פריצה לבית - מכתב של חברת ביטוח - דחיית תביעה

פסק דין 1. זוהי תביעה כספית, לתשלום תגמולי בטוח על סך 114,772 ש"ח, אשר בסיכומיו מיום 28.11.00 העמידם התובע על סך של 89,054 ש"ח, בשערוך מיום ארוע מקרה הבטוח 7.11.97, ועד התשלום בפועל, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט. 2. התובע, הבעלים והמחזיק של דירת מגורים ותכולתה ברחוב הדוגית 32 ראשון לציון ומתגורר בה יחד עם משפחתו, כרת עם הנתבעת וביטח אצלה את תכולתה, תחולת פוליסה לבטוח (חידוש) ורשימתה מס' 26544401 לתקופה 1.8.97 - 31.7.98. 3. ביום שישי ה- 7.11.97 בבוקר, בסביבות השעה 8:00 יצא התובע אחרון מדירתו, לאחר שהפעיל את מערכת האזעקה. בעת שחזר לדירתו באותו היום, בסביבות השעה 11:30 לפני הצהריים, גילה כי בוצעה פריצה לדירה, כאשר חדירת הפורצים היתה דרך תריס הסלון בקומת הקרקע, תוך כדי ששברו את בריח התריס ונכנסו לדירה דרך הויטרינה. ביום 9.11.97 בבוקר, דיווח התובע על המקרה טלפונית לנתבעת. 3. בחלוף הזמן, במחצית ינואר 1998 נתקבל אצל התובע מכתבה של הנתבעת הדוחה את תביעתו של התובע; הנתבעת איננה מכחישה את עובדת ארוע הפריצה. טענת הנתבעת כי ארוע הפריצה אינו מכוסה על פי תנאי הפוליסה שכן הדירה איננה משמשת למגורים בלבד, הואיל ורעיית התובע מקיימת עסק של שירותי קוסמטיקה בדירה, כאשר על פי הפוליסה קיום עסק בדירה שולל את הכסוי הבטוחי של תכולת הדירה במקרה של פריצה/גניבה. 4. עוד טוענת הנתבעת כי התובע הפר את חובת הגלוי על ידי כך שהסתיר בכוונת מירמה את המידע בדבר עסקו כחוקר ועיסוקה של אשתו וכי מידע זה היה מידע מהותי לצורך הערכת סיכונים המבוטחים. 5. עוד ובנוסף טוענת הנתבעת כנגד היקף פרטי הציוד שנגנב, על פי חווה"ד שמאי שהוגשה מטעמה (נ3/). בהתאם להודעתו של התובע נגנבו או הושבתו: מסרטת וידאו סוני דגם T.R.V.-40 סרטת וידאו סוני דגם 506, דיסקמן סוני, שלושה טייפ מנהלים, מצלמת אולימפוס+ זום, מצלמת ישיקה + עדשה אולימפוס, שקית עם 16 שעונים עתיקים, אוסף בולים, תכשיטים, והושבתה מערכת האזעקה. פלוגתאות. 6. א. האם הנתבעת חבה בתשלום תגמולי הבטוח בגין מקרה הבטוח - הגבלת הכסוי הבטוחי. ב. האם נגנבו מהדירה פריטי הרכוש שנתבעו על ידי התובע. ג. מהו שעור ערך פריטי הרכוש שנתבעו על ידי התובע. הכסוי הבטוחי 7. בפוליסת הבטוח מוגדר מקרה הבטוח כדלקמן: "2. מקרה הבטוח. מקרה הבטוח הוא אובדן או נזק שנגרמו לתכולה בתקופת הבטוח כתוצאה מאחד או יותר מהסיכונים המפורטים להלן: ... ... ... 2.7 גניבה, שוד, פריצה או נסיון לבצעם, למעט: 2.7.1 ... 2.7.2 כאשר הדירה אינה משמשת למגורים בלבד". לשון אחר - בכל הנוגע למקרי גניבה ופריצה, אין כלל כסוי בטוחי לדירה המשמשת שלא למגורים בלבד, באשר ארוע שכזה אינו מקרה בטוח על פי תנאי מפורש וברור בפוליסה. 8. הגבלה נוספת בפוליסה לחבותה של הנתבעת כלפי התובע, עניינה - העדר כסוי בטוחי לציוד או מלאי המשמשים לעסק. דהיינו - גם כאשר מדובר במקרה בטוח כהגדרתו בפוליסה, ייתכן וחלק מנזקי המבוטח אינם ברי - פצוי, מכיוון שהם משמשים ציוד או מלאי עסקי. וכך נכתב בפוליסה: "1. התכולה. לעניין פוליסה זו "תכולה" משמעה - כל דבר וחפץ הנמצאים בדירה בבעלותם, בחזקתם או באחריותם של המבוטח או בני משפחתו ולמעט: 1.11 ציוד ומלאי המשמשים לעסק." גם כאן כמו בחריג לגבי דירה המשמשת גם לעסק, מצוי חריג מפורש וברור לחבות המבטחת - הנתבעת על פי הפוליסה. 9. על הסייגים הללו באשר לחבות הנתבעת אין מחלוקת בין הצדדים. טוען התובע כי לא קיבל כלל את חוברת תנאי הפוליסה עליה מסתמכת הנתבעת בסיכומיה ובמשפט הזה, אלא השיג וקיבל את החוברת מן הנתבעת רק לאחר הפריצה וסרוב הנתבעת לשלם תגמולי הבטוח. הגם שטענתו זו של התובע לא נסתרה בראיות ההגנה, ואני קובעת כממצא בתיק זה כי התובע לא קיבל את הפוליסה אלא את הרשימה בלבד. (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 23-25). הרי משלא עלתה בכתבי הטענות מטעם התביעה אדני פסק הדין לא יתבסס על ממצא זה. כך גם נדחית טענת התובע שעלתה לראשונה בסיכומיו כי תנאי הפוליסה אינם עומדים בתנאי סעיף 3 לחוק חוזה הבטוח תשמ"א - 1981 משלא צויינו בהבלטה מיוחדת. כאמור גם טענה זו לא עלתה בכתבי הטענות מטעם התובע, אלא בתשובה לסיכומי ההגנה, ועל כן אדניו של פסק הדין לא יתבססו על אלה. עסקה של אשת התובע 10. מחלוקת עיקרית הקיימת בין הצדדים היא באשר לדיווח התובע ואשתו לנתבעת באשר לעיסוקה של אשת התובע. 