פסק דין תביעה זו תחילתה בנזק שנגרם למכונת כרסום של התובע בעת שהועמסה על משאית של הנתבע לשם העברתה לאתר חדש אליו הועתק בית המלאכה שבניהולו (להלן "התאונה"). הצדדים התובע מנהל עסק מכני לעיבוד שבבי ממוחשב בפ"ת, תחת השם המסחרי "אמיל ואזנה- עיבוד שבבי ממוחשב". נתבע 1 העוסק בהובלה, נשכר ע"י התובע לבצע את העברת בית המלאכה למקומו החדש. הנתבעת 2 (וצד ג' 2) הנה חברת ביטוח שביטחה את המשאית, המעורבת בתאונה ואת צד ג' 1 בביטוח אחריות מקצועית. הנתבע 1 הגיש הודעות צד ג' נגד מעורבים נוספים כמפורט להלן: צד ג' 1, סוכן הביטוח של הנתבע 1 בתקופה הרלוונטית. צד ג' 3, חברת ביטוח בה היו לנתבע 1 פוליסות שיפורטו בהמשך. צד ג' 4, יצרנית ומתקינת המנוף המעורב באירוע ובעניינה ניתן בתאריך 18/1/01 פס"ד חלקי הדוחה את ההודעה. העובדות התובע, אשר ניהל את עסקו באזור התעשייה קריית אריה בפ"ת החליט בחודש ינואר 1999 להעתיק המפעל לאזור התעשייה סגולה ולצורך כך שכר את שירותיו של נתבע 1 העוסק בהובלות בשם המסחרי "אמנון הובלות". מועד העברת הציוד נקבע לתאריך 20/12/98. לאחר שהנתבע 1 בדק את אופי העבודה (עמ' 72) התייצב בתאריך המוסכם במפעל התובע עם ארבעה פועלים ושני כלי רכב. אחד מכלי הרכב היה משאית מסוג וולוו (מ.ר 11-289-58, להלן "המשאית") עליה מותקן מנוף, שבאמצעותו תוכננה העמסת מכונת כרסום מדגם ARROW 750 (להלן "המכונה"). לאחר שהמכונה הוכנה להעברה ע"י נציג יבואן המכונה בארץ, הוסעה על גלגלים מיוחדים מחוץ למפעל, אל המשאית לצורך העמסתה באמצעות המנוף. לשם הרמת המכונה הועברו רצועות בתוך נקודות עיגון המותקנות על המכונה ולולאות הרצועות חוברו לאונקל בקצה המנוף שעל המשאית. לאחר שבוצעו הפעולות לעיל והמכונה הונפה באוויר השתחררו חלק מהרצועות, המכונה הסתובבה על צירה, ונותרה תלויה באוויר על רצועה אחת בלבד. לטענת התובע תוך כך נחבטה בקרקע. גרסת התובע לגרסת התובע נגרם למכונה נזק בלתי הפיך ולאור ההוצאה הגדולה הכרוכה בתיקון שתוצאתו אינה מובטחת, הוחלט, על דעת יבואן המכונה, שאין טעם לתקנה. אשר על כן הוא תובע פיצוי בשל הנזק שנגרם למכונה וההפסד שנגרם למפעלו עקב השבתתה. לטענת התובע האחריות לנזק מוטלת על הנתבע 1 לאור הכלל "שהדבר מדבר בעד עצמו" ולחילופין בשל רשלנותו ועל הנתבעת 2 בהיותה המבטחת של נתבע 1. גרסת הנתבע 1 הנתבע 1 גורס כי לא התרשל במהלך האירוע האמור וכי בנסיבות המקרה אין להפעיל את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו". לחילופין טוען הנתבע 1 כי גם אם תוטל עליו האחריות לאירוע, יש לו כיסוי ביטוחי בפוליסות של הנתבעת 2 וצד ג' 3. עוד טוען הנתבע 1, כי אם יוכח שהכיסוי הביטוחי אינו מכסה את הנזק שנגרם או שסכום הביטוח אינו מספיק לכיסוי מלוא הנזקים הרי שהאחריות לכך מוטלת על צד ג' 1, בהיותו סוכן הביטוח שלו, האחראי על הכיסוי הביטוחי של עסקו. גרסת צד ג' 1-2 ב"כ צד ג' 1-2 טוען כי האירוע נשוא התובענה אינו מכוסה בפוליסות שהיו לנתבע 1 אצל הנתבעת 2 ומכחיש את הטענות לרשלנות צד ג' 1. גרסת צד ג' 3 ב"כ צד ג' 3 גורס, כי האירוע נשוא התובענה אינו מכוסה בפוליסות שהיו לנתבע 1 אצל מרשתו. דיון האחריות לנזק דומני כי נסיבות המקרה, אינן מותירות מקום לספק בדבר אחריותו של הנתבע 1 לנזק. הלה נשכר ע"י התובע לביצוע העבודה בהיותו בעל מקצוע בתחום ההובלות. אף שבתצהירו טוען הנתבע 1 כי: "פעילותי הייתה בפיקוח ובשליטה ובהדרכתו הצמודה של התובע ועובדיו שאמרו לי בדיוק מה להרים, מה להוביל ומה להעמיס ואיך להעמיס...התובע הדריך, כיוון ופיקח על חיבור המנוף למכונה עם עובדיו...בזמן העמסת המכונה הייתה המכונה תחת שליטתו של התובע אשר היה נוכח במקום, הדריך פיקח ונתן הוראות וכן כיוון בעצמו ובאמצעות עובדיו את כל הפעולות בשטח. " הרי בחקירתו הנגדית (בעמ' 67) הוא ממתן את גרסתו ומעיד: "ש.: המכונה שעליה המשפט, מי קשר אותה למנוף המשאית? ת.: אני קשרתי בעזרת הפועלים והמהנדסים שלו. אני הייתי אחראי על זה. חיברתי מה שצריך. היו פועלים שלו ומהנדסים שלו שעזרו לי, חיברו יחד איתי אבל אני פיקחתי על הדברים האלה...