ביטוח מקיף גניבת מכונית נמצאה שרופה

פסק דין

1. התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת, ע"ס 55,105 ₪, שעניינה תשלום תגמולי בטוח.

2. התובע הינו הבעלים של מכונית פרטית, שמספרה 8-89327-250 , שהיתה מבוטחת בביטוח מקיף אצל הנתבעת, מיום 1.10.98 ועד ליום 30.9.99 [להלן: המכונית].

3. ביום 21.4.99, נגנבה המכונית ליד החניון בלונה פארק בבאר-שבע, ושרידיה נמצאו לאחר מכן באותו יום בנבטים כשהיא שרופה בנזק טוטלי.

4. התובע הגיש תלונה למשטרה על ארוע הגניבה ופנה לנתבעת באמצעות סוכן הבטוח על מנת לפצותו לקבלת תגמולי בטוח על ערך המכונית.

5. הנתבעת שלחה חוקר מטעמה, לבדיקת נסיבות אירוע הגניבה אשר החתים את התובע על הסכם לבדיקת פוליגרף, אך התובע, לאחר וחתם, חזר בו מהסכמתו לביצוע הבדיקה לאחר וקיבל יעוץ על כך מפרקליטו.

6. עיקר טענות הנתבעת, הן כדלקמן:

א. הסכם הפוליגרף עליו חתם התובע הינו הסכם מחייב לפיו תוצאות הבדיקה יהוו ראיה בפני ביהמ"ש ויחייבו את הצדדים ומשסירב התובע לביצוע הבדיקה יש בכך ויתור על תביעותיו ודין חתימתו על תביעתו על הסכם הפוליגרף כדין חתימתו על כתב ויתור סילוק מלא ומוחלט, ללא צורך בדיון משפטי נוסף.
ב. בפוליסה נקבע כי הכיסוי מותנה בקיומו של אמצעי מיגון מסוג אימובילייזר המותקן בתא המנוע, המנתק שתי מערכות מנוע, והתנאי הזה לא קויים על ידי התובע ועל כן פטורה הנתבעת מכל חבות לשלם לתובע את תגמולי הבטוח.
ג. לא הוכח מקרה הבטוח וכי לתובע לא היתה יד בגניבה.
ד. לא הוכח ערך המכונית.


7. מטעם התובע העיד התובע והגיש תצהיר בחקירה ראשית, ת/1, עליו נחקר על ידי ב"כ הנתבעת והעיד סוכן הבטוח מר ראובן זנדני והגיש תצהיר בחקירה ראשית, נ/2. כמו כ' העיד בפני מתקין המיגון מר עודד שריפי [ע"ת מס' 3], והוגשה בהסכמה חוו"ד השמאי מר משה אקרמן, אשר סומנה ת/2, והוגשו שלושה מוצגים נוספים.

8. מטעם הנתבעת, העידה גב' עדינה קטן, חתמת וראש צוות אצל הנתבעת והגישה תצהיר, נ/3. כמו כן, העיד עד ההגנה מר צברי עופר והגיש תצהיר, נ/4, ותמליל קלטת, נ/5, והוגשה בהסכמה חוו"ד של השמאי דני רסקין, נ/1.

9. לפי עדותו ותצהירו של התובע, הוא החנה את מכוניתו במגרש חניה מוסדר של בנין בית האשל ליד השוק העירוני בבאר שבע, בטרם עזיבתו נעל את הרכב באמצעות שלט המפעיל את הנעילה המרכזית, וכן את האזעקה.

10. התובע חזר וציין, כי במכונית הותקן אימובילייזר הנדרך פסיבית ושמערכות המיגון היו תקינות.

11. התובע עזב את המכונית וביקר בלונה פארק וערך קניות בשוק וכאשר חזר, לא מצא את המכונית והבין כי רכבו נגנב והגיש תלונה מתאימה למשטרת באר שבע.

12. הרכב נמצא באותו יום בנבטים, כאשר הוא שרוף-כליל.

13. התובע פנה למחרת לסוכן הבטוח ומסר הודעה מתאימה על אירוע הגניבה .

14. לפני הנפקת פוליסת הבטוח ע"י הנתבעת, פעל התובע לפי הוראות סוכן הבטוח [ע"ת מס' 2], בכל הנוגע למיגונים הנדרשים ע"י הנתבעת ולשם כך פנה למומחה התקנות "אוטו סטודיו" והתקין את המיגונים הנדרשים, לרבות "אימובילייזר" וקיבל אישור מתאים על כך [ת/3], וטופס בדיקה מיום 13.10.97 [נספח ח' לתצהירו].