11. לטענת התובע אשתו, הגב' אנה בן צבי, היתה בתקופה הרלוונטית של חלות פוליסת הבטוח עקרת בית, אשר מדי פעם ובאופן מצומצם טפלה טפולים קוסמטיים במספר נשים בסביבת מגוריהם, כאשר היתה רשומה במס הכנסה כעוסק זעיר פטור ממס, ובגין פעולתה לא הוצאו שומות מס כלל. הטפולים ניתנו בחלק מחדר השינה של בני הזוג בו הוצבה מיטת טפולים ועגלת טפולים, אשר הופרדה על ידי פרגוד. לטענת התובע מספר הנשים שהגיעו לדירה לטפולים היה מצומצם - 2-4 נשים לחודש, כאשר אשתו מכירה את רובן, והטפול היה ניתן להן מיד עם הגעתן ובפיקוח צמוד, כאשר חדר שירותים צמוד לחדר השינה ועל כן לא היה כאן אלמנט של סיכון תכולת הבית. 12. בתצהיר עדותה ת2/ מעידה גב' בן צבי כי מדי פעם באופן מצומצם ולא קבוע עסקה בטפולים קוסמטיים של מכרות, חלקן בביתה וחלקן בבתיהם. בתצהירה הדגישה גב' בן צבי כי מיטת הטפולים הופרדה על ידי פרגוד עבה ואטום והפריד את הפינה משאר החדר (חדר השינה של בני הזוג), וזאת בכל פעם בטרם נכנסה מי מן המטופלות למקום, כאשר הפינה היתה ממוקמת מול דלת הכניסה לחדר השינה, והמטופלת לא ראתה את שאר פרטי החדר. (ראה גם תמונות שצורפו ל- ת7/). 13. אינני מקבלת את גרסת התביעה לפיה מדובר בהיקף לקוחות מצומצם ביותר, הגם שהיקף עסקה של אשת התובע איננו רלוונטי לפוליסת הבטוח. די בכך שקיימה עסק של מתן שירותי קוסמטיקה בביתה. ביום התרחשות הפריצה והגניבה, שהתה רעיית התובע מחוץ לבית במשך מספר שעות, וזאת מאחר והעניקה ל- 4 מלקוחותיה טפולים קוסמטיים במקום מגוריהם באותה שעה. הגב' בן צבי לא יכולה היתה להציג לביהמ"ש כל רישומים או קבלות לבצוע טפולים אלה וטענה כי אין ברשותה כל מסמך המאשר ביצוע טפולים אלה, מאחר וביצעה טפולים אלה כנראה בהתנדבות. 14. הגב' בן צבי לא זכרה בוודאות אם גבתה כסף מאחת או יותר מלקוחותיה - אותו יום - דבר המעיד, כשלעצמו על כך שישנם מקרים שמספרם אינו ידוע, בהם הגב' בן צבי גובה כסף עבור שרותיה, ובין אם היא מתעדת ברישום או במתן הקבלה, ובין אם לאו. מדובר במתן טפול במהלך חצי יום עבודה (יום שישי היה יום הפריצה), ב- 4 לקוחות. דברים אלה יש להשוות עם דברי התובע בסעיף 19 (ג) לתצהירו לפיהם רעייתו טפלה בסך הכל ב- 2-4 נשים בחודש. גרסה זו איננה מתיישבת עם העובדה שבחצי יום עבודה הספיקה הגב' בן צבי לטפל בלא פחות מ- 4 לקוחות. 15. בהעדר רישומים וקבלות מחד ומאידך לנוכח עדותה של הגב' בן צבי על מספר הנשים בהם טפלה ביום הפריצה - לא ינתן כל משקל לרישום (נספח א' ל- ת2/) אותו הציגה התביעה כראיה להיקף מצומצם של טפולים אותו מעניקה הגב' בן צבי במסגרת עיסוקה כקוסמטיקאית. 16. אני קובעת כי הגב' בן צבי קיימה עסק של מתן שירותי קוסמטיקה בביתה, והיקף פעילותה העסקית גדול מזה שביקשה להציג בפני ביהמ"ש. ראייה נוספת לקיומו של העסק באה לנו משהוכח כי הגב' בן צבי מחזיקה ברשותה ובצמוד אליה בארנק ומחלקת כרטיסי ביקור עסקיים על שמה, בהם מופיעה כתובת מגוריה ככתובתו של העסק: "אנה בן צבי - קוסמטיקאית מדופלמת, מתמחה בטפולי פנים בכל סוגי העור, מריטת שיער בשעווה, פדיקור רפואי, מניקור, רח' הדוגית 32 נוה ים ראשון לציון טל'..." (נ1/). 17. מכל מקום טענת התובע לפיה הבית שימש למגורים בלבד נסתרה. מתקבלת טענת הנתבעת לפיה בית המגורים של התובע שימש לא רק למגורים, אלא אף לעיסקה של רעיית התובע בשירותי קוסמטיקה בין כותלי הבית. וכן מתקבלת טענת הנתבעת כי אין כל חשיבות לגודל העסק ולהיקפו, שכן הכסוי הביטוחי על פי תנאי הפוליסה, מוגבל לבית המשמש למגורים בלבד. כל אבחנה אחרת שעניינה נסיון להראות כי מדובר בעסוק מצומצם איננו רלוונטית. אי גלוי עובדה 18. שאלה אחרת היא אם ידעה הנתבעת כי היא מבטחת דירת מגורים שבה מתנהל עסק של קוסמטיקה. אומר מיד כי אני דוחה את טענת הנתבעת לאמור - כי בעת עריכת הצעת הבטוח, או בכל זמן אחר שקדם לקרות הפריצה, לא העביר התובע או מי מטעמם לידיעת הנתבעת את העובדה שמנוהל בתוככי הבית המבוטח עסקה של אשת התובע. 19. ראשית לא הוכח במשפט דבר לגבי עריכת הצעת הבטוח. הצעת הבטוח לא הוצגה כלל כראיה במשפט והנתבעת לא טרחה להמציאה לביהמ"ש. על מנת להוכיח אי גלוי עובדה שבהצעה, או בכריתת הבטוח היתה הנתבעת צריכה להוכיח כי התובע, או נציגו של התובע, נשאלו שאלות מסויימות, והשיבו באי גלוי. כאמור הצעה, שאלון, או דרישת פרטים לא הוצגו כלל במשפט. 20. סעיף 6 לחוק חוזה הבטוח, תשמ"א - 1981, קובע לאמור: " הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה... שאלה בעניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל, או לכרותו בתנאים שבו, על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה". משלא הציגה הנתבעת שאלון או הצעה לבטוח הרי נדחית טענתה בדבר הסתרה בכוונת מירמה מצד הנתבע, את קיום עסקה של הנתבעת. 