אני קשרתי, אני הייתי אחראי על זה יחד עם הפועלים שלו וקשרתי כמו שצריך מסודר. היו 2 פועלים שלו רומנים או רוסים ואמרתי להם בדיקה אחרונה שיבדקו אחרי שקשרנו, ראיתי שהכל בסדר ואז הרמתי את המנוף. ש.: אתה קשרת והיית אחראי. את המנוף מי הרים? ת.: אני בעצמי. אין מישהו אחר." ובהמשך בעמ' 73: "ש.: אתה יודע שאפילו לפי גרסתך, אסור שמישהו אחר יקשור את המכונה? ת.: אני קשרתי. ש. בימ"ש: נכון שאמרת שאתה אישרת להרים את המכונה אחרי שקשרו אותה? ת.: אני קשרתי אותה והם עזרו לי ואני החלטתי מתי היא קשורה טוב ואפשר להרים אותה, אחרי בדיקה אחרונה שלי." על נתבע 1 העוסק בהובלות חל חוק חוזה קבלנות תשל"ד - 1974 הקובע בסעיף 6(ב) שכותרתו "קבלת הנכס והעברת הסיכון": "אבד או ניזק הנכס בעודו בידי הקבלן - (1) אחראי הקבלן, לעניין חוק השומרים, תשכ"ז - 1967 סעיף 2, כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו;" במקרה דנן המכונה ניזוקה בהיותה תלויה בין שמים לארץ על המנוף של נתבע 1, אשר מודה כי הוא זה אשר תפעל אותו. סבורני, כי ההגדרה "הנכס בעודו בידי הקבלן" משקפת את מצב המכונה בעת אירוע הנזק ועל כן הנתבע 1 הנו בגדר שומר שכר לעניין חוק השומרים. סעיף 2 (ב) לחוק השומרים, תשכ"ז - 1967 קובע: "שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס הייתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו." על פי הרישא של של סעיף 2 הנ"ל האחריות רובצת לפתחו של הנתבע 1, אשר אחריותו הנה כשל "שומר שכר" אלא אם כן חלים עליו הסייגים לרישא לפיהם לא היה עליו לחזות את הנזק לנכס, או לא היה יכול למונעו. הנתבע עוסק בהובלות ובעת העמסת מכונה כדוגמת המכונה נשוא הדיון היה עליו לצפות אפשרות של נזק העלול להיגרם בשלב ההעמסה וכן היה עליו לחזות כי אי קשירת המכונה כנדרש, עשויה להסתיים בנפילה ובנזק. מעדות הנתבע 1 עולה, כי היה מודע לסכנה זו ולכן טרח לציין, כי הוא זה אשר ביצע את קשירת המכונה למנוף. הנתבע 1 מנסה להמעיט מאחריותו בציינו, כי התובע ועובדיו נכחו במקום, והיו מעורבים בהעמסת המכונה ובקשירתה למנוף. ראשית, ברצוני לציין כי אני מעדיפה את גרסת התובע, הנתמכת בעדותה של טטיאנה רוטברד, לפיה הגיע למקום רק לאחר התרחשות הנזק. אך גם בהתעלם משאלת נוכחתו של התובע במקום בעת ההתרחשות הרי שלדעתי אין בכך כדי להפחית מאחריותו של הנתבע, שהנו בעל מקצוע בכל הקשור להרמה והעמסה של ציוד על משאיות ולשם כך נשכר ע"י התובע. גם לגרסת הנתבע לפיה התובע היה במקום וגם אם מי מעובדיו היה מעורב בהעמסה אין בכך כדי להסיר את האחריות משכמו, וחובתו לבדוק טרם הפעלת המנוף את כל חיבורי המכונה ולא לסמוך על עובדים שאינם מקצועיים בתחום זה. דומני שגם הנתבע 1 בעדותו בפני עמד על נקודה זו ועל כן נטל את האחריות על ההעמסה ללא קשר לזהות המעורבים והנוכחים במקום האירוע. אך לא רק על פי הרישא של סעיף 2 הנ"ל האחריות מוטלת על הנתבע 1 אלא גם הסיפא לסעיף מחזקת קביעתי זו. גם אם יטען שמטרת השמירה על המכונה הייתה טפלה להעמסתה והובלתה למקום מפעלו החדש של התובע הרי איני רואה כיצד יחלץ הנתבע מהטענה שהתרשל מאחר ואין זה מדרכם של חיבורים להשתחרר אלא אם כן לא הותקנו כדבעי (השוו ע"א (חיפה) 4499/99 - איתן מסילות בע"מ נ' מלחי יריחו בע"מ. תק-מח 2000(3) 403 ,עמ' 405, ע"א 1439/90 - מדינת ישראל (רכבת ישראל) נ' שירות רכבת. פ"ד מז(2) 346 ,עמ' 361 א'-ד', ת"א (תל-אביב) 2917/84 - אליעזר ברוטפלד נ' אנדין בע"מ. תק-מח 90(3) 157 ,עמ' 166). אומנם הנתבע 1 מנסה לטעון כאילו לא הוכח מקור הנזק של המכונה ועל כן לא ניתן לקבוע שהתרשל ובכך גרם לנזק, אך לאור העובדה שאין מחלוקת כי הנזק נגרם בהיות המכונה תלויה על המנוף בבעלותו, הרי שלאור הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין נוסח חדש (נוסח חדש), נטל ההוכחה עובר לנתבע להוכיח כי לא התרשל. הנתבע טוען בכלליות, כי יתכנו מספר גורמים לנזק, שאינם קשורים לאופן קשירת המכונה למנוף, אלא שלא מצאתי בטיעוניו הסבר סביר הנתמך בראיות כלשהן לגבי אפשרות אחרת לקרות הנזק מלבד קשירה לקויה של רצועות ההרמה למנוף. מכל מקום מוסיף הנתבע וטוען כי שלושת תנאי הסף המנויים בסעיף 41 אינם מתקיימים בענייננו. בניגוד לגישת הנתבע, אני סבורה כי שלושת התנאים מתקיימים ועל כן חל הכלל "הדבר מדבר בעדו" והנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי לא התרשל (השוו ת"א (רמלה) 5318/98 - שמעון פרץ ואח' נ' הרצל הלוי ו-2 אח' .תק-של 2000(3), 12, עמ' 13). תנאי 1: לתובע לא היתה ידיעה או יכולת לדעת את הנסיבות שהביאו לאירוע אשר הביא לקרות הנזק. (ע"א 377/85 רינה נעים נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד מב (1) 153, ע"א 169/77 שוורץ ואח' נ' ליברמן ואח', פ"ד לב (3) 561, ע"א 375/62 גיספן אליצור, פ"ד יח (3) 165, ע"א 446/68 כהן ואח' נ' נוימן ואח', פ"ד כג (1) 284). התובע אשר הזמין את הנתבע לבצע את ההובלה אינו מוחזק כמומחה בהעמסה והרמת מכונות כגון זו הנדונה כאן שמשקלה כ-3.5 טונות. האפשרויות לנפילתה של המכונה הנן רבות כפי שטוען הנתבע ודי אם אזכיר את אי תקינות הרצועות, קשירה לקויה, אונקל המנוף לקוי וכו'. תמוהות בעיני טענות הנתבע לפיהן התובע ידע או יכול היה לדעת מהו הגורם לנפילה והוא עצמו, שהנו מומחה בתחום ההובלה אינו מפרט את הסיבה המדויקת לכך. אשר על כן יש לדחות את הטענה בדבר התקיימות התנאי הראשון. תנאי 2: הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו. הרעיון שמאחורי תנאי