15. בהתאם לאישור המיגון שמסר לסוכן, הוציאה הנתבעת את פוליסת הבטוח.

16. לטענת התובע, החוקר שהופיע מטעם הנתבעת לאחר אירוע הגניבה החתים אותו על הסכם לבדיקת פוליגרף, אך לא הסביר לו את משמעות תוצאות הבדיקה לגורל תביעתו במידה ויסרב לבצע את הבדיקה ולאחר והתייעץ עם ב"כ הבין כי הוטעה על ידי החוקר ויכול היה לסרב לחתום, ועל כן החליט לא לבצע את בדיקת הפוליגרף.

17. לטענת התובע, החוקר יצר כלפיו מצג מטעה, לפיו במידה ולא יחתום על ההסכם לא יקבל תגמולי בטוח בגין גניבת המכונית.

18. העיד בפני סוכן הבטוח אמנון זנדני, ומסר תצהיר בחקירה ראשית, אשר סומנה בטעות נ/2, במקום ת/3.

19. העד ציין בתצהירו, כי הפנה את התובע להתקין במכוניתו אמצעי המיגון הנדרשים ע"י הנתבעת [קוד 31] ואכן פנה התובע למוסך באשקלון בשם "אוטו סטודיו", וחזר אליו עם אישור המתקין מיום 3.10.97, לפיו אכן מערכת המיגון הנדרשת על ידי הנתבעת הותקנה ברכב ועל כן הוצאה הפוליסה לאחר וצירף להצעת הבטוח כי אכן אמצעי המיגון הותקנו.

20. העיד בפני עד התביעה מס' 3, עודד שריפי וציין בעדותו כי בעצמו כתב את החשבונית ת/3 והתקין את האימובילייזר ויתר המיגונים, דבר אשר צויין מפורשות בטופס ההתקנה [נספח ח' לתצהיר התובע].

21. העד חזר על גירסתו בחקירתו הנגדית ועדותו בעיני הינה אמינה ביותר, ואני מקבלה ללא סייג.

22. מטעם הנתבעת, העידה גב' עדינה קטן והגישה תצהיר, נ/3. לפי עדותה ותצהירה, דרישות המיגון של הנתבעת מולאו והיתה התקנת אימובילייזר, שאחרת לא ניתן היה לבטח את המכונית ולהוציא פוליסה.

23. העדה הודתה כי במקרה הנוכחי קיבלה אישור מיגון כנדרש על ידי החברה ובו מצויין כי הותקן אימובילייזר.

24. העיד בפני החוקר, מר עופר צברי, ומסר תצהיר בחקירה ראשית, נ/4, ותמליל שיחה שניהל עם התובע, נ/5.

25. לפי עדותו, החתים את התובע על הסכם הפוליגרף לאחר והסביר לו את משמעות חתימתו ללא כל לחץ או הטעיה, ולדעתו, הבין התובע את משמעות חתימתו וחזר ואישר את תצהירו נ/4 ואת התמליל אשר מתאים לקלטת נ/6.

תוקף הסכם הפוליגרף

26. החוקר מטעם הנתבעת, מר עופר צברי, החתים את התובע ביום 23.4.99 על הסכם לפיו עליו לעבור בדיקת פוליגרף.
27. התובע חזר בו מהסכמתו לאמור בהסכם, הן מהסיבה שלטענתו לא הוסבר לו על ידי החוקר מהות הסכמתו לבדיקת הפוליגרף והן מהסיבה שלאחר עצת פרקליטו הוא נמנע מלעשות כן.
28. סעיפים 3+4+5 להסכם, קובעים כדלקמן:


"3. שני הצדדים מסכימים:
א. כי תוצאות בדיקת הפוליגרף כפי שיקבעו ע"י הבודק יחייבו אותם לכל דבר.
ב. כי הסכם זה וממצאי בדיקת הפוליגרף ישמשו כראיה מכרעת בפני כל בימ"ש או בפני כל ערכאה משפטית.


4.
א. המבוטח מאשר, כי אם יתברר בבדיקת הפוליגרף שתביעתו אינה אמת – הוא מוותר מראש על קבלת פיצוי.
ב. ___________________מאשרת כי אם יתברר בבדיקת הפוליגרף שתביעת המבוטח היא אמת תשלם לו לאחר קבלת דו"ח בודק הפוליגרף את כל המגיע לו לפי הפוליסה.


