פסק דין 1. בפני תביעה לתגמולי ביטוח בגין אירוע של שריפת נכס מקרקעין שבבעלות הדר טבריה בע"מ ו/או הדר טבריה תעשיות (1980) בע"מ (להלן: "המבוטחת") שאירע ביום 28/9/95. 2. התובע, מונה ביום 1/11/95 לכונס נכסים על נכסים מסוימים של המבוטחת ששועבדו ע"י המבוטחת לזכות החברה לנאמנות של בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"). בין הנכסים האמורים, נכלל גם הנכס נשוא התובענה, אולם המהווה חלק מהקומה הראשונה, קומת מעבר, של מבנה הידוע בטבריה בכינוי "בית בזק", המצוי במרכז מסחרי "הדר" (להלן: "הנכס"). 3. הנתבעת (להלן: "חב' מגדל") הוציאה למבוטחת את פוליסת הביטוח נשוא התובענה, פוליסת "מגדל לעסק" , שמספרה 304176443/95 לתקופה מיום 1.1.95 עד ליום 31.12.95 לכיסוי ביטוחי של הנכסים השייכים למבוטחת, בין היתר, מפני נזקי שריפה (להלן: "הפוליסה"),. בין היתר בוטח הנכס (אולם הצמוד לבזק טבריה) שהוערך בסך של 420,000 $. בשנת 1994, טרם הוצאת הפוליסה ע"י מגדל, בוטח הנכס בחב' המגן בביטוח "מגן לעסק". הפוליסה כללה סעיף שיעבוד לטובת הבנק בהתאם לדרישת הבנק. לקראת שנת 1995, עבר תיק הביטוח לחב' מגדל במסגרת מיזוג עסקי בין חב' מגדל לחב' המגן והבנק נרשם בפוליסה כמבוטח נוסף. 4. כאמור, ביום 28.9.95 אירעה שריפה בנכס. אין מחלוקת כי הנזקים שנגרמו לנכס ושבגינם הוגשה התביעה הינם כתוצאה מאירוע השריפה. אולם, לטענת הנתבעת, המבוטחת אינה זכאית לפיצוי ו/או שיפוי בגין הנזקים שאירעו כתוצאה מהשריפה שכן לא עמדה בתנאי הפוליסה כמפורט להלן: א. לטענתה הנכס היה נטוש כ-7 חודשים עובר לאירוע השריפה, נותק מחשמל, ושהו בו חסרי בית שהדליקו נרות ואש. לפיכך טוענת הנתבעת, כי האירוע אינו מכוסה עפ"י תנאי הפוליסה בהתאם לחריג הקבוע בפרק "סייגים כלליים לכל חלקי פרק 1 (ביטוח אש וסיכונים נלווים - ר.פ.א.)" לחלופין, טוענת הנתבעת כי המבוטחת לא הודיעה לנתבעת על החמרת הסיכון שחל בנכס, היינו נטישתו, ועל כן לשיטתה של הנתבעת, גם בשל כך אירוע השריפה אינו מכוסה על ידי הפוליסה. ב. כמו כן טוענת הנתבעת, כי תנאי מוקדם לכיסוי ביטוח אש עפ"י הפוליסה הינו קיום הגנות על פי דרישות מכבי אש. לטענת הנתבעת, המבוטחת לא עמדה גם בתנאי זה שכן הנכס ננטש, נותק מחשמל, דלת הכניסה היתה פרוצה והומלסים התגוררו במקום והדליקו נרות ואש. כל אלה אינם מתיישבים עם החובה לקיום הגנות עפ"י דרישת מכבי האש. 5. לטענת התובע, לא היה הנכס נטוש, אלא לא בוצעה בו פעילות עסקית. כמו כן טוען התובע כי הנכס בוטח במצבו זה, משמע בוטח כאשר כבר לא היתה בו פעילות עסקית. תמיכה לטענתו מוצא התובע בממצאי דו"ח מכבי האש (נספח ת/7 לתצהיר התובע) על-פיהם נאלצו לפרוץ את הדלת כדי להיכנס לנכס. לשיטתו, עובדה זו מצביעה על כך שהנכס לא היה נטוש. עוד טוען התובע כי אם נכנסו לנכס חסרי בית, כטענת הנתבעת, הרי שהדבר היה תוך הסגת גבול וביצוע מעשה פלילי, ואין בכך כדי לפטור את הנתבעת מחבותה עפ"י חוזה הביטוח. לעניין קיום דרישות מכבי האש כתנאי מוקדם לכיסוי הביטוח, טוען התובע כי תנאי זה הוסף לאחר כריתת הסכם הביטוח, באופן חד צדדי ע"י הנתבעת, ללא ידיעת המבוטחת. כמו כן טוען התובע כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. 