חברת ביטוח שלחה צ'ק כשעל גב הצ'ק יש התחייבות לא לתבוע אותה, הינו נושא שנדון בבית משפט השלום בירושלים, להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופטת חגית מאק-קלמנוביץ הקדמה : התובע ביטח את רכבו מסוג טויוטה קורולה מ.ר. (להלן: הרכב) 6290210 אצל הנתבעת. הפניה אל הנתבעת היתה בסוף חודש דצמבר 2001, והביטוח נכנס לתוקף ביום 1.1.02. ביום 24.9.02 ארעה תאונת דרכים, שבעקבותיה הוכרז הרכב במצב של אובדן כללי ("טוטאל לוס"). התובע פנה אל הנתבעת וביקש להפעיל את הפוליסה. הנתבעת לא חלקה באופן עקרוני על חבותה כלפי התובע, ושילמה לו את הסכום שאינו שנוי במחלוקת. התביעה נוגעת לרכיבים שונים אשר הצדדים נחלקים בשאלה אם הם מכוסים על ידי הפוליסה בקדם המשפט שהתקיים ביום 11.7.06 נוסחו הפלוגתאות בתיק כדלקמן: האם הובטח לתובעת רכב חלופי, רכב חדש במקרה דנן? האם הובטח לתובע דמי שכיר[ו]ת רכב חלופי ? והאם הנתבעת צריכה לשלם ריבית והצמדה ושכ"ט התביעה לרכב חלופי חדש - חדש תמורת ישן : התובע טוען כי הובטח לו ליהנות מהסדר המכונה "חדש תמורת ישן", דהיינו במקרה של תאונה יוחלף רכבו המשומש ברכב חדש, שערכו כמובן גבוה יותר. הנתבעת טוענת כי הסדר זה קיים לגבי רכב ש"גילו" עד 12 חודש בלבד, ואילו רכבו של התובע היה בן 19 חודש ועל כן ההסדר לא חל עליו. השאלה היא, איפוא, מה נקבע בהסכם בין הצדדים בנוגע להסדר זה גירסת התובע מבוססת על כך שתחולת ההסדר לגביו הובטחה לו על ידי נציג הנתבעת. וכך הוא טוען : בסעיף 4 לתצהירו טוען התובע כי קיבל הצעה מנציג הנתבעת, אלברט נחשונוב, שבה שתי הטבות עיקריות שמשכו אותו לבצע את הביטוח בשירביט: "קבלת פיצוי לרכב לפי ערכו כחדש במקרה של טוטאל לוסט ובתנאי שהרכב עד שנתיים על הכביש, וכן קבלת רכב חליפי מהיום הראשון במקרה של תאונה". בסעיף 5 לתצהיר מתאר התובע כי נחשונוב סירב למסור הצעה בכתב, אך הסכים לשלוח לו ברושור. בברושור (ת/1) צויין במפורש שההטבה של "ישן תמורת חדש" מוגבלת לרכב שגילו עד 12 חודש, והתובע היה מודע לכך ואף שוחח על כך עם נחשונוב. לדבריו, נחשונוב חזר והבטיח כי ההתייחסות היא לשנתיים, אך טען ש"אינו יכול לתת זאת בכתב בגלל נהלי החברה בסך הכל, טוען התובע בסעיף 6 לתצהיר, התקיימו 4 שיחות טלפון בטרם "סגירת" העיסקה, בהן לובנו תנאי הביטוח. בסופו של דבר סוכמה העיסקה, החוזה נכרת והתובע מסר פרטי כרטיס אשראי. אין בתצהיר התייחסות נוספת, חדשה, לגבי תוכן תנאי העיסקה שסוכמו. אין גם התייחסות בשלב זה לשאלה כיצד השלים עם עיסקה בעל פה אשר תנאיה עומדים בסתירה למסמך הכתוב שנשלח אליו, ואם אכן לא הסכים לתנאים שבכתב, כיצד דאג להבטיח שתוכן ההתקשרות יהיה כפי שהבטח לו בעל פה לאחר סיום ההתקשרות התברר לתובע שהנתבעת