שליח בחו"ל תביעה על תוספת שכר - תוספת בוררות - תוספת מקצועית תוספת מענק

שליח בחו"ל תביעה על תוספת שכר - תוספת בוררות - תוספת מקצועית תוספת מענק, הינו נושא בדיני עבודה אשר נדון בבית הדין לעבודה בירושלים, להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופטת אורנית אגסי מבוא : לבית הדין הגישו התובעים במועדים שונים במהלך השנים 2000-1998 תביעות כנגד מדינת ישראל - משרד האוצר, בהן ביקשו מבית הדין לקבוע כי הם זכאים לקבל תוספות שונות והפרשי שכר לתקופת היותם שליחים בחו"ל כנציגי אגף המכס והמע"מ בנציגויות שונות. התובעים ביקשו כי בית הדין יקבע כי זכאים הם לקבל "תוספת בוררות", "תוספת מקצועית מיסים" ו"מענק יובל" בנוסף למשכורת שקיבלו בשירותם בחו"ל. כמו כן ביקשו התובעים כי בית הדין יקבע שהם זכאים לשיעור דמי ייצוג גבוה יותר משקיבלו, כך גם החזר אחזקת בית, השתתפות בחשבונות הבית וכן דמי ייצוג רעיה, הכל תוספות שכר הקשורות לתקופת שליחותם בנציגויות בחו"ל הנתבעת טענה כי התובעים אינם זכאים לאף לא אחת מן התוספות והתשלומים שהם טוענים להם. התובעים לא הציגו בפני בית הדין הן בתביעה והן במהלך הראיות את העילה המשפטית שתקים להם זכות לתשלומים הנתבעים ואף לא הוכיחו זכאותם לתוספות אלו. הנתבעת טענה כי תביעת התובעים היא כלכלית וכי התובעים מנסים להגדיל ככל האפשר את שכרם בדיעבד ללא כל עילה משפטית ההליכים שהתנהלו בתיקים : התביעה הראשונה הוגשה לבית הדין על ידי מר אריאל אברהם (להלן:"אריאל") בשנת 1998. התביעה נוהלה על ידי אריאל בעצלתיים ובין לבין עוד בטרם גובש תיקו לכדי מוסכמות ופלוגתאות הוגשו לבית הדין 4 תביעות נוספות של ארבעת התובעים שבכותרת פסק דין זה, כל תביעה במועד אחר, כאשר כל התביעות זהות במהותן בעילות ובסעדים המבוקשים. לאור זאת איחד בית הדין את הדיון בכל חמשת התובענות. למצער שוב התארכו עד מאוד ההליכים המקדמיים בתיק ובפרט הליך גילוי המסמכים לרבות הגשות בקשות רבות ושונות על ידי ב"כ התובעים. בנוסף הוגשו ערעורים על החלטות הרשמת, דבר אשר הביא כאמור להתארכות ההליכים המקדמיים בתיק התובעים אף הגישו בקשות נוספות לגילוי מסמכים, במהלך דיון ההוכחות וכן הגישו בקשות להזמנת עדים רבים (20 במספר) כך שבית הדין נדרש ליתן במהלך תקופה של למעלה מ-3 שנים החלטות רבות בבקשות ב"כ התובעים. לבסוף ביולי 2002 הגישו התובעים את תצהירי התובעים וכן שני תצהירים נוספים של מר יחזקאל שמאע וציון דסה. בנוסף ביקשו התובעים לזמן עדים רבים ובית הדין התיר רק חלקם כך שבמהלך הדיונים הוזמנו על ידי התובעים ונתנו עדותם אף מר יעקב ניר, מר יעקב גבאי, מר אוהב ציון חיים ומר טומשובר משה. הנתבעת מטעמה הגישה תצהירי עדות ראשית של הגב' הניה מרקוביץ, מר מיכה שדר ומר ניסים בן שטרית עם הגעת התיק בפני מותב זה בתחילת 2003 הסכימו הצדדים לפנות לגישור חיצוני, אולם משהגישור לא צלח והגם שהחלו להישמע עדי התובעים, ביקשו התובעים להגיש תצהירים משלימים ובית הדין התיר זאת באופן חריג. משהעלו בתצהיריהם טענות חדשות, התיר אף בית הדין לנתבעת להוסיף על תצהיריה. בסופו של יום, עת עמד בית הדין בפני שמיעת הראיות, נחשף הוא לתצהירים ארוכים בלווי מאות מסמכים. כל המצהירים והעדים נחקרו ארוכות על ידי ב"כ הצדדים, ב-15 ישיבות הוכחות ואלה הן העובדות הרלוונטיות שאינן שנויות במחלוקת לשם הכרעתנו בפסק דין זה, כפי שהן עולות מכתבי הטענות, תצהירים עדויות והמסמכים שהוגשו במהלך ההליך: א. בתחילת שנות ה-90 החליטה מדינת ישראל לבצע שיתופי פעולה ותיאום בנושאי מיסוי שונים עם מדינות שונות בחו"ל. לשם כך הוקצו לאגף המכס שלוש משרות נוספות של נציגי המכס בחו"ל, בנוסף על זו אשר הייתה קיימת במילאנו. הנציגים שנבחרו הינם התובעים בתביעה זו כפי שיפורט. ב. התובע מס' 1 - מר אריאל אברהם ,שימש בתפקיד סגן מנהל המכס והמע"מ מיום 2.3.80. בתקופה שמ-16.2.92 ועד 31.10.96 מילא אריאל תפקיד של ראש נציגות המכס בצפון אמריקה ומקום מושבו היה בקונסוליה בניו-יורק. בתפקידו ריכז בארה"ב את כל התיאומים עם גורמי המכס השונים של יבשת אמריקה הצפונית. טרם יציאתו לחו"ל הועסק אריאל בדרגה כג+בדירוג האחיד. מר אריאל מונה בכתב מינוי, לכהן כנציג המכס בניו-יורק לאחר שנערך לו מכרז לתפקיד ביום 19.11.91. תנאי ההעסקה שנקבעו לאריאל היו התאמת דרגתו בישראל לדירוג חו"ל ודרגתו המתואמת נקבעה ל-15+ בדירוג חו"ל. כן נקבע כי זכאי לדמי ייצוג בשיעור 10% מבסיס שכרו החודשי בחו"ל. יתר התנאים (ביגוד, הלוואות ורכב) בהתאם להוראות משרד החוץ. שיעור דמי הייצוג הועלה לאריאל ב-10/94 ל-11% וב1/96 ל-12%. תוקף המינוי היה לשלוש שנים והוארך בהסכמתו ג. התובע מס' 2 - מר ארד יעקב (להלן:"ארד") שימש בתפקיד סגן מנהל המכס והמע"מ מיום 1.4.80. ארד מונה במינוי בפועל בנציגות המכס של אירופה במילאנו מ-1.1.91 ועד 28.2.94. במסגרת תפקידו זה ריכז ארד את התיאומים השוטפים עם גורמי המכס באירופה והיה מעורב בהסכמים אזורים בתחום המכס וחקירות. טרם יציאתו לחו"ל קיבל ארד כתב מינוי לפיו מונה לנציג המכס והמע"מ באירופה ומקום מושבו יהיה במילאנו. תנאי שירותו יהיו לפי דרגתו, 12+ בדירוג המח"ר ודרגתו המתואמת נקבעה ל- 15+ בדירוג חו"ל. כן נקבע כי ארד יקבל דמי יצוג על סך 80,700 לירטות נטו. תוקף המינוי היה לשנתיים והוא הוארך בהסכמתו. ד. התובע מס' 3 - מר אפרים אבירם(להלן:"אבירם") שימש בתפקיד סגן מנהל המכס והמע"מ מ-1.4.90. בתקופה שמ-1.3.92 ועד 31.8.96 מילא אבירם תפקיד נציג המכס במזרח הרחוק ומקום מושבו היה בהונג קונג. טרם יציאתו לחו"ל הועסק אבירם בדרגה כג+ בדירוג האחיד. בכתב המינוי שקיבל נקבע כי משכורתו תשולם לו לפי דרגה 15+ בדירוג חו"ל. כן היה זכאי לדמי ייצוג בשיעור 8.5% ממשכורתו החודשית וכן יתר התנאים בהתאם להוראות משרד