זכויות קצרנית - פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, הינו נושא בדיני עבודה אשר נדון בבית הדין לעבודה בירושלים, להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופטת שדיאור שרה הקדמה : בפני בית הדין תביעת התובעת קצרנית בכנסת אשר שירתה גם ביחידת הקובלנות במשרד הבריאות (להלן: הנתבעת) במתן שירותי קצרנות. השאלה הניצבת בפני בית הדין, במסגרת פסק דין זה, היא האם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד. לאחר ההכרעה בשאלה הנ"ל, יבחן בית הדין האם זכאית התובעת לסכומים הנתבעים על ידה מהנתבעת, כמעבידתה (פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה ודמי הבראה) והאם זכאית הנתבעת לקזז מסכומים אלו את ההפרשים שבין השכר ששולם בפועל לתובעת לבין השכר שאמור היה להיות משולם לה כעובדת של הנתבעת עובדות : התובעת עובדת כקצרנית בכנסת, מיום 2/4/72, עפ"י כתב מינוי מיום 10/6/74, במשרה מלאה. בנוסף לעבודתה בכנסהת נתנה התובעת שירותי קצרנות גם ליחידת הקובלנות של הנתבעת (הצדדים חלוקים על מועד תחילת ההתקשרות ) וזאת עד ליום 20/5/02. הפסקת ההתקשרות בין הצדדים היתה ביוזמת הנתבעת בשל קיצוצים בתקציב הנתבעת. הנתבעת שילמה לתובעת 320 ש"ח בגין כל שעת עבודתה, עפ"י דרישות תשלום, שנערכו ע"י התובעת והוגשו על ידה לנתבעת, מעת לעת טענות הצדדים : לטענת התובעת, בינה לבין הנתבעת, התקיימו יחסי עובד-מעביד, בעוד שהנתבעת טוענת כי התובעת סיפקה לה שירותי קצרנות כקבלנית עצמאית. כן טוענת הנתבעת כי גם אם ייקבע שהתקיימו ביניהם יחסי עובד-מעביד, יש לקזז את ההפרש שבין התשלומים ששולמו לתובעת בפועל לבין השכר שהיה משולם לתובעת כעובדת של הנתבעת שהוא נמוך מזה ששולם בפועל. הצדדים חלוקים ביניהם גם באשר למועד תחילת ההתקשרות הכרעת הדין : קביעת מעמדו של אדם כ"עובד" ובחינתם של יחסי עובד-מעביד, העסיקה ועודנה מעסיקה רבות את בתי הדין, בערכאות השונות. רק לאחרונה נפסק בבית הארצי בשאלה זו כי: "א. ההבחנה בין עובד לנותן שירותים עצמאי אינה תמיד קלה ולא אחת קו דק מפריד בין השניים. גם במקרה הנוכחי ישנם נתונים היכולים להצביע על סיווגו של המערער כ"עובד" ויש נתונים המצביעים על היותו "נותן שירותים" עצמאי. מה שיכריע את הכף במקרה זה ובמקרים אחרים היא התמונה הכוללת כפי שעולה מן הנתונים העובדתיים וכפי שהיא נבחנת על פי מבחן מעורב הכולל את כל המבחנים כולם : פיקוח , השתלבות, שירות אישי, הצגת הדברים על ידי הצדדים עצמם, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכמים שנכרתו ביניהם, כיצד ראה העובד את עצמו וכיו"ב ב. אין מחלוקת שבהסכמים בין הצדדים נקבע, כי המערער לא יהיה עובד שכיר של החברה, וכי היחסים בין המערער למשיבה יהיו יחסים בין מקבל ונותן שירותים. נתון זה כשלעצמו אין בו כדי להכריע בשאלה, האם יש לסווג את המערער כעובד. שהרי עוד מראשית פסיקתו של בית דין זה נקבע, כי הדרך בה