פסק דין השופט ע' רבינוביץ 1. בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (ב"ל 710206/97; השופט אברהמי ונציגי ציבור שילת ופוליצר) קבע, כי המשיב זכאי למענק עבודה נדרשת בהתאם לקבוע בסעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן - המענק). המערער (להלן - המוסד) סבר, כי פסיקה זו שגויה, ומכאן הערעור שבפנינו. 2. העובדות הצריכות לעניין, כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי ואשר עליהן אין חולק, הן כדלקמן: א. המשיב השתחרר משירות החובה בחודש נובמבר 1995. ב. בתקופה שבין 11.12.1995 ועד 30.6.1996 עבד המשיב בשלושה מקומות עבודה שונים בהתאם לפירוט הבא: 1. בחודש דצמבר 1995 עבד 19 יום בתחנת פז עורף נמל אשדוד, צמיגי רעים (1989) בע"מ. 2. בחודש פברואר 1996 עבד 25 יום בגלי טל. 3. בחודש מרץ 1996 עבד 25 יום בגלי טל. 4. בחודש אפריל 1996 עבד 25 יום בגלי טל. 5. בחודש מאי 1996 עבד 30 יום בתחנת הדלק גל ראשונים בע"מ. 6. בחודש יוני 1996 עבד 29 יום בתחנת הדלק גל ראשונים בע"מ. 3. המחלוקת א. סעיף 174(ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי) בנוסחו בתקופה הרלוונטית קובע, כי מי שנתקיימו בו שני התנאים האמורים בסעיף יהיה זכאי למענק: "(1) הוא זכאי לדמי אבטלה ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה כאמור בסעיף 165. (2) הוא עבד ששה חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות בטחון, בעבודה מועדפת שהציעה לו לשכת שירות העסוקה". ב. המוסד דחה את תביעתו של המשיב למענק עבודה נדרשת, ביום 28.7.1997, בנימוק שהמשיב: "עבד פחות מששה חודשים קלנדריים", שכן, לטענתו, מאחר והמשיב עבד רק 19 יום בחודש דצמבר 1995, אין למנות ימים אילו במניין התקופה המזכה. ג. המשיב טען, כי יש להכיר בכל הימים שעבד כממלאים אחר הדרישה של ששה חודשים, שכן, הוא עבד לפחות 150 ימים. המשיב מבסס את טענתו על המידע המצוי בחוברת "ידיעון לחייל המשתחרר" שמנפיק משרד הביטחון (להלן - הידיעון) בו, מצוין בין היתר, כי: "המענק ישולם לך אם אתה עונה על כל התנאים האלה: 1. עבדת בעבודה הנדרשת 150 ימים לפחות (ששה חודשים)…" "… את התביעה למענק אפשר להגיש בכל אחד מסניפי המוסד לביטוח לאומי ברחבי הארץ, לכל המוקדם לאחר סיום 150 ימים ב"עבודה הנדרשת"…" 4. שורש המחלוקת בין הצדדים נעוצה בפירוש המונח "חודש" בסעיף 174(ב)(2) לחוק הביטוח לאומי, ובנסיבות המקרה דנן האם 19 יום שעבד המשיב בחודש דצמבר, בצירוף חמשת החודשים הנוספים, ממלאים אחר התנאי של ששה חודשים. 5. א. בית הדין קמא לאחר ניתוח של תכלית החוק וסעיפים ממנו פסק כי: "ברי לנו שיש לראות בתשעה עשר הימים שעבד התובע בחודש דצמבר כחודש עבודה… סוף דבר, אנו מקבלים את תביעת התובע וקובעים כי על הנתבע לשלם לתובע מענק עבודה מועדפת". ב. בית דין קמא תמך פסיקתו בנימוקים הבאים: 1. בית הדין נדרש לפרשנות סעיף 72 לחוק הביטוח הלאומי בנוסחו המקורי משנת 1953 וגלגוליו. בית הדין קמא התחקה אחר כוונתו של המחוקק, עת ביטל את סעיף 72 לחוק בתיקון מס' 7 לחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ב-1992, והשמיט את הדרישה ל"חודש תמים", תוך שהוא קובע כי: "מגמתו של המחוקק היתה לראות עבודה כלשהי בחודש מסויים כעבודת חודש לצורך מנין תקופת האכשרה". 2. עוד הסתמך בית הדין קמא על פסק דינו של בית דין זה בדב"ע נד/149-0 רחמה מלחם - המל"ל, פד"ע כח, 97 (להלן - פס"ד מלחם), שם קבע בית דין זה, כי בנסיבות העניין יש לראות בהיקף עבודה של עשרה ימי עבודה בחודש, לעניין סעיף 40(א) (2) לחוק הביטוח הלאומי כ"חודש" עבודה. בפסק דין זה נקבע, כי לעניין היקף ימי העבודה הנחשבים ל"חודש עבודה" יש להתחשב באופי העבודה הנדונה. 