זה הוא, זיהוי הנתבע כמי שהינו האחראי המשוער למעשה הרשלנות שבעטיו נגרם הנזק (ראו בע"א ישראליפט (שירותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי רחל, פ"ד מט (1) 45 את דעת כב' השופט מצא - דעת הרוב). טוען הנתבע כי די באזכור הסיכוי שהנזק נגרם כתוצאה מפגם באונקל המנוף על מנת להוכיח כי השליטה המלאה והבלעדית אינה מתקיימת בענייננו. גם טענה זו דינה להידחות. הנתבע הגיש הודעה צד ג' כנגד יצרן ומתקין המנוף (צד ג' 4), ברם בהסכמת הצדדים הודעה זו נדחתה וניסיונו להטיל את האחריות לנפילת המכונה על האונקל לא יצלח כיוון שבהסכמתו לדחות את הודעת צד ג' הנ"ל ויתר על טענה זו. יתירה מכך, המכונה נפלה בעת שהייתה תלויה בין שמים לארץ על מנופו של הנתבע, שהפעיל את המנוף בעצמו. הלה היה יכול להעלות כל טענה באשר למעורבות צדדים נוספים בשליטה על המכונה בהיותה באוויר והעובדה שלא עשה כן (מלבד הודעת צד ג' שנדחתה כאמור לעיל) מעידה כי ויתר על טענה זו וכל ניסיון לעשות זאת כעת, מבלי לציין זהות מדויקת של בעל שליטה על המכונה במצב זה הנה טענה בעלמא חסרת תוכן ועל כן דינה להידחות. מכל האמור לעיל ניתן להסיק כי תנאי 3 מתקיים בענייננו ואירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר שהוא נקט בזהירות סבירה. (ע"א 75/60 ,59/60 ,61/60 א' ירקוני ואח' נגד דשנים וחומרים כימיים בע"מ ורכבת ישראל, פ"ד טו (2) 860). לסיכום נקודה זו ברצוני להתייחס בקצרה לטענת הנתבע לפיה בתי המשפט נוהגים במשורה בהפעלתו של הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" ובכל מקרה כלל זה אינו יכול להוות עילה בודדת לחיובו של נתבע. אני סבורה שפרשנותו של ב"כ הנתבע שגויה. ראשית אין כל הסתייגות המגבילה את השימוש בכלל זה ומכל מקום אין חיובו של הנתבע נובע ממנו. כל שהכלל קובע הנו העברת נטל ההוכחה שלא התרשל אל כתפי הנתבע ומכיוון שהנתבע לא הרים נטל זה התוצאה הנה חיובו באחריות לנזק. הנזק הנזק הישיר למכונה התובע טוען כי המכונה ניזוקה ולא ניתן לתקנה. הלה הציג בעניין זה תשובה של נציג היבואן לבקשתו לתיקון המכונה (ת\3 נספח ב'): "התיקון הנדרש למכונה הנו מעבר ליכולת הטכנית שלנו כנותני שירות..." וכן את תגובת יצרן המכונה בחו"ל שבאמצעות היבואן מסר, שניתן לנסות לתקן את המכונה בעלות של 20,000 ליש"ט בתוספת 10,000 ליש"ט הוצאות העברה, אם כי ציין, שקיים ספק אם התיקון יצליח שכן יתכן והגיאומטריה של המכונה נפגעה. בדיקת הגיאומטריה אפשרית רק לאחר תיקון מערכות המכונה ותיקונים אלה יעלו את מחיר התיקון שהצלחתו אינה מובטחת. כמו"כ צירף חוו"ד של מור רגב (ת\3 ג') לפיה: "מבדיקתנו עולה כי רמת הפגיעה במכונת הכרסמות הנה כנראה בלתי הפיכה מאחר וקיימת סבירות גבוהה לפגיעה בגיאומטריה של המכונה ובסיכומו של דבר יסתכמו להערכתנו עלויות השיקום בסכומים ניכרים שהם מעבר לשווי הממשי של המכונה." לאור האמור טוען התובע, כי מחיר מכונה חדשה הוא 90,000$ (כולל הוצאות הייבוא). מסכום זה יש לנכות 20% בלאי ועל כן לטענתו הנזק הישיר עומד על 72,000$. מומחה הנתבע 1, דני סעדי, טוען כי ניתן לתקן את המכונה באמצעות בעלי מקצוע מקומיים ובחוו"ד מפרט הערכת מחיר לתיקון המכונה בסך 27,100 ₪. איני יכולה לקבל טענה זו לאור העובדה שיצרן המכונה, המוחזק כמומחה לתיקונה קבע כי המחיר הנדרש לצורך תיקון מינימלי, שאינו מבטיח את תקינות המכונה הוא כ-20,000 ליש"ט. בנוסף, אין בחוו"ד של דני סעדי כל התייחסות לאפשרות שהגיאומטריה של המכונה נפגעה ומאחר שלא ראה את המכונה (עמ' 55) ולא הובאו לעדות אותם בעלי מלאכה, לא נותר לי אלא לדחות את חוו"ד. יתירה מכך, לו היתה אפשרות ריאלית לתקן את המכונה במחיר נמוך כפי שטוען מר סעדי, לא ברור לי מדוע לא מוצה הליך זה והנתבע לא נטל על עצמו לתקן את המכונה על חשבונו ולחסוך את המשך ההתדיינות (כפי שהוצע לו במהלך הדיון - עמ' 15). מומחה הנתבעת 2, זולדן אלכס מקיזלר שמאים בע"מ, קבע ביחס לאפשרות תיקון המכונה זה: "אנו מוצאים לנכון לאמץ את קביעת שמאי התובעים בדבר ההכרזה על המכונה כעל אובדן כללי." ואולם מומחה הנתבעת אינו מקבל את הערכתו של שמאי התובע לגבי מחירה של מכונה חדשה ומסתמך על הצעת מחיר של מכונה זהה אותה איתר באמצעות האינטרנט בסך 40,050 $ (ללא מע"מ, כולל הוצאות הייבוא). הנתבע 1 אשר מאמץ את הערכת המחיר הנמוכה יותר למכונה חדשה מוסיף וטוען שיש להפחית מסכום זה את הסכום אותו ניתן לקבל ממכירת המכונה שניזוקה במצבה כיום. הלה מסתמך על המומחה דני סעדי הטוען שהציע את המכונה לחברת "הידראוליקה באקה" אשר נאותה לרכוש את המכונה הפגומה תמורת 100,000 ש"ח. בבואי להכריע בנקודת הנזק הישיר שנגרם בגין הפגיעה במכונה יש להתייחס מחד גיסא לטענתו של התובע לפיה מחיר מכונה חדשה זהה לזו שניזוקה הנו כ-44,000 ליש"ט, כעולה מנספח