ביטוח שיטפון

פסק דין 1. כללי התובעת הינה חברה בע"מ, העוסקת בייצור, בהרכבה, ובשיווק מוצרי עץ ואלומיניום. הנתבעת היא חברה לביטוח, המורשית על פי דין לעסוק בעסקי ביטוח. ביום 25.2.92 הציף שיטפון את בית העסק של התובעת בשדרות ההסתדרות 210, מפרץ חיפה. ההצפה הסבה נזק למבנה בית העסק ולתכולתו. התובעת ביטחה את העסק אצל הנתבעת במסגרת פוליסה הידועה כ- "רימון פוליסה מורחבת לבתי עסק" (נספחים א,ב לתצהיר יוסף סיסו), קודם להוצאתה של הפוליסה הנ"ל נחתמה הצעת ביטוח (המוצג ת/1). הסכום הנתבע עומד על 1,324,697 ₪, זאת לאחר תיקון כתב התביעה שהותר בהחלטתי מיום 20.2.97 בהתאם לעתירות בהמרצה 3846/97. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית בכתב, העדים נחקרו ע"י ב"כ הצדדים. מטעם התובעת העידו: המנהל יוסף סיסו (עמ' 21-12 לפרוטוקול, להלן: "סיסו"), וכן המהנדס שלמה איזנברג (עמ' 26-21, 41-38 לפרוטוקול,להלן: "איזנברג"). מטעם הנתבעת העידו: משה שטרן, מנהל סניף חיפה של הנתבעת (עמ' 33-28 לפרוטוקול, להלן: "שטרן"); רו"ח אלי צרפתי, שעשה חוות דעת מטעם הנתבעת (עמ' 37-33 לפרוטוקול, להלן: "צרפתי"); שמעון לוסטמן (עמ' 47-42 לפרוטוקול, להלן: "לוסטמן"); ומשה בוקובזא, שמאי מטעם הנתבעת (עמ' 57-49 לפרוטוקול, להלן: "בוקובזא"). 2. עובדות השיטפון הנ"ל החל ביום 24.2.92. גשמים עזים שירדו באזור הציפו את בית העסק של התובעת. בסמוך לתחילת האירוע נמסרה הודעה לנתבעת (סעיף 3 לתצהיר שטרן), וזו שלחה לאלתר נציג מטעמה - בוקובזא. עם הגיעו למקום נתן בוקובזא הנחיות לעובדי התובעת ולמנהלה יוסף סיסו, לפיהן עליהם להרים את התכולה שהייתה מצויה במקום, לגלריה ולמכונות הקבועות. עוד הורה בוקובזא לסיסו לדפן בחול סביב המבנה כדי למנוע או להפחית כניסת מים. למחרת בבוקר שלח בוקובזא פקס לסיסו ובו הוראות והנחיות לביצוע העבודות הנ"ל (נספח א' לתצהיר בוקובזא). הגשמים העזים שירדו הביאו לסגירת האזור כולו. גישה לבית העסק התאפשרה רק כעבור יומיים. ביום 27.2.92 הגיע בוקובזא למקום והחל במיון מלאי העסק, בדיקת המכונות, הציוד והכלים, כל זאת ע"מ לאמוד ולהעריך את הנזק שנגרם. בוקובזא ערך ביקורים רבים בבית העסק ולמעשה ליווהו עד לחזרתו לפעילות. הוא ערך רישומים ואסף נתונים רלוונטיים באשר לנזקים שנגרמו. במלאכת איסוף הנתונים השתתפו גם לוסטמן שהוזמן ע"י בוקובזא לסייע לו בהיותו נגר עתיר ניסיון, וכן סיסו. מנהל סניף חיפה של הנתבעת נכנס לתמונה למן התחלת האירוע. הוא נלווה לחלק מביקורי בוקובזא במפעל לאחר ההצפה, ואף היה בקשר שוטף עמו כדי להתעדכן בהתקדמות ובהתפתחויות שהיו באשר לשומת הנזק (סעיף 4 לתצהיר שטרן). הנתבעת שילמה לתובעת 3 מקדמות, הראשונה שבהן, על סך 40,000 ₪ שולמה כבר ביום 2.3.92 (נספח ב' לתצהיר שטרן), השנייה ע"ס 30,000 ₪ שולמה ביום 29.4.92 (נספח ד' לתצהיר שטרן), והשלישית שולמה ביום 2.8.92 בסך 70,000 ₪. התובעת החלה לפעול ע"מ לנקות ולפנות פסולת מבית העסק. חלק מהמכונות, אלה הפשוטות, פורקו ע"י עובדי התובעת ושופצו ע"י גורמי חוץ מקצועיים, הן הוחזרו לעבודה תוך כחודש. תיקון המכונות "החכמות" השתהה עד לחודש אוגוסט 92' (סעיף 12 לתצהיר סיסו). ביום 8.4.92 קיבלה הנתבעת פירוט דרישות התובעת לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה (נספח ג' לתצהיר שטרן). הנתבעת לא נענתה לדרישה זו בהיותה מופרזת, אך שילמה מקדמה, כאמור, ביום 29.4.92. במהלך חודש מאי 92' נעשו ניסיונות לקדם את הטיפול בתיק, אך ללא הצלחה של ממש. בחודש יולי 92' הועבר מפעל התובעת ממפרץ חיפה למגדל העמק. הודעה על שינוי הכתובת נמסרה לסוכן הביטוח. סמוך למועד זה התחדשו המגעים בין הצדדים. הפעם פעל בשם התובעת המהנדס איזנברג. הוא דרש ביום 28.7.92 מקדמה נוספת ע"ס 150,000 ₪ לתיקון המכונות (נספח ו' לתצהיר שטרן). בעקבות דרישה זו שילמה הנתבעת מקדמה, כאמור, בסך 70,000 ₪. ביום 3.8.92 הושג סיכום בין בוקובזא לאיזנברג בנוגע לעלות שיפוץ כללי ומלא של כל המכונות (נספח ד' לתצהיר בוקובזא). הפגישה האחרונה בין איזנברג לבוקובזא הייתה ביום 5.10.92 (נספח כב' לתצהיר סיסו). לאחר פגישה זו נותקו המגעים בין הצדדים. בפברואר 95' נשלחה דרישה חתומה ע"י איזנברג, הנושאת תאריך 5.10.92, אשר כללה את סכום הנזק שנגרם כתוצאה מאירוע ההצפה הנ"ל (נספח ט' לתצהיר שטרן). לאחר בירור שעשה שטרן עם בוקובזא לא מצאה הנתבעת לנכון להיענות לדרישה זו. התביעה הנוכחית הוגשה ביום 23.2.95. 3. התיישנות הנתבעת העלתה טענת התיישנות (סעיף 24 לכתב ההגנה המתוקן שהוגש ביום: 14.4.97) כנגד תיקון כתב התביעה בדרך של הגדלת סכום התביעה (סעיף 26ב' לכתב התביעה המתוקן). התובעת טוענת שאין לקבל טענה זו מכיוון שלא מדובר בעילה חדשה אלא בהשלמה של חסר, והחסר הוא בסעד לא בעילה. התובעת מפנה לע"א 702/86 איטונג בטרום נגד יצחק בן הרוש פ"ד מד(1)160, שבו נפסק כי תביעה שהוגשה תוך תקופת ההתיישנות ניתנת לתיקון אף לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות, כל עוד נשתמרו, לאחר התיקון, מרכיבי היסוד של העילה המקורית, שמהם השתמעה, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע - אין מניעה עקרונית שבית המשפט יתיר את התיקון, אפילו חלפה בינתיים תקופת ההתיישנות, שם, עמ' 166ב. מקובלות עליי טענות התובעת בעניין זה. אני דוחה אפוא את טענת ההתיישנות. בענייננו לא חל כל שינוי במרכיבי העילה ולא הוספו ראשי נזק חדשים. 