21. סעיף 7 (ג') לחוק חוזה הבטוח, תשמ"א - 1981, קובע: "קרה מקרה הבטוח לפני שמתבטל החוזה מכח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי בטוח מופחתים בשעור יחסי... והוא פטור כליל בכל אחת מאלה: 1. ... 2. מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי בטוח מרובים יותר אילו ידע את המצב לאמיתו..." 22. גם תנאיו של סעיף 7 לחוק חוזה הבטוח בעניין חובת הגלוי ותוצאת אי הגלוי לא הוכחו. הסתבר שהנתבעת לא זו בלבד שלא הציגה לתובע שום שאלון בעניין נשוא התובענה, ולא הוכח כי התובע הסתיר מהנתבעת דבר מה בכוונת מרמה ביודעו שמדובר בעניין מהותי. התובע לא היה חייב כלל לדווח לתובעת על עיסוקיו ועיסוקי אשתו משעה שלא נשאל על כך עובר לכריתת חוזה הבטוח עם הנתבעת. 23. למרות זאת התובע ואשתו דיווחו בעדויותיהם לסוקר מטעם הנתבעת על עיסוקיה של הגב' בן צבי, והציגו בפניו את פינת העבודה של הגב' בן צבי: "בא סוקר הראנו לו את החדר. הראנו לו את פינת העבודה, את מיטת הטפולים, את ההפרדה של חדר השינה עם פרגוד". (עמ' 15 שורה 24 לפרוטוקול). 24. הסוקר עצמו רשם וכלל באותה עת בדוח שהוציא לנתבעת את קיום מיטת הטפולים ואביזריה, ולא אמר דבר בעניין זה לתובע, ולא הסב את תשומת ליבם של התובע ורעייתו כי יכול ועיסוקה של הגב' בן צבי בדירה יהיה מנוגד לכסוי הבטוחי. עיון בדוח הסוקר (ת5/) בפרק "חדרי שינה" סעיף 5 נאמר: "מיטה טפולים + ציוד קוסמטיקה ושונות..... 2,000 ש"ח". רישום זה בדוח הסוקר, על ידי הסוקר קובי ליברמן מצביע בבירור כי נרשמו ודווחו על ידו לנתבעת על מיטת הטפולים +ציוד קוסמטיקה ושונות שהוערכו על ידו בסך של 2,000 ש"ח. עיון בתצלומים שצורפו לתצהירו המשלים של התובע (ת7/) מראה בבירור את פינת הטפולים הזאת לרבות המיטה ואביזריה. אין המדובר בפריט קטן, אלא במיטה גדולה, מראת הגדלה חשמלית, מכשיר אלקטרוני, עגלת טפולים, וסוקר בטוח שעסוקו בהערכות וסקרים לטובת חברת בטוח, שעיסוקו בכך, צריך היה להיות מודע לכך כי פינה זו איננה לשמוש עצמי, כי אם לשמושו של עסק. 25. הסוקר, מר קובי ליברמן העיד במשפט על פי הזמנת התובע. מעדותו עולה כי תפקידו איננו מסתכם רק בבדיקת פרטי הרכוש בדירה רישומם, והערכת שווים, אלא גם מבדיקת הדירה והתאמתה לפוליסה. כך, למשל, הסוקר בודק הגנות אם יש, סורגים, מערכת אזעקה, המצאות כלב, סוגי נעילה כל אלה עניינים שבאים לידי ביטוי בדו"ח שהוציא לנתבעת, והם מצויינים בדף מספר אחד של הדו"ח (ת1/). 26. הסוקר העיד בתשובה לשאלה כיצד הוא מתייחס לפריטים המשמשים את המבוטח, או מי מבני משפחתו לצרכי עבודתו או עיסוקו והשיב: "ש. אם אדם שאתה בא לבדוק בדירה מדווח לך שיש פריטים שמשמשים אותו למשל, לעבודתו או לעיסוקו איך אתה מתייחס. ת. אם זה לעיסוק ממש אני לא רושם את זה. אני יודע שבבטוח ישיר לא מבטחים עסק אלא רק תכולת דירה. ש. אני אומר לך שבדוח שלך מופיע בסעיף של חדרי שינה (סעיף 5) כתוב מיטת טיפולים. ת. זה היה לפני ארבע שנים וקשה לי לזכור. ... ש. דבר כזה כשאתה רואה בדירת משהוא, זה נראה לך לשמוש עצמי? ת. אני שואל. אני לא יודע אם זה לשמוש עצמי, אבל יכול להיות שלאדם היה עסק, והוא סגר ושם את הדברים בבית. אם אומרים לי שזה לא לעסק אני רושם. אם זה לעסק אני לא רושם. ש. חוץ מאשר הדו"ח הזה, אתה מדווח לחברת הבטוח על קיום משהוא שהוא לא תואם תכולה רגילה של בית. ת. לא. אני רושם את הדו"ח שלי ומעביר לחברת הבטוח". (עמ' 11 שורות 8-28). 27. מעדותו של הסוקר עולה כי הוא אכן ראה, שמע וידע שבחדר השינה של התובע נמצאת מיטה טפולית המשמשת לעיסוקה של אשת התובע. הסוקר שראה את פינת הטפולים ואביזריה, ציין אותם בדו"ח שהועבר לנתבעת לרבות הערכת שווים. עדותו של הסוקר בבית המשפט כי לא דווח לו על ידי התובע ואשתו כי ציוד זה משמש לעיסוקה של אשת התובע איננה מקובלת עלי, ואינני מאמינה לו. הסוקר עצמו העיד כי מקום שהוא נתקל בדירת מגורים בפריטים כגון מיטת הטפולים הקשורים לעיסוק ולא מהווים חלק מתכולת דירת מגורים הוא חוקר ובודק אם מדובר בעסק קיים או לא. אינני מקבלת את עדות הסוקר כי העובדה שרשם את המיטה ואביזריה בדו"ח, היא משום שסבר כי זה לא נחשב לעסק או כעיסוק ממשי. מקובלת עלי עדות התובע ורעייתו כי דיווחו לסוקר כאשר הציגו לו את הציוד על עסקה של רעיית התובע. 