בקשה הגדלת תקופת שירות מטעמי בריאות - סעיף 100ב חוק שירות המדינה גמלאות - הגדלת אחוזי קצבה

בקשה הגדלת תקופת שירות מטעמי בריאות - סעיף 100ב חוק שירות המדינה גמלאות - הגדלת אחוזי קצבה, הינו נושא בדיני עבודה אשר נדון בבית הדין לעבודה בתל אביב, להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופטת שרה מאירי

תמצית העובדות
בפנינו ערעור על החלטת נציב שירות המדינה מיום 20.4.04. המערערת מבקשת מביה"ד להורות למשיב להגדיל תקופת שירותה של המערערת מחמת מצב בריאות, על בסיס הקריטריונים שהיו בתוקף ב - 31.3.03 בהיקף של 4% ולחילופין, להורות למשיב לדון מחדש בבקשתה כאמור המערערת, ילידת 17.3.43, עבדה במוסד לביטוח לאומי, מיום 12.1.75 ועד ליום 31.12.03, עת פרשה פרישה מוקדמת לגמלאות בהתאם לסעיף 22 (ב) לחוק הבטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 ולחוק שירות המדינה (גמלאות)(נוסח משולב), התש"ל -1970 (להלן: "חוק הגמלאות"). אורך תקופת שירותה בשירות המדינה (348 חודשים), זיכה את המערערת בקצבה בשיעור 58% לפי חוק הגמלאות

קצבתה של המערערת הוגדלה ע"י נציב שירות המדינה, בשיעור 10% בשל פרישתה המוקדמת. קרי, אורך תקופת שירותה הוגדלה ל- 408 חודשים, לצרכי קצבה, המזכים ב- 68% קצבה ממשכורתה הקובעת (ולפי חלקיות המשרה של 74%). סעיף 100 (ב) לחוק הגמלאות מקנה סמכות לנציב שירות המדינה להגדלת אחוזי קצבה לפי החוק. נציב שירות המדינה קבע קריטריונים להגדלה המפורטים בפרק 85.14 לתקשי"ר ובין היתר, קריטריונים להגדלה מטעמי בריאות. הקריטריונים אושרו על ידי וועדת העבודה והרווחה של הכנסת

במסגרת הקריטריונים האמורים נקבע בנסמן 85.144(ד) לתקשי"ר, כי בעת פרישה לקצבה לרגל מצב בריאות לקוי או נכות אם בעת פרישתו של העובד לקצבה היה מצב בריאותו שלו או של בן זוגו לקוי ולליקוי זה השפעה על יכולת השתכרותו שלו או של בן זוגו, ו/או ישנן בגין מצב הבריאות הוצאות מיוחדות, רשאית הועדה להמליץ על הגדלה בשיעורים הקבועים בסעיף האמור, וזאת בתנאי שאין העובד או בן זוגו מקבל תשלומים כלשהם ממקור אחר בגין מצבו הבריאותי

בהחלטת ממשלה מס' 2634 מיום 30.7.02 הונחה נציב שירות המדינה כי בהחלטותיו לפי נסמן 85.14 לתקש"יר, ימנע מלהכיר במצב בריאות לקוי של העובד ו/או בן זוגו כשלעצמו כעילה מספקת להגדלת תקופת שירות. בהתאם לאמור, נקבע בחוזר נציבות שירות המדינה 2/2003 ( להלן:"חוזר נש"מ") כי החל מיום 1.4.03 יחליט נציב שירות המדינה באשר להגדלת תקופת שירות, בהתאם לתנאים המפורטים בו. עוד נקבעה הדרך להגשת בקשה להגדלת תקופת שירות