5. המבוטח מצהיר, כי במידה וימנע, לאחר חתימתו על מסמך זה, מסיבה כלשהי, מלעבור את בדיקת הפוליגרף יהווה הדבר ויתור על כל תביעותיו בגין האירוע הנדון ודין חתימתו על הסכם זה יהיה כדין חתימה על כתב ויתור סופי ומוחלט.


ולראיה באנו על החתום: ____(-)_________ __(-)______ ".


חברת הביטוח חתימה

29. ב"כ הנתבעת מסתמך על ההסכם הנ"ל ומבקש לדחות את התביעה שכן המנעות התובע מלהיבדק נחשבת לויתור על התביעה, כפי שנקבע בסעיף 5 להסכם, לעיל.


30. ב"כ הנתבעים מסתמך על ההלכה שנפסקה בע"א 61/64 ביאזי נ' לוי, פ"ד כרך מד(1) עמ' 446, לפיו יש לכבד כל הסכם בין בעלי הדין לפתרון הסכסוך כדי לברר את האמת ואין בהסכם זה משום פגיעה בתקנות הציבור.


31. ב"כ התובע מבקש לדחות את טענות ב"כ הנתבעים, מהנימוקים הבאים:

א. ההסכם מהווה חוזה אחיד לפי חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982, המכיל תנאים מקפחים ולפיכך בטל.
ב. התובע הבין כי חתימתו נועדה לאמת עצם גניבת הרכב והחוקר לא הסביר לתובע מהות תוצאות הבדיקה או הימנעותו מלעשותה.


חוזה אחיד



32. ב"כ התובע הן בכתב התביעה שהגיש והן בסיכומיו טוען כי הסכם הפוליגרף מהווה חוזה אחיד כמשמעו בחוק החוזים האחידים, תשמ"ג – 1982 [להלן החוק], המכיל תנאים מקפחים, שיש לבטלם.


33. סעיף 2 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג –1982, מגדיר חוזה אחיד, כדלקמן: "חוזה אחיד" נוסח של חוזה שתנאיו כולם או מקצתם נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם".


34. תנאיו של הסכם הפוליגרף נקבעו מראש בידי הנתבעת בלבד על מנת שישמשו לה במקרים רבים בתביעות של מבוטחים בלתי מסוימים אשר זהותם לא ידועה, ולדעתי, מהווה חוזה אחיד לפי חוק החוזים האחידים הנ"ל.


35. כב' השופט גולדברג, בפסק הדין בע"א 551/89 מנורה נ' סדובניק, פ"ד כרך מו(3)עמ' 158, קובע כי הסכם הפוליגרף הוא "חוזה אחיד" על פי הגדרתו של סעיף 2 לחוק החוזים האחידים, ובעמ' 164 לפסה"ד הנ"ל, קובע כדלקמן: "אוסיף עוד, כי הטופס האמור הוא "חוזה אחיד" על פי הגדרת סעיף 2 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג – 1982, אלא טענה בדבר היותו מקפח לא נטענה על ידי המשיב, לפיכך די אם נאמר כי לפחות על פני הדברים ולפי נוסחו של ההסכם דנן, לפנינו תנאי המסייג באופן בלתי סביר זכות או תרופה העומדת לו [ללקוח – א.ג.] מכוח החוזה כאמור בסעיף 4(6) לחוק. זאת בשים לב גם לכך שהבדיקה בפוליגרף אינה נזכרת בפוליסה כלל ושהוצבה כדרישה נוספת רק לאחר מעשה, שהמבוטח פנה לקבל את תגמול הבטוח".


36. תנאי מקפח מוגדר בסעיף 3 לחוק, כדלקמן:


"תנאי מקפח וביטולו"

3. בית המשפט ובית הדין יבטלו או ישנו, בהתאם להוראות חוק זה, תנאי בחוזה אחיד שיש בו – בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות – משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות [להלן: תנאי מקפח]".


37. סעיף 4 לאותו חוק, קובע חזקות של תנאים שביהמ"ש יראה אותם כתנאים מקפחים, ולענייננו, כדלקמן:
"חזקות"

4. חזקה על התנאים הבאים שהם מקפחים:
(1) תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהיתה מוטלת עליו מכח החוזה אילולא אותו תנאי;

(6) תנאי השולל או המגביל זכות או תרופה העומדות ללקוח עפ"י דין, או המסייג באופן בלתי סביר זכות או תרופה העומדות לו מכח החוזה או המתנה אותן במתן הודעה בצורה או תוך זמן בלתי סבירים, או בדרישה בלתי סבירה אחרת;

(8) תנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסוימות בערכאות משפטיות או להיזקק להליכי משפט אחרים, והכל למעט הסכם בוררות מקובל;".


38. סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג –1982 הנ"ל, קובע כי בדיקת הקיפוח מתבצעת בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות, היינו, יש לבדוק כל תאי על רק החוזה כולו ולתת את הדעת גם להוראות אחרות העשויות לאזן תנאי שנראה לכאורה מקפח.
39. בע"א 1/79 מפעלים לניקוי יבש קשת בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לד(3) 365, קובע כב' השופט שמגר, כדלקמן:
"הגינותו או חוסר הגינותו של תנאי פלוני אינה נבחנת עפ"י כלליה של תורה כללית בלתי מזוהה זו או אחרת, תוך בחירה בין השיטות הכלכליות החלופיות והמגוונות אלא עפ"י התפיסות המוסריות והחברתיות הנהוגות בחברה חופשית בעלת משפטר חוקתי וחברתי כגון זה שלנו".


40. בהתאם להלכה הנ"ל על ביהמ"ש לבדוק באם ההסכם עומד בתפיסה מוסרית וחברתית צודקת ואין בו פגיעה או שלילת זכות כלשהיא של המתקשר בהסכם.


41. סעיף 5 להסכם עליו מסתמך ב"כ הנתבעת, קובע כדלקמן:


"המבוטח מצהיר כי במידה וימנע, לאחר חתימתו על מסמך זה, מסיבה כלשהי, מלעבור את בדיקת הפוליגרף, יהווה הדבר ויתור על כל תביעותיו ובגין הארוע הנדון ודין חתימתו על הסכם זה יהיה כדין חתימה על כתב ויתור סופי ומוחלט".


42. סעיף 5 הנ"ל פוטר את הנתבעת מאחריותה לתשלום תגמולי הבטוח כליל, לאור תוצאות בדיקת הפוליגרף ובעיקר שולל את זכותו של התובע לפנות לערכאות זכות העומדות לו עפ"י דין בכך שעומד בניגוד לתפיסה מוסרית וחברתית צודקת, כפי שנקבע בפסק הדין מפעלים לניקוי יבש קשת נ' היועץ המשפטי, הנ"ל.


43. מתוך עיון בפסק הדין בענין מנורה נ' סדובניק הנ"ל, ניתן להבין כי הסכם הפוליגרף נכנס לגדר ההגדרה של חוזה אחיד כמשמעותו בחוק החוזים האחידים, תשמג-1982, ובו תנאי בלתי סביר המסייג את זכות הלקוח או התרופה העומדת לזכותו.


44. יתר על כן, הבדיקה בפוליגרף אינה נזכרת פוליסה כלל והוצבה כדרישה נוספת על ידי הנתבעת רק לאחר מכן, כאשר פנה התובע לקבלת תגמולי הבטוח והיה שרוי בלחץ כלכלי לקבל את ערך מכוניתו שנגנבה.


45. אני מקבל את טענת ב"כ התובע, לפיה סעיפים 4+5 להסכם בטלים בהיותם תנאים מקפחים העומדים בניגוד לסעיף 3 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג –1982.


46. בנסיבות הענין, לפי עדותו של התובע אותה אני מקבל, יכול היה התובע לחזור בו מהסכמתו להיבדק, שכן לא הבין את משמעות חתימתו על ההסכם.


47. בהתאם לסעיף 3 להסכם הבדיקה היתה מחייבת את התובע אילו היה מבצע אותה בפועל, שכן סעיף זה הוגן כלפי שני הצדדים ונועד לפשט את ההליכים המשפטיים האזרחיים ולסיים את הדיון בהסכם, בהתאם לתוצאות הבדיקה.


התקנת אמצעי המיגון - אימובילייזר

48. בהתאם לתנאי הפוליסה היה על התובע להתקין אימובילייזר במכוניתו, לפי דרישתו של סוכן הבטוח, כתנאי הכרחי לכיסוי הארוע הבטוחי והשאלה הניצבת בפני הינה באם אכן עמד התובע בנטל השכנוע כדי להוכיח את טענתו כי אכן הותקן אמצעי המיגון הנ"ל.