28. הסוקר הוא נציגה של חברת הבטוח ועל כך אין חולק. הוא נשלח על ידה על מנת לסקור את תכולת הבית ההגנות שבו ולקבוע את שווי התכולה. אין כל ספק כי לעניין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הבטוח, ולענין כריתת חוזה הבטוח יש לראות את הסוקר כשלוחה של הנתבעת המבוטחת, לאחר שהסוקר לא פעל כשלוחו של התובע המבוטח לפי דרישתו בכתב. על כן, יש לראות את כל מה שראה ורשם וידע הסוקר, קובי ליברמן, לגבי העובדות הנוגעות לניהול עסק של שירותי קוסמטיקה בדירת המגורים, כעובדות נכונות של עניין מהותי בידיעת וכידיעת המבטחת הנתבעת. דו"ח הסוקר כמוהו כמתן הודעה של התובע המבוטח וגם לעניין זה יש לראות את הסוקר כשלוחה של החברה המבטחת הנתבעת, לאחר שלא נמסרה הודעה אחרת של הנתבעת המבטחת לתובע המבוטח. 29. על כן, אני קובעת כי על פי ת5/, התובע ואשתו דיווחו לנתבעת על עיסוקה של אשת התובע במתן שירותי קוסמטיקה בדירה, והכללת ציוד זה בדוח הסוקר קובי ליברמן מצביע על ידיעתה של הנתבעת בדבר עיסוקה של אשת התובע, ולכל הפחות היה על הנתבעת המבטחת לדעת על עיסוקה זה של אשת התובע, עקב אופיה וערכה הכספי של פינת הטפולים - שלא לשמוש עצמי. 30. תפקידו ומעמדו של הסוקר, כפי שהם מוסדרים במישור היחסים שבינו לבין הנתבעת, אמנם מתמצים בעריכת שומה לנכס המיועד להיות מבוטח ובבצוע סקירת אמצעי המיגון השונים, אם ישנם כאלה. בתפקידו זה נדרש הסוקר, על פי עדותו לדעת מהו הנכס, והתכולה שאמורים להיות מבוטחים. על כן, עליו להכיר במסגרת תפקידו ומעמדו את התניות והסייגים שבתנאי הפוליסה. במובן זה משמש הסוקר שלוחה של הנתבעת לכל דבר ועניין. על כן, עצם ראייתו של הסוקר את מיטת הטפולים מחייבת אותו לקבל החלטה אם המיטה היא בגדר "נכס מבוטח" או לא, והאם יש לכללו בדו"ח לקבוע את שוויו. ועל כן, כפי עדותו, הוא גם מברר את הדבר ושואל אם הפריט מהווה חלק מעסק קיים או עסק שאינו קיים עוד. בהיות הסוקר שלוח של חברת הבטוח הרי כל פרט שנרשם על ידי הסוקר מוחזקת גם חברת הבטוח כיודעת. העדרם של יחסי השליחות מסוג זה - היה על הנתבעת להוכיח דבר שלא עשתה, לאחר שהתובע הוכיח את קיומם. בגדר הדברים הללו אינני מקבלת את עדותו של הסוקר כאילו "המנדט" היחיד שהיה לו זה לבוא ולהעריך שווי פריטים בדירה ולתת סקירה להגנות. הסוקר עצמו העיד שהוא מבצע אבחנה אם פריט מסויים משמש לצרכי עסק או לשמוש עצמי, וכיצד הוא נוהג במקרים של ציוד המשמש לעסק. 31. עדותו של הסוקר עצמו שהעיד מטעם התובע איננה כי שליחותו כלפי הנתבעת מוגבלת לנושא שומת ערך הפריטים המבוטחים וסקירת ההגנות בלבד. עדותו היא כי יחסי השליחות שבינו לבין הנתבעת הם יחסי שליחות רחבים יותר, והגם שאין זה משיקולו אם לבטח וכיצד לבטח - הוא מפעיל את שיקול הדעת אם להעריך או לא להעריך שווי של פריט, אשר על פי הבנתו הינו ציוד אשר יכלל במסגת פוליסת הבטוח. במקרה זה שקל הסוקר וקבע כי מיטת הטפולים היא פריט הראוי לבטוח. משכך - אין רלוונטיות לשאלה מה סיפר התובע לסוקר על העסק המתנהל בבית. שכן - העובדה היא שסוקר ידע כי מדובר בפוליסת בטוח לדירת מגורים העובדה היא שהסוקר ידע שבפוליסת מסוג זה אין מבטחים ציוד או מלאי ועל אף זאת כלל בה ציוד לעסק. בכך יש כדי לסייע לטענת התובע, כי הסוקר שידע על ציוד העסק ואף דיווח עליו, הביא לידיעת הנתבעת את קיומו. 32. מכאן שאני דוחה גם את טענת הנתבעת כי במקרה זה לא קיים התובע את חובת הגלוי היזומה, גם מקום שלא נשאל על העניין המדובר כאמור בסעיף 6 (ג') לחוק חוזה בטוח תשמ"א - 1981, וכפי שפורש על ידי ביהמ"ש ב- ע.א. 282/89 שמואל רוטנברג נ' כלל בע"מ פד"י 339 עמ' 354. התובע הן על פי עדותו והן על פי עדות הסוקר לא הסתיר מאת הסוקר את קיומה של מיטת הטפולים והציוד הקוסמטי, לא הסתיר את קיומו של פרגוד ההפרדה, והמיקום שבו היתה מצויה המיטה. המסקנה היא כי התובע לא הסתיר מהנתבעת את דבר פעילותה העסקית של אשת התובע, ובוודאי שלא הוכחה כוונת מרמה. לא הוכחה טענת הנתבעת כי אילו ידעה הנתבעת כטענתה על קיומו של עסק למתן שירותי קוסמטיקה בדירת המגורים, היו עלויות הפוליסה שונים מאלה של פוליסת בטוח הדירה, כטענת הנתבעת בסיכומיה. ציוד עסקו של התובע 33. בין שאר הפריטים שנגנבו מדירת המגורים היו שתי מסרטות וידאו, שתי מצלמות עדשת אולימפוס זום, ושלושה טייפ מנהלים. 34. הוכח לביהמ"ש כי התובע עיסוקו בחקירות פרטיות כחוקר בתחום נזקי גוף במשרד שמואל מור - חוקרים לתביעות בטוח ונזיקין בת"א. לטענת התובע עיסוקו בעיקר בתשאול בנושא תאונות דרכים. על פי דרישת בעל המשרד מר שמואל מור, וכפי שנקבע בבג"ץ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי לעבודה וגדעון אנג'יל פד"י נ' (4) עמ' 628 , החוקרים במשרד שמואל מור רשומים כעצמיים מבחינת שלטונות המס, ובעל המשרד משלם לגורמים חיצוניים הוצאות של אספקת מידע, צלומים, העתקת מסמכים, ניירות לכתיבת דוחות, וציוד משרדי. כאשר נדרש שמוש במסרטת וידאו, לבעל המשרד צוות על בסיס קבלני, וגם טייפ יכול כל חוקר לקחת מהמשרד לשמוש בחקירות. 