ביום 7.10.03 הגישה המערערת בקשה להגדלת תקופת שירותה מטעמי בריאות. בבקשתה לא פירטה המערערת מקור זכאותה להגדלת תקופת השירות. בתגובה מיום 8.2.04 מסר מרכז הגמלאות במשיב למר יוסי ברק, מנהל משאבי אנוש במוסד לביטוח לאומי, בעניינה של המערערת כי : "ע"מ שניתן יהיה לדון בבקשת העובדת יש להעביר למשרדנו את הבקשה בצירוף כל הנספחים הרלוונטיים וכן אסמכתאות מתאימות". בהמשך פנתה המערערת מספר פעמים נוספות למשיב בבקשה להגדיל תקופת שירותה. ביום 20.4.04 הושב למערערת כי ניתן יהיה לדון בבקשתה רק בהתאם לקריטריונים ולכללים המפורטים בחוזר נש"מ (2/2003) ולפיכך, בקשתה לא תידון

טענות המערערת
המערערת, בהיותה פורשת בהתאם לתכנית הפרישה בפרישה מוקדמת בהסכמה, ביום 31.12.03, זכאית לבחינת בקשתה להגדלת תקופת השירות מטעמי בריאות בהתאם למדיניות הפרישה לשנת 2002, דהיינו, ע"פ הקריטריונים שהיו בתוקף עד ליום 31.12.03. זאת ועוד, חוזר הנש"מ (החדש, 2/2003) המשנה את הקריטריונים להגדלת תקופת שירות, הינו מחודש 7.03 ומחיל את הקריטריונים החדשים למפרע מחודש אפריל 2003 (מצורף כנספח מ/4 לכתב הערעור) – החלה של הוראה רטרואקטיבית בלי לאפשר תקופת מעבר סבירה – היא בלתי תקינה, ולכן אינה תקפה לגבי המערערת

סעיף 100 (ב) לחוק הגמלאות מחייב אישור וועדת העבודה והרווחה לשינוי הקריטריונים. אישור כזה, ככל הנראה, לא ניתן. החלטת הממשלה וההוראות שבחוזר נש"מ נקבעו שלא בהתאם לסעיפים 103 ו- 104 לחוק הגמלאות, לפיכך הינן בטלות, או ניתנות לביטול. חוזר 7/2003 של האגף לפרישה מיום 20.7.03, על פיו פרשה המערערת, קובע כי: "תנאי הפרישה יהיו כבעבר... כמפורט בחוזר הפרישה המוקדמת 4/2002, מיום 2.5.02". זאת ועוד, סעיף 14 ב' בחוזר מיום 2.5.02 קובע כי: "להגדלת השירות האמורה לעיל יתווספו הגדלות שירות בהתאם להוראות התקשי"ר 85.14...." לפיכך, יש להחיל לגביה את הקריטריונים, שהיו נהוגים להגדלת שירות מחמת בריאות, בשנת 2002. עוד נטען כי חוזר הנש"מ מיום 27.2.03, בגין הגדלת שירות מחמת בריאות (מ/7), התקבל בפרוצדורה פגומה ובניגוד לקבוע בחוק הגמלאות, ועל כן דינו בטלות

טענות המשיב
בקשת המערערת להגדלת תקופת שירותה הוגשה שלא בהתאם לחוזר הנש"מ הקובע את האופן בו יש להגיש בקשה להגדלת תקופת שירות מחמת מצב בריאות. הוראות חוזר הנש"מ הוחלו לגבי החלטות המשיב החל מיום 1.4.03. המערערת יצאה לקצבה רק ביום 31.12.03 ומכאן, שאין החלה רטרואקטיבית לגביה. בחוזר נש"מ אין שינוי של המצב המשפטי. התנאים שנקבעו בו תואמים את האמור בנסמן 85.144(ד) לתקשי"ר. בנסיבות אלה, לא נדרשה חובת המשא ומתן כאמור בסעיף 103 לחוק, ומתן המלצת ועדת השירות כאמור בסעיף 104 לחוק הגמלאות