לא עמדה בכל התנאים שסוכמו: הוא לא קיבל את הנחת הויזה שסוכמה עימו, ועקב כך התקשר, לטענתו, לא פחות מ-6 פעמים לנציגי המכירות (סעיף 8 לתצהיר). על אף שנוכח לדעת כי ההטבה שסוכמה עימו בעת כריתת החוזה לא מומשה, לא טרח לבדוק באותה הזדמנות אם מומשו יתר ההטבות שלא נמסרו לו בכתב. יתר על כן: גם בהמשך, כשקיבל את מסמכי הפוליסה לביתו, התובע לא טרח לבדוק בה נאמר בהם לגבי אותם תנאים, על אף שלדבריו שם לב כי קיבל "מספר מסמכים, שבחלקם סותרים אחד את השני ובחלקם לא מובנים". הוא מוסיף: "לא הייתי בטוח שמה שהובטח לי בעת עריכת הביטוח אמנם קיים שם. המשכתי לנסות ולהשיג את אלברט במוקד טלפונית בשירביט ללא הצלחה. כשניסיתי לדבר עם מוקדנים אחרים במוקד הטלפוני והסברתי את נושאי השיחה, נאמר לי כי המוקדן לא יכול לעזור ועלי לדבר רק עם אלברט" (תצהיר התובע סעיף 9). כבר בשלב זה מעוררת גירסת התובע מספר תמיהות משמעותיות: כיצד זה הסתפק בהבטחה שבעל פה אשר לא רק שאינה מעוגנת, אלא אף עומדת בסתירה למסמך הכתוב שנשלח אליו. גם לאחר שהתגלו אי התאמות, אין התובע פועל לבירור מלא של תנאי ההתקשרות. כאשר הוא פועל, התשובה שקיבל מעמידה את גירסתו כבלתי אפשרית שכן אם אכן קיבל הבטחה לתנאים מסויימים, ברור שעליהם להיות ידועים וברורים לכל עובד של החברה העוסק בעניינו ולא לסוכן אחד בלבד: התובע בסעיף 3 לתצהירו תיאר את מר נחשונוב כמי שהציג עצמו כסוכן ביטוח של שירביט, אשר ההתקשרות עימו היתה על ידי פניה למוקד טלפוני של חברת הביטוח. על כן תנאי הפוליסה שנחתמה באמצעותו היו אמורים להיות ידועים ומוכרים לכל עובדי המוקד. התשובות שקיבל התובע, לדבריו, מיתר המוקדנים, וההפניה אל נחשונוב באופן אישי, כאשר השאלה שבנדון נוגעת לתנאי הכיסוי של הפוליסה, הם כשלעצמם אמורים היו לעורר חשש שמא גם ביום פקודה, כאשר יידרש התובע להפעיל את הפוליסה, יחולו אותם סימני שאלה והתנאים שלטענתו סוכמו עימו לא יוכרו על ידי הנתבעת. אולם התובע לא עשה דבר ולא פעל להבהרת זכויותיו חקירתו הנגדית של התובע מגבירה את חוסר הבהירות בהתייחס לשאלה לכמה זמן הובטח לו הכיסוי של ישן תמורת חדש: פעם הוא טוען כי תוקף ההצעה היה למשך שנתיים, ולאחר מכן מתקן כי ההצעה היתה למשך כל תקופת הביטוח (פרוטוקול עמ' 11, 12, במיוחד עמ' 12 שורה 14 ואילך). כיון שהברושור ת/1 הגביל את תקפה של הטבה זו לרכב חדש בלבד, ומאחר שברור שמדובר בתנאי שיש לו עלות כספית ברורה ומיידית, ועלות זו עולה ככל שמדובר ברכב ישן יותר, הרי שיש לייחס חשיבות לשאלה לכמה זמן הובטחה לתובע הטבה זו, ויש לייחס משקל להעדר גירסה ברורה של התובע בעניין זה זאת ועוד: שיחת החיתום בה נכרת חוזה הביטוח ונמסרו פרטי כרטיס אשראי לחיוב הוקלטה. בשיחה המוקלטת