פסק דין 1. התובעת ביטחה אצל הנתבעת, שהיא חברת ביטוח הרשומה ומנהלת עסקים בישראל, רכב מסוג ג'י.אם.סי. מ.ר. 69-294-08 (להלן: "הרכב") בפוליסה לביטוח למקיף, כאשר במועד הרלבנטי לתביעה, הושכר הרכב והיה בחזקתו של משה בכר על-פי חוזה שבינו לבין התובעת. 2. ביום 16.7.96 נגנב הרכב בהיותו בחזקתו של משה בכר ואותר לאחר מספר ימים ע"י משטרת ישראל כשהוא במצב של אובדן מוחלט. 3. משתבעה התובעת את תגמולי הביטוח מהנתבעת, נדחתה תביעתה מהטעם שאמצעי המיגון שהיו מצויים ברכב אינם תואמים את המוסכם בהסכם הביטוח, ולחילופין אמצעי המיגון לא הופעלו. בעקבות זאת הוגשה התובענה שבפניי. 4. בכתב הגנתה חזרה הנתבעת ודחתה את דרישות התובעת. כתב ההגנה שהוגש מטעמה הינו כוללני ואין בו כל פירוט ממנו ניתן ללמוד מהן טענותיה העובדתיות האמיתיות של הנתבעת. לכתב ההגנה צורפה רשימת הפוליסה. 5. השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים הינן: א. איזו מערכת הגנה היתה מותקנת ברכב עובר לקרות מקרה הביטוח. ב. האם המערכת שהותקנה תואמת את הסכמת הצדדים ותנאי הפוליסה. ג. האם הופעלה המערכת. 6. במישור המשפטי, טוענת הנתבעת, על יסוד מכתבו של סוכן הביטוח יעקב שביט (נ/3), מיום 20.5.96, כי מכתב זה שימש בסיס לכריתת חוזה הביטוח, והוא בבחינת הצהרת הכוונות של הצדדים, בו פורטו, בין השאר, אמצעי המיגון שהיוו תנאי לכריתת חוזה הביטוח בין הצדדים. דא עקא שנ/3 הינו מסמך המופנה למר שלמה מילר איילון חברה לביטוח בע"מ, כאשר התובעת לא רק שאינה מכותב בו, והיא איננה חתומה עליו אלא שהעתק ממנו לא נשלח אל התובעת, לפחות לא על פניו, ובמסגרת הראיות שנשמעו בפני לא נטען כי העתק אכן הועבר אל התובעת. 7. נשאלת השאלה האם מסמך נ/3 בא במקום ההצעה לביטוח עליו חתומה התובעת, ולעניות דעתי, יש להשיב על כך בשלילה. למעט המסמך נ/3, לא הוצגה בפני כל הצעה לביטוח בחתימת התובעת ו/או מי מטעמה. בנוסף עפ"י האמור בסעיף 33 לחוק חוזה ביטוח, סוכן הביטוח הוא שלוחו של המבטח לעניין ההליכים הקודמים לכריתת חוזה הביטוח. לפיכך אין במכתב נ/3 שנשלח מאת הסוכן למבטח כדי לחייב את התובעת. כך גם באשר לחובת הגילוי הנטענת ע"י הנתבעת בסיכומי בא-כוחה, (טענה שכשלעצמה יש בה משום הרחבת חזית לכתב ההגנה), שכן בהיעדר כל מסמך החתום ע"י התובעת, למעט המסמך נ/3, לא הוכח כי התובעת הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה או מסרה פרטים שאינם נכונים שיש בהם לאיין את חוזה הביטוח ולרוקנו מכל תוכן. יתרה מזו, מעיון ברשימת הפוליסה ופרטי העסקה נספח א' המהווה את תשתית כתב ההגנה (ת/5, ת/6) עולה כי אמצעי המיגון הנדרשים לא פורטו בה. כלל יסוד עפ"י סעיף 3 לחוק חוזה ביטוח כי כל הגבלה או תנאי לא רק שחובה לפרטם בחוזה הביטוח, אלא שיש לפרטם בהבלטה, ולא כך נעשה במקרה שבפני. ברשימה זו לא פורטו כלל אמצעי המיגון המפורטים במסמך נ/3, וההתייחסות בו היא כוללנית בלבד. סעיף 3.2 לת/6 פרטי העסקה קובע: "למען הסר ספק מובהר בזאת כי אין כיסוי ביטוחי למקרה גניבת הרכב שאמצעי המיגון הנדרש על ידינו לא הופעל בו ע"י המחזיק ברכב מכל סיבה שהיא..." מהם אמצעי המיגון הנדרשים על ידה - לא פירשה הרשימה. כאמור אין במסמך נ/3, שנשלח מאת סוכן הביטוח למבטחת, כדי להשלים את החסר ואת הנדרש עפ"י הדין. 