תביעה על קניית רכב מאזדה משומש – תעודת אחריות
פסק דין
1. ביום 3.3.06 רכשו התובע ואשתו רכב מזדה MPV משומש מהנתבעת, שהיא סוחרת מורשית בכלי רכב משומשים, מטעם מזדה.
הנתבעת מסרה לתובע תעודת אחריות לחמישה חודשים, שתוכנה ידון בהמשך (להלן: תעודת האחריות).
2. התובע טוען כי ביום 3.7.06, מעט לאחר חצות הלילה, דמם מנוע הרכב בעת נסיעה מאשקלון צפונה. התובע הזמין גורר, שגרר את הרכב ל"מוסך של קובי" בחדרה. למחרת הודיע התובע על המקרה לנציג הנתבעת, מר גיא יטקובסקי, ועל פי הוראתו - גרר את הרכב למוסך הסדר של הנתבעת.
התובע טוען כי אובחנה תקלה פנימית במנוע וכן תקלה ברדיאטור, אך הנתבעת לא מילאה את חובתה, על פי תעודת האחריות, והסכימה לשלם רק עבור החלפת הרדיאטור ועבור העבודות של החלפת הרדיאטור והחלפת המנוע, אך לא הסכימה לשלם עבור מנוע מחליף, והוא נאלץ לשלם עבורו מכיסו. התובע תבע מהנתבעת החזר עלות המנוע, בסך 19,823 ₪.
3. הנתבעת טוענת כי בדיווח שמסר לה התובע, למחרת המקרה, הוא מסר כי אשתו נהגה ברכב, וכי הרכב התחמם, אך הם המשיכו לנסוע עד שהמנוע דמם. בדיווח מאוחר יותר שינה התובע את דבריו ומסר כי הוא, ולא אשתו, נהג ברכב.
כך או כך, הנתבעת טוענת כי התקלה במנוע ארעה בשל נזילת מים מהרדיאטור, אשר כתוצאה ממנה התחמם המנוע, עד כדי התכה של חלקיו הפנימיים. הנתבעת טוענת כי תקלה ברדיאטור אינה מצוייה במסגרת האחריות. המשך הנסיעה ברכב, למרות נזילת המים מהרדיאטור, עד כדי התכת חלקיו הפנימיים של המנוע, מהווה שימוש בלתי סביר ברכב, אשר בעטיו אין חלה עליה אחריות להחליף את המנוע, על פי תנאי תעודת האחריות.
עוד טוענת הנתבעת כי על מנת ללכת לקראת התובע ועל מנת לחסוך התדיינות משפטית, היא ניהלה עמו משא ומתן, וסוכם בין הצדדים כי הנתבעת תשלם עבור הרדיאטור ועבור העבודות של החלפתו, והחלפת המנוע, ואילו התובע ישלם עבור המנוע עצמו. הנתבעת טוענת כי הסכמה זו הושגה לסיום מלא של המחלוקת, וכי התובע קשור בהתחייבותו במסגרת אותה הסכמה. על כן מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה.
4. ב"כ התובע טוען כי תעודת האחריות מנוגדת לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מוצרי תעבורה והסחר בהם), התשמ"ג - 1983 (להלן: הצו), ועל כן אין ליתן תוקף למגבלות האחריות שנקבעו בה.
יש לציין כי טענה זו לא הועלתה בכתב התביעה אלא, למעשה, לראשונה רק בסיכומיו של ב"כ התובע, אולם ב"כ הנתבעת לא ביקש לדחותה על הסף, כהרחבת חזית, אלא התייחס אליה לגופה, בסיכומיו שלו.
אי ההתאמה של תעודת האחריות - לטענתו של ב"כ התובע - הוא להוראות סעיף 13 לצו:
"לא ימכור עוסק ולא ירשה למכור מוצר תעבורה, אלא אם כן נתן לקונה בעת המכירה אחריות לפעילותו התקינה של המוצר, לתקופה שלא תפחת משלושה חודשים, או לנסיעה של 6000 ק"מ, לפי המוקדם" (ההדגשות שלי - י.ק.).
אין מחלוקת כי תעודת האחריות ניתנה לחמישה חודשים, וכי האירוע מושא התביעה אירע בתוך תקופת האחריות.
