עבודה מעבר הקו הירוק - זכאות שירותי הסעה מהבית
עבודה מעבר הקו הירוק - זכאות שירותי הסעה מהבית - החזר נסיעות, הינו נושא בדיני עבודה אשר נדון בבית הדין לעבודה בתל אביב, להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופטת יהלום הדס
הקדמה
בפניי תביעה לצו עשה שיורה לנתבעת לספק לתובע שירותי הסעה מהיישוב "בית אריה" בו הוא מתגורר ועד למפעל הנתבעת ברמת השרון.
בנוסף, עתר התובע לתשלום פיצוי בגין נסיעות שביצע באופן עצמאי בשל העדר שירותי הסעה. העדים נשמעו בישיבת 2/1/07. בהחלטה ממועד זה קבעתי כי בשל הסוגיות המועלות בתביעה, יידון התיק בהליך של דיון רגיל
העובדות
א. התובע עובד בנתבעת מזה כ- 15 שנה ומתגורר כיום ביישוב בית אריה, שנמצא מעבר לקו הירוק.
בנתבעת מועסק עובד נוסף המתגורר באותו יישוב.
ב. הנתבעת סיפקה לתובע שירותי הסעה מביתו ועד למפעל ברמת השרון, שם הוא עובד.
ג. ביום 3.3.02 הודיע קב"ט הנתבעת לתובע כי שירות ההסעות מהיישוב בית אריה יופסק, וכי לצורך שימוש בשירותי ההסעה על התובע להגיע לנקודת איסוף בצומת רנטיס. נכתב שהשיקולים לכך הם שיקולים ביטחוניים
ד. הנתבעת עברה תהליך הבראה, במסגרתו נחתמו הסכמים קיבוציים והוסכם על קיצוצים, חלקם משכר העובדים, לצורך הבראת הנתבעת.
ה. התובע מחה על השינוי במערך ההסעה. נעשו ניסיונות להגיע להסדר אחר בעניינו של התובע ואכן במשך מספר חודשים פעלה הנתבעת בהתאם להסדר לפיו נקודת האיסוף של התובע היתה קרובה יותר ליישוב בית אריה, ואילו נקודת הפיזור היתה בצומת רנטיס.
ו. כעבור מספר חודשים הפסיקה הנתבעת לפעול על פי ההסדר כאמור, ככל הנראה בשל תלונות עובדים נוספים שההסדר גרם להם לעיכוב ואי נוחות
טענות התובע
א. לתובע זכות קנויה לשירותי הסעה מביתו אל מקום העבודה וחזרה, מכח ההסכם הקיבוצי.
ב. החלטת הנתבעת הינה שינוי חד צדדי בהסכם העבודה ואין לה תוקף בהעדר הסכמת התובע.
ג. הנתבעת נוהגת באפליה פסולה כנגד התובע ביחס לכלל עובדיה. כך, לעובדי הנתבעת המתגוררים ביישוב אריאל מספקת הנתבעת הסעה מהיישוב ובחזרה.
ד. הנתבעת מבקשת לחסוך בעלויות על חשבון שירותי ההסעה של התובע ואין מדובר במניעה ביטחונית כפי שנטען בפניו.
ה. אין קשר בין זכאות התובע לשירותי הסעה, לבין העובדה שהתובע מקבל תשלום בגין אחזקת רכב. בנתבעת קיים נוהג לפיו משולם רכיב זה כהטבת שכר ולא בגין ביצוע נסיעות בפועל
טענות הנתבעת
א. לתובע אין זכות קנויה לדרוש כי שירות ההסעות יעבור ביישוב בית אריה.
ב. הנתבעת אינה יכולה להסדיר הסעת כל עובד ועובד מביתו. הנתבעת משנה מעת לעת את קווי הנסיעה, לפי הצרכים.
ג. הנתבעת שמעה את טענותיו של התובע בעניין זה וקיבלה החלטה בתום לב ומתוך ראיה כוללת של צרכי הנתבעת.
ד. אין הצדקה עניינית להסיע את התובע מביתו, שבישוב מרוחק, במיוחד בשל שיקולי בטחון.
ה. התובע נדרש להגיע לנקודת האיסוף על מנת שלא לעכב את כל העובדים הנוסעים באותו קו.
