פסק דין 1. ביום 28/7/97 קבע המוסד לביטוח לאומי כי התובע אינו תושב ישראל ולפיכך אינו מבוטח על פי חוק הביטוח הלאומי ואינו זכאי לקבל שירותי בריאות על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. (החלטה מיום 28/7/97 מצורפת לתיק בית הדין) על החלטה זו הגיש התובע תובענה לבית דין זה. בכתב התביעה, שהוגש על ידי התובע בעצמו, נטען כי התגורר מאז ומתמיד בבית אביו בעקבת דרויש בעיר העתיקה בירושלים, למעט בשנים 1993 - 1995 שבהם התגורר בבית גיסו, מחמוד אלעזבה בראס אלעמוד. 2. בכתב ההגנה נטען כי התובע אינו תושב ירושלים מאחר והוא מתגורר דרך קבע בנכסו הפרטי באלראם ושם מרכז חייו. עוד נטען כי גם אם חזר התובע להתגורר בתחומי ישראל הרי שהתובע שהה מחוץ לתחום ויש לראות בו כמי שרשיונו לישיבת קבע בישראל פקע. 3. ביום 9.5.01 התקבלה לתיק בית הדין הודעה מטעם עו"ד מצא ועל פיה התובע נפטר וכי הוא הוסמך לייצג את אלמנתו בהמשך ההליכים, במקום עו"ד חשים שהפסיק את הייצוג. 4. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בבית הדין. כן הוגשו תצהירי עדות ראשית של העדים כדלקמן: הגב' נעמה עבד אל מגיד אבו עסאב, גיסתו של התובע, מר מחמוד אסמעיל אכלייל, חברו של התובע, והגב' נגאח מוסטפא אבו עסאב, גיסתו של התובע. כל המצהירים נחקרו בבית הדין. מטעם המוסד העידו הגב' עזבה יוסרה, גיסתה של אשת התובע, הגב' אנעם אבו עסב, גיסתו של התובע, וכן חוקרי המוסד לביטוח לאומי, מר עבד חממי, מר מג'די אבו חדר ומר רפי אמסלם. 5. השאלה העומדת להכרעה בפנינו היא האם ענה התובע על הגדרת "תושב" במועד קבלת החלטת המוסד לביטוח לאומי בעניינו (יולי 97) יצויין כי בסיכומיו חזר בו המוסד מטענת פקיעת הרשיון לישיבת קבע וזאת לאור ההנחיות החדשות, הנוגעות לפריפריות של ירושלים. לפיכך מתייתר הדיון בשאלת פקיעת הרשיון לישיבת קבע. 6. השאלה אם פלוני הוא תושב ישראל תלויה במכלול הנסיבות: "בחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה; זיקה שלא תהיה בה מן הזמניות או מהארעיות וזיקה שיש בה להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל כמקום ש"בו הוא גר" ש"זה ביתו". (דב"ע מה/73-1 עואדה סניקה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 79) 7. על פי הפסיקה הנטל להוכיח תושבות הוא על הטוען לקיומה. (דב"ע נב/100-0 המוסד לביטוח לאומי נ' אמנה אערער, פד"ע כה 107) עם זאת, שעה שהטוען לגמלה נושא תעודת זהות ישראל הנטל הוא על המוסד להוכיח כי אינו תושב ישראל. (דב"ע נו/229-0 נאסר נוואל נ' המוסד, עבודה ארצי, ל(1) 83; דב"ע מט/202-0 בהייה נ' המוסד, עבודה ארצי, א(1) 856; דב"ע נה/132-0 המוסד נ' חלואני מלכה עלי, פד"ע כט 197) 8. לאחר ששקלנו היטב את כלל הראיות