ד' לתצהירו, ומאידך גיסא לחוו"ד קיזלר שמאים ופלט האינטרנט ממנו עולה כי ניתן לרכוש מכונה זהה במחיר 40,050$ (כמפורט לעיל). כמו"כ יש להביא בחשבון את העובדה שהתובע רכש מכונה חלופית במחיר 138,146 ₪ (נספח ז' לתצהירו). אני סבורה, כי ראוי היה להעמיד את הפיצוי על הסכום המצויין בחוו"ד נתבעת 2 הדומה למחיר בו רכש התובע את המכונה החלופית, שכן לכאורה עלות הרכישה משקפת את הנזק שנגרם בראש נזק זה. ואולם, לאור טענותיו לפיהן המכונה החלופית אינה זהה בתכונותיה למכונה שניזוקה והדבר מוצא את ביטויו בהספק הנמוך שבגינו יש להפעיל את המכונה במשך שעות רבות יותר לקבלת תפוקה זהה לזו של המכונה שניזוקה, ולאור הכלל של השבת המצב לקדמותו יש להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על הסכום באמצעותו ניתן לרכוש מכונה חדשה זהה לזו שניזוקה, בניכוי פחת מתאים. האמור בא לידי ביטוי בהערכת המחיר של מומחה הנתבעת כפי שעולה מחוו"ד. בהתייחס לטענת הנתבע כי יש לקזז את המחיר המוצע ע"י חברת "הידראוליקה באקה" עבור המכונה שנפגעה מהמחיר לעיל, הרי שלא הוצגה בפני ראיה כלשהי להוכחת טענה זו מלבד טענתו הכללית והשטחית של המומחה דני סעדי, שניתנה מבלי שהלה או מציעי ההצעה ראו את המכונה (עמ' 54-56 בפרוטוקול) והמומחה עצמו מודה בבעייתיות שיש בהצעה מסוג זה. על כן לא נותר לי אלא לדחות את חווה"ד שהתבססה על הצעות מפליגות שאיש ממציעהן לא זומן לעדות, כך שלא ניתנה לי ההזדמנות לבחון את רצינותן. מעבר לדרוש אציין, כי בשל שטחיות חווה"ד של מר סעדי גם בפרק שדן בפגם באונקל נאלץ נתבע 1 לחזור בו מהודעה לצד ג' לאחר חקירתו הנגדית של המומחה כאשר הסתבר כי חיווה את דעתו גם בסוגייה זו מבלי לבדוק את האונקל עצמו. מכל מקום לאחר שישולם הפיצוי עבור הנזק אני מורה כי שרידי המכונה ימסרו לנתבעים על מנת שימצו את הפוטנציאל הטמון בה, כאמור בחוו"ד. הנזק למפעל התובע התובע טוען, כי השבתת המכונה גרמה לו לנזק של 400$ ליום כמפורט בחוו"ד השמאי מור - רגב, ובסה"כ העריך את ההפסד בראש נזק זה בסכום של 282,240 ש"ח לתקופה שמיום התאונה ועד לרכישת מכונה חלופית. לטענת התובע ממניין ימי ההשבתה הופחתה התקופה בה לא ניתן היה להפעיל את המכונה בשל המעבר לאתר החדש, שבכל מקרה הייתה גורמת להפסקה זמנית בייצור. כן נטען כי בשל העובדה שכושר הייצור של המכונה החדשה נחות ביחס למכונה שניזוקה, נגרמו לתובע נזקים בסך 201,600 ₪. מנגד טוען הנתבע, כי התובע לא הציג ראיות כלשהן מהן ניתן להסיק כי בוטלו עבודות בשל הנזק שנגרם למכונה וכי בשנה שלאחר הנזק חלה עליה ברווחי התובע. כמו"כ מפנה הנתבע לעדותה של טטיאנה רוטברד ממנה משתמע, לגרסתו, שחשיבותה של המכונה שניזוקה לא היה כה גדול כנטען (בעמ' 22): "המכונה הזו לא עבדה תמיד, היו ימים שהיא לא עבדה, יום יומיים ואח"כ קיבלו עוד הזמנות והיא עבדה." אני סבורה, כי ביחס לתקופה שבין האירוע הנדון לרכישת המכונה החלופית יש לקבל את התביעה בחלקה. עבודת התובע במפעלו נפגעה ועקב הנזק שנגרם למכונה הוגבל כושר הייצור ויכולתו לבצע עבודות אותן נהג לבצע קודם לכן. חווה"ד המפורטת של השמאי מטעם התובע לא נסתרה בחקירה הנגדית, אם כי אינה מתייחסת למלוא הסכום הנתבע בראש נזק זה שכן נערכה טרם נרכשה המכונה החלופית. על כן יש להכפיל את ההפסד ליום עבודה העומד על 400$ בימי העבודה שירדו לטימיון. עד מועד עריכת חוו"ד שמאי התובע חושב ההפסד בסך 100,440 ₪ (בניכוי חודש ההעברה). ממועד עריכת חוו"ד- 18/4/99 ועד לחודש יוני 1999 (מועד רכישת המכונה החלופית) חלפו כחודש וחצי ולצורך החישוב יש לקחת בחשבון 30 ימי עבודה ועל כן לתקופה זו הנזק עומד על 12,000$. במאמר מוסגר אציין, כי התובע פעל באינטנסיביות לאתר ולרכוש מכונה שתחליף את זו שנפגעה ובתוך זמן קצר רכש מכונה חדשה מצביעה על חשיבותה לעסקיו, בניגוד לטענת הנתבע. ובכך גם עשה כל מאמץ להקטנת הנזק. לעומת זאת, ככל שהדבר נוגע להפסדים לאחר רכישת המכונה החלופית יש לדחות את התביעה. התובע רכש מכונה שסבר כי תוכל לתת מענה לנזק שנגרם לו בגין האירוע נשוא תובענה זו. חזקה עליו כי בטרם קנה את המכונה החלופית, בדק את טיבה והחליט כי היא עונה על דרישותיו ויכולה לספק תחליף סביר למכונה שניזוקה. גם הטענות ביחס להספק של המכונה החדשה אין בהן כדי להסביר מדוע לא הופעלה מספר שעות רב יותר, כפי שטוען הנתבע ועל כן מרגע רכישת המכונה החלופית יש לראות את התובע כמי שהנזק בשל אובדן המכונה המקורית תוקן (את הפיצוי בגין נחיתותה של המכונה החדשה לעומת זו שניזוקה הבאתי בחשבון בפיצוי עבור המכונה עצמה כמפורט לעיל). הראיות שהובאו ביחס להגדלת היקף ההכנסות של התובע בשנה שלאחר התרחשות הנזק מחזקות מסקנתי לפיה הלה הצליח על אף האירוע הנדון לתפעל את עסקו ולהובילו לפסים רווחיים. אשר על כן בראש נזק זה אני פוסקת פיצוי בסכום