אולם ב"כ הנתבעת טוען כי רכב אינו בגדר "מוצר תעבורה", כהגדרתו בצו, ועל כן אין הצו חל לגביו.
ההגדרה של "מוצר תעבורה", בסעיף 1 לצו, היא:
"מכלל, מכשיר, חלק חילוף, לרבות חומר נוזלי או מוצק המשמש או היכול לשמש לתיקונו או להחזקתו של רכב, וכן אבזר המשמש או היכול לשמש להבטחת פעילותו התקינה של הרכב, או לבטיחותו או לנוחיותו של המשתמש בו, לרבות כל מוצר המתחייב על פי דין להיות חלק מציוד הרכב" (ההדגשות שלי - י.ק.).
על פני הדברים, ב"כ הנתבעת צודק בטענתו כי הגדרה זו אינה כוללת את הרכב עצמו.
אם דרוש חיזוק לכך, ניתן למצאו אף בהגדרות של "מוצר תעבורה מקורי" ושל "מוצר תעבורה משופץ" שבסעיף 1 לצו. כך, "מוצר תעבורה משופץ" מוגדר: "מוצר תעבורה משומש שעובד, נבדק והוכשר לשימוש ברכב" (ההדגשה שלי - י.ק.).
על כן אני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת, כי הצו אינו חל על רכב, בתור שכזה.
הנתבעת לא מכרה לתובע "מוצר תעבורה", כהגדרתו בצו, אלא מכרה לו רכב שלם.
התובע אישר בעדותו כי בדק את הרכב, טרם רכישתו, במוסך מטעמו. התובע אינו חולק על כך, שכאשר רכש את הרכב, היה מצבו תקין.
מההגדרות שבסעיף 1 לצו עולה בבירור, כי המחוקק לא התכוון להחיל אותו על "רכב", בשלמותו ועל כל מערכותיו, אלא על "מוצרי תעבורה" שמשמשים את הרכב, כפי שהוגדרו בו. כידוע, רכב הוא כלי מורכב, ובו מערכות רבות ושונות. על פי ההגדרות שבצו, הוא חל על כל מערכת כזאת, או חלק ממנה, ואף על מוצרים אחרים, שבאים בגדר ההגדרה של "מוצר תעבורה" אשר בצו.
מסיכומיו של ב"כ התובע עולה, כי הוא התייחס - לעניין תחולת הצו - לרכב בכללותו, אך קיבלתי את טענת ב"כ הנתבעת, כי הצו אינו חל על "רכב".
5. ככל שכוונתו של ב"כ התובע מתמקדת במנוע הרכב, שהוא מושא התביעה, אזי ניתן לבחון את תעודת האחריות אל מול הצו, לגבי מנוע הרכב.
המנוע, כשלעצמו, בא בגדר "מוצר תעבורה", כמשמעותו בצו.
האם תעודת האחריות עומדת בניגוד להוראות סעיף 13 לצו, לגבי המנוע? אני סבורה כי יש להשיב על כך בשלילה.
כאמור, ברכב מערכות רבות ושונות, אשר תקלה באחת מהן עשוייה, באופן פוטנציאלי, להשפיע גם על מנוע הרכב. בענייננו, טענת הנתבעת היא כי הרס המנוע נגרם בשל נסיעה ברכב, למרות נזילת המים מהרדיאטור, אשר גרמה להתחממות המנוע, עד כדי התכה של חלקיו הפנימיים.
סעיף 13 לצו מחייב לתת אחריות "לפעילותו התקינה של המוצר", ולענייננו - המנוע. ואמנם, הנתבעת נתנה לתובע אחריות לפעילותו התקינה של המנוע, לתקופה שעונה על הוראת סעיף 13 לצו. הנתבעת הוציאה מגדר האחריות תקלה במנוע, שנגרמה כתוצאה מגורמים, שאינם בגדר פגם או תקלה מכנית במנוע עצמו, ובהם - שימוש בלתי סביר ברכב.
איני סבורה כי חריגים אלה עומדים בניגוד להוראות סעיף 13 לצו. הצו דורש, לענייננו, מתן אחריות לפעילותו התקינה של המנוע עצמו, אך אין ללמוד ממנו כי אחריות זו חלה, גם כאשר התקלה במנוע לא נבעה מאי תקינותו של המנוע, אלא מגורם חיצוני למנוע.