ו. בהתאם לנוהל 62.10 רשאית הנתבעת לקבוע הסעות בהתאם למקומות המגורים של העובדים, כך שתיווצר פריסה מירבית מקום מגוריהם.
ז. התובע אינו זכאי לתשלום נוסף בגין נסיעות. התובע מקבל תשלום בגין אחזקת רכב המגיע לסך של כ- 25,000 ₪ לשנה, בכפוף להצהרתו כי הוא בעלים של רכב ועושה שימוש ברכב לצורך הגעה לעבודה
המחלוקות בין הצדדים
א. האם לתובע זכות קנויה להסעה מביתו בישוב בית אריה ועד למפעל הנתבעת ברמת השרון והאם החלטת הנתבעת בענין זה נתקבלה כדין.
ב. האם זכאי התובע לתשלום בגין החזר נסיעות
הוראות הסכמים קיבוציים ונוהל
על הנתבעת ועובדיה חלות הוראות הסכמים קיבוציים ממועדים שונים.
התובע מסתמך בתביעתו על הסכם קיבוצי שנחתם ביום 1.7.97 (ת/3).
בהסכם נקבע:
"הסעת עובדים אל העבודה וממנה או השתתפות התעש בהוצאות הנסיעה של העובדים יהיו עפ"י הכללים הנהוגים לכלל עובדי החברה." בהסכם קיבוצי קודם, מיום 31.10.90 (ת/2), קיימת הוראה לענין הסעות:
"הסעת עובדים אל העבודה וממנה והשתתפות התעש בהוצאות הנסיעה של העובדים יהיו בהתאם לנוהל הסעת העובדים של התעש מס' 62.10."
ההוראה שם מפנה לנוהל 62.10, שצורף לכתב התביעה
בנוהל נקבע:
"כללי
1. במגמה להבטיח הסעת עובדים, מקיימת תעש קווי הסעה אל המפעלים ומהם.
מקומות הריכוז נקבעים על ידי מחלקת התחבורה במ.ש.ל בתאום עם מפעלי תעש.
2. קווי ההסעה מופעלים רק אם מספר העובדים והמרחקים מצדיקים את הפעלתם.
מטרה
3. נוהל זה קובע את הכללים לפיהם מתוכננים קווי הסעה, מצורפים העובדים לקווי ההסעה והתנאים להחזר הוצאות נסיעה לעובד שאינו משתמש בקו ההסעה.
תכנון קווי הסעה
4. תכנון קווי ההסעה וזמני היציאה למפעלים ומהם מתבצע בהתאם למספר העובדים במקומות הריכוז, ובתאום עם הנהלות המפעלים, עם ועדי העובדים ועם מינהל הבטחון.
5. תכנון קווי ההסעה והשינויים בקווי ההסעה כאמור, יבוצעו ע"י מ.ש.ל/ מחלקת התחבורה עבור
המפעלים בשטח רמת - השרון.
במפעלים אשר מחוץ לשטח רמת - השרון יתבצע התכנון (והשינויים בו) במסגרת המפעל.
ניתן להסתייע במחלקת התחבורה במ.ש.ל - לפי פניית המפעל.
6. על מנת להבטיח הסעה נוחה וסדירה, יצורף כל עובד לקו הסעה קבוע בהתאם למקום מגוריו ומקום עבודתו. העובד רשאי לנסוע רק בקו שנקבע לו על ידי הנהלת המפעל
כך העיד התובע:
"אני עובד בתעש 18 שנה. עבדתי בתעש חיפה, בתעש נצרת עלית ובתעש רמה"ש.
משך רוב התקופה, כ- 14 שנה, נהניתי מהסעות שתעש הנפיקה לעובדים.
בתאריך 3.2.02 קצין הביטחון נתן הוראה, בגלל שיקולים שלו, של סיכונים, כי אני גר בעופרים, מעבר לקו הירוק. הוא הגיע למסקנה שההסעה צריכה להיות ממוגנת, וזאת במסגרת הנחיה כללית של ישובים נוספים, אריאל בעיקר.
באותו שבוע קיבלתי הודעה ממחלקת התחבורה, לאור הנחיית הנתבעת ולאור הסיכון, הם מחליטים באופן חד צדדי שההסעה לא תתבצע כמו שהתבצעה קודם, עד שער בית אריה, אלא מצומת רנטיס.
