גניבת רכב מתקן שטיפת מכוניות - ביטוח

פסק דין התובענה והרקע העובדתי 1. לפניי תביעת שיבוב של חברת ביטוח, לחיוב הנתבעים בתשלום סכום תגמולי הביטוח ששילמה התובעת למבוטחיה, בגין גניבת רכבם בעת שהופקד בידי הנתבעים לשם שטיפתו במתקן לרחיצת מכוניות. 2. התובעת - הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ - הינה חברת ביטוח, אשר ביטחה בביטוח מקיף את השימוש ברכב מדגם הונדה אקורד מס' רישוי 13-623-17 (להלן - הרכב), שהיה בבעלות הגב' רבקה גולדשטיין ובעלה המנוח בועז גולדשטיין ז"ל במועדים הרלבנטיים לתובענה. הנתבעת מס' 1, צח - רחיצת מכוניות בע"מ (להלן - הנתבעת), היא חברה שעסקה, בין היתר, בשטיפת מכוניות בחניון מס' 9 בקניון מלחה בירושלים; והנתבע מס' 2, משה שרבני (להלן - הנתבע), היה במועדים הרלבנטיים בעל מניות בנתבעת ושימש משנת 1996 כמנהלה היחיד. 3. ביום 7.2.97 בסמוך לשעה 10:30 מסרה הגב' גולדשטיין את הרכב לרחצה במתקן השטיפה. היא השאירה אותו ואת מפתחותיו ברשות הנתבע, וסוכם ביניהם, כי תשוב לקחתו מאוחר יותר. באותו מעמד קיבלה הגב' גולדשטיין אישור בכתב על מסירת המכונית. מששבה הגב' גולדשטיין לאחר כשעתיים למתקן רחיצה, נתחוור כי הרכב נגנב על-ידי מאן-דהו, בשלב בלתי ידוע שבין הפקדתו בידי הנתבע לבין חזרתה של הגב' גולדשטיין למקום, וכי גם מפתחותיו אינם נמצאים במקום. 4. התובעת פיצתה ביום 19.3.97 את בני הזוג גולדשטיין בגין גניבת הרכב בסכום של 129,205 ₪, וזאת בהתאם לתנאי הפוליסה ועל-פי חוות-דעת של שמאי מטעמה. היא עתרה בתובענה הנדונה לחיוב הנתבעים, יחד ולחוד, בסכום ששולם על-ידה למשפחת גולדשטיין, וכן בסכום נוסף של 2,723 ₪ עבור מימון אספקת רכב חלופי בתקופה של 23 יום. 5. בעת הגשת התובענה שימש הנתבע כמנהל יחיד בחברה הנתבעת, והוא ייפה את כוחו של עו"ד נדב העצני לייצג אותו ואת הנתבעת בתיק הנדון ולהגיש כתב הגנה מטעמם. עו"ד העצני, הגיש בשם הנתבעים כתב הגנה ותצהירי עדות ראשית, אך הוא שוחרר מייצוג הנתבעים על-פי בקשתו ובהסכמתם בחודש ינואר 2000. בכתב ההגנה טען הנתבע, כי מפתחות הרכב נמצאו לאחר הגניבה בדלפק תחנת הרחיצה, ואולם משהובאו המפתחות לבית המשפט נתחוור שאין מדובר במפתחות הרכב הנדון. 6. ביום 11.5.00 הודיע הנתבע, כי הוא לא מייצג עוד את הנתבעת כמנהלה, חרף רישומו כמנהל יחיד שלה ברשם החברות, כי התייצבותו בדיון היא בשמו בלבד, וכי ייצג את עצמו מאותו שלב דיוני ולא ישכור שירותיו של עורך-דין. במועד האמור ניתן פסק-דין נגד הנתבעת לתשלום מלוא סכום התביעה, על יסוד הנטען בתצהירי התובעים. פסק-הדין ניתן, הואיל והנתבעת הוזמנה כדין לדיון באמצעות מנהלה היחיד, והיות שהנתבע הודיע, כאמור, כי הוא לא מתייצב בשמה ואינו מייצגה עוד. הפלוגתאות ויריעת המחלוקת 7. אין חולק, כי הרכב נגנב לאחר מסירתו לידי הנתבע. הנתבע טוען, כי נסיבות הגניבה בלתי ידועות לו, אך אישר בסיכומיו כי הגניבה נתאפשרה בשל כשל בשיטות העבודה והפיקוח שהונהגו על-יד הנתבעת באתר העבודה. גם הוכח, והנתבע לא חלק על כך בסיכומיו, כי התובעת פיצתה את הגב' גולדשטיין - על יסוד הפוליסה ועל בסיס חוות הדעת של השמאי מטעמה - בסכום הנתבע, ואף מימנה שכירת רכב חלופי עבורה לתקופת ביניים. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת אך בסוגיית היריבות בין בעלי הדין, קרי - בשאלה האם יש בסיס משפטי להטלת חבות אישית גם על הנתבע, בנוסף לזו שהוטלה על הנתבעת. 