של 100,440 ₪ ועוד 12,000$ (צמודים ונושאים ריבית מתאריך 18/4/99). הכיסוי הביטוחי לאחר שקבעתי כי הנתבע 1 נושא באחריות לנזקים שנגרמו לתובע כמפורט לעיל, נותר להכריע בשאלת היקף הכיסוי הביטוחי של הנתבע 1. אחריות הנתבעת 2 כמבטחת הנתבע 1 לטענת הנתבע 1 מכוסים נזקי האירוע בשתי פוליסות ביטוח של הנתבעת 2: א. פוליסה מספר 00-34-545243-98-6 (בתוקף בין התאריכים 1/2/98 - 31/1/99) לביטוח מקיף לרכב מסחרי הכולל ביטוח אחריות צד ג' לגבי נזקי רכוש בסכום של 229,910 ₪ (מצורפת לנ\4). ב. פוליסה מספר 00-15-540262-97-1 (בתוקף בין התאריכים 1/2/97 - 31/1/98) לביטוח סחורה בהעברה בסכום של 54,900 ₪ (מצורפת לנ\4). פוליסת ביטוח מקיף מס' 00-34-545243-98-6 - עיון ברשימה של פוליסה זו מעלה כי בפרק ב' שכותרתו: "אחריות כלפי צד שלישי לגבי נזקי רכוש" הוסכם על תוספת כיסוי גם בגין כלי רכב עם מנוף: "תוספת בגין כלי רכב עם מנוף מו"מ בזה כי החיסוי לפי פרק זה מורחב לכלול נזק שיגרם לרכוש צד שלישי כתוצאה משימוש במנוף." ובתחתית אותו עמוד מודגש בקו: "מו"מ בזה כי סכום הביטוח כולל מנוף" הדעת נותנת כי לאור האמור לעיל פוליסה זו תכסה את נזקי האירוע הנדון, אך חברת מנורה גורסת כי הדבר אינו כך לאור סעיף 5 א'-ג' לפרק ב' בפוליסה שכותרתו ביטוח אחריות כלפי צד שלישי בשל נזקי רכוש, הקובע חריגים, שבהתקיימם החברה לא תהיה אחראית לתשלום: "א. חבות לעניין נזקי רכוש שבבעלות המבוטח או נהג הרכב או לרכוש הנמצא בפיקוחם או בשמירתם של המבוטח או נהג הרכב או אחד מבני ביתם. ב. חבות בשל נזק לרכוש המובל ברכב שאינו פרטי או עליו. ג. חבות של נזק לרכוש הנגרם או שאירע מחוץ לדרכים הרגילות ובכבישים הראשיים בקשר להבאת מטען לרכב שאינו פרטי לשם הטענתו עליו או בקשר להובלת מטען מהרכב לאחר שנפרק מעליו." סבורני, כי גם לגרסת מאן דאמר שחלים כל 3 תנאי סעיף 5 הנ"ל דינה של טענת חברת מנורה להידחות לאור סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981: "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם." ההרחבה עבורה שילם הנתבע 1 והכוללת את החיסוי עבור המנוף ועבור נזק שיגרם לצד שלישי כתוצאה משימוש במנוף נקובה ברשימה ואילו החריגים לפוליסה מופיעים בפרק האחריות כלפי צד ג' בשל נזקי רכוש בפוליסה עצמה (נ\4 א\4). אין ספק כי סעיף 3 לחוק מכוון למקרה כמו המקרה דנן בו האותיות הקטנות בפוליסה מסייגות את האמור במפורש ברשימה ועל כן יש לדחות את טענות חברת מנורה. ראו בעניין זה רע"א 3577/93 - הפניקס הישראלי חברה נ' אהרון מוריאנו, פ"ד מח (4), 70 ,עמ' 83-84: "החוק מתנה הכרה בסייג לחבות בכך שתקויים הוראתו של הסעיף האמור. על פי סעיף 3 סייג החבות או התנאתה תלויים בהופעת הסיוג או ההתניה סמוך לנושא הנדון (הנושא המסווג או המותנה) או הבלטה מיוחדת שלו. סעיף 3 לחוק משתלב בתכלית הכללית של החוק שהיא ההגנה על אינטרס המבוטח." וכן בע"א 4819/92 - כרמי עוזי נ' ישר מנשה. פ"ד מט(2), 749 ,עמ' 764-765. סעיף 3 לעיל אינו מאפשר למבטח להגניב לפוליסה תניות המסייגות את החבות ומטיל נטל על המבטח כדי להעלות את ההסתברות שהמבוטח ידע את הסייגים לחבות, נטל בו לא עמדה הנתבעת 2. לאור העובדה שישנה סתירה בין האמור ברשימה באופן גלוי ובין הסייגים שבפוליסה יש להעדיף את הפרשנות המחמירה עם חברות הביטוח ומיטיבה עם המבוטח. ראו בעניין זה בע"א 769/86 - רובינשטיין ושות' נ' ד"ר ארי זמרן ואח' (פ"ד מב(3), 581 ,עמ' 86-587) שם נקבע ע"י כבוד הנשיא שמגר: "המדובר בענייננו במסמך סטנדרטי, אשר נערך על ידי המערערת לצרכיה...כאשר מתעורר ספק לגבי פירושה של תנייה במסמך מעין זה, מן הנכון להעדיף את הפירוש שאין בו כדי לבטא וויתור גורף על זכויות מצד אלה שלא ניסחוהו. זאת, כמובן, כאשר הכתוב סובל יותר מאשר פירוש סביר אחד." ב"כ הנתבע 1 הפנה לספרה של שליו (דיני חוזים מהדורת תשנ"ה, עמ' 303) בהתייחסו לדרך בה יש לפרש את כוונת הצדדים: "בעימות בין לשון החוזה ובין כוונת עושיו - יד האחרונה על העליונה. המגמה הפרשנית הנאותה היא להתיר מוסרותיהם של המילים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית. לפיכך, יתכנו מקרים שבהם תגבר הפרשנות התכליתית של החוזה על פני פרשנותו המילולית, והוא כאשר הקשר הדברים מצביע על כוונה שונה מזו העולה מן המילים כפשוטן." ואני סבורה כי אכן ניתן ללמוד את כוונת הצדדים מעדותו של הנתבע (עמ' 69): "הוא יודע יש לי מנוף ואמרתי לו יחזקאל, לכל מטרה, במיוחד אני עובד בשלטים, לכל מטרה, שלטים ומכונות, חריטה, כל מיני עבודות. כל עבודה שקיימת אני מבצע במנוף, אני רוצה ביטוח לכל מטרה." סבורני כי הטענה לפיה הנתבע 1 ידע שהפוליסות שברשותו אינן מכסות עבודת מנוף, אינה יכולה לעמוד בעיקר לנוכח העובדה שמתחילת מערכת היחסים בין הנתבע 1 לחברת מנורה, עוד עובר לאירוע הנדון ביקש הלה כיסוי לנזקי המנוף (הדבר עולה מפוליסה00-34-545243-96-6 לשנת 1996 וכן מנ/4 טו' שהנו הצעה לביטוח משנת 1994) והגישה לפיה המבטחת תוכל להשתחרר מחבותה בשל סייגים שאינם מופיעים ברשימה אלא בפוליסה עצמה אינה יכולה להתקבל לאור ע"א 846/76 - יהודית עטיה נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ. פ"ד לא(2), 780 ,עמ' 782-783: "הוא (המבוטח - ש.