סירוב נושים לקבל כספים לקופת הפירוק

החלטה אני חייבת לפתוח ולומר שאני מסכימה בכל פה ובכל לב עם דבריה של ב"כ הכנ"ר לעניין הבא; אני יכולה להעיד על עצמי שראיתי כבר אין ספור תיקי פירוק. ואומנם לא בכל יום מזדמן בעל מניות בחברה שיכול בהחלט להמלט מאימת הדין שכן הוא יושב בחו"ל והוא מציע הצעת הסדר בסכום של 400,000$. אני מסכימה גם עם ב"כ הכנ"ר כי לא בכל יום מזדמן להפגש עם נושים שמסרבים לקבל 400,000$ לקופת הפירוק. יותר מכך, שמעתי כאן התנגדויות במיוחד של חברת מתמור כי אם ישולם סכום נוסף של 100,000$ היא תסיר את התנגדותה. קרי, אין לה התנגדות עקרונית להזרמת סכום כסף לקופת הפירוק אלא עכשיו אנו עומדים בשלב של מקח וממכר, שהיא דבר לגיטימי בפני עצמו אך לא בנסיבות המוצעות כאן. הנושים המתנגדים להסדר הם נושים שבעצם מבחינה מסויימת, כך לדעתי, קיבלו כסף ממקור לא כל כך צפוי והם רוצים מסיבות לגיטימיות לכשעצמן לקבל יותר. לגופו של עניין; מדובר בבקשה להסדר נושים חלקי, וההדגשה היא על המילה הסדר חלקי. החברה נכנסה להליכי פירוק. חלק מהנושים טענו כלפי נושאי המשרה לשעבר, טענות קשות של מצבי שווא ומירמה. המפרק, לאחר שבדק את הטענות, טוען כי לא מצא בהן ממש, וכי הקריסה היתה קריסה "כלכלית נטו". התנהל מו"מ בין הצדדים שהבשיל לכדי הצעת הסדר חלקי לפיו נושאי המשרה יזרימו לקופת הפירוק סכום של 400,000$ מכיסם האישי בתמורה, יוותרו הנושים על כל טענה בדבר חבות אישית של נושאי המשרה לחובות החברה. כמו כן מתברר כי באסיפת הנושים תמכו בהסדר כ- 63% נושים מסך הנשיה המיוצגת. נושים אחרים הודיעו כי ישקלו את העניין ויתנו תשובה לאחר מכן, נושים אלה יקראו על ידי בהמשך "המשיבים". משיבה 2 קרגיל שטענה לנשייה בהיקף נכבד של כ- 25% התנגדה להסכם, וכמוה התנגדו נושים קטנים יותר. ביום 18.4.01 יום לפני הדיון הגיעה הודעה מטעם המפרק לפיה דחה לחלוטין את הוכחת החוב של קרגיל. דבר זה, יש לציין, מעלה את אחוז ההסכמה ככל הנראה אל מעבר ל- 75%. בבקשה שהגישה קרגיל הודיעה על כוונתה להגיש ערעור על החלטת המפרק תוך הסכמה עם המפרק כי יהיה מוכן להאריך את המועד מ- 45 יום, בלא הגבלת זמן. סעיף 350 ט' לפקודה מדבר בין היתר על "הערך המיוצג בהצבעה" וזאת לעניין אחוז ההצבעה. עולה כאן השאלה מה פירוש המילים או הביטוי "הערך המיוצג בהצבעה" המפרק טוען כי מדובר אך ורק בנושים שנוכחים באסיפה ומצביעים בה ומסתמך בדבריו גם על דעתו של דר' בהט קרי, אין להתחשב בנמנעים. משיבה 2 טוענת בדיוק את ההיפך. הגם שדברים אלה לא יכריעו את הכף כיוון שלבית המשפט שיקטול דעת גם על פי סעיף 350 ט' בעיני יש בעייתיות מסויימת בדעתם של המפרק ודר' בהט. אינני בטוחה כי דעתם מתיישבת לחלוטין עם לשון סעיף 350 ט' ועם תכליתו. לשון הסעיף מדברת מפורשות על הסכמה, קרי, יש צורך כי 75% מהנושים יסכימו בפועל להסדר. עולה מלשון הסעיף כי אין להתחשב בנושה שנעדר מאסיפה או נושה אשר קבע במפורש כי "אין לו עמדה" נדמה לי כי בשום פנים ואופן אין להסיק גזרה שווה לגבי נושה שהיה נוכח, והודיע כי בכוונתו לשקול את המשך דרכו. אולם כל זאת אם עשה זאת במסגרת זמן סביר. אם נושה כזה מחליט, מאוחר יותר להתנגד יש אולי מקום לראותו כמי שהתנגד באסיפה עצמה. נראה כי תוצאה אחרת עלולה להוביל למצב אבסורדי בו במקרים מסויימים מיעוט מובהק מקרב הנושים יהיה מסוגל להכתיב הסדר נושים ליתר בעלי החוב למרות שאלה השתתפו באסיפה. הדבר עלול להוביל להחלטות חפוזות ולא מבוססות, אולי, מצדם של נושים דבר שאיננו רצוי באופן