על כן, ככל שכוונתו של ב"כ התובע היתה להיקף האחריות לתקינותו של המנוע, איני מקבלת את טענתו, כי תעודת האחריות עומדת בניגוד להוראות סעיף 13 לצו.
ב"כ התובע הסתמך על פסק דינו של כב' השופט פיינשטיין ב-ת.ק. 1574/06 (ביהמ"ש לתביעות קטנות ברחובות), שבו נדון הצו, אולם אין ללמוד מאותו מקרה לענייננו: שם רכש התובע מהנתבעת מנוע בלבד (ולא רכב). מפסק הדין עולה כי לא היתה מחלוקת, שהמנוע שרכש התובע התגלה כפגום, וכי בהתאם לתעודת האחריות שניתנה לתובע, חלה על הנתבעת החובה להחליף את המנוע. המחלוקת נסבה על השאלה אם על המוכר לשאת באחריות רק לגבי עלות המנוע עצמו, או גם לגבי העלות של עבודת הפירוק וההרכבה של המנוע, שהיא פועל יוצא הכרחי של הצורך להחליף את המנוע, בשל הפגם שהיה בו.
במחלוקת זו פסק כב' השופט פיינשטיין, כי על מוכרת המנוע לשאת גם בעלות של הפירוק וההרכבה.
בשונה מאותו מקרה, בענייננו אין מחלוקת כי כאשר הרכב נמכר לתובע, היה המנוע במצב תקין. המקרה מושא התביעה אירע ארבעה חודשים לאחר רכישת הרכב. התובע אינו טוען כלל, כי התקלה במנוע נגרמה בשל פגם פנימי שהיה בו. התובע אינו
מכחיש כי המנוע נפגע כתוצאה מהתחממות, שנבעה מנזילת המים מהרדיאטור. טענתו של התובע היא כי אין ליתן תוקף לתנאים שבתעודת האחריות, אשר מוציאים מקרה כזה מתחולתה.
הטענה המשפטית של ב"כ התובע היא, כי אותם תנאים מחריגים בטלים, בשל היותם מנוגדים לצו. טענה זו יש לדחות, מהטעמים שפורטו לעיל.
תנאי תעודת האחריות הם, איפוא, תקפים ומחייבים את הצדדים.
6. התחייבותה של הנתבעת, על פי תעודת האחריות, היא "לתקן תקלות מכניות שיתגלו במנוע ובתיבת ההילוכים בלבד של הרכב, במהלך תקופת האחריות...." (סעיף 1 של תנאי תעודת האחריות).
בתעודת האחריות נכתב כי האחריות אינה חלה "על תקלות בחלקים, מכלולים ו/או מערכות אחרות של הרכב, לרבות חלקים נלווים, כגון: משאבות, מחשב, מערכת תיזמון, מערכת קירור, מצמד וכיו"ב, וכן האחריות לא תחול על תקלות שיגרמו למנוע או לתיבת ההילוכים כתוצאה מאי תקינות מערכות אחרות ברכב" (סעיף 2 של תנאי תעודת האחריות).
בסעיף 3 של התנאים נאמר: "תוקף האחריות מותנה מפורשות בשימוש ובתפעול סביר של הרכב..." (המשך הסעיף אינו רלבנטי לענייננו).
7. התובע העיד כי נסע עם אשתו מביתם בחדרה לאירוע באשקלון. בנסיעה מחדרה לאשקלון לא היו תקלות ברכב. לדברי התובע, מייד לאחר יציאתם מאשקלון בדרכם חזרה, כאשר יצאו אל כביש החוף, באזור אשקלון, כבה הרכב. התובע הרים את מכסה המנוע וראה עשן, ואז הזמין גורר. התובע טוען כי בשל העשן שראה, והחשיכה, הוא לא הבחין בנזילת המים.
התובע כופר בדבריו של מר גיא יטקובסקי מהנתבעת, כי הוא דיווח לגיא למחרת, שהרכב התחמם, אך הוא ואשתו המשיכו בנסיעה, עד שהמנוע כבה. התובע כופר אף בדבריו של גיא, כי תחילה מסר לו, שאשתו נהגה ברכב, אך בשיחה נוספת טען, שרק הוא עצמו נהג בו.