4. דיון 4.1 הפוליסה התובעת טוענת, כי המדובר בפוליסת ביטוח כנגד "כל הסיכונים". לטענתה, מסקנה זו נובעת מהגדרת מקרה הביטוח המצויה בפרק 1 לפוליסה: "נזק תאונתי, מקרי ובלתי צפוי שאירע לרכוש המבוטח בעת הימצאו בבית העסק" (סעיף 3 לסיכומים). התובעת השמיטה את הסיפא של ההגדרה האומרת "בכפיפות לסייגים המפורטים לפרק זה". הנתבעת טוענת שאין מדובר בפוליסה מסוג "כל הסיכונים" המכסה "אובדן או נזק מכל סיבה שהיא", שכן בכל אחד מפרקי הפוליסה מוגדר "מקרה הביטוח" בהגדרה שונה, ובכל אחת מההגדרות ישנם סייגים , הבהרות, הרחבות וכיוב'. אין לראות בפוליסה הנ"ל כפוליסה מסוג "כל הסיכונים". התובעת הסתמכה על הגדרת מקרה הביטוח בפרק 1 של הפוליסה והגיעה למסקנה מוטעית שאין לקבלה. "המלים "תאונתי או בלתי צפוי" נועדו אך לבטא עקרונות יסוד בדיני הביטוח, לפיהם אין בדרך כלל ביטוח של נזק שאיננו תולדה של תאונה או שהינו בגדר הוודאי, אולם אין בכך כדי להטיל על המבוטח החובה להוכיח במדויק כיצד נגרם הנזק" (ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח נגד סולל בונה פ"ד מז(1)311), בעמ' 322ז. זאת ועוד: במבוא לפוליסה המהווה חלק בלתי נפרד הימנה, נאמר במפורש, בסיפא של הפסקה השניה: "...שיגרמו במשך תקופת הביטוח על ידי הסיכונים המפורטים ברשימה של פוליסה זו" (ההדגשה הוספה). לא מדובר, לכן, בפוליסה מסוג כל הסיכונים. אין מחלוקת בדבר קרות מקרה הביטוח, אין גם מחלוקת כי נגרם לתובעת נזק (סעיף 3 לסיכומי הנתבעת). המחלוקת שנותרה לבירור ולהכרעה היא גובה הנזק והיקפו, ופרשנות פוליסת הביטוח בנוגע להיקף הכיסוי הביטוחי בראשי הנזק השונים. יהא זה נוח ויעיל אם הדיון ובירור המחלוקות, לצורך הכרעה בהן יעשה לגבי כל ראש נזק בנפרד. 4.2 מכונות 4.2.1 המחלוקת הראשונה שעלתה בקשר למכונות היא שייכותם של המכונות לבית העסק המבוטח. אין מחלוקת, כי חלק מן המכונות אינן בבעלות התובעת. טענתה היא, כי מכונות אלה מוחזקות אצלה כפיקדון. סוכן הביטוח ידע על כך, ולכן הן מכוסות ע"י הפוליסה הנ"ל. היא מוסיפה, כי הטענה הנ"ל עלתה לראשונה בתצהירו של שטרן (סעיף 23 סיפא), וב"כ המלומד של התובעת התנגד לחלקים מתצהירו של שטרן שכללו טענות שאין להן זכר בכתב ההגנה (עמ' 28 לפרוטוקול, שו' 12). התובעת הרחיבה בסיכומיה (סעיף 23) והביאה פסיקה ודעות מלומדים ישראליים ואמריקאיים שיש בהם כדי לתמוך בעמדתה. הנתבעת משיבה לעניין זה כי בפוליסה מצויין במפורש בפרק 1, כי על המכונות והציוד להיות "שייכים לבית העסק", ולכן אין צורך להרחיק נדוד לדוקטרינות פרשניות זרות, כאשר לשון הפוליסה ברורה. הטענות העובדתיות בדבר ידיעת סוכן הביטוח בדבר הפיקדון, ובדבר עצם הפיקדון אין להן על מה לסמוך, לדבריה, לא הובאו כל הוכחות לכך (סעיף 6 לסיכומים). יחד עם זאת ובגלל העובדה שהנתבעת גילתה גישה עניינית והביעה נכונות לסייע בתיקון המכונות וכבר שילמה לתובעת את מלוא נזקיה, כך הטענה, עבור תיקון המכונות, לא תעמוד הנתבעת על הטענה המשפטית של העדר זיקת ביטוח למכונות, ותתייחס לגופם של דברים בלבד (סעיף 7, עמ' 3 לסיכומי הנתבעת). בעקבות גישתה ועמדתה של הנתבעת בעניין זה, ומבלי להתייחס לגופן של טענות התובעת, אין עוד צורך לדון ולהכריע בשאלה זו. הפיצוי שייקבע יהיה בעבור כלל המכונות שהיו בבית העסק במועד הקובע וניזוקו בשיטפון. 4.2.2 מחלוקת נוספת בין הצדדים נסבה סביב סיכום שהושג בין בוקובזא לבין איזנברג ביום 3.8.92 (המוצג נ/2). בעוד שהתובעת טוענת שמדובר בהערכת נזק מוסכמת לגבי המכונות, אשר מוצאת את ביטויה בנספחים כ' ו-כב' לתצהיר סיסו, ולכן פטורה היא מהוכחת התשלום בעבור ביצוע התיקונים בפועל (פרק ו' לסיכומים), טוענת הנתבעת כי מסמך זה הוא "סיכום" שמתייחס לשיפוץ מלא ועתידי של כל המכונות על פי הערכה שנעשתה בטרם בוצע השיפוץ, ולכן על התובעת להוכיח שהתיקון היה דרוש ושההוצאות לתיקון אכן הוצאו בפועל, חובה אשר מעוגנת בפוליסה הנ"ל (סעיף 5 לתנאים הכלליים), ואף בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981(סעיפים 23(ב), 24, 25). משא ומתן בין בוקובזא לבין איזנברג הביאו לסיכום הנ"ל. בחוות דעתו מיום 9.11.95(המוצג ת/16) שהוא מגדירה "טיוטא" (עמ' 57 לפרוטוקול) או "דוח ביניים" (שם) כתב בוקובזא: "המבוטחים ביקשו כי ניפגש עם מהנדס יועץ מטעמם עם איזנברג שלמה. ביום 3.8.92 נקבעה פגישה במשרדו ואנו בדקנו ובחנו יחד עמו את הצעת המחירים תוך בדיקה השוואתית בין הנתונים שבידנו לבין הדרישה המוצעת" (ההדגשה לא במקור, ת/16, סעיף ב', עמ' 5). ודוק, בוקובזא לא היה חייב להסכים להצעת המחירים של איזנברג. אם הוא לא היה משוכנע שזהו אכן הנזק, הוא לא היה מאשר את הסכום ומעלה אותו על הכתב. שמאי הצריך לשום את הנזק, איננו פועל בחלל ריק. סביר להניח, כי לא היה מעלה על הכתב סכומים אלמלא שוכנע בקיומו של נזק. ידועה, בעניין זה, זהירותם של חברות הביטוח המקומיות. עיון במסמך הסיכום (נ/2) מעלה שהצדדים, ובעיקר בוקובזא, מחקו ותיקנו סכומים והוסיפו הערות. לא מדובר בהיסח הדעת. הסיכום הנ"ל מהווה בסיס לחישובי הצדדים בכל הנוגע לנזק שנגרם למכונות. כך בוקובזא בחוות דעתו (פרק ד, סעיף 7 לתצהירו), וכך גם איזנברג (סעיף 4 לתצהירו וחוות דעתו), על כן, אך סביר הדבר שסיכום זה ינחה גם אותי בבואי להכריע בראש נזק זה. המסמך המוסכם (נ/2) מבטא את הנזק שנגרם למכונות. אין שם התייחסות לכך שהסכומים שמופיעים במסמך נ/2 מותנים בתיקון המכונות בפועל, או דרישה לכך שיש צורך בהוכחת התיקון. קיימת התייחסות למניעת כפילויות (נ/2, עמ' 2 למטה). המחלוקות סביב הסיכום הנ"ל ידונו להלן, ויוכרעו, כאשר בבסיס ההכרעה עומד הסיכום הנ"ל בשלמותו, ובשינויים המחוייבים כפי שהם עולים מחומר הראיות הנמצא בפניי. 4.2.3 בלאי ופחת עיינתי בטענות הצדדים לעניין זה. אני קובע כי יופחת בלאי בשיעור של 40% מעלות התיקון (עבודה וחלפים). נימוקיי: הפער בין חוות הדעת של בוקובזא ואיזנברג נובע בעיקר ממחלוקת סביב סוגיית הבלאי והפחת. ממסמך הסיכום (נ/2) עולה, כי סוכם על הפחתה בגין בלאי בשיעור 40% ממכלול הערכת הנזק הכוללת עבודה וחלקים. התובעת מבקשת מבית המשפט לקבוע שהסיכום הנ"ל מהווה הערכת נזק מוסכמת. משקבעתי לעיל שהסיכום הנ"ל ינחה אותי בבירור המחלוקת בנושא המכונות, הרי אינני מוצא טעם מיוחד לסטות ממה שעולה מתוכנו של המסמך (נ/2). נאמר שם במפורש, כי יש להפחית 40% בגין בלאי. אני מבכר את גרסתה של הנתבעת בעניין זה על זו של התובעת, בדבר הצורך בהפחתת בלאי באשר לשיעור הפיצוי המגיע בגין נזקי רכוש, ראו: ע"א 191/80 הפניקס נגד מלון דבורה, פ"ד לה(4)714, 720ב-ג. בפרק 1 לפוליסה, שמכוחו מבוטחות המכונות, קיימת אפשרות ל"תוספת ערך כינון למכונות וציוד" שעל פיה: "אם צוין במפורש ברשימה מסכים בזה המבטח כי במקרה של נזק מכוסה לפי פרק זה תשמש עלות התיקון או החילוף ביום אירוע הנזק כבסיס לחישוב תגמולי הביטוח - ללא הפחתה בגין בלאי או פחת - אך תגמולי הבטוח לא יעלו על שווי הרכוש בעת היותו חדש". תוספת כזו לא נכללה ברשימה, יש, לכן, לנכות פחת ובלאי מגובה השיפוי. על גובה ההפחתה סוכם בין איזנברג לבוקובזא (נ/2). יש להעמיד את ההפחתה על 40% מהערכת הנזק למכונות, לא פחות, אך גם לא יותר. בשני פריטים (סעיפים 5,28 עמ' 8-9 לחו"ד בוקובזא) הפחית בוקובזא יותר מ-40%. כאשר הוא נשאל על הסיבה לכך, אמר בעדותו: "אולי זה טעות" (עמ' 53 לפרוטוקול, שו' 22). 