6. להשלמת התמונה אציין כי עם סיום מסכת הראיות, הגישה הנתבעת בקשה להוספת ראיה, היא דו"ח שהגיש התובע לביהמ"ש על מכירת הנכס, וחוזה המכר של הנכס (להלן: "הראיה הנוספת"). התובע הסכים להגשת הראיה הנוספת ואולם דחה את הפרשנות שיחסה לה הנתבעת. מהראיה הנוספת עולה כי ביום 15.5.00 נמכר הנכס נשוא התובענה ע"י התובע, כחלק מעסקת מכר של מכלול נכסים. מסעיף 3.3 לחוזה המכר עולה כי המוכר (התובע - ר.פ.א.), ימשיך בהליכי התביעה בגין חלקו של הממכר שנשרף (הנכס דנן - ר.פ.א.), על חשבונו, ויהיה זכאי או אחראי בלעדית לכל סכום שייפסק בה וכל זכות נגזרת. כמו כן מסעיף 3.4 לחוזה המכר עולה כי הנכס נמכר במצבו (as is). 7. בפרק 1 לפוליסה שכותרתו "ביטוח אש וסיכונים נלווים", בסיפא ל:"סייגים כלליים לכל חלקי פרק 1" נקבע: "הבטוח לפי פרק זה אינו מכסה רכוש כלשהו, כאשר המקום המבוטח איננו תפוס וגם או נטוש למעלה מ-30 יום רצופים תוך תקופת הביטוח". ראשית, יש לציין כי הסייג האמור עומד בתנאי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 העוסק בחובה להבליט הגבלות בפוליסת ביטוח. הסייג מפורט בסמוך לנושא לו הוא נוגע (בראשית הפרק של ביטוח אש וסיכונים נלווים), וכן בולט במיוחד שכן הוא מצוין בנפרד משאר הסייגים (בסיפא לפרק העוסק בסייגים), באותיות מודגשות (בדומה לשאר הסייגים בפרק זה). כאמור, טוענת הנתבעת, כי הנכס היה נטוש או לא תפוס למעלה משבעה חודשים קודם לשריפה ולפיכך מתקיים הסייג האמור הפוטר אותה מחבותה עפ"י הפוליסה לעניין אש וסיכונים נלווים. אין מחלוקת כי לא היתה כל פעילות עסקית בנכס עובר לאירוע השריפה, ולטענת התובע הפעילות העסקית הופסקה עוד בטרם חודשה הפוליסה (קרי עובר ליום 1.1.95). 8. מחומר הראיות עולה כי הנכס היה נטוש בזמן אירוע השריפה ועובר לו: עד הגנה, עמוס דעי (להלן:"דעי"), שניהל בתקופה הרלבנטית לתביעה קיוסק שנמצא מתחת לנכס, העיד (בעמ' 43 שורות 5-10 לפרוטוקול): "ש: בתצהירך אתה מתיחס לחסרי בית. ת: הומלסים, שמות אינני מכיר אותם, אני מכיר אותם בפנים עד כמה שידוע לי הם נחקרו אני יודע שהמשטרה חקרה אותם בטבריה, אני יודע שהם ישנו שם ושבוע שבועיים לפני השריפה הזו ראיתי אותם שם היו עושים רעש, זה היה מעל הקיוסק עבר סיור של המשטרה, עצרתי אותם ואמרתי להם שיש אנשים שעושים רעש מעל הקיוסק הם נכנסו ואמרו לי שאלה הומלסים, הם אנשים והם מסכנים ואז מה אם הם עושים רעש. היו 2 אנשים." בסעיף 8 לתצהירו של דעי נאמר כי: "...גם בלילות שלאחר ההודעה במשטרה ראיתי את חסרי הבית עולים למועדון ללינת לילה, ואף ראיתי אור של נר בוקע מהמועדון בצמוד לשמשה החיצונית הפונה לכיוון החניון." כמו כן מסר דעי עדות במשטרה בעניין שריפת הנכס (ת/27), כי בערב השריפה ראה "...את שני האילמים בחורים שמסתובבים כל הזמן ברחובות, עלו לכיוון מועדון הפלדיום (הנכס דנן - ר.פ.א.) כאשר המועדון היה סגור והיה להם כלב ביד...". ובהמשך עדותו: "...אני יודע שדלת המועדון פרוצה כל הזמן. ניתן להיכנס פנימה וכן אני יודע ששני האילמים ישנים שם.". עדותו של דעי, הן בהודעתו במשטרה, הן בתצהירו והן בעדותו בביהמ"ש, לפיה הנכס לא היה תפוס עובר לשריפה ושהו בו הומלסים, הינה עקבית. עה/1, רס"מ סמי חורי שהינו חוקר במשטרה, העיד כי חקר אדם בשם משה חמרה (להלן: "חמרה") כחשוד בגרימת השריפה בנכס ברשלנות (עמ' 11 לפרוטוקול). על כך העיד עה/ 1: "....אני מכיר אותו מטבריה שהוא הומלס, יושב במקומות נטושים....