35. לא נסתרה טענת התובע כי מעמדו לצרכי מס הינו עוסק חופשי, עצמאי, כאשר בפועל כל הפעילות המתבצעת בשטח או במשרד החקירות של שמואל מור, הגם שלצרכי מס הינו רשם כחוקר העוסק בחקירות ומנכה הוצאות מוכרות בשל כך. 36. טוענת הנתבעת כי ציוד הצלום וטייפ המנהלים שנמצאו בדירתו של התובע על פי דו"ח הסוקר ואשר נגנבו בפריצה, שוללים את הכסוי הבטוחי בהיותם ציוד עסקי. בטענתה זו סומכת כאמור התובעת על התנאי שבפוליסה בדבר העדר כסוי בטוחי לציוד או מלאי המשמשים לעסק. 37. התובע העיד כי ציוד הצלום אינו משמש אותו בעבודתו הואיל והוא עוסק בחקירת נזקי גוף של תאונות דרכים או תאונות אישיות, ואין לו צורך לצלם דבר בעבודתו מפני שאינו עוסק במעקבים, וציוד הצלום מצוי אצלו כתחביב בלבבד בהיותו חובב צלום. 38. לתמיכה בגירסת התובע העיד מר חיים ישראלי העובד עם התובע באותו משרד חקירות עם התובע, ועדותו חד משמעית: "אף פעם לא ראיתי אותו משתמש ו/או מביא למשרד מצלימת וידאו או קלטות כלשהם ... ידוע לי שרוב עבודתו של מר בן צבי במשרד הינה בחקירות של נפגעי גוף בתאונות דרכים, אשר אינם מצריכים שמוש במצלמות...ואיננו עוסק במעקבים." (סעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית של מר חיים ישראלי). בעדותו בביהמ"ש כאשר נשאל העד חיים ישראלי אם התובע עוסק במעקבים או לא - ותשובתו - "אני לא יודע אם הוא עוסק במעקבים" (עמ' 2 שורה 8), מתייחסת לשאלת ידיעת אשתו של התובע על מעקבים אותם מבצע התובע, ולא על ידיעת העד ישראלי על עבודת התובע במשרד שמואל מור וכך הוא מעיד: "ש. אתה גם יכול להסכים איתי מטבע הדברים שאשתו של התובע מכירה את עבודתו יותר טוב ממך. ת. הוא מספר לה. ש. אם היא אומרת שהיא מתלווה אליו למעקבים אז אני חושב שיש לה רקע יותר טוב לדעת אם הוא עוסק במעקבים או לא. ת. אני לא מתיימר לכך. אני לא יודע אם הוא עוסק במעקבים". (עמ' 2 שורות 3-8). 39. מנגד ולהוכחת טענתה, הביאה הנתבעת את הודעתה הכתובה של אשת התובע אותה כתב החוקר מטעם הנתבעת מר מרדכי גולן, על פי הדברים אותם מסרה לו, לאחר הפריצה. בתצהיר עדותו הראשית העיד החוקר גולן כי על פי הדברים אותם מסרה לו הגב' בן צבי, מסרטות הוידאו והסטילס אשר נגנבו, מחדר עבודתו/ ספריה של התובע בבית המגורים, שימשו את התובע בעיקר במסגרת עבודתו כחוקר פרטי. מר גולן הצביע על עמ' 2 שורה 13 עמ' 3 שורה 5 להודעת גב' בן צבי נ4/. 40. בעדותה בביהמ"ש העידה הגב' בן צבי כי אין היא יודעת על עבודות מעקבים שבעלה מבצע במסגרת עבודתו המקצועית וכך הגיבה: "ת. זה בקשר לעבודתו של בעלי שהוא עוסק במעקבים. העבודה שלו היא תאונות אישיות, נזקי גוף, עד כמה שידוע לי. הוא לא עוסק במעקבים. ש. בנזקי גוף לא עושים מעקבים. ת. אין לו צורך לעשות מעקבים. ש. החוקר שגבה את העדות ממך המציא את זה. ת. אני לא אומרת שהמציא ושחלם. לא זכור לי שאמרתי את זה, אבל נניח שאמרתי, זה לא נכון. ש. אני מקריא לך מה שהוא כותב שאמרת: אם מצלמת הוידאו עם הזום הגדול הוא היה משתמש..." זה לא נכון? ת. זה לא זכור לי ואני לא יודעת מה זה זום גדול במסרטות. אני לא מתמצאת בדברים האלה." (עמ' 4 שורות 22-31). 41. בהמשך עדותה של הגב' בן צבי הסתבר כי חתמה על ההודעה על החוקר, ללא שקראה את מה שנכתב הואיל וסמכה עליו, וכי מה שאמרה לחוקר, אם אמרה, לגבי מעקבים איננו נכון - הואיל והתובע לא עוסק בכך והיא עצמה אינה מתמצאת בציוד הצילום. (עמ' 5 שורות 1-8). אני מקבלת את העדות הזאת שכן עיון ב- נ4/ איננו מאפשר, בשל כתב היד הבלתי קריא, לאמת את עדות החוקר כאילו אמרה לו הגב' בן צבי כי הציוד שנגנב משמש את התובע במסגרת עבודתו כחוקר פרטי. חיזוק לכך מצאתי כאמור, בעדותה כי חתמה על טופס ההודעה מבלי לקרוא אותו שכן סמכה על החוקר. בתצהיר עדותה הראשית (ת2/ סעיף 11) העידה הגב' בן צבי כי מסרטות הוידאו וציוד הצלום משמשים לצרכים פרטיים בטיולים וארועים משפחתיים. 42. זו כאמור גם עדותו של התובע אשר העיד בביהמ"ש כי האמור בדו"ח החוקר לגבי עיסוקו במעקבים אינו נכון, הואיל והוא אינו עוסק במעקבים, הגם שבטופס ההודעה שלו בפני חוקר הנתבעת נרשם כי השתמש בציוד הצלום לצרכי עבודתו בעת בצוע מעקבים. התובע, הודה בפני ביהמ"ש כי כשהגיע החוקר מטעם הנתבעת שוחח איתו שיחה חופשית וביקש שלא להצטייר כחוקר אפור, ועל כן תיאר את עבודתו ככוללת מעקבים. הסבר זה, כי לא רצה להצטייר בעיני החוקר מרדכי גולן כחוקר אפור שעוסק רק בתאונות של נזקי גוף לעומת התיחקום של המשרד שלו מקובל עלי: "אמרתי שהייתי בחוג בית של החוקר שבא מהמשרד של יאיר דורון בראשון שרץ לראשות העיריה, דיברנו שיחה חופשית ובה הוא תיאר את היקף המשרד שלו, וכדי לא להצטייר כחוקר אפור, יכול להיות שאמרתי לו דברים לא נכונים..." (עמ' 20 שורות 6-9). 