ד) בא על תיקונו בכך שנפרש את החוזה כפי שהוא, כצרכן 'איש קטן', רשאי היה להבינו. המבוטחים ביקשו ביטוח והם קיבלו ביטוח שהיה להם יסוד להאמין שהוא תואם את המבוקש." האמור מקבל משנה תוקף גם לאור רע"א 3128/94 - אגודה שיתופית בית נ' סהר חברה לביטוח. פ"ד נ(3), 281 ,עמ' 298-299 שם קבע כבוד השופט בך: "על פי דוקטרינת הציפיות הסבירות, במקרים מסוימים, כמו במקרה שבו סייגים כבדי משקל "מוחבאים" בסעיף ההגדרות, המבוטח יהיה קשור רק בידע סביר לגבי אותם סייגים, על פי בחינה מילולית. ניתוח על פי דוקטרינת הציפיות הסבירות יכול להוביל (והוביל) לקביעה בדבר קיום כיסוי ביטוחי, גם מקום בו פרשנות התניה השנויה במחלוקת על-פי כוונתה של חברת הביטוח בזמן כריתת החוזה תראה כי האחרונה התכוונה לשלול כיסוי." אם בוחנים את הצפיות הסבירה של המבוטח בענייננו, המסקנה היא שלכל אורך ההתקשרות הבהיר לסוכן הביטוח כי עיסוקו בהובלות הכרוכות בעבודות חוץ ובעבודות מנוף וכי הוא מצפה לכיסוי ביטוחי גם בשלב זה של עיסוקו. אני מפנה בעניין זה להצעות הביטוח השונות שהועברו לחברת מנורה וגם לחברת הביטוח נגה בהן הודגשו נתונים אלה וציפיות המבוטח. אם ביקשה המבוטחת לסייג את הכיסוי רק לעבודות מנוף הגורמות נזק לצד ג' כהגדרתה היה עליה להדגיש עובדה זו באופן ברור שאינו משתמע לשתי פנים ולא ליצור מצג לפיו שלב ההעמסה מכוסה בפוליסה ללא הבחנה באשר לרכוש המבוטח ובבוא יום פקודה להאחז בסייגים המפורטים לעיל. אשר על כן הגעתי למסקנה שיש להעדיף את הרחבת החבות כפי שמופיעה ברשימה על הסייגים המופיעים בפוליסה תוך הסתמכות על הכלל לפיו במקרה של סתירה בין שתי תניות חוזיות יש לאמץ את הפירוש המיטיב עם הצד אשר לא ערך את המסמך - ובענייננו המבוטח. באשר לפוליסת הביטוח לסחורות בהעברה (00-15-540262-97-1) טוען הנתבע כי גם היא מכסה את הנזק הנדון. דינה של טענה זו להידחות, מכיוון שתוקפה של הפוליסה הנדונה פג במועד האירוע. יש לציין כי בתצהירו (סעיף 69ב') טוען הנתבע שהחזיק בחידוש תקף לפוליסה לעיל (00-15-540262-98-1), אולם לא צירף את עותק הפוליסה שלטענתו הייתה בתוקף במועד האירוע ולא בכדי. לתצהירו של סוכן הביטוח, יחזקאל דלל, מצורף מכתב מחברת מנורה שנשלח בתאריך 28/4/98 ממנו עולה, כי הפוליסה לעיל בוטלה מתאריך 1/2/98. מעבר לדרוש אציין כי פוליסה זו מחריגה באופן ברור נזקים בעת פריקה וטעינה וזו גם הסיבה שבשנת 1998 רכש הנתבע פוליסה של חברת נגה שנועדה לתת כיסוי ביטוחי לנזק מסוג זה. אחריות צד ג' 3 כמבטחת הנתבע 1 לטענת הנתבע היה מבוטח ע"י צד ג' 3 בשתי פוליסות כדלקמן: פוליסה לביטוח בתי עסק (נ\4 ג3) שמספרה 98/66/48/200175 (בתוקף בין התאריכים 1/12/98 - 30/11/99). פוליסה לביטוח סחורות בהעברה שמספרה 98-66-89-2-00035. אתי בכר, עובדת חברת הביטוח נגה בע"מ, העידה (נ\9) כי הנתבע ביקש כיסוי ביטוחי בשתי הפוליסות לעיל לאחר אירוע הנזק הנדון, מבלי שדיווח עליו לחברת הביטוח ובניסיון לזכות בביטוח רטרואקטיבי שיכסה את נזקי האירוע נשוא תובענה זו. להוכחת טענתה הצביעה על טופס ההצעה לביטוח סחורות בהעברה (נ\9א') שנחתם בתאריך 4/1/99 והגיע לחברת הביטוח על פי חותמת הדואר בתאריך 12/1/99. וכן על טופס הצעה לביטוח בתי עסק שנחתמה רק ע"י סוכן הביטוח ולא ע"י הנתבע ועל פי חותמת הדואר התקבל בסוכנות הביטוח שי בתאריך 29/12/98. בטופס הצעה זה לא צוין תאריך מילוי ההצעה. לאור האמור טוענת נציגת חברת הביטוח (סעיף 4 לתצהירה): "לו היה המבוטח מביא לידיעת נגה חברה לביטוח בע"מ, את דבר התרחשות האירוע נשוא התביעה, ביום 21/12/98, קרי, בטרם מולאו ו\או נמסרו לנגה הצעות הביטוח הנ"ל, לא הייתה מסכימה נגה חברה לביטוח בע"מ להנפיק למבוטח, פוליסת ביטוח המכסה רטרואקטיבית מקרה ביטוחי שארע לפני רכישת הפוליסה." הנתבע בהתייחסו לטענות אלו טוען, כי לחותמות עליהן מסתמכת חברת הביטוח אין כל נפקות לעניין כניסת הפוליסות לתוקף. לטענתו, העובדה שחברת הביטוח שלחה שמאים (שחם שמאים ושות' (1997) בע"מ - ת\3) בתאריך 22/12/98 (יום לאחר התרחשות הנזק) להעריך את הנזק שנגרם מהווה הוכחה לכך שפוליסת הביטוח על פיה נשלחו (לביטוח בתי עסק (נ\4 ג3) שמספרה 98/66/48/200175) הייתה בתוקף במועד האירוע. בדרך של היקש הלה מבקש לומר,כי לאחר שהוכיח לשיטתו את קיום פוליסת בתי העסק הרי שגם פוליסת ההעברה הייתה בתוקף במועד האירוע. לחיזוק