פסק דין השופט ע' רבינוביץ 1. המערער הוא בעל 80% של מוגבלות בניידות. 2. "הרכב הקובע" לגבי המערער בהתאם להסכם בדבר גמלת ניידות (להלן - הסכם ניידות) הוא רכב בנפח מנוע של 1,800 סמ"ק. (להלן - "הרכב הקובע"). 3. בשנת 1992 רכש המערער רכב מסוג "מיצובישי גלנט" בעל נפח מנוע של 1997 סמ"ק (להלן - הרכב). 4. המערער קיבל הלוואה עומדת בהתאם לרכב הקובע (להלן - ההלוואה העומדת), כאשר את הסכום, שלא כוסה על ידי ההלוואה העומדת, השלים מכיסו. 5. בחודש אוקטובר 1995 החליף המערער את הרכב והחזיר את ההלוואה העומדת. לטענת המערער, חישב המשיב (להלן - המוסד) את הפחת על הרכב כבעל נפח מנוע מעל 2000 סמ"ק בעוד שהיה עליו לחשב את הפחת על פי רכב בעל נפח מנוע שמתחת ל-2000 סמ"ק. לטענת המערער, ההבדל בין שתי אופני החישוב מתבטא ב-15,000 - 10,000 ₪ לרעתו. 6. המערער השיג על חישוב המוסד, אך המוסד דחה את השגותיו. 7. בית הדין האזורי בתל אביב (דב"ע נז/124-0; השופטת וירט ליבנה), אשר דן במחלוקת בין הצדדים, הגדיר אותה במילים אלה: "השנוי במחלוקת בתיק זה הינו - האם יש להתייחס לרכב מסוג "מיצובישי גלנט" שנפח המנוע שלו 1997 סמ"ק כרכב שנפח מנועו - 2000 סמ"ק ומעלה". במחלוקת זו קיבל בית הדין האזורי את עמדת המוסד, אשר טען, כי "הפחת הנוסף" חושב לפי החישובים שנעשו במשרד הבטחון, וכי דרך זו נסמכת על הוראת סעיף 12ב' להסכם הניידות. 8. בערעור שהגיש המערער על פסק דינו של בית הדין האזורי, טען בתמצית את הטענות הבאות: א. ההסתמכות על חישובי משרד הביטחון לעניין הפחת הנוסף אין לה כל בסיס בהסכם הניידות, ולכן יש להתבסס לענייננו רק על הוראות הסכם זה. ב. במוצגים שהגיש המערער בבית הדין האזורי, ואשר מהם התעלם בית הדין האזורי, מסווג הרכב בקטיגורית כלי רכב בעלי נפח מנוע של עד 2000 סמ"ק ולא למעלה מ-2000 סמ"ק. ג. על המוסד לסווג את הרכב בקטגורית כלי רכב שבין 2000 - 1800 סמ"ק. ד. ספר מחירוני הרכב, בו מופיע רכב בעל נפח מנוע של 1997 סמ"ק כרכב בעל נפח מנוע של 2000 סמ"ק, אינו יכול לשמש אסמכתא לסווג רכבים לפי נפחי המנוע שלהם. מאידך המוצגים שהגיש המערער הם מסמכים של רשויות מוסמכות ויש להסתמך עליהם. ה. כשם ששיעור ההלוואה העומדת נקבע על פי "הרכב הקובע", כך גם החישובים להחזר ההלוואה העומדת צריכים להיעשות בהתאמה על פי "הרכב הקובע" ולגובה המיסים החלים עליו, ולא על פי הרכב שרכש המערער בפועל. כל חישוב אחר יוצר אפליה בין נכה הרוכש "רכב קובע" לבין נכה המוסיף מכספו ורוכש רכב גדול יותר מ"הרכב הקובע". ההלוואה בשני המקרים היא באותו שיעור, אך הראשון נדרש להחזר נמוך יותר מזה שנדרש לו האחרון. ו. גם אם קיימת אי בהירות בנוסח הסכם הניידות בעניין זה, צריך ליתן לדברים פירוש המיטיב עם המוגבל בניידות. 9. המוסד תמך, בעיקרו של דבר, בפסק דינו של בית הדין האזורי. 