תקנה 241 תקנות סדר הדין האזרחי

החלטה הונחה בפני בקשה ותגובות וכן תגובות לתגובות ואני מחליטה לעשות שימוש בסמכותי עפ"י תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, וליתן החלטה. זאת גם לאחר שהודעתי לצדדים על כוונתי זו, וניתנה להם אורכה להודיע לבית המשפט אם יש להם התנגדות לכך. איש לא הודיע דבר מאז הישיבה האחרונה, לבד ממשרד עו"ד הרצוג-פוקס-נאמן שהודיעו כי אינם מתנגדים. להלן החלטתי; 1. עסקינן בבקשה לצו מניעה כנגד העברות כספים ובקשה לגילוי מסמכים שהוגשה מטעם המפרקים הזמניים של TWA, זאת במסגרת מאמציהם למנוע הברחת נכסי החברה לחו"ל, ולאחר שחלק הארי של התמורה, ככל הנראה, כבר הוצא מהארץ. נפתחו בישראל הליכי פירוק מקומי-משני לחברה דנן, שהיא חברה בינ"ל, למרות היותה מצויה תחת הגנת Chapter 11 לחוקי ארה"ב, שם מתנהל הליך הפירוק העיקרי, וזאת מהסיבות הבאות: א. החברה הפסיקה כליל את פעולתה בארץ, ונותרה חייבת סכומי כסף רבים לעובדיה (מגישי בקשת הפירוק), סכומים שחלק ניכר מהם מצוי בדין קדימה. ב. התעוררו חשדות מבוססים למדי, כי החברה עוסקת בהברחת נכסים מחוץ לתחומי מדינת ישראל, וזאת לאחר שעל פי טענת העובדים, במשך שנים הוצגו להם נכסים אלו, או חלקם, כ"כרית הבטחון" לזכויותיהם. ג. הובהר לביהמ"ש, כי הליך הפירוק העיקרי עתיד להסתיים ברכישת פעילותה של החברה ע"י חברת אמריקן איירלינס, כאשר הסניף היחידי שלא נרכש הינו הסניף הישראלי של החברה. קרי, קיים חשש ניכר לפיו ימכרו הנכסים והפעילות של החברה עד תום לחברה אחרת, אשר לה אין "יריבות משפטית", לכאורה, בינה לבין העובדים, בעוד אלו נשארים מול אישיות משפטית ערטילאית, ריקה מתוכן וחסרת נכסים. ד. לחשש זה הצטרפה התנהגותו התמוהה של ביהמ"ש האמריקאי, אשר הוציא מחד, כלאחר יד, צווים חובקי עולם, בלא להתחשב בריבונותה של מדינת ישראל, ומאידך גיסא, התעלם התעלמות מוחלטת מבימ"ש זה, בלא לענות לפניות שנעשו אליו מצד הפרקליטים, כאילו בימ"ש זה אינו קיים כלל ועיקר. 2. הנכס העיקרי שנותר בארץ, אליבא דהמפרקים, הינם כספים, המופקדים בחשבון נאמנות, עליו מופקד משרד עו"ד הרצוג-פוקס-נאמן (להלן: משרד העו"ד), אשר קשור להשלמת העסקה בה מכרה החברה את נכסיה לחברת "ארקיע". עסקה זו, שנעשתה לא הרחק יתר על המידה מהפירוק, ונראה לכאורה כי יתכן ואף צפתה את קריסת החברה כאפשרות קרובה לבוא, נמצאת בבדיקה ע"י המפרקים. על רקע זה, בין היתר, התבקש ביהמ"ש לתת צו מניעה, האוסר העברות כספים בחשבון דנן בלא ידיעתם ואישורם של המפרקים. 