פסק דין 1. התובע הגיש תביעה לגמלת שאירים בגין אשתו, הגב' ליכטמן ברטה ז"ל, אשר נפטרה ביום 15.7.99. 2. תביעתו נדחתה מן הטעם שהכנסותיו (מקצבת זקנה ופנסיה) עלו על הסכום הקובע נכון למועד הדחיה - 3,409 ש"ח. (מכתב הדחיה מיום 8.9.99 צורף לכתב התביעה) על כך הוגשה התביעה לבית הדין. 3. התובע טען בכתב התביעה כי הוא נותר לבדו, בגיל 81, ללא כל תמיכה. הוא מתגורר לבדו, רחוק מילדיו ונושא בהוצאות התחזוקה של הבית בקושי רב. הוא פירט כי הוא חולה במחלות לב, זרימת הדם ברגליים ומחלות נוספות רבות ויש לו הוצאות רבות על טיפולים רפואיים ותרופות. עוד נטען כי הכנסתו עוברת רק בשקלים בודדים את התיקרה. 4. בכתב ההגנה נטען כי כדין נדחתה תביעתו של התובע, בהסתמך על הוראת סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), באשר הכנסותיו מקצבת זקנה ופנסיה עולות על הסכום המתקבל לפי פרט 1 של לוח ט' לחוק (3,409 ש"ח נכון למועד הדחיה) ואשר על אין התובע "אלמן" כנגדרתו בחוק לצורך קבלת קצבת שאירים. 5. בדיון המוקדם שקויים הוברר כי אין מחלוקת שהכנסתו של התובע עוברת את סכום התקרה, אם כי אכן בסכום שאינו גבוה (150 ש"ח). בתו של התובע חזרה על כך שההוצאות הולכות וגדלות, לאוכל, לאחזקת הבית ולתרופות. 6. הואיל והעובדות הנדרשות לצורך הכרעה בתיק אינן שנויות במחלוקת, לא קויים דיון להוכחות ופסק הדין ניתן על יסוד החומר שבתיק וטיעוני הצדדים. 7. פרק יא' לחוק עוסק בביטוח זקנה וביטוח שאירים. סעיף 252 לחוק, הדן בגמלת שאירים, קובע כי נפטר מבוטח, ישלם המוסד מענק לפי הוראות סעיף 255 או קצבת שאירים חודשית, בשיעורים שונים הקבועים בסעיף, וזאת ל"אלמנה" או ל"אלמן". (בהתאם להיותם עם ילדים או בלעדיהם, ומבחן גיל). "אלמנה" ו- "אלמן" לצורך סעיף 252 מוגדרים בסעיף ההגדרות בפרק זה לחוק, סעיף 238, כדלקמן: "אלמנה" - מי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו, להוציא - (1) מי שהיתה אשתו פחות משנה, ואם היא בת 55 שנים ומעלה - פחות מחצי שנה, ולא ילדה לו ילד; (2) מי שבחמש השנים האחרונות שלפני פטירת המבוטח היתה נפרדת ממנו שלוש שנים לפחות ובכללן 12 חודשים שלפני פטירת המבוטח ולא היתה זכאית למזונות ממנו על פי פסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך או על פי הסכם בכתב, או שהמבוטח לא נשא למעשה במזונותיה תוך 12 החדשים שלפני פטירתו; פסקה זו לא תחול על אשה שבעת פטירתו של המבוטח שולמה בעדה תוספת תלויים לפי סעיפים 200 או 244; "אלמן" - מי שהיה בן זוגה של המבוטחת בשעת פטירתה, כל עוד יש עמו ילד או הכנסתו אינה עולה על הסכום המתקבל לפי פרט 1 של לוח ט, להוציא - (1) מי שהיה בן זוגה פחות משנה, ואם הוא בן 55 שנים ומעלה - פחות מחצי שנה; (2) מי שבחמש השנים האחרונות שלפני פטירת המבוטחת היה נפרד ממנה שלוש שנים לפחות ובכללן 12 חדשים שלפני פטירת המבוטחת; בן זוג של מבוטחת שבשעת פטירתה היה עמו ילד שמלאו לו שמונה עשרה שנים אך לא נתקיימו בו התנאים האמורים בפיסקאות (2) ו- (3) של הגדרת "ילד", ייחשב כאלמן מהיום שבו נתקיים בילד תנאי מהתנאים האמורים." (ההדגשה אינה במקור מ.