מתואר אדם בחוזה שבין הצדדים אין בה כדי לקבוע את מעמדו ואף קביעה חד משמעית שהיחסים בין השניים אינם יחסי עובד ומעביד אין בה כדי לקבוע כך, עת מהותם של היחסים מצביעים על ההיפך (דב"ע (ארצי) לא/27-3 עיריית נתניה - דוד בירגר פד"ע ג' 177, 190 (1971))." ראה: ע"ע (ארצי) 414/05 שלמה בן חיים נ' כדורי פיתוח עירוני בע"מ' , ניתן ביום 8.1.07. יצוין כי גם במקרה שלפנינו, ההבחנה אינה פשוטה כלל ועיקר ויש לבחון את מהות היחסים, שנוצרו הלכה למעשה בין הצדדים, לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה. הכרעת בית הדין בשאלה הנדונה תוכרע בהתאם לתמונה בכללותה, לאחר איסוף כלל העובדות ולא בהתאם לכל מבחן בנפרד המבחן, אשר סווג בפסיקה כמבחן העיקרי לבחינת קיומם של יחסי עובד מעביד, הוא ה"מבחן המעורב". באמצעותו ניתן לקבוע האם מדובר מבצע העבודה הינו במעמד של "עובד" או שמא במעמד של "קבלן עצמאי". מדובר במבחן אשר מעצם מהותו הינו מבחן מעטפת רחב יריעה, כאשר המרכיב הדומיננטי בו הוא מבחן "ההשתלבות" - אשר מורכב אף הוא משני פנים: הפן החיובי והפן השלילי ראה: בג"צ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי ואח', פ"ד נ(4) עמ' 628; ע"ע (ארצי) 300274/96 צדקא שאול נ' מדינת ישראל-גלי צה"ל, פד"ע לו (2001), 625 וכן: דב"ע לא/ 27 - 3 עיריית נתניה - דוד בירגר, פד"ע ג' 177; בג"צ 123/81 אלקטרה (ישראל) בע"מ נ' בית הדין הארצי, פ"ד לו (1) 423; כמו כן, קיימים מבחני משנה נוספים וביניהם: מבחן הקשר האישי; כפיפות או פיקוח על ביצוע העבודה; הסכמת הצדדים לגבי אופן העבודה; צורת התשלום ואופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים למס ערך מוסף ולביטוח לאומי; הימשכות הקשר; בלעדיות במהלך שעות העבודה; ביצוע העבודה באופן אישי וכיוצ"ב מבחן ההשתלבות - הפן החיובי : נבחן להלן את נסיבות עבודתה של התובעת אצל הנתבעת, כפי שהובאו בפני בית הדין: בפן החיובי של מבחן ההשתלבות נבחנים שלושה מרכיבים: 1. עצם קיומו של "מפעל" שניתן להשתלב בו. 2. הפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל. 3. מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ואינו "גורם חיצוני". מהעדויות והראיות שהובאו בפני בית הדין, נמצא כי לא התמלא הפן החיובי במלואו, כפי שיובהר להלן: אין כל ספק שהנתבעת (משרד הבריאות) עונה על ההגדרה של "מפעל שניתן להשתלב בו". עבודתה של התובעת, כקצרנית בועדות הקובלנות של הנתבעת, היתה אמנם חלק בלתי נפרד מ"פעילותה" של הנתבעת, אף כי מדובר בפעילות שאינה פעילות עיקרית-מרכזית של הנתבעת וממילא בלתי קבועה, אולם כאמור בלתי נפרדת מפעילות הנתבעת. גם מקום העבודה השתנה מהזמנה להזמנה ברחבי הארץ (עמ' 11 לפרו') וגם הקצרניות הוחלפו זו בזו ולעיתים נרכש שירות זה מחבר הקצרניות - עמ' 11 אמצע באשר להשתלבות במערך הארגוני, התובעת לא היוותה חלק מהמערך האירגוני אלא אך גורם חיצוני. מסקנה זו מתבקשת