פסק דין 1. משה ארונוביץ (להלן - התובע) הגיש תביעה נגד א. אילון הנדסת מים ומערכות בע"מ (להלן - הנתבעת) לתשלום פדיון חופשה ופיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו אצלה. 2. העובדות המוסכמות בתיק זה הינן: א. הת' עבד בנת' מחודש 11/92 עד לחודש 11/97; ב. שכרו הקובע של הת' - 5,700 ₪; ג. תחילה הועסק הת' כמתקין בריכות ובהמשך כמחסנאי; ד. הת' התפטר מעבודתו. 3. בתיק זה העידו, מטעם התביעה, התובע בעצמו, עזרא מיטב ואברהם מעטוף ומטעם הנתבעת - אלכס איילון. 4. מתצהיר התובע עולות העובדות כלהלן: א. הת' עבד בנת' 5 שנים רצופות; ב. תחילה עבד הת' כמרכיב סאונות, ז'קוזים, בריכות ועבודות תיקונים בחוץ עם משכורת בהתאם; ג. הת' עולה חדש מחבר העמים בעל ותק הארוך ביותר בנת'. הת' מעולם לא קבל נזיפה מהנת' או מלקוחות הנת' אלא רק תודות ובקשות מאת לקוחות שרק הוא יבצע הרכבה ו/או תיקון; ד. בחודשים 8-10/97 היחסים בין הת' להנהלת החברה התדרדרו והת' הרגיש שאינו רצוי בחברה וכי הנת' מחפשת הזדמנות להפטר ממנו. הנת' התחילה "לשכוח" מדי פעם בפעם לשלם תוספות למשכורת הת', הורידה על דעת עצמה תוספות כספיות המגיעות לו ממנה ולא פעם קיבל הת' משכורתו באיחור של חצי חודש ואף יותר; ה. היו פעמים בהם קיבל הת' משכורתו באיחור של חודש; ו. בראשית חודש יולי 1997 העביר מנהל הנת' את הת' לעבוד שעתיים ראשונות ביום כעוזר למחסנאי ללא שינוי בשכרו ו/או תוספת למשכורתו. כעבור יומיים שלושה "נעלם" המחסנאי ולפי הוראות מנהל הנת' נשאר הת' לעבוד כמחסנאי במשרה מלאה; ז. מנהל הנת' הבטיח לת' כי מקום העבודה במחסן הינו זמני בלבד עד לקבלת מחסנאי חדש לעבודה. בנוסף הובטח לת' שמשכורתו לא תיפגע וכי בנוסף תנתן לו האפשרות להמשיך לעבוד בשטח כמרכיב - דבר שלא נעשה בפועל; ח. משכורת 7/97 ירדה בפועל בשיעור של 12%. הת' פנה למנהל הנת' והודיעו כי אינו מסכים לעבוד בתנאים אלה ואם לא תשנה הנת' את תנאיו, יאלץ לנתק את הקשר לאלתר. הובטח לת' שתוך פרק זמן של מספר שבועות יימצא מחליף במחסן והת' יחזור לעבודתו הרגילה; ט. כתוצאה מהשינוי חל שינוי משמעותי במסגרת יחסי העבודה בין הת' לנת'. הת' הפך להיות אדם עצבני, החל לאבד את השליטה על עצמו והתפרץ לא פעם בצעקות הן בעבודה והן בבית; י. בנו הבכור של הת' שעבד עמו בחופשים החל להתלונן שהת' מתפוצץ מכלום וקשה להמשיך לעבוד עמו ולא רצה להמשיך לעזור לו; יא. החל מחודש 9/97 הוגדלה כמות הפקודות המנהליות כלפי הת', כולל פקודות סרק מכל מנהלי החברה ואצל הת' גברה ההרגשה שאינו רצוי עוד בנת', כשפנה למנהלי החב' ואמר להם שיפטרו אותו אם אינו מתאים להם, תשובתם שאין הם מתכוונים לפטרו ואם לא רוצה להמשיך שיתפטר; יב. הת' לא יכול היה להמשיך לסבול את מקום העבודה בנת' הן בגלל ירידה משמעותית בשכר והן עקב האוירה כלפי הת'. לאור האמור לעיל ומשסירבה הנת' להחזירו לתפקידו הרגיל נאלץ הת', בלית ברירה, להתפטר; יג. לאחר התפטרותו היה הת' מובטל; יד. ב-3/98 החל הת' ללמוד בקורס נגרות מטעם משרד העבודה והרווחה; טו. הת' זכאי לפיצויי פיטורים בסך 28,500 ₪; טז. הת' זכאי לדמי הבראה בגין שנת 1996, למעט חודש 12/96 וסה"כ 1,400 ₪ ולפדיון 8 ימי חופשה בסך 1,704 ₪; יז. ביום 18/1/98 שלמה הנת' לת' ע"ח הסכומים המגיעים לו, סך 2,168 ₪ אותם יש לנכות מכל סכום שייפסק לת'. 5. א. בראשית חקירתו הנגדית הופנה הת' לת/3 בו כותב בא כוחו שלאחרונה חלה הרעה בתנאי עבודתו של הת' ולשאלה למה הכוונה "לאחרונה" השיב הת' - ששלושה חודשים אחרונים. כאשר, בהמשך, הפנה ב"כ הנת' את הת' לסתירה בין דבריו אלה לבין האמור בס' 6 לתצהירו שההעברה שבגינה נטענת ההרעה היתה חצי שנה קודם, השיבה הוא - "בחודש יולי בעל הבית אמר לי שאני צריך לעבוד במחסן כי במחסן לא היה מחסנאי והוא רצה שמישהו שעבד הרבה שנים וידע את כל הציוד ויכול לעזור לאנשים לצאת לשטח אז הוא חשב שאני הבן אדם שמתאים." (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 12-10) ובהמשך חזר והעיד שההעברה למחסן היתה ב-7/97. ובהתייחס לת/6 ולת/8 הבהיר - "במכתב הארוך (ת/6 - א.ס.) אני פשוט עניתי למכתב של אלכס. ובמכתב הקצר אני פשוט רשמתי שאם ההסכם שעשינו בע"פ לא מתאים אז שיחזיר לי את התפקיד הקודם. אני לא כתבתי שיש הרעה כי אני לא עורך דין ואני לא יודע מה צריך לרשום" (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 4-2). ב. בהמשך חקירתו הנגדית נתבקש הת' לאשר שההעברה למחסן נעשתה ב-11/96 ולא ב-7/97 כפי שטוען ועל כך השיב - "זה לא נכון. היה מחסנאי אחר אז. אני עבדתי במחסן כמו כולם בתקופה ההיא כאשר היה צריך לפרק מכולה וכו'. בשנה האחרונה עברנו 4 פעמים מחסנים וגם אז כולם עזרו וגם אני." (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 14-12) ובהמשך אישר שבתקופה מ-11/96 עד 7/97 הוא עבד במחסן כמו כל יתר העובדים. וכאשר הקשה ב"כ הנת' ושאל את הת' - "נכון שהיו לך 2 פגישות