העברת מורה לבית ספר אחר בגלל בעיות רפואיות - ועדה רפואית
העברת מורה לבית ספר אחר בגלל בעיות רפואיות - ועדה רפואית, הינו נושא בדיני עבודה אשר נדון בבית הדין לעבודה בחיפה, להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופטת אביטל רימון-קפלן
הקדמה
בפנינו שתי תביעותיה של התובעת כנגד הנתבעת, אשר הדיון בהם אוחד, כדלקמן:
האחת, עניינה בעתירת התובעת לאכוף את הסכם הפשרה מיום 2.1.0.03 אשר קיבל תוקף של פסק דין בתיק סק 28/03 בפני בית דין זה (להלן - פסק הדין), וסעדים נוספים הנילווים לכך (ראה: תיק עב 3879/04).
השניה, עניינה בטענות התובעת כנגד החלטת הועדה הרפואית לעררים הפועלת מכח הוראות התקשי"ר (להלן - הועדה לעררים) מיום 10.10.04 (ראה: תיק עב 1327/05).
לציין, כי הליך זה בתיק עב 1327/05 החל כ"ערעור" על החלטת ועדת העררים, ובהמשך משהובהר כי לא קיים הליך של "ערעור" על החלטת ועדת העררים, תוקן כתב התביעה והוסב לתקיפה מנהלית של החלטת הוועדה
העובדות והשתלשלות העניינים
להלן העובדות שביסוד תביעה זו, והשתלשלות העניינים שהובילה למחלוקת זו שבין הצדדים:התובעת בעלת רישיון הוראה להוראת מקצועות ההיסטוריה בכיתות ז' – יב', הינה עובדת קבועה של הנתבעת, והועסקה בבית הספר חטיבת הביניים בסמ"ת במשך כ-14 שנים.
אין חולק כי על יחסי הצדדים חלות הוראות התקשי"ר, הוראות תקש"יר עובדי הוראה וההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים לעובדי הוראה. לקראת שנת הלימודים התשס"ד החליטה הנתבעת על העברתה של התובעת בהעברה יזומה לבית הספר אורט דפנה בקרית ביאליק. על העברה זו הוגשה לבית הדין ביום 27.8.03 בקשת צד בסכסוך קיבוצי מטעם הסתדרות המורים, אליה צורפה התובעת כצד, בתיק סק 28/03, התוקפת את תקפות החלטת ההעברה בשל פגמים שונים שנפלו בהליך קבלתה
ההליכים
ביום 31.10.04 התקיים דיון בבקשה לסעדים זמניים שהגישה התובעת בבש"א 3418/04 בפני כב' הש' שפיצר, במהלכו הודיעה התובעת כי תמציא תעודות מחלה מתאימות והנתבעת הודיעה כי תפעל בעניינה של התובעת בהתאם לתעודות המחלה שתמציא.
כמו כן הציעה הנתבעת באותו דיון לתובעת להיות משובצת בחטיבת הביניים רודמן בקרית ים, בית ספר שכמעט ואין בו מדרגות.
בהמשך לכך, ובכפוף להצהרתה הנ"ל, הודיעה ב"כ התובעת כי היא מוחקת את הבקשה לסעדים זמניים וזו נמחקה לבקשתה ללא צו להוצאות
בהחלטת בית הדין מאותו יום צוין בין היתר כי במהלך הדיון הלא פורמלי שקויים, התברר כי עלו הצעות שיבוץ שונות, אך הצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה ביניהם, ויש לברר את זכויותיה הכספיות של התובעת.
משכך ניתנה החלטה על הגשת כתב הגנה ונקבע כי בסמוך לאחר הגשתו יקבע דיון מוקדם ויעשה מאמץ להשלים שמיעת התיק בהקדם. להזכיר, כי בד בבד עם תביעה זו היתה עדיין תלויה ועומדת תביעתה של התובעת בתיק עב 351/04. ביום 13.7.04 התקיים דיון מוקדם בתביעה זו בו עתרה התובעת לתיקון כתב התביעה בתיק עב 351/04 הנ"ל, על ידי הוספת סעדים כספיים ובקשתה זו כמו גם בקשתה לאחר מכן להארכת המועד להגשת כתב תביעה מתוקן – נענו
ביום 31.1.05 התקיים דיון בתביעה הנ"ל, במהלכו הודיעה ב"כ התובעת, כי משהוגשה תביעה אחרת (היינו התביעה בתיק עב 3879/04 שבנדון), המהווה למעשה את התביעה המתוקנת לתביעה זו, היא מבקשת למחוק את התביעה ללא צו להוצאות.
בהסכמת הנתבעת, התביעה בתיק עב 351/04 נמחקה ללא צו להוצאות. ביום 4.1.2005 הוגשה בקשה נוספת מטעם התובעת לסעד זמני בתיק זה בעניין אופן רישומה של התובעת ברישומי הנתבעת (בש"א 86/05).
בדיון שהתקיים בבקשה זו ביום 26.1.05 בפני כב' הש' שפיצר, ציינו באי כוח הצדדים, כי ללא קשר לבקשה הזמנית הנ"ל, הם מבקשים לקדם את התיק להוכחות ולתת החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית
בית הדין נעתר למבוקש, קבע מועדים להגשת תצהירים, והתיק נקבע להוכחות ליום 17.3.05 ולסיכומים.
ברם אולם, לנוכח האיחור בהגשת תצהירי התובעת ובהגשת בקשתה לעניין פטור מתשלום אגרת בית משפט, נקבע בהחלטת כב' הש' שפיצר בדיון שהתקיים לאחר מכן ביום 1.3.05, כי בנסיבות אלו, אין מנוס אלא מלדחות את ישיבת ההוכחות שנקבעה בהתאם ליומן בית הדין, תוך ציון, בין היתר, כי: "...דווקא מי שיש לו עניין בהשלמת שמיעת ההליך הוא זה שגורם לעיכובים שבו, הרי שהתיק ייקבע על פי היומן שכן קיום דיון דחוף בתיק זה לאחר שנאלצים אנו לדחותו, יבוא על חשבון צדדים אחרים בהליכים אחרים ובנסיבות שנקבעו אין מקום לעשות כן".
כמו כן בהחלטה הנ"ל נקבע מועד לדיון בבקשה לסעדים זמניים בבש"א 86/05, דיון שהתיתר בסופו של יום, משהגיעו הצדדים להסכמה על אופן רישומה של התובעת ברישומי הנתבעת, כך שתירשם תחת קוד 69 - היעדרות לא מוצדקת, ולא תחת קוד 89- הפסקת עבודה
לציין, כי בינתיים, ביום 5.4.05, פנתה התובעת לבית הדין ב"ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים", נשוא תיק עב 1327/05 שבנדון.
ביום 7.9.05 הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה בתיק עב 1327/05 על הסף, ובתגובה לכך ביקשה התובעת לאחד את הדיון בתיק עב 3879/04 שבנדון עם הדיון בתיק עב 3879/04.
הנתבעת כאמור התנגדה לבקשה לאיחוד הדיון ואף עתרה כאמור לדחית התביעה בתיק עב 1327/05 הנ"ל על הסף, מן הטעם שעל פי פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 30.8.05 אין הליך של ערעור על החלטת הועדה הרפואית לערעורים
ודוק, עוד עובר לכך, עקב סיום כהונתו של כב' הש' שפיצר בבית דין זה, הועבר תיק עב 3879/04 לאחר השלמת הגשת תצהירי הצדדים, לדיון בפני מותב זה.
ביום 28.6.2005 התקיים דיון הוכחות ראשון בתיק עב 3879/04 במהלכו נחקרו ד"ר שלוסברג המצהיר מטעם התובעת והתובעת על תצהיריהם, ודוק לנוכח טענות התובעת במסגרת תיק עב 3879/04 לגבי פגמים בהליך ההעברה היזומה נשוא הסכם הפשרה בתיק ס"ק 28/03, והפער בין טענות אלה שעניינן בתקיפת הסכם הפשרה, לבין הסעדים שהתבקשו בתיק זה שעניינם באכיפת אותו הסכם, נדרשה התובעת להודיע את עמדתה בעניין עתירתה לאכיפת פסק הדין נשוא התביעה, באופן שניתן יהיה להמשיך בבירור התביעה שבנדון
לבקשת התובעת, המועד להגשת התגובה הוארך מספר פעמים, ובינתיים, בהחלטת כב' סגנית הש' הראשי קציר מיום 20.10.05 הוחלט לאחד את הדיון בתיק עב 1327/05 עם הדיון בתיק עב 3879/04 שבנדון, ונקבע כי שתי התובענות תשמענה בפני מותב זה.
על החלטה זו הגישה הנתבעת בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי, בקשה שנדחתה על ידי כב' נשיא בית הדין הארצי.
משכך, ביום 4.1.06 התקיים דיון בתיק עב 1327/01 בפני אב"ד מותב זה במסגרתו המליץ בית הדין לצדדים להגיע להסכמה על מיצוי המחלוקת בשני התיקים שבנדון, לנוכח חלוף העיתיים והשינויים האפשריים בנסיבות.
הצדדים ביקשו אורכה לשקול ההצעה ולשם כך נקבע דיון נוסף ליום 26.1.06. עוד נקבע שככל שלא תושג הסכמה בין הצדדים, תשמע במהלך דיון זה עתירת הנתבעת לסילוק התביעה בתיק עב 1327/01 על הסף
בדיון מיום 26.1.06 התברר כי אין הסכמה בין הצדדים להצעת בית הדין. כמו כן נסיונות במהלך הדיון הנ"ל לגשר על הפערים בין הצדדים לא נשאו פרי.
משכך, נשמעו סיכומי הצדדים לעניין הבקשה לסילוק התביעה בתיק עב 1327/05 על הסף, במסגרתם ביקשה ב"כ התובעת לתקן את כתב התביעה על דרך של הפיכתו לתקיפה מנהלית של החלטת הועדה הרפואית לעררים, ואף הבהירה כי עניינה של התביעה בתיק עב 3879/04 הינה באכיפת פסק הדין לפשרה ולא בביטולו.
בסוף הדיון ניתנה החלטת אב"ד המותב, לפיה נקבע, כי בנסיבות שבנדון ועל מנת למצות את המחלוקות במלואן, יותר לתובעת לתקן את כתב התביעה בתיק עב 1327/05 על דרך של הסבתו לתקיפה מנהלית של החלטת הוועדה לעררים
אי לכך, נדחתה הבקשה לסילוק על הסף ונקבע כי הדיון בשתי התובענות יישמע בפנינו, וניתנה החלטה על הגשת מסמכים נוספים ותצהיר נוסף לעניין שתי התובענות.
כמו כן נקבעו מועדים להוכחות ולסיום בשני התיקים שבנדון.
בסופו של יום, ובשים לב להחלטת בית הדין, הרי שמטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של התובעת, של ד"ר שלוסברג ושל מר רפי הררי נציג הסתדרות המורים.
מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של מר חיים שניר- מפקח בתי הספר העל יסודיים ומרכז פיקוח במחוז חיפה, ושל הגב' חנה עשור - מנהלת גף כח אדם בהוראה.
התובעת והמצהירים נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם בפנינו.
זאת ועוד, בהמשך להודעת הצדדים כי יזמינו לעדות את פרופ' מילר הנוירולוג שטיפל בתובעת, לעדות, וחזרתם מהודעה זו, החליט בית הדין מיוזמתו על זימונו של פרופ' מילר להעיד בפני בית הדין באשר למצבה הבריאותי של התובעת. עדות שבדיעבד תרמה רבות להעמדת הדברים על דיוקם, כפי שיבואר להלן בהמשך
המחלוקת
בסופו של יום וחרף ריבוי ההליכים בעניינה של התובעת, המחלוקת שבין הצדדים מתמצית בשאלה אחת והיא מעמדה של התובעת בעקבות השתלשלות העניינים שלאחר פסק הדין לפשרה בתיק ס"ק 28/03.
כך, לטענת התובעת, בקליפת אגוז, יש להורות על ביטול החלטת הוועדה הרפואית לעררים בשל הפגמים שנפלו בה לטענתה, ובהינתן כי אינה תואמת את מצבה הרפואי של התובעת לאשורו
לא זו אף זו. לשיטת התובעת, הנתבעת התנכלה לה לאורך כל הדרך, עת נמנעה מלשבצה לעבודה המתאימה למצב בריאותה, ותוך התעלמות ממצבה הבריאותי לאשורו וכושרה לעבודה כעולה מן התעודות הרפואיות של רופא התעסוקה.
