ירידה בשמיעה זכויות ביטוח לאומי

פסק דין 1. המערער עבד כמסגר במשך שנים רבות, ונחשף בעבודתו לרעש. כתוצאה מכך, לקה בשמיעתו, והמשיב הכיר בליקוי זה כבפגיעה בעבודה. 2. ביום 15/12/99, קבע פוסק רפואי, כי דרגת נכותו היציבה של המערער, עקב הפגיעה בעבודה, הינה בשיעור 0%. קביעתו זו של הפוסק הרפואי היתה לאחר שהוא קבע למערער נכות בשיעור 0% לפי פריט 72(1)(א)(1) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "המבחנים"), וזאת תוך אימוץ האמור בחוות דעתו של ד"ר פרדיס שהיתה בפניו, וכן לאחר שהפוסק הרפואי ציין שלמערער לא היו תלונות נוספות מעבר לתלונות על ירידה בשמיעה. 3. המערער ערר על החלטת הפוסק הרפואי, בפני ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"), אשר דנה בערר ביום 1/5/00, והחליטה לקבל אותו באופן שהיא קבעה למערער נכות בשיעור 5% בגין ליקוי שמיעה, לפי פריט 72(1)(ב)(2) למבחנים וכן נכות בשיעור 0% לפי פריט 72(4)(ד)(I) למבחנים. 4. על החלטתה האמורה של הועדה - הוגש הערעור שבפני. 5. תמצית טענות ב"כ המערער א. הועדה ל התייחסה לממצאי בדיקת השמיעה מיום 25/9/98, ולמעשה לא התייחסה לשלוש בדיקות שמיעה שממצאיהן היו בפניה, למעט לבדיקת ה-bera. ב. הועדה טעתה בכך שהעדיפה את בדיקת ה-bera ובכך שייחסה לה כלל משקל, לאור העובדה שבדיקה זו לא כללה בדיקה בתדר 2,000 הרץ. ג. הועדה קבעה באופן סתמי שה-SRT אצל המערער בתדר 2,000 הרץ הוא 30 דציבל, וזאת על סמך בדיקה יחידה ובניגוד לממצאי 3 בדיקות שהיו בפניה. ד. הועדה דחתה את הטענה בענין הטנטון, תוך שקבעה שהמערער לא התלונן על כך, דבר שאיננו נכון. מלבד זאת - הועדה לא התייחסה לגוף התלונות בענין הטנטון. 6. תמצית טענות ב"כ המשיב א. אין טעות משפטית בכך שנעשתה העדפה של בדיקת ה-bera על פני בדיקות סובייקטיוויות. ב. הועדה לא טעתה בכך שנתנה משקל רב להתנהגותו של המערער בעת בדיקת מאפייני הטנטון. ג. טענות המערער הן רפואיות. האודיוגרם מיום 25/9/98 7. כנטען על ידי ב"כ המערער - הועדה כלל לא התייחסה לבדיקת השמיעה מיום 25/9/98. הועדה אף לא ציינה שבדיקה זו היתה בפניה. למרות זאת, מהעובדה שב"כ המשיב הגיש את האודיוגרם האמור כחלק מהמסמכים שהיו בפני הועדה - ברור שהאודיוגרם האמור היה בפני הועדה (הוא היה בפני הפוסק הרפואי, כאמור בפרוטוקול שערך הפוסק). הועדה טעתה באי-התייחסותה למסמך האמור. 8. לפיכך יש להשיב את עניינו של המערער אל הועדה על מנת שתתייחס גם לממצאי בדיקת השמיעה מיום 25/9/98. קביעת דרגת הנכות בגין הירידה בשמיעה 9. בפני הועדה עמדו שתי בדיקות שמיעה נוספות על זו מיום 25/9/98, שאליה היא לא התייחסה כלל. בכל בדיקות השמיעה (שאינן בדיקת bera), יש ממצאים של הירידה בשמיעה בתדר 2,000 הרץ. הועדה החליטה לקבוע את נכותו של המערער על סמך ממצא אחר, אשר למעשה איננו "ממצא", באשר הוא איננו כלול בממצאי בדיקות השמיעה שהיו בפניה, ואף איננו כלול בבדיקת ה-bera אלא הוא מהווה הערכה בלבד. 10. הועדה חייבת לנמק את החלטותיה כך שגם מי שאיננו רופא יוכל להבין אותן, ואין בהחלטתה של הועדה כל הסבר היכול ללמד מי שהוא הדיוט בענייני רפואה מדוע הועדה החליטה להעדיף הערכה שלה (שלא לאמר "ניחוש"), על פני ממצאי בדיקות שהיו בפניה. 