רישום שעבוד אצל רשם החברות לגבי תגמולי ביטוח

החלטה 1. המשיבה הגישה תובענה נגד המבקשות, בה עתרה לחייבן בתשלום 50,000.- ש"ח. על פי הנטען בכתב התביעה, נרשם (ביום 18/02/99) משכון על זכויותיהם של גאן מוצרי חשמל בע"מ ויפת אחיעזר לקבלת תגמולי ביטוח מאת המבקשות. המשיבה מסרה לטענתה למבקשות הודעה אודות רישום המשכון. ההודעה נמסרה ביום 24/02/99. למשיבה נודע בשלהי חודש מרס 1999 כי החייבים - הממשכנים עתידים לקבל מאת המבקשות (או מי מהן) 50,000.- ש"ח בתורת תגמולי ביטוח. על כן הודיעה למבקשות כי היא זו הזכאית לקבלת הסך הנ"ל, שמושכן לה. ברם, המבקשת 2 הודיעה למשיבה (ביום 14/04/99) כי תגמולי הביטוח כבר שולמו לממשכנים וכי הודעת המשיבה מיום 24/03/99 נתקבלה אצל המבקשות רק ביום 11/04/99. המבקשות מיאנו, כמובן, לשלם למשיבה את הסך של 50,000.- ש"ח. 2. המבקשות עותרות למחיקתה של התובענה על הסף. לשיטתן, המשכון שנרשם אין לו כל תוקף כלפיהן לפי שהיה על המשיבה לרשמו כשיעבוד אצל רשם החברות (שהרי המבוטחת הממשכנת היא חברה בע"מ). המשיבה אינה חולקת עוד על כך שהמשכון נרשם רק אצל רשם המשכונות ולא נרשם כל שעבוד אצל רשם החברות (ראו פרוטוקול ישיבת 30/05/01) וכך גם עולה מדו"ח פרטי החברה הממשכנת (ג.א.ן. מוצרי חשמל בע"מ) שהוגש בישיבת 30/05/01. עם זאת, טוענת המשיבה כי לא היה מקום לרשום השעבוד אצל רשם החברות. 3. השאלה הטעונה הכרעה היא, איפוא, אם אמנם היה על המשיבה לרשום שעבוד אצל רשם החברות לגבי תגמולי הביטוח (או כספים אחרים) שיגיעו לחברה הממשכנת מאת המבקשות, או שמא פטורה היתה בנסיבות מביצוע הרישום האמור. 4. משטר המשכונות מוסדר בחוק המשכון, התשכ"ז - 1967. חוק זה מפנה אותנו, בנסיבות, להוראות פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983 (ראו סעיף 4(1) לחוק המשכון). סעיף 178 לפקודה, הדן בשעבודים הטעונים רישום, קובע את אפסותם של שעבודים מסוימים על נכסי חברה (המפורטים בס"ק (א)), ככל שלא נרשמו. על שעבודים אלה נמנים שיעבוד נכס מטלטלין כשאין הנכס מוחזק בידי הנושא ושעבוד חובות לקוחות (סעיפים (178(א)(3) ו - (4)). יתר סוגי השעבודים אינם רלבנטיים לעניינו. 5. סעיף 178(א)(3) מחייב רישום שיעבוד המתייחס לנכס מטלטלין כשאין הנכס מוחזק בידי הנושה. האם הזכויות שהיו לחייבים (גאן מוצרי חשמל בע"מ ויפת אחיעזר) באים בגדר נכס מטלטלין? מטלטלין מוגדרים בחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981 (כמו גם בפקודת הפרשנות [נוסח חדש] ובחוק המטלטלין, התשל"א - 1971) כנכסים מוחשיים חוץ ממקרקעין. ברם, אנו ענייננו בזכויות, ואלה הוצאו מגדרם של "מטלטלין". אין מקום לסברה שהיתה מוטלת חובת רישום שעבוד נוכח הוראה זו. 6. סעיף 178(א)(4) מטיל חובת רישום עת מדובר בשעבוד חובות לקוחות, קרי: חובות המגיעים לחברה עקב ניהול העסקים הרגיל שלה. א' פלמן דיני חברות בישראל להלכה ולמעשה (מהדורה רביעית, 1994, ה' בר-מור עורכת) 962, מציין כי: "רישום השעבוד כחוב-לקוחות הוגדר כנחוץ רק אם החוב התגבש כחוב-לקוחות ביום רישום השעבוד. לפיכך אם החברה מבטחת חובות מסויימים בפוליסות ביטוח, אין חובה לרשום את פוליסות הביטוח השייכות לחברה אצל הרשם משום שפוליסות ביטוח אינן נרשמות בספרי החברה לפני שנוצרה תביעה להפסד, ולכן לא היתה יכולה להיות מוגדרת כחוק - לקוחות ביום היווצרות