החוץ. תוקף המינוי היה לשלוש שנים והוא הוארך בהסכמתו לתקופה נוספת ה. התובע מס' 4 - מר ברקן שלמה(להלן:"ברקן") שימש בתפקיד סגן מנהל המכס והמע"מ מ-1.1.81. בתקופה שמ-1.3.92 ועד 31.7.96 שימש ברקן נציג המכס בבריסל ובין יתר תפקידיו שימש נציג המכס בנושאי המכס באירופה ובמשלחת ישראל באיחוד האירופי וכן איסוף מודיעיני. כן שימש כנציג האוצר באיחוד האירופי. טרם יציאתו לחו"ל הועסק ברקן בדרגה כג+ בדירוג האחיד. בכתב המינוי שקיבל נקבע כי משכורתו תשולם לפי דרגה 15+ בדירוג חו"ל. כן יקבל דמי יצוג בשיעור 6.2% מבסיס המשכורת. יתר התנאים יהיו בהתאם להוראות משרד החוץ. תוקף המינוי היה לשלוש שנים והוא הוארך בהסכמתו בתקופה נוספת. ו. התובע מס' 5 - מר גדעון אלפרט ז"ל (להלן:"אלפרט") שימש בתפקיד סגן מנהל המכס והמע"מ מ-1.9.82. בתקופה מ1.4.84 ועד 30.4.97 מילא תפקיד נציג המכס במילאנו. טרם יציאתו לחו"ל הועסק אלפרט בדרגה 22+ מנהלי השווה לכד'+, בכתב המינוי נקבע כי משכורתו תשולם לפי דרגה 16+ בדירוג חו"ל. כן יקבל דמי יצוג בשיעור 8% ממשכורתו החודשית ויתר התנאים בהתאם להוראות משרד החוץ. תוקף המינוי היה לשלוש שנים. ז. כל התובעים יצאו לשליחות יחד עם בנות זוגם אשר חלקן שימשו כמזכירותיהם בנציגויות בהסכמת משרד החוץ. ח. במהלך שהותם כנציגי המכס בחו"ל, לא שולמה לתובעים "תוספת בוררות" "מענק יובל" ו"תוספת מקצועית מיסים". בטרם יציאתם לחו"ל ובשובם קיבלו התובעים תוספות אלו. מאידך, התוספות "בוררות" ו"מקצועית מיסים" נרשמו בתלוש השכר כמרכיב לצורך חישוב גמלאות וזכויות סוציאליות אחרות (קרן השתלמות וגמל). רק לתובע אריאל שולמה תוספת בוררות במשך 4 חודשים ולאחר מכן הופסק התשלום וקוזזו משכרו הסכומים ששולמו ט. התובעים ידעו כי שליחותם לחו"ל היא על פי כתב מינוי בו הוגדר כי שכרם בחו"ל ישולם בהתאם לדרגתם כסגן מנהל המכס ומע"מ במתכונת משכורת חו"ל (ולא כמפורט במכרז שם התפקיד הוגדר בדרגה נמוכה יותר). כמו כן, הוברר במהלך החקירות כי התובעים אשר שימשו בתפקידים בכירים במכס ובמיוחד כסמנכלים למינהל בררו וידעו מהם תנאי השכר שיקבלו ונתנו הסכמתם לשליחות זו מרצונם החופשי. י. התובעים פנו בכתב לנציבות שירות המדינה כמו גם לממונה על השכר ודרשו הזכויות אותם הם תבעו בתביעה זו החל משנת 1997, רק לאחר שכולם שבו לישראל וסיימו את שליחותם. אריאל וברקן העלו את השגותיהם בענין שיעור דמי הייצוג כלפי מר זייף ומר דסה, אף במהלך שרותם בחו"ל. יא. כפי שעלה מעדויות התובעים ועדיהם אין הם חולקים כי מנהל המכס מר אריה זייף אינו מוסמך לקבוע תקנים של משרות בארץ ובחו"ל ואף לא שכר ותנאים אלא, אלו נקבעים על ידי הנש"מ והממונה על השכר. יב. שכרם ותנאי שירותם של המועסקים על ידי המדינה בחו"ל (לרבות התובעים) נקבעים על ידי הועדה הבין משרדית לשכר ותנאי שירות בחו"ל (להלן:"ועדת חו"ל"), בראשה עומד הממונה על השכר. יג. שכר חו"ל המשולם לשליחים הינו בעל מבנה ייחודי השונה ממבנה השכר בישראל. למשכורת חו"ל יש סולם דרגות שכר עצמאי, בנפרד מסולמות השכר לעובדים בישראל יד. מחוזר 12/82 ומתקנון שירות חו"ל עולה, כי עד 1982 שולמה לשליחים משכורתם לפי הדרגה בארץ והוותק, בצירוף תוספת חו"ל. עקב שחיקת המטבע הישראלי, נוצר מצב בו החלק של המשכורת הישראלית כה נשחק עד שהפך ל-1% מתוך משכורת השליח בחו"ל, ואילו תוספת החו"ל הפכה לחלק הארי של שכרו, כ-99% ממנו. טו. בשנת 1982, כתוצאה משחיקת השכר, נאלצה ועדת חו"ל לבצע רפורמה ולהכניס שינוי במבנה שכרם של השליחים בחו"ל ורכיביו, במטרה להתאימו לרמת החיים והצרכים המיוחדים הקיימים בחו"ל, תוך ניתוק הזיקה למערכת תנאי השכר והשירות הקיימים בישראל, אשר אינם רלוונטים בחו"ל והתאמת מבנה השכר להוראות מס הכנסה לגבי עובדים בחו"ל טז. במסגרת הרפורמה הגדירה ועדת חו"ל, כי השליחים יקבלו משכורת כוללת, משולבת , מיוחדת לשירות בחו"ל, נקובה במטבע מקומי או בדולר, ששיעורה יהיה בהתאם למקום השירות, הדרגה, הותק והמצב המשפחתי. משכורת זו תעודכן בהתאם לעליית המחירים בכל מדינה, במטרה לשמור על ערכה הריאלי. יז. במקביל לשכר המשולם לשליח בחו"ל מנוהלת לו בתלוש השכר החודשי גם משכורת ישראלית (הנקראת "משכורת דמי") לפי הדירוג והדרגה בישראל והתוספות הנלוות לה לצורך זכויותיו הסוציאליות של השליח. במשכורת הדמי של התובעים ניתן ביטוי לתוספות להם הם טוענים בתביעתם וכן תקופת שירותם בחו"ל מצורפת לתקופת שירותם בישראל לצורך קצבאותיהם יח. עם התובעים נחתם הסכם בכירים לאחר שובם מחו"ל לאור פעולות שערך סמנכל מינהל אל מול הנציבות על מנת ששכרם בישראל לא יפגע לאחר שובם. יט. בנוסף לשכר אשר שולם לתובעים, כאמור בכתב המינוי שולמו להם דמי יצוג. תשלום זה הינו החזר הוצאות המשולם לשליחים בחו"ל בגין הוצאות אירוח, מתנות וכד' הקשורים בתפקידם, כפי שהוגדר בתקנון שירות חו"ל. שיעור דמי הייצוג נקבעים על ידי ועדת חו"ל לפי טיב התפקיד אותו ממלא השליח. כ. כקבוע בתקנון שירות חו"ל על מקבלי דמי הייצוג להעביר למשרד החוץ את האסמכתאות על ההוצאות ובאם לא הוצאו הוצאות בגובה דמי הייצוג (על פי הקבלות שהוצגו) על השליח להחזיר הסכומים שקיבל. כא. לתובעים נקבעו שיעורים שונים של דמי ייצוג על ידי ועדת חו"ל כפי שנעשה אף לשליחים אחרים ממשרדים אחרים - תמ"ת, משטרה ההכרעה : כפי שפורט במבוא לפסק דין זה, המחלוקת הנטושה בין התובעים לנתבעת הינה בשני נושאים נפרדים, הקשורים לתשלום השכר ששולם לתובעים בעת שהותם בשליחות. המחלוקת האחת - דרישות התובעים בדבר חבות הנתבעת לשלם לתובעים בנוסף למשכורת חו"ל אשר שולמה להם, אף את רכיבי השכר, "תוספת בוררות", "תוספת מקצועית מיסים" ו"תוספת מענק יובל", גם לתקופה שהועסקו בחו"ל. המחלוקת השנייה - דרישות התובעים כי יש לראותם כראש נציגות ומכח כך הם הופלו לרעה בתשלומי דמי