10. המחלוקת בין הצדדים, כפי שנדונה בבית הדין האזורי הצטמצמה בשאלה, האם לעניין שיעור "הפחת הנוסף" לפי סעיף 12ב(ב)(2) להסכם הניידות יש להתייחס לרכב כרכב בנפח מנוע של 1,800 סמ"ק, או שמא יש להגדיר את הרכב שהוא בעל נפח מנוע של 1997 סמ"ק כרכב בן 2000 סמ"ק. 11. המוסד טען, שרכב בנפח מנוע של 1997 סמ"ק מוגדר אצלו, במשרד הבטחון, בחוברת של יצחק לוי, בסוכנויות הביטוח ובמכס כרכב בעל נפח מנוע של 2000 סמ"ק. 12. המערער טען, שלפי המוצגים שהגיש, קיימת חלוקה בין כלי רכב בנפח מנוע של עד 2000 סמ"ק ומעל 2000 סמ"ק, ולכן יש לסווגו בקבוצה של כלי רכב בנפח מנוע שעד 2000 סמ"ק. 13. ראשית דבר יש לציין, כי גם על פי המוצגים שהגיש המערער, הרכב נמנה על קבוצת כלי הרכב בעלי נפח מנוע של עד 2000 סמ"ק ועד בכלל, דהיינו לרבות רכב בעל נפח מנוע של 2000 סמ"ק. מבחינה זו המוצגים שהגיש המערער לא מסייעים לטיעונו, ככל שמדובר בכלי רכב בעל נפח מנוע שאינו עולה על 2000 סמ"ק. 14. הגב' דיצה נחמדי עדת המוסד, העידה, כי הנוהל במוסד במקרה כזה הוא, שכאשר מוחזרת ההלוואה העומדת מתקבל במוסד "פקס" ממשרד הבטחון הכולל את סכום "הפחת הנוסף" המחושב לפי רכב בעל נפח מנוע של 2000 סמ"ק, ובדרך זו נהגו כל עוד חישוב הפחת הנוסף נעשה על ידי משרד הבטחון. לימים החל המוסד לחשב בעצמו את הפחת הנוסף לפי הכללים של משרד הבטחון והדגמים המייצגים של המוסד. עוד העידה הגב' נחמדי, כי בעקבות הערות המערער קבע המוסד הגדרה יותר מדויקת ל"קטגורית ה-2000", והיא כיום מתייחסת לקבוצת כלי רכב בעלי נפח מנוע שמ-1951 סמ"ק ועד 2005 סמ"ק. גם על פי הבהרה זו נמנה הרכב על כלי רכב בעלי נפח מנוע של 2000 סמ"ק. יוצא איפוא, שסווגו של הרכב שהוא בעל נפח מנוע של 1997 סמ"ק כרכב בעל נפח מנוע של 2000 סמ"ק הוא סביר, הגיוני ונתמך בכל המוצגים והראיות הקיימים בתיק. מסקנת הדברים היא, שלא טעה בית הדין האזורי בדחיית התביעה, זאת בהנחה שהחישוב נעשה אכן על פי רכב בעל נפח מנוע של 2000 סמ"ק ולא למעלה ממנו. 15. בשולי הדברים נעיר, כי בעוד שחישוב הפחת על פי סעיף 12(ב)(ב) (1) להסכם הניידות הוא ברור ונסמך על תוספת ז' להסכם הניידות, חישוב הפחת הנוסף על פי סעיף 12(ב)(ב)2 להסכם הניידות נעשה בדרך של הפנייה לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב], שהוא מבחינות מסוימות נסתר ונעלם. מן הראוי שהדברים יובהרו במפורש ובמפורט בהסכם הניידות עצמו ולא בדרך הפנייה לא ברורה דיה ולא מפורטת לחוק אחר. 16. כפי שעולה מטיעוני המערער בערעור זה, הורחב הדיון בו גם לשאלה, האם חישוב הפחת במקרה זה צריך להיעשות על פי הרכב בו השתמש המערער בפועל כטענת המוסד, או שמא על פי "הרכב הקובע" כטענת המערער. 