תביעה נגד סוכן נסיעות על שירות לא טוב
פסק דין
1. 1. עניינה של תביעה זו הינה השירות שעל סוכנת נסיעות ליתן ללקוח.
2. 2. הנתבעת 1 הינה סוכנת הנסיעות העובדת עבור הנתבעת 2, (שהינה גם הנתבעת 3).
3. 3. התובע תכנן נסיעה לטוסקנה איטליה עם רעיתו וזוג חברים נוסף מקיבוץ חצרים במהלך חודש ספטמבר 2005. לצורך הנסיעה נרכשו ביולי 2005 כרטיסים בחברת אלאיטליה. נשכר באמצעות הנתבעת 1 רכב בחברת הרץ בסניף שלה בנמל התעופה של פירנצה. הכרטיסים נרכשו עבור ארבעה נוסעים. מחיר כל כרטיס עמד על 465$. תאריך הטיסה נקבע ליום 18.9.05.
4. 4. ביום 8.9.05 (עשרה ימים לפני הטיסה) הודיע התובע לנתבעת 1 כי זוג החברים לא יוכל לצאת לטיול. ביום 11.9.05 חזר התובע על הודעתו מיום 8.9.05 באמצעות המייל, ביקש כי המקומות של החברים שלא יכולים לצאת יוחלפו בזוג חברים אחר. התובע ביקש מידע בדבר ביטול טיסת פנים וכן הערכת עלות הביטול. התובע טוען כי במהלך הימים שלאחר מכן ביקש מהנתבעת 1 להשאירו בתמונה של בדיקותיה ובין היתר ציין כי ניתן מבחינתו לערוך שינויים כולל החלפת חברת הטיסה.
5. 5. ביום חמישי 15.9.05 אישרה הנתבעת 1 את הכרטיסים החדשים עבור זוג החברים שהחליף את החברים הקודמים. התברר כי התובע חוייב בכרטיס עבורו ועבור רעיתו בסך של 465$ לכרטיס ואילו חבריו חוייבו בשני כרטיסים כשהמחיר לכרטיס היה 775$ היינו 310$ יותר לכרטיס.
6. 6. לטענת התובע, באותו יום ניתן היה לרכוש כרטיסים בסך של 459$ לכרטיס. התובע סבר כי יש לסיים את המחלוקת שנוצרה ברוח טובה ובין היתר הציע שהענין יועבר לבוררות בפני התאחדות סוכני הנסיעות אך משום מה, הדבר לא עלה בידו.
7. 7. טוען התובע כי מחובתה של הנתבעת 1 היה להביא לאופטימיזציה של חבילת הטיול שלו ושל חבריו אולם פעולות הנתבעת 1 היו רשלניות ונטולות מיומנות מקצועית. נטען כי הנתבעת 1 הסבה בהתנהלותה את הנזקים הנתבעים בכתב התביעה.
8. 8. נטען כי הנתבעת 2 אחראית לפעולותיה של הנתבעת 1 המהווה כנראה חלק ממערך הנתבעת 2 אך הדבר אינו ברור לתובע ולפיכך נתבעו נתבעות אלו ביחד ולחוד.
9. 9. התובע הפנה למספר פסקי דין בהם נקבעה אחריות של סוכנויות נסיעות בשל אי הקטנת הנזק של הלקוחות.
10. 10. בסיכומו של דבר טען התובע כי הנתבעות התרשלו בפעולתן ולפיכך יש לחייבן בנזקיו שפורטו בכתב התביעה.
11. 11. הנתבעות הגישו כתב הגנה משותף. נטען כי התביעה לא היתה צריכה להיות מוגשת על ידי התובע אלא על ידי חבריו שכביכול נפגעו מהנתבעות.
12. 12. הנתבעות טענו שהתובע שילם מרצונו החופשי את כרטיס הטיסה ולפיכך מדובר בטעות בכדאיות העסקה ולא ברשלנות והדבר מצביע על כך שכל התביעה היא תביעת שווא.