עם אלכס - האחת היתה ב-22/10/96 ובפגישה הזאת אתם סיכמתם שאתה תתחיל לעבוד במחסן לנסיון לתקופה של 3 חודשים. וגם סיכמתם שעבור העבודה במחסן אתה תקבל משכורת קבועה של 3,500 ש"ח ברוטו. אתה זוכר את זה?" תשובתו - "כל הסיפור הזה היה ב-7/97 ולפני זה היו לנו הרבה פגישות. אפילו ביולי לא היה הסכם רשום." (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 23-18). ג. בהתייחס לשכרו אישר הת' שהוא שולם לו בהתאם לפרוייקטים והסכום לא היה קבוע עד לחודשים האחרונים שאז שכרו היה קבוע. כאשר נתבקש הת' לאשר שבחודשים האחרונים המרכיב הקבוע היה 4,000 ₪ ולפני כן 3,500 ₪ - הכחיש זאת הת'. וכאשר הופנה הת' לנ/1 - תחשיב שכר עבודתו לחודש 11/96 וכרטיס העבודה - אישר שהאמור בו נכון ושאכן ב-3-4/11/96 וב-17-24/11/96 עבד במחסן. וכאשר הופנה גם לנ/2 ונשאל מה זה הרכיב בסך 3,500 ₪ בנ/1 ובנ/2 השיב - "אותה תשובה כמו קודם. עברנו מחסנים. בתוך השנה הזאת עברנו מחסן כמה פעמים. אולי אני עבדתי יותר מכולם במחסן כי הייתי הכי ותיק וידעתי את כל הפריטים. ויכולתי לסדר את זה בצורה יותר טובה ממשהו אחר." (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 21-19). ד. לשאלת ב"כ הנתבעת - "ראינו שאתה לא דייקת לענין של המשכורת בסיס, ולא דייקת לגבי מה עשית ומה לא עשית. אני רוצה לשאול אותך לגבי אותו הסכם או הבנה שהיתה לך עם אלכס בסוף 10/96 שאחרי זה ב-11/96 התחלת כבר לקבל את שכר היסוד של 3,500 ש"ח. בנספח ג' לתצהירו של אלכס. אלכס כתב תרשומת של שיחה איתך. אתה לא חתום על זה. אני רוצה לעבור איתך על מה שאלכס רשם. ראשית אלכס כותב שסוכם איתך שתתחיל לעבוד לנסיון במחסן לתקופה של 3 חודשים. אמת או שקר?" השיב הת' - "זה מכתב מ-10/96 וכל הסיכום שלנו היה ב-7/97. זה שקר." (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 20-6) וכאשר נשאל אם הכתוב בסעיף 2 לנ/5 זה אמת או שקר חזר והעיד הת' שלא היה הסכם ב-10/96. ובהמשך, לשאלת ב"כ הנת' - "האם היתה הסכמה ב-10/96 שאתה תקבל משכורת בסיס של 3,500 ש"ח ברוטו לחודש החל מ-11/96?" השיב - "כל ההסכמה הזאת היתה מחודש 7/97. יכול להיות שבאותה תקופה עבדתי הרבה במחסן ולכן אמרו לי שבשביל שהמשכורת שלי לא תפגע ישלמו לי 3,500 ש"ח בסיס לחודש." (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 27-23) וכאשר הקשה שוב ב"כ הנת' ואמר לת' - "אם אני אגיד לך שבכל חודש מ-11/96 אתה קיבלת 3,500 ש"ח לחודש עד 7/97 מה תגיד?"(עמוד 11 לפרוטוקול שורות 2-1) השיב שאין לו מה להגיד. וכך השיב גם לדברי ב"כ הנת' - "ואם אגיד לך שמיולי 97' ועד שהתפטרת הבסיס הפך להיות 4,000 ש"ח במקום 3,500 ש"ח מה תגיד?" (עמוד 11 לפרוטוקול שורות 5-4) ובהמשך חזר ואמר שכל מה שכתוב בנ/5 זה שקר. ולשאלת ב"כ הנת' אישר שסיכום ברוח נ/5 היה ביולי 97'. ולבסוף אישר שמסכים לכל מה שכתוב בנ/5 ובמכתב מ-5/11/96 (נ/6) אך אינו מסכים לתאריך. ה. כאשר הופנה הת' לס' 5 א' לתצהירו בו הצהיר שהשכר לא שולם במועד ונשאל אם טענתו היא שהסכומים המופיעים בתלושים שצירף לתצהירו שולמו באיחור, השיב - "בדר"כ קיבלתי משכורת ב-10 לחודש אולי פעם או פעמיים נתנו יותר מאוחר." (עמוד 13 לפרוטוקול שורה 3) והוסיף שבמהלך כל תקופת עבודתו כולם בחברה קבלו משכורת ב-10 לחודש ואם היה חג או שבת אזי ב-9 או 11 לחודש. ו. בהמשך חקירתו הנגדית אישר התובע שבחודש 1/96 עבר הוא ניתוח בכליות , ובהתייחס לעבודות שביצע בנתבעת אף אישר שמבחינה פיזית יותר קשה להרכיב בריכה מאשר סאונה נשאל הוא - "נכון שבעקבות המצב הבריאותי שלך באת לאלכס ואמרת לו פשוט ובעדינות שקשה לך?" ותשובתו - "ואחרי זה אני עוד אמשיך לעבוד שנה בהרכבות. לשאלתך לא אמרתי לו. אפילו לא הייתי אצל רופא אף פעם אחרי הניתוח, אולי פעם אחת לביקורת. אף פעם לא ביקשתי מאלכס שיקל עלי בעבודה." (עמוד 13 לפרוטוקול שורה 24 - עמוד 14 לפרוטוקול שורה 3) ובהמשך חזר והדגיש שלא בא לאלכס לפני הניתוח כשהיו לו כאבים וגם לא אחרי הניתוח. ז. בהתייחס לעזרה שקיבל מבניו השיב הת' שהוא הביא את בנו לעבוד במשרד ומשנת 97' שני בניו עבדו במשרד. וכאשר נתבקש הוא לאשר שבנו מיכאל עבד איתו גם בהרכבות ולא רק במשרד כפי שהעיד, השיב - "הוא עבד רק בהרכבות והוא עבד עם כל העובדים ולא רק איתי." (עמוד 14 לפרוטוקול שורה 14). בהמשך אישר הת' שהתלושים נ/7 הינם תלושי השכר שקיבל מיכאל בגין 7-8/97, ולשאלה אם נכון שבחודשים אלה את עבודות ההרכבה שביצע הת' מעבר לעבודה במחסן ביצע יחד עם מיכאל, השיב - "אני לא זוכר אם אני עבדתי רק איתו יכול להיות שעבדתי גם עם מישהו אחר חוץ ממנו." (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 2-1) וגם כאשר נתבקש לאשר - "נכון שבחודשים 7-8/97 הפרוייקטים הסך הכל של השכר שלך ושל מיכאל היה שווה לפרוייקטים המשותפים של שניכם ועוד שכר יסוד של 4,000 ש"ח?" (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 4-3), השיב שאינו זוכר. ח. בהתייחס לטפסי יציאה לחופשה נ/8 אישר הת' שאלה הם טפסים שלו והוסיף - "אבל זה היה בחודשים ממש אחרונים של העבודה. לפני זה אף פעם לא היו דברים כאלה." (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 22-21). 