הייצוג, כך שהנתבעת במהלך שהותם בחו"ל שילמה להם שיעורים פחותים מאשר לשליחים אחרים. תשלומי דמי הייצוג - הכוונה- לדמי ייצוג, דמי ייצוג רעיה החזר אחזקת בית והשתתפות בחשבונות הבית באשר לפלוגתא זו מסתמכים התובעים מעבר לטענות ההפליה אל מול עובדי משרד החוץ או שליחי משרדים אחרים, כי הובטח להם תשלום דמי ייצוג בשיעור 500$ על ידי מנהל המכס וכי החלטות ועדת חו"ל על שיעורי דמי יצוג נמוכים יותר פגעה בהם. בשל כך טוענים התובעים כי על הנתבעת לשלם להם את ההפרשים הנתבעים על ידם למכלול תשלומים אלו עדויות התובעים : התובעים הגישו לבית הדין 5 תצהירים אשר זהים בתוכנם ובטענות העולות בהם. לאחר שהוגשו תצהירי הנתבעת ומשהושלמו הליכי גילוי מסמכים נוספים בין הצדדים בחרו הצדדים להגיש תצהירי עדות נוספים, אשר מהפן העובדתי הינם חזרה על התצהירים הראשונים, הוספת טיעונים כנגד הנתבעת וצירוף מסמכים אשר לטענתם מחזקים את טיעוניהם המשפטיים. למצער, תצהירים משלימים אלו היו בעיקר השלמת טיעונים משפטיים ולא הצגת עובדות של ממש, כנגד העובדות אשר פורטו בתצהירי הנתבעת. התובעים נחקרו על תצהיריהם ועלה מחקירתם כי היו מודעים לכך כי נבחרו לשמש כנציגי המכס במספר מקומות בעולם בהתבסס על מכרז שהוצא על ידי הנתבעת. התובעים בחרו לגשת למכרז הגם שהתפקיד והדרגה שהוצמדה לו היו נמוכים באופן ניכר מדרגתם משהוצגו לתובעים תלושי שכרם, במהלך חקירתם הודו כי משכורת הדמי שהופיעה בתלוש השכר בחו"ל, כללה את כל הרכיבים הקבועים של שכרם לזכויותיהם והייתה נמוכה באופן משמעותי ממשכורת חו"ל שניתנה להם. התובעים בחקירתם כמו גם בעדויות המשלימות לא התמודדו עם תצהירי הנתבעת שהיו מגובים בראיות ומסמכים, והמסמכים עליהם הסתמכו התובעים בעדותם התגלו כלא רלוונטיים, או ניתנה להם פרשנות מוטעה התובעים בחרו להסתמך על מכתב מר אריה זייף ולטעון על בסיס האמור בו כי היו ראשי נציגות ובשל כך תבעו רבות מתביעותיהם. כן טענו כי זייף התחייב כלפיהם בתשלום 500$ דמי ייצוג. ברם התובעים לא ביקשו באף לא אחת מהזמנות העדים הרבות שהגישו לבית הדין, לבקש להזמין את מר אריה זייף לעדות. הימנעות התובעים מלזמן עד כה מרכזי כדי לתמוך בגרסתם מחלישה עד מאוד את טענותיהם להבטחה שלטונית אשר נבחן להלן. בנוסף, הגישו תצהירים מטעם התובעים מר בני דסה, סמנכ"ל האוצר ומר יחזקאל שמאע, חשב אגף המכס. שניהם הודו בחקירתם הנגדית כי נש"מ היא המוסמכת לקבוע משרות בחו"ל, תקנים, דרגות וכן כי ועדת חו"ל היא זו הקובעת את שכר השליחים לחו"ל. עדותם של עדים אלו הייתה מתחמקת ומגמתית. העדים לא הצליחו לעמוד אחר האמור בתצהיריהם והסתבר שעמדתם כי יש לראות בתובעים ראש נציגות הסתמכה על מכתב אריה זייף שכאמור לא הוזמן לעדות מר יעקב ניר -עובד משרד החוץ אשר הוזמן למתן עדות על ידי התובעים העיד בעדותו הראשית כי השכר בחו"ל נקבע לפי דרגתו של העובד וכי יש קורלציה בד"כ בין תפקיד לדרג העובד. כן העיד כי דמי הייצוג נקבעים על ידי הועדה הבינמשרדית על פי התפקיד ודרג העובד. רבות מהשאלות עליהם נחקר העד היו בלתי רלוונטיות לתובעים אלא באמצעותן ניסו התובעים לדלות מידע לענין טענת ההפליה לה טענו. ברם בחקירה הנגדית הסתבר כי מר ניר אינו מכיר את תפקידי נציגי המכס בחו"ל והיקף הייצוג הכרוך בתפקידם ומכאן שכל המידע שמסר היה בלתי רלוונטי לתובעים מר אוהב ציון חיים - שימש כסגן מנהל בכיר במכס מפב' 91. הסתבר בעדותו כי בעת יציאת התובעים לחו"ל לא שימש בתפקיד סמנכ"ל למינהל, כך שכל עדותו ניתנה בהתבסס על עיון במסמכים ולא מידיעה אישית. כל עדותו הסתכמה באשר לחתימת התובעים על הסכם בכירים ופעילותו אל מול האוצר ונש"מ להחתמתם על חוזה בכירים עם שובם מחו"ל. מר אוהב ציון אישר בעדותו הראשית את הנוהל איך מאשרים דמי יצוג וכי הסמכות של הנציבות להחליט על מתח הדרגות ושיעורי השכר לרבות דמי הייצוג. בפועל עדותו תמכה בגרסת הנתבעת מר טומשובר משה - נציג משרד התמ"ס אשר הוזמן על ידי התובעים לשם הוכחת טענת ההפליה בינם לבין שליחי התמ"ס. ברם הסתבר כי עובדי התמ"ס הושאלו למשרד החוץ. הוא תאר בפני בית הדין את התקנים והדרגים אותם קיבלו במקומות בהם הוצבו. ברם עת נחקר בחקירה נגדית הסתבר כי שליחי התמ"ס בניגוד לתובעים מוכשרים בקורס צוהרים והם יוצאים לשליחות כמה פעמים במהלך הקריירה וכי מי שקבע את שיעור דמי הייצוג לשליחי התמ"ס, היא ועדה לתנאי שירות (היא ועדת חו"ל) כפי שעשתה זו לתובעים. עדותו של מר טומשובר לא הוסיפה כל עובדה או ערך מוסף לטענות התובעים ואף תמכה בעדויות עדי הנתבעת מר יעקב גבאי - חשב משרד החוץ מר גבאי לא היה בקיא בדבר אופן ביצוע התשלומים לשליחים ותנאי השירות. מר גבאי העיד כי משרד החוץ אינו קובע את הכללים לגבי שליחים שאינם של המשרד, אלא הנש"מ והממונה על השכר כפי שהעידו עדי הנתבעת. בכל השאלות אותן נשאל עד זה בחקירה ראשית היה נסיון להצביע על ההפליה של התובעים אלא מול שליחי משרד החוץ, אולם מר גבאי סייג את עדותו אך ורק לנושאים בהם שלט ומרבית השאלות שהוצגו לעד זה לא היו רלוונטיות לענינם של התובעים אף מר גבאי אישר כי תנאי השכר ועקרונות התשלום לנציגים שאינם עובדי משרד החוץ (כדוגמת התובעים) אין הוא מוסמך להחליט לגביהן והקובעת היא ועדת חו"ל. מר גבאי הסביר את הרכב ועדת חו"ל ותפקידיה בקביעת שכר היוצאים לחו"ל. עוד חיזק מר גבאי את עמדת הנתבעת באשר למונח ראש נציגות וקבע מפורשות כי אין מושג כזה ראש נציגות וכל הנציגים בנציגות כפופים לשגריר. סופה של עדות זו תומכת באופן מוחלט בעדויות הנתבעת עדויות הנתבעת : מטעם הנתבעת העידו מר מיכה שדר, גב' הניה מרקוביץ ומר ניסים בן שטרית. מר מיכה שדר - משמש בתפקיד סגן הממונה על השכר, מרכז וחבר הועדה הבינמשרדית לשכר ותנאי שירות בחו"ל, מזה שנים רבות, נתן עדות מקצועית מתוקף תפקידו זה. הוא פרט