ערעור על נכות - צדק טבעי

פסק דין 1. המערער לוקה בבריאותו ועל כן הוא פנה למשיב בתביעה לגמלת נכות לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 2. רופא מוסמך שבדק את המערער ביום 9/1/00, קבע כי למערער יש נכות רפואית בשיעור משוקלל של 28%. 3. ב"כ המערער הגיש, בשם המערער ערר על החלטת הרופא המוסמך. בעררו ציין ב"כ המערער כי הוא טרם קיבל לידיו את הפרוטוקול שערך הרופא המוסמך וכי רק לאחר שיקבל את הפרוטוקול יגיש נימוקים מפורטים של הערר. הערר כלל גם בקשה מאת המשיב לקבל את העתק הפרוטוקול. מספר חודשים לאחר מכן, ביום 16/7/00, שלח ב"כ המערער מכתב נוסף בו ביקש לקבל לידיו את העתק הפרוטוקול, אלא שאז התברר לו כי המערער זומן לישיבת ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה") שהתקיימה כבר ביום 2/7/00, בה החליטה להעמיד את נכותו הרפואית של המערער על שיעור משוקלל של 30%. 4. ערעור זה מכוון כנגד החלטתה האמורה של הועדה, כשטענתו העיקרית של ב"כ המערער בכתב הערעור היתה כי הועדה פגעה בעיקרי הצדק הטבעי בכך שדנה בעניינו של המערער בטרם הוגשו לה נימוקי הערר. ב"כ המערער עתר לקבוע שיש להשיב את עניינו של המערער אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה. 5. בהגיע תור ב"כ המשיב להגיש טיעונים מטעם המשיב, הודיעה ב"כ המשיב כי המשיב מסכים לקבלת הערעור ולהחזרת עניינו של המערער אל הועדה בהרכב זהה, כשלב"כ המערער יותר להגיש נימוקי ערר תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין. 6. ב"כ המערער התבקש להגיב על כך, והודיע כי הוא מתנגד נחרצות להשבת עניינו של המערער אל הועדה בהרכב שכבר דן בעניינו. 7. המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים היא בשאלת הרכב הועדה שאליה יוחזר הדיון בעניינו של המערער - האם יוחזר לועדה באותו הרכב, כפי שהמשיב טוען שיש לעשות, או שמא - לועדה בהרכב שונה. לטענת המשיב - הכלל הוא שיש להשיב את הענין אל ועדה באותו הרכב, וסוטים מכלל זה רק כאשר יש חשש שהועדה תהיה "נעולה" על החלטותיה הקודמות. בעניינו של המערער אין חשש כזה. לטענת המערער - הועדה כבר פגעה בעיקרי הצדק הטבעי בעניינו של המערער, ואין להשיב אליה את הדיון. זכותו של המערער, כמבוטח וכאדם - המעוגנת גם בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו - מחייבת להעדיף את זכויותיו על פני כבודה של הועדה - ואין נימוק ענייני אחר להשבת הענין אל אותה הועדה. 8. ככלל, מקובלת עלי טענתו של ב"כ המערער שגם בעניינים שבין המבוטחים לבין המשיב (ואולי אף דווקא בעניינים אלה) יש לתת משקל נאות לזכויות המבוטחים, ולכבודם כבני אדם, וחובה זו מעוגנת כיום גם בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. עם זאת, אין בכך כדי להביא למסקנה שב"כ המערער ביקש שאגיע אליה. 9. ב"כ המערער לא הראה במה ייפגע כבודו של המערער כאדם מכך שעניינו יידון בשנית אצל הועדה באותו הרכב שכבר דן בו. עצם העובדה שהועדה נהגה שלא כשורה ביום 2/7/00, בכך שכפי הנראה לא ייחסה משקל משמעותי לאמור בכתב הערר על הכוונה להגיש נימוקי ערר מפורטים בעתיד - אין בה כדי ללמד על כך שגם כאשר יוחזר עניינו של המערער אל הועדה היא תנהג במערער שלא כראוי. אעיר כי יותר משהדיון בעניינו של המערער ביום 2/7/00 היה מחדל של הועדה - הרי שהוא היה מחדל של מזכירוּת הועדות הרפואיות של המשיב. אותה מזכירוּת, של המשיב, היתה אמורה לדאוג לכך שהפרוטוקול שערך הרופא המוסמך יומצא לב"כ המערער, והיתה אמורה לדאוג שלא לכנס את הועדה לדון בעניינו של המערער בטרם ווידאה שאכן התאפשר לב"כ המערער להגיש את נימוקי הערר. ברור שמחדל שיש לזקוף אותו לחובת המזכירוּת של המשיב, איננו יכול ללמד שיש חשש מבוסס שהועדה עצמה לא תנהג כשורה עם המערער בעתיד. 10. לא אחת קורה שרשות כלשהי מקבלת החלטה בעניינו של אדם בלא שנתנה לו זכות טיעון כדין. הלכה פסוקה היא שאין מניעה שאותה רשות תדון מחדש באותו ענין אף לאחר שכבר קיבלה החלטה, ובלבד שהיא תעשה כן בלב פתוח תוך נכונות לשנות את עמדתה. הוא הדין בענין ועדות לעררים; כל עוד לא התברר שיש חשש מבוסס לכך שהועדה תנסה להצדיק את החלטתה הקודמת, מבלי לגלות פתיחות לנימוקי הערר - הרי שאין מניעה מלהשיב את הענין אל אותה ועדה. 11. ההחלטה שאיזכר ב"כ המערער בסעיף 11 לסיכומיו (תב"ע (חי') נו/217-14 איפרגן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל ס"ב), אינה נוגעת לענייננו, באשר שם המצב היה שהמשיב סירב כלל להביא את עניינו של המערער בפני ועדת תביעות, לפי סעיף 299 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, והמחלוקת נגעה לזכותו של המבוטח לעמוד בפני ועדת תביעות. לעומת זאת, בענייננו, אין כלל מחלוקת שהמערער זכאי לעמוד בפני ועדה רפואית לעררים ואין גם כל מחלוקת על כך שההחלטה של הועדה מיום 2/7/00 - פגומה ודין הערעור להתקבל, אלא כל המחלוקת היא רק בשאלה של הרכב הועדה. ל ס י כ ו ם 12. אני מקבל את הערעור ומורה על בטלות החלטת הועדה מיום 2/7/00 ועל השבת עניינו של המערער אל הועדה, על מנת שתדון מחדש בערר. מהנימוקים האמורים לעיל - אינני מקבל את העתירה להעביר את עניינו של המערער אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה. 13. ב"כ המערער זכאי להגיש נימוקי ערר, במטרה להעבירם אל הועדה - תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. 14. מובהר בזה שכאשר יוחזר עניינו של המערער אל הועדה, יהיה על הועדה לדון בו מחדש, תוך התייחסות ממשית לנימוקי הערר, ותוך שחברי הועדה יהיו פתוחים לשנות את דעתם מזו שהביעו בהחלטה מיום 2/7/00. 15. על המשיב לשלם למערער את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/8/01, אם לא ישולמו קודם לכן. בסכום ההוצאות הבאתי בחשבון מצד אחד את העובדה שהערעור התקבל ושהוא התקבל עקב מחדל של המשיב עצמו, ומצד שני - את הסכמתו של המשיב לקבלת הערעור ואת העובדה שבמחלוקת שנותרה - נדחתה עמדתו של המערער. 16. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. ערעורנכות