43. הסבר זה מתיישב אף עם גרסת התובע כי ציוד הצלום משמש אותו בתחביבו. כך עולה מעיון בצלומי חדר העבודה/ספריה של התובע ת8/ ב', ד', ה', ו'. בספרית חדר העבודה בבית התובע מצויות שורות ארוכות של קלטות ועליהם מדבקות המציינות שמות של אתרים וביקורים בחו"ל. (לונדון, פריז, סקנדינביה, ספרד, שוויץ, הולנד, בלגיה, גרמניה, רומא וכו'), ואין ציון על גבי הקלטות של מעקבים או צלומי נפגעי תאונות. 44. על פי התרשמותי מעדויות התובע, אשתו והעד ישראלי - התובע אינו מבצע עבודות מעקבים המצריכות שמוש בציוד צלום, ולנוכח האוסף המרשים של קלטות מטיולים ברחבי העולם שמחזיק התובע בחדר עבודתו, אני מקבלת את טענתו כי ציוד הצלום אינו משמש אותו לעבודתו המקצועית כחוקר פרטי. ואפילו אם כן - הרי התובע הוכיח כי תחביב הצלום שלו הוא בהיקף לא שגרתי כזה המצדיק אחזקת ציוד צלום יקר לצרכי התחביב בביתו. משהגעתי למסקנה זו, אני קובעת כי בכל הנוגע לציוד הצלום הנתבעת חבה כלפי התובע הואיל וציוד הצלום שהיה בבית משמש את התובע לצרכי תחביבו היקר. גובה הנזק 45. משהגעתי למסקנה כי אשת התובע נהלה בביתה עסק של מתן שירותי קוסמטיקה בידיעת הנתבעת וללא כל הסתייגות מצידה, ומשקבעתי כי ציוד הצלום שנמצא בבית התובע משמש אותו לתחביב הצלום שלו, אני דוחה את טענת התובע כי שלושה רשמי - קול טייפ מנהלים שנמצאו בביתו ונגנבו אינו ציוד המשמש אותו לעבודתו. התובע לא נתן כל הסבר לייעודם ושימושם של שלושה טיפ מנהלים שנגנבו מביתו, ועל כן מתקבלת טענת הנתבעת כי ציוד זה בלבד משמש את התובע לעבודתו, ועל כן אינו נכלל בכסוי הבטוחי של הפוליסה. 46. להוכחת גובה הנזק הגיש התובע חווה"ד שמאי מטעמו השמאי מיכה זכאי. הנתבעת הגישה חווה"ד מטעמה של השמאי צבי בראון. מעיון והשוואת שתי חווה"ד ת3/, נ3/ - נראה כי קיימת ביניהם הסכמה באשר להערכות כדלקמן: א. אוספי בולים - 26,000 ש"ח. ב. אוספי שעונים - 3,290 ש"ח. ג. תכשיטים - 40,680 ש"ח. ד. מצלמת וידאו דגם 506 - 6,000 ש"ח. סה"כ 75,970 ש"ח. 47. השמאים חלוקים על הערכות של - דיסקמן סוני, מצלמה אולימפוס + עדשה, מצלמה ישיקה ושלושה רשמי קול מנהלים - סה"כ ההפרש 3,725 ש"ח. 48. כפי שציינתי לעיל לא נסתרה טענת הנתבעת ביחס לשלושה רשמי קול מנהלים, אשר הוערכו על ידי הסוקר בסך של 1,800 ש"ח, ואילו על ידי השמאי בראון בסך של 675 ש"ח. 49. מעיון בחווה"ד של השמאי בראון עולה כי הוא לא העריך כלל מסרטת וידאו סוני עם מסך T.R.V - 40 שהיא תחליף למסרטה דגם 606 T.R. . מסרטה זו לא נכללה בדוח הסוקר (נ3/) והתובע העיד בסעיף 9 ג' ל- ת6/ כי במהלך תקופת הבטוח של הפוליסה פנה לנתבעת והוסיף למפרט המחודש את המסרטה הזו, אותה רכש בחודש ספטמבר 97' ובטל את ההרחבה על כל הסיכונים לפריטים נלווים בעת שהות בחו"ל. הנתבעת הוסיפה את ערכה של המסרטה הנוספת למפרט הפוליסה כמצויין בנספח ו' ל- ת6/ בו הוגדל סכום הבטוח בסעיף מצלמות מסך 14,443 ש"ח לסך של 20,190 ש"ח תוספת של 5,747 ש"ח. עדות זו של התובע לא נסתרה במשפט. 50. בעדותו בביהמ"ש העיד השמאי בראון מטעם הנתבעת כי ברשימת השערוך של הפוליסה לא נכללה המצלמה וידאו הנוספת, ולכן הוא לא כלל את המצלמה בהערכה שלו. וכשנשאל איך זה שלא בדק שלא הוספו חפצים במהלך השנה, שלא נרשמו על ידי הסוקר השיב כי לא היתה אצל הנתבעת הודעה בדבר חלופין של מצלמות. כאשר הוצגו לו המפרטים נספח ו' ל- ת2/ בהם רואים הגדלה של סכום הבטוח מסך של כ- 14,000 ש"ח לסך של כ- 20,000 ש"ח השיב שלא קיבל ממחלקת התביעות מידע על הגדלה של הסכומים (עמ' 29 שורות 19-32). לבסוף, הודה השמאי כי ביום 11.11.97 קיבל פקס מהנתבעת שמפרט את הסכומים הרלוונטים של הבטוח ללא הסבר או מידע לגבי ההגדלות. (עמ' 30 שורות 6-13). 51. מעיון ברשימת הציוד שנגנב שהועבר לנתבעת ולשמאי בראון ביום 11.11.97 וכפי שהעיד התובע בסעיף 12 ל- ת6/ וכמפורט בנסח ח' ל- ת6/ עולה כי דווח לשמאי על גניבת מסרטת וידאו סוני עם מסך נוספת. עדות זו לא נסתרה. הנתבעת לא הציגה דבר סותר ולא נתנה כל הסבר לעניין הגדלת סכום הבטוח, וגם השמאי בראון הודה כי היתה הגדלה של סכום בטוח ללא הסבר מהנתבעת. לכן אני מקבלת את טענת התובע כי יש להגדיל את סכום תגמולי הבטוח - מעבר לסכום שאינו שנוי במחלוקת בין השמאים והמגיעים לו בגין מסרטת וידאו נוספת בסך ההפרש של 5,747 ש"ח. 52. על פי חווה"ד השמאי זכאי (ת3/) מצלמות וידאו חדשות נרכשו על ידי התובע לאחר הפריצה ביום 3.4.98 וביום 26.4.99, ועל כן אני מקבלת את טענת התובע שיש להעריך את תגמולי הבטוח בגין המסרטות על פי ערך כינון. 