4.2.4 תיקוני ביניים מחומר הראיות עולה כי רוב המכונות שופצו זמן קצר לאחר האירוע ע"י עובדי התובעת בסיוע גורמי חוץ מקצועיים. 5-3 המכונות "החכמות" לא תוקנו מיד לאחר ההצפה, ותיקונן השתהה עד לחודש יולי 92'. על מהותו של התיקון הנ"ל ניטשה מחלוקת בין הצדדים. בעוד שהתובעת טוענת שמדובר בתיקוני ביניים לצורך הקטנת הנזק (סעיף 100 לסיכומים). הנתבעת טוענת, כי תיקון המכונות הפשוטות היה מלא והוא נעשה בעזרת בתי מלאכה מקצועיים ("אלכס", "תדיר", "אלקטרומכניקה"), והמכונות פעלו היטב וכראוי לאחריו. בוקובזא אמר בתצהירו: "אין "תיקון חלקי" למכונות. מכונה שפועלת, לאחר שפורקה...,שופצה, ומנועיה טופלו, ואח"כ הורכבה מחדש ופעלה במשך מספר חודשים, אינה זקוקה לכל תיקון נוסף, שהרי התיקון שעברה אמור להיות מלא לכל דבר ועניין" (סעיף 10ב. לתצהיר בוקובזא). שוכנעתי, כי התיקון הראשון שנעשה במכונות, לא נבע מהלהט של התובעת להקטין את הנזק, להט כזה בודאי שאינו עולה מחומר הראיות שבפניי, אלא היה תיקון מלא ושלם. מעורבותו של בוקובזא בתיקון המכונות הפשוטות אין בו כדי להוביל בהכרח למסקנה כי התיקון נועד רק להקטנת הנזק. הסיכום בין איזנברג לבוקובזא התייחס לתיקון כל המכונות, לרבות המכונות שתוקנו (ראו המוצג נ/2 וגם נ/4). במכתב הסיכום נ/2 קיימת התייחסות לתיקון הראשון שנעשה במכונות הפשוטות, שם נכתב: "לגבי הסעיפים המפורטים 30-15, 13, 12, 9, 8, 7. יש לבדוק אם טופלו המנועים ואם נעשו טיפולים במסגרת אחרת ע"מ למנוע כפילויות" (ראו עמ' המסומן 2, מוצג נ/2 למטה). מחומר הראיות עולה, כי בדיקת כפילויות לא נעשתה. המסקנה היא, כי יש להכיר רק בתיקון האחרון כתיקון בר פיצוי. 4.2.5 הוכחות לתשלום כאשר נקבע כממצא עובדתי כי הסיכום הנ"ל מיום 3.8.92 בין איזנברג לבוקובזא משקף את הנזק שנגרם למכונות, אין עוד מקום לדרוש הוכחות לתשלום ואף אין המבוטח חייב לתקן את נזקו כדי לזכות בפיצוי על ידי מי שאחראי לנזק שנגרם לו, ואין נפקא מינא אם הוציא הוצאה לתיקון הנזק אם לאו, ראו: ע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח נגד חברת השמירה, פ"ד נ(4)567, 572ה). 4.2.6 תוספות שנדרשו בפועל במסמך הסיכום נ/2 אין זכר להסכמה על תוספות שידרשו בפועל לתיקון המכונות, מעבר למה שאושר ע"י בוקובזא. סיסו הבהיר בתצהירו כי נדרשו תוספות מעבר לסכום התיקונים שגובש בין איזנברג לבוקובזא, כי המדובר בהוצאות הכרחיות, כי סוכם שהתוספות תידונה בשנית, וכי הנושא נדון בפירוט והתקבל בהבנה ע"י בוקובזא (סעיף 27(יב) לתצהיר סיסו). אף איזנברג בתצהירו חוזר על אותה הבהרה (סעיפים 4.5, 4.18 לתצהיר איזנברג). הנתבעת טוענת שאין זה נכון כי סוכם עם איזנברג על תוספות כלשהן (עמ' 6-7, סעיף 7 לתצהיר בוקובזא). בוקובזא אמר, כי ההצעה שסוכמה עם איזנברג הינה על בסיס שיפוץ כללי של המכונות והחלפת המיסבים, ולפיכך גם לא יתכן נזק שהינו מעבר להערכה הראשונה (שם, שם). מבין עדויותיהם של בוקובזא ואיזנברג אני מעדיף לעניין זה את עדותו של בוקובזא. במסמך הסיכום נ/2 אין ראיה לכך שהיה סיכום כלשהו בדבר תוספות. בהעדר הוכחות בדבר ההוצאות שהוצאו בפועל בגין התוספות הנדרשות בחוות דעתו של איזנברג, הרי אין מקום להכיר בהם כברי פיצוי. מה שהוכח הוא, כי איזנברג תיקן 5 מכונות בלבד (ראה המוצג נ/4) ועל כך הוא העיד (עמ' 22 לפרוטוקול, שו' 8-5). גם במכונות אלה לא הוכח כלל כי נדרשה תוספת הוצאה בפועל לתיקון. מהחשבוניות שהוגשו לא ניתן ללמוד מאומה על הוצאה שכזאת, הודעה מפי איזנברג אינה מספיקה. לגבי שאר המכונות לא הובאו ראיות שהן תוקנו, ולא שמץ ראיה על התוספת שנדרשה בפועל. הצהרתו של איזנברג כי נדרשו תוספות בפועל אין בה די. העולה מן האמור לעיל כי לא סוכם על תוספות כלשהן לתיקון בפועל, ואף לא הוכח כי היו תוספות כאלה בפועל. על כן, אין לפצות את התובעת על דרישה זו. 4.2.7 הטעיה ומרמה לראשונה בסיכומיה, מעלה הנתבעת טענה של מרמה והצגת מצג כוזב, במטרה להונות את הנתבעת ולזכות בכספיה (סעיף 14 לסיכומים). הנתבעת טוענת, כי התובעת, באמצעות איזנברג, הציגה מצג כוזב בכך שהמכונות הפשוטות תוקנו, בעוד שבפועל מכונות אלה כלל לא תוקנו (שם). אין לטענות אלה זכר בכתבי הטענות, לא בכתב ההגנה המתוקן, ולא בתצהירים, מדובר, אם כן, בהרחבת חזית האסורה על פי הדין ואין להיזקק לה. 4.2.8 סיכומו של דבר לעניין המכונות הסיכום בין איזנברג לבוקובזא מיום 3.8.92 משקף את הנזק שנגרם למכונות. המסמך האותנטי המעיד על הסיכום הוא המוצג נ/2 (ראו סעיף 4.2.2). יש להפחית 40% בגין בלאי, בהתאם לסיכום הנ"ל (ראו סעיף 4.2.3). תיקוני ביניים שנעשו אינם ברי פיצוי (ראו סעיף 4.2.4). התוספות שנדרשו בפועל לא הוכחו, ולא סוכם עליהם במסמך הסיכום (ראו סעיף 4.2.6) בהתאם לקבוע לעיל, ולאחר עיון בחוות הדעת של בוקובזא ואיזנברג והשוואתם למסמך הסיכום נ/2, הפיצוי בראש נזק זה יהיה כפורט להלן: הערות לאחר הפחתת בלאי 40% הערכת הנזק שם המכונה 15819 ₪ 26365 ₪ קל משין גדולה 18630 ₪ 31050 ₪ כרסומת ממוחשבת 13620 ₪ 22700 ₪ מכבש 13080 ₪ 21800 ₪ קונטקט שלייף 8100 ₪ 13500 ₪ קל משין קטנה 2700 ₪ 4500 ₪ דיפמשין 2100 ₪ 3500 ₪ משור עגול 720 ₪ 1200 ₪ מלטשת סרט ומנוע 18900 ₪ 31500 ₪ SLEX2 900 ₪ 1500 ₪ משור קרייזר קטן 1320 ₪ 2200 ₪ משור סרט יעיל 3840 ₪ 6400 ₪ מקדחת שרשרת 2520 ₪ 4200 ₪ משור סרט 10 כ"ס 4380 ₪ 7300 ₪ מכונת פנזים 2 מנועים 1500 ₪ 2500 ₪ משור סיפול 1140 ₪ 1900 ₪ מכונת בק 1320 ₪ 2200 ₪ מקדחת פון 3660 ₪ 6100 ₪ מכונת ליטוש 1320 ₪ 2200 ₪ משור הנדל קטן 2312 ₪ 3854 ₪ קומפרסור 3780 ₪ 6300 ₪ מכונה לחיבור חלונות 5100 ₪ 8500 ₪ פנדל גדולה 2700 ₪ 4500 ₪ מכונת קנטים 2880 ₪ 4800 ₪ מכונת דבק 4860 ₪ 8100 ₪ שלייף 2580 ₪ 4300 ₪ פרייזר מנוע 660 ₪ 1100 ₪ מקדח רוטט 3720 ₪ 6200 ₪ גנרטורים (2) לא ניזוקה (חו"ד בוקובזא, עמ' 10 למעלה), אין לה זכר בסיכום נ/2 0 0 מכונת שטנצים כנ"ל 0 0 מכונת כיפוף אלומיניום 144161 ₪ 240269 ₪ סך הכל הסכום לפיצוי בגין נזק למכונות הוא: 144,161 ₪. 