3. כמו כן, ביקשו המפרקים מהמשיבים השונים מסמכים ופרטים על העסקאות שנעשו, אולם נענו ריקם בטענות שונות וב"לך ושוב" עד אשר פנו לביהמ"ש. דומה, כי הפניה לערכאות פתרה את מרבית הבעיות דנן, ומרבית המסמכים המבוקשים סופקו למפרקים הזמניים, כך שאין בעיה זו דורשת עוד הכרעה שיפוטית כרגע. לא נותר לביהמ"ש אלא להצר על העובדה כי פרקליטים וגופים נכבדים אחרים המעורבים במקרה דנן מצאו לנכון להתעלם ולהצר את צעדיהם של מפרקים, שהם פקידי ביהמ"ש, ולא "נזכרו" בחובתם לספק להם את המידע הדרוש אלא כאשר פנו אלו לערכאות. 4. נותרו, למעשה שתי שאלות עיקריות להכריע בהן, בקשר לבקשה זו. השאלה הראשונה הינה השאלה הכללית של עיכוב הכספים בארץ, שאלה הנוגעת, ולו בעקיפין, לנושא צו המניעה המבוקש במקרה דנן. בעניין זה, עיינתי חזור ועיין בתגובת באי כוחה המלומדים של TWA, אשר הרבו להלל ולשבח בתגובתם הארוכה, על נספחיה, את נפלאות "הכפר הגלובלי" ו"הגבולות הפתוחים", כל זאת בכדי לנסות ולשכנע את ביהמ"ש כי הפגיעה הזמנית, כך כלשונם, בעובדים, תצא בשכרם, וזאת בשל התועלת הכללית המרובה אשר תצמח בטווח הרחוק, אליבא דבא כוחה המלומד של TWA, מאימוץ גישתו, לפיה אין פסול בהברחת נכסיה החברה מהארץ לחו"ל - ולהדגשת עמדתו זו, הרבה הפרקליט המלומד לדבר על עולם חסר גבולות, קשרי מסחר ותרבות, טכנולוגיות חדשות ועוד כהנה וכהנה. כל זאת, תוך גינוי נמרץ של מה שכינה ב"כ החברה "גישת האי", או "גישת עניי עירך קודמים", אשר לגישתו נראית כאילו הגיחה הישר מחשכת ימי הביניים. 5. צר לי, אך לא ירדתי לסוף דעתו של הפרקליט המלומד. אמנם, אין ביהמ"ש דנן מאמץ את "גישת האי", כאמור בדברי החברה, ככל שפירוש הדבר הינו כי נכסי החברה שיתפסו בארץ ישמשו אך ורק לפרעון חובות הנושים בארץ, בלא התחשבות כלשהי בנושים אחרים. אכן, גישה כזו עשויה לפגוע בעקרון השיוויון ואין לה הצדקה. אולם, אינני נכונה, כפי שהבהרתי הבהר היטב בהחלטתי הקודמת בפרשת TWA, לאמץ את הגישה הקוטבית המנוגדת, והיא "הגישה האוניברסלית" אותה הרבה הפרקליט המלומד להלל ולקלס. פירושם של דברים הינו פשוט; לכל מדינה ומדינה ישנם דיני קדימה משלה. אין האמור אך ורק בעקרון כלכלי-טכני גרידא, כשם שהמדינה עצמה אינה "סידור עבודה" או מכשיר גרידא לחלוקה שיווינית של טובין. כל מדינה ומדינה הינה בת-דמותו של העם החי בתוכה, על הערכים היחודיים לו של מסורת, דת, תרבות ועקרונות יסוד, כאשר דיני הקדימה, המשקפים עקרונות בסיסיים של צדק, הינם חלק בלתי נפרד מכך. ביחוד אמור הדבר, בנסיבות המקרה דנן, בדין הקדימה המוקנה לעובדים, המשקף את גישתה המסורתית של ישראל לעובדים ולעבודה, גישה השלובה ברשת ענפה של עקרונות סוציאליים של צדק חברתי. אין מקום והצדקה לכך כי העובדים בעת משבר יאבדו הן את מקור פרנסתם והן תשללנה מהם כל זכויותיהם. 