פסק דין 1. זכאותה של התובעת לקצבת נכות נשללה, בתוקף החל מ- 1.5.99, זאת הואיל והכנסותיה מעבודה היו במועד הרלוונטי בסכום העולה על 25% מהשכר הממוצע במשק והן לא צומצמו ב- 50% לפחות. בנוסף הודע לתובעת בהחלטת פקיד התביעות כי בעקבות הדחיה כאמור נוצר חוב בסך של 8,284 ש"ח (החלטת הדחיה צורפה בנספח לכתב התביעה). על כך הוגשה התביעה לבית הדין. 2. בכתב התביעה נטען כי ב- 5.96 לקתה התובעת במחלת הסרטן וכתוצאה מכך עברה כריתה דו צדדית בשני שדיה. מאז 5.96 ועד למועד הדחיה קיבלה קצבת נכות והיא עובדת במשרה חלקית בת 5 שעות בלבד. התובעת פירטה כי עדיין לא חזרה למשרה מלאה מפאת מצב בריאותה. לטענתה - דבר לא השתנה מבחינת הכנסותיה או מבחינת שעות עבודתה. 3. בכתב ההגנה נטען כי כדין נשללה זכאותה של התובעת לקצבת נכות החל מ- 1.5.99 בהסתמך על הוראת סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), באשר אין התובעת בגדר "נכה" כמשמעותו בחוק, שכן אין צמצום כדי 50% בהכנסתה מעבודתה. בנוסף, נטען כי רק ב- 27.9.99 הומצאו למוסד תלושי שכר של התובעת לתקופה 8/99-6 ועל כן נוצר חוב בסך של 8,284 ש"ח בגין קצבאות ששולמו בטעות ושלא כדין. 4. בדיון שקויים טענה התובעת כי פרט להטבות בשכר כגון הבראה וביגוד אין שינוי בשכרה ואין שינוי בהיקף עבודתה - 5 שעות. ב"כ המוסד הגישה צילומי תלושי השכר לחודשים 8/99-6 וכן תחשיב בדבר שיעור הצמצום בהכנסות. 5. מטעם המוסד הוגשה תעודת ציבור, בה פורט השכר שנלקח בחשבון לענין חישוב הצמצום בהכנסות. התובעת הגיבה בכתב לתעודה. 6. "נכה" על פי סעיף 195 לחוק הינו: "מבוטח, למעט עקרת בית, שכתוצאה מליקוי מתקיים בו אחד מאלה: (1) אין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד ואינו משתכר סכום השווה ל- 25% מהשכר הממוצע; (2) כושר להשתכר מעבודה ממשלח יד, וכן השתכרותו בפועל, צומצמו עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב- 50% או יותר. הכל על פי כללים ומבחנים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה..." (ההדגשה אינה במקור. מ.ל.) 7. מכח סעיף 195 כאמור נקבעו גם תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (צמצום בהשתכרות), התשמ"ד - 1984. (להלן: "התקנות") 8. על פי התקנות, לשם קביעת שיעור הצמצום בהשתכרותו של מבוטח, לענין הגדרת "נכה" שבסעיף 195 לחוק, תובא בחשבון הכנסתו של המבוטח מעבודה או ממשלח יד בתקופה הקובעת, וכן הכנסתו החודשית מעבודה או משלח יד לאחר התאריך הקובע, וזאת באחוזים מהשכר הממוצע במשק, כפי שהוא בתוקף באותה תקופה. "התאריך הקובע" לפי התקנות הוא כהגדרתו בסעיף 195 לחוק; קרי - התאריך שבו, עקב הליקוי, נגרם למבוטח אי-כושר להשתכר לתקופה של 90 ימים רצופים לפחות. "התקופה הקובעת" לפי התקנות, לגבי מי ששלפני התאריך הקובע היה עובד שכיר - שני רבעונים שבחר מתוך 18 החודשים הרצופים שקדמו