ל.) 8. בהתאם להוראות החוק עצמו, זכאית אלמנה לקצבת שאירים בשל פטירתו של בן זוגה המבוטח, בלא מבחן הכנסה, אף אם אין עמה ילד (כהגדרתו בסעיף 238 לחוק). לעומת זאת, אלמן זכאי לקצבת שאירים בשל פטירת בת זוג המבוטחת, רק אם מתקיים בו אחד משני תנאים אלה: יש עמו ילד, או הכנסתו אינה עולה על הסכום המתקבל לפי פרט 1 של לוח ט לחוק. 9. בענין דב"ע נה/78-0 גביש נ' המוסד תק - ארצי 95 (2) 151 נדונה הוראת סעיף 238 האמורה לעיל. באותה פרשה נקבע כי "אלמן" כמשמעותו בסעיף 238 לחוק הוא גם מי שהתמלאו לגביו התנאים שבסעיף (לרבות תנאי ההכנסה) ממועד למועד לאחר פטירת המבוטחת, כל עוד לא עלתה הכנסתו על ה"הכנסה הקובעת" הווה אומר: אם ירדו הכנסותיו במועד מאוחר יותר לפטירת המבוטחת, הוא יהא זכאי באותה תקופה לקצבת שאירים, שהיא קצבה מתחדשת ומתמשכת. לעומת זאת, אם עלו הכנסותיו, ולא מתקיימים בו התנאים בתקופה אחרת - הוא לא יהיה זכאי באותה תקופה לקיצבת שאירים, וחוזר חלילה. (שם - בסעיף 10 לפסק הדין) דהיינו - הבחינה נעשית מעת לעת ולא רק נכון למועד פטירת בת הזוג. 10. פסק דינו של בית הדין הארצי בעניין גביש אושר בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ (בג"צ 2297/98 גביש נ' המוסד לביטוח לאומי ואח' תק - על 98 (4) 797). 11. הטעמים להוראה הקבועה בסעיף 238 לחוק היו טעמים הנעוצים בשוני בתשלום דמי הביטוח ואורך התקופה בה הם משולמים כאמור בין גבר ובין אישה ויכול שאכן הגיע העת לשנותה, בחקיקה. ביום 16.7.01 התפרסמה הצעת חוק פרטית (חה"כ יוסי כץ) לתיקון ההוראה ועל פיה, מוצע להתאים החל מחודש ינואר 2004 את הזכאות לקצבת שאירים של אלמן לזו של אלמנה ולבטל לעניין האלמן את מבחן ההכנסה ואת התנאי שנמצא עמו ילד. הוצע לקבוע תחולה הדרגתית של החוק כך שבתקופה שמיום 1 ינואר 2002 עד יום תחילת החוק המוצע יוכפל וישולש סכום ההכנסה שיכול אלמן להשתכר ואף על פי כן להיות זכאי לקצבת שאירים. (הצ"ח 3024 , כ"ה בתמוז התשס"א 16.7.01 ). 12. יחד עם זאת, כל עוד לא בוטלה דרישת ההכנסה (ודרישת ה"ילד עמו") שבסעיף 238 בחקיקה, הרי שלא פתוחה בפני בית הדין דרך פרשנית לביטולה של ההוראה המפורשת, על אף אי השוויון הקבוע בה. יש לזכור גם כי מערכת הבטחון הסוציאלי הינה מערכת הפועלת במסגרת מגבלות תקציביות. אין מדובר במערכת אידאלית שאכן עונה על צרכי הכל. כמו כן, באין הסמכה מיוחדת בחוק או מכוחו חייב המוסד לנהוג בהתאם להוראות החוק בלבד. (דב"ע מט/102-0 אסתר לרנר נ' המוסד פד"ע כא 270). 13. לפיכך, ונוכח הוראות החוק כפי שהן - בדין נדחתה תביעתו של התובע. יוטעם כי בהתאם לפסק הדין בעניין גביש הנ"ל - באם חל או יחול שינוי בהכנסתו של התובע והיא תרד מהסכום המתקבל לפי פרט 1 של לוח ט' לחוק, יהא רשאי לשוב ולהגיש תביעה בעד אותה תקופה שבה ירדה הכנסתו כאמור ותביעתו תשוב ותבדק על יד המוסד בהתאם לחוק. 14. אין מנוס איפוא מדחיית התביעה. 15. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי - אין צו להוצאות, על אף דחיית התביעה. אלמנות / אלמניםביטוח לאומיקצבת שארים