מנגד, לטענת הנתבעת, הגורם היחיד המוסמך לקבוע את כשירותו של עובד ההוראה לעסוק בהוראה, הוא הוועדות הרפואיות הפועלות מכח התקש"יר
בהתעלמה מהחלטות הוועדות הרפואיות בעניינה, עשתה התובעת, לשיטת הנתבעת, דין לעצמה, וסירבה להתייצב לעבודה המתאימה למצבה הבריאותי כפי שנקבע בהחלטות הוועדות הרפואיות המוסמכות, דחתה כל ניסיון למצוא לה עבודה מתאימה אף לשיטתה, ועשתה כל שביכולתה על מנת להמשיך ולקבל כספים מאת הנתבעת ללא עבודה, לרבות בדרך של סרבול ההליכים המשפטיים בפני בית הדין.
לפיכך, לטענת הנתבעת, יש לראות את התובעת כמי שהתפטרה מעבודתה בנתבעת, על כל הנובע מכך
דיון והכרעה
בפתח הדברים ועל מנת להעמיד דברים על דיוקם, מן הראוי לפנות למקור הנורמטיבי הרלוונטי, החל בסוגיה זו על יחסי הצדדים.
וכך לעניין זה נפסק זה מכבר, שככלל בכל הנוגע לעובדי המדינה דוגמת התובעת, חוק דמי מחלה אינו חל על המדינה כמעבידה, אלא שבעניין מחלה חלות הוראות התקשי"ר.
[ראה לעניין זה: דב"ע מד/4-1 אברהם רוזנטל - מדינת ישראל, פד"ע טו, 355; דב"ע מד/4-1 אברהם רוזנטל - מדינת ישראל, פד"ע יח', 393]. הנה כי כן, הוראות חוק דמי מחלה והתקנות מכוחו, לרבות לעניין תוקפם של אישורים רפואיים של רופאי קופת חולים והסמכות לקבוע את כושרו של העובד לעבודה, אינן ישימות לענייננו
מנגד, ובכל הנוגע להיעדרות עקב מחלה, קובע סעיף 33.2.04 לתקשיר:
"מחלה", המזכה עובד בחופשת מחלה לפי פרק משנה זה, מוגדרת כ"מצב בריאות לקוי הנוטל את כושר העבודה"; עובד זכאי, איפוא, לחופשת מחלה, בכפיפות להוראות פרק משנה זה, כאשר הוא סובל ממחלה כפי שהיא מוגדרת לעיל".
סעיף 33.211 לתקשי"ר קובע:
"זכותו של עובד לקבלת חופשת מחלה לפי פרק משנת זה מותנית במילוי ההוראות דלהלן בעניין תעודות רפואיות, אישורן, הודעות אישיות על מחלה וכן יתרההוראות שבפרק משנה זה
ובהמשך פרק משנה זה, קובע סעיף 33.225 לתקשי"ר:
"עובד הנעדר מעבודתו לרגל מחלה תקופה ארוכה משני ימים רצופים, ואף ימי מנוחה שבועיים וימי פגרה בכלל, חייב להמציא לממונה, לא מאוחר מהיום השלישי להיעדרו, תעודת מחלה מאת רופא שתכיל את הפרטים הבאים:
(א) שם החולה;
(ב) אבחנת המחלה;
(ג) התקופה, שבה לא היה העובד מסוגל לעבודה לרגל מחלה, ואם עדיין אינו מסוגל לחזור לעבודתו, התקופה המשוערת שבה לא יהיה מסוגל לעבודה;
(ד) שם הרופא, חתימתו וכתובתו;
(ה) תאריך הוצאת התעודה".
סעיף 33.229 לתקשי"ר קובע:
"קיבל הממונה מהעובד הודעה אישית או תעודת מחלה, יעבירן למנהל היחידה, ומסמכים אלה ישמשו אסמכתא להכרת ההיעדר כהיעדר לרגל מחלה בכפיפות לאמור בפסקאות 33.237-33.239. ימי ההיעדר לרגל מחלה יובאו לידיעת האחראי לרישום (ראה פסקה 91.132) ויירשמו בכרטיסו האישי של העובד, ההודעות האישיות, תעודות המחלה וכן שאר המסמכים הקושרים בה או בבדיקות רפואיות יישמרו בתיקו האישי ביחידה שאליה הוא משתייך
סעיף 33.237 הנזכר לעיל קובע:
"לשכת הבריאות המחוזית רשאית לאשר או לא לאשר היעדר מן העבודה על-פי תעודות מחלה המועברות אליה בהתאם לפסקה 33.231 או לפסקה 33.232, או לקצרתקופות היעדר שצוינו בתעודות המחלה.."
סעיף 33.239 הנזכר לעיל קובע:
"עובד, החייב להמציא הודעה אישית או תעודת מחלה בהתאם להוראות פסקאות 3.225 או 33.227 בעד תקופת היעדר, ולא המציאה, אינו זכאי למשכורת בעד תקופת ההיעדר אלא אם אישרה זאת נציבות שירות המדינה לאור נסיבות המקרה, האחראי ישקול בכל מקרה אם יש לנקוט נגד העובד בצעדים משמעתיים". הנה כי כן, ובכל הנוגע לעובדי המדינה, תוקפן של תעודות המחלה בכל הנוגע להיעדרות עקב מחלה, כהגדרתה הרחבה לעיל, כפופה לאישור לשכת הבריאות המחוזית
גם לגבי כושר עבודה חלקי, כפופים האישורים הרפואיים, ללשכת הבריאות המחוזית, וכך, בין היתר קובע סעיף 33.206 לתקשי"ר:
"קבע רופא שעל עובד לעבוד במשך חלק מיום העבודה בלבד, ואשרה לשכת הבריאות המחוזית את קביעת הרופא כאמור בפסקה 33.232, יחושב מספר ימי חופשת המחלה, שיש לזקוף על חשבון חופשת המחלה של העובד, לפי הנוסחות הבאות..." עד כאן, באשר לעצם ההיעדרות, מלאה או חלקית מן העבודה, מפאת מחלה.
בהמשך לכך, כולל התקשי"ר בין היתר את פרק 33.23 שכותרתו "ביקורת על היעדר מפני מחלה".
בין שאר המצבים בהם דן פרק זה, קובע סעיף 33.232:
"מנהל היחידה חייב לפנות מיד אל לשכת הבריאות המחוזית במקרים המפורטים להלן:
(א) נעדר העובד מן העבודה לרגל מחלה לעתים קרובות;
(ב) אם נעדר העובד מן העבודה לרגל מחלה תקופה ארוכה משני חודשים ללא הפסק או אם הגיש עובד תעודת מחלה המחייבת את היעדרו לתקופה ארוכה כזאת;
(ג) אם נצטווה העובד על-ידי רופא לעבוד במשך חלק מיום העבודה בלבד;
(ד) אם נצטווה העובד על-ידי רופא לעבוד לרגל מחלתו במשך תקופה מסוימת עבודה קלה בלבד.
בהמשך לכך, נקבעה הפרוצדורה לטיפולה של לשכת הבריאות המחוזית בעובד כאמור, ובין היתר נקבע בסעיף 33.242 כי:
"לשכת הבריאות המחוזית רשאית לדרוש שעובד יתייצב לבדיקה בפני ועדה רפואית מחוזית לשם קביעת כושרו הבריאותי להמשיך בעבודתו או בשירות או לשם כל בדיקה של מצבו הבריאותי או כושרו הגופני
הנה כי כן ובכל הנוגע לסברתו של העד ד"ר שלוסברג מטעם התובעת כי "וועדה רפואית קובעת נכות בלבד ורופא תעסוקתי קובע כושר לעבודה" של עובד המדינה (ראה: מזכרו מיום 12.9.04 - מוצג נ/1 ועדותו בפנינו בעמ' 3 לפרוטוקול ש': 3-1) ברי כי סברה זו בטעות יסודה, שכן כמבואר לעיל הגורם המוסמך לקבוע את כושרו של עובד המדינה לעבודה היא הוועדה הרפואית באישור לשכת הבריאות המחוזית. ודוק, לעניין זה, יש להבחין פעולתן של הוועדות הרפואיות לעניין כושרו הבריאותי של עובד להמשיך בעבודה, לבין קביעותיהן בעניין דרגת נכותו של עובד שהוחלט להפסיק את עבודתו עקב נכות, עת פועלות הן מכוח חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 - להלן - חוק הגימלאות
ואמנם, אך לאחרונה דן בית הדין הארצי לעבודה באבחנה זו במסגרת ערעורו של עובד הוראה על עצם ההחלטה להפסיק את עבודתו מטעמים בריאותיים, וקבע:
"יש לאבחן בין קביעת הועדה הרפואית לעניין הכושר הבריאותי של עובד להמשיך בעבודה לבין קביעת הוועדה הרפואית לעניין דרגת הנכות. כאשר הועדה הרפואית דנה בדרגת נכותו של עובד היא פועלת מכוח חוק שירות המדינה (גמלאות) ועל החלטתה ניתן לערער בפני הועדה הרפואית לעררים. תקנות שירות המדינה (גימלאות) (ערר על החלטת ועדה רפואית) ה'תשכ"ט – 1968 קובעות כי יש להגיש את הערר תוך 60 יום מיום שליחת החלטת הועדה הרפואית. החלטת הועדה הרפואית הופכת לסופית אם לא מוגש עליה ערעור במועד (עע 300306/98 אהרון מילשטיין - מדינת ישראל (לא פורסם)). אולם לא זה המקרה שבפנינו. הועדות הרפואיות דנו בכושרו הבריאותי של מר שלמה ברזילי להמשיך בעבודתו. לעניין קביעת הכושר לעבוד פועלת הועדה הרפואית מכוח התקשי"ר ואין על החלטתה ערעור אלא מסקנותיה טעונות אישור הועדה הרפואית המרכזית שהחלטתה סופית"
[ראה: ע"ע 300171/98 שלמה ברזילי - מדינת ישראל, (פסה"ד מיום 30.8.05) - פורסם באתר הרשות השופטת]. בענייננו לא דקו הצדדים פורתא בשאלת ההליכים שקדמו להפניית התובעת מלכתחילה לוועדה הרפואית הראשונה מיום 21.11.02 ואף מיום 17.8.03, ברם אין לנו צורך להדרש לכך, שכן כאמור ולאור הבהרות ב"כ התובעת, עניינה של תביעה זו באכיפת הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בתיק ס"ק 28/03.
וכך, בענייננו, הפניה לוועדה הרפואית שהתקיימה ביום 15.2.04 וביום 16.2.04 לקבלת הבהרותיה, מקורה בהוראות פסק הדין לפשרה בתיק ס"ק 28/03 הנ"ל
כאמור, בסעיף 2(ב) להסכם הפשרה ופסק הדין שאישרו, נקבע:
"2. הנתבעת (המשיבה – מדינת ישראל משרד החינוך) תקבל מהוועדה הרפואית המחוזית הבהרות לגבי ההגבלות בהליכה הממושכת ועליה וירידה במדרגות אשר הוועדה קבעה, בהחלטתה מיום 17.8.03, בהתאם לכך נקבע שמוטלות הן על הגב' חנין".
בסעיף 3 להסכם הפשרה ופסק הדין שאישרו, נקבע:
"3. בכל מקרה מתחייבת הנתבעת – לאחר שתקבל את ההבהרות כאמור – להעסיק את הגב' חנין בעבודתה התקנית אך ורק בהתאם למגבלות שנקבעו על ידי הוועדה". בהחלטותיה מיום 15.2.04 ו-16.2.04 קבעה הוועדה הרפואית דברים מפורשים, באשר להבהרות שנדרשה למסור כדלקמן:
"כשירה להמשיך לעבוד כמורה עם הגבלה בהליכה ממושכת מעל 30 דקות ועליה וירידה מעל 50 מדרגות".
בשלב זה, מכח פסק הדין ולאור הוראות סעיף 3 להסכם הפשרה, קמה החובה על הנתבעת להעסיק את התובעת אך ורק בהתאם למגבלות שנקבעו על ידי הוועדה
ודוק, יש לזכור, כי על פי סעיף ב(1) להסכם הפשרה ופסק הדין שאישרו, נקבע כי התובעת משובצת לעבודה כמורה להיסטוריה בבית הספר "אורט דפנה".