בפני בית הדין את מבנה משכורת חו"ל, הדרכים בהם נקבעה, ההסטוריה שהביאה לקביעת משכורת חו"ל וההגיון העומד מאחוריה. נסיון ב"כ התובעים בחקירתו הנגדית לקעקע את אמינותו של עד זה, לא עלתה והגם חקירה של 7 שעות של העד, חזר והעיד מר שדר באופן מקצועי ובסובלנות רבה, את אופן קביעת השכר למשרתים בחו"ל ובאופן ספציפי לתובעים בנוסף על כך, העיד מר שדר בענין תשלומי דמי הייצוג המשולמים לנציגי ישראל בחו"ל, אופן קביעת שיעור דמי הייצוג באופן כללי, וכן באופן ספציפי באשר לתובעים. טענת ב"כ התובעים בסיכומיו כי עדות מר שדר נסתרה וכי הוא לא המוסמך לקבוע את שיעור דמי הייצוג, עדיף היה אם לא נטענה , שכן לא יכלה הנתבעת להציג בפני בית הדין עד מקצועי יותר ומיומן ואמין כפי שהציגה. החקירה הנגדית שנחקר מר שדר, העצימה את אמינותו ועדותו ונתנה הסברים מפורטים לתובעים , כמו גם לבית הדין, על אופן תשלום משכורת חו"ל, ההבדל בין התשלום לשליחים מטעם משרדים אחרים אל מול נציגי משרד החוץ, ואופן קביעת תשלומי דמי הייצוג הגב' הניה מרקוביץ - העדה משמשת בתפקיד מנהלת אגף בכיר בנש"מ וכן חברה בועדת חו"ל. אף עדה זו חזרה והסבירה את מבנה המשכורת בחו"ל כפי שנקבעה על ידי הממונה על השכר ביחד עם הנש"מ. כן הסבירה העדה באשר להסכם מענק יובל , פסק הבורר והסכם תוספת מקצוע מיסים וזאת מתוקף תפקידה ידיעותיה האישיות בענין הסכמים אלה. אף עדה זו נחקרה ארוכות על ידי ב"כ התובעים, בשאלות רבות אשר אינן מתוקף תפקידה. נעשה נסיון במהלך העדות לקבלת מסמכים נוספים, ונתונים נוספים, אשר למצער אינם רלוונטיים לפלוגתאות שבפנינו, אלא לאופן שביקש ב"כ התובעים להציג את עמדתם בסופה של עדות ארוכה, מצאנו את הגב' מרקוביץ, מקצועית ואמינה. עדות מר ניסים בן שטרית - הנתבעת בחרה להזמין לעדות את מר בן שטרית, בתוקף תפקידו כסמנכ"ל לעניני מנהל במשרד החוץ ובשל ידיעותיו הרחבות באשר למשכורות המשולמות לשליחים בחו"ל וכן לענין תביעת התובעים לדמי ייצוג. מר בן שטרית הבהיר את ההבדל בין השליחים השונים הנוסעים לחו"ל ובפרט את ההבדל והשוני בין שליחי משרד החוץ לבין השליחים מטעם המשרדים האחרים, שהינם שליחים מקצועיים בתחומם עדותו של בן שטרית הייתה קוהרנטית ומקצועית, בסבלנות רבה חזר והסביר את ההבדלים בן דרג לדרגה ותפקיד ואת אופן קביעת הדרגים בשירות החוץ, בהבחנה מיתר המשרדים ובית הדין מקבל את עדותו המקצועית כפי שעלתה מהתצהירים ומהחקירה הנגדית התביעה לתוספות בוררות, מקצוע מיסים, מענק יובל : כעולה מהעדויות שנשמעו בפנינו והעובדות שקבענו בסעיף 4 לפסק דין זה הגוף הקובע את שכר היוצאים לחו"ל היא הועדה הבינמשרדית לשכר ותנאי שירות בחו"ל אשר בראשה עומד הממונה על השכר. כאמור במסגרת הרפורמה לאחר 1982 הוגדר כי לשליחים לחו"ל נקבע "דירוג עובדי חו"ל" הכולל 14 דרגות. דרגות אלו הוקבלו באמצעות לוח תיאומים בין הדרגה בחו"ל לבין הדירוג בישראל. החל משנת 2001 חדלה המדינה מקביעה זו והיום דרגת השליח נקבעת בהתאם לרמת המשרה בחו"ל יוצא איפוא , כי סולם השכר בחו"ל שונה נפרד ומנותק מהמשכורת ותנאי השירות בישראל. בדרך זו הגנה הנתבעת על יציבות השכר בחו"ל ומניעת שחיקתו בשל המעבר מהשקל למטבע הזר, באותה מדינה. קביעותינו אלו עולות מהעדויות וכן מהמסמכים שהוגשו בפנינו במהלך הדיונים וכל הפרשנות אליה ניסו לנתב התובעים בסיכומיהם, על בסיס מסמכיהם, לא הוכיחה דבר. מחד, אכן קיים ניתוק בין המשכורת הישראלית למשכורת חו"ל שכן ביצוע המשרה בחו"ל שונה בשל צרכיו והתנהלות הנציג, מאשר ביצוע המשרה בישראל. אולם מאידך, אין התעלמות מהמשכורת והדרגה בישראל עת מונו התובעים לתפקידם בחו"ל ולראיה הגם שתיאור התפקיד והדרגה בחו"ל נקבע בין 9-7 בדירוג המח"ר משנבחרו התובעים, בעלי דרגות גבוהות יותר בשל תפקידם הבכיר במכס, הותאמה דרגתם בישראל לדרגה המתואמת בדירוג חו"ל של 15+. בכך פעלה הנתבעת מעבר לנדרש והצמידה את שכרם בחו"ל לדרגתם הבכירה בישראל, הגם שהתפקיד היה בדרגה נמוכה יותר בנוסף על אלו כעולה מתלושי השכר שהופקו לתובעים בעת שהותם חו"ל, מפורטת משכורת הדמי של התובעים, כפי שהייתה משולמת בישראל וזאת לשם שמירה על זכויותיהם. כעולה ממשכורת הדמי נכללו בה כל התוספות הקבועות ששולמו לתובעים, כך שלמי מבין התובעים ששולמה תוספת "מקצועית מיסים" לפני שליחותו ניתן ביטוי לתשלום זה במשכורת הדמי. כך גם לגבי אלו מבין התובעים אשר היו זכאים לתוספת "בוררות". בפועל, קיבלו התובעים בשכרם לפי דירוג חו"ל שכר הגבוה בלמעלה פי 2 ואפילו 3 מהשכר אשר שולם להם ערב יציאתם לחו"ל בישראל, הכל על מנת שרמת מחייתם בחו"ל לא תפחת מרמת מחייתם בישראל לאור האמור, קובעים אנו מהעדויות שנשמעו בפנינו כמו גם מהמסמכים כי משכורת חו"ל מבחינה כלכלית רעיונית, מגלמת בתוכה את השכר בישראל וכל התוספות הקבועות הנלוות אליו במסגרת תוספת חו"ל. מכאן שהתובעים לא ניזוקו ושכרם לא נפגע בקבלם משכורת חו"ל.הנתבעת בענינם של התובעים פעלה על פי האמור בפסק דין גונן ופסק דין נחושתן ובמקביל לתלוש השכר של משכורת חו"ל ניהלה לתובעים על גבי תלוש השכר משכורת דמי, בה נרשמו באופן מפורש התוספות הקבועות של השכר בישראל וביניהן "תוספת בוררות" ו"תוספת מקצועית מיסים" (ראה דב"ע מה/83 מ"י נק גונן פד"ע יז' 53, דב"ע מח/3-3 נחושתן נ' מ"י פד"ע יט' 435). יואר, כי עלה מעדויות התובעים, כפי שאף ציינו קודם לכן, כי התובעים ידעו והסכימו לשכר חו"ל שנקבע להם, הם לא טענו במהלך שרותם בחו"ל דבר כנגדו, אלא רק שניים מהם פנו בענין שיעור דמי הייצוג (ברקן ואריאל). מעבר לכך, לו סברו התובעים כי השכר המוצע להם נופל משכרם בישראל, היו רשאים שלא לצאת לשליחות, או לא להאריכה, או להבהיר זאת במהלך שליחותם עוד יואר, כי אילו שולמו משכורות חו"ל על בסיס תרגום גרידא של המשכורות המשולמות בישראל, בתרגום