מעדויות הצדדים, באשר לאופן עבודתה של התובעת עבור הנתבעת. התובעת היתה מגיעה לתת שירותי קצרנות בועדות הנתבעת (בהתאם לדרישת הנתבעת)- הא ותו לא. התובעת לא טענה וממילא גם לא הוכיחה כל מעורבות נוספת מצידה בפעילות הנתבעת. יתרה מזאת, אף את עבודת הקצרנות עצמה, נהגה התובעת, לבצע באופן חלקי בלבד בחצרי הנתבעת (רק את החלק, בו נדרשת נוכחותה הפיזית): "הייתי מזומנת הייתי באה הייתי יושבת בישיבות מכינה בבית את העבודה במשך שעות על הישיבה והייתי מגישה את החומר עם חשבון, בגלל שקרו מקרים שחשבונות הלכו לאיבוד, במשך הזמן שהישיבות היו בקצב רצח הייתי צוברת את מספר הישיבות והייתי מגישה חשבון מקובץ מבחן ההשתלבות - הפן השלילי : אין חולק כי התובעת לא ניהלה עסק עצמאי משלה בנוסף לעבודתה אצל הנתבעת. לפיכך, לא מתקיים, לכאורה, הפן השלילי. יחד עם זאת, במקרה שלפנינו, נראה כי אין בכך די. כידוע, "היותו עובד של מעביד אינו מונע ממנו לספק שירותים כעצמאי לאחרים" (ראה: ע"ע 300267/98 טויטו נ' מ.ש.ב הנדסת קירור למיזוג אוויר (1965) בע"מ, ל"ז (2002), 354,357). ולעניינו, אמנם התובעת היתה עובדת של הכנסת, בתקופה בה נתנה שירותי קצרנות גם לנתבעת, אך אין בעובדה זו כדי לשלול את האפשרות כי תחשב כקבלן עצמאי כלפי הנתבעת. מה גם שלעבודה זו נשכרו גם קצרנית מחבר הקצרניות כשירות עצמאי מבחן הקשר האישי : התובעת נכללה בקבוצת קצרניות, אשר נתנו שירותי קצרנות לנתבעת, באופן שלא ניתן לקבוע כי מתקיים מבחן הקשר האישי. אמנם ניכר הן מעדותה והן מעדויות הנתבעת כי התובעת הוזמנה רבות לועדות (ככל הנראה בזכות מקצועיותה ומסירותה של התובעת - ראה עמ' 8 לפרוטוקול למעלה), אולם, ככל שהדבר נדרש, הוחלפו שירותיה בשירותה של קצרנית אחרת: "ש.את אומרת שהיו לך 4 קצרנות כולם היו מהכנסת. ת.כן. מרביתן עבדו לא היה לנו חדר קבוע ולא היה לי יחידה הם עבדו ברחבי הארץ תל-אביב כפר סבא וכדו' התובעת עבדה בירושלים ברוב המקרים היתה עוד אחת שעבדה בירושלים שולמית לחוביצקי. היא עבדה מספיק ולא מעט ולא בכמויות של אורה עבדה די הרבה ונשלחה לכל מיני מקומות מחוץ לעיר." - עמ' 11 לפרוטוקול למעלה ובהמשך: "בירושלים יכולתי להשתמש גם בחברות ובזמנים שאורה נעדרה לא תמיד דחינו דיונים. דיונים שהיו צריכים להתקיים הזמנתי מחבר קצרניות" דהיינו, לא היתה חשיבות לקשר האישי והשירות אף נרכש מבחוץ. כמו כן לא היתה דרישה דוקא לתובעת ואם לא יכלה נרכש שירות של קלדנית אחרת מבחן כפיפות או פיקוח על ביצוע העבודה : התובעת כאמור היתה תחת פיקוחה של הנתבעת, באופן חלקי בלבד. התובעת עצמה העידה שחלק מהעבודה (אותו חלק שאינו מצריך את נוכחותה הפיזית של התובעת) היתה נעשית על ידה בביתה. לאחר שהתובעת חישבה את מכלול שעות עבודתה (ללא כל פיקוח מטעם הנתבעת), הגישה לנתבעת דרישת תשלום בהתאם (ראה עמ' 7 לפרוטוקול באמצע). דרישה זו לא הוגשה מיד חודש בחודשו ולא שולמה מדי חודש בחודשו באותו סכום או