17. המיוחד במקרה זה נעוץ בנתונים הבאים: א. הרכב שרכש המערער יקר יותר מ"הרכב הקובע" לגביו. ב. המערער קיבל הלוואה עומדת לפי ערך "הרכב הקובע" לגביו (נפח מנוע של 1800 סמ"ק), ולא לפי הרכב שרכש בפועל (נפח מנוע של 1997 סמ"ק) , בעוד שהחזר ההלוואה העומדת נעשה לגביו לפי מיסי הרכב שרכש בפועל (נפח מנוע של 1997 סמ"ק) ולא לפי מיסי הרכב הקובע לגביו (1800 סמ"ק). ג. החישוב נערך, איפוא, לפי רכב בעל נפח מנוע של 2000 סמ"ק (עיגול כלפי מעלה - 2000 סמ"ק במקום 1997 סמ"ק) ולא לפי רכב בעל נפח מנוע של פחות מ-2000 סמ"ק (עיגול כלפי מטה - רכב שבין 1800 ל-2000 סמ"ק) כפי שצריך להיעשות לפי טענת המערער. 18. א. המערער צודק, שמבחינת לשון הסכם הניידות קיימת אסימטריה בין תנאי מתן ההלוואה העומדת, המותחמים בתקרה, הבאה לידי ביטוי בסכומי מכסימום, המתייחסים לנפח המנוע של "הרכב הקובע", כפי שמפורט בתוספת ה' להסכם הניידות, בעוד שלגבי החזר ההלוואה העומדת קיימת התייחסות לרכב שנרכש בפועל. ב. הדבר עולה במפורש מלשון סעיף 12א.(א) להסכם הניידות הכוללת בהגדרת המונח "בסיס החישוב" רכב מדגם ושנת הייצור "הרשומים ברשיון הרכב שבידי המוגבל בניידות" קרי - רכב אותו מחזיק בפועל המוגבל בניידות, ולא "הרכב הקובע" אותו יכול היה לרכוש. ג. הדבר גם נלמד מהגדרת המונח "אחוז הכיסוי" שבאותו סעיף, המתייחס ל"אחוז שכוסה על ידי סכום ההלוואה העומדת מסך כל המיסים שחלו על הרכב שבידי המוגבל בניידות, בעת רכישתו" - משמע רכב קיים ולא "רכב קובע" וירטואלי. ד. הוא הדין לנאמר בסעיף 12ב.(א) להסכם הניידות המתייחס לחישוב החזר ההלוואה העומדת שנתנה לרכישת הרכב הקודם בסכום המתקבל ממכפלת אחוז הכיסוי בסכום מלוא המיסים החלים על הרכב הקודם ביום ההחזר. "הרכב הקודם" נאמר ולא "הרכב הקובע", ללמדך, שהכוונה, לכאורה, להחזר ההלוואה לרכב בו החזיק המוגבל בניידות בפועל, ולא ל"רכב הקובע" לגביו, אותו לא רכש בפועל. הפירוש המילולי תומך, איפוא, בעמדת המוסד, לפיה חישוב הפרשי ההלוואה העומדת יעשה על-פי הרכב בו השתמש בפועל המוגבל בניידות. 19. א. בעב"ל 152/98 ויקטוריה נתנאלי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), בו התעוררה שאלה דומה, קבלנו, בעיקרו של דבר, את פירוש בית הדין האזורי, אשר לא מצא בפירוש המילולי לסעיפים הרלוונטים הנ"ל בהסכם הניידות, בו נקט המוסד, "תוצאה בלתי צודקת בעליל". ב. אכן, על פני הדברים קיימת, לכאורה, אפליה בין מי שבוחר לרכוש רכב יקר יותר מ"הרכב הקובע" על פני מי שרוכש את "הרכב הקובע" לעניין גובה החזר המיסים בעת החזרת ההלוואה העומדת, למרות ששניהם מקבלים הלוואה עומדת באותו שיעור. אך יש לזכור, כי לא מדובר באפליה בין שווים לחלוטין. קיים הבדל בין מי שרוכש את ה"רכב הקובע" ומי שרוכש רכב יקר ממנו, כאשר ההפרש משולם מכיסו. ג. יהיה מי שיטען, שרכישת רכב יקר יותר לא