רכב מזויף - חיתוך הלחמת מספר שילדה - ביטוח

פסק דין א. רקע 1. בפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח. 2. לטענת התובעת, כי אז רכבה מסוג "סוזוקי" מ.ר 7040488 (להלן: "הרכב") נפגע בתאונה, שהתרחשה ביום 28.8.97 (להלן: "התאונה") ונזוק ולפיכך, עותרת היא לחייב את מבטחת הרכב, הנתבעת, לפצותה בסכום הנזק, בהתאם לחוות דעתו המוסכמת של השמאי מר יואב קשת מיום 26.10.98 בסך של 15,000 ₪ נכון ליום 28.8.97 (להלן: "חוות הדעת"). 3. הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה האמורה וטוענת, כי יש לקבוע, כי פוליסת הביטוח הרלבנטית הינה בטלה מדעיקרא, בשל הנימוקים הבאים: א. התברר לנתבעת, כי התובעת הסתירה ממנה את העובדה המהותית, כי הרכב זוייף, תוך חיתוך והלחמת מספר השילדה ולפיכך, יש לקבוע, כי הנתבעת התקשרה בחוזה הביטוח כתוצאה מהטעיה, שהטעתה אותה התובעת. ב. הנתבעת התקשרה בחוזה הביטוח עקב טעות, כיוון שלא ידעה אודות זיוף הרכב ולו ידעה - לא היתה מתקשרת בחוזה. ג. מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה הביטוח, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע, כי מדובר ברכב מזוייף. ד. חוזה לביטוח רכב גנוב ומזוייף, הינו חוזה בלתי חוקי, בלתי מוסרי ונוגד את תקנת הציבור. 4. ויצויין, כי המפורט לעיל, הינו גדר המחלוקת שבין הצדדים, כפי שהתוותה בכתבי הטענות ולפיכך, אין להתייחס לטענות נוספות, שהועלו בסיכומי הנתבעת (לרבות הטענה בדבר תחולתה של תקנת השוק) המהוות שינוי ו/או הרחבת חזית אסורה. 5. ואלה העדים שהופיעו בפני: מטעם התובעת - היא עצמה ולפיכך, חל בעניננו הקבוע בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש]. מטעם הנתבעת - החוקר, מר דורון כהן (להלן: "החוקר") והחתמת, גב' טלי וידרה (להלן: "החתמת"). ונציין, כי לתצהיר החוקר צורפו הודעותיהם של הנחקרים המפורטים, כאשר הודעות אלו הפכו למוצגים בתיק: הודעת התובעת. הודעת אלפאר עדל, בעל הרכב הפוגע. הודעת זביידה סעיד, בעל מוסך 2000 בלוד (להלן: "זביידה"). ב. עצם קרות התאונה 1. בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת את קיומה של התאונה. 2. בסיכומיו טען ב"כ התובעת, כי עצם קרות התאונה אינו עניין שנוי במחלוקת. 3. בסיכומיה, לא הכחישה ב"כ הנתבעת הסכמה זו ואף לא טענה באופן ספיציפי לעניין "עצם קרות התאונה", אלא שטענה בשולי סיכומיה טענה כללית ולפיה, מתבקש בימ"ש "לקבוע, כי אין להאמין לתובעת וכי אין אפשרות לקבל תביעתה על סמך עדותה הבלתי אמינה". 4. מכל האמור עולה, כי הנתבעת זנחה בעצם את הכחשתה לעניין עצם "קרות התאונה" ולאחר ששמעתי התובעת ועל אף הסתירות הרבות בעדותה, אני קובעת, כי הוכח לי, כי ביום 28.8.97 נפגע רכב התובעת בתאונה. ג. קיומו של הזיוף הנטען 1. דבר קיומו של הזיוף נטען בחוות דעתו של השמאי מטעם הנתבעת, הוא קשת וכך ציין הנ"ל בהערה בחוות הדעת: "בבדיקת נזקי הרכב נמצא, כי הרכב זוייף על ידי חיתוך והלחמת מספר שלדה לרכב...". 