אני הייתי שוטר, חוקר וסייר, והכרתי את העד. אני הכרתי אותו לא סיירתי אף פעם בנכס ואז מצאתי אותו בתוך אותו הנכס." כמו כן העיד כי מוצג נ/6 משקף את העדות שגבה מאותו חסר הבית (עמ' 10 לפרוטוקול), ממנה עולה כי חמרה מודה שנהג לישון בנכס ואף הדליק שם אש על מנת להתחמם. חמרה הכחיש בהודעתו במשטרה כפי שבאה לידי ביטוי בנ/6 כל קשר לשריפת המועדון וטען כי באותו זמן לא שהה בנכס. מאחר וחמרה אילם, גביית עדותו במשטרה נעשתה באמצעות עה/4, אביבה גלעד שתרגמה את עדותו לשפת אילמים. מעדותה של עה/4 עולה כי חמרה הבין את תוכן עדותו וכן כי היא ווידאה מספר פעמים שהבינה את דבריו, ורק לאחר מכן תרגמה אותם (בהתייחס לנ/6). בנוסף לאמור לעיל, מתעודת עובד ציבור של מדינה רחמים, מנהל אזור בחברת החשמל טבריה (נ/9), וכן מפלט מחשב של חברת החשמל (נ/10 א), עולה כי מונה החשמל בנכס הורד ביום 25.1.95. מתעודת עובד ציבור של דוד יהודה, סגן מנהל מחלקת גביה בעיריית טבריה עולה כי בשנת 1995 לא שולם לעיריית טבריה כל תשלום, לרבות מים וארנונה בגין הנכס. כאמור, הפוליסה הונפקה ביום 1.1.95 והשריפה אירעה ביום 28.9.95, דהיינו הנכס נותק מחשמל כשבעה חודשים לפני השריפה וכשלושה שבועות לאחר קשירת חוזה הביטוח בין מגדל והמבוטחת. יש לציין לעניין זה כי התובע לא הביא עדים כלשהם לגרסתו לפיה למרות שהנכס היה מנותק מחשמל, ללא שוכר או משתמש אחר, סגור ומסוגר ואין בא ואין יוצא, ואין חולק כי לא התבצעה בו פעילות עסקית, לא היה הנכס נטוש או לא תפוס כאמור בפוליסה. לא הובאו עדים של המבוטחת ולא השוכר הקודם. מכל האמור לעיל עולה כי הנכס נשוא תובענה היה נטוש ושימש מקום מפלט לחסרי בית לפחות שבעה חודשים עובר לאירוע השריפה. לכך קיים בפוליסה סייג מפורש הפוטר את הנתבעת מחבותה לסיכוני אש וסיכונים נלווים. 9. המבוטחת לא הודיעה לנתבעת, לא כאשר, לגרסתה, לא היתה בנכס פעילות אך עדיין היה שוכר פורמלי, ולא כאשר לא היה עוד שוכר והנכס נותק מחשמל. המבוטחת לא מסרה על כך הודעה לנתבעת, לא בעת הפסקת הפעילות בתקופת הביטוח הקודמת, לא בעת חידוש הפוליסה ולא בשום שלב לאחר חידוש הפוליסה ועובר לאירוע השריפה. כאמור במצב זה חל הסייג הפוטר את הנתבעת מחבותה לסיכוני אש, מה גם שכעולה מחומר הראיות התממש בעניינינו הסיכון שהוא הטעם לקביעת הסייג, דהיינו החמרה מהותית של הסיכון כאשר לנכס הנטוש נכנסו חסרי בית שהדליקו אש לצרכי מאור וחימום. מדובר בתנאי שהוא מהותי לסיכון. על כך העידה עה/3, עדינה קטן, ראש צוות חיתום אלמנטרי בחברת מגדל, בחקירתה הנגדית (ע"מ 33 שורות 28-30 לפרוטוקול): " אין לי ספק שאף אחד (צ"ל "חברת" - ר.פ.א.) ביטוח לא היתה מבטחת נכס שהיא יודעת שיש שם הומלסים ומדליקים נרות..." " ש: אם אני אומר שהמידע לא נכון שלא היו שם הומלסים ולא ישנו ולא הדליקו אש, והיה מדובר בנכס ריק ששימש בעבר למועדון ובהתאם לעדותך היתה מניעה לא לבטח את הנכס הזה. ת: כן משום שנכס נטוש מטבעו הוא פירצה הקוראת לאנשים להכנס אליו." 10. כאמור, חבותה של הנתבעת עפ"י הפוליסה אינה חלה כאשר הנכס המבוטח נטוש, כפי שהיה בעניינינו. כן היה על המבוטחת להודיע על השינוי המהותי, דהיינו נטישתו של הנכס, אם לא כאשר היה לנכס שוכר אך למעשה לא התקיימה בו פעילות - כאשר לא היה שוכר והנכס ננטש לחלוטין ונותק מחשמל. העובדה שהמבוטחת לא עשתה כן מייד אינה פוטרת אותה מלעשות כן, הן במועד חידוש הפוליסה, והן כאשר נטישת הנכס היתה הן עניינית והן פורמלית. 11. לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ביטוח שריפהכבאות / מכבי אששריפה