בסכום דומה ולמעשה בבחירתה של התובעת היה אם ומתי להגיש את החשבון - ראה נספח ח' לתצהיר התובעת ונספח א' לתצהיר גב' פומרשטין זאת ועוד, מעדות התובעת עצמה בפני בית הדין ניכר כי היו הבדלים, בלתי מבוטלים, בין צורת עבודתה עבור הנתבעת לבין עבודה בכנסת (כעובדת), הנוגעים למבחן זה: "ש. החתמת כרטיס בכנסת. ת. אני מחתימה אבל אין חובת נוכחות. אני מחתימה לצורך קבלת אש"ל אני יכולה לעבוד שבוע מחוץ לכנסת ואני מקבלת משכורת.אני מקבלת משכורת חודשית, תלוש עובד מדינה. ש.קיבלת תלוש ממשרד הבריאות. ת. תלוש משכורת לא, אבל קיבלתי תשלומים חודשיים. ש. פעם החתמת כרטיס במשרד הבריאות. ת. לא וגם לא גיליון נוכחות. ש.איך התבצע התשלום. ת.הייתי מזומנת הייתי באה הייתי יושבת בישיבות מכינה בבית "הייתי מוזמנת הייתי באה הייתי יושבת בישיבות מכינה בבית את העבודה במשך שעות על הישיבה והייתי מגישה את החומר עם חשבון, בגלל שקרו מקרים שחשבונות הלכו לאיבוד, במשך הזמן שהישיבות היו בקצב רצח הייתי צוברת את מספר הישיבות והייתי מגישה חשבון מקובץ. ש.לא שמת לב להבדל לצורת תשלום שכר שלך בכנסת לתשלום שלך במשרד הבריאות. יש הבדל ביניהם. ת.לא קיבלתי תלוש משכורת במשרד הבריאות. ש.כאשר יצאת לחופשות בכנסת את צריכה לבקש ממישהו לצאת. ת.לא.כשאין עבודה אני לא עובדת יש לי הרבה חופשות. זה נדיר מאוד שאני יוצאת לחושות שיש מליאות זה לא מקובל אצלנו. בשנה שעברה יצאתי פעם אחת לרגל חתונה בזמן מילאה. ש. למי הודעת. ת. בשנה האחרונה היה נוהל חדש שצריך לקבל אישור מועדת משאבי אנוש גב' פיירשטין יושבת בה. ש. ימי מחלה את צריכה להראות למישהו בכנסת. ת.כן.אני מוסרת למנהלת המח'.מעט מאוד אני נעדרת.אני משתדלת לא להחסיר. ש.במשרד הבריאות היית צריכה להגיש תעודת מחלה. ת.נהגתי לבוא שהייתי חולה בגלל המחויבות שלי, כי ידעתי שאם לא אגיע אני "אתקע" את הישיבה של כל היום. לא קרה שנעדרתי מפאת מחלה לסיכום, בכנסת החתימה כרטיס, בנתבעת לא. בכנסת מקבלת תלוש חודשי כעובד מדינה, בנתבעת לא. בכנסת מקבלת אשל, בנתבעת לא. בכנסת נדרשת לדווח על חופשה ומחלה, בנתבעת לא. כל אלו אנדיקציות מצטברות להעדר מסגרת פורמלית או אחרת המצביעה על יחסי עובד מעביד בפרט כשהנתבעת היא משרד ממשלתי, וכל אלה היו בידיעת התובעת בזמן ההעסקה ולא נקטה כל פעולה במשך שנים מבחן הסכמת הצדדים לגבי אופן העבודה : מעדויות שני הצדדים, עולה כי הצדדים לא הסכימו, במפורש, בכתב ו/או בע"פ, את מסגרת העבודה ותנאיה, לרבות תנאי השכר והתשלום. "ש. את זוכרת אצל מי התראיינת במשרד הבריאות. ת. האמת שהפניה היתה ממשרד הבריאות אלי, גב' צילה טלבי התקשרה אלי היא לקחה אותי לצבי לוין ואמרה לו שזאת הקצרנית ושהיא תעבוד איתנו והוא אמר נעים מאד ושמחים שהגעתי. ש. על מה שוחחתם , מה הוחלט ביניכם. ת. שהם יזמנו אותי ואני יבוא. ש. היו הסכמות לגבי השכר והיקף המשרה. ת. לא דיברנו. " (עדות התובעת) וכך העידה הגב' טלבי צילה, מטעם הנתבעת: "ת. ...