49. העיד בפני התובע וחזר על תוכן תצהירו [סעיף 7 לתצהירו] כי בהתאם לבקשתו של סוכן הבטוח פנה למוסך מורשה באשקלון בשם "אוטו סטודיו" וביקש את התקנת המיגונים שנדרשו על ידי סוכן הבטוח ואכן, עד התביעה מס' 3, עודד שריפי, בעל המוסך, העיד כי התקין את המיגונים, וביניהם אימובילייזר והגיש קבלה על כך [נספח ח' לתצהיר התובע].


50. יתר על כן, סוכן הבטוח של הנתבעת מר אמנון זנדני אישר בתצהירו נ/2, כי אכן הותקנו המיגונים הנדרשים והוגשו אישורים על כך והדבר צוין בהצעת הביטוח.


51. עד התביעה מס' 3, עודד שריפי, העיד בעמ' 8 לפרוטוקול, כדלקמן:


"אני ערכתי את המסמך, אני אישית התקנתי את המיגונים ברכב וגם הוצאתי את המסמך הזה לחברת הבטוח ובנוסף ערכתי והוצאתי את החשבונית מיום 13.10.97. אני מזהה את החשבונית הכתובה בכתב ידי".


52. ב"כ הנתבעת לא מצא לנכון לחקור את סוכן הבטוח, מר אמנון זנדני, אשר אישר את גירסת התובע וגירסת עד התביעה מס' 3 מר עודד שריפי ואני קובע, כי אכן פעל התובע בהתאם לדרישת סוכן הנתבעת והתקין במכוניתו את המיגונים שנדרשו ממנו, לרבות אימובילייזר.


53. בנוסף לכך, הודתה עדת ההגנה גב' עדינה קטן בעדותה בפני, כי דרישת המיגון מולאה והיתה התקנת אימובילייזר שאחרת, לא ניתן היה להוציא פוליסה ולבטח את המכונית.


54. אינני מתעלם מתמליל השיחה נ/5, בין החוקר לבין התובע, לפיו השיב התובע כי אימובילייזר לא היה במכונית כי לא ביקשו ממנו, ועל כן לא התקין אותו, יחד עם זאת, טען התובע כי כל מה שיבקשו ממנו מהבטוח הוא עשה בדיוק מה שביקשו ואין כל מחלוקת כי סוכן הבטוח ביקש ממנו להתקין את האימובילייזר והוא אכן התקין, וזאת לפי עדותו הברורה של מר עודד שריפי ועדותו הסוכן, בנוסף לעדות התובע.


55. תמליל ההקלטה לא יכול לסתור את האמת הפשוטה, המוכחת במקרה זה, כי אכן הותקן אימובילייזר במכונית ואני יכול להניח כי התובע לא הבין את החוקר ועל כן תשובתו לא היתה מדויקת.


56. לאור האמור לעיל, אני קובע כי התובע עמד בנטל השכנוע המוטל עליו והצליח להוכיח כי עמד בתנאי המיגון המתחייבים לפי הפוליסה, לרבות התקנת אימובילייזר במכונית.


מקרה הבטוח

57. בהתאם להלכה שנפסקה בביהמ"ש העליון בע.א. 391/89 ליסנר נ' אריה, פ"ד כרך מ"ז(1) עמ' 837, ובע"א 1845/90 סיני נ' מגדל, פ"ד כרך מ"ז(5) עמ' 661, על התובע מוטל נטל השכנוע להוכחת מקרה הבטוח [הגניבה] ובנוסף לכך לא היתה לו יד במעל, דהיינו, קשר לאירוע הגניבה.


58. התובע העיד בפני והתרשמתי מעדותו בחיוב, התובע, הן בתצהירו והן בעדותו חזר בצורה משכנעת על התיאור של החניית מכוניתו בחניון, הפעלת השלט, ביקור בלונה-פארק ובשוק, וכן חזר על העובדה שלא מצא בחזרתו לחניון את מכוניתו.


59. העד מסר מיד הודעה למשטרה ולסוכן הבטוח והמכונית נמצאה שרופה.


60. הנתבעת לא הביאה ראיה לסתור את גירסת התובע או ראיה המעמידה אותו בחשד לביצוע הגניבה, וביהמ"ש לא יסתפק בהשערות בלבד המועלות על ידי ב"כ הנתבעת בסיכומיו.