המערערת לא מצביעה על מקור כלשהו לבקשה להגדיל תקופת שירותה. בנסיבות אלה לא נפל כל פגם בהחלטת המשיב. חוק הגמלאות לא נועד להיטיב עם עובדי המדינה. חוק הגמלאות קובע "נורמה דו-קוטבית". אין הפרט רשאי לוותר על הזכות, ואין הרשות הממונה על ביצוע החוק רשאית ליתן יותר מהקבוע בחוק עצמו או במסגרתו ומכוחו. אכן בסעיף 2(ג) לחוזר מס' 7/2003 נקבע שתימשך פרישה מוקדמת בהתאם לתנאים המפורטים בחוזר פרישה מוקדמת לשנת 2002 וזאת עד ליום 31.12.04. אולם, בחוזר 2002 בסעיף 14(ב) נקבע במפורש כי "להגדלת השירות האמורה לעיל יתווספו הגדלות שירות בהתאם להוראות התקשי"ר 85.14, אך לא יותר מממוצע של 4% לכלל הפורשים לגמלאות במהלך 2002". המערערת לא הצביעה על המקור להגדלת תקופת השירות לפי הוראת נסמן 85.14 לתקשי"ר

ככל שתוגש בקשה מטעם המערערת להגדלת תקופת שירות בגין מצב בריאות לקוי, בהתאם לכללים שנקבעו בחוזר הנש"מ, יבחן המשיב אם המערערת עומדת בתנאים הקבועים בחוזר

סמכות בית הדין לעבודה
בית הדין מוסמך לדון בערעור על החלטת הממונה על הגמלאות, כמו גם החלטת המשיב (סעיפים 43 ו- 101 לחוק הגמלאות). מכוח סעיף 43(ג) לחוק הגמלאות, נתונה לבית הדין הסמכות "להחליט החלטה אחרת" במקום ההחלטה העומדת לדיון, ולא רק לאשר את ההחלטה או לשנותה

אשר להיקף הביקורת השיפוטית של בית הדין בערעור על החלטת המשיב ו/או הממונה על הגמלאות, קבע בית הדין הארצי (בדב"ע לא/ 7-1 עמנואל הניג – נציב שירות המדינה, פד"ע ב 225, 229): "סמכות בית-הדין לעבודה אינה נובעת, אפוא, מסמכות כללית הנתונה לרשות שיפוטית לפקח על החלטות מינהליות, על כל המשתמע מכך במשפט המינהלי. סמכות בית-הדין, מקורה בהוראה מפורשת בחוק ומהחוק יש ללמוד על היקף הסמכות ומהותה". הגם, שכאמור, סמכותו של בית הדין ליתן החלטה אחרת מזו של המשיב, והגם שהסמכות שהוענקה לבית הדין להעביר את החלטת המשיב תחת שבט ביקורתו היא סמכות ישירה, לטעמנו, הכללים הנוהגים בביקורת שיפוטית של "אקט מנהלי" חלים גם בענייננו

לאמור: בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, אלא בוחן הוא, בחינה מנהלית, את החלטותיה (דב"ע נד/120-3 יחיאל שבח – ראש עיריית תל-אביב-יפו ואח', פד"ע כו 395, 400, ופסקי דין שצוטטו שם; דב"ע מט/31-3 רחל שלום – ברית התנועה הקיבוצית, פד"ע כא 262, 268-269); חזקה היא כי רשות מנהלית פועלת כדין, אלא אם יוכח ההיפך, ובית הדין לא יתערב בהחלטתה, אלא אם אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או שיש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או שהיא נגועה בשיקולים זרים או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין (ע"ע 1123/01 בית ספר תיכון עירוני-כל ישראל חברים בתל-אביב-יפו - צויזנר