6. מתצהירו של עזרא מיטב (להלן - עזרא) עולות העובדות כלהלן: א. עזרא עבד בנתבעת מסוף שנת 1993 עד חודש מרץ 1998 כמרכיב על בסיס משכורת חודשית כפי שעבד התובע; ב. בנת' היתה תחלופה גבוהה של עובדים, ורק 3 אנשים היו עם ותק ממושך; ג. כל העובדים שהיו בעלי ותק גבוה בנתבעת נמצאים היום בהליכים משפטיים עם הנת', זהים לתביעת התובע; ד. למיטב זכרונו של עזרא, הת' מעולם לא ננזף ע"י הנת' אלא קיבל רק מילים טובות ותודות; ה. הרבה מאוד פעמים קיבל הת' משכורות עם "טעות" כאשר הטעות תמיד היתה לטובת הנת' והתבטאה בתשלום משכורת נמוכה מהסכום עליו סוכם. בפועל קיבל עזרא הפרשי משכורת באיחור של שבועיים ואף יותר ותמיד אחרי בירורים חוזרים; ו. למיטב זכרונו של עזרא, הפך הת' להיות מחסנאי בקיץ 1997 בחודשים יוני ו/או יולי. 7. א. בראשית חקירתו הנגדית אישר עזרא שהעד אברהם מעטוף הוא אחיו וכי הם דיברו ביניהם על תביעת הת', הן לפני מתן התצהיר והן לאחר מכן. בהמשך הוסיף שהוא הופיע יחד עם מעטוף אצל עוה"ד למתן התצהיר ועוה"ד ישב עם כל אחד מהם בנפרד. כאשר נתבקש עזרא להסביר איך זה שהתצהירים שלו ושל אחיו אברהם כל כך דומים, השיב הוא - "הנושא של הת' מוכר לשנינו והמצב שהנת' גרמה לו במשך כל שנות עבודתו שם. הת' תמיד היה בא אלינו להתלונן ומספר לנו מה שעשו לו בעבודה. ממש השפילו אותו ועשו ממנו "יו-יו"." (עמוד 17 לפרוטוקול שורות 14-12). ב. לאחר שאישר עזרא שהת' אמר לאחיו ולו שהשפילו אותו ועשו ממנו יו-יו נשאל הוא מתי אמר להם הת' דברים אלה ותשובתו - "הוא עבד שם 5 שנים ואני עבדתי 4 שנים. רוב השנים שהוא עבד בנת' הוא סיפר לנו שמשפילים אותו ועושים ממנו "יו-יו". ובפרט בחצי שנה, שנה האחרונה." (עמוד 17 לפרוטוקול שרוות 23-22) והסיבה - "כי בשנה האחרונה פשוט מאוד לת' היתה בעיה בריאותית והוא לא יכול היה לקחת דברים כבדים. הוא לא רצה להיות מחסנאי בשום אופן ורצה לעבוד רק בשטח. פשוט מאוד הם כפו עליו להיות מחסנאי למרות בריאותו הכושלת." (עמוד 18 לפרוטוקול שורות 3-1). וכאשר הקשה ב"כ הנת' ושאל מה יותר קשה - הרכבת בריכה או לשבת במיזוג אויר במחסן, תשובתו - "במחסן אין שום מיזוג אויר והעבודה שם היא עבודה עם אבק. זו גם עבודה פיזית. הוא לא יושב רגל על רגל. לשאלתך - העבודה היותר קשה מבחינה פיזית זה ברור שזה הרכבת בריכה. " (עמוד 18 לפרוטוקול שורות 7-5). ג. בהמשך חקירתו הנגדית אישר עזרא שהוא הגיש תביעה נגד הנת' בביה"ד. כאשר הופנה הוא לכתב התביעה שהגיש בו נכתב שהוא החל לעבוד בנתבעת ב-14/2/94 - אישר עזרא שאכן החל הוא לעבוד בתארך זה. כאשר, בהמשך, הופנה הוא לתצהירו בו הצהיר שהחל לעובד בסוף 93' השיב - שהחל לעבוד ב-14/2/94. לאור תשובתו נשאל הוא "אז מה שכתוב בתצהיר זה לא נכון?" ותשובתו - "אני לא אומר שזה לא נכון. העורך דין שלי צריך לבדוק את זה." (עמוד 18 לפרוטוקול שורות 19-18). כאשר נתבקש עזרא לאשר שיש בו תחושות כעס כלפי הנת' השיב הוא - "יש בי מאוד מאוד מאוד. אני מאוד מאוכזב מהם עד היום. הם ממש גרמו לי עוול וגם לפועלים." (עמוד 19 לפרוטוקול שורות 7-6). ד. בהתייחס לאמור בסעיף 3 לתצהירו אישר עזרא שאצל הנת' היו רק 3 עובדים עם ותק ממושך מעל שנה - הת', רונן והעד. וכאשר הקשה ב"כ הנת' חזר בו עזרא מהאמור בתצהירו ואישר שגם זהר שהיה מנהל הביצוע עבד מספר רב של שנים וכך גם דרור רונן, איליה שוורץ וורד. כאשר נשאל הוא - "אתה אמרת שיש בנת' 3-4 עובדים שעובדים עם ותק ממושך ולפי מה ששאלתי אותך כעת כולם עם ותק ממושך?" תשובתו - "אני הדגשתי 3 עובדים מהתקנות. לא התייחסתי לפקידות, ולמנהלים." (עמוד 20 לפרוטוקול שורות 5-3) ובהתייחס לס' 4 לתצהירו הודה שידוע לו רק שהת' והוא עצמו הגישו תביעות לביה"ד נ' הנת'. ה. בהתייחס לסעיף 5 לתצהירו, כאשר נשאל עזרא מנין יודע הוא אם נזפו בת' או לא בעבודה, השיב הוא - "אני עבדתי עם הת' המון זמן. יש פרוייקטים שעבדנו בהם יחד. הוא כן קיבל נזיפות רק בחצי שנה האחרונה. מתי שרוצים לתת קומפלימנט נותנים. אני מתקן את עצמי - כן נזפו בתובע והיו מצבים שלא נזפו בו. כשהייתי במשרד והת' היה חוזר והיתה איזו שהיא תקלה אז אני שמעתי שהיו נוזפים בו." (עמוד 20 לפרוטוקול שורות 25-22) וכאשר הקשה ב"כ הנת' ושאל - "אז מה שכתוב בסעיף לא נכון?" השיב הוא - "עכשיו תיקנתי את עצמי שכן נזפו בו. יש מצבים שלא נזפו בו. כמו לגבי כולם. לא ראיתי דבר כזה מעולם שמעביד לא כועס על עובד." (עמוד 20 לפרוטוקול שורה 26 - עמוד 21 לפרוטוקול שורה 2). ו. בסיום חקירתו הנגדית נשאל עזרא "אני מפנה אותך לסעיף 8 לתצהירך - ואם אני אגיד לך שהוא הפך להיות מחסנאי כמה חודשים קודם