גרסתו מביא ב"כ הנתבע את המסמך נ\7 עליו מוטבעת חותמת "נתקבל" של סוכנות הביטוח שי מתאריך 28/11/98 (עובר לתאריך האירוע הנדון). אף כי מדובר בפוליסה שתחילתה לאחר אירוע הנזק הוא טוען, כי הדבר מוכיח את קיום הפוליסה גם שנה קודם לכן, כלומר גם במועד בו אירע הנזק הנדון. באשר למסמך נ\9 א' טוען הנתבע, כי התאריך 4/1/99 המצוין בתחתיתו הנו תוספת מאוחרת שאינה משקפת את תאריך מילוי ההצעה. בעניין זה הוא מפנה לעדותו של סוכן הביטוח (עמ' 91): "ש.: אתה זוכר מתי העברת אותן לחברת נגה? ת.: כן. העברתי אותן לאיציק קורן בסוף נובמבר והוא החזיק את זה אצלו. זה כתב ידו של איציק קורן, התאריך שבנספח א' למטה מצד ימין, 4.1.99. זה כתב ידו של קורן. ש.: בנספח ב' לתצהיר בכר יש חותמת של שי סוכנות לביטוח מ-29 בנובמבר. ת.: נכון. הם מחזיקים בניירות חודשיים על השולחן ותדאגו שקורן לא יעשה לכם בלגן. הוא היה אצלי במשרד, לקח את ההצעות האלה אצלי במשרד. הוא היה נוהג לבוא אלי פעם בשבוע ביום שישי או פעם בשבועיים, שלושה, היה בא ולוקח את הניירות. גם עכשיו הוא מחזיק אצלו על השולחן בלי לשים חותמת. יש לי עכשיו דברים שמוחזקים אצלו חודשיים. ש.: ז"א שיש משהו לא תקין בעבודתו. ת.: נכון. הפסקתי לעבוד אתו בסוף 99'. ת.: הוא מפיק את הפוליסה. בחברות אחרות הוא לא מפיק ואז הוא מרשה לעצמו: ממילא אני מפיק והוא לא צריך שום חותמות אז הוא מחזיק את זה. ת.: ההצעה הגיעה לנגה ב-29 בדצמבר 98'. לא אני מעביר את זה לנגה. שי מעביר את זה לנגה. מתי הוא מביא את זה לנגה אני לא יודע." מן האמור אני סבורה, כי יש להסיק ששתי הפוליסות בחברת הביטוח נגה בע"מ היו בתוקף במועד האירוע הנדון ואף, שחברת הביטוח העלתה ספקות ממשיים לגבי העובדה שהנתבע ביקש את הוצאת הפוליסות מאוחר לתאריך בו ארע הנזק מבלי שידע את החברה על כך, הרי שלא הרימה את נטל ההוכחה בעניין זה כנדרש. לאור עדותו של סוכן הביטוח דלל לפיה העביר את ההצעות (נ\7) בנובמבר 1998 לסוכנות החיתום של חברת הביטוח, ומאחר שלא הוכח התאריך בו בוטלה פוליסה זו הרי יש להסיק שהייתה בתוקף במועד האירוע. על כך אמרה אתי בכר, מחברת הביטוח נגה בעדותה (עמ' 99): "ת.: אני מבקשת להפנות תשומת הלב שהשמאי מתייחס רק לפוליסת בית העסק בלבד שהוא יצא לפי זה. ש.: זאת אומרת אם ההזמנה שלכם היתה ביום 22.12.98 כפי שכתוב בתיאור המקרה בחוות הדעת, את מסכימה שבודאי זה סביר שבסוכנות כבר היה ב22.12.98 פוליסה תקפה. ת.: לביטוח בית עסק. ש.: לגבי הביטוח של סחורה בהעברה. ת.: לא היינו ערים על קיומה של סחורה בהעברה ותשומת הלב הופנתה רק בשלב מאד מאוחר. ש.: אני מציג לך את נספח א'. התאריכים שבנספח מאוחרים לתאריך שבו הוציא סוכן החיתום שלכם את השמאי. ת.: נכון. אבל זו ההצעה של הצעת ביטוח של סחורה בהעברה. השמאי יצא לפי פוליסת בית עסק." יתירה מכך, בתאריך 18/12/98 נשלח סוקר מטעם חברת הביטוח נגה לעסקו של הנתבע 1 ודו"ח מטעמו נשלח לחברת הביטוח בתאריך 21/12/98. סבורני כי שליחת הסוקר במועד בו נשלח סותרת את הגרסה לפיה ההצעה התקבלה רק ב29/12/98, שהרי לא יעלה על הדעת שחברת הביטוח תשלח סוקר בקשר להצעה שטרם התקבלה. עוד יצויין לעניין זה כי בחווה"ד ת/3 מטעם חברת נגה מתייחס השמאי לתקופת הביטוח 1/12/98-30/11/99 למרות שחווה"ד הודפסה באפריל 1999 לאחר פרוץ המחלוקת ובין הנימוקים לדחיית התובענה אין הוא מציין את העובדה שמועלית ע"י חברת הביטוח לפיה הפוליסה לא הייתה בתוקף. מעבר לדרוש אוסיף, כי נגה אינה יכולה להישמע בטענה לפיה בעת שקיבלה את ההצעה לא ידעה על הנזק או נעשה ניסיון לרכישת פוליסה רטרואקטיבית כיוון שגם לגרסתה נמסרה לה הודעה על המקרה מיד עם התרחשותו ובשל כך נשלח שמאי מטעמה. לאור האמור לעיל החלטתי להעדיף את גרסת הנתבע לפיה הפוליסות היו בתוקף במועד האירוע. היקף הכיסוי של הפוליסות בחברת הביטוח נגה בע"מ ממסמך נ\9ב' (הפוליסה לביטוח בתי עסק) עולה שבמסגרת פרק 8 העוסק בחבויות בית העסק בוטח עסקו של הנתבע באחריות לצד שלישי עד לגובה 500,000 ש"ח והביטוח כולל עבודות חוץ. אני סבורה שגם פוליסה זו מכסה את הנזק הנדון כאן. ב"כ חברת הביטוח טוען שבסייגים לפרק 8 (פסקה ב') לפוליסה ישנו סייג לחבות במקרה של "טעינת סחורות או פריקתן", אך באותו אופן בו נדחו טענות חברת הביטוח מנורה גם כאן לא יתכן שסייג המופיע באותיות הקטנות יגבר על כיסוי המפורט ברשימה במפורש. קבלת גרסת חברת הביטוח מרוקנת מתוכן כמעט לחלוטין את הפוליסה ולא יתכן שנמכרה פוליסה לבעל חברת הובלות המכסה "עבודות חוץ" אך מסייגת "פריקה וטעינה", מבלי שהדבר יצויין במפורש ברשימה בה צוינה ההרחבה. מעיון בהצעת הביטוח והרשימה ברור כי המבוטח ביקש לרכוש פוליסה שתכסה את הסיכונים הנובעים מעבודתו והפקת פוליסה שמחד גיסא מכסה עבודות חוץ ומאידך גיסא מחריגה עבודות מנוף אינה