6. יוצא מכך, כי חברה בינלאומית, מרגע שהחלה פועלת במדינה פלונית, קיבלה על עצמה את דיניה, כולל דיני הקדימה שלה. אם מסתבר, בשעת הפירוק, כי דינים אלו אינם תואמים את דיניה של מדינת "הליך העל", אין לה לחברה להלין אלא על עצמה בלבד. אי לכך, ישמשו הנכסים במדינת ישראל, ראשית כל, לתשלום החובות בדין קדימה לנושים בארץ וזאת לפי דיני הארץ ולא לפי דיני הקדימה של מדינת הליך העל. גישתו של ביהמ"ש האוסטרלי בפרשת Re Krwi Travel, אשר הפקיר את דיני הקדימה לשיקולו הבלעדי של ביהמ"ש של הליך העל, אינה מקובלת על ביהמ"ש, אשר דוחה אותה בשתי ידיים - וזאת הן בפני עצמה, והן בשל התנהגות ביהמ"ש של הליך העל בנסיבות המקרה דנן, אשר הפגין התעלמות מוחלטת מביהמ"ש הישראלי. יוצא מכך, כי על המפרקים הזמניים לתפוס את כל נכסי החברה אשר יוכלו לשים עליהם את ידם, בכדי לשלם מהם את החובות בדין קדימה לנושים במ"י. חלק בלתי נפרד מכך הינו, בין היתר, מניעת הברחתם מהארץ. יוצא מכך כי דין צו המניעה אשר ניתן ב 15.5.01 להשאר בתוקפו בלא הגבלת זמן, עד למתן החלטה אחרת של ביהמ"ש. בעיית העכבון: בעיה נוספת, העולה במקרה דנן, היא טענת משרד עורכי-הדין כי קמה לו זכות עכבון הן בכספי החשבון, והן במסמכים הקשורים לפעילות החברה - זאת בגין חוב שכ"ט והוצאות שהוציאו, לטענתם, בגין הטיפול המשפטי בענייני החברה. בהחלטתו מיום 15.5.01, הורה ביהמ"ש למשרד הפרקליטים להעביר את כל החומר כמבוקש למפרקים, בכפוף לכך כי טענת העכבון תשמר לו במלואה, על כל המשתמע מכך, כאילו לא הוצא החומר מרשותו כלל. כלומר, לא תבוצע חלוקה של הכספים שבמחלוקת לנושים עד אשר תוכרע טענת העכבון. אם ימצא ביהמ"ש, בסופו של יום, כי הצדק עם משרד עורכי הדין, הרי שתוקנה להם עדיפות בפרעון מהכספים דנן, עד לסכום חובו הנטען. תגובותיהם של שני הצדדים מצביעות על כך כי לא ניתן להכריע, כרגע, בקיומה והיקפה של זכות העכבון, הכפופה, ככל הנראה, בקשר בל ינתק להוצאות ולתקפותה של העסקה בין החברה לארקיע, אשר טרם נתבררו עד תום, וכן נתונה, על כרעיה וקרביה, למחלוקת רבתי בין הצדדים. הגעתי למסקנה כלדקמן: א. המזכירות תקבע מועד לדיון בנושא העכבון במעמד המבקשים, הכנ"ר וב"כ הרצוג-פוקס-נאמן. ב. החלטתי מיום 15.5.01 בנוגע לעכבון תשאר בעינה עד למועד הדיון. על משרד העו"ד להוסיף ולשתף פעולה באופן מלא עם המפרקים הזמניים. אם תתעורר בין הצדדים מחלוקת בנוגע למסמכים שנטען לגביהם חסיון עו"ד-לקוח, יגישו המפרקים בקשה מתאימה בנושא זה לביהמ"ש, תוך פירוט החומר עליו מדובר ונחיצותו להליך הפירוק. ג. עד 30 יום לפני מועד הדיון יגיש כל אחד מהצדדים עמדתו המפורטת בנושא העכבון בנסיבות המקרה דנן, תוך פירוט מדוייק ככל הניתן של שווי הנכסים המעוכבים לעומת שווי החוב, הכל בהתאם להתפתחויות העתידיות בנוגע לעסקת ארקיע והוצאותיה. תקסד"א 1984 (הישנות)