מיום 27.12.01 (על פי התמליל נ/3) נשמע הסוכן כשהוא מוודא עם התובע פרטים שונים, חלקם טכניים (כגון פרטי כרטיס אשראי והסדר תשלומים) וחלקם מהותיים. כך הסוכן מברר פרטים בנוגע לזהותם ומאפייניהם של הנוהגים ברכב, עברו התעבורתי של התובע - בעל הפוליסה, ואילו התובע מיוזמתו ביקש לעשות שימוש בשובר הנחה מחברת ויזה, ציין כי הוא מעוניין בתוספת תשלום עבור "שירות זהב", וכדומה. אילו אכן היו השניים מסכמים על כיסוי של "חדש תמורת ישן", הרי שהיה לכך מן הסתם ביטוי בשלב זה של "סגירת העיסקה", שבו חזרו וסיכמו בקצרה את כל שהוסכם ביניהם. העדר כל התייחסות לנושא בעת הסגירה מעיד על כך שהדבר לא סוכם עמדתי על הקשיים וחוסר הההיגיון בגירסת התובע. אולם הראיות שבפני כוללות גם ראיות מטעם הנתבעת: העד אילן קרויטרו, מנהל מחלקת שיווק ומכירות סוכנים, הצהיר כי באופן רגיל תוספת כיסוי של "ישן תמורת חדש" אמורה להיות מוקלדת על ידי הסוכן עם הקלדת הפוליסה, והיא כרוכה בתוספת מחיר. בפוליסת הביטוח של התובע לא מופיע כיסוי ישן תמורת חדש, ולא שולמה פרמיה בגין כיסוי כזה. התובע בחקירתו הנגדית טען כי סבר שתוספת זו כלולה בהצעה הבסיסית ואינה מהווה תוספת לפרמיה (פרוטוקול עמ' 9). אולם גם אם לא נדרש תשלום נוסף, צריך היה להיות ביטוי להבטחת הסוכן ולקיומו של תנאי כזה גירסת הנתבעת מוסיפה, איפוא, על הקשיים עליהם הצבעתי לעיל. הטענה לפיה הסתפק התובע בהבטחה בעל פה העומדת בסתירה ברורה למסמך הכתוב שהועבר אליו, בלא עיגון כתוב כלשהו, תוך הימנעות מבדיקת הכתוב בפוליסה בעניין זה, והשלמה עם כך שהדבר אינו ידוע לכלל הסוכנים והמוקדנים של הנתבעת - כל אלו הופכים את גירסת התובע לבלתי סבירה. על כן אני דוחה את התביעה בנוגע ל"ישן תמורת חדש" וקובעת כי לא הובטחה לתובע הטבה זו מעבר לאמור בת/1 זכאות לתשלום עבור רכב חלופי : שאלה נוספת השנויה במחלוקת בין הצדדים היא זכאותו של התובע לרכב חלופי החל מהיום הראשון במקרה של תאונה. התובע בסעיף 4 לתצהירו מציין גם הטבה זו כאחד השיקולים שהביאו אותו לבטח את רכבו אצל הנתבעת, אולם שלא כבעניין החדש תמורת ישן, בנושא הרכב החלופי אין הוא מתאר הבהרות ומשא ומתן טלפוני. הנתבעת טוענת כי הטבה זו של רכב חלופי אינה חלה במקרה של תאונת אבדן מוחלט, אלא רק כאשר הרכב מצוי בתיקון לאחר תאונה. היא מבססת את עמדתה על האמור בכתב השירות וי.