חוק הגמלאות וסמכות המשיב
חוק הגמלאות קובע כי הזכות לגמלה הינה פועל יוצא ממשך תקופת השירות (סעיף 20 לחוק הגמלאות). יחד עם זאת, חוק הגמלאות מקנה למשיב סמכות להגדיל תקופת שירות לצורך קביעת זכויותיו של עובד. סעיף 100 לחוק הגמלאות קובע בזו הלשון: "(א) עובד המועסק בתנאי עבודה שקבעה הממשלה כתנאים מיוחדים לענין סעיף זה, רשאי נציב השירות להורות בהודעה ברשומות ובתנאים שקבעה הממשלה, כי לצורך קביעת זכויותיו של אותו עובד לפי חוק זה, כולן או מקצתן, תחושב תקופת שירותו, כולה או מקצתה, כתקופה גדולה משהיתה למעשה, ובשיעור שקבעה הממשלה. (ב) לגבי עובד שסעיף קטן (א) אינו חל עליו רשאי נציב השירות להורות, בהודעה ברשומות ובתנאים שקבעה הממשלה באישור ועדת העבודה של הכנסת, כי לצורך קביעת זכויותיו של העובד לפי חוק זה, כולן או מקצתן, תחושב תקופת שירותו, כולה או מקצתה, כתקופה גדולה משהיתה למעשה, בשיעור שקבעה הממשלה

הנה כי כן, המשיב מוסמך, בנסיבות מסוימות, ובתנאים שקבעה הממשלה, להגדיל את תקופת שירותו של עובד ובכך להגדיל את שיעור הגמלה שלו. הגדלת השירות היא עניין לשיקול דעת ולמדיניות של המשיב (ראו: דב"ע ל/7-1 חיים ישעיה – נציב שירות המדינה, פד"ע ב 35). מכוח הסמכות הנתונה לו, קבע המשיב קריטריונים להגדלת תקופת שירותו של עובד בשירות המדינה בפרק 85.14 לתקשי"ר

נסמן 85.144 לתקשי"ר, שכותרתו "הגדלה מטעמים אישיים, משפחתיים ובריאותיים" קובע בסעיף קטן ד', כדלקמן: "(ד) מצב בריאותו של העובד או של בן זוגו: פרישה לקצבה לרגל מצב בריאות לקוי או נכות אם בעת פרישתו של העובד לקצבה היה מצב בריאותו שלו או של בן זוגו לקוי ולליקוי זה השפעה על יכולת השתכרותו שלו או של בן זוגו, ו/או ישנן בגין מצב הבריאות הוצאות מיוחדות, רשאית הוועדה להמליץ על הגדלה של עד 4%, או הגדלה בשיעור של 1% לכל 10% נכות שנקבעו לעובד - הכל לפי השיעור הגבוה יותר - בגין מצב בריאותו של העובד עצמו; הגדלה בשיעור של עד 6%, או הגדלה בשיעור של 1% לכל 10% נכות שנקבעו לעובד - הכל לפי הגבוה יותר - בגין מצב בריאות לקוי של העובד ובן זוגו. הגדלה בשיעור של עד 3% בגין מצב בריאותו של בן הזוג בלבד. האמור לעיל מותנה בכך, שאין העובד או בן זוגו מקבל תשלומים כלשהם ממקור אחר, בגין מצב בריאותם הלקוי

יסודותיו של נסמן 85.144 הינם: א. העובד פרש לקצבה לרגל מצב בריאות לקוי או נכות. ב. בעת הפרישה היה מצב בריאותו של העובד או של בן זוגו לקוי. ג. לליקוי האמור הייתה השפעה על יכולת ההשתכרות של העובד או בן זוגו או שישנן בגין מצב הבריאות הוצאות מיוחדות. ד. העובד או בן זוגו אינם מקבלים תשלומים ממקור אחר בגין המצב הבריאותי

בהחלטת ממשלה מס' 2364, מיום 30.7.02, שעניינה "הגדלת תקופת השירות לצורכי פנסיה בשירות המדינה", הונחה המשיב, כי בהחלטה על הגדלת תקופת שירות "יימנע מלהכיר במצב בריאותי לקוי של העובד או של בן/ת זוגו, כשלעצמו, כעילה לחישוב תקופת שירות כתקופה גדולה משהייתה למעשה" ("החלטת הממשלה"). הווה אומר, החלטת הממשלה לא הוסיפה על האמור בנסמן 85.144, שכן גם עפי"ו לא עומד הקריטריון של מצב בריאותי לקוי בפני עצמו ואינו מספק עילה להגדלת תקופת שירות ללא תנאים נוספים מצטברים