הנה כי כן, בשלב זה, לאור פסק הדין החלוט בעניינה של התובעת, ולאור הבהרותיה של הוועדה הרפואית, קמו שתי חלופות:
האחת - כי תנאי העבודה בבית הספר אורט דפנה, אכן הולמים את המגבלות הרפואיות שנקבעו לתובעת כפי שהובהרו בהחלטות הוועדה הרפואית מיום 15.2.04 ומיום 16.2.04, ומכאן חובתה של התובעת לעבוד בבית הספר אורט דפנה, עליו הוסכם כאמור בסעיף ב(1) להסכם הפשרה
החלופה השניה - כי תנאי העבודה בבית הספר אורט דפנה, אינם הולמים את המגבלות הרפואיות שנקבעו לתובעת כפי שהובהרו בהחלטות הוועדה הרפואית הנ"ל.
במצב זה, היינו לפי החלופה השניה, ולאור האמור בסעיפים 4-5 להסכם הפשרה, היה על הנתבעת להעסיק את התובעת בהיקף משרה של 24 שעות שבועיות, בין בבית הספר אורט דפנה ובין במוסד חינוכי אחר, ודוק ככל שלא ניתן להמשיך ולהעסיק את התובעת בבית הספר אורט דפנה, היה על הנתבעת לפעול על פי ההסכמים, הכללים והנהלים שבינה לבין הסתדרות המורים וליידע את התובעת ואת הסתדרות המורים מבעוד מועד על אפשרות כזאת כך שיתאפשר ניהול משא ומתן יעיל ואפקטיבי למציאת פתרון תעסוקתי נכון והולם לתובעת במקרה שכזה
לאחר קבלת הבהרות הוועדה הרפואית כמתחייב מפסק הדין לפשרה, ולנוכח השגותיה של התובעת על התאמת התנאים שבבית הספר אורט דפנה למגבלות המפורשות כפי שנקבעו על ידי הוועדה, נערכה בדיקה על ידי מר חיים שניר כאמור במכתבו מיום 25.3.04בשאלת התאמת התנאים שבבית הספר אורט דפנה אליו הוצבה התובעת כמסוכם בין הצדדים בהסכם הפשרה ופסק הדין שאישרו, להבהרות שהתקבלו מאת הוועדה
במכתב זה, המופנה אל התובעת מצוין כאמור, כי:
א. מערכת השעות שנקבעה לתובעת מחייבת אותה בניידות בין שני מבנים המרוחקים זה מזה כ- 60 מ' בלבד (המוערך במשך הליכה של 2 דקות). בשני המבנים ממוקדמים חדרי הכיתות של ז' ו- ח' בהן משובצת התובעת בהוראת הסטוריה.
ב. בכל אחד מן המבנים, מלבד קומת הקרקע בגובה מפלס הקרקע יש שתי קומות. בכל מבנה יש 44 מדרגות בסה"כ, הנחלקות לדבוקות של 11 מדרגות רחבות עם מעקה המאפשר תמיכה בעליה ומקל מאד על מאמץ בעליה.
ג. חדר המורים ומשרדי ההנהלה ממוקמים במבנה שלישי הממוקם באותו קמפוס מרחבי במרחק של 50 מטר משני המבנים, כאמור לעיל.
ד. תחנת האוטובוס לחיפה ומחיפה ממוקמת ברחוב המקביל בקרבת ביה"ס במרחק הליכה של כ- 150 מ' אשר הוערך כמשך הליכה של 4 – 5 דקות בתוואי הליכה מישורי ומרוצף, גם אם ההגעה לבית הספר כרוכה בנסיעה בשני אוטובוסים
לכאורה, נראה כי התנאים הפיסיים של בית הספר, מבנה מערכת השעות, ודרכי הגישה אל בית הספר, תואמים את המגבלה של "הליכה ממושכת עד 30 דקות" ו-"עליה וירידה עד 50 מדרגות".
ל"כאורה" נאמר, שכן למרות שעל פי פסק הדין, החובה להתאים את תנאי ההעסקה של התובעת למגבלות המפורשות שתקבע הוועדה, הוטלה על הנתבעת, אין פירושו של דבר כי התובעת מנועה מלהראות כי הנתונים עליהם התבססה הבדיקה אינם תואמים את המציאות, או לחילופין כי מבנה מערכת השעות מחייב אותה להליכה ממושכת של מעל 30 דקות או לעליה וירידה של יותר מ-50 מדרגות
השאלה המרכזית במחלוקת
ומכאן מגיעים אנו לשאלה שהיא לב ליבה של המחלוקת בתיק זה ושל "מחול ההליכים" שהתרחש בעקבות פסק הדין לפשרה - היינו האם עמדה התובעת בנטל לסתור את אשר נחזה לכאורה מתוך בדיקתה של הנתבעת, וכפעל יוצא מכך, האם כטענת התובעת, המשך שיבוצה של התובעת בבית הספר אורט דפנה לאור הבהרות הוועדה הרפואית המחוזית, מהווה הפרת הסכם הפשרה ופסק הדין שאישרו מצד הנתבעת, באופן המזכה את התובעת בסעד של אכיפת הסכם הפשרה ופסק הדין שאישרו
וכך, בתגובה למכתבו הנ"ל של מר חיים שניר, המציאה כאמור התובעת את מכתבו של ד"ר שלוסברג תחת הכותרת "בדיקת כושר עבודה" מיום 22.4.04 בו נאמר:
"עפ"י המלצת הוע"ר של משרד החינוך הנ"ל מוגבלת בהליכה ממושכת (או עבודה) מעל 30 דקות ועליה להמנע מעליה וירידה מעל 50 מדרגות. עפ"י הנתונים, בי"ס אורט דפנה ביאליק אינו עונה על על קביעת הוועדה מתאריך 3.3.04 . על משרד החינוך חלה החובה למצוא עבור גב' חנין, מקום עבודה המתאים למגבלותיה עד למציאת מקום עבודה, תישאר בחופש מחלה (מדובר במחלה נוירולוגית המושפעת מנתונים קרי אברי מטרה)".
ביום 17.5.04 הגישה התובעת כאמור, מכתב נוסף של ד"ר שלוסברג מיום 17.5.04, תחת הכותרת "בדיקת כושר עבודה", בו נאמר:
"היות ולא נמצא עבורה מקום עבודה חילופי, כפי שהמלצתי, הנ"ל תשאר באי כושר עבודה עד לקבלתה לוועדה הרפואית לערערים של משרד החינוך". מעיון בשני המסמכים הנ"ל, נראה כי חל עירוב עניינים במסמכים, בין שאלת קביעת כושרה של התובעת לעבודה בכלל, לבין נפקותו של פסק הדין החלוט בעניינה של התובעת
נזכיר, כי על פי פסק הדין, היה על הנתבעת לקבל הבהרות מאת הוועדה הרפואית באשר למהות ההגבלות החלות על התובעת, ובהמשך לכך לשבץ את התובעת לעבודה באופן שיהלום את המגבלות המפורשות שתקבע הוועדה.
לעומת זאת במכתבו הנ"ל, מחד מפנה ד"ר שלוסברג להבהרות הוועדה מיום 15.2.04 ומיום 16.2.04 בדבר הגבלה של הליכה ממושכת מעל 30 דקות ומגבלת עליה וירידה מעל 50 מדרגות, ונחזה כי אינו משיג עליהם, אך מנגד מוסיף הוא בסוגרים מגבלה נוספת של "עבודה" מעל 30 דקות, מגבלה שלא נזכרה בהבהרות הוועדה, וגם לא בוועדות קודמות
בנוסף לכך, מציין ד"ר שלוסברג במכתבו הנ"ל כי "עפ"י הנתונים", בי"ס אורט דפנה ביאליק אינו עונה על קביעת הוועדה מתאריך 3.3.04 (הכוונה להבהרות מיום 15.2.04 ומיום 16.2.04 - א.ר.ק.). על מנת להעמיד דברים על דיוקם, מן הראוי לחזור ולהזכיר כי עניינה של תביעה זו הינו כאמור באכיפת פסק הדין לפשרה בתיק ס"ק 28/03 ולא בביטולו, או בתביעה נפרדת מכח עילה חדשה. הנה כי כן, אין ולא היה מקום לקביעת מגבלה נוספת על ידי ד"ר שלוסברג, בדמות מגבלה על "עבודה" מעל 30 דקות שלא נזכרה בוועדות הרפואיות הקודמות ואף לא בהבהרות הוועדה הרפואית
במאמר מוסגר נעיר, כי ממילא מתוך תצהירו של ד"ר שלוסברג ועדותו בפנינו, נראה כי בסופו של יום השגותיו התמצו בנתונים הפיסיים הנוגעים להליכה ממושכת ועליה במדרגות, ולא למגבלת "עבודה" מעל 30 דקות, מגבלה שמעמידה בספק את יכולתה של התובעת לעבוד בהוראה בכלל, לאור משך השיעורים הפרונטאליים בהוראה בפעל. מכל מקום ובאשר למגבלות הנוגעות לדרישות ההליכה הממושכת וירידה/עליה במדרגות, העיד ד"ר שלוסברג בתצהירו כי בית הספר אורט דפנה מוכר לו, כי ביקר בבית הספר וכי הוא מכיר את המבנה היטב, ואף הוסיף כי לאור הסבריה של התובעת לגבי מערכת השעות שלה, הצבתה בבית הספר אורט דפנה היא משימה בלתי אפשרית עבורה לאורך זמן
במסגרת עדותו בפנינו, העיד ד"ר שלוסברג כי הוא מכיר את בית הספר אורט דפנה הואיל ובית הספר ממוקם בסמוך למקום מגוריו (ראה: בעמ' 1 לפרוטוקול ש': 16), ומביקוריו שם במסגרת הצבעות לכנסת וליווי ילדיהם של מכרים לבית הספר (ראה עדותו: בעמ' 2 לפרוטוקול ש': 18-17). עם זאת כאשר נשאל, האם ערך בדיקה משלו בבית הספר על מנת לבחון התאמת הנתונים של בית הספר להבהרות הוועדה הרפואית, אשר על נכונותן נכון לאותה עת לא חלק, השיב לא עשה כל בדיקה נוספת מעבר להיכרות אישית של מבנה בית הספר (ראה עדותו: בעמ' 2 לפרוטוקול ש': 22-19).
יתרה מכך, בעדותו בפנינו אישר ד"ר שלוסברג כי אף לא ראה את מערכת השעות שתוכננה לתובעת (ראה : בעמ' 2 לפרוטוקול ש': 22).
עוד הבהיר ד"ר שלוסברג בעדותו בפנינו, כי במזכרו מיום 22.4.04 התייחס גם למצבה של התובעת נכון לאותה עת וגם לצפי עתידי אפשרי לגבי המשך התפתחות המחלה (ראה : בעמ' 3 לפרוטוקול ש': 9-8).
מנגד, השיב כי בעת עריכת המזכר לא ראה את הפרוטוקולים של הועדות הרפואיות שהתקיימו בעניינה של התובעת (ראה : בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 18-17).
באשר לדרכי הגישה לבית הספר, העיד כי אינו יודע מה המרחק בין ביתה של התובעת לבין בית ספר אורט דפנה, ונמנע להשיב לשאלה עד כמה החלפת שני אוטובוסים רלוונטית לכושרה של התובעת לעבודה (ראה עדותו: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 5-1), אם כי העיד באופן עקרוני כי ככל שבית הספר יהיה יותר קרוב לבית וההגעה אליו תהיה כרוכה בפחות מאמצים, כך יהא עדיף (ראה : בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 10-9). הנה כי כן, על סמך עדותו של ד"ר שלוסברג, אין בידינו לקבוע כי התובעת עמדה בנטל לסתור את העולה לכאורה מתוך המסמך מיום 25.3.04 בדבר התאמת מבנה בית הספר ודרכי הגישה אליו, למגבלות המפורשות שקבעה הועדה
מנגד, וככל שחלק ד"ר שלוסברג מלכתחילה על מסקנותיה הרפואיות של הוועדה הרפואית (מה שכלל לא ברור לאור עדותו בפנינו עמ' 1 לפרוטוקול ש': 20), הרי שהדבר אינו מתיישב עם הפנייתו לקביעותיה והבהרותיה של הוועדה הרפואית ברישא למזכרו מיום 22.4.04, ומכל מקום, אינו רלוונטי לתביעה זו שעניינה באכיפת פסק דין חלוט, ומכאן שעל יסוד קביעותיו של פסק הדין והמוסכם בין הצדדים לא היה מקום להשיג על קביעותיה הרפואיות של הוועדה, אם וככל שהתכוון לכך ד"ר שלוסברג, וכאמור כלל לא ברור שזו היתה כוונתו.