אני לא זוכרת דבר כזה שדיברתי איתה על תנאי העסקתה. ש. מישהו כן דיבר איתה. ת. פניתי לכנסת זה היה במהלך בניית התפקיד הזה שהייתי טירונית לגמרי. הניחו אותי בזמנו שיש קצרניות בכנסת ופניתי למנהל שהעסיק את התובעת מר סידי ודרכו נוצרה התקשורת עם התובעת ועם אחרות גם כן ונכנסנו לצבי לוין הצגתי את התובעת וככה התחלנו לעבוד יחד. ש. היו לך שיחות אחרי זה איתה על התנאים ת. ידידות טובה בלבד" - עמ' 11,10 לפרוטוקול אופן התשלום ואופן ניכוי מס הכנסה : לטענת הנתבעת (הן בכתב ההגנה, הן בתצהיריה והן בסיכומיה), התובעת הנפיקה חשבוניות מס, אותן הגישה לנתבעת. התובעת מצידה טוענת כי מעולם לא הנפיקה חשבוניות מס אלא התשלום בוצע ישירות לחשבונה (לאחר ניכוי מס) ומבלי שהופקו עבורה תלושי שכר. הנתבעת לא הרימה את הנטל הראייתי להוכחת טענתה, ולא הציגה בפני בית הדין כל חשבונית. לטעמנו יש להעדיף את גרסת התובעת בעניין זה מכל מקום, גם התשלום לפי גרסת התובעת, אינו מכריע את הכף לטובת מסגרת העסקה של עובד-מעביד. ראשית, לא הונפקו לתובעת, כאמור, תלושי משכורת (כנהוג לעובד מדינה) וקיומם של תלושים כאלה היה ידוע לתובעת ממסגרת עבודתה בכנסת. שנית, חרף טענתה של התובעת כי קיבלה תשלומים חודשיים מאת הנתבעת (עמ' 7 לפרוטוקול באמצע), הרי שמעיון בדרישות התשלום של התובעת (נספח ח' לכתב התביעה) ומריכוז דרישות התשלום שהונפקו ממחשבי הנתבעת (נספח א' לתצהיר נציגת הנתבעת, הגב' מירה פיירשטיין) - עולה כי אין מדובר בתשלומים חודשיים, אלא בתשלומים ששולמו מעת לעת, ללא "חוקיות" מסוימת או חוקיות כלשהי, מסגרת תשלום כזו אופיינית לעבודה קבלנית רציפות הקשר ומשכו : אין חולק כי התובעת סיפקה שירותי קצרנות לנתבעת, במשך תקופה ממושכת, על אף שהצדדים חלוקים על מועד תחילת ההעסקה המדויק, הרי שמדובר בתקופה מעל 10 שנים. מכל מקום, מדובר במבחן שולי בלבד, העשוי להטות את לשון המאזניים במקרים גבוליים (ראה: דב"ע נב 142-3 חסן עליאה אלהרינאת נ' כפר רות מבחן בלעדיות במהלך שעות העבודה : הראינו על פי העדויות לעיל כי התובעת לא נתנה שירות בלעדי וכי היו עוד קצרניות בכנסת אשר נתנו שירות זה ונוסף ניתן השירות על ידי קצרניות של חבר הקצרניות. יש לזכור כי המבחנים הללו אינם בגדר אמות מידה מוחלטות אלא שכל מבחן מהווה סממן הנלקח בחשבון מכלול הסממנים, האיזון ביניהם ומשקלם המצטבר. במקרה זה לטעמנו כף המאזניים תוטה לטובת המסקנה כי לא נתקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד. פרט למבחן החיובי, מרבית המבחנים הצביעו על מסגרת הנוטה, על פי הפסיקה, להעדר יחסי עובד מעביד ולמתן שירותי קבלן ועל כן קובעים אנו כי בין התובעת לנתבעת משרד הבריאות לא נתקיימו יחסי עובד ומעביד ניתן משקל גם לעובדה שההכרעה במסגרת הליך זה , נוגעת לקביעת יחסי עובד-מעביד שבין עובד למדינה. עובדה זו צריכה להיבחן בראש ובראשונה בהקשרה התעשייתי, ובהשלכות הרוחביות על