11. הועדה זכאית, משיקולים רפואיים, להחליט שאין מקום לבסס את קביעת הנכות על ממצאי הבדיקות שהיו בפניה, אך, כאמור לעיל - עליה להסביר החלטה זו. משהועדה לא עשתה כן - היא טעתה. 12. לפיכך, יש להשיב את עניינו של המערער אל הועדה, על מנת שהועדה תשקול מחדש האם להסתמך על "הערכה" בדבר ירידת השמיעה בתדר 2,000 הרץ ולהעדיף את ההערכה על פני הממצאים, ואם תחליט שאכן כך - על מנת שתנמק את החלטתה באופן שיהיה מובן גם למי שאיננו רופא. החלטת הועדה על העדפת בדיקת ה-bera 13. בנוסף לאמור לעיל בדבר אי-מתן משקל כלשהו לאודיוגרמים שהיו בפני הועדה, אינני בטוח שהעדפתה של בדיקת ה-bera, הגם שהיא יכולה להיות מובנת מבחינה רפואית, היא מבוססת מבחינה משפטית. בדיקת ה-bera מודדת את סף השמיעה בתדירויות 1,000 ו-3,000 הרץ, ולא בתדירויות המתאימות לקביעת נכות בגין ליקוי שמיעה, לפי האמור בפריט 72(1) למבחנים. בפריט 72(1) למבחנים נקבע כך: "בקביעת אחוזי הנכות עבור הפחתת השמיעה יש לקחת בחשבון ירידת כושר השמיעה הממוצע בתדירויות הדיבור של 500-1000-2000 מחזורים בשניה." הועדה לא הסבירה מדוע היא סבורה שהסתמכות על בדיקת bera (שבה נבדקת ירידה בשמיעה בתדירויות 1,000 ו-3,000 הרץ), תואמת את האמור בפריט 72(1) למבחנים בענין התדירויות שבהן יש לבחון את הממוצע של סף השמיעה. 14. לפיכך, יש להשיב את הענין אל הועדה על מנת שהועדה תשקול מחדש אם לתת עדיפות לבדיקת ה-bera ואם תחליט שאכן כך - תסביר כיצד הדבר מתיישב לדעתה עם הדרישות שנקבעו בפריט 72(1) למבחנים לגבי התדירויות שבהן יש לבדור את ממוצע ירידת כושר השמיעה. ענין הטינטון 15. הועדה ביססה את דחיית טענת המערער בענין הטינטון על שני עניינים; האחד - העובדה שנרשם בבדיקת מאפייני הטינטון מיום 19/5/99, שהמערער לא מס על טנטון, והשני - שהמערער לא התלונן על טנטון בפני הפוסק הרפואי. 16. אני סבור שאין די בשני נימוקי הועדה כדי לקבוע שאין ממש בטענת המערער על הטנטון. ראשית - בענין בדיקת מאפייני הטנטון, לא ברור מה בדיוק נשאל המערער בעת שנערכה בדיקת השמיעה ביום 19/5/99. אין בטופס הבדיקה מקום לרישום אנמנזה הנלקחת מהמערער עצמו. ייתכן שהמערער ידע שהוא בא לערוך בדיקת שמיעה, ולכן לא התלונן באותו זמן על טנטון. לא נרשם בממצאי הבדיקה שהמערער שלל טנטון. יתרה מכך, למערער היתה תלונה על טנטון כבר ביום 25/10/98, כעולה מההודעה על הפגיעה בעבודה. שנית - אמנם, כאמור כבר בסעיף 2 לעיל, הפוסק הרפואי ציין בהחלטתו כי לא היו תלונות נוספות מעבר לירידה בשמיעה, אלא שקביעה זו איננה נכונה. בפני הפוסק הרפואי היה טופס הבקשה לקביעת דרגת נכות מעבודה ובסעיף 23 לאותו טופס היה רשום במפורש שהמערער סובל מטנטון תמידי בשתי האוזניים. מכאן שעל הפוסק היה להתייחס לתלונה זו. הפוסק לא התייחס לכך, וקבע - בטעות - שלמערער אין תלונות נוספות, והועדה התבססה על טעותו זו של הפוסק הרפואי, כדי לדחות את תלונתו של המערער על הטנטון (שהועלתה בפניה במפורש). 17. לפיכך, יש להשיב את עניינו של המערער אל הועדה, על מנת שהיא תתייחס במפורש לתלונות המערער בענין טנטון. הועדה תתן את דעתה על כך שהמערער התלונן על טנטון תמידי כבר בעת הגשת ההודעה על פגיעה בעבודה ולאחר מכן - בעת הבקשה לקביעת דרגת נכות מעבודה. אם הועדה תשוב ותקבע שהמערער איננו סובל מטנטון, יהיה עליה לנמק את קביעתה זו, באופן שיהיה ברור גם למי שאיננו רופא. ל ס י כ ו ם 18. לאור האמור לעיל - אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה, על מנת שתפעל כאמור בסעיפים 8, 12, 14 ו-17 לעיל. 19. על המשיב לשלם למערער את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח, בתוספת מע"מ, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/8/01, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/8/01 ועד התשלום בפועל. 21. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. שמיעהירידה בשמיעה וטינטון (ביטוח לאומי)ביטוח לאומי