61. לאור האמור לעיל, עמד התובע בנטל השכנוע המוטל עליו להוכחת מקרה הבטוח וכן לא היתה לו יד במעל, בהתאם להלכות של סיני וויסנר, הנ"ל.


השארת המפתחות ברכב

62. לדעתי, אין משמעות ממשית לטענת ב"כ הנתבעת כי עצם השארת מפתחות המכונית ברכב משחררת את הנתבעת מחבותה כלפי התובע לשלם לו את תגמולי הבטוח.


63. התובע הסביר בתצהירו כי מתחת למאפרה ברכב במקום מסתור, היה חבוי מפתח רזרבי בודד של הרכב, מפתח ללא השלט, אשר מנטרל את אמצעי המיגון ואין בו כל תועלת ואין כל אפשרות בעזרתו להתניע את הרכב.


64. המפתח היה חבוי במקום שקשה לאתרו ורק התובע ידע את מיקומו ואין המדובר במקרה של השארת מפתחו הרכב בתוך המתנע, גלוי לעין כל, באופן שכל גנב יכול להכנס לרכב ולהתניעו.


65. במקרה הנוכחי, יש לקבל את גירסת התובע [סעיף 8 לתצהיר], כי המדובר במפתח ללא שלט, אשר היה חבוי מתחת למאפרה במקום מסתור, ומפתח שכזה ללא השלט, אין בו תועלת ואין אפשרות באמצעותו להתניע את הרכב, בו מותקן אימובילייזר ולא הוכח כל קשר בין השארת המפתח לבין גניבת הרכב.


הנזק

66. הצדדים הגישו בהסכמה, את חוו"ד של השמאי משה אקרמן, ממשרד לוי יצחק, אשר קבע את ערך הרכב ביום הגניבה בסכום של 49,000 ₪. כמו כן, הוגשה חוו"ד של השמאי דני רסקו, שהעריך את שוויו של הרכב לסך של 42,140 ₪ בשים לב לעובדה כי הרכב עבר שתי תאונות קודמות, האחת מיום 29.12.96 והשניה מיום 30.6.96, אשר גרמו לירידת ערך הרכב בשיעור של 14%.


67. השמאים כאמור, לא נחקרו על חוות דעתם, ועלי להתחשב הן בעובדה כי הנתבעת גבתה פרמיה מלאה לפי המחירון של לוי יצחק בלא להתחשב בשתי התאונות שעבר הרכב, וכן בעובדה שהתאונות הנ"ל פגעו בערכו וגרמו לירידת ערך בשעור של 14%.


68. בנסיבות אלה, נראה לי שיהא זה צודק לקבוע את ערך הרכב בסכום של 45,570 ₪, המהווה ממוצע בין שתי חוות הדעת של המומחים הנ"ל.


69. בנוסף לסך הנ"ל, יש לחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 825 ₪ עבור רדיו טייפ שהיה מותקן ברכב, לפי הוראות הפוליסה וסעיף 17(ג) לתצהיר התובע, עליו לא נחקר.


70. לאור האמור לעיל, אני קובע כדלקמן:


א. סעיפים 4+5 להסכם הפוליגרף בטלים, בהיותם סעיפים מקפחים בחוזה אחיד, לפי חוק החוזים האחידים, תשמ"ג –1982.
ב. התובע רשאי היה לחזור בו מהסכמתו להיבדק במכונת הפוליגרף.
ג. התובע עמד בנטל השכנוע המוטל עליו כדי להוכיח כי אכן הותקן במכונית אימובילייזר ועמד בתנאי המיגון שנדרשו על ידי הסוכן מטעם הנתבעת.
ד. התובע עמד בנטל השכנוע והוכיח את מקרה הבטוח וכן הוכיח כי לא היתה לו יד במעל בגניבת הרכב.
ה. השארת מפתח המכונית מתחת למאפרה, במקום מוסתר ונחבא מהעין, בנסיבות הענין, ללא שלט, לא יכול לשחרר את הנתבעת מתשלום תגמולי הבטוח.
ו. הוכח ערך הרכב בסך של 45,570 ₪, בתוספת הסך של 825 ₪ עבור רדיו-טייפ, אשר היה מותקן ברכב ביום הגניבה.


71. התוצאה היא, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 46,395 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 22.9.99 [חודש לאחר ההודעה על הגניבה] ועד לתשלום בפועל, הוצאות המשפט וסך נוסף של 8000 ₪, שכר טרחה, בצירוף מע"מ – סכום שישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל.

חיפוש פנימי באתר