בכל הנוגע לתובעת, הרי שהתובעת עצמה, לא הציגה נתונים כלשהם לסתור את מכתבו של מר שניר מיום 25.3.04, אלא הפנתה אל אישוריו של ד"ר שלוסברג, לפיהם בית הספר אינו הולם את מגבלותיה הרפואיות.
אף עיון בנימוקי הערר שהגישה התובעת ביום 12.5.04 על החלטת הוועדה הרפואית המחוזית, אינו מגלה מדוע הטענות המועלות שם עומדות בסתירה להבהרות הוועדה המחוזית, אשר קבעה כאמור, מגבלת הליכה ממושכת מעל 30 דקות, ועליה וירידה מעל 50 מדרגות
על האמור לעיל נוסיף, כי בכל הנוגע לשאלת דרכי הגישה לבית הספר ונפקות האפשרות כי התובעת תזקק לשני אוטובוסים להגיע לעבודה וממנה, התברר מתוך עדותה של התובעת עצמה כי בתקופה זו היה בבעלותה רכב ששימש אותה לצורך הנסיעה לבית הספר וממנו (ראה עדותה: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 9-5), הגם שלדבריה לעיתים גם הנהיגה עייפה אותה והעדיפה להסתייע בתחבורה ציבורית, אם כי אישרה כי בפעל עבדה באורט דפנה רק 10 ימים בפעל(ראה: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 10).
בנסיבות אלו, אין בידינו די על מנת לקבוע כי לאור דרכי הגישה לבית הספר אורט דפנה, המדובר בבית ספר שאינו עונה על המגבלות המפורשות שקבעה הוועדה. מכל מקום לאור העובדה שהלכה למעשה במספר הימים הבודדים שהגיעה התובעת לבית הספר אורט דפנה, היא הסתייעה ברכבה, אין רלוונטיות לשאלה זו, מה גם שכאמור אשר אף לגביה לא קיבלנו תשובה ברורה
לא למותר לציין, כי בסופו של יום ועל אף ניסיוננו להבין מתוך עדותו של ד"ר שלוסברג ומתוך עדותה של התובעת, מה מתוך נתוני בית הספר או דרכי הגישה אליו או מערכת השיעורים שתוכננה לתובעת אינו עונה על הבהרות הוועדה הרפואית לעניין המגבלות של התובעת - לא הצלחנו להבין, לא כל שכן להשתכנע, מה מתוך תנאי העבודה בבית הספר אורט דפנה אינו מתאים להבהרותיה של הוועדה הרפואית ולמצבה הבריאותי של התובעת.
אף לא הצלחנו להבין או להשתכנע באשר לשאלה, מהם התנאים האובייקטיביים האופטימאליים אשר כן יתאימו למצבה הבריאותי של התובעת, או אף מהן המגבלות, שיש להטיל על תנאי עבודתה של התובעת לשיטתם של התובעת וד"ר שלוסברג בנסוף לאלו שהוטלו על ידי הוועדה המחוזית, ואשר בהתקיימן יהא בכדי להלום את מצבה הבריאותי של התובעת, למעט טענתה החוזרת ונשנית של התובעת, כי התנאים בבית הספר בוסמ"ת כן מתאימים למצבה הבריאותי של התובעת
מעבר לכך, שלא בואר ולא הוכח בפנינו, מהם אותם תנאים בבית הספר בוסמ"ת אשר הולמים את כושרה הבריאותי של התובעת, בשונה מן התנאים בבית הספר אורט דפנה, הרי שטענה זו של התובעת בדבר התאמת התנאים בבית הספר בוסמ"ת למצבה הבריאותי, נשמעת תמוהה משהו כשהיא באה מצד התובעת, בהינתן כי בוועדה הרפואית שהתקיימה בעניינה של התובעת עוד ביום 21.11.02 (בטרם הועברה לבית הספר אורט דפנה) התלוננה התובעת על קושי במעבר בין כיתה לכיתה בבית הספר בוסמ"ת
סיכומם של דברים עד כה, אין בידינו לקבוע כי התובעת עמדה בנטל לסתור את העולה לכאורה מתוך מכתבו של מר שניר בהתייחס להבהרות הוועדה הרפואית מיום 15.2.04 ומיום 16.2.04.
כפועל יוצא מכך, אין בידינו לקבוע כי התובעת עמדה בנטל להראות כי הנתבעת הפרה את פסק הדין לפשרה מיום 2.10.03, על ידי המשך שיבוצה של התובעת בבית הספר אורט דפנה.
למעלה מן הצריך נציין כי לא מצאנו בהסכם הפשרה ביסוס לטענת התובעת כי בכל מקרה על הנתבעת לשבצה רק ב"משרה בתקן", בשונה משעות עבודה פרופסיונאליות
אמת הדבר סעיף ב(3) להסכם הפשרה, נוקט בלשון "בעבודתה התקנית" של התובעת, אך זהו הביטוי בו נקטה הוועדה המחוזית בתארה את עבודתה של התובעת בכלל, עת נקטה בלשון: "אין סיבה רפואית להפסקת עבודתה התקנית..." ואף הוועדה לעררים, נקטה בלשון דומה עת קבעה: "אין סיבות רפואיות מספיקות להגביל את המורה בתפקידה התקני", ללמדך כי ביטוי זה נועד לבטא את תפקידה התקני של התובעת כמורה. מכאן ועד למסקנה, כי כוונת הסכם הפשרה, למרות שהדבר לא נרשם בו, היתה לאפשרות שיבוצה של התובעת ב"משרה בתקן" בלבד – רחוקה הדרך, מה גם שהדבר לא מתיישב עם הגיונם של דברים, עת מדובר באפשרות שיבוצה של התובעת בבית ספר אחר כלשהו על בסיס מגבלותיה הרפואיות
מכל מקום, יש לזכור כי השיבוץ לאורט דפנה בשנת תשס"ד, התייחס תחילה למשרתה של התובעת בתקן, אלא שכאמור התובעת לא עבדה כלל בשנת תשס"ד.
מכל מקום, משלא עמדה התובעת בנטל לסתור את העולה לכאורה מתוך מכתבו של מר שניר בהתייחס להבהרות הוועדה הרפואית מיום 15.2.04 ומיום 16.2.04, אין בידינו לקבוע כי התובעת הוכיחה שהנתבעת הפרה את פסק הדין לפשרה מיום 2.10.03, על ידי כך שלא ביטלה את שיבוצה של התובעת כמורה להיסטוריה בבית הספר אורט דפנה, עליו הוסכם בסעיף ב(1) להסכם הפשרה
הנה כי כן, בנסיבות אלו, אף לא התקיים התנאי שבסעיף קטן ב(5) להסכם הפשרה, שעניינו במקרה שבו יתברר כי לא ניתן להעסיק את התובעת בבית הספר אורט דפנה, וחובת הצדדים לנהל מו"מ במישור הקיבוצי, בשאלת העברתה של התובעת לבית ספר אחר שיהלום את מגבלותיה הרפואיות.
יחד עם זאת, לא נעלמו מעינינו הוראות סעיף קטן ב(6) להסכם הפשרה, אשר קובעות:
"אין באמור לעיל כדי למנוע מגב' חנין לפנות ומהנתבעת לבחון ולהיענות לאפשרות שיבוץ אחר של הגב' חנין, הכל בהתאם לכללים, להסכמים ולנהלים הקיימים".
ואמנם, לעניין זה הוגש תצהירו של העד מר רפי הררי – רכז עובדי הוראה בחינוך העל יסודי מטעם הסתדרות המורים בסניף חיפה והקריות, מטעם התובעת
בתצהירו זה טען העד הררי, כי הסתדרות המורים פנתה אל התובעת לנסות ולהשתבץ לעבודה ולכן כמי שמטפל בעניינה מטעם הסתדרות המורים, פנה אל מר שניר, בבקשה לשבץ את התובעת "בשיבוץ התואם את מצבה הבריאותי בתיאום עמנו ועימה בהקשר זה בעבודה באחד מבתי הספר שבפיקוחו, הכל בהתאם להתחייבות משרד החינוך בהסכם מיום 2.10.03, לשבץ את הגב' חנין לעבודה מתאימה בתפקיד בתקן (להבדיל משיבוץ בשעות פרופסיונאליות שהן צמודות מורה" (ראה: סעיף 4.2 לתצהיר)
לציין, כי במסגרת התצהיר לא נקב העד במועד הפניה, אך ציין, כי תגובת מר שניר היתה שמשרד החינוך אינו יכול לשבץ את התובעת כמורה להסטוריה בודאי שלא בתקן, כי התובעת נעדרת כבר שנתיים מהעובדה וכי לכן יבקש להפרישה לגמלאות
במסגרת חקירתו של העד הררי בפנינו, התברר כי פנייתו אל מר שניר היתה רק בחודש בחודש יוני 2005 או בסמוך לכך, ולא לפני כן (ראה: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 16).
זאת ועוד, יש לזכור כי השיבוץ בבית הספר אורט דפנה, היה שיבוץ למשרה בתקן כמורה להסטוריה. לשיטת העד הררי בתצהירו, בקשתו אל מר שניר היתה לשבץ את התובעת "בשיבוץ התואם את מצבה הבריאותי", אלא שמתוך חקירתו בפנינו התברר, כי הגם שהלה היה מצוי באירועים שקדמו לפסק הדין לפשרה בתיק ס"ק 28/03, לא היה לא שום מושג באשר לאירועים שהתרחשו לאחר מועד זה (ראה עדותו: בעמ' 11 לפרוטוקול עד עמ' 12 לפרוטוקול). לא זו אף זו, העד אישר כי לא טיפל לגופו של עניין באפשרות החלופית שהועלתה על ידי הנתבעת להעברת התובעת לבית הספר עירוני א' (ראה עדותו: בעמ' 12 לפרוטוקול ש': 29-28), או אף להצעות החלופיות שהועלו בדיון מיום 31.10.04. ולמעשה, במילותיו שלו:
"לשאלת בית הדין, לא היה לי שום מושג מה התרחש בעניינה של התובעת לפני שפניתי למר שניר באותה שיחת טלפון" (ראה עדותו: בעמ' 13 לפרוטוקול ש': 2-1), אם כי אישר שעוד עובד לסכסוך בתיק ס"ק 28/03, כאשר פנה אל מר שניר בענייניה של התובעת, הוא בדק את הנושא וטיפל בו (ראה עדותו: בעמ' 13 לפרוטוקול ש': 5-2).
עוד הוסיף, כי בדרך כלל בכל העניינים האחרים שבהם טיפל מול מר שניר, היו הצדדים מגיעים לפתרון עם משרד החינוך, ללא צורך בהליכים משפטיים (ראה: בעמ' 13 לפרוטוקול ש': 15), כאשר לדבריו, אם לא היתה הסכמה מצד המורה לפתרון אליו הגיעו עם משרד החינוך היה על המורה לשאת באחריות לתוצאות לכך (ראה: בעמ' 13 לפרוטוקול ש': 17-16).
מכל מקום במסגרת חקירתו החוזרת, ובהמשך לתשובה שלדבריו קיבל ממר שניר, העיד העד, כי בחודש דצמבר שקדם לעדותו, ידוע לו שנציג הסתדרות המורים שלח מכתב למר זבידה ממשרד החינוך לקבל את השיבוץ בעירוני א' "או משהו כזה", וכי בעקבות כך נעשה ניסיון על ידי היועצים המשפטיים של הצדדים ליישב את ההדורים ולהשיב את התובעת לעבודה, אך לפנייתו הוסבר לו "שהנושא הזה נמצא ההליך משפטי ורק בית משפט יפסוק" (ראה דבריו: בעמ' 13 לפרוטוקול ש': 28-20). מכל מקום לדבריו, כאשר מורה פונה להליך משפטי "אנחנו כהסתדרות מורים מתנתקים מהנושא אבל מלווים אותה
מנגד, במסגרתו הנגדית בפנינו, לא הכחיש מר שניר, את עצם קיומה של אותה שיחה עם מר הררי, אלא שלדבריו, באותה שיחה הסביר למר הררי שמבחינת הפיקוח נשקלה האפשרות לשבץ את התובעת בבית הספר עירוני א' והפנה למכתבו מיום 31.8.04, אך התובעת לא נענתה להצעה, ואף אישר כי מסר למר הררי שמאחר והתובעת לא נמצאת בעבודה וניתקה מגע, אינני יכול להתייחס לגופה לפנייתו (ראה דבריו: בעמ' 27 לפרוטוקול ש': 8-5).
