בקע מפשעתי כתאונת עבודה - זכויות ביטוח לאומי | עו"ד רונן פרידמן

פסק דין 1. בפני עתירה להכיר בקע מפשעתי תוצאה של פגיעה בעבודה מיום: 28.9.97 כמשמעה בסעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן- החוק). 2. הנתבע דחה תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בגין הארוע הנטען בנימוק כי הופעת הבקע לא באה כתוצאה ממאמץ לא רגיל, אלא הבקע הופיע בשנת 1996 , ולכן לא התקיימו בתובע התנאים המנויים בסעיף 84 לחוק. 3. ואלה עובדות המקרה כפי שנקבעו ע"י בית הדין לאחר שמיעת הראיות: א. התובע, יליד שנת 1951, עובד עצמאי, חשמלאי בנין במקצועו. ב. בתאריך 28.9.97 במהלך עבודתו, בעת הנחת צינור בתעלה, מעד ונפל כשרגלו הימנית מחוץ לתעלה ונוצר פיסוק בין שתי רגליו. ג. התובע עבר ניתוח בקע מפשעתי בביה"ח "רמת מרפא" בתאריך 26.10.97 . ד. על פי הרישום הרפואי ביום 29.12.96, כשנה לפני האירוע בעבודה, אובחן אצל התובע בקע מפשעתי. 4. בית הדין קבע בהחלטתו מיום 1.12.99 כי הופעת הבקע בתאריך 28.9.97 במהלך העבודה באה כתוצאה מ"מאמץ לא רגיל" כנדרש על פי סעיף 84 (1) לחוק ומינה את פרופ' חיימוף חיים למומחה רפואי לצורך מתן חוות דעת רפואית בעניינו של התובע. 5. המומחה הרפואי נתבקש ע"י בית הדין לחוות דעתו הרפואית בשאלה האם מדובר בקשר סיבתי רפואי בין האירוע בעבודה לבין הופעת הבקע, במובן של גרימה או במובן של החמרה בלבד. 6. בחווה"ד מיום 25.9.00 השיב המומחה הרפואי דלקמן: "ידוע לנו מאז 29.12.96 שאובחן שבר במפשעה הימנית. מהניתוח אנחנו יודעים שמדובר בבקע בלתי ישיר. בקע כזה בגילו של הנפגע יכול שהתפתח במרוצת השנים, התפתחות רגילה של בקע אצל גבר. מצד שני בקע כזה יכול להיות קיים מאז לידתו והתפתח באופן איטי. יש מקרים ששנים לגבר יש בקע והוא מרגיש בו בעת הרמת משא לא כבד במיוחד, אז הוא מתבטא בנפיחות וכאב מסוים ומושך תשומת לב. ... לדעתי אצל מר דורון התאונה לא גרמה להופעת הבקע, גם לא לאבחונו כי הוא היה ידוע ... בזמן הבדיקה ביום התאונה הרופא לא מציין שהיתה כליאה, אלא נפיחות במקום הבקע, שהינה תופעה רגילה של בקע במפשעה בעמידה...לדעתי עצם העובדה שהוא נותח רק כעבור חודש אחרי התאונה מעיד שלא היתה שום דחיפות בביצוע תיקון הבקע. במקרים של כליאה התיקון מתבצע תוך שעות על מנת למנוע נמק המעיים הכלואים בבקע. מכאן אני מסיק שהתיקון של הבקע היה מתוכנן... דעתי בקשר לבקע שהוא לא נגרם עקב התאונה הנדונה. הנפגע ידע על קיומו. יכול להיות שהמאמץ גרם להחרפה רגעית מסוימת שגרמה לנפגע להשתכנע לעבור ניתוח. אינני חושב שהתאונה גרמה להחרפה גדולה או קשה, אלא לאיתות על כדאיות לבצע תיקון". 7. התובע מסר בתצהירו ובעדותו בבית הדין, שלא נסתרו, כי כשנה לפני התאונה פנה לרופא המשפחה שלו בשל שיעול מטריד והרופא העלה חשד לקיומו של בקע משפעתי, המחייב פניה לכירורג אם השיעול לא יפסק תוך כמה ימים. מכיוון שהשיעול פסק, לא נזקק התובע לטיפול רפואי כלשהו עד לתאונה. על כן לטענת התובע מדובר בחשד לבקע שלא התממש, ושאלמלא התאונה קרוב לודאי שלא היה מופיע כלל. התובע מבסס טענתו על חווה"ד רפואית של ד"ר ידלובקר (נספח ב' לכתב התביעה) אשר לדעתו לולא התאונה היה סיכוי סביר שהבקע לא יופיע קלינית במשך זמן רב, והתאונה החמירה קיצונית את מצבו וחייבה התערבות דחופה. מנגד טוען הנתבע כי לאור חווה"ד של המומחה הרפואי מטעם בית הדין האירוע התאונתי לא גרם לנזק אלא רק לאיתות על כדאיות לבצע תיקון בקע שהיה קיים קודם לכן, והשפעת העבודה על מחלת התובע הית פחותה מהשפעת הבקע שהיה קיים. 8. בפסיקה נקבע כי: "קביעתו של רופא כי השפעת העבודה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים מביעה את ה"אני מאמין" המקצועי שלו ואינה חורצת את הדין בסוגיה שיש להכריע בה לפי סיבתיות משפטית. חוץ מדעת הרופא יש להביא בחשבון יסודות נוספים כגון גורם העיתוי..