53. כפי שהעיד התובע, לאחר שדיווח טלפונית לנתבעת על מקרה הפריצה ביום 9.11.97, הגיע לדירתו טכנאי מערכות שהזמין אשר בדק את מערכת האזעקה, וקבע כי היא מושבתת, כאשר השעה האחרונה בה פעלה היתה 08:32 בבוקר. למחרת, ביום 10.11.97 הגיע שמאי הנתבעת, ולאחר ביקורו הגיעו נציגי הנתבעת לבדוק את מערכת האזעקה. משנכחו שהמערכת אינה פועלת, פירקו אותה ממקומה על הקיר ולקחו אותה עימם תוך שהם מודיעים לתובע כי עליו להתקין מערכת אזעקה חדשה. על כך נחקר התובע והעיד: "ש. אתה תובע עבור מערכת אזעקה. ת. בוודאי. חברת הבטוח לקחה את מערכת האזעקה ואמרו לקנות חדשה מבלי לתת לי פרוטה. היא לקחה לי את מערכת האזעקה הישנה, טכנאים באו מטעם החברה ולקחו את מערכת האזעקה. עו"ד שטיין: אני מבטיחך שאם אומנם כך אני אדאג שישיבו לך." (עמ' 21 שורות 18-25). משהצהיר ב"כ הנתבעת והבטיח השבת ערך כינון של מערכת האזעקה, וב"כ התובע ציין בתשובה לסיכומי הנתבעת כי זו לא עשתה כך - על כן הוכיח התובע כי הנתבעת חייבת לשלם תגמולי בטוח גם על מערכת האזעקה שהוערכה ונרשמה על ידי הסוקר בעמ' 5 ת5/, בערך כינון בסך של 1,900 ש"ח. 54. עוד נותר לי לדון במחלוקת בין הערכות השמאים והנובעת משני ראשים: האחד - נכויי פחת בנוגע למצלמות, ולדיסקמן , והשני - הפחתה בשל הפרזה בהיקף התביעה. 55. מקבלת אני את עמדת הנתבעת כי שמאי התובע לא ניכה עבור פחת בנוגע למצלמות, ולדיסקמן, וכפי שהעיד: "ש. אתה ראית את חווה"ד של בראון. ת. כן. ש. ראית שהוא ניכה פחת. ת. כן. ש. לא עניין אותך לבדוק אם הוא ניכה פחת כדין בהתאם לתנאי הפוליסה או לא. ת. ... אין לי תשובה לתת לך. (עמ' 8 שורה 31, עמ' 9 שורה 30). למעשה לא נתן השמאי זכאי כל הסבר ולו בדוחק מדוע לא נוכה פחת מהמצלמות והדיסקמן. 56. הוראותיה הברורות של הפוליסה מחייבות את המסקנה כי היה מקום לנכות פחת מהפריטים האמורים, ואיני מקבלת את עמדתו של שמאי התובע בכך שלא עשה כן בחווה"ד. בפרק ו' סעיפים 2-3 לתנאיה הכלליים של הפוליסה נאמר: " 2. חישוב הפצוי (ערך שפוי) 2.1 תגמולי הבטוח שיגיעו למבוטח על פי פרקים א', ב', ג', או ה' לפוליסה זו יחושבו וישולמו לפי שווי הרכוש שאבד או ניזוק בעת קרות האבדן או הנזק... 3. ערך כינון 3.1 לפי בקשת המבוטח כפי שתרשם בהצעת הבטוח ותצויין במפרט ובהסכמת המבטח, יפצה המבטח את המבוטח בקרות מקרה הבטוח לדירה או לתכולה לפי ערך כינון... 3.2 תשלום פצוי לפי ערך כינון בשל מקרה ביטוח מותנה בהקמה מחדש בידי המבוטח... לא הוקם מחדש... יהיה הפצוי בעדו לפי ערך שפוי. 57. לא זו בלבד שעל פי הפוליסה היה מקום לנכות פחת, אלא שבעניין זה לא נשאל השמאי בראון, שמאי הנתבעת בחקירתו הנגדית על ידי ב"כ התובע. גם מכך אני מסיקה שהתובע מודה ומסכים לכך שיש לנכות פחת כאמור. 58. עוד נותר לי לדון בהפחתה בשל הפרזה בהיקף התביעה כאשר בחוות דעתו של שמאי הנתבעת, נוכה סכום של 20% מכלל הסכום הנתבע וזאת בשל אי דיוקים והגזמות מצד התובע בנוגע להיקף הרכוש שנגנב לטענתו מהבית. 59. שמאי הנתבעת קבע הפחתה זו לאור המידע אותו קיבל מהחוקר, ואשר העיד על כך בתצהירו בביהמ"ש, כי הקליט את התובע ואת רעייתו בהסכמתם, ובידיעתם, וכי הקלטת הזו נבדקה על ידי מומחה הבודק את המתח הנפשי בקולו של הדובר (מכשיר מד מתח נפשי). 60. על פי עדות השמאי מר בראון, ממצאי הבדיקה העלו באופן מובהק כי התובע שיקר ביחס להיקף התביעה על ידי הוספת פריטים שלא נגנבו. ועל כן, על פי המקובל במקרים כאלה ניכה שמאי הנתבעת 20% לסכום התביעה. (עמ' 30 שורות 14-23). אומר מיד - אינני מקבלת את הניכוי של הפחתה בשל הפרזה בהיקף התביעה. 61. בעת עדותו של השמאי מטעם הנתבעת, החליט ביהמ"ש כי האמור בעמודים 4,5, ו- 6 לחווה"ד של השמאי בראון שאינם עוסקים בהערכת הנזק אלא בנתוח נושא כסוי הפוליסה לא יכללו בה. על כן, אין מקום לנכוי הפחתה בגין הפרזה בהיקף התביעה על פי חווה"ד שמאי הנתבעת. 