ובאשר לשאלה האם כטענת מר הררי מסר לו שימליץ להפריש את התובעת לגמלאות, השיב כי אינו זוכר אם אמר את הדברים, אך בכל מקרה הוא אינו מוסמך להפריש את התובעת לגמלאות או להמליץ לעשות כן (ראה: בעמ' 27 לפרוטוקול ש': 14-9).
מכל מקום, עוד עובר לכך, כאשר נשאל העד שניר לגבי אפשרויות שיבוץ אחרות שהועלו על ידי התובעת השיב:
"כשהתובעת הועברה לאורט דפנה היא לא העלתה אפשרויות אחרות מצידה אלא טענה כי היא צריכה להישאר בבוסמ"ת, להיפך מי שהעלה בפניה אפשרויות אחרות וגם העליתי את זה על הכתב היה אני גם בהנחיה של מנהל המחוז, הייתה פניה מטעם יו"ר הסתדרות המורים למנהל המחוז עוד לפני המכתב שאני שגרתי ובמכתב הזה אני הצגתי אפשרות להיות משובצת בבית ספר תיכון עירוני א' שקרוב למקום מגוריה וביקשתי ממנה באותו מכתב לתת את הסכמתה בכתב לעניין הזה ולצערי הרב לא נעניתי, היה מדובר בבית ספר עירוני א' ואפשר היה גם להרחיב את החיפוש לבית ספר שהוא קרוב מאד למקום מגוריה של התובעת, זה בית ספר לאומנויות רעות, אני גם יכולתי להציע בית ספר חד מפלסי - חטיבת הביניים בקרית ים שהיא כולה במפלס אחד".(ראה: בעמ' 21 לפרוטוקול ש': 12-4).
ודוק, כאשר נשאלה התובעת בחקירתה הנגדית הנוספת בפנינו, באשר לתגובתה למכתבו של מר שניר לעניין אפשרות השיבוץ בבית הספר עירוני א', השיבה:
"זה לא שיבוץ, וגם זה בניגוד להוראות של הרופאים שלי" (ראה עדותה: בעמ' 16 לפרוטוקול ש': 3). הנה כי כן, חזרנו לאותה טענה "סיבובית" לפיה גם הצעות השיבוץ החלופיות, אינו עונות לשיטת התובעת על מגבלותיה הרפואיות, מבלי שמונחת בפנינו תשתית עובדתית לגבי הסיבות לכך
ודוק, יש לזכור כי מלכתחילה, סעיף קטן ב(6) להסכם הפשרה, הינו סעיף שיורי בהסכם, כאשר הסעיפים האופרטיביים של הסכם הפשרה הם אלו שנקבעו בסעיפים קטנים ב(1) עד (5).
מקום שלא הוכח בפנינו, כי הנתבעת הפרה את התחייבותה כאמור בסעיפים ב(2) עד (5) להסכם הפשרה, נדרשות ראיות מוצדקות, על מנת להוכיח כי חרף זאת הנתבעת לא בחנה אפשרויות שיבוץ אחרות של התובעת, בניגוד לסעיף קטן ב(6) במענה לפנית התובעת או הסתדרות המורים.
בענייננו, לאור אשר התברר בפנינו מתוך עדותו של העד הררי, ודוק אף מדבריה של התובעת עצמה, ובשים לב להשתלשלות העניינים בעניינה של התובעת, תוך כדי ואף לפני הגשת ההליכים המשפטיים - אין בידינו לקבוע כי התובעת הרימה את הנטל להראות שהנתבעת הפרה את הוראות סעיף קטן ב(6) להסכם הפשרה, כנוסחו בפנינו
אלא שבכך לא סגי, שכן כאמור התובעת ערערה על הבהרותיה הנ"ל של הוועדה הרפואית מיום 15.2.04 ומיום 16.2.04, אל הוועדה הרפואית לעררים. דהיינו, אילו התקבל ערעורה של התובעת, משמעות הדבר יכלה להיות כי אמנם השיבוץ בבית הספר אורט דפנה אינו הולם את מגבלותיה הרפואיות של התובעת, ומכאן למעשה היה צורך לחזור להוראות ססעיפים קטנים ב(3) עד (5) להסכם הפשרה, ודוק, כאמור באישור ד"ר גרין מטעם הנתבעת והתערבות היועצים המשפטיים של הצדדים, שהתה התובעת בחופשת מחלה עד לקבלת הכרעת הודעה לעררים, כך שלמעשה לא חויבה לעבוד בבית ספר אורט דפנה עד להכרעה בערעורה
במאמר מוסגר, נעיר כי לאור פסק הדין בעניין ברזילי אשר נזכר לעיל מיום 30.8.05 (לאחר מועד הגשת ערעורה של התובעת), ברי בדיעבד, כי כלל לא קיים הליך של ערעור על החלטת וועדה רפואית מחוזית בעניין כושר עבודה לועדה הרפואית לערעורים.
ברם אולם, לעניין זה נכונים אנו להניח כי בהינתן שמלכתחילה הפנייה לוועדה הרפואית המחוזית לקבלת הבהרותיה, מקורה בהוראות פסק הדין המוסכם מיום 2.10.03 ולא בהוראות התקשי"ר, ראו שני הצדדים את הפניה אל הוועדה הרפואית לעררים, כמיצוי אותו הליך של הבהרה, אשר מקורו בהוראות פסק הדין, ודוק, איש מן הצדדים לא טען שלא כך הם פני הדברים
כעולה מקובץ המסמכים הרפואיים שהגישה התובעת לוועדה הרפואית לעררים (ראה: מוצג ת/1), אשר על הרכבו לא חלקה הנתבעת, אלו כללו, את כל המסמכים הרפואיים שהיו בידיה של התובעת, נכון לאותו מועד, לרבות מסמכים רפואיים שהוצאו לאחר מתן הבהרות הוועדה הרפואית המחוזית, ובין היתר כללו את אישוריו ומכתביו של ד"ר שלוסברג, עליהם עמדנו לעיל, ככל שהיה בהם משום השגה על קביעותיה הרפואיות של הוועדה המחוזית מלכתחילה.
הוועדה הרפואית לעררים בדקה את התובעת, וכעולה מפרוטוקול הוועדה אף עיינה במסמכים הרפואיים שצירפה התובעת.
באשר לאבחנת מצבה הבריאותי של התובעת, נכון לאותו מועד, קבעה הוועדה:
"בבדיקה:
נוירולוגית: נבדקו: המערכת המוטורית מרכזית והיקפית והיום (27.09.04) אין אף סימן פירמידלי (אין בבינסקי, אין ספסטיות, אין קלונוס ואין אף סימן פירמידלי נוסף). המערכת המוטורית ההיקפית ללא סימנים פאתולוגיים. (החזרים הופקו, מסוגלת לעמוד על קצי האצבעות ועל העקבים ללא קושי, אין שינוי טונוס ואין ירידה בכח הגס).
לאור האבחנה המשוערת של טרשת נפוצה נבדקה המערכת הצרבלרית ווסטיבולרית ולא נמצאו סימנם פאתולוגיים (אין ניסתגמוס, אין דיסמטריה בבדיקת אצבע – אף, ודיאדוקוקינזיה, רומברג שלילי).
בסיכום: בבדיקה בועדה של היום הבדיקה הנוירולוגית בגדר הנורמה, בדיקת ה- MRI עם גדוליניום תקינה וללא גדוליניום מצביעה על ממצא צרביקלי חשוד".
באשר לכושרה של התובעת לעבודתה קבעה הוועדה:
"הבדיקה הקלינית הפיזיקלית לא העלתה ממצאים חיוביים משמעותיים אשר יש בהם כדי להגביל את יכולת הפקודה התקני כמורה.
הועדה עיינה בתיק הרפואי על מסמכיו השונים כולל סיכומי מחלה, בדיקות עזר ותיעוד רפואי אחר כולל תעודה רפואית מ- 09.02.04 החתומה ע"י פרופ' דוד ירניבסקי – נוירולוג.
הועדה קיימה דיון בעניין המערערת והגיעה לידי מסקנה שלא קיימות סיבות רפואיות מספיקות להגביל את המורה בתפקידה התקני.
יכולה להמשיך בתפקידה התקני כמורה
מכל מקום, על פי קביעותיה של וועדה זו (נכון למועד בדיקתה של התובעת – 27.9.04), ובשונה מקביעותיה של הוועדה הרפואית המחוזית, מצאה הוועדה הרפואית לעררים, כי מבחינת כושרה של התובעת לעבודה, "לא קיימות סיבות רפואיות מספיקות להגביל את המורה בתפקידה התקני". אלא שכאמור, על קביעתה זו של וועדה זו, הגישה התובעת, ודוק רק ביום 5.4.05 את תביעתה בתיק עב 1327/05 נשוא דיוננו, אשר כאמור, הוגשה תחילה כ"ערעור" על ההחלטה, והוסבה בהמשך לתקיפה מנהלית של החלטת הוועדה
לטענת התובעת בתביעתה זו:
א. קביעותיה של הוועדה אינן סבירות לאור בשים לב למצבה הבריאותי של התובעת.
ב. חוסר הסבירות נובע גם מכך שרופאי הועדה לא הציגו עצמם בפני התובעת, ומכך שלא נכחו בוועדה רופא נוירולוג, לא כל שכן מומחה בטרשת נפוצה, ולא נכח בה רופא תעסוקתי.
ג. ההחלטה ניתנה תוך משוא פנים ומשיקולים לא עניינייםתוך העדפת שיקולי המשיבה על פני מצבה הביריאותי האמיתי של התובעת כעולה מן המסמכים שהוצגו בפני הוועדה.
ד. ההחלטה והפרוטוקול לא נמסרו לתובעת, אלא רק המסקנה הסופית שלה.
ה. כן משיגה התובעת על אופן הדיון בפני הוועדה, אשר לדבריה בא לידי ביטוי באינטראקציה מול המערערת, שעה ששאלו אותה שאלות תוך כדי בדיקתה, בדיקה שלשיטתה היתה בדיקה פזיולוגית פשוטה
לציין, כי בהמשך ההליכים הומצאו ההחלטה המלאה והפרוטוקול לידיה של ב"כ התובעת, מהם התברר, בין היתר, כי חברי וועדה זו כללו, רופא נוירולוג - פרופ' ז. אשכנזי, ורופא תעסוקתי - ד"ר ח. קכל. משכך, התייתר הצורך לדון בפגמים אלו שהועלו על ידי התובעת, בטרם הומצאו לידיה פרוטוקול הוועדה והחלטתה המלאה של הוועדה
הנה כי כן, נותרו על כנן טענותיה של התובעת בכל הנוגע לסבירות ההחלטה על יסוד הפער שבין מצבה הבריאותי הנטען של התובעת, לבין המסמכים שהיו בפני הוועדה, והשגותיה של התובעת לגבי אופן הדיון בפני הוועדה. נקדים ונבהיר כי, אין בידינו לקבל את השגותיה של התובעת לגבי "פשטותה" של הבדיקה הפיסית שנערכה לה.
התובעת אינה רופאה, ולא יכולה למסור איך כן אמורה להיערך בדיקה, ודוק, לא למותר לציין כי מעדויותיהם של שני הרופאים שכן העידו בפנינו (ד"ר שלוסברג ופרופ' מילר) שוכנענו כי המדובר בבדיקה פיזית מקובלת.
זאת ועוד, אף אין בידינו לקבל את השגותיה של התובעת לגבי התשובה שייחסה ליו"ר הוועדה לפיה הוועדה אינה מכירה את בתי הספר במחוז
נדגיש, כי הוועדה אינה אמורה לשבץ את התובעת בבית ספר מסוים, אלא לקבוע את מגבלותיה הרפואיות של התובעת, אם אמנם קיימות כאלה.
משכך, לא מצאנו כל תמיהה או אי סבירות, אם אמנם כך נאמר לתובעת, על ידי יו"ר הוועדה. הנה כי כן, השאלה שנותרה לפתחנו בעניין עתירתה של התובעת לביטול החלטת הוועדה הרפואית לעררים, היא טענתה של התובעת, כי החלטת הוועדה הרפואית לעררים לוקה בחוסר סבירות, לנוכח תוצאתה
כאמור, תביעה זו הוסבה לתקיפה מנהלית של החלטת הוועדה.
משכך, הרי שבטרם נדרש לטענות התובעת כנגד החלטות הוועדה לעררים, יש להגדיר תחילה את מהות והיקף הביקורת השיפוטית של בית הדין על החלטות גופים מנהליים.