2. ביום 6.9.01 הצהירו באי כוח הצדדים לפרוטוקול, כי "אנו שנינו מסתמכים על אותה חוות דעת של קשת, אשר לפיה מדובר על ערך רכב לאחר אובדן מוחלט בסך של 15,000 ₪ נכון למועד התאונה, 28.8.97". לאור הצהרה זו, לא הובא קשת לעדות. 3. ב"כ הנתבעת טוענת, כי עצם קיומה של הצהרה זו מלמד, כי חוות הדעת של קשת, נתקבלה על כרעיה קרי, לא רק באשר לשווי הרכב, אלא גם באשר לעצם קיום הזיוף ואילו ב"כ התובעת טוען, כי אין בהסכמה שהוצהרה לפרוטוקול, כדי ללמוד על הסכמה לתוכן חוות הדעת ויש לקבוע, כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, שכן בסופו של יום, לא הצליחה להוכיח קיומה של זיוף. 4. אציין, כי מהצהרת ב"כ הצדדים, כפי שצוטטה לעיל, ניתן ללמוד, כי הללו הסכימו לאמץ את קביעתו של קשת ביחס לערך הרכב ולא מעבר לכך. 5. יחד עם זאת, יש לקבוע, כי הנתבעת אכן עמדה בנטל המוטל עליה והצליחה לשכנעני, כי הרכב אכן זוייף. הוכחה זו נסמכת על העובדה, כי התובעת עצמה צרפה לתצהירה את חוות דעתו זו של קשת על ההערה שבה, כאשר המצורף לתצהירה הפך למוצג בתיק. 6. אמנם, ב"כ התובעת טוען בסיכומיו, כי לשם הוכחת הזיוף, היה על הנתבעת להעיד מהנדס רכב ולא להסתפק בשמאי שתפקידו אך "לישום" ואולם, משצרפה מרשתו התובעת, את חוות הדעת האמורה לתצהירה - אין לקבל טענתו זו של ב"כ התובעת. משכך, יש לקבוע, כאמור, כי דבר זיוף הרכב הוכח לי. ד. עתירה לביטול הפוליסה 1. הנתבעת ביקשה, בכתב הגנתה, להביא לביטול הפוליסה מדעיקרא בשל הטעיה; טעות; והיות החוזה בלתי חוקי. 2. ב"כ התובעת טוען, כי משלא הגישה הנתבעת תביעה לביטול הפוליסה, אין היא יכולה לעתור לביטולה במסגרת כתב הגנתה. 3. כבר יצויין, כי טענה זו אינה מתיישבת עם הלכת בית המשפט העליון ולפיה, ניתן לעתור לביטול הסכם במסגרת כתב הגנה וראה לעניין זה פסק דינו של כבוד השופט א. גולדברג בע"א 2664/90 ו - 2678/90 (פד' מח' (1), 787) שיש ללמוד ממנו באנלוגיה לעניינו ולפיו: "המשיבים לא שלחו אמנם הודעה למערער על ביטול פעולתו של עו"ד מזור בדבר קיבול הצעתו. אולם למשיבים לא נודע על הפרת הנאמנות מצידו של עו"ד מזור אלא סמוך לפני הגשת התביעה על ידי המערער ובמהלך בירורה. במקרה כזה די בנאמר בכתב ההגנה שהגישו משיבים 3 ו - 4 כדי לבטא את רצונם לבטל פעולתו של עו"ד מזור. זאת בהיקש מהפסיקה הנוגעת לדרך ביטול חוזה לפי סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) על פי פסיקה זו. מטרתה של הודעת ביטול החוזה היא ללמד את הצד השני,אשר הפר את החוזה, כי המודיע החליט להסתלק מן החוזה וכי הוא רואה אותו כנגמר. כאשר מצליח צד לחוזה... למסור לצד השני על רצונו לסיים את החוזה ולבטלו, מבלי למסור הודעת ביטול מפורשת, די בכך כדי לקיים את דרישת סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) (ע"א 306/88 DATALAB נ' פולק אינטרנשיונל, פ"ד מג (2) 309, 314)" 4. משכך, עולה, כי ניתן להעלות במסגרת כתב ההגנה טענה בדבר בטלות הפוליסה. ה. פטור מחבות על פי הפוליסה 1. יש לבחון, אם בעניננו מתקיים פטור כלשהו, אשר בהסתמך עליו ניתן לפטור הנתבעת מתשלום התגמולים. 