פסק דין השופט י' אנגלרד: ערעור זה נוגע לסוגיה של כפל ביטוח, כשבמרכזה היחסים בין שתי חברות ביטוח לאור נוסחן של פוליסות הביטוח. 1. אתאר תחילה את הרקע העובדתי של סוגיית כפל הביטוח כפי שעולה מנסיבות המקרה הנדון. קבוצת יזמים, ביניהם מלון פנטה פרינסס, קיבלה על עצמה את הפרוייקט לבניית מלון "הנסיכה" באילת. היזמים התקשרו עם מגדל, חברה לביטוח בע"מ (להלן: חברת מגדל), ביום 6.7.89, לשם הוצאת שתי פוליסות ביטוח: הפוליסה האחת הוצאה תחת הכינוי "קבלנים" והאחרת תחת הכינוי "חבות מעבידים". בפוליסת הקבלנים היו שני פרקים, האחד נגע לביטוח רכוש והאחר לביטוח חבות כלפי צד שלישי. בחריגים לביטוח חבות כלפי צד שלישי נקבע כי אין כיסוי ביטוחי "כלפי עובדי המבוטח שניתן לבטח בפוליסה סטנדרטית לביטוח חבות מעבידים". ואמנם, הכיסוי הביטוחי למעבידים ולעובדים נקבע בפוליסה השנייה, שהוצאה, כאמור, גם היא על ידי חברת מגדל לשם ביטוח אחריות מעבידים. 2. ב"רשימה" המשותפת לשתי פוליסות הביטוח, "קבלנים" ו"ביטוח מעבידים", שנערכה על ידי חברת מגדל, מופיעים תחת "השם" של המבוטח הגורמים הבאים: מלון פנטה פרינסס ו/או לקסן ישראל בע"מ ו/או טקה בע"מ ו/או מלבה בע"מ ו/או טסלר בע"מ ו/או קבלנים ו/או קבלני משנה. התוצאה היא כי יש לקרוא את המונח "מבוטח" בפוליסה לביטוח אחריות מעבידים כמתייחס לכל הגורמים הנזכרים תחת שם המבוטח ברשימה. באשר ל"מקרה ביטוח", הרי הוא מוגדר בפוליסה בזו הלשון: היזק גופני או מוות כתוצאה מתאונה או מחלה לאחד או יותר מעובדי המבוטח, המתוארים ברשימה, ושהוא בשרותו של המבוטח - בין אם בשכר ובין אם לא - שארעו תוך כדי ועקב עבודתו/ם בעסק המבוטח. והנה, בפרק "הרחבות" שבפוליסת "חבות מעבידים" מצויה בסעיף ה' ההוראה הבאה: פוליסה זו מורחבת לכסות את חבותו של המבוטח כלפי ו/או בגין קבלנים, קבלני משנה ועובדיהם, בתנאי שלא קיים כל ביטוח אחר שנערך על ידי המבוטח או לטובתו המכסה אותה חבות. הוראה אחרונה זו היא במרכז המחלוקת בין בעלי הדין ואשוב אליה בהמשך הדברים. 3. עד כאן התשתית הביטוחית של היזמים. לביצוע הפרוייקט העסיקו היזמים חברה קבלנית, הלוא היא א. דורי חברה קבלנית לעבודות הנדסיות בע"מ (להלן: חברת דורי). גם חברת דורי דאגה להוציא פוליסה מסוג ביטוח אחריות מעבידים. לשם כך היא התקשרה, ביום 13.7.89, עם הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ (להלן: חברת הפניקס). הפוליסה כיסתה, בין היתר, את חבות חברת דורי למקרה ביטוח, שהוגדר "היזק גופני או מוות כתוצאה מתאונה או מחלה לאחד מעובדיה המתוארים ברשימה, ושהוא בשירותו הישיר של [חברת דורי] והמקבל שכרו ממנה, שאירעו תוך כדי ועקב עבודתו בעסק המבוטח". 