כלל הציבור ולא רק על המקרה הקונקרטי הנדון. ראה: ע"ע (ארצי) 249/03 קאהן נ' מדינת ישראל, מיום 9.12.2004 - פס"ד בעניין הכללת רכיב כוננות במשכורת הקובעת של עובד מדינה לתשלום גמלת הפנסיה יפים לעניין זה דבריו של כב' הנשיא אדלר, בע"ע (ארצי) 273/03 שוואב דברת נ' מדינת ישראל- משרד החקלאות ופיתוח הכפר (ניתן ביום 2/11/06-טרם פורסם), עמ' 20 לפסה"ד: "אף אם ייקבע, כי דברת היתה עובדת מדינה, כדעת סגנית הנשיא, או עובדת של מעסיקים במשותף של חברת אספקה ובטחון בע"מ כמעסיקה העיקרית והמדינה כמעסיקה במקרה שהחברה אינה מסוגלת למלא את התחייבויותיה לעובדת, כדעתי, אין לקבוע כי דברת הינה "עובדת קבועה" או עובדת מדינה לפי חוק שירות המדינה מינויים, שכן היא: לא התקבלה לעבודה באמצעות מכרז, לא עבדה בתקן, לא עברה את ההליכים הפורמליים של קבלת עובד לשירות המדינה ולא קבלה כתב מינוי כעובדת מדינה. כך אף נפסק על ידנו בעבר בשורה של פסקי דין ובהם בע"ע 388/99 יעקב חסון ואח' - מדינת ישראל/משרד הבינוי והשיכון (טרם פורסם, ניתן ביום 04.09.03), לאמור "אין להקים למערערים במחי יד מעמד של עובדי מדינה, ואין ניתן להפכם לכאלה באופן 'אוטומטי'. הקניית מעמד של 'עובד מדינה' דינה להיעשות לפי דרישות הדין ובמסגרתן, כפי שהן באות לידי ביטוי, בין היתר, בחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט - 1959". כפועל יוצא היא אינה זכאית לזכויות או להטבות האחרות המוקנות לעובדי מדינה, או לחלקן, כגון הזכות לפנסיה תקציבית. היא זכאית לתנאי העבודה שנקבעו בחוזה העבודה האישי שלה ולזכויות שנקבעו בחוקים ובהלכות שעניינם משפט העבודה המגן יודגש כי אופן עבודתה של התובעת אצל הנתבעת אינו עולה בקנה אחד עם הדרישות הנדרשות מעובד מדינה. התובעת נהנתה מחופש פעולה, אשר בא לידי ביטוי, בגמישות בהתייצבות לעבודה (לרבות אי החתמת כרטיס נוכחות), היעדרות, במידת הצורך, ללא צורך בהצגת אישורים המסבירים את סיבת ההיעדרות ובעיקר בקביעת השכר (דבר השונה בתכלית השינוי מהעלאת משכורתו של עובד מדינה): "ש. כמה פעמים ביקשת להעלות את התשלום. ת.בתקופה האינפלציה הגבוהה כל שנה ומעט מאוד נעניתי בהתחלה נעניתי ואח"כ לא וויתרתי." - ראה עמ' 9 לפרוטוקול אין ספק כי מדובר בהטבה משמעותית, של העלאה בשכר, בהתאם לדרישות העובד, ללא כל צורך בהמתנה להעלאה בדרגה, בהתאם לדירוגים שונים ולתנאים הקבועים מראש לגבי כלל העובדים - בהסכמים קיבוציים או בהסדרים כאלו או בתקשי"ר. הטבה זו של העלאה בשכר שמורה אך ורק לעובדים עצמאיים תום לב : לטענת הנתבעת, יש לדחות את תביעת התובעת, גם בשל חוסר תום הלב שבהגשת התביעה לאחר שעבדה במתכונת מסוימת עבור הנתבעת במשך כ-14 שנות עבודה ומבלי שפנתה בדרישה כלשהי, במהלך כל אותן השנים. אמנם, נקבע כי ניתן במקרים מסוימים (נדירים), לשלול זכויות (אף זכויות קוגנטיות) מעובד, המבקש לקבוע את מעמדו כ"עובד" רק לאחר ניתוק מערכת יחסי העבודה ולאחר