למטבע המקומי, בתוספת התוספות וללא תוספת חו"ל לא היו יכולים התובעים להתקיים כראוי בחו"ל. התובעים לא הציגו לבית הדין ראיות ולא היפנו לאף לא הוראת דין אחת לביסוס טענותיהם בדבר זכאותם לתשלום תוספות אלו. יתרה מכך, התובעים אף לא פירטו על בסיס מה חולקים הם על מבנה ורכיבי השכר אותם קבעה ועדת חו"ל, שהיא הגוף המוסמך ובאיזה נימוק. נוסף על כל אלו, התובעים אף לא הוכיחו אילו חלקים מהשכר בארץ כן משולמים ואלו לא ומדוע הם תובעים לקבל בנוסף למשכורת חו"ל, דווקא את התוספות הנתבעות על ידם, לעומת רכיבי שכר אחרים שהם לא תבעו עוד ולחלופין טענו התובעים כי יש להשוות את שכרם לשכר שהיו מקבלים לפי חוזה בכירים. למצער, אין לטענה זו כל בסיס מעבר לאמירתה מהפה והחוצה שכן אין היא נסמכת על ראשית ראיה מטעם התובעים. הרי אין חולק כי התובעים לא חתמו על הסכם בכירים ערב יציאתם לחו"ל וזאת על פי החלטת סגן נציב שירות המדינה. משכך כל טענה לענין זה היא היפוטטית שכן לא ידוע באיזה עת היה נחתם חוזה זה ובאם התובעים עמדו בקריטריונים לחתימה על הסכם בכירים ערב שליחותם. יתרה מכך, טענתם זו של התובעים סותרת את מהות תביעתם לתוספות האמורות שכן, לא היו מקבלים הם תוספות אלו אם היו חתומים על הסכם בכירים. על כן, מבחינת התובעים בטענותיהם - תפסת מרובה, לא תפסת דבר נוסף על כל אלו, יאמר על ידינו, כי קביעת שכרו של עובד בין אם בישראל, או היוצא לחו"ל בשליחות המדינה, היא פררוגטיבה של המעביד. כך הוא בשירות המדינה כי הנש"מ והממונה על השכר לגבי כל המגזרים הם הקובעים את התקנים, תנאי השכר מבנהו ורכיביו. מכאן שהתובעים מעצם הסכמתם לקבלת התפקיד, הסכימו לתנאיו ובוודאי שאין לתובעים הזכות לקבוע את השכר לעצמם, או לבחור איזה מרכיבי השכר יכללו בשכר חו"ל ואיזו לא, לא כל שכן, לבוא בתביעות לענין זה רטרואקטיבית מבלי לבססן על הוראת דין ספציפית. התובעים אף טענו כי הדינים מכוחם שולמו להם התוספות בארץ חלים עליהם בחו"ל. לענין זה יאמר כבר ועכשיו כי דיני העבודה הישראלים לרבות הסכמים קיבוציים והסדרים אחרים, הם טריטוראלים, אלא אם נקבע מפורשות אחרת (ראה לענין זה ע"ע 300050/98 מ.מ. גבעת זאב ואח' נ' מחמוד מוחמד אלי מחמוד, עבודה ארצי, כרך לג(2) 37). המודל שנקבע על ידי הרפורמה היא הפרדה מוחלטת בין השכר בישראל לשכר בחו"ל עם סולם שכר מיוחד וזאת בשים לב לשוני המהותי בין תנאי השירות בחו"ל לתנאי העבודה בישראל על כן, אף הסכמים ספציפיים המקנים תשלומים מסוימים לעובדים בישראל, לא יחולו, עת משרת העובד בחו"ל. לענין זה קובע מפורשות התקשי"ר בענין "מענק יובל" מיהם הזכאים לקבלו מבין כל הדירוגים המפורטים דירוג חו"ל אינו ביניהם, דווקא בשל עקרון הטריטוריאליות. כך גם בענין פסק הבוררות לענין תוספת בוררות - עולה מהאמור בהסכם המיוחד לתוספת מקצוע מיסים וכן בענין תוספת הבוררות כי הוגדר מפורשות מיהם בעלי התפקידים הזכאים לתוספת ותפקיד נציג המכס בחו"ל אינו בין התפקידים. למרות זאת את "תוספת הבוררות" כמו גם "תוספת מקצועית מיסים", מצאנו מפורטת במסגרת משכורת הדמי שנערכה לתובעים בתלוש ובכך נשמרו זכויותיהם אף לרכיבים אלו (היינו לפיצויים גמל וקרן השתלמות), הגם שלא הייתה חובה על הנתבעת לעשות כן. על כן, לסיכום פרק זה של פסק הדין, נדחית תביעתם של התובעים לתשלום תוספת בוררות, תוספת מקצועית מיסים ומענק יובל, בנוסף לשכר אותו קיבלו עת שהו בשליחותם בחו"ל התביעה לתשלום הפרשים של תשלומי הייצוג : התובעים טענו כי זכאים הם להגדלת שיעור דמי הייצוג שקיבלו וכן הם זכאים ל"השתתפות בהוצאות הבית", "אחזקת בית" ו"דמי ייצוג רעיה" בשיעורים שאלו ניתנים לשליח שהוא ראש נציגות או במעמד של ראש נציגות. לחילופין, טענו התובעים כי גם אם יקבע כי אין לראותם כראש נציגות או במעמד של ראש נציגות, טענו הם שיש להשוותם לשליחי משרד החוץ בדרג ציר. כן טענו התובעים כי שיעור תשלומי דמי הייצוג ששולמו להם, הינם משום הפליה הן בהשוואה לעובדי משרד החוץ והן בהשוואה לעובדי המשרדים האחרים (תמ"ס, משטרה וכו'). לחילופי חילופין, טענו 4 מהתובעים להפליה אל מול התובע שלמה ברקן אשר קיבל שיעורים גבוהים יותר של דמי הייצוג וכן את התוספות האחרות אשר יתר התובעים לא קיבלו עוד טענו התובעים, כי גם אם יקבע כי לא הופלו, אזי, על הנתבעת לשלם להם לפחות 500$ לחודש דמי ייצוג, כפי שהובטח להם על ידי מר זייף וכעולה מהמכתבים שהפנה מר זייף, כמו גם מר דסה, אל משרד האוצר וועדת חו"ל וזאת מכח הבטחה שלטונית. כאמור הנתבעת השיבה כלפי כל טענה וטענה חלופית של התובעים כמפורט לעיל וביקשה כי אף תביעותיהם ברכיב זה תדחנה. ראש בראשון נבחן להלן את טענת התובעים כי מונו לראש נציגות האם מונו התובעים לראש נציגות : התובעים ביססו טענתם כי זכאים הם לתשלומי ייצוג, לה זכאי ראש נציגות, בשל היות תפקידם מקביל לראש נציגות של משרד החוץ. לענין טענה זו של התובעים השיבה הנתבעת בתצהירי שלושת עדיה, כל אחד מתחומו ועדויותיהם האמינות, כפי שקבענו לעיל קעקעו לחלוטין את טענות התובעים לענין זה כפי שנפרט להלן. ראשית יאמר, כי שליחי משרד החוץ והם בלבד, משמשים ראשי נציגויות באישור ומינוי ממשלת ישראל. ראש הנציגות הוא הנציג הממלכתי של מדינת ישראל במדינה הזרה, הוא זה המופקד על קיום קשריה הדיפלומטיים של ישראל עם גורמי השלטון המקומי תפקיד ראש הנציגות איננו תפקיד מקצועי לתחום ספציפי (כגון נציג המכס בחו"ל) אלא תפקיד רחב ביותר. שליחי משרד החוץ מוכשרים לשמש כנציגי ישראל בתפוצות בקורס צוערים של 3 שנים ומתקדמים הם מתפקיד לתפקיד במשך שנים רבות עד אשר מקבלים הם מינוי לראש נציגות חוזר ועדת חו"ל מיום 20.6.91 (נספח כו'1) והודעת נש"מ נב/38 (נספח כו'2) מגדירים "ראש נציגות" - אדם העומד בראש הנציגות של משרד החוץ במקום". איש משרד החוץ בכל נציגות הוא ראש