4. למרבה הצער התרחש מקרה ביטוח. ביום 23.1.90 נפגע קשה דיאב מזאויי ז"ל בתאונת עבודה, עת הועסק על ידי חברת דורי בעבודות בניין בפרוייקט הנזכר באילת. הפגיעה בעובד נגרמה כתוצאה מהשתחררותן של רשתות מתכת ממנוף עגורן. הנפגע איבד את הכרתו, אליה לא שב עד לפטירתו כעבור כארבע וחצי שנים. 5. אין מחלוקת כי חברת דורי אחראית לתאונת העבודה בתור מעבידתו של הנפגע. כן מוסכם על הכל כי חבות זו מכוסה על ידי הפוליסה לביטוח אחריות מעבידים, שהוצאה על ידי חברת הפניקס. עם זאת, התגלעה מחלוקת בדבר גובה הפיצויים המגיעים ליורשי הנפגע. יורשים אלה הגישו לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה נגד חברת דורי ונגד מבטחה, היא חברת הפניקס. הנתבעות בתביעה זו שלחו לחברת מגדל הודעה לצד שלישי בטענה כי קיים לגבי מקרה התאונה כפל ביטוח, המחייב את חברת מגדל להשתתף, יחד עם חברת הפניקס, בחבות כלפי יורשי הנפגע. 6. בית המשפט המחוזי פסק מה שפסק בעניין גובה הפיצויים. באשר להשתתפותה של חברת מגדל בכיסוי הביטוחי של התאונה, בית המשפט המחוזי מצא - מפי השופט ג' גינת - כי אין לפנינו כפל ביטוח, משום שלפי נוסח ההוראה הנזכרת, המצויה בפרק ההרחבות בפוליסת חבות המעבידים של חברת מגדל, החבות הנידונה אינה מכוסה על ידי חברת מגדל. לקביעה זו של בית המשפט המחוזי אשוב בהמשך. 7. לשלמות התמונה יצוין, כי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו שני ערעורים נפרדים. הערעור האחד (ע"א 163/99) כוּון נגד גובה הפיצויים שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי. הערעור האחר, שהוא הערעור המונח לפנינו, הוגש על ידי חברת דורי וחברת הפניקס בנימוק כי בית המשפט קמא טעה בכך שפטר את חברת מגדל מלהשתתף בחבות כלפי הנפגע. בהסכמת בעלי הדין, נידון תחילה הערעור בעניין גובה הפיצויים. ואמנם, ביום 13.12.2000 ניתן - מפי חברי השופט ת' אור - פסק הדין בע"א 163/99, שבו נדחה הערעור של יורשי המנוח בדבר גובה הפיצויים. עם זאת, נקבע בפסק הדין כי לאלמנה מגיעים, בתור מיטיבה, פיצויים על סך 275,000 ש"ח. השאלה, שהוכרעה בפסיקת הלכה תקדימית, נגעה ליחס בין זכות השיפוי של המוסד לביטוח לאומי לבין זכותו של מיטיב, שהיטיב את נזקו של הניזוק. בית משפט זה החליט כי זכותו של המיטיב כלפי המזיק קודמת לזכות השיפוי של המוסד לביטוח לאומי, הבא מכוחו של הניזוק. 8. אשוב כעת לשאלת כפל הביטוח. המחלוקת סובבת, כאמור, סביב ההוראה בפוליסה של חברת מגדל המצויה תחת הכותרת "הרחבות" ואשר, לשם נוחות הדיון, אחזור עליה שנית: פוליסה זו מורחבת לכסות את חבותו של המבוטח כלפי ו/או בגין קבלנים, קבלני משנה ועובדיהם, בתנאי שלא קיים כל ביטוח אחר שנערך על ידי המבוטח או לטובתו המכסה אותה חבות. הטענה היא כי הוראה זו - אותה נכנה בהמשך דברינו "הוראת ההרחבה" - שוללת את מציאותו של כפל ביטוח, משום שחברת מגדל מחריגה באמצעותה את הכיסוי הביטוחי מצידה כל פעם שקיים ביטוח אחר למקרה ביטוח נתון. כלומר, במקרה הנדון, חברת מגדל לא ביטחה את חבותה של חברת דורי כלפי המנוח, וזאת בשל עצם קיומו של ביטוח מצד חברת הפניקס. כדי להתגבר על המכשול הנוצר, לכאורה, על ידי הוראת ההרחבה, מעלה חברת הפניקס שתי טענות עיקריות. האחת נוגעת לפרשנותה של הוראת ההרחבה, והאחרת לתקפותה של הוראה זו לאור סעיף 59(ג) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981-, לפיה אין להתנות על ההסדר הקבוע בחוק זה בעניין כפל ביטוח. 