בסוגיה זו פסק בית הדין הארצי לעבודה, כי:
"כלל הוא, כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית הדין אף לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת,כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות...
... השאלה אשר לה צריך היה בית הדין האזורי להידרש במהלך הביקורת השיפוטית ובהכרעתו, היא זו העומדת בפנינו כיום, בערעור: האם אכן, בנסיבות העניין, האפשרות בה בחר הדירקטוריון לפיטוריו של המנהל נמצאת להיות מופרכת, חורגת ממתחם המידתיות, או שהיא בלתי סבירה בעליל, והאם עולה ממנה פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי"
[ראה: ע"ע 1123/00 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים בתל אביב יפו – יצחק צויזנר, עבודה ארצי, כרך לג (21), 27, שם בסעיף 56 לפסק הדין]
במיוחד כך הם פני הדברים, עת עסקינן בהחלטות בעניינים רפואיים, של גוף מקצועי דוגמת הועדה הרפואית לעררים
כך, אף בהליכים אחרים בהן נדרש בית הדין לבחון החלטותיהן של וועדות רפואיות מתחום המל"ל, קרנות הפנסיה, גגזת וכדומה, במסגרת ערעור לבית הדין, על החלטותיהן
הלכה פסוקה היא, כי בית הדין לא ייטול לעצמו סמכויות שהמחוקק הועיד לוועדות הרפואיות אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר הטעות גלויה על פניה ותיקון הטעות אינו מצריך ידע רפואי [ראה: דב"ע נא 99/50 זוהר כץ - המל"ל, פד"ע כב, 507; דב"ע לה/345-01 מועלם - המל"ל, פד"ע ז, 353].
מנגד, כאשר נראה על פי החומר שבפני בית הדין כי הוועדה הרפואית בה עסקינן, התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המבוטח, והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (אחוזי הנכות) שנגרם על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים- עובדתיים והמבחנים שהופעלו- אזי אין מקום לטענה כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין [ראה: דב"ע לב/40-0 יוסף דולזר - המלל, פד"ע ד', 407].
כן נקבע כי לא ישים בית הדין עצמו מומחה לרפואה, ולא יעמיד דעתו תחת דעתה של הועדה לענין ממצא עובדתי מבחינה רפואית, אפילו היו בידיו הכלים המתאימים בכדי לאפשר לו ליצור לעצמו דעה שונה מזו שאליה הגיעה הועדה
הרכבה של הועדה הרפואית לעררים מומחים רפואיים, מכשירה אותה לתפקידים שהטילו עליה החוק והתקנות, ואף כי היא ממלאה פונקציות מעין-שיפוטיות כערכאה של ערעור, יש לה גם הסמכות המלאה
ליצור לעצמה דעה משלה לענין המצב הרפואי של הנפגע [ראה: דב"ע ל/11-0 צבי סימן טוב – המל"ל פד"ע ב' 133].
כל אלו נקבעו בהקשר להיקף הביקורת השיפוטית בהליך של ערעור לבית הדין על החלטת וועדה רפואית.
מקל וחומר, שכך הם פני הדברים עת עסקינן בתקיפה מנהלית של שיקול דעתה הרפואי של וועדה רפואית בתחום מומחיותה, כפי המקרה בענייננו
סיכום ביניים
בתוך מתחם הסבירות, ייתכנו מספר אפשרויות להערכת מצב רפואי או הערכת כושרו של אדם לעבודה, אך בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתם הרפואי, של הגורמים המוסמכים לקבוע את כושרו הרפואי של עובד.
התערבות בית הדין אף בהליך של ערעור, רלוונטית במקרים בהם ניתן להצביע על סתירה ברורה או התעלמות של אותם גורמים רפואיים מממצאים, מסמכים או מסקנות רפואיות שהיו בפני אותם גורמים רפואיים, או אף כאשר הנמקת הוועדות הרפואיות אינה ברורה, כך שלא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה כדי ללמוד אם לוקה החלטתה בטעות משפטית
בענייננו, הוועדה לעררים התייחסה למסמכים הרפואיים שהונחו בפניה, בדקה את התובעת, ונימקה את החלטתה, באופן שניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה.
עצם העובדה שמסקנתה אינה תואמת את סברת התובעת בנדון, עדיין אינה עילה, אפילו בהליך של ערעור להחזיר את ההכרעה אל הוועדה פעם נוספת, לא כל שכן בהליך של תקיפה מנהלית דוגמת זה שבפנינו.
לא זו אף זו, אף לגופם של דברים, על יסוד עדותו של פרופ' מילר בפנינו לעניין כושרה של התובעת לעבודה, ובהעדר פירוט בעדותו של ד"ר שלוסברג, אין בידינו לקבוע, כי מסקנתה של הועדה הרפואית לעררים, אשר מצאה, נכון למועד נתינת ההחלטה, כי אין סיבות רפואיות להגביל את התובעת בביצוע עבודתה התקנית כמורה – אף לגופו של עניין חורגת ממתחם הסבירות
משזו מסקנתנו, ולאור המבואר לעיל באשר לשאר טענותיה של התובעת כלפי הועדה לעררים, אין בידינו לקבוע כי הוכח בפנינו שהחלטת הוועדה הרפואית לעררים חרגה ממתחם הסבירות, לא כל שכן שלא הוכח בפנינו כי חרגה ממתחם הסבירות באופן המצדיק ביטולה.
אי לכך, אין לנו אלא להורות על דחיית התביעה בתיק עב 1327/05. משאלו קביעותינו בתביעתה של התובעת לביטול החלטתה של הועדה לעררים, ובשים לב לכך, שכמבואר לעיל, לא הוכח בפנינו כי הנתבעת הפרה את הסכם הפשרה מיום 2.10.03, אף אין בידינו לקבל את תביעתה של התובעת בתיק עב 3879/04 על הסעדים המבוקשים בה, והנובעים מן המחלוקת בין הצדדים, באשר לכושרה של התובעת לעבודה
כך, משלא הוכח כי שיבוצה של התובעת בבית הספר אורט דפנה מהווה הפרה של הסכם הפשרה, אין בידינו להיעתר לעתירה להורות לנתבעת, כדרישת התובעת, לשבץ את התובעת "לעבודה בבית ספר התואם את מצבה הרפואי", וכפעל יוצא מכך, אין בידינו להיעתר לעתירה להורות לנתבעת לשלם את משכורתה של התובעת עד לשיבוצה בבית ספר התואם את מצבה הרפואי, לא כל שכן, ובהינתן הכרעתנו לעיל בעניין התביעה בתיק עב 1327/05, שאין בידינו להיעתר לעתירה החלופית לשלם את משכורתה של התובעת עד להחלטה בערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים.
כפעל יוצא מן האמור לעיל, אף אין בידינו להיעתר לעתירה למתן צו מניעה קבוע שימנע את שיבוצה של התובעת בבית הספר אורט דפנה, על יסוד התשתית העובדתית נכון ליום 10.10.04.
לא למותר לציין, כי לאור הבהרת ב"כ התובעת כי עסקינן בעניינו בתביעה לאכיפת פסק הדין לפשרה, ולא בעתירה לביטולו, הרי שלא היה בידינו מלכתחילה להיעתר לעתירה למתן צו קבוע לשיבוצה של התובעת בבית ספר בוסמ"ת על יסוד טענות התובעת בדבר הפגמים שנפלו בהחלטה המקורית על ההעברה היזומה לבית הספר אורט דפנה, פגמים שכאמור מוצו בפסק הדין החלוט לפשרה
מכל מקום, ובשים לקביעותינו לעיל, בדבר תקפות החלטות הוועדות הרפואיות בעניינה של התובעת, אין בידינו להיעתר, על יסוד התשתית העובדתית שעד ליום 10.10.04, לסעד החלופי שנתבקש על ידי התובעת, היינו כי עד לשיבוץ התובעת בבית ספר התואם את מחלתה, להורות על תשלום שכר שוטף על חשבון צבר ימי המחלה של התובעת.
מקל וחומר, שבנסיבות אלו, אין בידינו להורות על החזרת ימי המחלה שניצלה התובעת במשך שנת הלימודים התשס"ד החל מחודש ינואר 2004, או על פיצוי התובעת בסך של 50,000 ₪ כפיצוי על ביצוע חוזה העבודה בחוסר תום לב.
באשר לסעד הנוסף בתביעה זו, דהיינו תשלום פיצויי הלנת שכר לתובעת בגין האיחור בתשלום "משכורת" חודש ספטמבר 2004, איננו נדרשים למחלוקת בין הצדדים בשאלה ב"אשמו" של מי התעכב תשלום המשכורת בחודש, ולו מן הטעם, שאין עסקינן בתשלום שכר בגין עבודה בפעל, שהרי לית מאן דפליג, כי התובעת לא עבדה בחודש 9/04, אלא שאת התמורה בגין חודש זה, כמו גם בחודשים שקדמו לו, קיבלה בדרך של דמי המחלה, רכיב שאינו נושא פיצויי הלנה
לא למותר לציין, כי בדיעבד, ואף אלמלא כן, ברי כי בין הצדדים נכון לאותה עת היתה מחלוקת אמיתית באשר לעצם הזכאות לרכיב זה, כך שבכל מקרה ואף אלמלא האמרו לעיל, אף דינה של עתירה זו להדחות. עד כאן, קביעותינו באשר לתביעותיה של התובעת בתיק עב 3789/04 ותיק עב 1327/05, אלא שבכך לא תם דיוננו, שכן מעבר למחלוקת בין הצדדים באשר לכושרה של התובעת לעבודה במועדים כנזכר לעיל, חלוקים הצדדים ביניהם באשר למעמדה המשפטי של התובעת כעובדת הנתבעת, הן במועדים כנזכר לעיל והן לאחריהם.
בהינתן כי עסקינן בענייננו ביחסים מתמשכים בין שני צדדים, שעה שכל צד מייחס למשנהו סיכול של חוזה העבודה בין הצדדים, ברי כי הכרעתנו בשתי תביעותיה של התובעת כאמור לעיל, איננה בבחינת סוף פסוק לעניין המחלוקת בכללותה בעניינה של התובעת
ואמנם, לעניין זה, מבקשת הנתבעת לקבוע כי באי התייצבותה של התובעת לעבודה לאחר החלטת הועדה המחוזית ולא כל שכן לאחר החלטת הועדה הרפואית לעררים, יש לראות משום זניחת העבודה על ידי התובעת, ולפיכך עתרה הנתבעת להצהיר כי החל מיום 10.10.04 יש לראות את התובעת כמי שהתפטרה מעבודתה בנתבעת.
לציין, כי בתחילה, נכללה עתירה זו במסגרת תביעה שכנגד שהגישה הנתבעת בתיק עב 4536/04 ואשר במסגרת בש"א 4398/04 ביקשה לאחד את הדיון בתיק עב 3879/04 עם הדיון בתיק עב 4536/04 שהגישה
ברם אולם בסופו של יום במסגרת הדיון מיום 26.1.05 בבש"א 4398/04 הנ"ל, ובהסכמת הצדדים, הוחלט למחוק את התביעה שכנגד ללא צו להוצאות, תוך שמירת זכותה של הנתבעת, להעלות עתירה זו במסגרת תצהיריה בתיק עב 3879/04 שבנדון מבלי שהדבר ייחשב כהרחבת חזית.
משכך נפנה להלן לדון בטענתה/עתירה זו של הנתבעת. חלק לא מבוטל מראיות הצדדים בתיק זה, הוקדש לטענותיהם ההדדיות האחד כלפי משנהו, לפיהן, הצד שכנגד הוא זה שהכשיל כל פתרון לשיבוצה של התובעת בעבודה בנתבעת.
לאור קביעותינו עד כה, ברי כי אין בידינו, בדיעבד, לקבל את טענתה של התובעת כי הנתבעת היא זו שהפרה את פסק הדין לפשרה ונמנעה שלא כדין מלשבץ את התובעת לעבודה, ברם מנגד, אף אין בידינו לקבל את טענתה של הנתבעת כי בהתנהלותה של התובעת יש משום זניחת מקום העבודה
כך, וגם אם סברה התובעת בטעות (כפי שהתברר בדיעבד), כי מסקנות הוועדות הרפואיות בעניינה נטולות תוקף, עדיין התנהלותן של התובעת ושל באת כוחה לאורך כל המגעים בין הצדדים, לפני ולאחר הגשת התביעה הראשונה בתיק עב 3789/04, אינן עולות בקנה אחד עם התנהגותו של מי שבחר לזנוח את מקום עבודתו. למירב, המדובר בחילוקי דעות בין הצדדים באשר לכושרה של התובעת לעבודה אליה שובצה (חילוקי דעות שהוכרעו כאמור לעיל בפסק דיננו), אך אין בהתנהגות זו כדי ללמד על כוונה של התובעת ל"זנוח" את העבודה.