שניכר כי נהנה במהלך השנים ממעמדו כקבלן עצמאי. במקרים אלו ניכר כי התובע מבקש למעשה להינות, בחוסר תום לב, מכל העולמות ולכך בית הדין לא ייתן ידו יחד עם זאת, במסגרת אותם שיקולי תום לב, יש לשקול גם את שיקולי תום ליבו של המעביד הכורת עם העובד הסכם של קבלנות. ראה: דב"ע נה/145-3 מדינת ישראל נ' בוכריס, פד"ע לו, 3. בעניין זה חשוב להדגיש כי, כאמור, עסקינן, בנתבעת אשר מהווה רשות שלטונית, אשר מוטלת על כתפיה, החובה לנהוג במידת תום לב מוגברת ועל פי כללי מנהל תקין. ראה: י.זמיר, הסמכות המינהלית, חלק ב', עמ' 673. בעניין זה יפים דברי כב' השופטת אלישבע ברק-אוסיסקין (סגנית נשיא כתוארה דאז), בע"ע 435/05 זוהיר יחיא נ' המועצה המקומית אעבלין, (ניתן ביום 8/1/07-טרם פורסם) בעמ' 6 לפסה"ד: "... אנו דנים ברשות מינהלית. שיקוליה צריך שיהיו שיקולים של משפט ציבורי. כשמדובר ברשות מינהלית חובת תום לב מוגברת. נדרשים שיקולים ענייניים בלבד ללא כל שיקולים זרים. מעבר לכל זה אנו דנים בקבלה לעבודה. כשמדובר ביחסי עבודה, כולל שיקולים לקבלה לעבודה, חובת תום הלב המוגברת עוד יותר, בחינת אדם לאדם מלאך במקרה שלפנינו הנתבעת היא זו שפנתה לתובעת (עדות שלבי צילה, עמ' 10, 11), הפניה לתובעת נעשתה באמצעות המנהל שהעסיק אותה ו"דרכו נוצרה התקשורת עם התובעת ועם האחרות גם כן ונכנסו לדבי הצגתי את התובעת וככה התחלנו לעבוד יחד...". עצם העובדה שהנתבעת נמנעה מלהסדיר, מראש, באופן מוסכם, מפורש, שאינו משתמע לשתי פנים, את מערכת יחסי העבודה עם התובעת, יש בכך משום הפרת חובת תום הלב של הנתבעת כמעבידה בפרט וכגוף ציבורי ושלטוני בכלל זאת ועוד, עם פנייתה של התובעת לנתבעת, בדרישה להכיר בה כעובדת, לרבות בתשלומי זכויות שונות הנובעות ממעמד זה, נהגה הנתבעת, באופן שאינו עולה בקנה אחד, עם אמות המידה הנדרשות כאמור מרשות ציבורית כנתבעת, לנהוג בהגינות ותום לב. חוסר הגינותה האמור, בא לידי ביטוי, בין היתר בכך שהנתבעת יחד עם הכנסת ניסתה לתלות יהבה על הליך משמעתי, אותו היה צריך לנקוט כביכול כנגד הנתבעת, על שלא ניתן לה היתר לעבודה נוספת מדובר בחוסר הגינות משווע, כאשר אין כל עוררין, שהדברים היו ידועים לשני הצדדים בודאות, במהלך שנים כה רבות ומלכתחילה, הפניה לתובעת נעשה באמצעות הממונה עליה מטעם הנתבעת: "ת. פניתי לכנסת זה היה במהלך בניית התפקיד הזה שהייתי טירונית לגמרי. הניחו אותי בזמנו שיש קצרניות בכנסת ופניתי למנהל שהעסיק את התובעת מר סידי ודרכו נוצרה התקשורת עם התובעת ועם אחרות גם כן ונכנסנו לצבי לוין הצגתי את התובעת וככה התחלנו לעבוד יחד." (ראה עמ' 11 לפרוטוקול) חשוב לציין ויודגש כי בשנת 1975 ניתן לתובעת אישור עבודה פרטי (ת/1). ספק אם יש בו די כדי לכלול גם את עבודתה של התובעת אצל הנתבעת, אולם ברי כי התובעת פעלה כנדרש לפחות פעם אחת וכי אין לייחס לה רצון כלשהו להסתיר או להעלים את עבודתה בנתבעת שהיתה ספורדית ולא פגעה כלל בעבודתה