9. אדון תחילה בטענה הפרשנית של חברת הפניקס, שהיא מורכבת למדי. נקודת המוצא של הטענה מצויה בהגדרת שם המבוטח, המופיעה ברשימה שהוצאה על ידי חברת מגדל, ואשר חלה על פוליסת הביטוח לחבות המעבידים. כנזכר, תחת שם המבוטח נקובה שורה של גורמים, ביניהם גם קבלנים וקבלני משנה. אם נצרף כעת להגדרה זו את הוראת ההרחבה, הרי יוצא כי התנאי המחריג, הדורש שלא יהיה קיים כל ביטוח אחר, נוגע באופן בלעדי ל"חבותו של המבוטח כלפי ו/או בגין קבלנים קבלני משנה ועובדיהם". מאחר שהמבוטח, כהגדרתו ברשימה, הוא גם חברת דורי, הרי שהקבלן וקבלן המשנה המוזכרים בהוראת ההרחבה הם קבלנים וקבלני משנה של חברת דורי. כלומר, הוראת ההרחבה אינה נוגעת לאחריותה של חברת דורי כלפי עובדיה שלה, אלא לאחריותה כלפי קבלנים עצמאיים וכלפי עובדיהם של קבלנים עצמאיים אלה. משמעותה של טענה פרשנית זו היא, כי במקרה של אחריות חברת דורי כלפי עובדיה שלה - אחריות המכוסה במישרין בחלק האופרטיבי של הפוליסה - החריג המצוי בהוראת ההרחבה, בנוגע לקיום ביטוח אחר, אינו חל. בנסיבות של תאונת עובד, חריג זה הוא בעל תחולה רק לגבי מקרה שבו חבותה של חברת דורי היא כלפי עובדים של קבלנים שאין בינם לבין חברת דורי יחס של עובד-מעביד, דהיינו, כלפי חוליה נוספת בשרשרת מבצעי הפרוייקט. 10. טענה פרשנית זו של חברת הפניקס נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט, באמצו את גישתה של חברת מגדל, קבע כי הכוונה של הוראת ההרחבה היא לכסות את חבות המעבידים של קבלן עצמאי, אשר לא דאג לכיסוי מעין זה במסגרת הפרוייקט. לדעת בית המשפט, הפרשנות של חברת הפניקס את הוראת ההרחבה לא הייתה משיגה את המטרה הנזכרת, משום שהכיסוי הביטוחי של קבלנים עצמאיים כלפי קבלנים עצמאיים נוספים (כולל עובדיהם) קיים ממילא מכוח פוליסת הקבלנים שהוצאה על ידי חברת מגדל. נמצא, כי הוראת ההרחבה בפוליסת חבות המעבידים לא הייתה מוסיפה דבר על הכיסוי הביטוחי הקיים. ברוח זו קבע בית המשפט קמא: מקריאת שתי הפוליסות, שהוציאה מגדל, כמקשה אחת, נקל לשער מה היתה כוונת הצדדים להן: פוליסת הקבלנים, הכוללת כיסוי ביטוחי לנזקי רכוש ולנזקי גוף כלפי צד ג', חלה על המבוטח ועל קבלנים וקבלני משנה הקשורים עימו. זאת, אף אם לאחרונים ביטוח משלהם. משום כך נאמר בעמ' 7 לפוליסה זו "תשלום תגמולי ביטוח עפ"י פוליסה זו יערך מבלי שים לב לקיומו של כל ביטוח נוסף". מכאן שבפוליסה זו צפו הצדדים מקרה של כפל ביטוח. לעומתה, פוליסת המעבידים מעניקה כיסוי ביטוחי למבוטח ולאותם קבלנים וקבלני משנה הקשורים עימו, ובלבד שהאחרונים לא דאגו לביטוח מעבידים לעצמם. הסעיף שבמחלוקת בא, כפשוטו של מקרא, למנוע כפל ביטוח ולכן גם לא נמצא בפוליסה זו סעיף כדוגמת זה שבעמ' 7 בפוליסת הקבלנים. המסקנה העולה מדברי בית המשפט היא - כפי שטוענת חברת מגדל - כי "שם" המבוטח ברשימה, המגדיר את המבוטחים, אינו קובע את היקף הכיסוי הביטוחי; היקף זה נקבע באמצעות תנאי הפוליסה הכוללים את החריג שבהוראת ההרחבה. 