13. 13. נטען כי העובדה שהתובע מצא באינטרנט מחירים זולים יותר אינה מהווה ראיה שכן לעיתים באינטרנט יש הטעיות וכי המחירים משתנים. נטען כי היה הבדל בין טיסה, לאיטליה: לרומא או מילאנו לבין פירנצה. נטען כי התובע יכול היה לכלכל צעדיו אחרת לבטל הכרטיסים ולטוס באמצעות כל חברה שרצה.
14. 14. נטען על ידי הנתבעות כי סכום התביעה מנופח ומופרז.
15. 15. ביום הדיון הוסיפו הנתבעות הסברים. נטען כי לא ניתן להחליף שמות של נוסעים וכאשר מבוטלת עסקה אחת הרי שחברות התעופה קובעות תעריף אחר לעסקה החדשה. נטען כי הנתבעות רק מקבלות עמלות קבועות ולא נהנו למעשה מהפרש המחירים שבין הכרטיסים הישנים והחדשים.
16. 16. הנתבעות ניסו להסביר לבית המשפט את מדיניות חברות התעופה דבר שמביא לכך שלסוכן הנסיעות אין השפעה רבה על מחיר הכרטיס.
17. 17. לסיכום טענו הנתבעות כי לא היה במעשי הנתבעת 1 כל טעם לפגם ובטח לא רשלנות.
דיון
18. 18. בראש הדברים אציין כי התובע הוא הלקוח של הנתבעות. התובע עשה חוזה לטובת צד שלישי שהינו זוג חברים. אני דוחה הטענה שנטענה כביכול לתובע אין זכות תביעה. התובע שילם עבור העסקה וזכאי שהנתבעות לא ינהגו כלפיו ברשלנות.
19. 19. אשר למעמדה של סוכנות הנסיעות וחובותיה כלפי לקוחותיה. סוכנות נסיעות אינו רק דוכן למכירת כרטיסים. זה המקום לציין את אחד מפסק הדין המצוטטים ביותר בסוגיית אחריות סוכני נסיעות, פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים, בר"ע 3278/01 רענן בר טוביה נ' רג'ואן נסיעות בע"מ פ"מ תשס"א (1) 628, אשר ניתן ע"י השופטת שידלובסקי –אור. וכך קבעה, בין היתר, כב' השופטת בפסק הדין הנ"ל:
"תפקידה של סוכנות נסיעות אינו שונה מזה של מתווך, וככזאת, בהשאלה מסעיף 8(א) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו – 1996, היא חייבת לנהוג בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת ולמסור ללקוחותיה כל מידה שיש בידה בעניין מהותי הנוגע לעיסקה".
20. 20. כמו כן, בפסיקת בתי משפט השלום ובתי המשפט לתביעות קטנות, נקבע כי לסוכני הנסיעות יש מעמד ותפקיד של ממליץ ומסייע לנוסעים וכן אחריות לאמת את המידע, שאותו הם מוסרים ללקוח וזאת הן לאור דיני הרשלנות, הן לאור חובת תום הלב והגילוי הנאות בעת מו"מ לכריתת חוזה הקבועים בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, והן מכוח הכלל הקובע איסור הטעייה בכל עניין מהותי הקבוע בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 (ר' בעניין זה ת"ק (ב"ש) 3143/05 רוזנבאום נ' השטיח המעופף ; ת"ק (טבריה) 1280/05 שור סאס מיכל נ' איסתא ואח'). בין היתר יש לקבוע כי על הנתבעות לפעול באופן מקצועי ואחראי גם בנושא של עלות הטיסות.
21. 21. הפנייה לנתבעות, כסוכנות נסיעות, מגלמת ציפייה סבירה של התובע לכך שהסוכן יעשה כל שביכולתו לסייע בהגשמת צרכיו של הלקוח. ניסיונו של הסוכן אינו ניסיונם של התובעים, ובמקרה דנן, היה על הנתבעות לדאוג לכך שהתובע ישלם עבורו ועבור חבריו את הסכום האופטימלי.
