גזר-דין 1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בשלוש עבירות של השפעה בדרכי תרמית על שעריהן של ניירות ערך, לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, תשכ"ח1968-. ואלו הן עובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם: א. הנאשם הוא פעיל בשוק ההון, לשעבר מנהל תיקי השקעות, שפעל, בין היתר, במניה של חברת מלי לייזרים (1992) בע"מ (להלן: "מלי"), דרך חשבון ני"ע של אביו. הנאשם החזיק בעצמו מניות של מנית מלי, שסחירותה בשנת 1998 היתה דלה. המניה נסחרה בבורסה בשיטת הרצף. ב. ביום 25.10.98 נתן הנאשם מהחשבון של אביו שבשליטתו שתי פקודות נוגדות: האחת לקניית 10 מניות מלי בהגבלת שער של +9.88%, ומנגד פקודה למכירת אותה כמות של מניות באותה הגבלת שער. יצויין כי שווי כל פקודה היה פחות מ- 10 ש"ח, ואולם באותה תקופה לא היתה מגבלה על גובה הפקודה שניתן לתת בשלב הטרום פתיחה (להבדיל מהשלב הרציף הבא לאחריו). פקודות נוגדות אלו ניתנו בשלב הטרום פתיחה, שבו מתבצע מסחר רב-צדדי, ואשר תנודת השער המרבית בו היא 10%. כתוצאה מפקודות נוגדות אלו, נפגשה הוראת הקניה של הנאשם עם הוראת המכירה שלו, באופן שהעלה את שער הפתיחה של המניה בכ- 10%. הנאשם נתן את ההוראות הנוגדות מתוך מטרה בלעדית להעלות את שער המניה בשלב הפתיחה. בהמשך אותו יום מסחר, גרם הנאשם לעלייה נוספת בשערה של מניית מלי, כאשר נתן בשלב המסחר הרציף שתי פקודות נוגדות לקניה ולמכירה של מניות בכמות של 19,000 ע.נ.; שתי הפקודות ניתנו באותה הדקה, בהגבלת שער של עשרות אחוזים. כתוצאה מכך סחר למעשה הנאשם עם עצמו באותו יום, והביא לידי כך שפקודת המכירה שלו נפגשה עם פקודת הקניה שלו, והשער הועלה בדרך זו ב- 34.8%, מעבר לעלייה שהנאשם גרם לה בשלב הפתיחה. סך הכל העלה הנאשם את שער המניה באותו יום ב- 48.15%, כשהוא יוצר מחזור מסחר מלאכותי, ומצג שווא לגבי המשקיעים האחרים בבורסה, שאינם ערים לפעולות הקניה והמכירה הפיקטיביות של הנאשם. לסיום פעילותו באותו יום מסחר, ניסה הנאשם לממש את הרווח הנובע מהעלאת השער המלאכותית שביצע, כאשר ניסה למכור בשער הנעילה כמות של 6,000 ע.נ.; הנאשם לא הצליח במזימתו זו. ג. ארבעה ימים לאחר מכן, ביצע הנאשם עבירה נוספת של השפעה בדרכי תרמית על שערה של מניית מלי. הנאשם נתן הוראת מכירה של מניה אחת ע.נ., בהגבלת שער של +8.05%, ומטרתה היחידה היתה להעלות את שער המניה. הנאשם הצליח להשיג את מטרתו זו, שכן הוראת הקניה שהעביר סמוך מאוד לסיום שלב הטרום פתיחה, נפגשה עם הוראת מכירה של גורם אחר, והביאה לידי כך ששער הפתיחה, ואף הנעילה (בהעדר מסחר נוסף באותו יום) עלה ב- 8.05%. 2. לגבי העבירה נשוא האישום השני, קרי: מתן פקודת קניה של מניה בודדת על מנת להעלות את השער, ציין ב"כ התביעה כי מדובר בתופעה מוכרת שהרשות לניירות ערך נלחמת בה, אך זו ההרשעה הראשונה בבית משפט בעבירה זו. גם ב"כ הנאשם ציין כי מדובר בעבירה מאוד נפוצה, ולצורך כך הגיש את רשימת הפקודות שניתנו בשני ימי המסחר נשוא כתב האישום (מוצגים ו'-ז'), ממנה עולה שכמה וכמה גורמים קנו כמות קטנה ביותר של מניות - לטענתו בנסיבות הדומות לאלו שבהן פעל הנאשם. ואולם לא