11. לטעמי, גישתו הפרשנית של בית המשפט קמא לגבי הוראת ההרחבה אינה נקיה מספקות. אם נדייק בנוסח ההוראה הנדונה, קשה ליישבו עם הפרשנות שנתקבלה על דעת בית המשפט קמא. יש לזכור, כי בנסיבות המקרה הנדון המדובר הוא בכיסוי ביטוחי לחבותה של חברת דורי כלפי עובדיה שלה. קשה לראות כיצד מקרה זה נכנס לגדרי הנוסח של הוראת ההרחבה. נאמר כאן "פוליסה זו מורחבת לכסות את חבותו של המבוטח כלפי ו/או בגין קבלנים, קבלני משנה ועובדיהם...". בין אם נאמר כי הכוונה ב"מבוטח" היא, לפי האמור ברשימה, גם חברת דורי, ובין אם נאמר כי הכוונה היא ליזמים בלבד, הרי חבותה של חברת דורי כלפי עובדיה שלה אינה נכנסת למסגרת ההוראה. כי בנסיבות אלה, אין לפנינו לא חבותה של דורי כלפי ו/או בגין קבלנים, קבלני משנה ועובדיהם, ולא חבותם של היזמים כלפי ו/או בגין אנשים אלה. באשר לחברת דורי, החבות היא, כאמור, כלפי עובדיה שלה; ובאשר ליזמים המבוטחים, אין להם חבות כלשהי לתאונת העבודה שקרתה לעובד של חברת דורי. במילים אחרות, לא הוכח, ואף לא נטען, כי יש להטיל אחריות אישית או שילוחית על היזמים על יסוד סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שהיא ההוראה המאפשרת הטלת אחריות בנזיקין למעשי קבלן עצמאי. לכן, נראה כי קשה מאד, אם לא בלתי אפשרי, לשלב את המקרה הנדון בתוך הוראת ההרחבה. אם מסקנה זו נכונה היא, הרי יש טעם בטענת חברת הפניקס כי אין תחולה לתנאי המחריג שבהוראת ההרחבה, משום שתחולתו מוגבלת, כאמור, למקרה של חבות המבוטחים כלפי קבלנים אחרים וכלפי עובדיהם של אלה. 12. בערעור שלפנינו מבקשת חברת מגדל לחזק את פרשנותה של הוראת ההרחבה בנימוק כי יש לקרוא אותה כאילו ברשימה, תחת "שם" המבוטח - תוך התייחסות לביטוח חבות מעבידים - נאמר בזו הלשון: מלון פנתה פרינסס ו/או לקסן ו/או טקה בע"מ... ו/או קבלנים ו/או קבלני משנה ובתנאי שלא קיים כל ביטוח אחר שנערך על ידי המבוטח או לטובתו המכסה את אותה חבות. דא עקא, לא כך נכתב במקום ההוא ברשימה והנוסח שבהוראת ההרחבה שונה באופן מהותי מזה שהיה רצוי לחברת מגדל. ברי, כי אין אפשרות לתקן למפרע את נוסח הפוליסה. 13. אולם, גם בהנחה שפרשנותו של בית המשפט קמא נכונה היא, והמקרה הנדון אמנם נתפס בגדרה של הוראת ההרחבה, עדיין קיים מכשול רציני בדרכה של חברת מגדל ליהנות מן התנאי המחריג, הפוטר אותה מהשתתפות עם חברת הפניקס. כפי שחברת הפניקס טוענת, עצם ההחרגה, המכוּונת לשלול כיסוי ביטוחי במקרה של קיום ביטוח חבות אחר, אינה תקפה. טענה זו מסתמכת על הוראת סעיף 59(ג) לחוק חוזה הביטוח, בשילוב עם הוראות סעיפים 67 ו64- לחוק זה. לפי הוראות אלה, גם במסגרת של ביטוח אחריות, אין להתנות על ההסדר של סעיף 59(ג) לחוק. השאלה היא, אפוא, האם הוראת ההרחבה עומדת בניגוד להסדר הקבוע בסעיף 59(ג), לפיו "בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח ביחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף"? 