צומת רנטיס היא צומת בין עירונית ואין שם תחנה, אין מקום לעצור ובוודאי שאין מקום להחנות רכב.
לא ערערתי על החלטתו מסיבות שלי, אבל ביקשתי שלפחות יקחו אותי מהמחסום שעל כביש 465, שהיה מתנייע מעת לעת ע"י צה"ל, וכיום הוא נמצא על גבול הקו הירוק.
הטעם לדרישה הוא, שבמחסום אני יכול להחנות את הרכב ומשם לנסוע בהסעה, כאשר מהמחסום עד הצומת זה 6 ק"מ ואני נאלץ לנסוע לשם בהסעה מזדמנת – בטרמפים, או לוותר על ההסעה.
ביום 10.3.04 הקב"ט אישר טענתי וכתב שאין מניעה להתחיל את ההסעה ממחסום בית אריה. מכתב הקב"ט מוגש ומסומן ת/1.
הייתי מוכן להשלים עם כך, אלא שהמשיבה לא קיבלה את הטענה הזו ולא הסכימה לשנות את מסלול ההסעה
אני טוען שזכותי לקבל הסעה ומחובתה של המשיבה לספק לי הסעה, וזאת עפ"י ההסכם הקיבוצי.
...
יכול להיות שמשתמע מהנוסח הזה, שנוהל התעש הוא חלק מההסכם הקיבוצי. אני לא סבור כך. לטענתי הנוהל אמור להסדיר את המדיניות והמדיניות היא להסיע את העובדים והנוהל רק קובע קווים ושעות. לא יעלה על הדעת שהשותפים להסכם הקיבוצי, שקבעו הסעת עובדים, המדיניות שלהם תשתנה לאור נוהל שכתבו פקידים.
...
אני טוען שעובדי החברה זכאים להסעה והנוהל קובע רק את המסלולים ואת נקודות האיסוף והפיזור.
לטענתי, על פי חוקת העבודה, המעביד חייב אחת משתיים: או קצובת נסיעה שפטורה ממס עד לסכום מסויים, או לספק הסעה. חלקי הסעה זה לא זה ולא זה
אני טוען שההסעה היתה קיימת 12 שנה. אם היה שינוי בנוהל, ונגיד שהוא חלק מהסכמי העבודה, אז זה שינוי חד צדדי שפוגע בי מבחינה כלכלית. אם 12 שנה קיבלתי הסעה בהתאם לנוהל, צריכים להמשיך ולספק לי.
...
אני משלם מס וועד, כך שההסכם הקיבוצי חל עלי.
...
לתעש יש 7 אתרים ברחבי הארץ. יש לו מערך הסעות של מאות עובדים ביום, מאות קווים ביום, עשרות אלפי ק"מ והדרישה שלי מסתכמת ב- 12 ק"מ, שזה בבוקר עד המחסום, ובמקסימום 50 ק"מ. החיסכון לתעש הוא זניח אל מול הפגיעה הכלכלית בי.
...
אני מבקש לפחות לקבל פסק דין חלקי של הסעה עד למחסום, עד לפסק דין סופי.
...
לשאלתך, האם הוצע לי להצטרף לקו קיים שיתחיל במחסום רנטיס, אני משיב שהיתה תקופה של בערך 5-6 חודשים, שהתחילה מ- 7/04, שמנהל התחבורה הצליח לסדר הסעה מהמחסום ועד הצומת, וזה היה מקובל עלי לחלוטין, אבל זה נפסק. אם זה היה נמשך, לא הייתי מגיע לכאן היום.
לשאלתך, האם הוצע לי קו שיתחיל בשעה מוקדמת במחסום רנטיס וימשיך לנקודות איסוף אחרות אני משיב, שהיתה הצעה שהקו יתחיל במחסום רנטיס בשעה 05:15 ואני רטנתי על השעה, אבל קיבלתי את זה, אך בפועל זה לא התבצע
עד הנתבעת, מר רון ברגגרין, מנהל תחבורה בתע"ש רמת השרון וממונה בהיבט זה על כל תע"ש, העיד באשר לשיקולים לענין השינוי במערך ההסעות.
כך אמר בעדותו:
"חלק מתפקידי זה קווי ההסעה של העובדים ואחת המטרות העיקריות היא להגיע להצדקה של הקווים ולבדוק כל קו, האם הוא כדאי והאם הוא משתלם לתעש.
