ערעור על קיצוצים בשכר עובדים - פיצויי הלנת שכר

ערעור על קיצוצים בשכר עובדים - פיצויי הלנת שכר, הינו נושא בדיני עבודה אשר נדון בבית הדין לעבודה בנצרת, להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופטת שפר ורד הקדמה : זהו ערעור על פסק דינה של כב' הרשמת סלווא שאמי אשר ניתן במסגרת דיון בתיקים דמ' 4177/06 עד דמ 4191/06 אשר נדונו במאוחד (להלן: "התביעות"). מושא התביעות הנה החלטת הנתבעת (המשיבה, בעניננו, להלן: "המועצה") לבצע קיצוצים בשכרם של עובדיה בשיעור של עד 10%, בגין החודשים 07/04 עד 12/04. התובעים (המערערים, בענייננו, להלן: "העובדים"), שכולם עובדי המועצה, עתרו בתביעותיהם לביטול ההחלטה בדבר הקיצוצים בשכרם, וביקשו לחייב את המועצה בתשלום הסכומים שקוצצו משכרם, בצירוף פיצויי הלנת שכר במהלך הדיון בתביעות, הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית שקיבלה תוקף של החלטה (ע"י כב' הרשמת יעקובס כתוארה אז), לפיה הסמיכו את בית הדין להכריע בתביעות על בסיס כתבי הטענות שהוגשו על ידיהם, אליהם יצורפו מסמכים וסיכומים בכתב, ללא צורך בשמיעת עדויות. בפסק הדין מושא ערעור שבפנינו, החליטה כב' הרשמת לדחות את התביעות, וזאת על בסיס הנימוקים העיקריים שדלקמן - המועצה נקלעה למצב כלכלי קשה, ונדרשה להכין תכנית הבראה. במסגרת תכנית ההבראה שגיבשה, ואשר קיבלה את אישורו של משרד הפנים, נכללו קיצוצים בשכרם של עובדיה בין המועצה לבין נציגות העובדים נוהל משא ומתן, בין היתר בנוגע לקיצוצים בשכר העובדים, ומשעלה על שרטון הועברו חילוקי הדעות שבין הצדדים לדיון בפני ועדה פריטטית אלא שגם היא לא הציחה להגיע לידי הסכמה. באותו השלב הועברו המחלוקות להכרעה בפני בורר, וזאת בהתאם למתכונת שנקבעה בהסכם העקרונות להבראת הרשויות המקומיות שנחתם בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה לבין מרכז השלטון המקומי, אשר קיבל תוקף ע"י בית הדין הארצי במסגרת תיק סק' 1016/04, ונרשם כהסכם קיבוצי - להלן: "הסכם העקרונות נציגות העובדים לא שיתפה פעולה בניהול הליך הבוררות, ולא שעתה לזימונים שהופנו אליה לעניין זה, ובכך פעלה בחוסר תום לב. משום כך אין לקבל את טענת העובדים לפיה מדובר בהפחתה חד צדדית של שכרם. המועצה קיימה את חלקה כמתחייב על פי הסכם העקרונות, ופעלה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית הנתונה בידיה, והעובדים אינם יכולים להלין על החלטתה - משהם אלה שהכשילו את הליכי המשא ומתן שהתקיימו בשאיפה להגיע לפתרון מוסכם יש לייחס משקל גם למסמך שהוצג בפני בית הדין, שכותרתו "הסכם עקרונות בין עובדי המועצה, ההסתדרות וראש המועצה", ואשר עליו חתומים העובדים התובעים, ובו הם מאשרים ביצוע הקיצוץ בשכרם בשיעור של 10% בשנת 2004, הגם שהמסמך לא נחתם ע"י נציגות העובדים. במעמד הדיון בערעור, הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה הסמיכו את בית הדין להכריע בערעור ובמחלוקות בניהם כפי שבאו לידי ביטוי בהליך מושא הערעור על דרך פסיקה לפשרה בהתאם להוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, לאור מכלול החומר שבתיקים הדיון : נפרט, להלן, את השיקולים העיקריים שלקחנו בחשבון לצורך פסיקתנו - א. סבורים אנו, כי בהתחשב בעובדה שבין הצדדים ניטשו מחלוקות עובדתיות אשר לאופייה של התנהלות הצדדים ו/או נציגיהם במסגרת המשא ומתן שקדם לקיצוץ, שומא היה על בית הדין להכריע במחלוקות שביניהם רק לאחר שהובאו בפניו מלוא העדויות והראיות הצריכות להכרעתו באותן שאלות לא מכבר נאמרו ע"י בית הדין הארצי הדברים הנחרצים הבאים - "פשיטא, שאין