8. התובעת מבססת את התובענה כנגד הנתבע על שלוש עילות תביעה: הראשונה - מכוח עוולת הרשלנות בנזיקין, נוכח מעשיו ומחדליו של הנתבע אשר יש בהם על-פי הנטען משום התרשלות כלפי הנתבעת; השנייה - על יסוד התחייבות אישית שהיתה לנתבע, יחד ולחוד עם התחייבות הנתבעת, לבצע את השירות של רחיצת הרכב אגב השמירה עליו; והשלישית - אשר נטענה לראשונה בסיכומים - על בסיס "הרמת מסך" ההתאגדות, באופן שתוטל על הנתבע כבעל מניות בנתבעת חבות בגין מעשיה ומחדליה של הנתבעת. 9. הנתבע טוען בסיכומיו, כי אין להטיל עליו חבות בעניין הנזק הנדון, הואיל והתקשר עם הגב' גולדשטיין למתן השירות בשם החברה הנתבעת בלבד, ולא באופן אישי. באשר לשאלת הטלת חיוב עליו בשל התרשלותו הנטענת כמנהל, ו/או מכוח "המרת מסך" על רקע היותו בעל מניות בנתבעת - גורס הנתבע כי אין להחיל עילות אלו בעניינו, ולו מן הטעם הדיוני שהטיעונים בדבר החבויות האמורות לא הועלו לטענתו בכתב התביעה ומהווים אפוא משום הרחבת חזית אסורה של מתחם הפלוגתאות. העדויות 10. מטעם התובעת העידו הגב' גולדשטיין, וכן החוקר הפרטי דוד פרטוק, אשר ביקר במתקן שטיפת המכוניות ימים ספורים לאחר הגניבה וגבה הודעות בכתב מהנתבע ומעובדים נוספים במקום. מטעם הנתבע העידו הוא עצמו, וכן שניים שעבדו עמו ביום המקרה - רעייתו סוליקה שהרבני ומר בנימין זקן. כל העדים הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית, ונחקרו חקירה נגדית בבית המשפט. 11. הגב' גולדשטיין מסרה בתצהירה, באשר לנסיבות מסירת הרכב והמפתחות לידי הנתבע, כדלהלן: "כשהגעתי עם הרכב סמוך למתקני השטיפה, בשלב שהיו לפני כ-3 רכבים בתור לשטיפה, יצאתי מהרכב וניגשתי למר שהרבני שעמד בסמוך. מר שהרבני שאל אם אני רוצה שטיפה חיצונית וגם פנימית, והשבתי בחיוב. בשלב זה מר שהרבני אמר לי: 'תשאירי את הרכב ותלכי לשלום'. שאלתי אותו אם יש להשאיר את המפתחות בסוויץ והוא אמר שכן. ביקשתי ממר שהרבני שישמור לי את האוטו, ומר שהרבני השיב שאין לי מה לדאוג. לאחר חילופי דברים אלה, כיביתי את המנוע, השארתי את המפתחות בסוויץ והלכתי לקניות בקניון". (סעיף 4). עוד ציינה הגב' גולדשטיין בתצהירה, כי כאשר שבה למתקן לקחת את רכבה, נתבקשה לזהות את המפתחות על לוח מפתחות שניצב במקום, אך אלו לא היו שם. לדבריה, הנתבע אמר לה כי הכניס את הרכב למתקן השטיפה, אך אינו זוכר למי מסר אותו לאחר מכן, והציע לה לפנות למשטרה להגשת תלונה. בחקירה הנגדית הקצרה לא נחקרה העדה על הגירסה האמורה, שלא היתה למעשה שנויה במחלוקת. 13. בהודעה בכתב שמסר הנתבע לחוקר הפרטי העד דוד פרטוק ביום 26.2.97, כשלושה שבועות לאחר הגניבה, תיאר הנתבע את שיטת העבודה בעסק למן קבלת הרכב ועד להחזרתו לבעליו. בעניין טיפולו ברכב הנדון ציין הנתבע: "אני חושב שהכנסתי אותו בעצמי לתוך מתקן הרחיצה, מאז לא יודע מה קרה עם הרכב. כעבור מספר שעות חזרה הגב' גולדשטיין... והתברר שהרכב נגנב... אני לא יודע אם המפתחות הגיעו לדלפק". (נספח ב' לתצהיר החוקר). הנתבע הוסיף וציין באמרתו הנ"ל, כי העד בנימין זקן, שטיפל בהחניית רכבים לאחר הרחיצה, אמר לו כי אינו זוכר את הרכב הספציפי. בתצהירו ציין הנתבע, כי אכן הגב' גולדשטיין השאירה את הרכב בסמוך למתקן הרחיצה תחת פיקוחו, וכי למיטב זכרונו הוא היה זה שהכניס את הרכב לתוך המתקן. הנתבע טען, כי איש