר לא הותקנו המיגונים הדרושים ומציין באופן חד משמעי, שאילו הנתבע היה "מפעיל" את פוליסת הביטוח במקרה של פריצה, לא היה נהנה מכיסוי ביטוחי. "ואין לי ספק שמר רוטנבאום ידע ולא אמר באף שלב שהוא לא מעוניין בפוליסה, שאם תהיה פריצה תהיה לו בעיה לקבל פיצוי מחברת הביטוח ..." (עמ' 7 לפרוטוקול, ) ובהמשך, "לגבי פריצה ידענו כולנו שעד עדכון ההגנות אין כיסוי לפריצה." (עמ' 8 לפרוטוקול). כך גם לגבי נזקי אש, בהנחה שהיתה דרישה לגלאי אש ולא הוכח שהותקנו, אין כל נפקות לביטוח במקרה זה נשאלת השאלה, מדוע שאדם ירצה להתקשר עם חברת ביטוח, אם בבואו להפעיל את הפוליסה יקבל הודעת סירוב מהטעם, שלא הותקנו המיגונים הדרושים ועדיין שילם עבור הביטוח את מיטב כספו? משלא הציגה הנתבעת את דו"ח הסוקר ומשלא הוכח, כי הנתבע התקין אמצעי מיגון לשם כיסוי נזקי אש ופריצה הרי שלכאורה, אין כיסוי ביטוחי בגינם וחברת הביטוח לא עמדה בפני הסיכון, שתצטרך לשלם עבור נזקי אש ופריצה. מטעם זה, אני דוחה את התביעה לתשלום דמי ביטוח בגין נזקי אש ופריצה ומקבל את התביעה בגין יתר הרכיבים שבפוליסת הביטוח סוף דבר : כאמור, אני מקבל את התביעה בחלקה. הנתבע ישלם לתובעת סך של 14,000 שקלים. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 16.11.04 ועד לתשלום בפועל. כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 שקלים בתוספת מע"מ כדין. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד לתשלום בפועלפריצהביטוח עסק