מובהק מבחינת מדיניות משפטית. אני סבורה כי המסקנה המחייבת היא כי אילו היתה הוכחת החוב של משיבה 2 מתקבלת לא ניתן היה לקבל את הצעת ההסדר בהעדר רוב של 75% כנדרש בסעיף 350 ט' לחוק החברות. על פניו נראה כאילו בכך נסתם הגולל על הבקשה שבפני, אך לא כך; מרגע שנדחתה הוכחת החוב משיבה 2 איננה נחשבת עוד או אין לה מעמד עוד כשל נושה ובלעדיה נראה כי ההסדר עומד בתנאי סעיף 350 ט' הנ"ל. כל זאת בכפוף לזכות הערעור שלה על החלטת המפרק. אילו היה מצב בו דיון זה נערך כאשר תלוי ועומד ערעורה של משיבה 2 יתכן והמצב היה מסתבך ויתכן והיה צורך לדחות מתן ההחלטה עד להחלטה באותו ערעור או יתכן לאחד את שניהם. אולם, לא כך הם פני הדברים. במקרה שבפני החליטה המשיבה 2, קרגיל, מרצונה הטוב והחופשי לדחות את הגשת הערעור וזאת למרות שהיא ידעה על הדיון היום. לא זאת אלא אף זאת, עו"ד בבלי הודיעה היום כי על ההחלטה לדחות את הוכחת החוב נודע לה כבר בחודש דצמבר 2000. היום אנו עומדים כ- 5 חודשים לאחר שקרגיל יודעת על דחיית הוכחת החוב ועדיין כאן היום באולם היא מבקשת אורכה. עם כל הכבוד אני סבורה כי מלכתחילה לא היה מקום כי המפרק יסכים למועד בלתי קצוב להגשת ערעור על דחיית החוב. אני סבורה כי למרות זאת משלא נתבקשה דחיית הדיון היום הדבר הבסיסי שהיתה צריכה לעשות קרגיל הוא לדאוג שהערעור יוגש לפחות עד לדיון היום. משלא הוגש הערעור עד לדיון היום הרי שלצורך ההצבעה על הצעת ההסדר החלקית העומדת לדיון היום אין לקרגיל מעמד של נושה ולכן נראה על פניו כי למפרק יש הרוב הדרוש כדי לאשר את ההסדר. אני מוצאת לומר כי כנראה, ורק כנראה, לא בכדי גילה המפרק "אדיבות ורוחב לב" והסכים לדחיה לא מוגבלת של הערעור - אולם אין במעשה זה כל פסול שבדין ומשהתרשלה המשיבה 2, קרגיל, ולא הגישה ערעור בזמן אין לה להלין אלא על עצמה. יחד עם זאת, אני מוצאת להוסיף כי הפגיעה בקרגיל איננה קריטית. אין מדובר בהסדר נושים סופי המכריע ומסיים את הפרשה כולה תוך קביעת חלקו ונתחו הסופי של כל נושה. מדובר בהסדר חלקי בו מזרימים בעלי העניין סכום ניכר ונכבד לקופת הפירוק בתמורה לוויתור של הנושים על זכות התביעה האישית נגדם (אשר אליבא דה-המפרק סיכוייה אינם מזהירים) - לכן גודל התביעה ועוצמתה בקרגיל אם יאושר חובה בסופו של דבר, היא פחותה. אשר להתנגדויותיהם של הנושים האחרים; הנושים האחרים שמתנגדים להסדר מתנגדים לו כיוון שהוא איננו טוב מספיק. הוא איננו מפצה אותם על נזקיהם. לדעתם על נושא המשרה להוסיף עוד כסף. כמו כן הם מעלים כנגד בעלי המשרה טענות מירמה. אני חייבת לציין ולומר כי בחומר המונח בפני, ואין לו לדיין אלא מה שבפניו, טענת המירמה נטענת בעלמא (לדעת המפרק היא גם איננה מבוססת). יתר הטיעונים אין בהם כדי להפוך את החלטת הרוב שכן אין הם נוגעים אלא לכדאיות ההסדר. בשום פנים ואופן אין מדובר בעילות בגינן יכול וצריך בית המשפט, כך לדעתי, להתערב בשיקול הכלכלי של רוב הנושים ולהפוך את החלטתם. סוף דבר שאני מחליטה לקבל את עמדת המפרק, אליה כאמור הצטרף גם כונס הנכסים הרשמי ואני מאשרת את ההסדר החלקי כפי שהוצע. בשולי החלטה זו אני מוצאת לחזור על שאמרתי בע"פ והצעתי לפרקליטי קרגיל לו היתה מועלות הצעה להפקיד ערבות בנקאית על סך 400,000$ יתכן והיה מקום לעכב את אישור ההסדר החלקי. אולם משאני שוקלת מהבחינה הכלכלית את הסיכון שאני מטילה על קופת הפירוק בכך שאשהה את אישור ההסדר ובכך יתכן ואסכן את ההכנסה של 400,000$ לקופת הפירוק הרי ששיקול זה גובר. אין צו נוסף. פירוק חברהנושה