לא הבטיח לבעלת הרכב שישמור על מכוניתה. על-פי גירסת הנתבע בתצהירו, הוציא בנימין זקן את הרכב מהמתקן, ועובד אחר העבירו לחנייה בחניון הקניון ומסר המפתחות לסוליקה. הוא טען, כי סוליקה הניחה את המפתחות בדלפק הקבלה, ושמרה עליהם ברציפות עד לשובה של הגב' גולדשטיין. לדבריו בתצהיר, מחמת "התרגשות" לא נמצאו מפתחות המכונית, ואולם בסופו של יום הם נתגלו בדלפק. דא עקא, שכמבואר לעיל, נתחוור עוד בשלב קדם המשפט - כאשר הובאו המפתחות לבית המשפט - כי אין מדובר כלל במפתחות הרכב. בחקירתו הנגדית של הנתבע, אישר הלה כי בסמוך לפני המקרה הנדון נגנב רכב נוסף בעת שנמסר לרחיצה, וציין כי אף חשד בכך שאחד מעובדיו היה מעורב בגניבה אך החליט להמשיך להעסיקו. הנתבע גם אישר בחקירתו הנגדית, כי שימש כמנהל יחיד בחברה, וכי היה אחראי הלכה למעשה על הפעילות באתר הרחיצה וקבע את סדרי העבודה במקום. הוא הבהיר, כי האמור בתצהירו, על העברת המפתחות, נסמך על עדות שמיעה מעובדיו, וכי הוא עצמו איננו זוכר את הרכב הספציפי. 14. העד בנימין זקן לא התייחס בתצהירו ובעדותו למקרה הספציפי של המכונית הנדונה, אלא לשיטות העבודה בלבד. בחקירתו הנגדית ציין העד - בעניין רכבים שבעליהם משאירים אותם במתקן ועוזבים את המקום - כי בשלב ניקוי המכונית לאחר השטיפה מניח המנקה בדרך כלל את המפתחות על גג הרכב, וכי עם תום הניקוי מסיע אחד מהעובדים את הרכב לאיזור החנייה של המתקן ומוסר את המפתחות בעמדת הקבלה. 15. העדה סוליקה שהרבני, רעייתו של הנתבע, העידה אף היא על שיטות העבודה והפיקוח במתקן רחיצת המכוניות שבו עבדה יחד עם הנתבע, אך היא לא זכרה את הנסיבות הספציפיות של שלבי הטיפול ברכב הנדון ובמפתחותיו. שאלת חבותו של הנתבע 16. אחריותו של קבלן בגין אבדן נכס שנמסר לו לשם ביצוע מלאכה או שירות נובעת במישור דיני החיובים מסעיף 6(ב) לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974, המורה כי קבלן שנכס שבעודו בידיו ניזק או אבד, יהיה "אחראי לעניין חוק השומרים, תשכ"ז-1967, כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו". סעיף 2(ב) לחוק השומרים קובע, כי "שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב תוצאות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס אן נזקו נגרמו שלא ברשלנותו". הנתבע אף אישר בסיכומיו שהאחריות של נותן השירות - לדידו הנתבעת בלבד ולא הוא באופן אישי - היתה הן לרחוץ את הרכב והן לשמור עליו. במקרה הנדון אין ספק שנותן השירות היה יכול לחזות אפשרות של גניבת המפתחות והרכב אם אלו לא יישמרו כראוי, ובפרט כאשר רכב אחר נגנב מאתר העבודה מספר ימים לפני כן. אין גם ספק, כי ניתן היה למנוע את הגניבה בפיקוח רצוף על הרכב במהלך הטיפול בו ובשמירה מתמדת על מפתחותיו. בכך מוטלת על נותן השירות האחריות לפי סעיף 2(ב) לחוק השומרים. התרשלות בשמירה על נכס, על-ידי מי שקיבל אותו לידיו לשם ביצוע מלאכה או שירות, מטילה גם חבות במישור דיני הנזיקין. בענייננו הוכחו יסודות עוולת הרשלנות לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בכל הנוגע לגניבת הרכב כתוצאה מאי שמירה ראויה עליו. ממכלול הראיות עולה, כי שיטת העבודה שהונהגה באתר העבודות היתה רשלנית בכל הנוגע לשמירה על כלי הרכב שבעליהם נעדרו מהמקום במהלך ביצוע מלאכת הרחיצה. חרף חובת הזהירות המוגברת לשמירה על כלי הרכב בין השאר מפני