הנציגות וכאמור הוא המופקד על קשריה הדיפלומטיים, הוא זה המגיש את כתב האמנה לראש המדינה בה הוא יושב ואליו כפופים עובדי משרד החוץ השונים וכן הנספחים המקצועיים מהמשרדים השונים. עוד עלה מעדויות הנתבעת כי ראשי נציגות בחו"ל הינם שגרירים במדינות או משמשים קונסולים במקומות בהם לא מוצב שגריר מטעם המדינה והוא העומד בתפקיד הבכיר ביותר בקונסוליה התובעים מסתמכים בטענתם כי הינם ראש נציגות על מספר נימוקים אשר מצאנו כי דינם להידחות. א. טוענים התובעים כי מר אריה זייף עת פנה לאוצר לבקש הקמת הנציגויות וכינה את התפקיד "ראש נציגות המכס". מכאן יש ללמוד כי הינם ראשי נציגות. יאמר כבר ועכשיו כי כינוי זה של ראש נציגות על ידי מר זייף, לא חזר על עצמו בעת כתב המינוי שנשלח לתובעים ואף לא בכל תכתובת אחרת נוספת ולו בשל כך יש לדחות טענתם זו. אף עדויות מר בני דסה ומר יחזקאל שמאע, אשר בתצהירם כמו גם בחקירתם טענו להיות התובעים ראש נציגות, מבססים הם מסקנתם זו על מכתב מר אריה זייף מבלי להבין את המשמעות של ראש נציגות. בפועל הסתבר כי כוונתם היא שהתובעים היו אלו אשר מונו לשמש כנציג המכס ביבשת זו או אחרת. על כן, אין אנו רואים בעדותם זו כעדות מחזקת לטענת התובעים ב. הנימוק הנוסף לו טוענים התובעים מאחר והתובעים היו היחידים אשר טיפלו בנושא המכס ביבשת, או במקום אליו נבחרו במכרז (מילנו, ברסל, הונג קונג וניו יורק), יש לראותם כראש נציגות. בנוסף, מאחר ולחלקם אף הייתה עוזרת (רעייתם), לגישתם הם שימשו ראש נציגות של איש אחד בתחומם. טענה זו מעבר לכך שאינה מבוססת בראיות יש בה משום אבסורד. במכרז אליו ניגשו התובעים מתואר תפקיד זוטר הדומה לתפקיד כמו כל נספח מקצועי אחר המוצב בשגרירות. היקף תפקידם היה ברמה מקצועית מקומית בענייני מכס בלבד ואין כל דמיון לעבודתם אל מול עבודתם של שגרירים וקונסולים במדינות השונות ג. כעולה מן העדויות והמסמכים הרבים, התובעים שימשו כנציגי המכס בחו"ל באותם מדינות בהם ביקש המכס להציב נציג מקצועי מטעמו, על פי שיקוליו של מנהל המכס. התובעים היו בפועל מעין נספח מקצועי בתחומם באותה יבשת ושובצו לשגרירות או קונסוליה לפי הענין ותפקידם. לא רק שתפקידם לא היה מקביל לתפקיד ראש נציגות באותה יבשת, הוא אף לא היה מקביל לתפקיד קונסול, או שגריר במדינה קטנה ותפקידם היה תפקיד מקצועי גרידא, כמו יתר הנספחים המקצועיים בשגרירויות או ביבשות בתחומים השונים כגון משטרה, תמ"ס. לאור כל האמור, טענתם כי יש לראותם כראש נציגות ולהשוות את תנאיהם לתנאי ראש נציגות, נדחית, מכל הנימוקים דלעיל תשלומי ייצוג הם החזר הוצאות : לאור קביעתנו זו ובטרם נדון בטענות ההפליה השונות אותם העלו התובעים כטענות חלופיות בתביעתם זו, נדגיש ונאמר, כפי שאף קבענו בעובדות, כי תשלומי הייצוג הם החזר הוצאות המשולמים לשליחי המדינה בחו"ל בגין הוצאות שהם מוציאים לצורכי אירוח, זרים, הענקת מתנות, הרמת תרומות וכד' במסגרת תפקידם (סעיף 8.4.1 לתקנון חו"ל). מאידך, התובעים, רואים בתשלומי הייצוג אותם הם תובעים כתוספת שכר או הטבת שכר שלא שולמה להם, על אף זכאותם ולא כך היא. אף עולה מחקירות התובעים כי עיקר טענתם להגדלת דמי הייצוג מתבסס על ההכרח שנגרם להם במסגרת תפקידם להוציא הוצאות רבות למתנות ואירוח, הן אורחים בחו"ל והן אורחים מישראל בחו"ל כך במסגרת התצהירים והראיות שהגישו התובעים ובשל גישתם כי המדובר בהפחתת שכר או תוספת שכר ולא החזר הוצאות, נמנעו התובעים מלהציג ראיות באשר להוצאותיהם בפועל, בין אם המדובר בהוצאות אירוח ובין אם המדובר בהוצאות אחזקת בית ודמי רעיה (במקרים הרלבנטים), וכל זאת כאשר תצהירי הנתבעת היו חשופים בפניהם וניתנה להם ההזדמנות להגיש השלמת ראיות בתצהיר נוסף. על כן, לו רק בשל כך יש לדחות את טענות התובעים ברכיב זה. לא זו אף זו, הגם שהתובעים לא צירפו ראיות ביוזמתם, הוצגו להם שאלות בענין זה בחקירתם הנגדית והדוגמאות בהן נקבו התובעים להוצאות, נמצאו או כמתנות לא יקרות, או כהוצאות שלא היו רשאים הם לקבל בגינם החזר מעבר לכך, במשך כל תקופת שליחותם פניותיהם להגדלת דמי הייצוג לא התבססה על הצורך האמיתי בהוצאות הסכומים, או משלוח קבלות על ההוצאות הרבות להוכחת תביעתם כבר בעת השליחות, אלא טענה כי יש להשוותם לנציגים אחרים המקבלים סכומים גבוהים יותר, למטרות אירוח ולחילופין חזרו ודרשו את שהובטח להם ע"י מר זייף 500$ לחודש (היינו מרכיב בשכר). התובעים מחד מבקשים להיות מוקבלים לשליחי משרד החוץ או אף לנספחים האחרים מתעלמים מהצורך על הגשת דיווחי ההוצאות מדי חודש וצרוף קבלות על ההוצאות, כפי שעשו יתר השליחים. התובעים נמנעו מלהציג ראיות באשר לגובה ההוצאות האמיתי ואף עלה מחקירת רוב התובעים כי שיעור ההוצאה לא עלה על שיעור דמי הייצוג שקיבלו עוד יאמר לענין זה כי משקבענו כי תשלומי דמי הייצוג הינם החזר הוצאות אף אם היה מוכח בפנינו כי התובעים הוציאו בפועל הוצאות העולות על שיעור דמי הייצוג ששולמו להם, אזי ספק אם היה מקבל בית הדין את תביעתם, שכן הכלל הוא בשירות המדינה כמו גם אצל מעסיקים אחרים, כי כל עוד לא אישר המעסיק לעובדים החזר הוצאות גבוה יותר, אין הם רשאים להוציאם ומשעשו כן (דבר אשר לא הוכח בפנינו) מבלי שניתן לכך אישור מראש, אין חובה על המעסיק לאשר הוצאות אלו רטרואקטיבית בשיעור החורג מהסכום שאושר להוצאות מסוג זה לאור כל האמור מהחקירות כמו גם מהראיות שהוצגו בפנינו, לא הוכח בפנינו כי בפועל הוציאו התובעים סכומים העולים על גובה ההחזר החודשי שקיבלו במסגרת דמי הייצוג ומשלא הוצגו הראיות על גובה הוצאות העולה על שיעור דמי הייצוג, לא הוכיחו התובעים תביעתם ברכיבים אלו. יאמר לענין זה, כי במהלך שהותם בחו"ל, עת שקלה ועדת חו"ל את תפקידיהם ונחיצותם להוצאות העלתה הנתבעת לחלקם את שיעור דמי הייצוג ואף בעניינו של ברקן הוחלט על תשלום