פסק דין 1. בפני תביעה שהגישה אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: התובעת) כנגד הנתבעים (להלן: נתבע 1), הדר חברה לביטוח (להלן: נתבעת 2) ול.ג. שיריון בע"מ (להלן: נתבעת 3). התביעה הינה תביעת שיבוב על פי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981, לאחר שהתובעת שילמה לטובה לופו, מבוטחת שלה בעלת רכב מסוג רנו קליאו מ.ר. 31-882-06 (להלן: הרכב), את תגמולי הביטוח עקב גניבת הרכב. 2. אין מחלוקת בין הצדדים כי: א. בתאריך 20.7.95, מסר שחר לופו את הרכב לנתבע 1, מנהלה של חברת ל.ג. שריון בע"מ במקום עסקו - חנות אשר ברח' המסגר 45 ת"א, לצורך תיקון מערכת אזעקה (תצהירו של שחר לופו סעיפים 1 - 4). ב. מר שחר לופו החנה את הרכב מחוץ לחנות, מסר את מפתחות הרכב לנתבע 1 ועזב המקום (תצהיר שחר לופו סעיפים 4 - 5, תצהיר נתבע 1 סעיפים 3 - 4). כאשר הגיע אביו של שחר, נפתלי לופו, לקבל הרכב התברר, כי הרכב נגנב (תצהיר נתבע 1 סעיף 7). ג. התובעת שילמה למבוטחת שלה סך 44,638 ₪ בשתי המחאות מיום 13.4.95 ומיום 19.4.95. תשלום התובעת למבוטחת שלה היה תשלום כדין (הודעה מ-9.5.99 והודעה מ-2.11.98). 3. המחלוקות שנרשמו ברשימת הפלוגתאות שהגישו הצדדים ב-2.11.98 היו: א. האם המפתחות נגנבו מחזקתו של נתבע 1. ב. האם החזיר נתבע 1 המפתחות למבוטחת של התובעת או למי מבני משפחתה. ג. האם ארוע הגניבה נכלל במסגרת הכיסוי הביטוחי שהוציאה נתבעת 2 לנתבע 1. 4. בסיכומי טענותיו הודיע ב"כ התובעת, כי התובעת ונתבעת 2 הגיעו להסכמה, לפיה התביעה נגד נתבעת 2 תידחה ללא צו להוצאות, וביקש מבית המשפט לאשר הסכם זה. אמנם ב"כ הנתבעים 1 ו-3 התנגד לדחיית התביעה כנגד נתבעת 2, אך אני קובעת , שאין לנתבעים 1 ו-3 כל מעמד בנושא זה. אני דוחה התביעה כנגד נתבעת 2 ללא צו להוצאות. 5. לאחר ששמעתי מכלול הראיות והתרשמתי מהן וקראתי את סיכומי הטענות, הגעתי להחלטה, שדין התביעה כנגד נתבעים 1 ו-3 להתקבל במלואה, וזאת מהטעמים הבאים: א. אין עוררין על כך, כי נתבע 1 קיבל את מפתחות הרכב לידיו מידי שחר לופו, כשזה האחרון הכניס את הרכב לחנות לצורך תיקון מערכת האזעקה. נתבע 1 בתצהירו (סעיף 3 - 4) מעיד: "3. ביום 25.2.95 הביא לחנות מר שחר לופו רכב של אימו החנה אותו במפרץ חניה מחוץ לחנות וביקש ממני לבדוק אם יש קשר בין התקנת מערכת האזעקה לבין כניסת אדי דלק לתא הנוסעים. 4. מר לופו נתן לי את מפתחות הרכב ואני שמתי אותם במשרדי במקום שאין גישה אליו". ב. נפתלי לופו העיד, ועדותו לא הופרכה, שכאשר הגיע עוד באותו יום בשעה 17.00 לקבל את הרכב, התברר שהרכב נגנב. כאשר הוא ונתבע 1 חיפשו את מפתחות הרכב, לא הרכב ולא המפתחות נמצאו. למרות שנתבע 1 העיד, כי למחרת מצא המפתחות במשרד, וכי החזיר לשחר לופו את מפתחות הרכב כעבור מספר ימים, לא האמנתי לגרסה זו של הנתבע 1. העד שחר לופו התכחש לגרסה זו מכל וכל, ומבחינת התרשמותי מאופן מתן העדות, העדפתי את גרסתו על גרסתו של נתבע 1 בנושא זה. זאת ועוד, גרסתו של שחר לופו קיבלה חיזוק בעדותו של החוקר רמי רבדל שהעיד, כי כשחקר את נתבע 1, הנ"ל סיפר לו, שכשבא נפתלי לופו לקבל את הרכב והתברר שהרכב נגנב, חזר לחנות, בדק את הלוח, עליו היו מונחים המפתחות, והתברר לו שהמפתחות לא מצויים בחנות (ראה גם ת/4). בהתאם לעדותו של רבדל ביצע את החקירה מספר ימים לאחר ארוע הגניבה. אילו בינתיים מצא נתבע 1 את המפתחות במשרד, היה עליו לספר זאת לחוקר. משלא סיפר דבר, יש לקבוע שהמפתחות לא נמצאו. יתירה מזו, השאלה, אם מפתחות