התובע עצמו צירף לכתב התביעה מסמך מאת מוסך "קובי", שאליו נגרר הרכב תחילה.
במסמך זה נכתב כי "לאחר בדיקה נמצא כי הרכב התחמם עקב נזילת מים מרדיאטור מים". עוד נכתב בו, כי הבדיקה נערכה ללא פירוק של המנוע, וכי ככל הנראה יש בעיה פנימית במנוע, שתצריך החלפתו. כפי שצויין, לאחר שהרכב נגרר למוסך, על פי הנחיות הנתבעת, שבו פורק המנוע, הסתבר כי חלקיו הפנימיים הותכו בשל ההתחממות.
המסמך של מוסך "קובי" צורף רק לכתב התביעה, אך לא צורף לתצהירו של התובע, מבלי שניתן הסבר לכך. ההסבר עולה מנסיבות המקרה: אותו מסמך של מוסך "קובי" תומך דווקא בטענתה של הנתבעת, כי הנזק למנוע נגרם בשל נזילת המים מהרדיאטור וההתחממות שנגרמה כתוצאה מכך.
על כל פנים, התובע אינו חולק על כך, שהיתה נזילה של מים מהרדיאטור, שגרמה להתחממות המנוע, אך לדבריו, הוא לא הבחין בכך בעת הנסיעה. עוד טוען התובע כי לא נדלקה בלוח השעונים נורית התרעה שמתריעה על עליית חום המנוע. התובע לא הביא חוות דעת מקצועית, או ראייה אחרת, כי נורית ההתרעה היתה מקולקלת, אך נקודה זו אינה דרושה לצורך הכרעה בדבר אחריותה של הנתבעת על פי תעודת האחריות.
8. נתגלה פער "גיאוגרפי" משמעותי בין עדותו של התובע לבין עדותה של אשתו, שנסעה עמו ברכב. אשת התובע העידה כי היא נמנמה בעת הנסיעה, בעוד התובע נוהג ברכב. לדבריה, היא התעוררה מתנומתה באזור ראשון לציון, שם נעצר הרכב.
אין חשיבות רבה לשאלה מי מבני הזוג נהג ברכב, אך יש משמעות למרחק שבין אזור אשקלון, כגירסת התובע, לבין אזור ראשון לציון, כגירסת אשתו.
יש גם משמעות לעצם העובדה, שכל אחד מבני הזוג העיד על מקום שונה, שבו ארעה התקלה. פער זה שבין עדויות השניים תומך בעדותו של גיא יטקובסקי מהנתבעת, כי על פי הדיווח הראשון שקיבל מהתובע, הרכב התחמם, אך בני הזוג המשיכו בנסיעה, עד שהמנוע כבה.
9. סיכום תמונת הדברים, על פי העדויות: הרכב היה במצב תקין, כשנרכש. כעבור ארבעה חודשים, כשהתובע ואשתו חזרו מאשקלון לחדרה, ארעה נזילת מים מהרדיאטור. על פי הצירוף של עדויותיהם של התובע, של אשתו ושל גיא יטקובסקי - אפשר שעם היציאה מאשקלון לכביש החוף הבחין התובע בתקלה, אך המשיך בנסיעה, עד שהמנוע כבה, באזור ראשון לציון. אין מחלוקת כי הרס המנוע נגרם כתוצאה מהתחממות, בשל נזילת המים מהרדיאטור.
על פי תנאי תעודת האחריות, מקרה כזה בא בגדר החריגים לתחולת האחריות, הן בשל כך שהגורם לתקלה היה נזילה מהרדיאטור (סעיף 2 של תעודת האחריות), והן בשל שימוש בלתי סביר ברכב, קרי: המשך הנסיעה, למרות נזילת המים, או אף מבלי לעמוד עליה, כגירסת התובע (סעיף 3 של תעודת האחריות). המשך הנסיעה ברכב, למרות נזילת המים, מהווה שימוש "בלתי סביר" ברכב, בין אם נעשה במודע ובין אם לאו. החריגים שבתעודת האחריות, בהתייחס לנסיבות המקרה דנן, הם סבירים. אין זה סביר שהנתבעת תחוייב לשאת באחריות להחלפה של המנוע ושל מערכות אחרות ברכב, כאשר האחריות ניתנה אך ורק לתקינות המנוע ותיבת ההילוכים, ואילו התקלה שגרמה לנזק היתה ברדיאטור.