לתאריך הקובע. "הכנסה מעבודה" על פי התקנות, היא הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה: "(א) השתכרות או רווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב שהועמד לרשותו של העובד, והכל בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו; (ב) שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, יקבע את שוויו של השימוש ברכב שהועמד כאמור לרשות העובד". 9. התשובה לשאלה אם פלוני הוא נכה תנתן לפי שתי מערכות של נתונים ביום שבו עומדת השאלה לדיון: המערכת האחת- הליקויים שבמבוטח; המערכת השניה- השפעתם החד פעמית או המצטברת של הקויים על האיש להשתכר. (דב"ע לח/15-0 יוסף מונטנגרו נ' המוסד, פד"ע ט' 348; דב"ע מט/82-0 אמינה אבו ג'נאם נ' המוסד, פד"ע כג 423) לא די בליקוי כשלעצמו, אף אם אין ספק שקיים, כדי ליצור את ה"נכות" על פי החוק. רק בהתקיים אי כושר להשתכר (על פי החלופות שבסעיף 195 לחוק), כתוצאה מהליקוי, עונה המבוטח על הגדרת "נכה" שבחוק. (דב"ע נד/64-0 איימן בלזמיט נ' המוסד פד"ע כז 326) 10. ה"תאריך הקובע" בעניינה של התובעת הוא 1.5.96. על פי הנתונים שהובאו בנספח לתעודת עובד הציבור, עמדה הכנסתה הקובעת של התובעת ב"תקופה הקובעת" (שני הרבעונים 9/95-7 ו- 3/96-1) על 147.32% מהשכר הממוצע במשק (ממוצע בין 155.87% ו- 138.78%). 11. בתקופה שמ- 1.97 ועד 4.99 חלו שינויים כמעט מדי חודש בחודשו בשיעור הצמצום בהשתכרותה של התובעת לעומת שיעור השתכרותה ב"תקופה הקובעת" כאמור, כאשר בתקופות מסויימות חל צמצום בשיעור של למעלה מ- 50% ברצף (כך למשל 8.97 - 3.98; 2.99-12.98), ולעיתים בחודשים לא רציפים. בחודשים: 3/97-1, 7/97-5, 11/98-4 חל צמצום בשיעור הנמוך מ- 50% לעומת השתכרותה ב"תקופה הקובעת". כך גם לגבי התקופה נשוא המחלוקת בתיק זה: 5/99 - 8/99, שאז שיעור הצמצום בהכנסה, ברצף, עמד על שיעור הנמוך מ- 50% כנדרש בחוק. 12. כעולה מתלושי השכר, האמור בתעודת עובד הציבור והודעת ב"כ הנתבע, רכיבי השכר שנלקחו בחשבון לצורך חישוב הצמצום בהכנסה (כל רכיבי השכר ברוטו, למעט ביטוח רכב ובונוס חצי שנתי, ביגוד והבראה נפרשים ל- 12 חודשים), תואמים את רכיבי השכר שיש להביאם בחשבון על פי התקנות. 13. לפיכך וכעולה מהחומר שהובא בפני בית הדין, בדין נשללה גמלתה של התובעת לתקופה נשוא תביעה זו ואין מנוס מדחייתה של התביעה. 14. הואיל ומדובר בגמלה מתחדשת ומתמשכת, התלויה במצבה והכנסותיה של התובעת, הרי שככל שחל שינוי בהכנסתה של התובעת לאחר המועד נשוא תביעה זו, וזו צומצמה בשיעור של 50% או יותר לעומת הכנסתה ב"תקופה הקובעת", הרי שהתובעת רשאית להגיש תביעה חדשה למוסד בגין התקופה כאמור ובקשתה תבחן על ידי המוסד בהתאם חוק ולתקנות. 15. סוף דבר: התביעה נדחית. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות על אף דחיית התביעה. קצבת נכותנכות כלליתנכות