4.3 מלאי 4.3.1 הצדדים נחלקו בעניין הנזק למלאי בשני מישורים. האחד הוא בנוגע לכמויות חומרי הגלם שהיו במפעל בעת ההצפה, והשני באשר לשיעור הנזק. התובעת טוענת, כי גרסתו של סיסו בכל הנוגע לכמויות חומרי הגלם שהיו במפעל בעת ההצפה, כפי שהיא משתקפת בתצהירו (נספח יז), עדיפה על גרסתו של בוקובזא בחוות דעתו שהוגשה לבית המשפט. זאת ניתן, לדבריה, ללמוד מהשוואת חוות דעתו של בוקובזא למוצג ת/16 שאינו אלא חוות דעת קודמת של בוקובזא מיום 9.11.95. בוקובזא הגדירה בעדותו "טיוטא" רק כדי להצדיק את הסתירות שבהן. חוות דעתו של בוקובזא אינה תואמת את "ניירות העבודה" של לוסטמן, המומחה לעץ מטעם הנתבעת (ת/12). סתירות אלה, שבהן ניכרת הפחתה מגמתית של כמויות חומרי הגלם, יש בהן כדי להצביע על חוסר מהימנותו של בוקובזא. כל זאת, כאשר השוואה בין נספח יז לתצהיר סיסו לבין ת/12 מראה על זהות בין הפריטים, ללמדך על אמינותו ומהימנותו של סיסו. הנתבעת משיבה, כי התובעת לא יכולה להיבנות מסתירות אלה שכן, המוצג ת/12 המכונה על ידי התובעת "ניירות עבודה", אינו אלא מה שרשמו לוסטמן ובוקוקובזא מפי סיסו במשרדו ולא מה שמצאו בפועל בשטח (סעיף 88 לסיכומי הנתבעת). על כך העיד לוסטמן: "בנספח שהוצג בפניי לתצהיר סיסו (הכוונה לנספח ט"ו) אלה דברים שרשמתי מפי סיסו במשרדו. לאחר מכן יצאתי לשטח לבדוק זאת ובעקבות זאת נכתב נספח א' לתצהירי" (עמ' 42 לפרוטוקול, שו' 30). המוצג ת/16 אינו אלא טיוטת חוות הדעת שהוגשה לבית המשפט. השינויים שנעשו בחוות הדעת הם לגיטימיים ומבוססים על הרישומים ודפי הריכוז (נספח א' לתצהיר לוסטמן) שנערכו סמוך לאירוע. 4.3.2 אני מעדיף את גרסת הנתבעת לעניין כמויות המלאי שהיו במפעל בעת ההצפה. התמונה כפי שהיא עולה מחומר הראיות ברורה: השמאי בוקובזא מטעם הנתבעת והמומחה לוסטמן, הגיעו למקום בסמוך לאירוע וניסו לקבל ממנהל התובעת רשימות מלאי חומרי גלם, רשימת עבודות בביצוע, רשימת הזמנות וחשבונות קנייה. מסמכים כאלה לא נמסרו להם ע"י סיסו. האחרון נקב בעל פה בכמויות חומרי גלם ועבודות בביצוע אשר ניזוקו בהצפה. כמויות אלה הועלו על הכתב (המוצג ת/12). לאחר שיצאו בוקובזא ולוסטמן לשטח כדי לבדוק האם אכן נמצאים הדברים בפועל, נמצאה אי התאמה משמעותית בין הנטען ע"י סיסו לבין מה שנמצא בפועל (ראו: תצהיר בוקובזא, עמ' 10; תצהיר לוסטמן סע' 5; פרוטוקול עמ' 42, שו' 27-23). בעקבות הבדיקה בשטח רוכזו הממצאים בטבלת ריכוז (נספח א' לתצהיר לוסטמן). בטבלה זה פורטו הכמויות כפי שנטענו ע"י סיסו והכמויות שנמצאו בפועל לאחר הבדיקה. ברור הדבר כי המוצג ת/12 תואם את נספח יז' לתצהיר סיסו, שאינו אלא פירוט הכמויות הנטענות על ידו. אין בכך כדי להראות כי כמויות אלה אכן היו במפעל בעת ההצפה. עדותו של סיסו אינה אמינה עליי, אני מייחס את מלוא האמינות והמשקל לרשימותיהם של לוסטמן ובוקובזא. הסתירות המגמתיות עליהן מצביעה התובעת (סעיף 108 לסיכומים), בין ת/16 לבין חוות הדעת של בוקובזא, שהוגשה לבית המשפט, לאו סתירות הן. אלה נובעות בעיקר מהשוני בין הכמויות הנטענות ע"י סיסו לבין מה שנמצא בפועל ע"י לוסטמן ובוקובזא. התיקונים שנעשו בחוות הדעת שהוגשה לבית המשפט הם תיקונים לגיטימיים ואין בהם פסול, הם תואמים את טבלאות הריכוז (נספח א' לתצהיר לוסטמן). מסקנתי היא, כי כמויות המלאי (על כל מרכיביו) שהיו במפעל בעת קרות האירוע הביטוחי הן אלה הנקובות בחוות דעתו של בוקובזא בתצהירו. בחוות דעתו של איזנברג, נאמד הנזק למלאי בסך של 150,000 ₪. איזנברג הסתמך על נתונים שמסר לו סיסו (סעיף 6.7 לתצהיר איזנברג). בכל הנוגע לכמויות המלאי אין, איפא, בגרסתו של איזנברג כדי לסייע לתובעת. כאמור הועדפה חוות דעתו של בוקובזא. 4.3.3 באשר לשיעור הנזק שנגרם למלאי, טוענת התובעת שחוות דעתו של בוקובזא נטולת כל ערך, כי יש בה סתירות לגבי שיעורי הנזק, ואין בה הסבר לא לשיעור הנזק ולא למחירים. שוב עולה הטענה כי קיימות סתירות בין ת/16 לבין חוות דעתו של בוקובזא שהוגשה לבית המשפט, הפעם בנוגע לשיעור הנזק. עוד טוענת התובעת, כי הסבריו של לוסטמן שנעשו לראשונה בתצהירו הם הסברים מאולצים שנעשו בדיעבד כדי להיחלץ מהשגותיו של סיסו. תמיהות רבות נתגלו בקשר למומחיותו של לוסטמן, הוא לא ידע להשיב מה הוא המשקל הסגולי של עצים מסוגים שונים (עמ' 43 לפרוטוקול, שו' 28-27). הוא אמר כי אינו יכול להשיב מהו כושר הספיגה של כל אחד מהעצים וכי אין הוא חושב שהדבר רלוונטי (עמ' 44 לפרוטוקול, שו' 9-8). חמור מכך: לוסטמן לא ידע לתאר מד לחות (שם, שו' 18), הוא לא השתמש במד לחות (שם, שו' 19). המסקנה מהאמור לעיל, כך הטענה, כי אין מדובר במומחה לעץ וכי לוסטמן עשה מלאכתו שלא כראוי (סעיף 109 לסיכומי התובעת). התובעת טוענת שיש לסמוך על עדויותיהם של איזנברג וסיסו, שכן איזנברג הינו מטלורג מומחה לחומרים, לרבות עץ, מומחיותו קשורה בידע ולא רק בעבודה, וכי כתב בעבר חוות דעת על נזקים לעץ (עמ' 25 לפרוטוקול, שו' 16-11). סיסו הבהיר בתצהירו, כי הערכתו (נספח יז') מבוססת על ידע מקצועי, ניסיון וכישורים שיש לו בשל עיסוקו בתחום משנת 1960 (סעיף 28(יב), עמ' 16, לתצהירו). לטענתו, כלל לא נחקר בחקירה נגדית