14. בית המשפט קמא נגע בשאלה זו בקצרה והוא ענה עליה בשלילה באומרו: סעיפים 59 ו67- אוסרים התנאה על חבות המבטחים מקום שבו כבר קיים כפל ביטוח. אין הם יוצרים חובת ביטוח מקום שזו אינה קיימת. מדברים אלו של בית המשפט המחוזי עולה כי, לדעתו, בכוחו של התנאי המחריג בפוליסה הנדונה לשלול, מלכתחילה, את כפל הביטוח. כלומר, הוראה בפוליסה, הקובעת כי הכיסוי של הפוליסה מותנה בכך "שלא קיים כל ביטוח אחר שנערך על ידי המבוטח או לטובתו המכסה אותה חבות", מונעת את תחולתה של הוראת סעיף 59(ג) לחוק, המעניקה למבוטח זכות תביעה כלפי שני המבטחים. מסקנה זו אינה מקובלת עליי. אין לאפשר למבטח לסכל את התכלית הברורה של החוק באמצעות ניסוח של תנאי מחריג. מטרת המחוקק הייתה לאפשר למבוטח, המשלם פרמיה לשני מבטחים, ליהנות מחבותם של שניהם כלפיו, יחד ולחוד. מבחינה זו, אין הבדל בין ניסוח, השולל במישרין ובמילים מפורשות את ההסדר המצוי בסעיף 59(ג) לחוק, לבין ניסוח של תנאי מחריג, המנסה להשיג את אותה התוצאה, בעקיפין, על ידי שלילה מראש של כפל ביטוח. 15. יתרה מזו, אם נכיר בכוחה של הוראה מחריגה, מעין זו המצויה בפוליסה הנדונה, לשלול את ההסדר החוקי של כפל ביטוח, לא יארך זמן רב עד כי המנסחים של כל חברות הביטוח יעמדו על אפשרות זו ויגשימוה בפוליסות המוצאות על ידם. דא עקא, הימצאותה של הוראה כזאת בשתי פוליסות חופפות, עשויה היא ליצור מעין מעגל שוטה. ואמנם, עולם הביטוח התנסה במצבים אלה. התוצאה היא כל שיטות המשפט שוללות את תקפותן של שתי הוראות "מתחרות" מעין אלו. ראה: J. Birds Modern Insurance Law (London, 3rd ed., 1993) 308-310; Note "Concurrent Coverage in Automobile Liability Insurance” [1965] 1 Col. L. Rev. 319; R. Colinvaux The Law of Insurance (London, 6th ed., 1990) 157-158; ; ד' מ' ששון דיני ביטוח (תשמ"ט) 168-164; ד' חשין "ביטוח כפל יתר: סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981-" משפטים יב(2), 364. 16. מה דינה של הוראה "חד-צדדית" מסוג זה? לדעתי, לאור קיומו של סעיף 59(ג) לחוק, גם הוראה חד-צדדית בפוליסה, אין לתת לה תוקף, וזאת בשל התכלית האמורה של החוק. לכן, הוראת ההרחבה הנדונה, המתיימרת לשלול את הכיסוי הביטוחי מן המבוטח כאשר קיים ביטוח "חופף" על אותה חבות, נוגדת את הוראת סעיף 59(ג) לחוק. המחוקק הכריז, בסעיף 64 לחוק, על הוראת חוק זו כי היא בעלת אופי קוגנטי. מכאן, כי נסיונה של חברת מגדל להתנות על ההסדר החוקי של כפל ביטוח לא יצלח. הוראת ההרחבה היא חסרת תוקף כלפי המבוטח. 