סי. אר, אשר צורף לפוליסה (נספח ת/2 לתצהיר התובע). אכן, במסמך זה נכתב, בפרק הנושא כותרת "מוסכי הסדר", כי "בעל רכב אשר יתקן את רכבו לאחר תאונה במוסך הסדר, יהיה זכאי לרכב חליפי כעבור 24 שעות". כיון שרכבו של התובע לא תוקן, טוענת החברה כי אינו זכאי להטבה זו כאמור התובע טוען כי ההטבה של רכב חלופי תוארה לו בשיחת הטלפון הראשונית עם נחשונוב והיא שגרמה לו לבחור בנתבעת כמבטחת. הטבה זו מופיעה גם בברושור שנשלח על ידי נחשונוב, ת/1, שם נכתב "רכב חליפי בתאונה: כעבור 24 שעות בלבד במוסך הסדר. בגניבה: החל מהיום השמיני". שני הנוסחים הללו, מלבד העובדה שאינם זהים, ניתנים לפרשנות ביותר מדרך אחת. עולה מהם בבירור כי מי שיתקן את רכבו במוסך הסדר זכאי לרכב חלופי תוך 24 שעות. אולם מהי ה"איפכא מסתברא" של אותה קביעה? מהי ההנגדה הניצבת מולה? הנתבעת מבקשת לפרש את המסמכים כך שכל עוד לא מתקיימים כל התנאים כולם, דהיינו פגיעה בתאונה המתוקנת במוסך הסדר, אין המבוטח זכאי כלל לרכב חלופי. אולם ניתן לפרש את המסמך כך שהדגש הוא על קבלת הרכב תוך 24 שעות. דהיינו: מבוטח שאינו עומד בכל התנאים ולא מתקן את הרכב במוסך הסדר, יהיה זכאי לרכב חלופי, אך לאו דוקא תוך 24 שעות לאפשרות הפירוש השניה ניתן למצוא תימוכין בטקסטים עצמם: הברושור ת/1 מתייחס לרכב חלופי בתאונה ובגניבה, וניתן ללמוד ממנו על כך שהזכאות קיימת בכל מקרה של תאונה או גניבה, והשוני הוא רק במועד קבלת הרכב החלופי, האם תוך 24 שעות אם לאו. בשולי הדברים אעיר, אף כי הדבר אינו נוגע ישירות לתיק שבפני, כי מסמכי הנתבעת אינם מציגים תשובה חד משמעית לשאלה מה זכותו של מבוטח שמתקן את רכבו במוסך שאינו בהסדר. פרשנות הנתבעת מביאה לכאורה למסקנה שגם במקרה כזה אין המבוטח זכאי לרכב חלופי כלל, וספק אם ניתן לראות כסבירה את התוצאה של העדר כל זכות לרכב חלופי רק עקב כך שהתיקון אינו נעשה במוסך הסדר. כך, ניתוח זה אף הוא מביא למסקנה כי פרשנות הנתבעת למסמכים כך שעצם הזכאות לרכב חלופי כלשהו מותנית בתיקון הרכב במוסך הסדר אינה פשוטה לכאורה ניתן למצוא היגיון מסויים בפרשנות המוצעת על ידי הנתבעת, לפיה במקרה של אבדן מוחלט אין כלל זכאות לרכב חלופי, שכן במצב זה אין צורך בתיקון הרכב, ובאופן תיאורטי בעל הרכב יכול לרכוש רכב חדש תוך זמן קצר ואינו נזקק לרכב חלופי. עם זאת, ברור שקניית רכב חדש היא עסקה האורכת פרק זמן מסויים, לכל הפחות ימים אחדים, שבהם אין למבוטח רכב אחר. על כן לא ניתן למצוא גם בכך תמיכה חד משמעית לפרשנות זו או אחרת. גם הכלל הפרשני של פירוש מסמך נגד המנסח פועל במקרה זה נגד עמדתה של הנתבעת על אף האמור, אינני סבורה שיש הכרח בהכרעה בשאלה זו. שכן בעקבות פניותיו של התובע הסכימה הנתבעת, במכתבו של נציב תלונות הציבור שלה מיום 10.10.02 (נספח ת/4 לתצהיר התובע), לאשר לתובע, לטענתה לפנים משורת הדין, 4 ימי רכב חלופי. התובע לא הוכיח כלל כי עשה שימוש ברכב חלופי לתקופה כלשהי. את הסכום הנתבע בעילה זו הוא קובע על פי המחירים המקובלים לטענתו, ללא צירוף חשבונית, קבלה או הצעת מחיר. יתר על כן: התובע נמנע מלצרף גם ראיות