בסוף 96' זה יכול להיות?" תשובתו - "זה גם יכול להיות. אבל לא מדובר במחסנאי במשרה מלאה. הוא עובד בדרך כלל בהרכבות בחוץ." (עמוד 21 לפרוטוקול שורות 14-11) וכאשר הקשה ב"כ הנת' ושאל אם תשובתו היא שיכול להיות שהת' התחיל להיות מחסנאי בסוף 96' השיב - "יכול להיות שזה היה. אבל זה בניגוד לרצונו. אני מתקן בסוף 96' הוא התחיל לעבוד כמחסנאי. שמו אותו כמחסנאי בניגוד לרצונו." (עמוד 21 לפרוטוקול שורות 17-16) ולבסוף אישר שבמהלך שנת 97' הת' עבד גם במחסן וגם בעבודות הרכבה בחוץ. 8. בחקירתו החוזרת הבהיר עזרא, בהתייחס לעבודת הת' כמחסנאי בשנת 96' - "זאת לא היתה משרה מלאה בהתחלה. הנת' רצתה שיהיה מחסנאי מהבוקר ועד הערב למרות ההתנגדות של הת'. בחצי השנה האחרונה הוא היה רק מחסנאי ולא עבד בחוץ. מידי פעם שלחו אותו לשליחויות כמו נער שליח. אפילו הפקידה שלחה אותו לזרוק את הזבל." (עמוד 21 לפרוטוקול שורה 25 - עמוד 22 לפרוטוקול שורה 2). 9. מתצהירו של אברהם מעטוף (להלן - מעטוף) עולות העובדות כלהלן - א. מעטוף עבד בנתבעת מסוף שנת 1995 על לפיטוריו באוקטובר 97' כמרכיב בריכות; ב. כשעבד בנת' קבל מעטוף רק מחמאות ותודות וכשהגיע זמן להתחשבן ולקבל פיצויי פיטורים השמיע הנת' כלפיו טענות שכביכול הוא גרם לה נזקים. מעטוף התרשם כי כל הטענות על "נזקים" היו מיועדות כדי להתפטר מהעד; ג. בנת' היתה תחלופה גבוהה של עובדים, רק 3 אנשים היו עם ותק ממושך; ד. למיטב זכרונו של מעטוף הפך הת' להיות מחסנאי אצל הנת' בקיץ 1997, עת עברה הנת' למחסן חדש; ה. למיטב זכרונו של מעטוף הת' מעולם לא קיבל נזיפות מלקוחות ו/או מהנת' אלא רק מילים טובות ותודות; ו. לדעת מעטוף הת' היה בעל המקצוע הטוב ביותר בין עובדי הנת'; ז. לאחר שהת' הפך להיות מחסנאי מצבו הורע ואת זאת קובע מעטוף לאור העובדות כלהלן - 1. הת' היה כל הזמן לחוץ "כמו קפיץ"; 2. הת' הפך לאדם עצבני; 3. כאשר מעטוף שאל אותו מה קרה השיב הת' שלא טוב וההנהלה נגדו ולוחצת עליו, באים אליו בטענות, הפכו אותו לנער שליח, אף ביקשו ממנו לפנות זבל במשרד ולא משלמים לו טוב; ח. מעטוף ידע שהת' קיבל כמחסנאי משכורת פחותה מזו שקיבל כאשר עבד בחוץ; ט. למיטב ידיעתו של מעטוף, הנת' הכריחה את הת' לעבוד כמחסנאי והוא לא עשה כן מרצונו הטוב. 10. א. בראשית חקירתו הנגדית לשאלת ב"כ הנת', השיב מעטוף שהוא לא דיבר עם אחיו עזרא על תוכן התצהיר לא לפני שחתם על התצהיר וגם לא לאחר מכן. "הוא לא יודע מה אני כתבתי ואני לא יודע מה הוא כתב." (עמוד 22 לפרוטוקול שורות 15-14). יצויין שבניגוד לדבריו אלה, העיד אחיו עזרא כי הם כן דיברו ביניהם על תביעת התובע - הן לפני מתן התצהיר והן לאחר מכן, וכן שהם הופיעו יחד אצל עוה"ד למתן התצהיר. ב. לשאלת ב"כ הנת' הבהיר מעטוף מה היתה הסיבה לפיטוריו ואישר שעם פיטוריו שולמו לו פיצויי פיטורים. כמו כן אישר מעטוף את חתימתו על נ/9 בו חתם שקיבל את מלוא שכרו וכל הזכויות המגיעות לו מהנת' בגין תקופת עבודתו וסיומה. ג. בהתייחס לסעיף 4 לתצהירו בו הצהיר שבנת' עבדו רק 3 עובדים עם ותק ממושך הבהיר שהכוונה לתובע, לעזרא, לרונן ולעד. כאשר הקשה ב"כ הנת' חזר בו מעטוף מהאמור בתצהירו ואישר שגם זוהר וגם ורד היו עובדים ותיקים בנת'. ד. בהמשך חקירתו הנגדית השיב מעטוף שהוא עצמו עבד גם בפרוייקטים, גם במשרד וגם במחסן וגם בפינוי זבל. ולגבי המועד בו החל הת' לעבוד כמחסנאי השיב - אני לא זוכר את התאריך המדוייק מתי הוא התחיל להיות מחסנאי. אני זוכר שזה היה בסוף קיץ 97'. לקראת החצי שנה אחרונה הכריחו את הת' להיות מחסנאי והוא לא רצה." (עמוד 25 לפרוטוקול שורות 3-1) וכאשר הקשה ב"כ הנת' ושאל - "אם אני אציג לך עובדות שלפיהן התחיל הת' לעבוד כמחסנאי יחד עם עבודות הרכבה בחוץ, דווקא בסוף 96'. זה יכול להיות?" תשובתו - "בטח יכול להיות. הוא היה במחסן וגם אני הייתי במחסן, וגם אלכס היה במחסן. כולם מחסנאים. אבל רשמי לא היה מחסנאי. כלומר, לבוא לעבודה רק כמחסנאי. לשאלתך - היינו כולנו מחסנאים. פעם אני הייתי מוציא ציוד ופעם מישהו אחר, אבל בדר"כ הת' היה מוציא ציוד. הת' היה מוציא ציוד כי הוא יודע אנגלית והיו דברים שרשומים באנגלית ואנחנו לא יודעים אנגלית." (עמוד 25 לפרוטוקול שורות 17-11) ולגבי עצמו העיד - "כשעברנו למחסן החדש, בחצי שנה אחרונה, ימים הייתי במחסן. אני והת' היינו. לגבי סוף 96' אז היה מחסן הישן, אז שם הת' היה מוציא לנו ציוד וגם אנחנו היינו מוציאים." (עמוד 25 לפרוטוקול שורות 21-19) ולשאלה אם בחצי שנה האחרונה כפי שהעיד, היה הת' מחסנאי בלבד, תשובתו - "הוא היה גם מחסנאי וגם יוצא להרכבות של ג'קוזים וסאונות. כשיש לחץ כולם יוצאים לעבודה." (עמוד 26 לפרוטוקול שורות 7-6) וכאשר הקשה ב"כ הנת' אישר מעטוף שכאשר עברו הם למחסן החדש, וזה היה בחצי השנה האחרונה לעבודת הת', היו מקרים בהם עבד שבוע רצוף במחסן. ה. בהמשך הסכים מעטוף עם ב"כ הנת' שיש לתקן את סעיף 6 לתצהירו כך שיהיה כתוב