על הערכתו. הנתבעת משיבה, כי אנשיה, ובעיקר מומחה העץ לוסטמן, ערכו מיד לאחר ההצפה, רשימות מדויקות ומפורטות של חומר הגלם שניזוק אותו מצאו במפעל התובעת. הממצאים רוכזו בטבלאות ריכוז ברורות ומלאות, תוך ציון יכולת הניצול של חומר הגלם בהתאם לנזק שניזוק, לסוגו, ולמחירו בשוק (ראה תצהיר וחוות דעת לוסטמן). לכן יש ליתן לטבלאות ולממצאים הרשומים בהן את מלוא המשקל. עוד טוענת הנתבעת כי מנהלה של התובעת הגיש אומדן אשר אין מאחוריו ולא כלום. התובעת לא הציגה כל אסמכתא להוכחת אומדנה. גם בעניין זה אני מעדיף את גרסת הנתבעת. הסתירות והפרכות, כביכול, אשר הצביעה עליהן התובעת (סעיף 109 לסיכומים) מוצאות להן תשובה בטבלאות הריכוז (נספח א' לתצהיר לוסטמן) אשר הוגשו לתובעת במסגרת גילוי המסמכים. טבלאות הריכוז נערכו בסמוך לאירוע, זמן רב לפני השגותיו של סיסו (עמ' 16-15 לתצהירו). בהן מצויות בחלק מהפריטים בצד "שיעור הנזק באחוזים" גם הכמות שניזוקה לפי מספר יחידות או לפי מטר רבוע. מחומר הראיות עולה, כי איזנברג לא היה במפעל התובעת בסמוך לאירוע, על אף שבעדותו הוא אמר: "אני בדקתי אישית את הנזקים לעץ וגם קיבלתי מידע מסיסו" הוא מוסיף "אני חושב שעשיתי את הבדיקות זמן קצר אחרי האירוע" (עמ' 25 לפרוטוקול, שו' 19,11). עדותו אינה אמינה עליי. בתצהירו אין זכר לטענה כי הוא היה במפעל סמוך לאירוע. אין גם זכר לרשימות כלשהן שעשה סמוך לאירוע. תימוכין לכך ניתן גם למצוא בעדותו של בוקובזא ובתצהירו של שטרן אשר ראו את איזנברג לראשונה ביולי 1992. 4.3.4 עם זאת, אין לקבל את חוות דעתו של בוקובזא כמות שהיא, בכל הנוגע לשיעור הנזק. בשבעה פריטים שונים במלאי חומרי הגלם הלא מעובדים (סעיפים 18,17,9,5,3,2,1עמ' 11-10 לתצהיר בוקובזא) לא הכיר בוקובזא בנזק. הוא ציין בהערות "ליבוש בלבד" (שם, שם). לצורך קביעה זו הסתמך על המומחה לוסטמן אשר הסביר בתצהירו כי "אין נזק" פירושו חומר גלם לא מעובד שניתן לייבשו ולנצלו. לוסטמן נחקר ארוכות בחקירה נגדית ונשאל כיצד קבע אם העץ רטוב אם לאו. תשובתו לכך הייתה: "מה שלא נרשם כרטוב סימן שלא נראה לי רטוב" (עמ' 44 לפרוטוקול, שו' 20). לא ניתן לקבל תשובה זו. לוסטמן אמר בעדותו: "יש מקרים שבמכרזים מבקשים עץ יבש יש מקרים שלא מציינים זאת. אם זה לא מצוין צריך לעבוד עם עץ טוב. עץ טוב זה עץ יבש" (עמ' 43 לפרוטוקול, שו' 13-11; ראו למשל ת/9). עדותו זו של לוסטמן אינה מתיישבת עם הערכתו שלא נגרם נזק לפריטים הנ"ל, שאין מחלוקת שהם הוצפו במים ונרטבו. הנתבעת טוענת כי "הערכתו המדויקת של המומחה והוראותיו בדבר ניצולם האפשרי של חומרי הגלם נמסרו לתובעת" (סעיף 15 לכתב ההגנה המתוקן). הטענה הופרכה, שכן בוקובזא אומר בחקריתו הנגדית: "את חישוב הנזק על חומרי הגלם לא שלחתי לסיסו" (עמ' 56 לפרוטוקול, שו' 19-18). אינני מקבל את הערכתו של בוקובזא בקשר עם שבעת הפריטים הנזכרים לעיל. נראית לי הערכתו של איזנברג בעניין זה. הגם שעדותו לא הייתה אמינה בעיניי, הרי שמומחיותו אינה מוטלת בספק. אני מקבל, לכן, את קביעתו שחומר לא מעובד אשר לא ספג מים ולחות בכמות גדולה, ניתן לאחר יבוש ממושך, לעשות בו שימוש כחומר זול, המהווה ניצולת 30%-20% (סעיף 6.6(ב), 6.8 לתצהיר איזנברג). אני קובע, שיש להוסיף לסכום הפיצוי שקבע בוקובזא בחוות דעתו סכום השווה ל- 70% מעלות שבעת הפריטים הנ"ל. עלותם הכוללת של הפריטים הנ"ל הינה 34,815 ₪ ולאחר ניכוי 30% שניתנים לניצול, נותר סכום של 24,370 ₪, הוא הנזק שנגרם לתובעת שיש לפצותה עליו. סכום זה מתווסף לסכום של 30,351 ₪ שהנתבעת הסכימה לשלם על פי חוות דעתו של השמאי מטעמה. הפיצוי שעל הנתבעת לשלם בראש נזק זה הוא 54,721 ₪. 4.4 אובדן הכנסות 4.4.1 פרק 3 לפוליסת הביטוח דן בראש נזק זה. המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב פרשנותו של פרק זה בכלל, ומושגים בתוכו בפרט. להלן ההגדרות הרלוונטיות בפוליסה ככתבם וכלשונם: הכנסה: "כספים אשר שולמו או ישולמו למבוטח במהלך ביצוע עסקו לאחר ניכוי עלות הקניות לצרכי עסקו" הכנסה רגילה: "הכנסות בית העסק במשך 12 החודשים אשר קדמו לנזק, מתואמות, במידה הסבירה האפשרית, להכנסות אשר היו מתקבלות אלמלא הנזק". הפסד הכנסה: "ההפרש בין ההכנסה הרגילה לבין ההכנסה בפועל במשך תקופת השיפוי". הוצאות מוגדלות: "הוצאות נוספות סבירות אשר הוצאו למטרת מניעה או הקטנה בהפסד ההכנסה, בתנאי שאותן ההוצאות הנוספות לא תעלנה על ההפסד בהכנסה שהיה נגרם אלמלא הוצאו הוצאות אלה". תקופת השיפוי: "תקופה בה מושפעות הוצאות בית העסק עקב הנזק, המתחילה ביום הארוע והמסתיימת לא יאוחר מ- 12 חודשים שלאחריו". מקרה הביטוח: "הפסד ההכנסה או סכום ההוצאות המוגדלות הנובעים מכל הפסקה או הפרעה במהלך עסקו של המבוטח אשר נגרם כתוצאה מנזק המבוטח ואשר הביטוח לגביו על פי פרק 1 (תכולת בית העסק) ו/או פרק 2 (מבני בית העסק) למעט נזק המבוטח על פי תוספת מיוחדת סעיף 3 (תוספת סיכוני חשמל)ותוספת מיוחדת סעיף 4 (תוספת סיכוני פריצה) לפרק 1. ובתנאי כי: 1. יופחת מסכום השיפוי כל חיסכון בהוצאות בית העסק כתוצאה מההפסקה או ההפרעה האמורה. 2. כל הכנסה המתקבלת בעת תקופת השיפוי והנובעת ממכירת מוצרים או מתן שירותים במקום אחר, מלבד בבית העסק, תובא בחשבון בחישוב הפסד ההכנסה". הרחבות: "פרק זה כולל שכר סביר עד לסכום של 5% מסכום הביטוח של פרק זה, המשתלם לרואי חשבון המכינים ומחשבים את הפרטים הנדרשים על ידי החברה לצורך הוכחת ההפסד על-פי תנאי הפוליסה". סייגים: "1. תנאי קודם לפצוי בגין נזק המחוסה לפי פרק זה הוא ניהול ספרים כדין על ידי המבוטח במשך שנת הביטוח שנת המס שקדמה לתאריך הנזק. 2. פרק זה כפוף להשתתפות עצמית של שבעה ימי עבודה". (כל ההדגשות במקור). ברשימה לביטוח (מפרט) (נספח א' לתצהיר שטרן) מופיע סעיף הכנסות בית העסק כך: -הכנסות בית העסק- סכום ביטוח הכנסה שנתית צפויה 500,000 בהצעה לביטוח רימון- בתי עסק (ת/1) נרשם: הכנסה שנתית צפויה 500,000 ₪ (בכתב יד) והוסף בכתב יד "הנ"ל מהוות את הוצאותיו הקבועות". 