להוצאות שנגרמו לו עקב שימוש בתחבורה ציבורית או נזקים אחרים שנגרמו לו בשל העדר הרכב. הוא אף נמנע לפרט מתי בדיוק רכש לבסוף רכב אחר, כך שלא הוכח כי נגרם לו נזק כלשהו כתוצאה מכך שלא עמד לרשותו רכב התביעה שבפני אינה תביעה לאכיפה או לביצוע של הוראות הפוליסה בדבר רכב חלופי, כי אם תביעה כספית. בנסיבות העניין, כאשר התובע לא עשה שימוש כלל ברכב חלופי, ולו לתקופה בה אושר לו שימוש כזה, הרי שאין הוא זכאי להחזר תשלום עבור הוצאה שלא הוציא בפועל או לפיצוי על נזק אשר לא הוכח שנגרם לו. כאמור התובע נמנע גם מהבאת ראיות לנזקים או להוצאות שנגרמו לו עקב העדר רכב חלופי, כגון שימוש בתחבורה ציבורית. על כן אני דוחה את התביעה בעניין זה בלא צורך בהכרעה חד משמעית בדבר חובתה של הנתבעת לשלם עבור הוצאה זו תשלום הסכומים שאינם שנויים במחלוקת : אירוע הביטוח, התאונה, ארע ביום 24.9.02 והרכב הובא למוסך בשעות הלילה לאחר התאונה. התובע בתצהירו מפרט כי בתאריך 25.9.02 הגיע למוסך והגיש את תביעתו לנתבעת. לדבריו בין התאריכים 26.9.02-6.10.02 פנה פעמים רבות אל הנתבעת ואל הסוכנת בסניף ירושלים בנוגע לרכב החלופי, ולאחר מכן ניהל התכתבות עם הנתבעת והעלה תלונות שונות. על פי האמור בסעיף 17 לתצהירו, רק ביום 26.11.02, למעלה מ-60 יום לאחר התאונה, קיבל המחאה בסכום חלקי של 71,638 שקלים. סכום זה חסר, לטענת התובע, גם משום שאינו מבוסס על "ישן תמורת חדש" וגם מפני שנוכה ממנו סכום של 12,642 בשל "עבר ביטוחי", על אף שבמועד החיתום העביר התובע לנתבעת אישורים על העדר תביעות בשניים האחרונות. כמו כן הופיע על גב ההמחאה סעיף "העדר תביעות", דהיינו התחייבות של מפקיד ההמחאה כי תמורת הפקדתה מוותר המקבל באופן סופי ומוחלט על כל תביעה ודרישה שיש לו בנושא. התובע החזיר את ההמחאה לנתבעת בצירוף הערותיו והשגותיו ביום 10.12.02, ממשיך התובע בסעיף 20 לתצהירו, העבירה הנתבעת אליו את אותה המחאה עם אותה הערה, בצירוף מכתב הקובע כי מדובר בסכום שאינו שנוי במחלוקת. אך לדבריו לא צויינה בשום מקום זכותו להמשיך ולתבוע אם יפקיד את ההמחאה ועל כן הוא נמנע מלעשות בה שימוש. בסופו של דבר שולם סכום של 72,389 שקלים ביום 3.11.05. סכום נוסף של 12,642 שקלים שולם לתובע ביום 5.3.06, לאחר שהתובע נענה לבקשת הנתבעת להמציא לה פעם נוספת אישורים על העדר תביעות בשנים קודמות הנתבעת השיבה לעניין זה בתצהירו של מר טל ניצן, עובד מחלקת התביעות שלה. על פי האמור בתצהיר, ביום 10.12.02 נשלח אל התובע מכתב מאת מחלקת התביעות של הנתבעת ובו נכתב מפורשות כי מועברת לתובע המחאה בגין הסכומים שאינם שנויים במחלוקת בסך של 71,638. במכתב מיום 10.12.02 מאת מנהלת מחלקת תביעות, שצורף לתצהירו של מר ניצן, נכתב כי