הרכב נגנבו או לא היא שאלה חשובה וחיונית, תמוה הוא כיצד זה נמנע נתבע 1 להצהיר כבר בתצהיר עדותו הראשון, כי המפתחות לא נגנבו ואף הוחזרו לשחר לופו, ורק בתצהיר משלים הוסיף סעיף זה. הריני קובעת שהוכח, שמפתחות הרכב נגנבו מתוך חנותם של נתבעים 1 ו-3 ביום בו נגנב הרכב. ג. בנסיבות דנן, כאשר הרכב נגנב ממקום חנייתו בחזית החנות הפתוחה, במקום הומה מאדם, ההסתברות שהרכב נגנב תוך שימוש במפתחות שנגנבו עולה על ההסתברות שהרכב נגנב בדרך אחרת. משלא הובא אף שמץ ראיה, כי הרכב נגנב בצורה אחרת, אני קובעת כי הרכב נגנב תוך שימוש במפתחות שנגנבו. ד. כאמור הוכח, שנתבעים 1 ו-3 קיבלו את הרכב ואת מפתחות הרכב לחזקתם לביצוע מלאכה - תיקון אזעקה, וככאלה נופלים הם בגדר הגדרת "קבלן" כמשמעותו בחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974. סעיף 6 לחוק חוזה קבלנות קובע: "(ב) אבד או ניזק הנכס בעודו בידי הקבלן (1) אחראי הקבלן, לעניין חוק השומרים תשכ"ז-1967 כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו". מכוח הוראות סעיף זה חלות על הנתבע הוראות סעיף 2(ב) לחוק השומרים, רישא התשכ"ז-1967 בו נקבע: "שומר שכר אחראי לאובדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן". טוען ב"כ הנתבעים, כי אין להתייחס לרכב כאל כרכב שנמסר לחזקת הנתבעים, שכן הרכב הוחנה מחוץ לחנות, ולגרסת נתבע 1, הוא כלל לא ידע היכן הוחנה הרכב. לא קיבלתי טענה זו. אין ספק, כי כאשר נמסרו לידי נתבע 1 מפתחות הרכב לצורך ביצוע תיקון בו, ידע נתבע 1 על מיקום הרכב, שכן אם לא כך פני הדברים כיצד היה מבוצע התיקון ברכב? די בכך שנתבע 1 קיבל מפתחות הרכב לצורך ביצוע תיקון ברכב וידע על מיקום חניית הרכב, שהוחנה בסמוך מאד לחנות (באשר לכך שנתבע 1 ידע מה המקום בו הוחנה הרכב ראה גם תצהירו סע' 3 ו-5), ואין נפקות מי נתן את ההוראה היכן להחנותו, כדי שנתבעים 1 ו-3 ייחשבו כמי שקיבלו הנכס לחזקתם ויהיו אחראים בהתאם לחוק חוזה קבלנות לרכב ולמפתחות הרכב שנמסרו לידיהם לצורך תיקון הרכב. ה. למעלה מהנחוץ אוסיף, כי גם אם היה נתבע 1 שומר שכר בעל אחריות מופחתת, או שומר חינם, שיש צורך בהוכחת רשלנותו כדי לחייבו, משנתלו המפתחות מאחורי הדלפק בחנות במקום הפתוח לכל (כפי שעולה הן מ-נא/4, הן מ-נ/2 והן מעדותו של נתבע 1 בחקירתו הנגדית עמ' 8 לפרוטוקול), התקיימו היסודות הנדרשים להוכחת עוולת הרשלנות (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז(1)113). 6. בסיכומי טענות הנתבעים הועלתה הטענה, לפיה אין לחייב את נתבע 1, אלא רק את נתבעת 3. טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומי ב"כ הנתבעים ולכן מהווה הרחבת חזית אסורה. מכל מקום, גם אם נתייחס לטענה לגופה, דינה להידחות, שכן אחריות נתבעים 1 ו-3 נובעת הן מכוח חוק חוזה קבלנות והן מכוח ביצוע עוולת הרשלנות על ידי נתבע 1, ואין כל מקום למתן פרשנות, לפיה החבות הינה רק של נתבעת 3. 7. פסיקתא א. התביעה כנגד נתבעת 2 נידחת ללא צו להוצאות כמוסכם בין התובעת לנתבעת 2. ב. הנני מחייבת את נתבעים 1 ו-3 לשלם לתובעת : (1) סך 49,638 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מיום 13.4.95 ועד התשלום בפועל. (2) השתתפות בהוצאות התובעת כפי שהוצאו בפועל בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל. (3) השתתפות בשכ"ט עו"ד התובעת בסך 10,000 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מהיום ועד התשלום בפועל. רכבמפתחות רכבתיקון רכבאזעקהגניבת רכב