בית הדין האזורי יכול לעשות לעצמו "קפיצת הדרך" - אף לא לשם יעילות הדיון שהיא כלי בלבד, אך לא מטרה בפני עצמה. הערכאה הדיונית אינה יכולה להכריע את הדין לאור כתבי בי- דין שהגישו הצדדים לרבות תצהירים, מבלי ששמעה את העדים ומבלי שהתרשמה מהם באופן ישיר ובלתי אמצעי..". "כלל ראשון ועיקרי הוא, כי יינתן למתדיינים יומם בבית הדין, וכי בירור המחלוקת או הסכסוך המובאים בפני בית הדין ייעשה נכונה, תוך מתן הזדמנות ראויה לצדדים להציג בפני בית הדין את ראיותיהם ולהשמיע את עדותם ואת העדים מטעמם. אלה הם מושכלות ראשונים, אשר טובים ונכוחים הם משכבר הימים. אלה הן זכויות המוקנות לצדדים בדין ויש ליתן להם הזדמנות נאותה למצותן "אין לנו אלא לחזור ולהטעים עיקרים אלה: ככלל, בתובענה בה נדרשת הכרעתו של בית הדין במחלוקת עובדתית, שומא על בית הדין האזורי להימנע מלפתוח לפני הצדדים "הליך מקוצר" של פסיקה על סמך הכתובים בלבד, בין מיוזמתו ובין מיוזמת הצדדים. לא כן הוא, כאשר המדובר בסוגיה משפטית "נקיה" או בהעדר מחלוקת בכל הנוגע לתשתית העובדתית. או אז, ישקול בית הדין ויחליט אם ניתן להגיע לכלל הכרעה בתובענה בדרך של טעונים בכתב, על סמך העובדות המוסכמות, כפי שנקבעו" - עע 1258/00 חאכו צפואן - המועצה המקומית כפר קמא, ניתן ביום 01/06/04, לא פורסם.ו באותו העניין הורה בית הדין הארצי על השבת עניינם של הצדדים לבית הדין האזורי לאחר שבהתאם להסכמתם שקיבלה תוקף של החלטה, הכריע במחלוקות הנוגעות לתשלום גמלתו של הגמלאי לאור המסמכים וטיעוני הצדדים בכתב שומא היה, אפוא, על בית הדין, בענייננו, להימנע מלתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה הסמיכו אותו להכריע במחלוקות העובדתיות שניטשו בניהם ללא שמיעת ראיות, ולחילופין בבואו להכריע בתביעה ובראותו כי יקשה להכריע באשר לעובדות על בסיס החומר שבפניו (ואכן, בסעיף 26 לפסק הדין ציינה כב' הרשמת כי "אין בידינו לקבוע ממצאים ועובדות נכוחים וחד משמעיים באשר לפרטי המשא ומתן אשר התנהל בין הצדדים") - היה על בית הדין לבטל את ההחלטה שנתנה תוקף להסכמת הצדדים ולהורות להם להביא עדויותיהם וראיותיהם דברים אלה יפים ביתר תוקף, בהתחשב בעובדה שעסקינן במשא ומתן קיבוצי, ובזהירות היתרה שסבורים אנו שעל בית הדין לנקוט, בטרם ייחס למי מבין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים התנהגות נטולת תום לב. כבר באמור לעיל היה די כדי להורות על ביטול פסק הדין והשבת עניינם של התובעים לדיון בפני כב' הרשמת, לצורך שמיעת עדויות. יחד עם זאת, טוב עשו הצדדים משבחרו, בהתחשב בעובדה שהמועצה הפסיקה בביצוע הקיצוצים בשכרם, כך שעסקינן בסוגיה שרלבנטית לתקופה קצובה שהסתיימה, ובהעדיפם להימנע מהתדיינות נוספת וייחוס האשמות הדדיות בהכשלת המשא ומתן בניהם, בהסמיכם את בית הדין להכריע על דרך פסיקה לפשרה, הכרעה שלהבדיל מפסיקה לדין איננה לוקה בליקויים שצוינו לעיל מקום בו איננה מעוגנת בהתרשמות בית הדין מהעדויות מטעמם של הצדדים לגופו של עניין, וכפי שפורט בפסק הדין, ממכלול החומר שבתיק עולה כי בין הצדדים התקיימו הליכי משא ומתן והוחלפו דברים, בעיקר בכתב, תוך שנציגות העובדים (נציג האיגוד המקצועי תחילה, ואח"כ היועצת המשפטית של ההסתדרות) הביעה הסתייגותה הנחרצת מביצוע הקיצוצים המתוכננים בשכרם של העובדים שלא במסגרת הסכם כולל שיחתם עימה, והציעה הצעותיה להסדר מוסכם הגם שאלה הוגדרו ע"י המועצה כבלתי סבירות בעליל מהחומר שבתיק עולה כי העובדים ספגו, החל מחודש 07/04 ועוד בטרם מוצו (גם לגישת המועצה) הנסיונות להגיע לידי הסדר מוסכם, קיצוץ בשיעור של כ - 