והעדויות שהובאו שוכנענו כי התובע היה תושב ישראל במועד קבלת החלטת המוסד לביטוח לאומי נשוא תביעה זו. מסקנתנו מבוססת על הטעמים שיפורטו להלן. 9. מהודעתו של התובע לחוקר המוסד, שנמסרה בבית בעקבת דרויש, עולים הדברים הבאים: "ש. היכן התגוררת מיום נישואיך? ת. בבית בקומה השניה בשני חדרים עד לפני כחמש עשרה שנים לערך שנתתי את שני החדרים לאחי נעמן ואני עברתי לגור בראס אל עמוד בית מחמוד אלעזבה אח אשתי ... עד לפני שנתים שעברתי שוב לכתובת הנ"ל בחדר אחד שבו התגוררו הוריי עד לפטירתם ואבי לפני פטירתו חלק את הבית הזה ונתן לי חדר שרשם אותו על שמי." (הודעה מיום 11/12/96 מסומנת נ/1. ההדגשה לא במקור) כך עולה גם מהודעתה של הגב' אנעם אבו עסאב, גיסתו של התובע לחוקר המוסד: "ש. היכן התגורר רשאד גיסך ת. בבית גיסו מחמוד אל עזבה ליד בית ספר ראס אלעמוד של הילדים. ש. ממתי גר שמה ת. לא יודע ש. לאן הוא עבר משם ת. עבר לגור בחדר של אביו שבו גר עד שנפטר" (ההודעה מיום 11/12/96 מסומנת נ/4) 10. אכן, כטענת ב"כ המוסד בסיכומיה, ערים אנו לריבוי הגרסאות אשר נמסרו על ידי התובע והעדים הקשורים אליו בשלבים השונים של ההליך המשפטי והליכי החקירה של המוסד לביטוח לאומי. יחד עם זאת ועל אף "שלל" הגרסאות שהובאו, ניתן להסיק כי במות אביו של התובע, קיבל התובע את חדרו של אביו בעקבת דרויש ועבר להתגורר בו מאז. 11. נכון טענה ב"כ הנתבע בסיכומיה כי יש להעדיף את גרסאות העדים כפי שנמסרו לראשונה לחוקר המוסד. (דב"ע מח/0-42, ורטנסקי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ט 471, 473) 12. כאמור, מההודעות נ/1 ו- נ/4 עולה כי התובע מתגורר בבית בעקבת דרויש מאז מות אביו: א. ראשית, ההודעה נ/1 נגבתה מהתובע ביום 11/12/96, בבית בעקבת דרויש, שםנמצא באופן ספונטני על ידי חוקר המוסד מר אמסלם, ללא כל התראה מוקדמת. וכך העיד חוקר המוסד מר אמסלם: "ש. אתם לא מודיעם לאנשים שאתם באים זה בהפתעה. ת. כן. ש.ת. מצאתי את התובע שם ב 11.12.96 וגביתי עדותו." (עמ' 30 לפרוטוקול. ההדגשה לא במקור) ב. מר אמסלם גבה באותו מעמד גם את ההודעה נ/4, מגיסתו של התובע. בהודעה זו נרשמו הדברים הבאים: "אני גיסתו של ראשד אבו עסב אח בעלי יונס... ... ש. היכן התגורר רשאד גיסך ת. בבית גיסו מחמוד אל עזבה ליד בית ספר ראס אלעמוד של הילדים. ש. ממתי גר שמה ת. לא יודע ש. לאן הוא עבר משם ת. עבר לגור בחדר של אביו שבו גר עד שנפטר" (ההדגשות לא במקור) הדברים כתובים באופן הברור ביותר בהודעה נ/4. למרות זאת, נתן החוקר, מר אמסלם, עדות הסותרת באופן חזיתי את הדברים שהוא עצמו רשם בהודעה: "ש. הוא היה מתגורר שם לפי דבריה. ת. היא לא הזכירה את השם רשד. ש. אני מפנה אותך להודעה של אנעם לעמ' 2 שורה ראשונה. ת. פירוש הדבר