17. אולם, בכך טרם הגענו לסוף הדרך. עדיין נשאלת השאלה, האם יש לשלול את תוקפו של התנאי המחריג הנדון גם ביחסים בין המבטחים, בינם לבין עצמם. יחסים אלו, במקרה של כפל ביטוח, מוסדרים בהוראת סעיך 59(ד) לחוק, לפיה: "המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח". על הרקע הרעיוני של הוראה זו ראה את פסק דינו של חברי השופט ת' אור ברע"א 3948/97, רע"א 5449/97 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ פ"ד נה(3) 769, עמ' 782-779. והנה, לפי סעיף 64, הוראת חוק זו אינה נופלת תחת הסייגים להתניה. מכאן, כי אין מניעה עקרונית להתנות על ההסדר הקבוע בסעיף 59(ד) לחוק. השאלה היא אפוא - גם בהנחה כי התנאי המחריג הנדון אינו תופס כלפי המבוטח - האם אין בכוחו לשנות לפחות את ההסדר הקבוע בסעיף 59(ד) לחוק ביחסים הפנימיים בין המבטחים? כלומר, השאלה היא האם אין הוראת ההרחבה עוצרת כוח לשלול מן המבטח את זכות ההשתתפות הנתונה לו לפי סעיף 59(ד)? 18. נראה לי כי הפתרון לבעיה זו מצוי ברעיון ההתניה. עקרונית, מותר להתנות על ההסדר הקבוע בסעיף 59(ד) לחוק, אך השאלה היא מי הם הצדדים להתניה זו. פוליסת הביטוח היא בבחינת חוזה בין המבטח לבין המבוטח. ככלל, אין בכוחו של חוזה לפגוע בזכויות של אדם שלישי שאינו צד לחוזה. מכאן, כי ההתניה, שמטרתה לשנות את ההסדר הקבוע בחוק באשר לזכות ההשתתפות בין מבטחים במקרה של כפל ביטוח - התניה מעין זאת חייבת להיעשות בין הצדדים הישירים הנוגעים בדבר, דהיינו בין המבטחים, בינם לבין עצמם. ראה ברוח זו את דברי ההסבר בהצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון), התשמ"ג1982-, ה"ח 1599, בעמ' 9: "מאחר שהיחסים בין המבטחים לבין עצמם אינם ענין לחוזה שבין המבטח למבוטח, אין מקום לקביעה שעל ענין זה לא ניתן להתנות" (ההדגשה אינה במקור). העולה מן האמור, כי אין בכוחו של התנאי המחריג, שנכרת בין חברת מגדל לבין היזמים, לפגוע בזכות ההשתתפות של חברת הפניקס, המוענקת לה על פי סעיף 59(ד) לחוק. רק התניה בהסכם בין שני המבטחים יכולה לשנות הסדר זה. המסקנה היא כי דין הערעור להתקבל, הן מן הטעם שהתנאי המחריג בהוראת ההרחבה אינו חל על המקרה הנדון, הן מן הטעם שתנאי מעין זה אינו תופס כלפי המבוטח מכוח סעיף 59(ג) לחוק, ואף אין בכוחו לשנות את ההסדר בין המבטחים, בינם לבין עצמם, הקבוע בסעיף 59(ד) לחוק. אי לכך הערעור מתקבל ופסק דינו של בית המשפט המחוזי ככל שהוא נוגע להודעה לצד שלישי, מתבטל. על המשיבה 1, מגדל חברה לביטוח בע"מ, להשתתף בחבותה של המערערת 2, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, לפי היחס שבין סכומי הביטוח והשינויים המחוייבים (לפי סעיפים 59(ד) ו67- לחוק חוזה הביטוח). המשיבה 1 תשלם למערערות שכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ש"ח והוצאות משפט לפי תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד1984-. שופט השופט ת' אור: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט אנגלרד. ביטוח חבות מעבידיםקבלןביטוח כפלפוליסה