6. א. המוסד הלין על קביעתו של בית הדין קמא, באשר לפרשנות המונח "חודש" לענין צבירת תקופת עבודה המזכה במענק וטען, כי אין למנות חלקי חודש או ימים ספורים כ"חודש". בהקשר זה טען המוסד, כי יש לאבחן בין המשמעות, שיש ליתן למונח "חודש", עת דנים בתקופת אכשרה לבין המשמעות, שיש ליתן למונח "חודש" עת דנים בתקופת עבודה, וכי מטרת המחוקק הייתה לעודד חיילים משוחררים להשתלב בעבודה ולעסוק בה בפועל תקופה של ששה חודשים מלאים לפחות. עוד טען המוסד, כי בהתאם לפרשנות שניתנה על ידי בית הדין קמא, די שחייל משוחרר יעבוד במשך ששה חדשים מחצית חודש בכל אחד מהחודשים כדי שיזכה במענק - פירוש שאינו סביר כלל ועיקר. ב. המשיב תמך בפסק דינו של בית הדין קמא מנימוקיו. 7. בערעור זה נדרשים אנו שוב לפרשנותו של המונח "חודש" בסעיף 174(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי, באשר לתנאים המזכים במענק. א. על מגמתו וכוונתו של המחוקק במתן המענק נלמד מדברי ההסבר להצעת חוק הביטוח לאומי (תיקון מס' 48), התשמ"ב-1982, ה"ח 240: "החוק המוצע נועד לעודד חיילים משוחררים במשך שנתיים מיום שחרורם מהשירות הסדיר, להשתלב במקומות ובסוגי עבודה שייקבעו כעבודה מועדפת, מתוך התחשבות בצרכי המשק… תשלום מענק זה יהווה תמריץ לחייל משוחרר לצאת לעבודה שאינה ה'עבודה מתאימה' כמשמעותה בחוק אך מאידך היא מועדפת לצרכי משק, וזאת במקום לקבל דמי אבטלה להם הוא זכאי". ב. חוק הביטוח הלאומי אינו מגדיר מהו "חודש", ומהו היקף ימי העבודה הממלא אחר הדרישה לחודש עבודה, לפיכך אנו נדרשים לתת פרשנות לתנאי זה שבסעיף 174(ב)(2) שבחוק הביטוח הלאומי. ג. בית דין זה קבע, כי המונח "חודש" בסעיף 174ב (2) לחוק הביטוח הלאומי צריך להתפרש כמכסת ימי העבודה המקובלת בחודש באותו ענף עבודה. [עב"ל 314/99 המוסד לביטוח לאומי - מיכל גוטמן (היימן) (טרם פורסם) וראה גם פס"ד מלחם המצוין לעיל]. ד. במקרה הנוכחי עבד המשיב בחודש דצמבר 1995 בתיקון תקרים וצמיגים בתחנת דלק במשך 19 יום החל מיום 11.12.1995 עד ליום 31.12.1995 (גליון החלטת המוסד בתביעת המערער). באישור המעביד למוסד צויין, כי אין עובדים במקום זה 5 ימים בשבוע, משמע שעובדים למעלה מ-5 ימים בשבוע. יוצא איפוא, שהמשיב עבד במקום עבודה בו עובדים, בדרך כלל, 30 יום בחודש, אך הוא עבד באותו חודש דצמבר 19 ימים בלבד. ה. התוצאה של מסקנה זו היא, שהמשיב לא עבד ששה חודשים תמימים, ולכן אינו זכאי למענק. יצוין כי מדובר ב"עבודה נדרשת" כלומר "עבודה מתאימה", שאינה מזכה במענק חלקי. עוד יש לציין, כי כדי לזכות במענק, אין המערער חייב לעבוד דווקא שישה חודשים קלנדריים. די בכך שיעבוד ששה חודשים שימנו מתאריך לתאריך לדוגמא: אילו החל המערער בתאריך 11.12.1995 והיה מסיימה (לאחר עבודה מלאה) בתאריך 10.6.1996 היה ממלא אחר תנאי ששת החודשים. [ראה לעניין זה עב"ל 20474/97 דיאנה טל - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם)]. 9. א. נותר לנו להתייחס לטענת המערער לגבי הסתמכותו בעניין זה על הידיעון. ב. אכן, הידיעון עלול להטעות, אך אין בו כדי להקנות זכות שהחוק אינו מקנה אותה. אילו הוצא הידיעון על ידי המוסד, היינו שוקלים בחיוב פסיקת הוצאות לזכות המשיב, אך לא אלו פני הדברים. בהקשר זה נציין, כי מן הנכון והראוי שהמוסד יעדכן את משרד הביטחון בהלכה הפסוקה בעניין זה, כדי למנוע הטעיות וטעויות הגורמות למפח ועוגמת נפש לחיילים משוחררים. סוף דבר, בנסיבות העניין אין מנוס מדחיית הערעור. מענקביטוח לאומי