ניתן לדעת מה הביא כל אחד מאותם גורמים לפעול כפי שפעל, וטענתו של הנאשם כי "כך עושות כולן" - לאו הגנה היא. 3. לגבי האישום הראשון, המתייחס לפעילות הנוגדת של הנאשם במסחר, טען ב"כ הנאשם כי הדבר נבע ממצב נפשי בו היה נתון הנאשם, כאשר נוכח ששיטת המסחר החדשה שהונהגה, קרי: שיטת הרצף, פגעה קשות במניותיו, אשר הפכו לחסרי סחירות כמעט לחלוטין. לצורך כך הגיש הנאשם את המוצגים א'-ג' המראים את השינויים בשיטה, והשפעתם על המסחר במניה. חלק מתנאי אותה שיטה שונו לאחר ביצוע העבירות, וב"כ הנאשם טען כי כיום לא יכול היה הנאשם לבצע עבירות אלו, וכי במועד ביצוען הוא נגרר לעבור את העבירות שעבר בשל חוסר יכולת לממש את מניותיו. לטענת ב"כ הנאשם - לא פחות ולא יותר - נושאת הבורסה באחריות שווה לזו של הנאשם לגבי ביצוע העבירות שעבר, וזאת בשל הנהגת שיטת מסחר פגומה, שהנאשם היה קורבן שלה. בקיצור: השיטה אשמה - לא הנאשם. טענה זו קשה לקבל אפילו לעניין העונש. כאשר מונהגת שיטת מסחר חדשה, ברור שיש בה חסרונות אשר יוסרו במהלך הזמן עם שיפור השיטה. הסוחרים בבורסה אינם יכולים ליטול את החוק לידם, ולהחליט שהם מבצעים עבירות כדי לנטרל את מה שנראה להם כחסרונות של שיטת המסחר החדשה. באותה מידה אין זה רלבנטי מה היה קורה לו היתה השיטה מתוקנת קודם לכן, לפני שהנאשם עבר את העבירות בהן הורשע. הנאשם, כמי שפעיל בשוק ההון 24 שנים, בוודאי הבין שמעשיו פוגעים במשקיעים תמימים מן הציבור, שאין להם כל אחריות לטענות שהעלה כנגד השיטה. לא מיותר להוסיף בעניין זה כי הנאשם - יותר משהיה קורבן לשיטה - ניצל את הפרצות הקיימות בה, כפי שתואר לעיל. 4. עוד טען ב"כ הנאשם כי מעשיו לא גרמו נזק כלשהו למשקיע ספציפי, וגם שער המניה חזר מהר מאוד לשער שהיה לפני שהנאשם השפיע על תנודתו. ואולם, הנזק שגרם הנאשם במעשיו איננו בהכרח למשקיע ספציפי זה או אחר, וגם לא ניתן לכמת נזק זה, או לכוונו למשקיע מסויים. מעשים מסוג זה שעשה הנאשם חמורים בעיקר משום שהם פוגעים באמון הציבור בבורסה, ובמהלך המסחר ההוגן (ראה הפסיקה להלן). 5. בהתאם להסדר הטיעון בין הצדדים עתרה התביעה להטלת עונש מאסר בפועל של ששה חודשים, בנוסף למאסר על תנאי וקנס משמעותי. הסנגור עתר להטלת מאסר על תנאי וקנס סימלי, בשל הנסיבות שפורטו לעיל, אשר נוגעות לשיטה החדשה שהונהגה. נימוקים נוספים לקולא הם הודאתו של הנאשם בעבירות שביצע כבר בחקירתו ברשות לניירות ערך, תוך שיתוף פעולה עם החוקרים. עוד התייחס ב"כ הנאשם למצבו הרפואי של הנאשם (מוצג ד'), אשר סובל מבעיות לב ועבר צינתור. בנוסף ציין ב"כ הנאשם את מצבו הכלכלי. אשתו של הנאשם עובדת כקוסמטיקאית, והוא אב לשלושה ילדים. הוא עצמו עובד כיום כשכיר בחברה שלו (מוצג ה'). 