אני בתפקיד הרבה שנים ואחת המשימות שראיתי לפני, היה בהחלט להגיע לייעול של כל נושא הקווים, כי אנחנו כגוף כלכלי של תעשיה צבאית, המגמה היא לחסוך מיליונים כדי שתעש יבריא. במסגרת הזאת, מ- 2003 חסכנו כמיליון ₪ בכל שנה ואפילו יותר.
...
על כל נושא של שינוי בקווים ישבתי עם אנשי הוועד, הצענו להם חלופות ובחרנו יחד את החלופה הטובה ביותר, הן לעובדים והן להנהלה. גם במקרה של התובע
לגבי ביטול הקו מ- 7/4 – אני קבעתי קריטריון, שעלות עובד להסעה קבועה תהיה בין 3,000 ל-4,000 ₪ לשנה, כאשר העלות היא פי שתיים וחצי, זה מביא לביטול הקו".
…
כאשר מישהו גר בנקודה שהיא בהתחלת קו, אני מאפשר לו להצטרף לאנשי הקו, אם זה לא פוגע בהם. במקרה של התובע, היתה בקשה שלו להיכנס פנימה עד למחסום וזה היה מוסיף לקו בערך רבע שעה, ואנחנו לא עושים שינוי כזה שיפגע ב- 12 איש עבור 2 אנשים.
ביטול הקו לבית אריה לא קשור לתובע באופן אישי. אני מכיר את התובע ואני ידיד שלו וזה לא קשור אליו.
אנחנו מסכימים שהתובע יהיה הראשון בקו שנוסע משוהם, יתחיל בשעה 05:15 במחסום רנטיס והפיזור יהיה בערך בשעה 17:15 במחסום. הצעתי זאת לתובע. התובע הציע כמה חלופות
הסכמת ועד העובדים
מעדות מר ברגגרין עולה כי ועד העובדים היה שותף בכל הנוגע לשינויים במערך ההסעות ונתן הסכמתו לכל הליך בענין זה, לאחר שנערך דיון על חלופות אפשריות.
התובע טוען כי אין להסכמת ועד העובדים כל נפקות, שכן היה על הנתבעת לקבל את הסכמת התובע לשינוי והסכמה כזו לא ניתנה.
אין לקבל את עמדת התובע בענין זה.
התובע מסתמך בתביעתו על הסכם קיבוצי.
ועד העובדים פועל מכוחו של ההסכם הקיבוצי
הוראות הנוהל, מכוחו זכאים עובדי הנתבעת להסעות, קובע כי בכל שינוי יש לשתף את ועד העובדים.
בית הדין הארצי עמד בשורה של פסקי דין על חשיבות חובת ההיוועצות עם ועד העובדים שעה שיש בכוונת המעביד לשנות או לפגוע בתנאי העבודה, וודאי שעה שתנאי העבודה העומדים להיפגע הנם פרי הסכמות שבאו לידי ביטוי בהסכמים קיבוציים
הוכח שהנתבעת פעלה בעניין הסעת התובע על פי הוראות הנוהל, המקנות שיקול דעת לתכנן את קווי ההסעה בהתאם למספר העובדים במקומות הריכוז, כאשר מספר העובדים והמרחקים מצדיקים את הסעת העובדים.
לאחר ששמעתי את עדותו של מר ברגגרין, מצאתי כי השיקולים לביטול קו ההסעה מהישוב בית אריה היו שיקולי יעילות, עקב צמצומים בנתבעת, ותוך מתן דגש למספר העובדים בכל קו.
החלטת הנתבעת בנסיבות אלה היתה סבירה ולא נמצא כל טעם שיצדיק התערבות בה
יתר על כן, הנתבעת לא מנעה מהתובע לעשות שימוש בשירותי ההסעה שהיא מספקת.
הנתבעת החליטה לצורך ייעול וחסכון כי נקודת האיסוף של התובע תהא בנקודה מרכזית יותר, מחוץ ליישוב בו הוא מתגורר.
אין מדובר בשלילת זכות, אלא בשינוי והתאמה מטעמי ייעול וחסכון
אפליה
כך טען התובע בעדותו:
"יש פה פגיעה בשוויון בשני היבטים. האחד - מול כל עובדי החברה, שכולם מקבלים הסעות ואני לא, והשני – מול העובדים שגרים באריאל, שמקבלים הסעה ממוגנת עד אריאל ומדובר ב- 17 עובדים. אני לא ביקשתי הסעה ממוגנת עד הבית, אלא רק לחלק מהזמן ולחלק מהקו".