22. 22. הטענה ולפיה זה המחיר שהשיגה הנתבעת 1 עבור התובע והתובע הסכים לכך לאו טענה היא. על הנתבעות היה להראות כי פעלו בשקידה ראויה להשיג את המחיר הטוב ביותר או להתאים את חבילת הטיול ללקוח ובמקרה זה ניתן היה אף ל"הזיז" מעט את המועדים או את הטיסות בשל הנסיבות המיוחדות של התובע.
23. 23. לאחר שהבאתי את כלל הנסיבות בחשבון ובמיוחד העובדה כי שווי כרטיס שבוטל ערכו היה 465$ לעומת 775$ כרטיס חדש היינו הפרש לא סביר של עלות הכרטיס, הנני מגיע לתוצאה ולפיה הנתבעות התרשלו כלפי התובע בנושא המחיר האופטימלי של כרטיסי הטיסה.
24. 24. אשר לגובה הנזק. סביר להניח כי ככול שמתקרב מועד הטיסה הרי ישנן שתי אפשרויות: האחת, שמחיר הכרטיס יעלה נוכח הביקוש. ניתן להניח כי כרטיס שנרכש מבעוד יום יהיה זול יותר לעומת כרטיס שנרכש לקראת היום הקובע. האפשרות השנייה הינה שהטיסה אינה מלאה ואז חברות התעופה בכדי לעודד רכישת כרטיסים מוזילות את המחיר.
25. 25. התובע הגיש לבית המשפט כתבה שפורסמה בעיתון דה-מרקר מאת עירית רוזנבלום מיום 21.10.05 שם הוסבר נושא רכישת הכרטיסים ברגע האחרון. יתכן שברגע האחרון ניתן להוזיל מאוד את העלויות ואף לרכוש במחירים נמוכים ממה שרכש התובע. יחד עם זאת, השאלה הינה מהי העלות הסבירה שניתן לקבל בסוכנויות נסיעות אשר צריכות כאמור ליתן שירות ואחריות ללקוחות.
26. 26. התובע אמנם ציין את הפרש המחירים בין הכרטיסים אולם מקבל אני את הסברה ולפיה חברות התעופה מכתיבות עלויות כך שמספר ימים לפני טיסה, רכישת כרטיס באופן מסודר צריכה לעלות יותר מאשר רכישה מסודרת חודשיים מראש.
27. 27. יש להביא בחשבון כי התובע כפי שהעיד על עצמו אינו אדם צעיר, עורך דין במקצוע ושותף במשרד גדול בקיבוץ חצרים לעריכת דין. גם שותפיו לנסיעה הינם בגיל דומה למיטב הבנתי. איני סבור כי ה"פרופיל" של התובע כלקוח הינו של נוסע המתרוצץ וקופץ לטיסה הזולה ביותר שניתן למצוא שכן כידוע לעיתים הטיסות הזולות הללו הופכות להיות "יקרות".
28. 28. לפיכך לא נותר לי אלא לקבוע באומדן כי בפעולות סבירות יכולות היו הנתבעות לחסוך לתובע סך העומד לפי אומדן לכל הפחות על 1,200 ₪, עבור רכישת שני הכרטיסים הנוספים.
29. 29. לפיכך אני קובע שעל הנתבעות לשלם לתובע סך של 1,200 ₪.
30. 30. כן תשלמנה הנתבעות לתובע הוצאות בסך 700 ₪.
31. 31. בשולי הדברים אציין כי לא פסקתי פיצוי עבור עוגמת נפש אולם אציין כי התרשמתי שאילו הנתבעות היו מביעות מלכתחילה את התנצלותן, סביר בעיני כי התובע לא היה עומד על תביעתו.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום
חיפוש פנימי באתר