שהת' מעולם לא קיבל נזיפות וכו' בנוכחות מעטוף. ולגבי מקרים בהם לא היה מעטוף נוכח - "אני לא יכול להגיד דבר שאני לא יודע. אני רק שמעתי גם מאחי." (עמוד 27 לפרוטוקול שורה 5). ו. בהתייחס למצבו הבריאותי של התובע בשנת 1996, השיב מעטוף שהוא היה מודע לו ואף הביא לתובע תרופות. ולשאלה - "האם הת' התלונן בפניך באיזה שהוא שלב שעבודתו קשה עליו עקב מצבו הבריאותי?" השיב מעטוף - "הוא התלונן כשהוא עבד בחוץ בבריכות אבל הוא המשיך לעבוד. הוא סבל מהכליות, אבל הוא בא לעבודה ועסק בהרכבות והכול." (עמוד 27 לפרוטוקול שורות 22-21). ז. כאשר הופנה הת' לסעיף 9 לתצהירו בו הצהיר שידע בוודאות שהת', כמחסנאי, קיבל משכורת נמוכה מזו שקיבל קודם לכן ונשאל אם בדק הוא את תלושי השכר של הת' השיב - "הוא הראה לי פעם אחת והוא אמר לי פעם אחת. אני זוכר שפעם אחת הוא הראה לי תלוש כי הוא קיבל משכורת נמוכה אך אני לא זוכר מתי זה היה." (עמוד 28 לפרוטוקול שורות 20-19) ולשאלה איזה סכום היה כתוב בתלוש, השיב - "היה נמוך מהממוצע שהוא קיבל בדרך כלל אבל אני לא זוכר כמה." (עמוד 28 לפרוטוקול שורה 23) וכאשר הקשה ב"כ הנת' ושאל את מעטוף מנין יודע הוא מה היה ממוצע השכר של התובע השיב הוא - "הוא אמר לי שבדרך כלל הוא מקבל הרבה יותר מהסכום שהיה בתלוש שהוא הראה לי. פלוס מינוס המשכורת שלו היתה בסביבות 5,000 ש"ח." (עמוד 28 לפרוטוקול שורות 25-24) ולבסוף לשאלה - "אז כשאתה אומר בסעיף 9 שידעת בוודאות ואף ריחמת עליו אז זה לא בגלל שידעת את העובדות מכלי ראשון אלא בגלל שהת' הראה לך תלוש אחד ואמר לך שהוא נמוך?" אישר מעטוף ש"נכון שזה ככה." (עמוד 29 לפרוטוקול שורות 4-1) ובסיום חקירתו הנגדית אישר מעטוף שהוא יופתע אם יאמר לו ב"כ הנת' שהת' קיבל משכורת חודשית בגין עבודתו במחסן ולא משכורת יומית. 11. מתצהירו של אלכס איילון (להלן - אלכס) עולות העובדות כלהלן - א. אלכס משמש כמנהל הנת'; ב. הת' עבד בנת' מ-11/92 עד סוף 11/97 כאשר מכסת שעות העבודה משתנה מעת לעת; ג. הת' התקבל לעבודה כמתקין סאונות, ג'אקוזים ובריכות, תחילה כפועל פשוט חסר ידע מקצועי ובהמשך התקדם לתפקיד ראש צוות התקנות; ד. שכר הת שולם בהתאם למספר ההתקנות שביצע בכל חודש; ה. עובדי הנת' ברובם המכריע הינם עובדים ותיקים; ו. במקרים לא מעטים נתקבלו תלונות מלקוחות הנת' כי רמת עבודתו של הת' איננה משביעת רצון והנת' העירה לת' לא פעם על בעיית משמעת ואורחות עבודתו; ז. כעולה מתלושי השכר של הת', ובניגוד לטענתו, ממוצע שכרו עלה בהדרגתיות משך כל תקופת עבודתו; ח. ממוצע שכרו של הת' בעשרת החודשים האחרונים בתפקידו כמתקין בריכות (1-10/96) עמד על סך 5,073 ₪; ט. בחודש 11/96 עבר הת' לתפקיד מחסנאי בנת' שהינו תפקיד קל יותר מבחינה פיזית וזאת תוך היענות לבקשתו לעבור לתפקיד קל יותר בשל ליקויים בריאותיים מהם סבל ואשר הכבידו עליו לבצע את תפקידו כמתקין בריכות; י. ממוצע שכרו של הת' ב-13 החודשים בהם עבד כמחסנאי (11/97 - 11/96) עמד על סך 5,709 ₪. מכאן שעם המעבר לתפקיד מחסנאי, עלה ממוצע שכרו של הת' בכ-700 ₪ לחודש, עליה של כ-17% ביחס לשכרו כמתקין; יא. ביום 22/10/96 הוסכם בין אלכס לת', לבקשת התובע, כלהלן - 1. הת' יתחיל לעבוד במחסן הנת' ביום 1/11/96 בשכר חודשי של 3,500 ₪. 2. בנוסף יוכל הת' לצאת לעבודות הרכבה בהיקף מירבי של 5 ימים בחודש ויקבל תמורתן על פי מחירון החברה כאשר בעבור ימי התקנה שאינם עולים על 5 ימים בחודש, לא יופחת שכרו החודשי. 3. מעבר ל-5 ימי התקנה יקוזז לכל יום נוסף 116.66 ₪ משכר היסוד. 4. בכל מקרה לא ייעדר הת' מן המחסן מעל 12-10 יום בחודש. 5. לאחר 3 חודשי עבודה במחסן יוחלט אם להשאיר את הת' במחסן או להחזירו לעבודות הרכבה בלבד; יב. ביום 5/11/96 נערך סיכום נוסף לפיו שעות העבודה תהיינה משעה 7:00 עד 16:00 וכן סוכם כי בתנאים הסוציאליים לא יחול שינוי. נ/5 מהווה תרשומת המוסכם בין הת' לאלכס; יג. העברת הת' מתפקיד מתקין הכרוך בעבודה פיזית מאומצת לתפקיד מחסנאי שהינו תפקיד קל יותר מבחינה פיזית, היה לבקשת הת' וזאת לאחר שבמהלך 1996 סבל, לדבריו, מבעיות בתיפקוד הכליות ואף נעדר מהעבודה לצורך טיפולים רפואיים בכליותיו; יד. בחודשי עבודתו האחרונים הועלה שכר הבסיס ל-4,000 ₪; טו. משנוכח הת', עוד בחודשים הראשונים לעבודתו כמחסנאי בנתבעת, כי שופרו תנאי עבודתו ושכרו בתפקידו כמחסנאי ביקש להשאר בתפקיד מחסנאי באופן קבוע; טז. הת' מעולם לא פנה לנת' בטענות לגבי רמת השתכרותו; יז. אם שכרו הכולל של התובע ירד מעט בחודשים מסויימים, הרי שהדבר אירע בשל העובדה שהתובע, על פי בחירתו, העדיף לבצע עבודות קבלניות בשיעור מצומצם יותר ובחודשי הקיץ אף בחר לחלוק בהן עם בנו, ששהה באותה עת בחופשת קיץ, ואשר קיבל שכר מלא עבור חלקו בביצוען; יח. בנוסף לתפקידו כמחסנאי, היה התובע אחראי, במסגרת תפקידו החדש, גם על קניית ציוד ומלאי בשוק המקומי ועל הטיפול ברכבי הנת' - תחומים בהם ניתן לו