10% משכרם, כשחלקו מיוחס רטרואקטיבית לשכרם בגין המחצית הראשונה של שנת 2004. עסקינן בעובדים שסבלו גם כך מהלנה מתמשכת של שכרם, ולא נראה שקיבלו התראה כלשהי על כך שהכנסתם (שאיננה מרקיעה שחקים, שכן אין מדובר בעובדים שהוגדרו כ"בכירים") - תקוצץ בשיעור של 10%. על פי סעיף 4 ל"הסכם העקרונות", שיוזכר שנחתם ב - 11/11/04, הרי שבאותן רשויות מקומיות בהן חלה תוכנית הבראה שאושרה ע"י משרד הפנים והרשות הפחיתה באופן חד צדדי את שכרם של עובדיה, הוסכם כי השכר שהופחת באופן חד צדדי בשנת 2004 יוחזר לעובדים ותבוטלנה ההחלטות החד צדדיות אין חולק כי המועצה, בענייננו, לא פעלה כאמור. מצד שני, אין חולק כי העובדים חתמו על מסמך בו מובעת הסכמתם לביצוע הקיצוץ בשכרם ומוותרים על תביעותיהם נשוא פסק הדין שמתייחסות לשכר שקוצץ בשנת 2004, הגם שאין ספק שעסקינן במסמך שאמור היה לקבל את הגושפנקא של ההסתדרות, וזו לא ניתנה, ומעבר לכך - איש מהצדדים לא ציין בפני בית הדין קמא מתי בדיוק נחתם המסמך, בעוד שלעיתוי החתימה עליו משמעות לעניין המשקל והנפקות אותם יש ליתן לחתימתם, ורק בטיעוני ב"כ המערערים בהודעת הערעור, נטען כי המסמך נחתם בחודש 04/05. זאת ועוד - בכותרת למסמך נאמר כי העובדים מסכימים לקיצוץ של 5% משכרם החל מחודש ינואר 2005, וצויין כי שיעור זה הוא במקום שיעור של 20% - שלא ברור מהיכן נשאב, ושיעורו ה"מאיים" של הקיצוץ המוגדל מחייב זהירות מוגברת בבחינת תוקפה של הסכמת העובדים כיחידים מקום בו זו לא אושרה ע"י ההסתדרות לצד כל האמור לעיל, לא יכולנו להתעלם מהעובדה הפשוטה שאין, למעשה, חולק, שההסתדרות לא שיתפה פעולה לעניין זימונה להליכי הבוררות שנקבעו על פי הסכם העקרונות, ואפילו בהודעת הערעור המפורטת שהוגשה ע"י בא כוחה, לא התיימרה לטעון שנפלה טעות עובדתית בקביעה לפיה לא שעתה לזימונים שנשלחו אליה ליטול חלק באותו הליך, ולא טרחה לטעון, ולו בחצי פה, ששיתפה פעולה באופן מלא במיצוי הליך זה בתקווה שיביא להסדר שיהא מקובל גם עליה, ושיביא סוף לחילוקי הדעות בנושא הקיצוץ בהוצאות השכר של המועצה לקחנו בחשבון גם את העובדה שאין חולק שהמועצה נקלעה למצב כלכלי חמור ביותר, שלצורך החלצות ממנו גיבשה תכנית הבראה שאושרה ע"י משרד הפנים, ואשר מחייב קיצוץ בהוצאות השכר, בין אם על דרך פיטורי עובדים ובין על דרך הפחתה בכשרם של העובדים שיוותרו בשירותה, והכשלתה של תוכנית זו עלולה לפגוע, בין היתר, בעובדים התובעים (המערערים) עצמם סוף דבר : בהתחשב במכלול השיקולים שפורטו לעיל, מוצאים אנו לנכון לחייב את המועצה להשיב לעובדים מחצית מהשכר שקוצץ מהם באופן חד צדדי, כך שהקיצוץ בגין החודשים 07/04 ואילך יועמד על שיעור של 5% בלבד (וזה שיוחס לחודשים ינואר עד יוני 2004 יבוטל). קביעה זו תבוצע בהתאמה גם ביחס לעובדת הגב' אלפסי, ששכרה קוצץ, אמנם, ביותר מ - 10%, אולם זאת מאחר והיקף משרתה צומצם ב - 50%, נתון לגביו לא הובעה כל מחלוקת בהודעת הערעור הסכומים שיוחזרו לעובדים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהראשון לכל חודש שלאחר החודש בגינו שולם השכר המקוצץ ועד לתשלומו המלא בפועל, איננו סבורים שבנסיבות שפורטו לעיל יש מקום לקביעה לפיה השכר ישולם בצירוף פיצויי הלנה, ולו מופחתים. עוד אנו מחליטים שלא לתת צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו. לעניין זה לקחנו בחשבון גם את העובדה שנציגות העובדים הסכימה למתן פסק דין על יסוד מסמכים בלבד בפני בית הדין קמא (ולמעשה עולה כי נציגה חזר וביקש הכרעה באופן שכזה) ובחרה לחזור בה מהסכמה זו משפסק הדין לא היה לרוחהפיצוייםהלנת שכרערעור