פסק דין השופטת נ' ארד: 1. המערער קיבל מן המשיב (להלן - המוסד לביטוח לאומי או המוסד) גמלת נכות כללית לאחר שנקבעה לו דרגת אי כושר של 75% לצמיתות. הגמלה שולמה לו עד ליום 1.4.98 בו מלאו לו 65 שנה. ביום 24.6.98 נשלחה למערער הודעת פקיד תביעות של המוסד, לפיה החל מיום 1.5.98 משולמת לו קצבת זקנה ובהתאם הופסק תשלום גמלת הנכות. כנגד הודעת פקיד התביעות הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי בבאר שבע, בטענה שאין לשלול ממנו את גמלת הנכות. 2. בפסק דין מיום 3.2.99 (ב"ל 2305/98 השופטת ר' בהט [נציג ציבור לא התייצב]), נדחתה תביעתו של המערער. בית הדין האזורי קבע, כי משהגיע לגיל 65 אין המערער נחשב עוד להיות "מבוטח" לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"א-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי) וממועד זה ואילך משתלמת לו קצבת הזקנה (להלן גם - פסק הדין או - פסק דינה של השופטת בהט). 3. על פסק הדין הוגש הערעור שבפנינו. המערער - שלא היה מיוצג - טען כנגד דחיית תביעתו והעלה טרוניה אף כנגד הליכים אחרים ונוספים שניהל ושבהם לא בא על סיפוקו. משלא הובררו טענותיו דיין, התבקשה באת כוח המוסד להגיש לנו פירוט בכתב של הליכים קודמים בפני הביטוח הלאומי ובערכאות "ככל שהם נוגעים לעניין שבפנינו" ולמערער ניתנה אפשרות תגובה לפרטים שיוגשו, כאמור. 4. אשר מתברר מתגובתו המפורטת של המוסד הוא כדלהלן: א. על החלטתו של פקיד התביעות, הגיש המערער שלוש תביעות זהות (בתיקים 2107/98; 2305/98; 2436/98) שהדיון בהן אוחד, לפי החלטתו של השופט הראשי מ' כליף. בתביעות מאוחדות אלה ניתן פסק הדין של השופטת בהט מיום 3.2.99 מושא הערעור שבפנינו. ב. כעבור כשלושה חודשים בעוד הערעור בפנינו תלוי ועומד, ניתן בבית הדין האזורי בבאר שבע (בל 2304/98 השופט א' אברהמי נציג ציבור: י' שילת) ביום 9.5.99, פסק דין נוסף בעניינו של המערער. מפסק דין זה עולה כי לאחר שניתן פסק הדין של השופטת בהט, חזר המערער והגיש פעם נוספת תביעה כנגד החלטתו של פקיד התביעות באותה עילה עצמה, מושא הדיון בפסק הדין שבערעור בפנינו. כיוון שכך, נדחתה תביעתו זו, הן בשל מעשה בית דין והן לגופה, מהטעמים המפורטים בפסק דינה של השופטת בהט. תוך שנדרש לריבוי ההליכים וההתדיינות בהן נוקט המערער, הוסיף בית הדין האזורי והפנה לפסק דינו של השופט הראשי ב' אזולאי וכן גם להחלטתו של השופט הראשי מ' כליף בתיק נז/ 1 - 0 , אשר התרו במערער, פעם אחר פעם, מפני הגשת תביעות סרק חוזרות ונשנות, שאם לא כן תישקל אפשרות חיובו בהוצאות לטובת המדינה. אם לא די בכך, מציין בית הדין האזורי, תלויה ועומדת תביעה נוספת בפניו, שהגיש המערער ביום 5.4.99. באותו עניין, חויב המערער בתשלום הוצאות משפט בסך 500₪. ג. טענות אחרות שהיו למערער ושאינן נוגעות לעניין מושא דיוננו, נגעו להפרשי גמלה. תביעות שהגיש התבררו במהלך השנים בפני בתי הדין האזוריים ועברו ביקורתו של בית הדין הארצי. בכל פסקי הדין נקבע, כי המערער קיבל את הסכומים המגיעים לו ולא קופח בזכות כלשהי. 5. בתגובתו, התייחס המערער להליכים השונים בהם היה מעורב ולפסקי הדין שניתנו בעניינו בתביעות השונות שהגיש נגד המוסד לביטוח לאומי ושאין הן מענייננו אלא בנוגע לשיעורי הנכות שנפסקו לו. 6. מכאן לערעור שבפנינו. אכן בדין נדחתה התביעה ואין אנו רואים להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי. לפי הוראתו של סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי, "מבוטח" לצורך פרק ט' שעניינו "ביטוח נכות", הוא "תושב ישראל... [ש]טרם מלאו לו 65 שנים בגבר..." ואידך זיל גמור. משהגיע המערער לגיל 65 אין הוא זכאי עוד לגמלת נכות. מכאן ואילך משתלמת לו קצבת זקנה, אשר מתוקף הוראתו של סעיף 251 לחוק הביטוח הלאומי, שבעיקרו של דבר שווה בשיעורה לקצבת הנכות שהשתלמה לו קודם לכן. 7. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות. נכות כלליתנכותביטוח לאומי