8. במישור העובדתי: גם כאן אינני מקבלת את טענות הנתבעת. בתצהירו העיד דוד חסין (סעיף 5 לתצהיר) לגבי אמצעי המיגון שהותקנו ברכב עוד בשנת 1993, ועדות זו נתמכה באישור מתקין המערכת, דהיינו כי ברכב הותקנה מערכת מסוג ג'מיני 4004 כפי שעולה מאישור המתקין, רדיו סטור, הנסמך על חשבונית 1069 מיום 13.4.93, לפיה הותקנה מערכת אזעקה ג'מיני 4004 הכוללת גלאי נפח, סוללת גיבוי, ניתוק משאבת הדלק והגנה על כל פתחי הרכב. גם מעדותו של שוכר הרכב, בכר (עמ' 3 לפרוטוקול) עולה כי ברכב היתה מותקנת אזעקה שגם אם לא יפעילה, היא תפעיל את עצמה אוטומטית כעבור 30 שניות, דהיינו דריכה פסיבית של המערכת, שגם לגרסת המומחה מטעם הנתבעת, מצויה בחלק מהמערכות מסוג ג'מיני, ולא מצוייה כלל במערכת מסוג ג'.טי. 26, ולפיכך יש בעדות זו להביא למסקנה כי ברכב היתה מותקנת מערכת אזעקה מסוג ג'מיני. 9. אשר לחוות דעת השמאי שהרבני השוללת זאת, חוות הדעת נערכה כחודש וחצי לאחר אירוע הגניבה כשידיים רבות נגעו ברכב. חוות הדעת לא הועברה לתובעת עם עריכתה, על אף שהיוותה בסיס לדחיית התביעה לתגמולי הביטוח, ולא ניתנה לתובעת הזדמנות ראויה להתמודד עימה סמוך למועד עריכתה. יצויין כי חוות דעת השמאי שבדק את נזקי הרכב לאחר שנמצא, לא הוצגה מעולם, לא בפני התובעת, ולא בפני. המנעות צד מהבאת עד רלבנטי מעלה את החשש כי עדותו, לו היתה מובאת, היה בה כדי לכרסם בגרסתו של אותו צד. בנסיבות אלה, לא מצאתי שיש בחוות דעת השמאי כדי לסתור את גרסת התובעת. 10. באשר להפעלת המיגון, קרי האזעקה, לעניין זה העיד בכר כי נעל את הרכב והפעיל את המערכת, ועדותו זו לא נסתרה. 11. לאור כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת הוכיחה את קרות מקרה הביטוח, ואילו הנתבעת לא הוכיחה את הסייגים הנטענים על ידה, חלקם, לאו סייגים הם משלא פורטו בחוזה הביטוח, דהיינו - סוג מערכת האזעקה שהותקנה ברכב, וכן לא הוכח כי המחזיק ברכב לא הפעיל את המערכת. 12. לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה הוכחה, וכי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקיה. 13. עפ"י חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת עלה הנזק לרכב על 75% והרכב הוכרז כאובדן מוחלט. שרידי הרכב נמכרו ע"י הנתבעת לאחים יזדי, כשהתמורה קוזזה ע"י הנתבעת כנגד חובות אחרים של התובעת. עפ"י האמור בת/6, הבסיס לחישוב ערך הרכב הינו המחירון של יצחק לוי נכון ליום קרות מקרה הביטוח. על-פיו, על הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 48,442 ₪ (ראה פירוט החישוב בתצהירו של דוד חסין - סעיף 11 ובסיכומי ב"כ התובעת). 14. לאור כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת סכומים כדלקמן: א. סך של 48,442 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 16.7.96 ועד למועד התשלום בפועל. ב. הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה ע"י התובעת ועד לתשלום בפועל ע"י הנתבעת, וכן הוצאות עדים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י התובעת ועד למועד התשלום ע"י הנתבעת. ג. שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מהסכום בס"ק (א) לעיל בתוספת מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל חוזהפוליסהמיגוןחוזה ביטוח