חופש פעולה מלא ואמון מוחלט; יט. בשל התייחסותו המזלזלת של התובע לתפקיד מחסנאי, החלו להתגלות אי סדרים וחוסרים משמעותיים ביותר בציוד במחסן. התרשלות הת' במילוי תפקידו הסבה נזק לנתבעת אף ביתר תחומי אחריותו, דהיינו רכישת מלאי מהשוק המקומי וטיפול ברכבי הנת', זלזל התובע בעבודתו והסב בכך נזקים לנת'; כ. הנת' נאלצה להעיר לת' על הירידה ברמת העבודה ובמשמעת. הנת' נתנה לת' הנחיות לשם ביצוע יעיל של עבודתו וזאת על מנת להבטיח כי ימשיך לעבוד בנתבעת; כא. על אף שסוכם שיעבוד במחסן עד שעה 16:00 נהג הת' להעלם כבר בשעה 15:00 וזאת ללא הסכמת הנת'; כב. הת' התפטר ביום 1/12/97 אשר הודעה עליה ניתנה במכתב מטעם בא כוחו ביום 14/11/97; כג. חרף הירידה בתיפקוד הת' וחרף טרוניותיו חסרות השחר, לא היה לנתבעת כל ענין לפטר את הת' והיא היתה מוכנה להמשיך ולהעסיקו באותה מתכונת בה עבד - מחסנאי ומבצע עבודות התקנה; כד. מתלושי השכר עולה בבירור כי שולמו לתובע תוספות יוקר ודמי הבראה; כה. הנת' שילמה לת' את דמי ההבראה המגיעים לו עבור שנת 1996 במלואם, ואף ביתר שכן במהלך שנת 1996 קיבל סך 1,320 ₪ לחודש בגין דמי הבראה; כו. ביום 18/1/98 שולם לת' מאת הנת' סך 2,168 ₪ בגין הבראה; כז. לת' שולמו כל הסכומים להם זכאי בגין פדיון חופשה. במשכורתו האחרונה קבל סך 1,000 ₪ בגין רכיב זה. יתרת הימים נוצלו במלואם ע"י התובע. 12. א. בראשית חקירתו הנגדית אישר אלכס שהוא קבל את המכתב ת/3 ולשאלה אם לאחר קבלתו ניסה הוא להסדיר עם הת' את הנושא שהועלה במכתב, השיב - "אני לא זוכר בדיוק את כל הנוסח של כל הדברים שישנם במכתב. אבל לכל אורך הדרך אנחנו רצינו שהתובע ימשיך לעבוד אצלנו. אני בעצמי זוכר גם שיחה שהתקיימה במחסן ואמרתי לו שהוא יכול להמשיך לעבוד אצלנו בשקט ובנחת ולעשות את כל העבודות שעשה מקודם והוא מסיבות השמורות עימו סרב לקבל את ההצעה הזאת. בהחלט דיברתי איתו ובהחלט ניסיתי להשאיר אותו בעבודה." (עמוד 31 לפרוטוקול שורות 23-19) ושיחות דומות היו גם בשבועות הסמוכים לקבל המכתב ת/3. ובהמשך הבהיר - "אנחנו רצינו שהוא ישאר במחסן. הוא בא בכל מיני טענות שהוא לא רוצה לעבוד במחסן שמתייחסים אליו לא יפה. כמובן שהדברים האלה לא מעשיים ולא נכונים. אנחנו הצענו לו שאם הוא לא רוצה לעבוד במחסן שיחזור לתפקידו הקודם. התשובה שלו היתה שהוא לא רוצה. אנחנו הסברנו לו שהוא חייב גם לעבוד בתקנת בריכות והוא לא רצה. הסירוב כנראה היה מהטעם של קושי בעבודה מאחר והעבודה בבריכות זאת היתה בעצם הסיבה שבגללה הוא עבר לעבוד כמחסנאי. כי אנחנו העברנו אותו מהתפקיד של מתקין בריכות למחסן על מנת להקל עליו ולאפשר לו מאמץ פיזי מופחת, אך כשהוא ביקש לצאת מהמחסן אז נאלצנו להציע לו את התפקיד הקודם שלו." (עמוד 32 לפרוטוקול שורות 13-4) ובהמשך חזר אלכס והבהיר שהוצע לת' לחזור לתפקידו הקודם בהתקנת בריכות. ב. לאחר שאלכס פירט את הנזקים שגרם הת' לנת' בעת שעבד במחסן, שאל אותו ב"כ הת' - "ולמרות זאת היית מוכן להמשיך ולהעסיק אותו?" ותשובתו - "כל הנושא של הת' מאוד כואב לי בגלל זה שהת' התחיל אצלנו בשנת 92' והוא התחיל ממש מאפס - בלי שפה ובלי ידע וכו'. אנחנו עזרנו לו בכל דבר. אנחנו נתנו לו הלוואה כשהיה צריך לדירה שלו ולא התייחסנו לזה שהוא היה עושה כל מיני סידורים לנוחויות שלו כדי שיוכל לקחת את אשתו הביתה וכו'. כשהוא עבר לאשדוד הוא נסע ברכב שלנו כל יום לעבודה וחזרה על חשבונינו ולא אמרנו לו מילה וחצי מילה. כתוצאה מזה אנחנו מופיעים פה בבית המשפט כנאשמים בהתייחסות לתנאי עבודה. אז ברור ברגע שבן אדם מפסיק לקבל את כל הדברים שלא מגיע לו ומעיזים להעיר לו הערה, שיש בלגן במחסן, אז הוא נעלב ואתם קוראים לזה הרעת תנאים." (עמוד 33 לפרוטוקול שורה 22 - עמוד 34 לפרוטוקול שורה 2). ג. בהמשך חקירתו הנגדית כאשר הפנה ב"כ הת' את אלכס לס' 6.4 לתצהירו ואמר שלפי חישוב שהוא ערך ההפרש הוא לא 700 ₪ אלא 636 ₪, השיב אלכס - "אני אמרתי כ-700 ש"ח ואני עומד על מה שאמרתי בתצהיר. יש בפניי רשימה על השכר שהשתכר התובע מ-1/96 עד 10/96 ומ-11/96 שאז התחיל לעבוד במחסן ועד 11/97- שאז הפסיק את עבודתו. הנתונים לקוחים מתלושי השכר. אם תיקח את החודש מול חודש שכן אנו עובדים על פי עונות ובקיץ יש יותר עבודה, אז אתה תראה שכל חודש בתקופה עבודתו כמחסנאי, בהשוואה לאותו חודש בשנה קודמת תראה שיש הפרש גדול מאוד לטובת התובע. כלומר בתקופה כמחסנאי הוא הרוויח לאין ארוך יותר מאשר בתקופה המקבילה בשנה שקדמה." (עמוד 35 לפרוטוקול שורה 27 - עמוד 36 לפרוטוקול שורה 4). ד. בהתייחס לנ/5, כאשר אמר ב"כ הת' לאלכס שהמסמך מפוברק, השיב הוא - "אני יודע שלא כי אני כתבתי אותו ואני חתום עליו." (עמוד 37 לפרוטוקול שורה 13) וכאשר נשאל אלכס - "אתה ערכת את המסמך לדבריך ב-22/10/96. למה פה בסעיף 7 לאותו מסמך בטעות כתבת 11/97 ואח"כ תיקנת את זה?" תשובתו - "אני כתבתי מה שכתבתי ולאחר מכן ראיתי ששגיתי ולכן