בעקבות זאת, פורסם, ביום 27.2.03, חוזר נש"מ, שנושאו "הגדלת שירות מחמת בריאותו/ה של העובד/ת ו/או של בן/בת זוגו/ה – החלטת הממשלה 2364 מיום 30.7.2002". חוזר זה (החתום בידי מר ראובן בוימל, מנהל האגף לגמלאות ורווחה בנציבות שירות המדינה) קובע, כי החל מיום 1.4.03, הגדלת תקופת שירותו של עובד בגין מצב בריאות, כפופה לשלושה תנאים מצטברים המפורטים בחוזר

דיון והכרעה
לשיטת המערערת, החלטת הממשלה וחוזר נש"מ (אשר הוא בבחינת כללים חדשים), הוצאו בחוסר סמכות, ו/או שלא על פי כללי המינהל התקין, שכן לא נתקבל אישור ועדת העבודה של הכנסת להחלטת הממשלה. כמו כן, לא התקיימה הפרוצדורה הקבועה בסעיפים 103 ו- 104 לחוק הגמלאות. המערערת נסמכת על העובדה כי בפועל, עד לכניסתו של חוזר נש"מ לתוקף, המשיב הגדיל את תקופת השירות של עובדים שפרשו לפנסיה רק על יסוד מצב בריאות לקוי כשלעצמו, בלא שנתלוו לכך התנאים הנוספים הקבועים בנסמן 85.144. לטענת המערערת, היות ופעולתן של רשויות מינהל נהנות מחזקת התקינות, הרי שפעולת המשיב – חזקה שנעשתה כדין

אין אנו מקבלים טענה זו. חוזר נש"מ נגזר מהחלטת הממשלה והחלטת הממשלה, כפי שבואר, לא הוסיפה דבר על הקריטריונים שעמדו ערב קבלתה ושקבועים בנסמן 85.144 לתקשי"ר. החוזר מיישם את החלטת הממשלה. זאת אנו למדים מתכליתה של החלטת הממשלה. נסביר: בדברי ההסבר להחלטת הממשלה נאמר: "מרבית הגדלות תקופת השירות שניתנו בשנים האחרונות ניתנו בגין מצב בריאותי לקוי של הפורש או של בן/ת זוגו. כך בשנת 2000 הוגדלה תקופת השירות כאמור לכ-70% מהפורשים, וההגדלה הממוצעת עמדה על 20 חודשים, השקולים לשיעור גמלה בן למעלה מ-3%. ההסדר הקיים יוצר א-סימטריה בין עובדים במגזר הממשלתי הנהנים מהסדר פנסיה תקציבית והגדלות כאמור, לבין עובדים במגזר הפרטי להם הסדרי פנסיה צוברת. בנוסף, העדר חובה להוכיח קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של הפורש לבין עבודתו, כפי שנעשה לגבי תביעות נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי, יצרו מצב בו ההטבה שנועדה לתת הגדלות בזכויות הפנסיה במקרים חריגים, הפכה למעשה למנגנון אוטומטי בעל משמעות תקציבית כבדה. יש לציין כי החבות האקטוארית בגין הסדר הפנסיה התקציבית עמדה על כ- 220 מיליארד ש"ח בסוף שנת 2000. עלותו של ההסדר הקיים לתקציב המדינה עלולה להגיע למאות מיליוני ש"ח בשנה בהבשלה מלא

לפיכך, מוצע להנחות את נציב שירות המדינה להימנע מלהורות על הגדלות תקופת שירות, לצורך צבירת זכויות לפנסיה, כתוצאה ממצב בריאותי לקוי. יש לציין כי הפורשים בשירות המדינה הסובלים ממצב בריאותי לקוי יוכלו במצב החדש לפנות למוסד לביטוח לאומי בתביעת קצבת נפגעי עבודה, כפי שעושים הפורשים במגזר הפרטי" (ההדגשות הוספו). האמור מוביל למסקנה, כי החלטת הממשלה באה בעקבות הגדלות משמעותיות של תקופת השירות של עובדי מדינה בגין מצב בריאותם הלקוי. הגדלות אלו גרמו להעמסה ניכרת על תקציב המדינה ולאי שוויון בין גמלאי המגזר הציבורי לבין גמלאי המגזר הפרטי. על כן, ביקשה הממשלה להנחות את הנציב להמנע מלהגדיל את תקופת השירות מחמת מצב בריאות לקוי