השתתפות בחשבונות ואחזקת הבית, דבר המוכיח כי הייתה קורלציה בין התפקיד לשיעור דמי הייצוג והחזר ההוצאות שנקבעו על ידי הנתבעת טענות ההפליה לענין שיעור תשלום דמי הייצוג : טענתם העיקרית בענין ההפליה הוא כי הנתבעת מפלה אותם שלא כדין הפליה פסולה לעומת עובדי שירות החוץ. התובעים טוענים בענין זה כי אין הבדל בין עובדי שירות החוץ ועבודתם בעת שיבוצם לתפקיד קונסול, או ציר בחו"ל לבין תפקידי התובעים. יאמר כבר ועכשיו כי לא היה כל מקום לטעון טענות הפליה הן בהשוואה לעובדי משרד החוץ כמו גם לנציגי המשרדים האחרים, שכן טענת הפליה תיתכן כשמשווים בין גורמים ברי השוואה ומזהים פגיעה באחד לעומת האחר ואילו התביעה דנן עוסקת בטענת הפליה בין גורמים שונים שאינם ברי הפליה תחילה יש לאמר כי יש אבחנה ברורה ובולטת בין שליחי משרד החוץ לשליחי המכס ושורה של הבדלים מבדילה ביניהם. ראשית - עבודת התובעים בחו"ל שונה בתכלית מעבודת שליחי משרד החוץ. שליחי משרד החוץ מהווים ובונים את מערך הנציגות הדיפלומטית של ישראל ב-90 נציגויות ברחבי העולם ומייצגים את ישראל בכל התחומים. מתוקף תפקידם הינם נדרשים לארח רבות, נציגי מדינות, דיפלומטים, אנשי תקשורת ולעמוד בקוד דיפלומטיות. מאידך, התובעים מילאו תפקיד מקצועי מנהלי במסגרתו טיפלו בענייני המכס הישראלי בחו"ל וכן במגעים עם אנשי מכס בחו"ל, אולם תפקידם זה אינו כרוך במפגשים דיפלומטים דומים לאלו של ראשי נציגויות משרד החוץ שנית - שליחי משרד החוץ עוברים הכשרה של 3 שנים בקורס צוערים ועוברים מסלול קידום במסגרתו הם מחויבים למספר שליחויות בחו"ל, גם אם משלמים הם מחיר משפחתי ואישי הכרוך במעבר ממדינה למדינה. הם מוצבים במדינות רחוקות וקשות, כאשר ממלאים הם בתחילה תפקידים נמוכים בהיררכיה ומתקדמים לאורך השנים היינו "קריירה לחיים". לעומתם, התובעים נשלחו לשליחות בודדת לאחר עשרות שנים בתפקידים שונים בישראל. התובעים לא עברו הכשרה לתפקידם זה ושליחות זו שימשה הזדמנות לרענון וגיוון הקריירה, ללא דרישה לרקע אקדמאי שלישית - ההבדל העיקרי והנוסף בין עובדי שירות החוץ לתובעים היא יכולת הבחירה, לתובעים זוהי זכות לצאת לשליחות שהם היו רשאים לבחור באם לבצעה או להאריכה, בעוד שלעובדי משרד החוץ אין כל בחירה והנתבעת היא זו הקובעת לאן ישלחו ובאיזה תפקיד ישרתו ללא כל אפשרות בחירה ושקול דעת מסקנותינו הינה איפוא כי קיים שוני ענייני ומהותי בין עבודת התובעים לבין זו של עובדי שירות החוץ ומשכך אין כל בסיס להשוואה ביניהם. כמו כן, לא ניתן להשוות בין תנאי שכרם של שליחי משרדים שונים באשר ישנו הבדל במסלול הקידום הכולל וקצב הקידום של העובדים, מידת המחויבות לשליחויות נוספות ומידת היכולת לבחור את עיתוי השליחות בבית הדין האזורי בירושלים אף נבחנה שאלה זו של הפליה בתיק עב' 1397/99, פס ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם 14.6.06). המדובר היה בשליחי משרד התמ"ס אשר ביקשו להחיל עליהם את תנאי השירות במשרד החוץ. הש' פרוז'ינין דחתה את תביעותיהם וקבעה כי לא הייתה הפליה של שליחי התמ"ס אל מול שליחי משרד החוץ. לאור כל האמור, התובעים לא הוכיחו הקבלה בין תפקידם לבין תפקידי שליחי משרד החוץ לא ברמת ראש נציגות ואף לא ברמת שליחים אחרים. יותר מכך, הטענה של התובעים בענין הפליה הינה לתשלומי הייצוג בלבד וראה זה פלא מחד מבקשים הם בתביעתם לקבל תוספות יחודיות באגף המכס ומאידך מבקשים הם לקבל גם דמי ייצוג כפי שמושלמים לעובדי משרד החוץ, דרישות סותרות אלו באותה תביעה מצביעות על האבסורד בתביעה אולם חשוב מכל הוא שלא הוכח בפנינו דמיון בין צרכי הייצוג של התפקידים המושווים. התובעים לא הוכיחו כי היקף הייצוג לו הם נדרשים בתפקידם דומה להיקף היצוג בתפקידים אליהם הם מבקשים להקביל את עצמם על אף שזוהי הוכחה קריטית בפרט שמדובר בהחזר הוצאות ובטענת הפליה. התובעים אף לא התמודדו עם עדויות מיכה שדר אשר קבע את שיעור דמי הייצוג ולא צרפו ראיות המפריכות עדותו זו ואף בשל כך יש לדחות טענות התובעים להפליה בשיעור תשלום דמי הייצוג נוסף על כל אלו, טענו התובעים כי יש להשוות את תפקידם לתפקיד ציר או קצין מנהלה והיה על הנתבעת לקצוב להם שעור דמי ייצוג בשיעורים שווים לתפקידים אלו בשירות החוץ. התובעים לא הוכיחו דימיון אף בין תפקידם לתפקיד ציר או קונסול מנהלה ועלה מחקירות העדים כי אין להשוות בין תפקידים אלו - ראה לענין זה עדות מר גבאי וניסים בין שטרית טענות הפליה נוספות : עוד טענו התובעים טענות הפליה אל מול נציג משטרת ישראל ומשרד התמ"ס ואף טענת הפליה אל מול התובע ברקן. באשר לטענת ההפליה של התובעים לעומת מר ברקן טוענים התובעים כי יש להשוות את שיעור דמי הייצוג ששולמו להם לשיעור ששולם למר ברקן (15%) וכן אחזקת בית והשתתפות בחשבונות הבית. ברם עלה מן העדויות כי שיעור תשלומי היצוג שאושרו לברקן אושרו בשלב מאוחר יותר לאחר שהוחלט לאחד את משרת נציג האוצר בבריסל לתפקידו ובכך גדל שיעור המטלות שהוטלו על ברקן. על כן, על מנת שיוכל לבצע את שני תפקידיו החליטה ועדת חו"ל להעלות את שיעור תשלומי הייצוג שאושרו לו זוהי ההוכחה כי אין להשוות בין נציג לנציג ולכל בעל תפקיד נקבע ע"י ועדת חו"ל שעור תשלומי הייצוג המותאמים לתפקידו ואין תפקיד מנהל המכס במילנו דומה לנספח הכלכלי של התמ"ס במילנו או שווה לתפקיד אותו מילא מר ברקן בבריסל בשני התפקידים שניתנו לו. כך גם באשר לטענת ההפליה של נציגי המשרדים האחרים. משישבה ועדת חו"ל וקיימה ישיבות ובחנה את התפקידים הספיציפיים של נציגי המשרדים בחו"ל במדינות מסוימות, קבעה החלטות מיוחדות בדבר שיעור דמי הייצוג לכל נציג ונציג בכל מדינה ומדינה. לא בכדי שעור דמי הייצוג שנקבעו לנציגי המכס, שונים מאלו של נציגי המשטרה והתמ"ס, כך גם שיעור דמי הייצוג בין נציג המכס במילנו שונה לזה של נציג המכס