4.4.2 המחלוקת העיקרית נתגלעה סביב פרשנות המונח "עלות הקניות" כפי שהוא מופיע בהגדרת "הכנסה" (ראו ההגדרה לעיל). לגרסת התובעת, המונח "עלות הקניות" אין פירושו קניות של חומרי גלם בלבד, אלא עלות העבודות הכוללת: קניות של חומרים + שכר עבודה + הוצאות חרושת, ומשכך הוא, הרי שעל פי הגדרת הכנסה אין מחלוקת כי ב"כספים ששולמו או ישולמו למבוטח במהלך עסקו..." הכוונה ל"מחזור" ובניכוי עלות העבודות מתקבל הרווח הגולמי. פרשנות זו מוצאת לה עוגן, כך הטענה, בעקרונות, בלוגיקה, ובפרטי הדינים העולים מכתביהם של מלומדים. התובעת מצטטת שני פסקי דין של בית המשפט העליון, ע"א 631/83 המגן חברה לביטוח נגד מדינת הילדים פ"ד לט(4)561, וע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח נגד חברת השמירה פ"ד נ(4)567), ומביאה קטעים מספרו של (Mac-Gillivray, On Insurance Law, 1977, p. 856-863). לאור פסקי הדין הנ"ל הגיעה התובעת למסקנה שביטוח אובדן הכנסות נועד לשפות את המבוטח על הקיטון ברווחי העסק או על הגידול בהוצאות העסק עקב ההפסקה או ההפרעה למהלך העסקים הרגיל והתקין כתוצאה מקרות מקרה הביטוח. התובעת תוהה הכיצד זה שהנתבעת מדברת בשני קולות, בעוד ששטרן עה/1 טוען שחוזה הביטוח אינו מכסה אובדן רווחים (סעיף 23ז. עמ' 5 לתצהירו, וגם עמ' 28 לפרוטוקול, שו' 24), רו"ח צרפתי עה/2 ובוקובזא מודים כי יש כיסוי לאובדן הכנסות (ראו: פרוטוקול עמ' 34, שו' 5-4; עמ' 4 לתצהיר בוקובזא). עוד טוענת התובעת, כי אם השיפוי הינו בגין ההכנסות (מחזור) בניכוי עלות הקניות של חומרי גלם בלבד, אזי מדוע ניתן שיפוי על הגידול בהוצאות, כפי שמופיע בהגדרת "הוצאות מוגדלות" בפוליסה? חמור מכך, לטענתה, מדוע מפחיתים את ההוצאות הנחסכות (ראו הגדרת "מקרה הביטוח" בפוליסה), כאשר ההוצאות אינן מהוות שום מרכיב בהגדרה של קניות חומרי גלם בלבד. מדוע בהצעת הביטוח ת/1 מופיע הביטוי "הוצאות קבועות" (סעיף 127ב. לסיכומי התובעת)? על פי תפיסת התובעת המונח "קניות" פירושו עלות העבודות, שהינה: קניות + שכר עבודה + הוצאות חרושת. לפירוש זה יש משמעות חשבונאית (רווח גולמי) וכן משמעות ביטוחית, כעולה מדברי Mac-Gillivray, at p 857-858. הפירוש שמציעה התובעת מתיישב, לדבריה, עם הצעת הביטוח ת/1, שם ישנה התייחסות להוצאות הקבועות. הוא גם עולה בקנה אחד עם יתר הוראות הפוליסה הרלוונטיות, לרבות העובדה שהשיפוי ניתן גם בגין הוצאות מוגדלות, לרבות העובדה שיש להפחית מסכום השיפוי הוצאות נחסכות. הנתבעת משיבה, כי הטענות דלעיל מתעלמות מהפוליסה נשוא הדיון. הפוליסה אינה פוליסה המכסה אובדן רווחים, ויש כאלה, למשל "הפוליסה התקנית" המצויה באנגליה, ואשר אליה מתייחס Mac-Gillivray בספרו הנ"ל, בעמ' 858-857, ממנה הוא מצטט קטעים שלמים. הפוליסה שבמחלוקת כאן מתרכזת ב"הכנסות בית העסק", ויש בה הגדרות ברורות ומדויקות באשר למונחי הפוליסה ובאשר לדרך החישוב שיש לנקוט. יש להיצמד להגדרות הפוליסה, לכללים ולהוראות החישוב המפורטים והברורים שבגוף הפוליסה. אין צורך בפרשנות נוספת (ע"א 631/83 הנ"ל). הנתבעת מוסיפה כי המונח "עלות העבודות" אינו רלוונטי לפוליסה נשוא התיק, כמו גם אינו רלוונטי לפוליסה המוזכרת בספרו של Mac-gillivray, שם מצויות הגדרות ל"רווח גולמי", ול"שיעור הרווח הגולמי". הגדרות אלה כלל אינן מופיעות בפוליסה נשוא התיק, ואין לאנוס את הפוליסה בפרשנות שיש בה כדי להוביל למסקנה כי המדובר בפוליסה לכיסוי אובדן רווחים, כפי שהתובעת מציעה. לפי הגדרות הפוליסה, יש לחשב את ההפרש בין ההכנסות בניכוי עלות הקניות לפני אירוע הנזק, ולהשוות את התוצאה להפרש זה לאחר אירוע הנזק במשך "תקופת השיפוי". הנתבעת טוענת שאין "עקרונות" כלשהם שנקבעו ע"י הפסיקה לפיצוי בגין אובדן הכנסה ואין "דינים" שנקבעו. קיימת פוליסה, והיא מגדירה במפורט ובבירור את דרך החישוב. המונח "עלות הקניות" הוא מונח חשבונאי וראוי שיפורש ע"י רואי חשבון, כך גם דרישות הפוליסה (ראה סעיף הרחבות בפרק הכנסות בית העסק בפוליסה). כפי שהעיד רו"ח צרפתי "קניות זה מונח חשבונאי שלא כולל משכורות וחרושת" (עמ' 34 לפרוטוקול שו' 22). הנתבעת אינה חולקת על כך שהפוליסה מכסה אובדן הכנסות, כפי שמודים בוקובזא וצרפתי. שטרן, לדבריה, העיד נכונה, כי אין המדובר בפוליסה המכסה אובדן רווחים. קיים הבדל בין אובדן רווחים לאובדן הכנסות. הנתבעת טוענת, כי מקרה הביטוח הוא "הפסד הכנסה או סכום ההוצאות המוגדלות", כלומר, ישנן שתי חלופות למקרה הביטוח - "הפסד הכנסה" או סכום "ההוצאות המוגדלות", באם היו, כאשר שתי החלופות מוגדרות בפוליסה במפורט. אין סתירה בין שתי החלופות, והן אף משלימות זו את זו. אפילו אין "הפסד הכנסה" עדיין יתכן ויהיה שיפוי בגין "הוצאות מוגדלות" כהגדרתן בפוליסה. באשר לשאלת התובעת בדבר הפחתת ההוצאות הנחסכות, הגם שההוצאות אינן מהוות מרכיב בהגדרה של קניות חומרי גלם בלבד, משיבה הנתבעת, כי "עלות הקניות" היא חלק מההוצאות המשתנות, וכך יתכן שבאותן הוצאות שאינן בגדר עלות הקניות, יווצר חסכון כתוצאה מהאירוע המבוטח (חסכון כזה יכול להיות למשל בהוצאות הקבועות). על פי הפוליסה יש לנכות חסכון זה (ההדגשה במקור). לעניין הטענה "מדוע בהצעת הביטוח ת/1 מופיע הביטוי הוצאות קבועות" עונה הנתבעת, כי נתון זה מאפשר, למשל, לדעת האם אכן כתוצאה ממקרה הביטוח נחסכו הוצאות קבועות או שההוצאות הקבועות שהוצהרו נשארו בעינן. אם נחסכו הוצאות קבועות עקב מקרה הנזק, הרי שיש לנכותן מסכום השיפוי - כנדרש בפוליסה. 