לא זו אף זו, אלא שעיון בהוראות התקשי"ר, אשר הן המחייבות בענייננו, מעלה כי הוראות אלו, צפו את האפשרות של מצב דוגמת זה שבפנינו, וקבעו הוראות מפורטות באשר לאופן שבו יש לנהוג במקרים דוגמת זה שבפנינו
לא רק שאין בהוראות אלו כדי לתמוך במסקנתה של הנתבעת, כי התובעת זנחה את עבודתה, אלא שהן קובעות נוהל מפורט כיצד יש לנהוג במקרים מעין אלו.
יש לזכור, כי בענייננו, לשיטת הנתבעת (אשר אושרה על ידינו בסופו של יום) היה על התובעת כבר לאחר קביעת הוועדה הרפואית המחוזית מחודש פברואר 2004, להתייצב לעבודה בבית הספר אורט דפנה, אלא שהתובעת המציאה לאחר מועד זה תעודות אי כושר עבודה (אשר לית מאן דפליג שהנתבעת הכירה בתוקפן עד למועד הכרעת הוועדה הרפואית לעררים).
אלא שגם גם לאחר החלטת הועדה הרפואית לעררים, המשיכה התובעת לטעון/להמציא אישורים המגבילים לטענתה, את כושרה לעבודה.
קביעותינו לעיל לעניין דחיית שתי תביעתויה של התובעת שבנדון, מתייחסות למצב המשפטי והעובדתי כפי שהתגבש עד ליום 10.10.04.
אלא שבכך כאמור לא סגי, שכן כאמור עסקינן בענייננו במערכת יחסים מתמשכת, ומשדחינו את טענת הנתבעת בדבר התפטרותה של התובעת, ברי כי אין בקביעותינו הנ"ל, כדי להכריע לעניין מערכת היחסים שהחל מיום 10.10.04 ואילך
לא זו ואף זו. לאור המבואר לעיל, באשר לאופיה של המחלה בה אובחנה התובעת כלוקה בסופו של יום, ברי כי במצבה הבריאותי כמו גם בכושרה של התובעת לעבודה, יכולים לחול שינויים מעת לעת, בין אם לטובה ובין אם לרעה.
כאמור, כל שנפסק לעיל, מתייחס לאשר הוכח בפנינו לעניין מצבה הבריאותי של התובעת וכושרה לעבודה, עד ליום 10.10.04. בכל הנוגע לתקופה שלאחר ה-10.10.04, ולנוכח היעדרותה של התובעת מן העבודה בטענה של מצב בריאות לקוי, הרי שאף אם לשיטת הנתבעת, הדין עמה בכל הנוגע לשיבוצה של התובעת לבית הספר אורט דפנה על יסוד פסק הדין לפשרה - אין הנתבעת יכולה להתעלם מטענותיה/האישורים הרפואיים בעניין מצבה של התובעת לאחר מועד הכרעת הוועדה הרפואית לעררים
ואמנם, עיון בהוראות התקשי"ר מעלה, כי נקבעו בו הוראות מפורטות בדיוק למצבים מסוג זה שבפנינו. כך, סעיף 22.232 הנכלל בפרק 23.22 שכותרתו "ביקורת על היעדר מפני מחלה", מטיל על מנהל היחידה של העובד את החובה לפנות מיד אל לשכת הבריאות המחוזית, בהתקיים המקרים הנקובים בו, וכך קובע כאמור הסעיף שצוטט לעיל:
"מנהל היחידה חייב לפנות מיד אל לשכת הבריאות המחוזית במקרים המפורטים להלן:
(א) נעדר העובד מן העבודה לרגל מחלה לעתים קרובות;
(ב) אם נעדר העובד מן העבודה לרגל מחלה תקופה ארוכה משני חודשים ללא הפסק או אם הגיש עובד תעודת מחלה המחייבת את היעדרו לתקופה ארוכה כזאת;
(ג) אם נצטווה העובד על-ידי רופא לעבוד במשך חלק מיום העבודה בלבד;
(ד) אם נצטווה העובד על-ידי רופא לעבוד לרגל מחלתו במשך תקופה מסוימת עבודה קלה בלבד".
בענייננו, ואף לשיטת הנתבעת עצמה, בהמשך היעדרותה של התובעת מן העבודה לאחר החלטת הוועדה הרפואית לעררים, התקיימו כל הנסיבות החלופיות כאמור בסעיף זה, ודוק, נזכיר כי לשיטת הנתבעת, המדובר היה בהיעדרות לא מוצדקת, אלא שכשם שאין זה בסמכותו של רופא התעסוקה של קופת חולים לקבוע את משך ההיעדרות של עובד מדינה מן העבודה, כך אין זה בסמכותו של מנהל היחידה של העובד, לקבוע כי התעודות הרפואיות או ההיעדרות של העובד לאחר החלטת הועדה לעררים – אינן מוצדקות, לא כל שכן שאין זה בסמכותו לקבוע כי באי ההתייצבות כאמור, זנח העובד את מקום עבודתו
כעולה מהוראות התקשי"ר, סמכות זו מסורה בידיה של לשכת הבריאות המחוזית, בלבד. בהמשך לסעיף 22.232 הנ"ל, נקבעה פרוצדורה מפורטת לפרטי פרטיה, באשר לאופן טיפולה של לשכת הבריאות המחוזית בעובד כאמור, ובין היתר נקבע בסעיף 33.242 כי:
"לשכת הבריאות המחוזית רשאית לדרוש שעובד יתייצב לבדיקה בפני ועדה רפואית מחוזית לשם קביעת כושרו הבריאותי להמשיך בעבודתו או בשירות או לשם כל בדיקה של מצבו הבריאותי או כושרו הגופני".
סעיף 33.233 קובע את אופן פניית מנהל היחידה אל הלשכה ואת המסמכים שיש לצרף לפניה, כאשר סעיף 33.234 מסמיך את לשכת הבריאות לדרוש מסמכים נוספים ואף את תיקו האישי של העובד.
סעיף 33.235 קובע כי לשכת הבריאות תציין את מסקנותיה בחלק ב' של טופס ביקורת היעדרות במקור ובהעתק אחד ותחזיר את המקור למנהל היחידה יחד עם כל החומר שהומצא לה
זאת ועוד, סעיף 33.236 דן בסמכותה של לשכת הבריאות המחוזית במקרים הנראים לה, לערוך בדיקת ביקורת בביתו של עובד הנעדר או לדרוש שהעובד יתייצב לבדיקה רפואית בהתאם להוראותיה כאשר את בדיקת הביקורת יערוך רופא הלשכה או רופא-אמון פרטי, שתמנה לשכת הבריאות. בכל מקרה הרופא שערך את בדיקת הביקורת ימציא דו"ח על ביקורו לרופא הממונה על לשכת הבריאות אשר ימציא את חוות דעתו למנהל היחידה שבה מועסק העובד.
כמבואר לעיל, סעיף 33.237 קובע:
"לשכת הבריאות המחוזית רשאית לאשר או לא לאשר היעדר מן העבודה על-פי תעודות מחלה המועברות אליה בהתאם לפסקה 33.231 או לפסקה 33.232, או לקצר תקופות היעדר שצוינו בתעודות המחלה.."
על פי הסיפא לסעיף זה, אם לא אישרה לשכת הבריאות המחוזית היעדר מן העבודה על-פי תעודת מחלה או הפחיתה תקופת היעדר לרגל מחלה, ימסור מנהל היחידה מיד על כך לעובד, וכן יודיע על כך לאחראי. במקרה זה, תקופת היעדרו של העובד, אשר לא אושרה על-ידי לשכת הבריאות המחוזית, תיחשב כהיעדר ללא רשות ללא סיבה מתקבלת על הדעת ויחולו הוראות פסקה 44.113 בדבר אי זכאות העובד לקבל משכורת בעד הזמן שבו נעדר
עד כאן, חלופה אחת שהיה על הנתבעת לנקוט, עת עובד המדינה נעדר לשיטתה ללא הצדקה מעבודתו עקב טענה בדבר מצב בריאות לקוי, ואשר כאמור כפוף כל כולו לאישורה והכרעתה של לשכת הבריאות המחוזית או הרופא הממונה על לשכת הבריאות המחוזית.
ודוק, על פי סעיף 33.239 לתקשי"ר מסורה לנציבות שירות המדינה, הסמכות בנסיבות כל מקרה, לאשר היעדרות עקב מחלה לעובד שנעדר למשך זמן ממושך ולא המציא תעודות מחלה, ומנגד שמורה הסמכות לאחראי, במקרה שלא אושרה ההיעדרות על ידי הנציבות, לנקוט באמצעים משמעתיים כנגד העובד
אלא שבכך לא סגי. בהמשך פרק זה לתקשי"ר, תחת הכותרת "בדיקת מצב הבריאות של עובד", קובע פרק משנה 33.24 הוראות נוספות בעניין בדיקת מצב בריאותו של עובד אשר נעדר תקופה ממושכת עקב מצב בריאותו הנטען.
וכך, סעיף 33.241 לתקשי"ר קובע:
(א) נראה לממונה או למנהל היחידה כי יעילותו של עובד בעבודה נפגמה כתוצאה ממצב בריאות או כתוצאה מהיעדרויות מרובות או ממושכות לרגל מחלה, חייב הוא להסב לכך את תשומת לב האחראי. האחראי יפנה אל לשכת הבריאות המחוזית, בצירוף פירוט הנסיבות, לשם קביעת כושרו הבריאותי של העובד להמשיך בעבודתו הנוכחית או בשירות;
מנהל היחידה יודיע אישית ובמכתב שיימסר לידיו של העובד על החלטתו לפנות אל לשכת הבריאות בכדי לבדוק את מצב בריאותו, למעט מקרה כאשר מנהל היחידה חושש כי הודעה כזו עלולה להחריף את מצב בריאותו של העובד, אז עליו לקיים התייעצות בנדון עם רופא שירות המדינה ולאחר התייעצות זו יודיע לעובד רק אם מסקנות הבדיקה קובעות שעליו לפרוש מן העבודה מסיבות בריאות, או שהן קובעות שינוי במעמדו בעבודה;
(ב) פניית הממונה או מנהל היחידה אל האחראי וכן פניית האחראי אל לשכת הבריאות המחוזית תיעשה בכתב ואגב הקפדה על שמירת סודיות מתאימה, בקשר לעצם הפנייה ובנוגע לתכנה;
(ג) העתקי הפנייה ישלחו בתוך מעטפה חתומה, ויתויקו בתיקים האישיים של העובד במשרד ובנציבות שירות המדינה;
(ד) האחראי בלבד רשאי לעיין במסמכים שבמעטפה. בנציבות שירות המדינה רשאי לעיין במסמכים שבמעטפה - מי שהוסמך לכך על-ידי נציב שירות המדינה
סעיף 33.242 קובע לעניין סמכויותיה של לשכת הבריאות המחוזית בנסיבות אלו, כי:
"לשכת הבריאות המחוזית רשאית לדרוש שעובד יתייצב לבדיקה בפני ועדה רפואית מחוזית לשם קביעת כושרו הבריאותי להמשיך בעבודתו או בשירות או לשם כל בדיקה של מצבו הבריאותי או כושרו הגופני".