בהונג קונג ובניו יורק. דוקא שונות וייחודיות זו של החלטת ועדת חו"ל מצביעה כי אין כל הפליה בין הנציגים השונים אלא הקו המוביל את הנתבעת הוא תשלום החזר הוצאות ככל הניתן לתפקיד אותו מבצע השליח קביעותינו דלעיל מתבססות הן על תקנון שרות חו"ל אשר הוגש ע"י הנתבעת וקובע את ההנחיות בדבר קביעת שיעור דמי הייצוג כנגזרת מאופי תפקיד השליח וכן מעדויות מר שדר ויעקב ניר. הוסיפו וטענו התובעים באשר לטענת ההפליה כי משנקבעה להם דרגת חו"ל של 15+, אזי יש ליתן להם את כל ההטבות אותם מקבלים עובדי שירות החוץ המצויים בדרגה זו, ותוך השוואה בין סולמות השכר של דירוג שרות החוץ טענו כי דרגתם שונה למשרה בדרג ציר אף טענה זו של התובעים דינה להידחות. באריכות, הסבירו שני עדי הנתבעת בחקירתם הנגדית (מר ניסים בן שטרית ומר מיכה שדר) מדוע אין להשוואה זו כל בסיס, שכן אם היינו עורכים תיאום כגון זה, הרי שיש לערוך אותו בין התפקידים ולא בין דרגות השכר. אולם גם אם היינו מקבלים את טענת התובעים, אזי תיאום מעין זה היה מביא את התובעים לתוצאה של מתח דרגות 9-7 מח"ר שהוא 12-10 בדרוג חו"ל (כפי שמפורט במכרז לתפקיד) ובתיאום לסולם במשרד החוץ, היו מקבילים לדרג מזכיר ראשון או יועץ ושיעור דמי הייצוג היו זהים או נמוכים ממה ששולם לתובעים התובעים אשר טענו לענין רכיב זה טענות חילופיות רבות, טענו לחילופי חילופי חילופין טענה להבטחה שלטונית של מר זייף לתשלום 500$ דמי ייצוג. מעבר לעובדה כי טענה זו לא הוכחה באמצעות ראיות למעט ממכתבי התובעים אל מר דסה ומר זייף ונסיונות מר זייף לפנות לועדת חו"ל בה ביקש להעלות את שיעור דמי הייצוג, הרי שדינה להידחות לגופה. ראשית, מר זייף לא הוזמן לעדות כך שלא הוכחה הבטחה כלל. אך אף אם היה מעיד על כך מר זייף בפנינו, מר זייף בתוקף תפקידו כמנהל המכס לא היה מוסמך להבטיח הבטחות באשר לתשלום שיעור דמי הייצוג והשכר המשולם לשליחים, מאחר והוא לא זה הקובע תנאי שכר אלו. אין חולק כי הממונה על השכר ומי מטעמו הם בעלי הסמכות לקבוע את תנאי השכר כמו גם את שיעור דמי הייצוג והבטחת מר זייף אינה עומדת בכללים שנקבעו לקיומה של הבטחה כהבטחה שלטונית לאור כל קביעותיו בפרק זה, הן באשר לשיעור דמי הייצוג והן באשר לטענות ההפליה, נדחות תביעות התובעים להפרש תשלומי דמי ייצוג. בהתבסס על טיעוני התובעים שנדחו לעיל, תבעו התובעים אף השתתפות באחזקת בית השתתפות בחשבונות ודמי יצוג רעיה. באשר להשתתפות אחזקת בית והשתתפות בחשבונות - סכומים אלו ניתנים לשליחים בחו"ל עפ"י תפקידם והחלטת ועדת חו"ל רק כאשר תפקידם חייב זאת, כמו בענינו של התובע שלמה ברקן אישרה ועדת הנ"ל תשלום זה. התובעים בתפקידיהם לא עמדו בקריטריונים הדרושים לקבלת תוספות אלו וקביעות הנתבעת כי יש לדחות תביעתם זו מוצדקת, נסמכת על תקנון שרות חו"ל ובהחלטות הממונה. דמי ייצוג רעיה : תשלום דמי יצוג רעיה ניתן לשליחים בדרגת ציר ומעלה בגין חלקו של בן הזוג ביצוג המדינה בהיבט הדיפלומטי. הגם שחלק מרעיות התובעים שימשו כעוזרות או מזכירות של התובעים בחרו התובעים שלא להזמין להעיד אף לא אחת מהן, בכדי להוכיח האם השתתפה היא באירועים יצוגיים בנפרד מבן זוגם, תנאי הנדרש לתשלום זה. משלא הוכח רכיב זה ע"י התובעים ואף משקבענו שאין להשוות תפקיד התובעים לראש נציגות, דין רכיב זה אף הוא להידחות. במקובץ לאור כל נימוקנו בפסק דין זה התביעות לתשלומי דמי ייצוג, תשלום אחזקת בית, תשלום השתתפות בהוצאות ודמי ייצוג רעיה, נדחות הוצאות : כפי שפירטנו בתחילתו של פסק דין זה, הליך זה היה חריג בהיקפו ובהתנהלותו בכל קנה מידה ועל כן בחרנו בשל תוצאות פסק דין זה, בו נדחו לחלוטין כל תביעות התובעים, לפרט בפרק מיוחד בסיומו של פסק דין זה, את נימוקינו לפסיקת הוצאות. הגם שהתובעים הינם גמלאים של הנתבעת, שימשו הם בתפקידים בכירים באגף המכס והמע"מ בנתבעת ורובם שימשו כסמנכ"לים למינהלה במהלך שעות עבודתם, כך שבקיאותם בזכויות עובדים הייתה צריכה לבוא לידי ביטוי בניהול תביעה זו, דבר שלמצער לא קרה התובעים ניהלו את התביעה במהלך שנים רבות באופן לא מאורגן, מתפזר ובלתי ממוקד, בחרו להגיש בקשות רבות בעניני גילוי מסמכים והזמנת עדים, שלא לצורך, ובסופו של יום נשמעו בפני בית הדין, עדויות רבות, אשר נשמעו ונחקרו ב-15 ישיבות של הוכחות, כל ישיבה בין 3 ל-5 שעות ופרוטוקול הדיונים הוא בן 476 עמודים. בנוסף , כעולה מפרוטוקול הדיונים והתצהירים שהוגשו, היקף המסמכים שהוגשו לבית הדין עומד על מאות עמודים ובנוסף הגיש כל צד כתבי סיכומים רחבי היקף. נוסף על כל אלה, בבקשות רבות שהגישו התובעים לבית הדין, שלא לצורך, קבע בית הדין בהחלטתו כי שאלת ההוצאות תישקל בסיומו של ההליך, על מנת לאפשר ליתן לתובעים את יומם ולנסות להוכיח את תביעתם ורק לאחר מכן לפסוק הוצאות, בגין הבקשות המיותרות שהוגשו על ידם כך אף הותיר בית הדין הארצי לעבודה את פסיקת שאלת ההוצאות בענין שתי בקשות רשות ערעור שהוגשו כנגד החלטות בית הדין, לסיומו של ההליך. בסופו של פסק דין זה, עת בא בית הדין לשקול את כל ההליך והתנהלותו, מורכבותו וגרירת הנתבעת להשקיע בהליך זה משאבים כספיים ורגשיים בניהולו של ההליך, באופן יוצא דופן ולנוכח תוצאת פסק הדין, בה נדחו כל תביעות התובעים כנגד הנתבעת, על בית הדין להטיל הוצאות משפט בסכום משמעותי וחריג ביחס לסכומים אותם נוהג לפסוק בית הדין לעבודה, הגם שהתובעים הינם גמלאים של הנתבעת. לפיכך, לאור כל הנימוקים דלעיל, אנו מחייבים את התובעים לשלם ביחד ולחוד לנתבעת הוצאות משפט בסך של 15,000 שקלים. סוף דבר : כפי שפורט באריכות בפסק דין זה, נדחות כל תביעות התובעים כנגד הנתבעת. על התובעים לשאת בהוצאות משפט ולשלם לנתבעת ביחד ולחוד, סך כולל בסכום 15,000 שקלים בתוך 30 יום מהמצאת פסק דין זה לתובעיםתוספות שכריישוב סכסוכיםמענקבוררות