המסקנה היא כי על פי תעודת האחריות אין הנתבעת חייבת, במקרה זה, לשאת בעלות של החלפת המנוע והרדיאטור.
10. אין מחלוקת כי במשא ומתן, שנוהל בין הצדדים, הושגה הסכמה כי הנתבעת תישא בעלות החלפת הרדיאטור, לרבות עלות העבודה, ואף בעלות העבודה של החלפת המנוע. הנתבעת קיימה סיכום זה ושילמה עבור המרכיבים הללו של תיקון הרכב, והתובע שילם רק עבור המנוע המחליף.
המחלוקת בעניין זה היא בשאלה: האם סוכם בין הצדדים, שבכך בא העניין על פתרונו, ואין עוד לתובע דרישות מהנתבעת; או שהסיכום היה, שהנתבעת תישא בעלות הרכיבים שצויינו, רק כעלות "שאינה שנוייה במחלוקת", וללא התחייבות מצד התובע, כי לא ידרוש ממנה לשלם גם עבור המנוע.
הסיכום שהושג לא הועלה על הכתב, מתוך אמון שרחשה הנתבעת לתובע, ושעליו היא מצרה בדיעבד.
ב"כ התובע טוען כי עצם הסכמתה של הנתבעת לשאת בעלות של החלפת הרדיאטור ושל העבודות שצויינו מעידה על מודעותה לכך, שהמקרה בא בגדר אחריותה, על פי תעודת האחריות, שאם לא כן היא לא היתה מקבלת על עצמה לשאת בהוצאות הללו.
מנגד טוענים מנהל הנתבעת, מר טל יטקובסקי, ואחיו, מר גיא יטקובסקי, שהוא אשר ניהל את המגעים עם התובע, כי הנתבעת הציעה את ההסדר האמור רק על בסיס הסכמתו המפורשת של התובע שלא להעלות דרישות נוספות כלפיה. לנתבעת היו שני שיקולים: האחד - מחווה ללקוח, לפנים משורת הדין; והשני - "ערך המטרד" (nuisance value).
עבור החלפת הרדיאטור והעבודות שילמה הנתבעת 4,103 ₪ (נספח ב' לכתב ההגנה, המסמך צורף גם לכתב התביעה), ועל פי שיקוליה - היה כדאי לה לשלם סכום זה, על בסיס ההסכמה כי התובע לא ידרוש ממנה דרישות נוספות, היינו: אינה צפוייה בעתיד לתביעה בגין עלות המנוע.
עדי הנתבעת הצהירו, כי אלמלא הסכמה מפורשת זו מצד התובע, ולו היתה עומדת לנגד עיניהם האפשרות שהתובע יתבע את הנתבעת - אזי לא היתה הנתבעת משלמת דבר, כיוון שממילא היתה צפוייה להיתבע, וטענתה של הנתבעת היא, שהמקרה אינו מכוסה כלל על ידי תעודת האחריות.
התובע העיד כי קיבל את ההסדר שהוצע "בלית ברירה", תוך הבעת התנגדותו לכך באוזני גיא, וכי אין זה נכון שהסכים לוותר על תביעה בגין עלות המנוע.
אני מעדיפה את גירסתם של עדי הנתבעת על פני גירסת התובע. כאמור, מסקנתי היא כי יש לקבל את טענת הנתבעת, שתעודת האחריות אינה חלה על המקרה דנן. על כן, נכונותה של הנתבעת לשלם בכל זאת חלק קטן מעלות תיקון הרכב היא לפנים משורת הדין. שני הטעמים שנתנו עדי הנתבעת לנכונות זו הם סבירים ומקובלים. אני מקבלת את טענת עדי הנתבעת, כי הצעתם להסדר המחלוקת התבססה על הסכמה ברורה, כי הסדר זה מביאה לידי סיום, וכי הנתבעת לא תהא צפוייה לתביעה מצד התובע. איני מקבלת את טענת התובע, כי הוא הודיע לגיא במפורש, שאינו רואה בהסדר זה "סוף פסוק", ולמרות זאת שילמה הנתבעת עבור הרדיאטור והעבודות.
11. על פי כל האמור, אני דוחה את התביעה.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,500 ₪, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
חיפוש פנימי באתר