6. אשר לפסיקה הרלבנטית לעבירה של השפעה בדרכי תרמית על תנודות שער ניירות ערך לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, הבהיר כבוד הנשיא א. ברק בע"פ 5052/95 ואקנין נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 642, בעמוד 653, בהתייחסו להוראת סעיף 54(א) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח1968-: "הוראה זו באה להגן על הציבור הרחב בכלל, ועל ציבור המשקיעים בפרט, מפני תרמית בניירות ערך. היא נועדה להבטיח הגינות במסחר בניירות ערך. היא באה למנוע יתרון בלתי הוגן. היא באה לאפשר קיומו של שוק ניירות ערך משוכלל ובורסה תקינה. היא מכוונת להבטיח מידע אמין אשר יאפשר הערכת הסיכון והסיכוי בכל השקעה. היא מבוססת על הצורך לקיים את אמון הציבור בשוק ניירות הערך. אכן, מטרתו של סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך היא להבטיח, ככל שניתן, מודעות של הצדדים לעיסקה בניירות ערך לעובדות הרלוואנטיות המהותיות שביסודה, בלי שצד אחר ינצל באורח בלתי לגיטימי יתרון שיש לו על פני הצד האחר. ודוק: סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך לא בא להבטיח השקעות מוצלחות; הוא לא בא למנוע מעשי טיפשות וסכלות; הוא לא בא להסיר סיכונים טבעיים המונחים ביסוד השקעות כספיות. כל מטרתו של סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך היא לאפשר הכרעה ראציונאלית, על בסיס מידע גלוי ונאות (ראה ע"א 5320/90 א.צ. ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ נ' רשות ניירות ערך (1)". בהמשך פסק דינו הנ"ל אמר כבוד הנשיא ברק לגבי המעשה של השפעה בדרכי תרמית על תנודות שעריהן של ניירות ערך לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך: "יש בו כדי להתנגש עם כל אחת מההגבלות המונחות ביסוד האיסור. הוא פוגע בהגינות של המסחר; הוא מבוסס על העדר גילוי ועל קביעת מחיר שאינו משקף כל תחזית כלכלית; הוא פוגע באמון הציבור בשוק ניירות הערך, שכן הוא ירתיע משקיעים פוטנציאליים מלפנות לשוק ניירות הערך מחשש שמחיר המניה אינו משקף תחזית כלכלית אלא פעולות מלאכותיות שנעשו ואשר בגינן נקבע מחירו של נייר הערך ... אכן, 'בסיס הפעולה הכלכלי של בורסה לניירות ערך וסימן ההיכר לקיומו של שוק תקין והוגן הוא קיום שוק חופשי, שבו נקבעים שערי ניירות הערך על ידי כוחות היצע וביקוש ללא השפעה מניפולטיבית מלאכותית ופעילות של אנשי פנים' (י. ניצני ו-ד. קרת, 'הבורסה לניירות ערך והמערכת השיפוטית - הטיפול במניפולציה בניירות ערך', עיוני משפט ט"ו (תש"ן) 609)". 7. ברע"פ 2184/96 חיים חרובי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 114, פסקה 10, שב כבוד הנשיא א. ברק והתייחס לעבירה לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, באומרו: "מטרתה של הוראה זו להגן על הציבור. ההוראה נועדה להבטיח הגינות במסחר בשוק ניירות הערך. היא מבקשת להבטיח את אמון הציבור בשוק ניירות הערך (ראה ע"פ 5052/95 ואקנין נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 642, 653). מטרתה של ההוראה אינה למנוע כל סיכון מהשקעות בשוק ניירות הערך. מטרתה היא להסיר סיכונים לא טבעיים שמקורם בעיוותים ובפער מידע הקיימים בשוק (השווה ע"א 5320/90 ברנוביץ נ' רשות לניירות ערך, פ"ד מו(2) 818, 830; ע"א 218/96 ישקר בע"מ נ. דיסקונט השקעות בע"מ, טרם פורסם). מכאן האיסור שההוראה מטילה על מניפולציה. מטרתה של הוראה זו היא הגנה על המשקיע הסביר ועל רציונאליות ושקיפות המידע שהוא מקבל לשם גיבוש החלטותיו ופעולותיו בשוק ניירות הערך (ראה רע"פ 4827/95 פולק נ. מדינת ישראל, טרם