תיקנתי . לו הייתי נוכל מתוחכם הרי שלא הייתי משנה את זה כפי ששינתי אלא הייתי לוקח וכותב מסמך חדש, שכן זה בכתב ידי ובחתימתי." (עמוד 37 לפרוטוקול שורות 18-14) וכאשר חזר ואמר ב"כ הת' לאלכס שהמסמך מפוברק כי בראש שלו היה התאריך של 97' ולכן שגה הוא במכתב, השיב אלכס - "אני לא יודע מאיפה יש לך ידע על חושים אבל אני חוזר ואומר שמה שכתוב פה זה נכון. אני כתבתי את המסמך ולא חוזר משום דבר שכתוב בו. אני רוצה גם שתראה שיש גם עוד מחיקה שכן כתבתי פעמיים את המילה "באופן" ותיקנתי." (עמוד 37 לפרוטוקול שורות 23-21) לשאלת ב"כ הת' מדוע ערך הוא את המסמכים נ/5 ונ/6 כאשר עד לאותו מועד לא מצא הוא לנכון לערוך מזכרים לגבי הפגישות שלו עם הת', הבהיר - "אני מפנה אותך לאמור בסעיף 2 לתצהירי. הת' בחור מאוד מאוד מסוגר, בחור שבודק כל פרט לפרטי פרטים. היה שינוי במעמדו, זאת גם הסיבה מדוע נכתב המסמך השני לאחר מס' ימים. הת' לא כל כך זריז במחשבה, הוא חושב לאט ואחרי מס' ימי עבודה פתאום באה לו איזו שהיא מחשבה והוא ביקש שוב פעם הבהרה. הוא היה מוטרד שאולי הולכים שוב פעם לקפח אותו ואז הוא אמר שהור צריך להיות מובטח ומאובטח שהכנסתו לא תרד. הוא היה נדהם מהעובדה שהוא פתאום מרוויח יותר והוא עובד יותר קל. הוא היה בטוח שמסדרים אותו. הוא לא היה מסוגל להבין שמתייחסים אליו בצורה אנושית ורוצים את טובתו. חבל שעד היום הוא לא מבין את זה." (עמוד 38 לפרוטוקול שורות 22-14). 13. א. ביום 14/11/97 פנה ב"כ הת' לנת' (ת/3) והודיע שמכתבו מהווה הודעה בכתב מאת הת' על כוונתו להתפטר ב-1/12/97 כאשר הנימוקים לכך, בין היתר, הרעה מוחשית בתנאי עבודת הת' שמצאה התבטאותה בשינוי תפקידו ובירידה משמעותית בהכנסותיו. ב. ביום 12/10/97 פנה מנהל הנת' לת', בכתב, (ת/5) והודיע, תוך מתן דוגמאות, כי לאחרונה ניכרת ירידה משמעותית בטיב עבודתו והתייחסותו וכי הנת' מציעה לו לשקול היטב התנהגותו בעבודה ולשפר תיפקודו והתנהגותו. ג. ביום 14/10/97 כתב הת' למנהל הנת' מכתב תגובה לת/5 (ת/6) בו הכחיש ההאשמות שבמכתב ת/5 והוסיף שלא גרם שום נזק לחברה וכי ביצע עבודתו בזמן. ד. במועד זה - 14/10/97 - כתב הת' מכתב נוסף למנהל הנת' (ת/8) בו נכתב "כיון שאתה לא מרוצה מעבודתי בתור מחסנאי ולפי הסכמנו המילולי (כך במקור - א.ס.), מיום ראשון 19/10/97, אני חוזר לתפקידי הקודם בחברה - הרכבת סאונות, ג'קוזים ותיקונים." ה. ביום 14/10/97 כתב מנהל הנת' תגובתו לת/6 ו-ת/8 (ת/7) בו ציין, בין היתר - "... לא מצאתי כל קשר בינם (המכתבים ת/6 ו-ת/8 - א.ס.) לבין המציאות העובדתית. הנך נדרש בזאת לשוב לאלתר לעבודתך במחסן החברה." ו. עיון בת/9 מעלה שביום 7/1/98 קבל התובע המחאה ע"ס 2,168 ₪ בגין הבראה ויתרת חופשה. ז. עיון בת/10 מעלה שבחודש 8/97 הוציאה הנת' תלוש שכר לאהרונוביץ מאיר, בנו של התובע, ע"ס 1,794 ₪ ועיון בנ/7 מעלה שבחודש 7/97 הוציאה הנת' תלוש שכר לאהרונוביץ מיכאל (בנו של הת') ע"ס 4,374 ₪ ובחודש 8/97 תלוש ע"ס 1,652 ₪. ח. עיון בכרטיס העבודה של הת' לחודש 11/96 ולתחשיב השכר על פיו (נ/1) מעלה שבחודש זה בימים - 3, 4, 8, 10, 22-17 ו-24 עבד התובע ימים מלאים במחסן (סה"כ 11 יום) ובימים 11, 12, 13, 15 (סה"כ 4 ימים) עבד חלקית במחסן. ט. עיון בסיכום פגישה מיום 22/10/96 (נ/5) מעלה שסוכם, בין הת' למנהל הנת', בין היתר - 1. התחלת עבודת הת' במחסן ביום 1/11/96 לתקופת נסיון של 3 חודשים. 2. עבור עבודה זו יקבל סך 3,500 ₪ ברוטו לחודש. 3. בנוסף לעבודתו במחסן יוכל הת' לצאת לעבודות הרכבה בחוץ כ-5 ימים בחודש והתשלום עבור הרכבות יהיה עפ"י מחירון הרכבות ב"קבלנות" הקיים בחברה. 4. 5 ימי הרכבה ייחשבו לת' כימי עבודה מלאים ורגילים במחסן ומשכורתו לא תופחת. ימי הרכבה מעבר ל-5 ימים בחודש, יקוזז בגין כל יום סך 116.66 ₪ משכר היסוד. 5. לאחר 3 חודשי עבודה במחסן יוחלט סופית אם התובע ישאר במחסן או יחזור להרכבות. 6. בשאר תנאי עבודתו של הת' לא יחול שינוי. י. ביום 5/11/96 נערך סכום נוסף בין הת' - לנת' (נ/6) שזהה בעיקרו לסיכום נ/5. יא. עיון בנ/8 מעלה שביום 11/9/97 הגיש הת' בקשה ל-7 ימי חופשה וביום 15/10/97 בקשה לחצי יום חופשה. בתחתית הבקשה נכתב שיתרת החופשה של הת' - 12.5 יום. יב. עיון בנ/10, תלושי השכר של הת' לחודשים 1/96 עד 12/97 מעלה שבעוד ממוצע שכרו של הת' בשנת 1996 היה 5,218.5 ₪ לחודש הרי שממוצע שכרו בשנת 1997 היה 5,524 ₪. יצויין שגם השוואת חודש נתון בכל אחת מהשנים מעלה שכמעט בכל אחד מהחודשים המקבילים של השנים 96' ו-97' היה שכרו גבוה באותו חודש בשנת 97'. יג. עיון בכרטיס עבודה של הת' לחודש 4/96 ובתחשיב השכר (נ/12) מעלה שבחודש זה שהה התובע ב-6 ימי חופשה ועיון בכרטיס עבודה לחודש 10/96 מעלה שבחודש זה שהה הת' ביום אחד חופשה (8 שעות). 