טוענת המערערת בסיכומי תשובתה כי טענת המשיב לפיה הערעור להגדלת תקופת שירות לפי סעיף 100 (ב), בהתאם לקריטריונים שהיו נהוגים עד ליום 31.3.03, הינו בבחינת דרישה להמשך נוהג שגוי המטיל מעמסה כלכלית על תקציב המדינה לשנים הבאות, ויש בו משום חריגה מסמכותו של המשיב – שגויה מיסודה, ושלושה הם טעמיה: למשיב סמכות רחבה להפעיל שק"ד במסגרת חוק הגמלאות; צמצום הנטל על תקציב המדינה, לעתיד לבוא, יתקיים מביטול משרות של פורשים; יש להבחין בין הגדלת תקופת שירות הבאה במסגרת שק"ד לעודד פרישה (המתקיים במערערת), לבין הגדלת תקופת שירות של פורשים בנסיבות סיום עבודה בגיל הפרישה כחוק

עוד טוענת המערערת בסיכומי תשובתה, כי במשך עשרות שנים נהג המשיב להגדיל תקופת שירות של עובדים, כאשר הליקוי הבריאותי של העובד, כשלעצמו, הצדיק את הפעלת הסמכות להגדלת תקופת השירות. לא יתכן כי לפתע, התנהגות שנמשכה עשרות שנים, הופכת כבמטה קסם לחריגה או לסטיה או למעמסה. דברי ההסבר להחלטת הממשלה ברורים הם. לא מצאנו כל אחיזה למתווה הנטען ע"י המערערת, כביכול במסגרת שק"ד רחב של המשיב, ומתוך מגמה לעודד פרישה, תתבטלנה משרות הפורשים ולעתיד לבוא יצא תקציב המדינה נשכר

חוזר נש"מ מיישם את העקרון ואת החלטת הממשלה המבוארת בדברי ההסבר, לפיה הגדלת השירות מחמת מצב בריאות לקוי תיעשה ביד קפוצה. הקריטריונים שהותוו בחוזר נש"מ מלמדים, כי השיקול המרכזי המנחה את המשיב בבואו להגדיל את תקופת השירות מחמת מצב בריאות לקוי, הוא השאיפה לצמצם ככל שניתן את מספר עובדי שירות המדינה הזכאים להגדלת תקופת שירות, ובהתאם, לצבירת זכויות פנסיה שלא בדרך המלך, היינו, כפונקציה של שנות השירות

לא זו אף זו, דברי ההסבר מדגישים את חוסר האיזון בהסדר שהיה קיים, היוצר א-סימטריה בין עובדים במגזר הממשלתי הנהנים מהסדר פנסיה תקציבית והגדלות כאמור, לבין עובדים במגזר הפרטי להם הסדרי פנסיה צוברת. נוכח האמור, משעה שנתקבלה החלטת הממשלה ויושמה בחוזר הנש"מ מטרתה הברורה הייתה שרושו של נוהג זה. ועוד, האם קיומו של נוהג משך שנים רבות מכשירו כנוהג תקין ו/או רצוי? לשיטתנו, כל נוהג הנו הפיך ובר שינוי ובלבד שנבחנו משמעויותיו ומקורו. דומה כי משעסקינן בנוהג שהיטיב "במנגנון אוטומטי" עם פלחים מסוימים באוכלוסיית העובדים, תוך הטלת מעמסה כבדה על תקציב המדינה – לא מצאנו כל פסול בשינויו. ההיפך הוא הנכון. ודוק, דברי ההסבר להחלטת הממשלה אף מבהירים כי לא נעלם הימנה פלח אוכלוסיית הפורשים בשל מצב בריאותי לקוי, היכולים לפנות למל"ל בתביעה לקצבה לנפגעי עבודה, כפי שעושים העובדים הפורשים במגזר הפרטי