פורסם). היא באה לקדם את יעילותו של שוק ניירות הערך. אכן, סעיף 54(א) לחוק בא להרתיע גורמים מיצירת עיוות בהליך קבלת ההחלטה של המשקיע הסביר (ראה ע"א 1828/93 רשות לניירות ערך נ. גיבור סברינה, פ"ד מט(3) 177, 186)". העונש שהוטל על הנאשמים בעבירה הנ"ל במקרה זה היה 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, וקנסות בשיעור של 50,000-20,000 ש"ח. 8. בע"פ 1085/95, 1806 טמפו נ. מדינת ישראל (דינים ועוד) אמר כבוד השופט ד"ר ע. מודריק: "הפעילות בשוק ההון בישראל מוסדרת באמצעות חוק ניירות ערך. אחת מתכליותיו היא לעודד השקעה בניירות ערך. לית מאן דפליג כי תנאי מוקדם לעידוד הציבור להשקעה הוא נטיעת אמון בציבור ביכולתו של השוק להשיג את יעדיו. תהא התכלית של גיוס הון לקידום יוזמות כלכליות נעלה ככל שתהא, הדבר לא יצלח אם לא מונח דעת המשקיע שהשוק יהווה עבורו אפיק חסכון או אפיק להשקעה נושאת פירות. אמון המשקיע בכך, מותנה בבטחונו שהשוק מתנהל ביושר ובהגינות; שאין הוא משמש כלי משחק בידי בעלי הון או "מקורבים" או גורמים מתוחכמים המאחזים את דעתו במראית עין שאין תוכנה כברה." העונש שהוטל במקרה זה על הנאשם לוינהר שהורשע בעבירה של השפעה בדרכי תרמית על שער ניירות ערך היה 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, וקנס בשיעור 100,000 ש"ח. 9. בע.פ (ת"א) 1277/96, 1197/96 רייך נ' מדינת ישראל וערעור נגדי (לא פורסם) אמר בית המשפט לגבי מדיניות הענישה בעבירות ניירות ערך: "נראה לנו כי רמת הענישה שנקבעה עד היום בעבירות לפי חוק ניירות ערך לא הרתיעה ולא נתנה ביטוי נכון וראוי לחומרתן של העבירות הללו. מצב דברים זה מחייב החמרה בעונשים והרמת סף הענישה. ענישה מקלה מדי בתחום זה של התנהגות דירקטורים עלולה להבהיר לציבור כי המפגש עם הרשות לניירות ערך הוא המכשול העיקרי העומד על דרכם של עבריינים שבצעו עבירות על החוק האמור, ומשחלפו על פני משוכה זו, הופך המפגש עם בית המשפט לעניין משני וחסר משמעות מההיבט העונשי. מצב דברים זה איננו יכול להתקיים ועל בית המשפט להטיל עונשים ראויים על מי שעוברים את העבירות הללו, כולל גם עונשים משמעותיים של מאסר בפועל". מגמה זו של החמרה בעונש אושרה על ידי בית המשפט העליון באותו עניין (ע"פ 5640/97 רייך רפאל נ' מדינת ישראל, פורסם בפדיאור), וכב' השופט מ. אילן אמר כי: "בעניינן של עבירות בחוק ניירות ערך, אימץ, זה מכבר, בית משפט זה, מדיניות של הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל לתקופות משמעותיות". מגמה דומה באה לידי ביטוי בבית המשפט העליון גם בע"פ 1027/94 אהרון זילברמן נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך נ"ו 728. 10. התביעה הגישה שני גזרי-דין שניתנו לגבי העבירה של השפעה בדרכי תרמית על שערי ניירות ערך, בהם נגזר עונש מאסר של ששה חודשי מאסר בעבודות שירות, וקנס בסך של 40,000 - 80,000 ש"ח (ת"פ (ת"א) 1967/95 מדינת ישראל נ' עוזי כהן, לא פורסם, שהורשע גם בהדחה בחקירה בשיבוש מהלכי משפט, ות"פ (ת"א 6562/99 מדינת ישראל נ' יצחק רומנו, לא פורסם, שניהם מפי כב' השופטת י. אמסטרדם). גזר-דין שלישי שהוגש הוא ת"פ (ת"א) 12876/97 מדינת ישראל