שהוא לקח את החדר של אביו. אנעם מסרה לי שאביו של התובע נתן לו את החדר. ש. מה פירוש נתן לו את החדר. ת. אני לא יכול לתת לזה פרשנות. ש. אתה לא שאלת אותה האם הוא מתגורר בחדר. ת. לא." (עמ' 31 לפרוטוקול. ההדגשה אינה במקור). כאמור לעיל, נרשם על ידי החוקר בהודעה, "ברחל בתך הקטנה" על פי דבריה של הגב' אנעם, כי התובע עבר לגור בחדר אביו המנוח. כיצד איפוא מעיד החוקר, בסתירה מוחלטת לאמור בהודעה נ/4 אותה גבה בעצמו, כי לא שאל את הגב' אנעם האם התובע אכן מתגורר בבית זה? זאת ועוד, יש לזכור גם כי מטרת הביקור היתה לבדוק האם התובע מתגורר באותו מקום! לפיכך קובעים אנו כי יש להעדיף את האמור באופן חד משמעי הן בהודעה נ/1 (מפי התובע עצמו), והן בהודעה נ/4 (מפי גיסתו, אשתו של אחיו יונס), ואף את עצם המצאו של התובע במקום, באופן ספונטני וללא כל תיאום מוקדם מראש, על עדותו של החוקר ומסקנתו כי התובע אינו מתגורר בבית בעקבת דרויש. 13. יצויין כי גיסתו של התובע, נג'אח אבו עסאב (אשתו של האח נעמן), נחקרה בבית בעקבת דרויש עוד בטרם נפטר אביו של התובע, חמה, (האב נפטר ב- 29.3.95, כעולה מסעיף 8 לתצהיר התובע, ואילו הגב' נג'אח נחקרה ביום 12.3.95, כשבועיים קודם לכן). לפיכך, כאשר נשאלה מי גר בבית הזה אכן לא ציינה את שמו של התובע בין דיירי הבית. והיא אף ציינה בהודעתה כי הוא מתגורר בראס אל עמוד: "ש. מי לוקח את הכסף של חמך. ת. הבן שלו ראשד שגר בראס אלעמוד הוא שמקבל הקיצבה עבור חמי מהבנק ומביא הכסף אלי ואני מבזבזת הכסף על חמי לקנות לו אוכל...". (מתוך הודעתה, נ/2) 14. מסקנה זו מתיישבת אף עם הגירסה שנמסרה על ידי התובע בכתב התביעה שהגיש בעצמו (בטרם יוצג על ידי עו"ד) ועל פי גירסה זו אכן עזב התובע (אם כי נטען שרק בשנת 93') את הבית בעקבת דרויש ועבר להתגורר בדירת גיסו בראס אל עמוד, וזאת עד אשר נפטר אביו ביום 29.3.95, שאז חזר עם אשתו להתגורר בדירת האב וממשיך להתגורר שם. 15. באשר להודעתה של הגב' עזבי יוסרה (נ/3), גיסתה של אשת התובע: כאמור, הן התובע והן הגב' אנעם אבי עסאב (אשת אחיו של התובע, יונס) מסרו לחוקר המוסד כי הוא התגורר במשך זמן ממושך (לגירסת התובע כ- 13 שנים) אצל גיסו (אח אשתו), מר מחמוד אלעזבה, שהוא בעלה של הגב' יוסרה. בהודעה (נ/3) שנמסרה לחוקר המוסד ב- 27.5.97 מסרה, בתשובה לשאלה, "כמה גיסים וגיסות יש לך? כי "אף אחד מהגיסים שלי גרים אצלנו ובעלי הוא בן יחיד ויש לו שבע אחיות אשר כולן נשואות וגרות מחוץ לבית זה". היא גם מסרה לחוקר המוסד כי התובע ואשתו גרים "בדרך אלקסאראת באלראם בנכסם הפרטי". עוד השיבה באופן חד משמעי לחוקר המוסד: "ת. מעולם אנאם ובעלה ראשד לא התגוררו אצלנו אלא בנכסם הפרטי באלראם". ואף מסרה לגבי בן התובע, נדאל, ש"כל ריהוטו וחפציו הם כולן באלראם בנכס אביו". כמו כן מסרה: "ש.