גניבה, הונהגה שיטת עבודה שבה לא היה פיקוח מתמיד אחר כל מכונית למניעת גניבתה תוך כדי העבודות, או בסמוך לאחר סיומן. הנתבע הודה בסיכומיו, כי היתה התרשלות בעניין השמירה על הרכב, אך לטענתו מדובר בהתרשלות של הנתבעת שהיא בעל הדין החב כלפי הגב' גולדשטיין, וכפועל יוצא - כלפי התובעת: "ההתחייבות של החברה היתה לרחוץ את האוטו ולשמור עליו. אני טוען שהחברה בנתה קונסטרוקציה לקבל, לרחוץ, לשמור. מסתבר שהיה באג בשיטה, אני מסכים שהיה באג... צריך להזכיר שכבר נפסק שהחברה התרשלה, ולא התגוננתי משום שידעתי שהחברה התרשלה, ושהחברה פעלה לא כפי שהיתה צריכה לפעול בעניין זה. אני חושב שאני באופן אישי לא חייב. אם יש מצב פלילי שהוכיחו שהכוונה שלי לא בתום לב אז בית המשפט צודק, אבל אם זה לא פלילי אז אין לי אחריות אישית כי אני שלוח של החברה" (עמ'22, וראו גם עמ' 23). 17. עקרון יסוד הוא בדיני הנזיקין, כי כל מי שמקיים במעשיו או במחדליו יסודותיה של עוולה בנזיקין אחראי אישית בגין פעילותו העוולתית; וכי מעמדו של המעוול בהיררכיה מנהלית או ביצועית - כמי שביצע עוולה כעובד או כשלוח של אחר או כאורגן של תאגיד - אין בו כדי לשחררו מאחריותו האישית בנזיקין, שיכול שתתצטרף לאחריות של אישיות משפטית נוספת. (ראו: ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ ואח' נ' אורן ואח', פ"ד לה(4)253; ע"א 507/79 ראונדנאף (קורן) נ' חכים, פ"ד לו(2) 757, בעמ' 794; רע"א 5438/95 דוד רוזנווסר בע"מ נ' Lloyds פ"ד נא(5) 855, בעמ' 871). הנתבע אחראי באופן אישי בעוולת הרשלנות בנזיקין, שכן המעשים והמחדלים הרשלניים בעניין השמירה על הרכב, שאותם ייחס בסיכומיו לנתבעת ואשר איפשרו את הגניבה , בוצעו על-ידו כמנהל הנתבעת, וכמי שהפעיל את האתר והנהיג את שיטות העבודה והפיקוח הרשלניות. רשלנותו של הנתבע התבטאה, בהנהיגו שיטת עבודה שבה לא היה פיקוח אפקטיבי על הרכבים בעת הטיפול בהם ולא היתה שמירה נאותה על מפתחות כלי הרכב, ובהימנעותו משמירה ראויה על הרכב הנדון שנמסר לו על ידי הגב' גולדשטיין, וממתן הוראות מתאימות בעניין זה לעובדיו. בטענת הנתבע בסיכומיו - כי יש בבקשה להטיל עליו אחריות אישית בגין רשלנותו כמנהל משום הרחבת חזית אסורה - אין כל ממש. טענת ההתרשלות, הן של הנתבעת והן של מנהלה הנתבע, הועלתה בכתב התביעה, וסוגיית הרשלנות האישית אף הועלתה במהלך שמיעת הראיות ללא התנגדות דיונית מצד הנתבע. 18. נוכח מסקנתי האמורה, בדבר חבותו האישית של הנתבע בעוולת הרשלנות בנזיקין, מתייתר הצורך להכריע בשאלה האם נטל הנתבע על עצמו אף התחייבות אישית כלפי הגב' גולדשטיין לשמור על הרכב. דין בקשת התובעת - להטיל על הנתבע חבות במסגרת "הרמת מסך" מכוח היותו בעל מניות בנתבעת - להידחות, ולו מן הטעם הדיוני שהטענה הועלתה לראשונה בסיכומים, ומהווה אפוא הרחבת חזית מעבר לזו שנתגבשה בכתבי הטענות. 19. על יסוד האמור לעיל, הוכחה חבותו האישית של הנתבע; ומשהוכח אף הנזק והנתבע לא חלק עליו, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה - 135,259 ₪ - בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התובענה - 16.6.97 - ועד לפרעון המלא בפועל. בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ₪, וכן אגרות המשפט ששולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום תשלום האגרות. רכבגניבת רכבביטוח גניבת רכבשטיפת מכוניות