השעבוד". בהסתמך על דברים אלה, סוברת ב"כ המבקשות שיש לראות בחברת הביטוח כ"לקוח" של החייבים וכן כי מדובר בחובת תשלום תגמולי ביטוח לגבי מקרה ביטוח שאירע קודם למועד המשכון. ב"כ המשיבה סבור שאין לדבר במקרה דנן על חובות לקוחות, שכן המבקשות - חברות הביטוח - אינן לקוחות של החייבים - המבוטחים. אמנם כן, חברות הביטוח אינן לקוחות של מבוטחיהן, על פי מובנו הרגיל של "לקוח". אולם, בענייננו אין לשעות לדיבור "לקוח" במובנו היומיומי הרגיל, כי אם בזיקה לדיבור "חובות לקוחות" כמובנו בסעיף 178(א)(4) לפקודת החברות. היינו: חובות המגיעים לחברה עקב הניהול הרגיל של עסקיה. אם אירע מקרה ביטוח לנכס מנכסי החברה (ובענייננו עולה מסעיף 3 להודעת צד ג' כי מדובר בנזק שנגרם לחייבים - המבוטחים מחמת פריצות לבית העסק שלהם בחודשים דצמבר 1998 וינואר 1999), והחברה זכאית לקבל בגינו תגמולי ביטוח ממבטחיה, הרי שהחוב אותו חבים מבטחיה הם בגדר "חובות לקוחות", שכן אותו חוב נולד ונוצר עקב ניהול עסקיה הרגיל של החברה. מוסיף פלמן ואומר (שם) כי שעבוד חובות לקוחות נוצר על ידי חברה כאשר היא מוסרת התחייבות למלווה שלפיה היא משעבדת את הכספים המגיעים לה מלקוח מסוים ובהתחייבות נמסרו הוראות ללקוח לשלם את הכספים האלה, עד סכום מסוים למלווה במקום לחברה. נוכח האישור על רישום המשכון - נספח א' לכתב התביעה - יש להניח שהחייבים פעלו בענייננו באופן דומה עת שעבדו למשיבה את תגמולי הביטוח אשר הגיעה להם מן המבקשות. 7. הנה כי כן, היה מקום לרשום את המשכון דנן על זכות החייבים לקבל תגמולי ביטוח ממבטחיהם, אצל רשם החברות ולא רק אצל רשם המשכונות. עם זאת, העדרו של הרישום אינו חורץ את גורל התובענה משני טעמים. ראשית, לא הובאו לעיוני פוליסות הביטוח הרלבנטיות. לפוליסות חשיבות מרובה בענייננו, שכן מהן ניתן ללמוד מיהו המבוטח. אם המבוטח הוא יפת אחיעזר (בין אם בעצמו ובין אם סולידרית עם החברה) - די היה לכאורה ברישום המשכון אצל רשם המשכונות ולא אצל רשם החברות, שכן ליפת אחיעזר כמבוטח היו זכויות לדרוש ולקבל לבדו מן המבקשות את תגמולי הביטוח: ראו סעיף 59(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973. אכן, לפי הוראת סעיף 59(א) הנ"ל, זכותו של החייב היא לבחור כלפי מי משני הנושים יקיים הוא את חיובו. אולם, עניין זה הוא עניין עובדתי טהור: יש לבדוק - בהנחה שבריבוי נושים קא עסקינן - מי קיבל מן המבקשות את תגמולי הביטוח. כן יש לבדוק את הסכם המשכון שבין המשיבה לבין החייבים. שנית, אף אם החברה, והיא לבדה, היתה המבוטחת על פי פוליסות הביטוח והיה מקום לרשום את המשכון אף אצל רשם החברות, הרי שהוראת סעיף 178(א) רישא מורה כי שעבוד שלא נרשם יהא בטל כלפי המפרק וכלפי כל נושה אחר של החברה. משלא ננקטו כל הליכי פירוק כלפי החברה ומשאין המבקשות נושות בחברה, אלא הן חייבות שלה, שוב אין תחולה להוראת סעיף 178(א). רישומו של שיעבוד כהלכה מהווה תנאי לתוקפו בעת הפירוק. הוא אף משמש בטוחה קניינית בידי הנושה שלטובתו ניתנה עת מתחרה הוא מול נושים אחרים החפצים אף הם להיפרע מן הנכס המשועבד. אף לא אחת משתי הסיטואציות דלעיל אינה מתקיימת בענייננו ועל כן שוב אין חשיבות להעדרו של הרישום. 8. הפועל היוצא מכך הוא שהבקשה נדחית. המבקשות יישאו בהוצאות המשיבה בסך 3,000.- ש"ח + מע"מ, להיום. דיני חברותשעבודרשם החברותרשם