ת. כשהולכים לבקר את אנעם ובעלה הולכים אליהם לנכסם באלראם". בעדותה בבית הדין חזרה בה הגב' יוסרה מהדברים שמסרה בהודעתה לחוקר המוסד. לכאורה, יש בהודעה זו שנמסרה שחוקר המוסד כדי להזיק לתביעה, שכן ככלל יש להעדיף וליתן משקל מכריע לגירסה הראשונית והספונטנית כפי שנמסרה לחוקר המוסד שנגבתה מטעם הנחקר. יחד עם זאת, ספק אם יש להחיל כלל מנחה זה בענינה של הגב' יוסרה, כפי שיפורט להלן: האמור בהודעה זו סותר את ההודעות נ/1, נ/4 ואף נ/2, שנגבתה עוד בטרם נפטר האב, ושם חזרו הן התובע והן שתי גיסותיו על כך שהתגורר בראס אל עמוד. יש לציין כי גם ב"כ המוסד בסיכומיה מבקשת מבית הדין ליתן עדיפות לגירסאות הראשוניות שנמסרו הן על ידי הגיסה אנעם (נ/4) והן על ידי הגיסה נג'אח (נ/2). אם אכן מאמצים את האמור בהודעות אלו, הרי שכלול בהם גם הנתון על פיו התגורר התובע (לאחר שעזב את בית אביו) בראס אל עמוד. בנוסף, תמוה כי כאשר נשאלה הגב' יוסרה על נדאל, בנו של התובע, מסרה בתחילה כי אינה יודעת את שם אביו (!) אך מיד לאחר מכן הוסיפה כי "נדאל הוא בן אחותו של בעלי ששמה אנעם אישתו של ראשד אבו עסב..הודתה כי השכיר בביתה חדר." 16. אכן, הדברים אינם נקיים מספקות (כך למשל - נושא מקום המצאותם של רהיטי התובע) וערים אנו בהחלט לריבוי הגירסאות שנמסרו על ידי התובע וקרוביו (עדי ההגנה והתביעה כאחד) וכן לעובדה שנמנע מחוקרי המוסד לביטוח לאומי לבצע חקירה במקום באלראם, על מנת לנסות ולאתר שמא קיים אכן נכס פרטי על שמו של התובע. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי במועד ביצוע החקירה נמצא התובע על ידי חוקר המוסד, ללא כל תיאום או התראה, בדירת האב המנוח בעקבת דרויש; לחוקר המוסד נמסר על ידי הגיסה כי הוא מתגורר בדירת האב המנוח מאז פטירתו ובנוסף - התובע קיבל גם בעלות בחלק זה של הבית. 17. בנסיבות אלו קובעים אנו כי החל ממועד פטירת האב, בסוף מרץ 95', עבר התובע המנוח להתגורר בבית בעקבת אל דרויש וכי החל ממועד זה ואילך יש לראותו כתושב לצורך ביטוחו. באשר לתקופה שקדמה למועד זה: בשים לב בכל זאת להודעה שנמסרה לגבי מגורי התבובע עם משפחתו באלראם בנכס פרטי, אי סבירות הגירסה לגבי מגורים משותפים במשך 13 שנים עם אחיה של אשת התובע והסתירות הרבות הנוגעות לתקופה שעד לפטירת האב, הרי שלא ניתן לקבוע ממצא ודאי לגבי מקום מגוריו ולפיכך יש לראותו כתושב רק החל ממועד חזרתו לבית האב המנוח, בסוף מרץ 1995. 18. סוף דבר: א. התביעה מתקבלת, כאמור בסעיף 17 לעיל. ב. המוסד ישא בהוצאות התובע המנוח ושכ"ט עו"ד לטובת אלמנתו, בסך כולל של 4,500 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. רפואהשירותי בריאותשאלות משפטיות