צריכה להשפיע על גובה החזר ההלוואה העומדת שנתנה רק על בסיס "הרכב הקובע", ויהיה מי שיסבור אחרת. הדברים אינם כה חדים וחלקים המצריכים לעת הזו עקירת לשון הכתוב בסעיפים הרלוונטים בהסכם הניידות או שינוי הלכה, אך לא למותר להמליץ במקרה זה בפני המוסד לשקול נושא זה פעם נוספת על כל הבטיו, כדי לבדוק האם אכן נימוקים כבדי משקל עומדים מאחורי יחס שונה זה. ד. מסקנתי היא, איפוא, שיש לדחות את הערעור ללא צו להוצאות. 19. נציג מעבידים ב' ליברמן: קראתי בעיון את פסק דינו של השופט ע' רבינוביץ בתיק שבנדון, אך לצערי הגעתי למסקנה שיש לקבל את הערעור ואלה טעמי: על סמך אותן העובדות והניתוח של המחלוקת המשפטית המפורטים בהרחבה בפסק דינו של השופט ע' רבינוביץ הגעתי למסקנה שיש לקבל את הערעור. זאת משני טעמים: א. מהטעם הפורמלי האומר שלמרות ההבדל הקטן לכאורה בין 1997 סמ"ק ל-2001 סמ"ק, ההבדל המשפטי הוא כמו נסיעה של 50.1 קמ"ש בשטח בנוי לנסיעה במהירות של 49.9 קמ"ש. זו נסיעה במהירות מותרת, וזו עבירה פלילית המתחייבת בסנקציות שהטיל המחוקק. אם למערער רכב שנפח המנוע שלו הוא 1997 סמ"ק אין להחיל עליו הוראות המתייחסות לרכב של 2001 סמ"ק. הנימוקים המפורטים בסעיף 8 לפסק דינו של כב' השופט רבינוביץ מקובלים עלי, ואין לי מה להוסיף. להגדרות שבחוברת של לוי יצחק אין כל נפקות משפטית, מה גם ברור שאין לסמוך על חוברת כזו שכל יעודה הוא מתן אינפורמציה כללית ואינדיקציות, למוכרי ורוכשי רכב. ב. עדותה של הגב' נחמדי כמפורט בסעיף 14 לפסק דינו של כב' השופט רבינוביץ לגבי קביעת "הגדרה יותר מדויקת" היא הנותנת, שגם במ.ל.ל. היה ספק בעניין, וברור שבמקרה זה זכאי המערער להינות מן הספק. ג. יש לקבל את הערעור גם מסיבה שכל תוצאה אחרת תהיה לא צודקת. המוסד רוצה לאחוז במקל משני קצותיו. גם לממן רכב של 1800 סמ"ק וגם לחשב פחת על רכב של 2001 סמ"ק. המוסד רשאי לקבוע את גודל ההלוואה העומדת, כשם שהמערער רשאי להוסיף מכספו ולקנות רכב גדול יותר. חישוב פחת לפי נפח מנוע העולה על הנפח, שלפיו ניתנה ההלוואה העומדת, אינו צודק, ואין ספק, שיש אסימטריה בהתייחסות המוסד. אכן, אין זו "תוצאה בלתי צודקת בעליל" (מה גם שהדבר נאמר במפורש בהסכם הניידות), אך לדעתי במקרה כמו זה שבפנינו צריך היה המוסד לפעול בהתאם לפירוש המיטיב עם המוגבל בניידות, מה גם שהייתה לו את מלוא ההצדקה הפורמלית כפי שציינתי לעיל. אשר על כן הייתי מקבל את הערעור ומטיל על המוסד לביטוח לאומי הוצאות בגובה של 1000 ₪. הנשיא ס' אדלר: אני מסכים עם דעתו של השופט רבינוביץ. השופטת א' סלע: אני מסכימה עם דעתו של השופט רבינוביץ. נציג עובדים ר' שטיינר: אני מסכים עם דעתו של השופט רבינוביץ. 22. סוף דבר - הערעור נדחה ברוב דעות ללא צו להוצאות. ניידותועדת גודל רכב (ניידות)רכבביטוח לאומי