סעיף 33.243 קובע:
(א) מסקנות הוועדה הרפואית המחוזית טעונות אישור ראש היחידה הרפואית לעובדי המדינה, אשר יהיה רשאי לדרוש מהוועדה המחוזית מהעובד או מהמשרד בו מועסק העובד, נתונים נוספים כדי להשלים את הבדיקה;
(ב) אישר ראש היחידה הרפואית את המסקנות, יחזיר אותן לוועדה המחוזית אשר תודיע את מסקנותיה ואישורן על-ידי ראש היחידה הרפואית לאחראי;
(ג) לא אישר ראש היחידה הרפואית את המסקנות, או נוכח לאחר מעשה שיש נתונים מספיקים לביטול אישורו, יעביר אותן לוועדה הרפואית המרכזית אשר רשאית לאשר או לשנות החלטות הוועדה המחוזית, ההחלטה תהייה סופית, ובמקביל יעביר הודעה מתאימה לאחראי;
(ד) במקרים המנויים בנסמנים (ב) ו-(ג) לעיל, על ראש היחידה הרפואית להודיע בהקדם האפשרי את החלטתו לאחראי, בכדי למנוע הליכים העלולים לגרום לשינויים במעמדו של העובד;
(ה) ראש היחידה הרפואית יעביר את מסקנותיה לאחראי וישלח העתק מהן אל לשכת הבריאות המחוזית, האחראי יפעל בהתאם למסקנות אלו וישלח העתק מאושר או תצלום מהן אל נציבות שירות המדינה;
(ו) מסקנות ראש היחידה הרפואית יובאו מיד לידיעת העובד הנוגע בדבר, אם המסקנות עלולות לגרום לשינוי מעמדו בעבודה;
במקרים שהעובד עלול לסכן את עצמו או את הסובבים אותו במשרד בשל מחלה שבגינה נפסל לשירות, ובמסקנות הוועדה הרפואית צויין כי יש להפסיק את עבודתו מייד, תופסק עבודתו מייד עם קבלת מסקנות הוועדה;
לא צוין במסקנות הוועדה הרפואית כי יש להפסיק את העבודה מייד וההליכים בקשר להפסקת עבודתו טרם הסתיימו, ימשיך העובד לעבוד עד לסיום כל ההליכים הקשורים בהפסקת עבודתו, פרק זמן סביר אולם לא יותר משלושה חודשים;
הסתיימו ההליכים לפני תום שלושת החודשים, תופסק עבודתו מייד עם סיום ההליכים האמורים.
האמור בפסקה זו איננו גורע מזכותו של עובד לערור על החלטת ראש היחידה הרפואית, או על החלטת הוועדה הרפואית המרכזית. הערר יידון בפני ועדת ערר כאמור בסעיף 85.84;
(תקנות שירות המדינה (גמלאות) (ערר על החלטת ועדה רפואית), תשכ"ט-1968)".
(ז) הובא מידע רפואי או אחר בפני ראש היחידה הרפואית על-ידי המעסיק או על-ידי העובד, ונוכח ראש היחידה כי יש נתונים מספיקים לביטול מסקנות הוועדה הרפואית המרכזית, יעביר אותן לוועדה רפואית מרכזית נוספת שתהיה רשאית לאשר או לשנות את החלטות הוועדה הרפואית המרכזית הקודמת.
(תקנות שירות המדינה (גמלאות) (ערר על החלטת ועדה רפואית), התשכ"ט-1968
הנה כי כן, ואף אם סבורה הנתבעת כי התעודות הרפואיות שהמציאה התובעת לגבי התקופה שלאחר ה-10.10.04 אינן נכונות, ואינן מצביעות על מצבה הבריאותי של התובעת וכושרה לעבודה לאשורו, ואף אם לשיטתה שלה נעדרה נעדרה התובעת מסיבות בריאותיות לא מוצדקות, אין בכך כדי להפוך את התובעת למי שזנחה את עבודתה.
לאור אופיה של המחלה, אשר בדיעבד לית מאן דפליג כי התובעת לוקה בה, ברי כי אין המדובר במצב סטטי קבוע לאורך זמן, וייתכנו שינויים במצבו הבריאותי של העובד כמו גם בכושרו לעבודה.
באשר למצבה הבריאותי של התובעת וכושרה לעבודה, על ציר הזמן בתקופה שלאחר הכרעת הוועדה לעררים, אין זה בסמכותו של הממונה על התובעת להחליט כי לא חל כל שינוי במצבה, ודוק אף לא בסמכותנו שלנו לקבוע מהי מידת כושרה של התובעת לעבודה
הארכנו בפירוט הוראות התקשי"ר כאמור לעיל, על מנת להמחיש את ההסדר המפורט והמדויק החל במקרה זה, ואת הכלים המפורטים לפרטי פרטיהם, שנקבעו לטיפול במקרה של עובד דוגמת התובעת.
כל אלו לא ננקטו על ידי הנתבעת, על יסוד ההנחה המוטעית, כי במקרה זה זנחה התובעת את עבודתה. אכן, לא נעלם מעינינו, כי התובעת פתחה בסמוך לאחר קבלת החלטת הוועדה הרפואית לעררים, בהליכים המשפטיים נשוא תביעות אלו, ברם הנתבעת לא ניסתה עובר לכך ואף לא עתרה בשום שלב שהוא במסגרת הליכים משפטיים אלו, לאפשר לה למצות את ההליכים הקבועים בתקשי"ר לטיפול בעניינה של התובעת, אלא התבצרה בעמדתה, כי יש לראות את התובעת כמי שזנחה את עבודתה
במסגרת סיכומיה, "ריככה" הנתבעת טענה זו והודיעה, כי אף אם תדחה טענתה זו, הרי שיש לקבוע כי יחסי העבודה נותקו הלכה למעשה ולא לאוכפם, תוך ציון כי אם בית הדין יקבע שיחסי העבודה באו לקיצם בדרך של פיטורים, תקבל הבובעת את מלוא זכויותיה בגין כך לרבות תשלום גימלה בהתאם לחוק.
אכן, אם בינתיים יתברר שמצבה הבריאותי של התובעת הפך לכזה שאינו מאפשר עוד את המשך עבודתה בשירות המדינה, לא מן הנמנע כי קמה לה הזכות לפרוש לגמלאות במסגרת גימלת נכות, אלא שכמבואר לעיל, אף קביעה זו הינה בסמכות הועדה הרפואית המחוזית ו/או הועדה הרפואית לעררים כעולה מהוראות חוק הגמלאות והתקש"יר.
מנגד, אם מצבה הבריאותי של התובעת נכון לעת הזו הוא כזה המאפשר לה להמשיך בעבודתה, הרי שגם בעניין זה ובמסגרת סמכותה המקבילה של הוועדה הרפואית המחוזית לקבוע את כושרו של העובד לעבודה, מסורה ההכרעה לשיקול דעתה של הוועדה המחוזית באישור לשכת הבריאות המחוזית
לא זו אף זו, אף לעניין מעמדה של התובעת ותוקף התעודות הרפואיות שבידיה, לתקופה שהחל מיום 10.10.04 ואילך, הרי שהסמכות להכיר בתוקפן של תעודות אלו, אם לאו מסורה בידי לשכת הבריאות המחוזית כעולה מסעיף 33.237 לתקשי"ר, ובכפוף לסמכותה של נציבות שירות המדינה לאור הוראות הרישא לסעיף 33.239 לתקשי"ר
סיכומם של דברים
בכל הנוגע לאכיפת פסק הדין לפשרה ועתירותיה של התובעת נשוא התביעות בתיק עב 3879/04 ועב 1327/05 – הרי שכמבואר לעיל דינן של התביעות להדחות, וכפעל יוצא מכך אין בידינו להיענות לסעדים המבוקשים על ידי התובעת בתביעות אלו.
מנגד, ובאשר לצפייתה של הנתבעת כי בקביעה זו תבוא לקיצה תקופת עבודתה של התובעת בנתבעת, בין אם בדרך של הצהרה על התובעת כמי שהתפטרה מעבודתה בדרך של זניחת העבודה ובין אם בדרך של מי שתופסק עבודתה בדרך של פרישה לגמלאות – אף לזאת אין בידינו להיעתר.
הנכון והמתחייב הוא, כי גם אם בדיעבד, ובכל הנוגע לתקופה שהחל מ-10.10.04 תפעל הנתבעת בהתאם להוראות חוק הגימלאות והוראות התקשי"ר המתחייבות, במקרים מסוג זה
יכולנו לסיים הכרעתנו כאן ולהפנות את הצדדים להוראות התקשי"ר וחוק הגימלאות, תוך חיובם לפעול על פיו בכל הנוגע להמשך שירותה של התובעת בשירות המדינה ותנאי שירותה, ברם אולם, לנוכח אשר התברר בפנינו לאורך ההליכים המשפטיים בעניינה של התובעת לגבי חוסר יכולתם של הצדדים שבפנינו להידברות ביניהם, כמו גם לנטייתם להתבצר כל אחד בעמדתו תוך התעלמות מעמדת הצד שכנגד, ולאחר שאף נתנו דעתנו לסירבול וסיבוך ההליכים עד כה (גם אם בעטיה של התובעת), מצאנו לנכון למען הסר כל ספק, לקבוע הוראות מפורשות שעל פיהן יפעלו הצדדים, תוך התאמה לשינוי הנסיבות וחלוף העיתים, כמפורט להלן: בתוך 30 יום מהיום תמציא בא כח התובעת לידי ב"כ הנתבעת את כל המסמכים הרפואיים שנצברו בידי התובעת באשר למצבה הבריאותי של התובעת החל מיום 14.10.04 ועד למועד המצאתן, לרבות חוות דעת עדכניות שבידיה באשר למצבה הרפואי העדכני של התובעת וכושרה, נכון לעת הזו לביצוע העבודה כמורה, וכל חומר רפואי אחר שבידיה, אשר יהא בו כדי לסייע לקביעת מצבה הבריאות וכושרה לעבודה
המסמכים יאוגדו בקובץ אליו תצורף רשימה ובה פירוט המסמכים הכלולים בקובץ. בתוך 15 יום ממועד קבלת הקובץ האמור, יפנה ב"כ הנתבעת את עניינה של התובעת אל לשכת הבריאות המחוזית כתתחיב מסעיף 33.241 לשם קביעת כושרה הבריאותי של התובעת, נכון לעת הזו, להמשיך בעבודתה כמורה או אף להמשיך בעבודתה בשירות המדינה, בצירוף קובץ המסמכים הרפואיים שהמציאה התובעת.
מכאן ואילך, יחולו על הצדדים הוראות סעיפים 33.242 ו-33.243 לתקשי"ר, ועל שני הצדדים, לרבות יחדי הנתבעת לפעול בהתאם להוראות אלו, בין אם בסוף הבירור יקבע כי התובעת כשירה להמשיך בעבודתה, במגבלות כאלו ואחרות, ובין אם ייקבע כי לאור מצבה הנוכחי, התובעת אינה כשירה עוד מבחינה בריאותית להמשיך בשירות כלל
למען הסר ספק, ככל שתיקבענה הוועדה הרפואית המחוזית ולשכת הבריאות המחוזית, התובעת יכולה להמשיך בעבודתה, בהגבלות כאלה ואחרות, יהא עליהן להבהיר את מהות ההגבלות ברמת הפירוט שבוארו בהחלטות הוועדה הרפואית מיום 15.2.04 ומיום 16.2.04, ויהא על הנתבעת לשבץ את התובעת בהתאם להגבלות אלו, וכמתחייב מהוראות פסק הדין לפשרה.
יתרה מכך, במקרה של חילוקי דעות בין התובעת לבין הנתבעת בסוגיה זו של התאמת השיבוץ למגבלות הבריאותיות של התובעת, תודיע הנתבעת, מיד עם גילויים, על חילוקי הדעות להסתדרות המורים, ועניינה של התובעת יועבר להכרעת הוועדה הפריטטית שבין שני הצדדים בתוך 30 יום מיום פניית הנתבעת אל נציגי ההסתדרות
מנגד, וככל שיקבע בתום הבירור כי התובעת אינה כשירה עוד לשמש בשירות כעובדת מדינה מפאת מצבה הבריאותי, תקבע דרגת נכותה בהתאם להוראות חוק הגמלאות והתקשי"ר, והצדדים יפעלו בהתאם להוראות חוק הגמלאות, התקנות מכוחו והוראות התקשי"ר. באשר לתקופת היעדרותה של התובעת מן העבודה שהחל מיום 10.10.04 ועד לקביעה לעניין כושרה של התובעת להמשך עבודתה בשירות - הרי שלעניין זה יחולו הוראות סעיף 33.237 לתקשי"ר, ועל לשכת הבריאות המחוזית לקבוע באשר לתוקפן של תעודות אלו בהתאם לקובץ המסמכים שתמציא ב"כ התובעת, ועל הנתבעת לפעול בהתאם לקביעות אלו
סוף דבר
אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, שתי התביעות בתיקים עב 3879/04 ו-עב 1327/05 – נדחות.
הצדדים יפעלו בהתאם לאמור בסעיפים 69 ו-70 לעיל.
לאחר שנתנו דעתנו להתנהלות שני הצדדים במקרה זה, אנו סבורים כי מן הראוי הוא שכל צד ישא בהוצאותיו