מסקנה זו תואמת את תכליתו של חוק הגמלאות ואת טיבה של הגדלת תקופת השירות. על תכליתו של חוק הגמלאות עמדנו לעיל, ולא נוסיף אלא מדבריו של כב' השופט ש' צור, בדעת רוב, בע"ע 1351/00 מדינת ישראל – מרדכי קירשנבאום (לא פורסם, 16.07.03), היפים גם לענייננו: "חוק הגמלאות נועד לקבוע הסדר פנסיוני לעובדי הציבור. ככזה, חוק הגמלאות אינו מהווה חלק ממערכת משפט העבודה המגן הקובע סטנדרטים מינימליים לעובד, אלא הוא נועד להבטיח לעובד הפורש רמת חיים בדומה לזו שהיתה לו בתקופת שירותו, וככל שהיא נובעת מן השרות. ... חוק הגמלאות לא נועד להיטיב עם עובדי המדינה ... גישה זו נכונה גם לפרשנות החוק: יש לחתור להגיע לפרשנותו הנכונה והמדויקת של החוק, ככל שזו עולה מלשונו, ממבנה החוק ותכליתו ולאו דווקא פרשנות המיטיבה עם העובד ...". לאור דברים אלו, משקבענו, כי חוזר נש"מ עולה בקנה אחד עם תכליתו של חוק הגמלאות, והולם לשיקולים שהציבה הממשלה בהחלטתה – לא נותר לנו אלא לקבוע שאמות המידה שגיבש המשיב, בבואו להגדיל את תקופת שירותו של עובד מדינה מחמת מצב בריאות לקוי – הן סבירות, מידתיות ומגשימות את עקרון השוויון

משקבענו שאין החלטת הממשלה וחוזר הנש"מ בבחינת כללים חדשים – הרי שאין פגם באי קיומן של הפרוצדורות הקבועות בסעיפים 103 ו- 104 לחוק הגמלאות. המערערת פרשה משירותה ב- 31.12.03 . חוזר הנש"מ הינו מחודש פברואר 2003 , כך יוצא, שממילא, חוזר הנש"מ קדם למועד פרישתה של המערערת. אין חולק אף לשיטת המערערת, הן בסיכומיה והן בסיכומי התשובה, כי המבחנים שנהגו בהגדלת תקופת שירות מטעמי ליקוי בריאותי של העובד כשלעצמו "נהגו בפועל עד 31.3.03". בנסיבות אלו, תמוהה טענתה בדבר פגיעה רטרואקטיבית בזכויותיה

טענת המערערת כי יש להחיל עליה את מדיניות הפרישה כמפורט בחוזר הפרישה המוקדמת 4/2002 מיום 2.5.02 אינה מעלה ואינה מורידה דבר. סעיף 14(ב) לחוזר הנ"ל, המוזכר גם בכתב הערעור, קובע במפורש כי: "יתווספו הגדלות שירות בהתאם להוראות התקש"יר 85.14". ראשית כפי שציינו, המערערת לא הצביעה על המקור להגדלת תקופת שירותה לפי הוראת פרק 85.14 לתקשי"ר ובנוסף, מצאנו כי החלטת הממשלה וחוזר נש"מ, כאמור, רק יישמו את המצב המשפטי שהיה קיים ושבא לביטוי בפרק 85.14 ולא הוסיפו עליו דבר