מקרה הביטוח דווח לחברה ביום 25.9.02, מסמכי הרכב נחתמו על ידי התובע ביום 6.10.02, וביום 27.10.02 הוצאה ההמחאה. על כן, קובע המכתב, התביעה סולקה תוך 3 שבועות מיום המצאת המסמכים, וטענת האיחור נדחית על ידי החברה בנוגע לפער הנובע מאי הוכחת העדר תביעות, אני סבורה כי די בתשלום הפרשי ההצמדה לתובע. אמנם יתכן שהיה בדרישת הנתבעת לקבל אישורי העדר תביעות משום הכבדה מסויימת על התובע, אשר לטענתו שלח כבר את האישורים בעת החיתום. אולם אין מדובר בקושי ממשי. בהתחשב בכך שבשנים קודמות היה התובע מבוטח בחברות אחרות ולא אצל הנתבעת, כך שתוכן המסמכים לא היה בידיעתה שלה, אינני סבורה שהבקשה לקבל את המסמכים פעם נוספת היא בלתי סבירה, וניתן היה לצמצם למינימום את העיכוב בתשלום אילו בחר התובע לשתף פעולה במקום להטיח האשמות שונים הדברים בנוגע לתשלום יתרת הסכום שאינו שנוי במחלוקת: ב"כ התובע מבקש לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת בהתאם לסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח התשמ"א- 1981. סעיף זה מאפשר לחייב מבטח בביטוחים אישיים שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב במועדים בהם היה עליו לשלמם, בריבית בשיעור עד פי שלושה מהריבית הקבועה בחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961. התובע הפנה לפסקי דין שניתנו בת"א (ת"א) 40275/04, ענבל אוזן נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, וכן לת"א (ראשל"צ) 3510/04, נחום אופיר נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ הנתבעת טוענת כי אין מקום לחיוב כזה, הנושא אופי של סנקציה ויש להותירו למקרים מיוחדים ונדירים של חוסר תום לב בסירוב המבטח לקיים את חיובו, כפי שנקבע בין היתר ברע"א 2244/04, ר.ד. משקאות גורמה בע"מ נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2004(4), 2013, וברע"א 3121/04, מנחם עברוני נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2005(2), 1801. לטענת הנתבעת, מקור המחלוקת בהתנהלותו של התובע. התובע קיבל המחאה מהנתבעת, להמחאה צורף מכתב נלווה הקובע כי מדובר בסכום שאינו שנוי במחלוקת, והוא נמנע מלהפקידה, על אף שיכול היה להוועץ בעו"ד, להפקיד את ההמחאה ולהמשיך לתבוע את הסכומים השנויים במחלוקת אני דוחה את טענות הנתבעת בנושא זה: ראשית חטאת - בעובדה שעל אף שהנתבעת היתה מודעת למחלוקת בינה לבין התובע, היא העבירה לו המחאה שכללה את הסכום שאינו שנוי במחלוקת כשעל גבה מופיעה התחייבות להעדר תביעות. אם מדובר, כטענת הנתבעת, בנוהל קבוע שלה, הרי שזהו נוהל נפסד. אדם מן השורה הנדרש לחתום על המחאה כזו עומד בפני התלבטות. זכותו ואפשרותו ליהנות מהכסף המגיע לו נפגעת. הטענה