(דב"ע מז/139-0 דן יצחק נ' המוסד פד"ע יח 315, דב"ע נו/277-0 נתן מור נ' המוסד לא פורסם). מחווה"ד המומחה הרפואי מטעם בית הדין עולה כי המומחה שלל האפשרות שהבקע נגרם ע"י התאונה, ולדעתו התאונה אף לא גרמה להחרפה גדולה או קשה. עם זאת, המומחה אינו שולל לחלוטין אפשרות של החרפה, ולמעט האבחון משנת 1996 אינו מצביע על גורמי סיכון שהיו קיימים בתובע, מעבר לגורמי הסיכון הקיימים אצל כל גבר בגילו. עיון בחומר הרפואי מעלה כי האבחון הרפואי מיום 29.12.96 (נ/3) נעשה ע"י רופא קופ"ח, אשר המליץ על פנייה למומחה, ועל כן מקובלת עלי טענת התובע כי האבחון הוא בגדר חשד לקיומו של שבר מפשעתי, אך מאחר והתובע לא סבל מכאבים ולא פנה לכירורג מומחה בתחום, אין בפנינו אבחנה ודאית לקיומו של בקע מפשעתי. בנסיבות אלה, דעתו של המומחה כי הניתוח המתקן היה מתוכנן מראש והארוע התאונתי רק גרם לתובע להשתכנע לבצע הניתוח נסמכת על השערה בלבד, ואין לה אחיזה בחומר הרפואי בתיק, משום שרק עובר לתאונת העבודה הופנה התובע לראשונה לביצוע ניתוח מתקן. בנוסף, כעולה מחווה"ד המומחה הרפואי מטעם התובע, ד"ר ידלובקר, קיים קשר רפואי סיבתי ודאי של החרפה בין האירוע התאונתי לבקע. ההלכה היא כי בחוק סוציאלי עסקינן, והספק ראוי שיפעל לטובת המבוטח. כאמור, האבחנה המשוערת בדבר קיומו של בקע מפשעתי משנת 1996 לא אומתה, באשר התובע לא פנה למומחה בתחום ולא הומלץ לו על ניתוח מתקן בשנת 1996 כלל. בנסיבות אלה לא נשללת האפשרות כי אלמלא קרות האירוע התאונתי לא היה נזקק התובע לניתוח מתקן במועד בו בוצע, ומכאן שלא ניתן לשלול שהארוע התאונתי החמיר מצבו של התובע, עד כדי הזדקקות להליך ניתוחי. יצויין כי אף המומחה הרפואי אינו שולל באופן מפורש קיומו של קשר סיבתי במובן החמרה בין האירוע לפגיעה, אם כי אינו סבור שמדובר בהחמרה משמעותית. 9. התובע פנה לטיפול רפואי כנדרש על פי סעיף 84 (2) לחוק, והציג תעודות אי כושר (נספח ג' לכתב התביעה) מהן עולה כי לא שב לעבודתו במהלך חודשיים לאחר האירוע התאונתי. אמנם בסעיף 84 (3) לחוק נקבעה חובת הודעה למעביד או לנתבע בתוך 72 שעות ממועד התקף הכאבים, אולם בתי הדין הכירו בקושי שמציב הסעיף ועל כן נקבע בפסיקה כי : "ניתן למוסד שיקול דעת כדי להכיר בתאונה כפגיעה בעבודה , אף אם לא התמלא אותו תנאי" (תב"ע ב"ש 2/70-0 ממן יחיא נ' החברה לבניין ועבודות ציבוריות והמוסד, לא פורסם). בענייננו, כאשר התובע עצמאי, קרי אין לו מעביד אשר ניתן למסור לו ההודעה, ומשסבל מכאבים ונדרש לנוח לאחר התאונה, העובדה שלא פנה תוך 72 שעות בהודעה לנתבע לא צריכה לעמוד לו לרועץ. 10. סוף דבר, אני קובעת כי יש להכיר בבקע המפשעתי שנגרם לתובע תוצאה של פגיעה בעבודה על דרך החמרה, כמשמעה בסעיף 84 לחוק, והתובע זכאי לתשלום דמי פגיעה בגין התקופה בה נעדר מעבודתו עקב הפגיעה והניתוח שעבר. בקע מפשעתיהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודהביטוח לאומיבקע