4.4.3 מבין הגישות הפרשניות של הצדדים יש להעדיף את זו המוצעת ע"י הנתבעת. פוליסת הביטוח היא חוזה בין המבטח לבין המבוטח, ובפרשנותה יש להפעיל את הכללים הרגילים החלים בפרשנות חוזים, שעיקרם בהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, כאמור בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. יש לפרש את הפוליסה על פי המשמעות המילולית, הפשוטה והסבירה של מילותיה, תוך עמידה על כלל תניותיה כשלמות אחת. במקרה של ספק יש לפרשה כנגד הנסח, שהינו בדרך כלל המבטח, ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח נגד סולל בונה, פ"ד מז(1)311,326ו. במחלוקת שלפניי אין המדובר בתניית פטור, אלא בפרשנות הגדרותיה של הפוליסה. בע"א 631/83 הנ"ל אותו מצטטת התובעת קבע השופט ד. לוין כי: "קביעת הנזק שאירע בפועל יש שהיא תיעשה על פי כללים והנחיות שבגוף פוליסת הביטוח. אולם באין כללים שכאלה, מקובל להוכיח נזק זה, למשל, ע"י השוואה בין נתונים הקשורים בעסק המבוטח עובר לאירוע לבין נתוניו של העסק בעקבות האירוע הנדון. למשל - נהוג להשוות רווחים שהפיק העסק המבוטח בעבר, עם רווחים שהפיק העסק לאחר התרחשות האירוע". העולה מכך כי יש לבחון בראש וראשונה את הוראות הפוליסה. הפרשנות אשר מציעה התובעת, היא פרשנות מרחיקת לכת ואינה עולה בקנה אחד עם הגדרות הפוליסה הנ"ל. התובעת מסתמכת (סעיפים 128-117 לסיכומיה) על פסיקה וספרות משפטית זרה (Mac-Gillivray, On Insurance Law,p 856-863) תוך ציטוט מונחים מפוליסה מסוימת שאליה מתייחס המלומד הנ"ל, היא הפוליסה התקנית באנגליה (Standard form policy) בה מובאות הגדרות המופיעות בפוליסה התקנית, כך למשל מוגדר המונח "רווח גולמי" ו"שיעור הרווח הגולמי" (שם, at p 857-858). אכן בפוליסה המוזכרת שם מונח המפתח הוא הרווח הגולמי. בפוליסה נשוא הדיון כאן אין זכר למונח "רווח גולמי" או "שיעור הרווח הגולמי". המונח "עלות הקניות" שמופיע בהגדרת הכנסה הוא מונח חשבונאי. הפירוש היחיד שמונח זה סובל הוא פירוש חשבונאי, ועדותו של רו"ח צרפתי מטעם הנתבעת לגבי המשמעות החשבונאית של המונח מקובלת עליי (עמ' 34 לפרוטוקול שו' 22). התשובה לשאלת התובעת מדוע ניתן שיפוי על ההוצאות המוגדלות, ומדוע יש צורך בהפחתת ההוצאות הנחסכות, טמונה בהגדרות הפוליסה. בהגדרת "מקרה הביטוח" קיימות שתי חלופות לשיפוי "הפסד ההכנסה או סכום ההוצאות המוגדלות...". הפוליסה באה, איפא, לשפות על הפסד ההכנסה, אם נגרם כזה, בהתאם לחישוב על פי הגדרת הפסד הכנסה - או על הוצאות מוגדלות שהוצאו למטרת הקטנת או מניעת ההפסד בהכנסה ובלבד שמדובר בהוצאות סבירות, אשר אינן עולות על הפסד ההכנסה שנמנע אילו לא היו מוצאות הוצאות אלה. את הגדרת מקרה הביטוח יש לפרש כך, שכל אימת שיש הפסד הכנסה או כל אימת שהוצאו הוצאות מוגדלות, הרי שיש לפצות את המבוטח על כך. אין סתירה, או חוסר הגיון בין שתי החלופות, ואין בכך כדי להצביע כי המדובר בשיפוי בגין אובדן רווחים. הנתבעת אינה אומרת כי ההוצאות אינן מהוות מרכיב בהגדרת עלות הקניות. עלות הקניות עצמה היא מרכיב אחד של ההוצאות המשתנות. כך יתכן ובאותן הוצאות שאינן בגדר עלות הקניות, יווצר חיסכון כתוצאה מהאירוע המבוטח. על פי הפוליסה יש לנכות חיסכון זה. הפוליסה מתווה דרך ברורה לחישוב הפסד ההכנסה, הכל בהתאם להגדרות המופיעות לעיל. ההגדרות והמונחים הם חשבונאיים מקצועיים מקובלים וידועים. אין מקום לפרשנות אותה מציעה התובעת לפיה יש לתת למונח "עלות הקניות" משמעות של "עלות העבודות". הפרשנות הנכונה שיש לתת למונח "עלות הקניות" היא כפי שמציעה הנתבעת, על פי עדותו של רו"ח צרפתי כאמור לעיל, קרי: עלות קניות חומרי הגלם בלבד. 4.4.4 בכתב בתביעה המקורי תבעה התובעת בראש נזק זה סך של 111,104 ₪ על פי חישוב שעשה איזנברג בחוברת אשר הוגשה לבית המשפט. ביום 20.2.97 תוקן כתב התביעה (המרצה 3846/97), בין היתר, הוגדל סכום התביעה בראש נזק זה והועמד על סך 259,936 ₪. החישוב נעשה פעם נוספת על ידי איזנברג כמפורט בחוות דעתו. התובעת תולה את הסיבה לשינוי האומדן בכך שהחישוב הראשון לא נעשה בהתאם לדו"חות הכספיים, שכן אלה לא היו קיימים עת נעשה החישוב הראשון, ואילו בשלב מאוחר יותר ניתן לעשות אומדן מדויק יותר בהתאם לדו"חות הכספיים (סעיף 5.8, 5.9 לחוות דעתו ותצהירו של איזנברג, וגם סעיף 137 לסיכומי התובעת). חוות דעתו של איזנברג, שהוגשה מטעם התובעת, אינה יכולה להתקבל, יש בה ליקויים לא מעטים. דוגמאות: נקודת המוצא של איזנברג הייתה כי "עלות הקניות" משמעותו "עלות העבודות". וכבר הובהר לעיל, כי יש הבדל בין המונחים. התקבלה פרשנות הנתבעת לעניין זה. די בכך כדי לפסול את הערכתו וחוות דעתו של איזנברג בראש נזק זה. אין זה הליקוי היחיד. חישוביו של איזנברג נעשו במאוחד ביחס לשתי חברות, לחברה המבוטחת, היא התובעת, ולחברה "י.ס. תעשיות עץ ואלומיניום בע"מ". לכך היו שני טעמים, האחד הוא שהמבוטחת החלה את עסקיה ביום 1.10.92, קרי כחמישה חודשים לפני המקרה, דבר המקשה על חישוב הפסד הכנסה כהגדרת הפוליסה, שכן, "הכנסה רגילה" מוגדרת כ"הכנסת בית העסק במשך 12 החודשים אשר קדמו לנזק...". השני הוא שבוקובזא הסכים עם איזנברג שיש להתייחס לשתי החברות הנ"ל כאל ישות כלכלית אחת לצורך חישוב הפסד הכנסה (סעיף 5.2 לחוות דעת איזנברג). בוקובזא הכחיש בתוקף את ההסכמה לה טוען איזנברג (סעיף 3, עמ' 14 לתצהיר וחוות דעת בוקובזא), הוא גם לא הוסמך לכך ע"י הנתבעת (סעיף 23(ח), עמ' 5 לתצהיר שטרן). גם בעניין זה אני מעדיף את גרסת הנתבעת על זו של התובעת. בהיעדר הסכמתה של הנתבעת לחישוב מסוג זה אין מקום לקבלו. התובעת התייחסה בסיכומיה לאפשרות שאיחוד שתי החברות לא יתקבל ולכן ערכה חישוב נפרד לתובעת בלבד (ראו סעיף 135 לסיכומי התובעת). ליקוי נוסף הוא בכך שאיזנברג התעלם מהגדרת "תקופת השיפוי" בפוליסה שהיא "תקופה בה מושפעות הוצאות בית העסק עקב הנזק המתחילה ביום האירוע והמסתיימת לא יאוחר מ-12 חודשים לאחריו". למעשה עושה חישוב של הפסד הכנסה עבור שנת 92 כולה, ללא הבאת נתונים כלשהם להשפעת המקרה על הוצאות בית העסק, כמתחייב מהגדרת תקופת השיפוי. אינני רואה גם מקום לקבל את חוות דעתו של רו"ח צרפתי אשר הוגשה מטעם הנתבעת. גם היא אינה נקייה מאי-דיוקים. חרף העובדה שערך את החישוב של הפסד הכנסה בהתאם להגדרתו הנכונה, ובהתאם לפרשנות הנתבעת שנתקבלה על-ידי לעיל. עיון בטבלאות החישוב שעשה (עמ' 4 לחוות דעתו ותצהירו) מעלה שהוא הגיע למסקנה ששיעור ההכנסה (כהגדרתה בפוליסה) מכלל המחזור היה 58% בשנת 