עולה בקנה אחד עם דרישות חוק חוזה הביטוח והפסיקה שפורטה על ידי לעיל. גם מטופס ההצעה לביטוח סחורה בהעברה (נ\9א') ניתן ללמוד שבמקרה דנן הפוליסה מכסה את אירוע הנזק שנגרם. בסעיף 5 לטופס ההצעה מצוין במפורש כיסוי במקרה של נזק בעת פריקה וטעינה, וקשירת חבלים ואין בפי המבטחת כל טענה לחלותם של סייגים הפוטרים אותה מאחריותה לאירוע הנזק ועל כן גם פוליסה זו מכסה את אירוע הנזק. גבול האחריות המצוין על פי ההצעה לביטוח הנו 50,000₪ וחברת הביטוח נגה גורסת כי מדובר בביטוח חסר כאמור בסעיף 60 לחוק חוזה הביטוח. סבורני כי דין טענה זו להידחות. אין המדובר בפוליסה שהוצאה לאירוע מסויים אלא לכיסוי הסיכונים הכרוכים בעבודתו של הנתבע באופן כללי. יתכן כי לאור אופי עבודתו ראוי היה כי ידאג לכיסוי ביטוחי בהיקף גדול יותר מזה שיש בידו ואולם לאור העובדה כי בסופו של יום וכפי שקבעתי לעיל פוליסת ביטוח מקיף בחברת הביטוח מנורה תקפה ומכסה את הנזק וכן הפוליסה לבית העסק בנגה הרי שהדיון בסוגיית הביטוח החסר מתייתר. הטענות לרשלנות מקצועית של סוכן הביטוח דלל לאור קביעותי באשר לחלות הפוליסות הדיון בטענות כנגד סוכן הביטוח מתייתר. יחד עם זאת ברצוני לציין, כי היה זה מחובתו של סוכן הביטוח למנוע הוצאתן של פוליסות שהיקף הכיסוי שהן מספקות לוקה בסתירה פנימית, כאשר מחד גיסא הרשימה מספקת כיסוי לנזקים מסויימים הנובעים מעיסוקו של המבוטח ומאידך גיסא הפוליסה כוללת סייגים שיש בהם כדי לרוקן מתוכן את ההרחבה אותה ביקש המבוטח. הנתבע עוסק בהובלות וברור, שעיקר הסיכון הכרוך בעבודתו הנו בעבודות מחוץ למשרדו בעת הפריקה, הטעינה והנסיעה וברור מהצעות הביטוח וההרחבות שנתבע 1 ביקש לבטח את עסקו כנגד הסיכונים הנובעים מעבודתו. רצונו זה מוצא את ביטויו ברשימות של פוליסות הביטוח והיה זה מחובתו של סוכן הביטוח לדאוג לכך שהסייגים שיש בהם כדי לרוקן מתוכן את הפוליסות יבוטלו או יובהרו באופן שאינו משתמע לשתי פנים. לדוגמה פוליסת הביטוח לבית עסק כוללת כיסוי בסכומים נכבדים לבית העסק דהיינו המשרד כאשר עיקר העבודה והסיכון מתבצעים בחוץ. כמו"כ ישנן נקודות השקה בין הפוליסות המכסות לעיתים את אותם הסיכונים ונראה שהדבר נובע מחוסר מקצועיות של מר דלל ואין לצפות מהמבוטח שיהיה מודע לדקות האבחנה בין סוגי הפוליסות והיקפן. לאור האמור לעיל אני סבורה שהיה על מר דלל לדאוג להתאמת הביטוח לעיסוקו של הנתבע 1. לטענת מר דלל הנתבע לא עמד בתשלומים וניסה לחסוך בהוצאות וזו הסיבה להגבלת היקף הכיסוי. אלא שעיון במסמכים שצורפו מעלה שאין ממש בטענה זו. ההודעות על ביטול הפוליסות בשל אי תשלום הפרמיות הן מחודש מרס 1999 לאחר אירוע הנזק ולאחר שחברת הביטוח התכחשה לחובתה על פי הפוליסה ואילו בהודעה על ביטול פוליסה מיום 5/2/98 לא צוינה הסיבה לביטול. אין במוצגי מר דלל ולו מסמך אחד המעיד על כך שהנתבע לא עמד בתשלומים עובר לאירוע. כמו"כ לא שוכנעתי שיש ממש בטענה לפיה הנתבע קיבל יעוץ מסוכן ביטוח אחר בשם הס ונראה שהיא מהווה נסיון נוסף להטיל האחריות על שכם המבוטח. הנתבע היה לקוחו של מר דלל במשך ארבע שנים עובר לאירוע ואין זה מתקבל על דעתי שבמשך כל אותה תקופה המשיך להתייעץ סוכן אחר. מה גם שלגופו של עניין מהצעות הביטוח ודרישות המבוטח עולה שהלה ביקש כיסוי מקיף התואם את עיסוקו. סיכום מן המקובץ עולה כי הנתבע 1 אחראי לנזקים שנגרמו לתובע ועליו לפצותו בסכומים להלן: נזק ישיר למכונה: 40,050$ כערכם בשקלים חדשים בתאריך 5/7/2000 + מע"מ כחוק. סכום זה צמוד ונושא ריבית מתאריך 5/7/2000 ועד למועד התשלום בפועל. נזק לעסקו של התובע: 100,440₪ (הנזק עד להכנת חוו"ד השמאי) ו-12,000$ (הנזק ממועד חוו"ד השמאי עד למועד רכישת המכונה החלופית), בשווים בשקלים חדשים לפי הדולר היציג בתאריך 18/4/99. (הסכומים בראש נזק זה צמודים ונושאים ריבית מתאריך18/4/99 ועד למועד התשלום בפועל). לאור הכיסוי הביטוחי שיש לנתבע בגין הנזק נשוא תובענה זו אצל הנתבעת 2 וצד ג' 3, העולה כמפורט לעיל על הסכום שנפסק, אני פוסקת כי חברות הביטוח מנורה בע"מ ונגה בע"מ יישאו בפיצוי התובע כאשר התשלומים יחולקו ביניהן בהתאם לסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 בניכוי השתתפותו העצמית של הנתבע 1 בהתאם לתנאי הפוליסות. כמו"כ ישלמו הנתבע 1 ו"מנורה בע"מ" לתובע הוצאות המשפט הכוללות אגרות ושכ"ט עדים צמודים מיום ההוצאה ועד ליום התשלום בפועל ושכ"ט עו"ד בשיעור 18% מהסכום שנפסק. סכום זה צמוד ונושא ריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. צד ג' 3 תשלם את חלקה היחסי מההוצאות ושכ"ט עו"ד על פי יחס התשלומים בין חברות הביטוח. שרידי המכונה הפגומה יועברו לידי חברות הביטוח והנתבע 1, אם יבקשו זאת, לאחר ביצוע התשלומים לעיל. פוליסהביטוח רכוש בהעברהסחורהשאלות משפטיותכיסוי ביטוחי