כאילו היה על הנתבע להיוועץ בעו"ד ולהפקיד את ההמחאה אינה יכולה לעמוד, ראשית משום שלא ניתן להטיל על המבוטח חובה להיוועץ בעו"ד קודם שהוא מפקיד תשלום שאינו שנוי במחלוקת, על הטרחה והעלות הכספית הכרוכה בכך, ושנית משום שגם ייעוץ משפטי אינו יכול להבטיח העדר סיכון, והמבוטח אינו יכול לראות עצמו כמי שמשוחרר כליל מן האפשרות שטענה זו תעלה נגדו בהמשך ההליכים, גם אם נועץ בעו"ד מבחינת הנתבעת, המצב של העברת תשלום חלקי שאינו שנוי במחלוקת בעוד יתרת החוב מצויה בהתדיינות אינו מצב נדיר או כזה שלא ניתן לצפותו, והוא עשוי להתעורר לעיתים תכופות. על כן, על הנתבעת להיערך ולפעול באופן כזה שיאפשר לה לשלם למבוטחים את הסכום שאינו שנוי במחלוקת מבלי לפגוע בזכותם וביכולתם להוסיף ולתבוע. העובדה שההמחאה שנשלחה אל התובע פעמיים כללה דרישת התחייבות להעדר תביעות מעוררת חשש שמדובר בנסיון מכוון למנוע ממבוטחים למצות את זכויותיהם בענייננו, הסיבה לכך שהתובע נמנע מהפקדת ההמחאה היתה ידועה היטב לנתבעת, שכן בשלב שלאחר התאונה התובע גיבה את כל מעשיו בפניות רבות, בכתב ובעל פה, כולל מכתבים ארוכים ומפורטים למנכ"ל החברה, כפי שניתן לראות מהנספחים לתצהירו. הסתמכותה של הנתבעת על המכתב שנשלח אל הנתבע ביום 10.12.02 (נספח ת/8 לתצהיר התובע) אינה מועילה, כל עוד לא הובהר לו במפורש שהוא זכאי לפדות את ההמחאה מבלי לפגוע בזכותו להוסיף ולתבוע. שכן במכתב נאמר כי ההמחאה נשלחת כסכום שאינו שנוי במחלוקת, אך לא נאמר בו במפורש כי הפקדת ההמחאה אינה שוללת את אפשרותו התביעה. כשם שתניית העדר התביעות על גב ההמחאה היא מפורטת, ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים, כך צריכה להיות גם ההבהרה המבטלת אותה, ואין די בקודים המובנים למשפטנים או ליודעי ח"ן בלבד את כל העובדות שהזכרתי כאן יש להביא בחשבון בנוגע לשאלה אם ראוי להטיל על הנתבעת ריבית מיוחדת על פי סעיף 28א' הנ"ל. על אלה יש להוסיף גם את משך העיכוב, לתקופה של כ-3 שנים, שלא היתה דרושה לעריכת בירורים כלשהם, אשר הגיעה לסיומה רק לאחר הגשת התביעה לבית המשפט. בנסיבות אלו אני סבורה שיש להחיל על הנתבעת את סעיף 28א הנ"ל, כך שתשלם לתובע ריבית מיוחדת בשיעור של כפל הריבית הקבועה בחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961 סיכום : הנתבעת תשלם לתובע ריבית מיוחדת בשיעור של כפל הריבית הקבועה בחוק פסיקת ריבית והצמדה, בהתייחס לסכום של 72,389 שקלים, לתקופה שמיום 6.10.02 (מועד קבלת התביעה לגירסת הנתבעת) עד מועד התשלום בפועל, ביום 3.11.05. סכום זה ישולם תוך 30 יום וישא ריבית והצמדה כדין מיום פסק הדין עד התשלום בפועל. יתר חלקי התביעה נדחיםעמוד השדרהפוליסהשיקיםכאבי גב / בעיות גבחברת ביטוח