מעבר לצורך יצויין כי אף המערערת בסיכומי תשובתה (שם בס' 51 ו- 52) מדייקת ומציינת: "עד לקבלת החלטת הממשלה.... נהוגה הייתה בפועל מדיניות..... אין חולק כי בעקבות החלטת הממשלה .... שונתה מדיניות זו". (ההדגשות במקור). הוראות פרק 85.14 לא שונו, אלא שמקבלת החלטת הממשלה שונתה מדיניות אופן יישומן. משהוראות חוזר הנש"מ חלות על המערערת, היה עליה להגיש בקשתה להגדלת תקופת שירות מחמת מצב בריאותי בהתאם לכללים ולדרך שנקבעו בחוזר נש"מ. המערערת נתבקשה לעשות כן מספר פעמים, אך עמדה בסירובה וביקשה לפסוק לה הגדלת שירות בהסתמך על הבקשה אותה הגישה (אשר אינה עומדת בכללי החוזר). המערערת טוענת לאורך כל הדרך לפגיעה בזכויותיה, אך אינה מצביעה ואינה מפרטת במה הדברים אמורים

באם מבקשת המערערת לפסוק לה הגדלת תקופת שירות מחמת מצב בריאותי לקוי כשלעצמו, בהתבסס על החלטות המשיב שניתנו בפועל ערב החלטת הממשלה – הרי שבקשה זו אין לה על מה לסמוך. לעניין זה נדרשה המערערת בסיכומיה, תוך שקלא וטריא, אם שגה המשיב, אם טעה, ואם טעה, מדוע צריך היה החלטת ממשלה כדי לתקן את הטעון תיקון ולא שהמשיב יתקן הוא את טעותו. כאמור, סבורים אנו כי הוראות פרק 85.14 על מכונן. יישומן עד ל- 31.3.03 היו בדרך שמקבלת החלטת הממשלה שונו, ובכל הכבוד, סבורים אנו כי בדין שונו. למעלה מהצורך נבהיר כי אף אם הייתה מתקבלת בפנינו טענת טעות – אין זו לעולם עומדת

בעב' 914038/99 נחה רוזנר נגד מדינת ישראל – הממונה על תשלום הגמלאות, עמדה על הפרק שאלת פרשנות סעיף בתקשי"ר לאור לשונו שיכולה הייתה להתפרש לשני פנים. בית הדין קבע שהפרשנות עליה נסמכת המערערת היא המקובלת ולפיכך קבע שמדיניות הנציבות בפועל, שעלתה בקנה אחד עם הפרשנות בה צידדה המערערת, אינה טעות (כפי שביקש לטעון המשיב) . בהמשך קובע בית הדין כי ההלכה היא, כי במידה וחלה טעות מנהלית שבגינה הוענקה זכות לפלוני בניגוד למדיניות הרשות או בחוסר סמכות, אין היא מקנה לאיש זכות שיחזרו על טעות זו (דב"ע מב/7-1 מרדכי גזית נ' נציב שירות המדינה, פד"ע יג 397). אולם, לשם כך יש להשתכנע קודם, כי אכן הפעולה המינהלית נעשתה עקב טעות, בניגוד למדיניות הרשות

סוף דבר
לסיום, ראינו להזכיר מושכלות ראשונים: הלכה היא שאין בית המשפט מתערב בשיקולי רשות מוסמכת, ואין הוא ממיר את שיקוליה בשיקוליו שלו, כל עוד שוקלת הרשות, הסמכויות שהוענקו לה על פי דין, אלא אם לא הביאה בחשבון את השיקולים הרלבנטיים, או שהביאה בחשבון שיקולים בלתי רלבנטיים (ראה דב"ע מט/ 3-133 שלום נ' ברית התנועה הקיבוצית). משמצאנו כי לא נפל כל פגם בשק"ד ובהחלטת המשיב, לא מצינו מקום להתערב בהחלטתו כאמור. לאור האמור לעיל, הערעור נדחה. ככל שתמצא המערערת להגיש בקשה להגדלת תקופת שירות מחמת מצב בריאות לקוי, על פי הכללים והדרך הקבועים בחוזר נש"מ – חזקה כי יבחן המשיב את בקשתה בהתאם להוראות החוזר. כל צד ישא בהוצאותיו

חיפוש פנימי באתר