בכנסת מכל מקום, ולאור התנהלותה זו של התובעת המצביעה על תום לב מחד, ולאור התנהלות הנתבעת לרבות ההליך שננקט נגד התובעת, ואף שלא קבענו כי יש יחסי עובד ומעביד ובענין זה נדחית התביעה מכל מקום. סבר בית הדין כי יש מקום לפסוק כנגד הנתבעת הוצאות, כפי שיפורט בהמשך קיזוז : לא נצא ידי חובה מבלי להפנות לשאלות שעלו, אשר בהן אף אם היה בית הדין מכריע כי מתקיימים בין הצדדים יחסי עובד-מעביד, לא היה בכך כדי לזכות את התובעת בסעדים הנתבעים על ידה. בהתאם למוסכמות שנקבעו במהלך הדיון המוקדם בפני בית דין זה, מוסכם על הצדדים כי שכרה של התובעת עמד על סך של 320 ש"ח לשעה אמנם, התובעת טענה כי שכר זה מהווה רק מחצית משכרה של קצרנית, הנחשבת כעובדת מדינה (כגון עבודתה של התובעת בכנסת), בה השתכרה לכאורה 634.13 ש"ח (90.59 X 7 שעות-חישוב שעות פיענוח). אולם, טענה זו לא הוכחה על ידי התובעת ולא הומצאו על כך ראיות (לרבות תלושי משכורת , מהם ניתן ללמוד כי אכן כך היו פני הדברים) ועל כן, דינה של טענה זו להידחות נגד, הגב' פיירשטיין, הממונה על משאבי אנוש בכנסת, העידה בפני בית הדין כי מבדיקה שנערכה על ידה במשרדי ממשלה אחרים (כמשרד ראש ההמשלה) הקצרניות מקבלות בהתאם לשעות עבודתן בפועל ולא בהתאם למפתח של שעה עם פיענוח של שבע שעות (ראה עמ' 20 לפרוטוקול). אי לכך, מששכרה של התובעת היה גבוה באופן משמעותי משכר שהיה משולם לה כעובדת, היה בית הדין פועל כפי שנקבע בהלכות הפסיקה בדבר חישוב הפרשי שכר וקיזוזם. ראה: ע"ע 300267/98 טויטו נ' מ.ש.ב. הנדסת קירור למיזוג אוויר בע"מ , פד"ע לז 354; ע"ע 300256/98 אורי אייזיק נ' תה"ל תכנון המים לישראל בע"מ, פד"ע לו 817; טענת הנתבעת, גם באשר לפדיון ימי חופשה, לפיה יש לתת את הדעת להגבלות שונות, הקבועות בתקש"יר, באשר לצבירת ימי חופשה, באופן שלא ניתן ממילא לפדות את מלוא ימי החופשה, תוך התעלמות מההגבלות הנ"ל החלות על עובדי מדינה אף היא מבוססת. ראה: ע"ע(ארצי) 1281/04 ו- 1283/04 סמי בן חמו נ' המכון לפריון העבודה והייצור, ניתן ביום 3/1/05-טרם פורסם סוף דבר : מצאנו כי לא נתקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לנתבעת לפיכך נדחית התביעה גם לענין המעמד, וכפועל יוצא גם לגבי כל רכיבי התביעה הנובעים ממעמד זה. יחד עם זאת ולאור התנהלותה זו של הנתבעת כלפי התובעת במהלך השנים לגבי היות הנושא בלתי מוסדר וגם לאחרונה בהגשת הליך משמעתי , סבור בית הדין כי מדובר במקרה חריג, בו יש לפסוק לזכותה של התובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד , על אף דחיית התביעה לגופה. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בסך 6,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח בתוספת מע"מ כדין. הסכומים ישולמו תוך 30 יום. אם לא ישולמו במועד ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועלפיטוריםפיצוייםדמי הבראהפיצויי פיטוריםדמי חופשה שנתית