לא מצאתי כל ממש בטענת האפליה.
אפליה פסולה היא יחס בלתי שווה ובלתי הוגן אל שווים
כך נפסק:
"לא כל הבדל בין סוגי בני אדם שונים קרויה הפליה. ההפליה, להבדיל מהבחנה בין פלוני למשנהו, משמעותה מנהג של איפה ואיפה שרירותי, שאין לו הצדקה בשל העדר שוני הגיוני משמעותי בנסיבות בין אחד למשנהו." (בג"צ 608/88 כפר ורדים נ' שר האוצר, פ"ד מג(2) 501)
התובע לא הוכיח כי הנתבעת נהגה עמו באפליה.
הוכח כי ההחלטה לבטל את ההסעה מבית אריה התקבלה בהליך תקין ומטעמים סבירים ואין בה כדי להפלות את התובע על פני עובדים אחרים
מסקנה
החלטת הנתבעת לצמצם את קווי ההסעה באופן שהתובע יעלה על ההסעה בצומת רנטיס ולא ביישובו בית אריה, נתקבלה כדין, בתום לב, משיקולים עניינים וסבירים.
ההחלטה התקבלה תוך התייעצות והסכמת ועד העובדים ובחינת חלופות לצורך פגיעה פחותה בתובע.
אין מקום להתערב בהחלטת הנתבעת בעניין זה
זכאות להחזר הוצאות נסיעה
בהוראות נוהל 62.10 נקבע:
"החזר הוצאות נסיעה
9. עובד זכאי להחזר הוצאות נסיעה בגובה הוצאות נסיעה בשירות הציבורי, לפי מחיר מוזל, במיקרים הבאים:
א. גר במרחק העולה על 1.5 ק"מ ממקום עבודתו ומגיע אליו בכוחות עצמו.
ב. אינו מקבל השתתפות בהוצאות אחזקת רכב ומגיע למקום עבודתו ברכבו הפרטי.
ג. אין הצדקה להפעלת קו הסעה, והעובד משתמש בשרות ציבורי.
ד. אם עקב אי קיום קו הסעה העובד משתמש בשרות ציבורי בחלק מן הדרך (חלק בשרות ציבורי וחלק בהסעה מרוכזת) בתנאי שמרחק נסיעתו בשירות הציבורי עולה על 1.5 ק"מ
בנוהל נקבע כי עובד שמקבל השתתפות בהוצאות אחזקת רכב, אינו זכאי להחזר הוצאות נסיעה בנוסף.
הובהר שהתובע מקבל תשלום עבור השתתפות בהוצאות אחזקת רכב, בסכום משמעותי.
התובע טוען, למעשה, כי תשלום זה הוא תשלום פקטיבי.
אין בידינו לקבל טענה זו של התובע.
לא הובאו כל ראיות בעניין זה, למעט אמירה סתמית של התובע.
נושא זה לא נדון לגופו של עניין.
מכל מקום, אין זה ראוי לדון בשאלה זו בהליך מסוג זה.
טענת התובע בעניין זה נדחית
התובע ביקש בסיכומיו שניתן את הדעת לשינויים במערך הכבישים, באופן שבקרוב לא תתאפשר הגעה לצומת רנטיס.
בשלב זה נושאים אלה הם בגדר צפי עתידי.
בטוחתני כי ככל שכך אכן יקרה, ישכילו הצדדים למצוא פתרון, בהסכמה בין המעביד לועד העובדים, באופן שיתאפשר לשבץ את התובע בשירותי ההסעה באופן סביר, תוך פגיעה מינימלית בעובדים האחרים השותפים לקו
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
הנתבעת ביקשה לחייב התובע בהוצאות משפט בגין ההליך שננקט וההליכים הרבים שהתקיימו בתיק.
יש מקום לחייב התובע בהוצאות. במיוחד מחמת שסיכומיו הוגשו על פני כ- 11 עמודים והם כוללים ציטוטים ואסמכתאות רבות, שחלקם הגדול אינם רלבנטיים כלל לעניינו.
בשים לב למכלול ההיבטים אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 שקלים