14. לאחר ששמענו את העדים והתרשמנו מהם ומעדותם, לאור הסתירות הרבות בעדות עדי התביעה לרבות בדבר מועד וסיבת העברת הת' לתפקיד מחסנאי, לאור החומר שבתיק בית הדין, לרבות נ/5 ו-נ/6, (שאף הת' הודה שהם אכן מהווים את שסוכם בין הצדדים אלא שטען שהתאריך אינו נכון) - הננו קובעים עובדתית שהתובע החל לעבוד כמחסנאי בנת' מחודש 11/96 ועד להתפטרותו ב-1/12/97. אין חולק שבשנת 1996 סבל התובע מבעיות בריאותיות בעקבותן אף עבר ניתוח כליות. שוכנעו שלאור מצבו הבריאותי פנה הת' לנתבעת, במהלך שנת 1996, בבקשה לקבל תפקיד עם עבודה פיזית קלה יותר. בעקבות פניתו סוכם בין הצדדים, כי החל מיום 1/11/96, יעבור לעבוד כמחסנאי הנת' על בסיס שכר חודשי קבוע בסך 3,500 ₪ (שבהמשך הועלה ל-4,000 ₪) ובנוסף יוכל לבצע עבודות התקנה קלות בתשלום נוסף והכל כפי שסוכם והועלה על הכתב בנ/5 ו-נ/6. 15. משאין מחלוקת שהתובע התפטר מעבודתו, עלינו לבחון אם קמה לו, לאור הוראות סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, הזכות לפיצויי פיטורים עקב הרעת תנאים מוחשית, כטענתו. ראשית לטענה בדבר הרעה עקב העברת התובע לתפקיד מחסנאי - משקבענו עובדתית שההעברה בוצעה עוד ב-1/11/96, הרי שאין לראות בהעברה זו סיבה להתפטרות למעלה משנה לאחר מועד ההעברה. לטענת התובע כי היתה הרעה בשכרו-משקבענו עובדתית, לאור תלושי השכר נ/10 - שממוצע שכרו של התובע בשנת 1996 (בטרם החל לעבוד כמחסנאי) היה 5,218.5 ₪ לחודש ובשנת 1997 (עת שימש כמחסנאי בנת') היה ממוצע שכרו 5,524 ₪ לחודש, דין טענה להרעה בשכרו להדחות. למעלה מן הצריך אף נוסיף שבדיקת השכר בחודש נתון בכל אחת מהשנים 96' ו-97' מעלה שהשכר בחודש המקביל בשנת 1997 (שכן שכרו השתנה מחודש לחודש) היה במרבית החודשים גבוה לעומת אותו חודש בשנת 1996. לטענה בדבר התדרדרות יחסי העבודה בין הצדדים - התובע לא הוכיח שאכן היתה התדרדרות כלשהי ביחסים אלה ואם כן מתי החלה ובמה התבטאה. מחומר הראיות שוכנענו שלא היה כל שינוי ביחסה של הנתבעת לתובע בסמוך למועד ההתפטרות ואם היו מקרים בהם העירה הנתבעת לתובע על תיפקודו - הרי שמדובר בהערות מקצועיות והנוגעות לעצם עבודת ותיפקוד הת' בנת'. למעלה מן הצריך נוסיף שעיון במכתבים שכתב הת' לנת' ביום 14/10/97 (ת/6 ו - ת/8) מעלה שאין כל טענה בדבר הרעת תנאים או חוסר שביעות רצון הת' מהיחס שמקבל הוא מהנת'. ההפך - עיון בת/8 מעלה שהת' מתייחס לחוסר שביעות רצונו של אלכס, כביכול, מתיפקודו ולא נאמר דבר לגבי חוסר שביעות רצונו של הת' מיחסה של הנת'. זאת ועוד, מהעדויות ומחומר הראיות אף שוכנעו שהנת' היתה מעוניינת שהת' ימשיך לעבוד אצלה והציעה לו להמשיך לעבוד במחסן ואם רוצה - אף לחזור לעבודתו בהרכבות. הת' סירב, מסיבותיו הוא, לכל ההצעות ובחר להתפטר. לאור כל האמור לעיל הננו קובעים שהתובע לא עמד בנטל הראיה להוכיח הרעה כלשהי בתנאי עבודתו ולבטח לא הרעה מוחשית ועל כן לא קמה לו זכאות, מכח סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, לתשלום פיצויי פיטורים. התוצאה, איפוא, שמשהתפטר התובע מעבודתו לא זכאי הוא לפיצויי פיטורים ותביעתו לסעד זה נדחית. 16. ב"כ הנת', בסיכומיו, (סעיף 48) טוען לעניין זכאות הת' לדמי הבראה. משאין תביעה לדמי הבראה ואין כל התייחסות לכך אף בסיכומי ב"כ הת' - הרי שאין מקום להכריע בסעד זה, שכאמור כלל לא נתבע ואם כן - אזי נזנח בסיכומים. 17. לתביעת התובע לפדיון יתרת ימי חופשה - עיון בסיכומי הת' מעלים שלמעט איזכור רכיב זה בסעיף העתירות - ס' 56 ג' לסיכומים - אין כל התייחסות אליו בגוף הסיכומים. עיון בכתב התביעה ובתצהיר התובע מעלה שכל הנכתב הן בכתב התביעה והן בתצהיר לעניין זה - שהנת' חייבת לת' פדיון חופשה עבור 8 ימי עבודה וסה"כ 1,704 ₪. לא מצאנו כל פירוט לתביעה זו. עיון בנ/10 בתלוש שכר לחודש 10/97 מעלה שב-1/10/97 עמדו לזכות התובע 12.5 ימי חופשה (כפי שאף עולה מנ/8 - בקשת הת' לאישור חופשה), התובע ניצל 8 ימים (ר' נ/8 ונ/10) ועל כן, יחד עם הצבירה בגין 10/97 נותרו לזכות הת', ביום 1/11/97, 5.5 ימי חופשה ועם התפטרותו ביום 30/11/97 - עמדו לזכותו 6.5 ימים. מששכרו הממוצע של התובע בשנת עבודתו האחרונה עמדה על 5,524 ₪ לחודש הרי ששכרו היומי היה - 212 ₪. מכאן, שעם התפטרותו היה הת' זכאי לפדיון 6.5 ימים בסך 1,378 ₪. מששלמה הנת' לת', במשכורת חודש 12/97, סך 1,000 ₪ בגין פדיון חופשה נותרה היא חייבת לתובע בגין רכיב זה - 378 ₪ נכון ליום 1/1/98. 18. לאור כל האמור לעיל נדחית תביעת התובע לפיצויי פיטורים ומתקבלת בחלקה התביעה לפדיון חופשה בסך 378 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/1/98 ועד לתשלום המלא בפועל. 19. משנדחו מרבית תביעות התובע ונתקבלה בחלקה בלבד התביעה לדמי חופשה, ישא התובע בהוצאות ושכ"ט עו"ד הנתבעת בסך 1,250 ₪. סכום זה ישולם לנתבעת בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, ויקוזז ממנו הסך של 378 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/1/98 ועד לתשלום המלא בפועל בו חוייבה הנתבעת. זכויות עובדיםלקוחות