נ' בוכניק ואח', שאושר (פרט להחמרת העונש לסך 40,000 ש"ח) בע"פ (ת"א) 70404/94 בוכניק ואח' נ' מדינת ישראל, (לא פורסם). באותו מקרה הורשע הנאשם גם בעבירה של הנעה בדרכי תרמית לרכוש ניירות ערך. 11. מעשים מן הסוג שביצע הנאשם מהווים פגיעה של ממש בשוק ההון. כפי שהדגישו בתי המשפט לא פעם, תנאי מוקדם לעידוד הציבור להשקיע בבורסה הוא אמון הציבור בכך שהיא מתנהלת בצורה הגונה, ובתנאים של שקיפות וגילוי. כאשר מסתבר שהבורסה הפכה להיות כלי משחק בידיהם של מנהלי תיקי השקעות, או גורמים אחרים הפועלים בבורסה בצורה לא הגונה - הדבר גורם לציבור להדיר את רגליו מהבורסה, ופוגע בשוק ההון. מכאן החומרה הנודעת לעבירות של תרמית בניירות ערך, והעונשים המשמעותיים המוטלים בגין עבירות אלה. התכלית העיקרית של הענישה במקרה זה היא הרתעת הרבים. הנאשם, כך סביר להניח, לא ישוב לבצע את העבירות שעבר. ההרתעה במקרים מאין אלו, צריכה לבוא לידי ביטוי בעונש מאסר בפועל, ובקנס גבוה המתחייב במקרה של עבירות שבוצעו מתוך רדיפת בצע. הרווחים הנובעים מעבירות בתחום ניירות ערך עשויים להיות גבוהים (אמנם לא במקרה זה), בעוד שהסיכוי להיתפס בביצוען אינו גבוה, ושני אלו מחייבים הטלת עונשים מרתיעים במיוחד. כמו כן נפסק כי יש להחמיר בעונשם של עבריינים, אשר מנצלים את מומחיותם לביצוע עבירות (ע"פ 308/85 מאירוב ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 421; ע"פ 2161/90 גבאי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(3) 777). 12. כאשר מביאים בחשבון את השיקולים לקולא שפורטו לעיל, ואת הכללים שנקבעו בפסיקה לגבי העבירה של השפעה בדרכי תרמית על שער ניירות ערך, נראה לי כי אין מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל על הנאשם, בנוסף למאסר על תנאי וקנס משמעותי. יחד עם זאת, אינני סבור שזה המקרה המתאים למצות את הדין, בשל הנסיבות לקולא שפרט ב"כ הנאשם, והואיל והנאשם הביע חרטה הנראית כנה. לפיכך נראה לי כי ניתן להסתפק במקרה זה במאסר שירוצה בעבודות שרות, והנאשם הביע נכונות לכך אם יוטל עליו עונש מאסר. נראה לי כי עונש קל יותר מזה אשר יוטל על הנאשם, יעביר מסר מטעה לעברייני ניירות ערך, המשחיתים את שוק ההון. 13. לאור כל האמור לעיל, אני גוזר את עונשו של הנאשם כדלקמן: א. 6 חודשי מאסר בפועל, אותם יוכל הנאשם לרצות בעבודות שרות כפוף להמלצת הממונה על עבודות שירות. ב. 12 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור או ינסה לעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך. ג. קנס כספי בסך 50,000 ש"ח, או 6 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל ביום 1.4.01. לא שולם אחד התשלומים במועדו, יעמוד סכום הקנס כולו לפרעון מיידי. נדחה לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות ליום 30.4.01 שעה 08:30. המזכירות תעביר העתק גזר-הדין וכתב האישום לממונה על עבודות השירות. הודעה לנאשם זכותו לערער על פסק הדין בתוך 45 יום, ממועד סיום הדיון בתיק. ניתן, הודע והותר לפרסום, היום, ג' באדר תשס"א (26 בפברואר 2001), בנוכחות ב"כ התביעה, ב"כ הנאשם והנאשם. דיני חברותתרמיתשוק ההון / ניירות ערך