62. זאת ועוד. ממצאי בדיקת מד מתח נפשי שערכה הנתבעת, אין להם כל משקל באשר אינם ראיה קבילה ומהווים עדות שמיעה. החוקר גולן העיד כי התובע הוקלט על ידי החוקר בטיפ מנהלים, ואח"כ נשלחה הקלטת לבודקת חיצונית שעל פי רמת תנודות הקול, אמורה היתה לתת חווה"ד ביחס למדד המתח הנפשי, וכי יש לה גרף שבודק את רמת הקול. 63. עדותו זו של החוקר - היא עדות שמיעה שאינה קבילה, לאחר שהחוקר הודה כי הקלטת הועברה לבודקת חצונית שאמורה היתה לתת חווה"ד ביחס למתח הנפשי. לביהמ"ש לא הוגשה שום חווה"ד בענין זה, הבודקת החיצונית לא הופיעה בביהמ"ש ולא העידה, ועל כן אין ממצאי בדיקת מכשיר המד מתח נפשי מוכיחים דבר. זאת - אפילו הסכים התובע לעבור בדיקה במכשיר מד מתח נפשי - הרי לא הוכיחה הנתבעת כי הוסכם בין התובע לבינה כי הממצאים ישמשו ראיה בביהמ"ש - ועל כן אין ליתן כל משקל לטענות אלה. 64. יתר על כן, התובע העיד כי הסכים לעבור בדיקת פוליגרף, אולם הנתבעת לא פנתה אליו בדרישה שכזו (סעיף 13 ל- ת6/). אם לא די בכך - החוקר עצמו כאשר נשאל מדוע לאור החשד, כטענתו, בממצאי בדיקת מכשיר מד מתח נפשי לא הזמין את התובע לבדיקת פוליגרף, השיב כי אינו זוכר מדוע לא הזמין את התובע ואת אשתו לבדיקת פוליגרף. על יסוד כל אלה אני קובעת כי אין להפחית מתגמולי הבטוח כל הפחתה בשל הפרזה בהיקף התביעה. הוצאות התובע 65. התובע בסיכומיו דורש לחייב את הנתבעת בהוצאות עבור חווה"ד השמאי מטעמו לכך מתנגדת הנתבעת בטענה כי הוצאה זו לא נתבעה ולא נזכרה בכתבי הטענות, והועלתה לראשונה בשלב ההוכחות. עיון בסעיף 19 לכתב התביעה מעלה כי התובע עתר לחיוב הוצאות המשפט ושכ"ט עורך דין. חווה"ד השמאי מטעמו היא מיום 14.1.00, בעוד שהתובענה הוגשה ביום 22.10.98 - בנסיבות אלה משהוכנה חווה"ד השמאי במהלך המשפט, והיא בגדר "הוצאות המשפט" יש לחייב את הנתבעת גם בהוצאה זו. 66. לא אוכל לסיים את פסק הדין מבלי להתייחס לעובדה כי הנתבעת לאחר שהתובע דיווח לה על ארוע הפריצה, הציגה כלפיו מצג כאילו בכוונתה לשלם את תגמולי הבטוח, וזאת במהלך מספר חודשים עד שלפתע חזרה בה. 67. הוכח כי במקביל להשלמת בדיקותיה של הנתבעת וביחס לארוע ומצג שהוצג בפני התובע כאילו הנתבעת מתכוונת לשלם את תגמולי הבטוח - שלחה הנתבעת לתובע דרישה לעיבוי מיגון דירתו בסורגים, בנוסף לאזעקה, כתנאי להמשך הפוליסה. התובע ואשתו התנגדו לכך בשל תחושת כליאות וההוצאה הכספית הכרוכה בכך, לא לפני שפקידת הנתבעת הגב' דנה משה מסרה לתובע כי קיבלה את כל המידע בדבר מקרה הבטוח, וכי תנסה לזרז את הכנת השיק בגין תגמולי הבטוח. 68. בהמשך הגיע החוקר הפרטי אשר בהסכמת התובע בדק אותו במכשיר מד מתח נפשי ואף קיבל את הסכמתו לעבור בדיקת פוליגרף. 69. לאחר שהתובע הודיע כי לא יסכים להתקנת סורגים מסרה לו פקידת הנתבעת (הגב' דנה משה) כי עליו לשקול את הדבר שאחרת - לא תוכל הנתבעת להמשיך ולבטח אותו, והפוליסה תבוטל. כעבור מספר ימים, לקראת סוף חודש נובמבר 1997 התקשרה לתובע הגב' דנה משה ומסרה שהשיק יהיה מוכן בתוך זמן קצר, ואף ציינה כי מקום מגוריה הסמוך למקום מגורי התובע ותוכל להביא את השיק לביתה כשיהיה מוכן. באותה שיחה הודיע התובע שהחליט לא להתקין סורגים, ואומנם מספר ימים לאחר מכן התקבלה הודעת הנתבעת בדבר החלטתה לבטל את הפוליסה. 70. במהלך חודש דצמבר 1997 כששוחח התובע שוב עם הגב' דנה משה, וביקש לקבל את השיק השיבה כי חל עיכוב בהנפקת ההמחאה על פי הוראות הממונים עליה, וכי עליו להמתין בסבלנות. בסוף חודש דצמבר 97' התקבלה הודעת הנתבעת כי הפוליסה בוטלה. במחצית ינואר 98' התקבל אצל התובע מכתב הנתבעת הדוחה את התביעה בטענה שעל פי ממצאי השמאי ודוח החקירה הדירה משמשת גם כעסק ואינה מכוסה על פי תנאי הפוליסה. מיד לאחר קבלת המכתב התקשר התובע לגב' דנה משה לברר את תוכן המכתב בניגוד לעמדתה הקודמת של הנתבעת, כפי שנמסר לו על ידה כי תגמולי הבטוח בהכנה. וזו השיבה כי הדבר לא בידיה אלא החלטת הממונים עליה. בשלב זה פנה התובע לייצוג משפטי בנסיון להגיע להסדר עם הנתבעת ומשזה לא הואיל הוגשה התביעה. 71. הגב' דנה משה העידה בביהמ"ש ובעדותה לא סתרה את הנטען על ידי התובע, ואף אשרה כי סמכותה כמסלקת תביעות אצל הנתבעת - תפקידה לבדוק את התיק ולהעביר לממונים עליה. 72. הבאתי בהרחבה את הדברים הללו על מנת לבסס כדבעי את פסיקת ההוצאות בתיק זה, על פי התוצאה אליה הגעתי. סיכום 73. התביעה מתקבלת כדלקמן: א. אוספי בולים - 26,000 ש"ח. ב. אוסף שעונים - 3,290 ש"ח. ג. תכשיטים - 40,680 ש"ח. ד. מצלמת וידאו 506 - 5,700 ש"ח. ה. מצלמת וידאו T.R.V-40 5,747 ש"ח. ו. דיסקמן סוני - 540 ש"ח. ז. מצלמת אולימפוס - 1,500 ש"ח. ח. עדשה למצלמה אולימפוס - 900 ש"ח. ט. מצלמה ישיקה - 1,500 ש"ח. י. מערכת אזעקה - 1,900 ש"ח. סה"כ 87,757 ש"ח. (הערה: סעיפים ד',ו',ז',ח',ט' - בנכוי פחת. סעיף ה' - לפי ערך כינון). 74. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע כתגמולי בטוח סך של 87,757 ש"ח בשערוכם מיום הארוע 7.11.97 ועד התשלום בפועל. 75. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות המשפט - כפי שהתובע יגישם וידרוש את חיובם מהנתבעת בהליך של שומת הוצאות. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. פוליסהמסמכיםפריצהחברת ביטוח