91', ואילו בשנת 92' עלה שיעור זה ל- 60% וכך לדעתו לא נגרם הפסד הכנסה. התעלם מהעובדה ששיעור ההכנסה ב- 91' מתייחס רק לחמישה חודשי עבודה (בגלל העובדה שהתובעת לא הייתה קימת לפני 10/91) ואילו ב- 92' שיעור זה נקבע לפי 12 חודשי פעילות. צרפתי ערך חישוב נוסף במאוחד לשתי החברות, וגם בחישוב זה הגיע לאותה מסקנה דהיינו ששיעור ההכנסה מכלל המחזור של שתי החברות עלה ב- 92 לעומת שנת 91. בחישוב זה הייתה התעלמות מתקופת השיפוי. הוא ערך אמנם חישובים נוספים על מנת לבדוק תקופות מקבילות לאחר האירוע ולפני האירוע, אך טעה בכך שבדק את ההכנסה החודשית הממוצעת (המחזור) ולא את ההכנסה כהגדרתה בפוליסה, קרי בניכוי עלות הקניות. ליקוי נוסף שנמצא בחוות דעתו הוא ההתעלמות מההוצאות המוגדלות, שאולי נגרמו לתובעת עקב האירוע. העובדה שמפעל התובעת עבר למגדל העמק באוגוסט 92' יתכן ויש בה כדי להצביע על העלייה במחזור בשנת 92', אך אין בכך כדי לקבוע כי בתקופת השיפוי לא היו הפסדי הכנסה כהגדרתם בפוליסה. שני הצדדים שגו בחישובים בראש נזק זה כמוסבר. בהיעדר ראיות על קיומו ועל שיעורו של נזק שנגרם כתוצאה מאובדן הכנסות (כהגדרתו בפוליסה), אני דוחה את תביעת התובעת בראש נזק זה. 4.5 נזק לציוד משרדי מוסכם בין הצדדים על פיצוי בסך 3,500 ₪ (סעיף 140 לסיכומי התובעת). 4.6 נזק למבנה התובעת טוענת לנזקים שנגרמו למבנה בית העסק כתוצאה מהשיטפון (סעיף 141 לסיכומי התובעת). הנזק נאמד לראשונה ע"י סיסו בסכום של 9214 ₪. מאוחר יותר העריך איזנברג את הנזקים למבנה בסכום של 28800 ₪ (סעיף 9 לחוות דעתו ותצהירו). יודגש כי זהו אומדן בלבד ואיזנברג מדגיש בחוות דעתו כי אומדן זה היה מקובל על בוקובזא (סעיף 9.3.לחוות דעתו ותצהירו). הנתבעת טוענת ששתי הדרישות הן מופרכות, מוגזמות, ואינן מבוססות, ולא לוו בכל אסמכתא (ראה חוו"ד בוקובזא, סעיף 9). אומדנו של איזנברג הוא סתמי וחסר כל בסיס. בוקובזא מכחיש שהייתה הסכמה בעניין זה עם איזנברג ועדותו אמינה עליי. אינני מקבל, גם בהקשר זה את חוות דעתו של איזנברג. גם דרישתו הראשונה של סיסו לא גובתה במסמכים כלשהם. אני מקבל את הערכת בוקובזא כמות שהיא בפריט זה, אלא שאינני מקבל את הסברו בשני פריטים (סעיפים 9(א)5 ,9(א)11 לתצהירו וחוות דעתו). אומר בוקובזא: "לא הכרתי בדרישת המבוטח בסעיף 5 לעיל, היות והקירות במפעל היו מלוכלכים ומוכתמים עוד בטרם המקרה והמים לא גרמו להרעה במצבם". לא די בכך שהקירות היו מלוכלכים טרם המקרה כדי לדחות את תביעת המבוטח. די בכך שהמים גרמו נזק נוסף על הנזק הקיים כדי לחייב בפיצוי. יש להכיר ולפצות בגין פריט זה. הגיון דומה עומד מאחורי הפריט בסעיף 9(א)11, מזגן שהיה מונח על הרצפה והוצף. בוקובזא טען שהיה מקולקל לפני המקרה. גם במקרה זה די שנגרם נזק נוסף כדי שתקום זכות פיצוי. אין לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה שהמזגן היה מונח על הרצפה בניגוד להוראות הפוליסה, אפילו היו מניחים אותו 15 ס"מ (כדרישת הפוליסה) מעל לרצפה הוא היה מוצף. אני קובע אם כן, כי בפריט נזק זה, על הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 5960 ₪ נכון ליום המקרה. 4.7 הוצאות ניקוי ושאיבה התובעת תבעה בפריט זה סכום של 30,000 ₪ בהתאם לחוות דעתו של איזנברג (סעיף 8 לחוות דעתו ותצהירו). איזנברג מבסס את אומדנו על מידע שמסר לו סיסו (סעיף 8.2, שם), עוד מוסיף איזנברג כי עקרונות האומדן היו מקובלים על בוקובזא (סעיף 8.5, שם). בוקובזא העמיד את הערכתו בפריט זה על 15,000 ₪ (עמ' 4 לחוות דעתו ותצהירו), זאת בהתבסס על רישומים מדויקים של שעות העבודה שהושקעו, וכמות העובדים שנכחו ועבדו במקום מיד לאחר ההצפה. במלאכה זו עזר לו לוסטמן (ראה נספח ג' לתצהיר וחוות דעת בוקובזא). נסיונותיה של התובעת לערער את אמינותו של בוקובזא אין בהם ממש. אני מקבל את הערכתו כמות שהיא. הסכום שיש לפצות את התובעת בגינו בפריט זה הוא 15,000 ₪, ליום המקרה. 4.8 הוצאות שמאות הדרישה בכתב התביעה היא לתשלום 28,600 ₪ בעבור הוצאות מומחה ושמאות. הנתבעת טוענת כי מדובר באיזנברג אשר נתן הצעת מחיר שהציע אותה כחלק ממלאכת תיקון המכונות, ובכל מקרה מדובר בדרישה סתמית שלא לוותה במסמך כלשהו. לא כך הוא, איזנברג בנוסף לתיקון המכונות, פעל מטעם התובעת כשמאי. הוא נפגש עם בוקובזא והיה נציג התובעת. הוא כתב חוות דעת שהתייחסה לכל הפריטים שניזוקו. עם זאת, לא ברור לי מדוע קשה היה להוציא חשבון או חשבונית להוכחת הסכום הנ"ל, שנראה לי מוגזם. נוכח תוצאות הדיון, אני סבור שיש מקום לפסוק השתתפות בשכ"ט המומחה איזנברג בסכום של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ, להיום. 5. סיכום בהתאם לתוצאת הדיון לעיל, הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מאירוע ההצפה הוא כמפורט להלן: הפנייה סכום משוערך שיערוךממדד - עד מדד סכום מקורי פריט נזק (סעיף 4.2.8) 385,450 ₪ 6/92 - 9/00 144,161 ₪ מכונות (סעיף 4.3.4) 157,493 ₪ 1/92 - 9/00 54,721 ₪ מלאי (סעיף 4.5) 10,073 ₪ 1/92 - 9/00 3,500 ₪ ציוד משרדי (סעיף 4.6) 17,153 ₪ 1/92 - 9/00 5,960 ₪ מבנה (סעיף 4.7) 43,172 ₪ 1/92 - 9/00 15,000 ₪ ניקוי ושאיבה (סעיף 4.8) 11,700 ₪ ללא שיערוך 11,700 ₪ שכ"ט שמאי 625,041 ₪ סה"כ נזק המקדמות ששולמו לתובעת, משוערכות להיום: סכום משוערך שיערוךממדד - עד מדד שולם ביום קרן 114,999 ₪ 1/92 - 9/00 2.3.92 40,000 ₪ 83,119 ₪ 3/92 - 9/00 29.4.92 30,000 ₪ 187,202 ₪ 6/92 - 9/00 2.8.92 70,000 ₪ 385,320 ₪ סה"כ סה"כ נזק: 625,041 ₪ בניכוי מקדמות: 385,320 ₪ סה"כ לפיצוי: 239,721 ₪ הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 239,721 ₪, להיום. אני מחייב, בנוסף, את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאות המשפט (אגרות תביעה מחושבות לפי הסכום שנפסק בפועל) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט ועד להחזר המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ (עשרים אלף) + מע"מ, להיום. נזקי מיםביטוח הצפה