2. פטור מכח סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981. בסעיף זה נקבע, כדלקמן: "הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23 (ב) או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24 (ב) או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הבטוח או בנוגע לחבות המבטח והדבר עשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחבותה". 3. הנטל להוכיח קיומו של פטור זה - חל על הנתבעת - המבטחת, כאשר ביחס לנטל זה כבר נקבע, כי "כשמדובר בתביעה אזרחית, אין הטוען נדרש לרמת הוכחה מוגברת, אלא די לו בהטיית מאזן ההסתברות לטובת גירסתו, אולם אין המשיבה יכולה לצאת ידי חובתה, אלא אם כן כמות הראיות, שהביאה יש בה כדי לספק את הנדרש ממנה לפי נסיבותיו של המקרה ולפי מהותן ומידת חומרתן של טענותיה" (ראה ע"א 1845/90 רוני סיני נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ, פד' מ (ז) 661. 4. לטעמי, על אף שהתובעת לא עשתה עלי רושם טוב ונתגלתה כלא מהימנה וזאת, לאור גירסאות שונות שהעלתה באשר לנושאים שונים, כפי שיפורט, הרי עדיין, לא הצליחה הנתבעת לשכנעני, כי התובעת ידעה אודות הזיוף והעלימה מידע זה מאת המבטחת ולפיכך, אין תחולה לפטור מכוח סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. 5. בשלב זה, אני מוצאת לנכון להביא מספר דוגמאות לגירסאותיה השונות של התובעת, על מנת שניתן יהא להבין מדוע הותירה בפני רושם רע: א. הנוהג ברכב במועד קרות התאונה בכתב התביעה טענה התובעת, כי בעלה נהג ברכב במועד קרות התאונה ואולם, ראה זה פלא, בתצהירה טענה, כי היא זו שנהגה (והסבירה הבדל זה בכך שבא כוחה לא הבינה...). ב. ממי רכשה הרכב בחקירתה מיום 30.9.97 על ידי החוקר טענה התובעת, כי רכשה הרכב מאת בחור ישראלי, שמו "אלי" כנגד סך של 15,000 ₪. ואולם, עדות זו נוגדת הסכם רכישה שצירפה התובעת לתצהירה מיום 10.2.97, ממנו עולה, כי רכשה הרכב מאת בעל מוסך 2000, זביידה, כנגד סך של 19,000 ₪ (ונציין, כי זביידה זה, הובא על ידי התובעת לפגישה עם החוקר, על מנת שיתרגם החקירה). ג. ההכרות עם זביידה בחקירתה על ידי החוקר, ציינה התובעת, כי סעיד זביידה הינו קרוב משפחה. בחקירתה הנגדית העידה, על אף האמור לעיל: "אני לא מכירה את סעיד" (ראה עמוד 2, שורה 32) וכן - "הלכתי למוסך ושאלתי איפה סעיד והציגו לי אותו..." (ראה עמוד 3 שורה 1). ד. ובאשר למצבו של הרכב בעת הרכישה בחקירת ה בפני החוקר טענה: "לא לקחתי את הרכב לבדיקה כשקניתי אותו אצל סעיד". בחקירתה הנגדית טענה, כי כאשר רכשה את הרכב "אלי אמר לי שיש תקלה אז הוא שלח אותי למוסך 2000". (ראה עמוד 3, שורה 23). גם ביחס לשעת התאונה העלתה התובעת גירסאות שונות וגם ביחס לאנשים שהגיעו אל מקום התאונה לאחר התרחשותה, אלא שכאמור, על אף עדותה זו לא שוכנעתי, כי אכן ידעה על הזיוף ונמנעה מלמסור פרט זה למבטחת. 6. ביטול הפוליסה מכח סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 כזכור, הנתבעת טענה, כי התקשרה בהסכם כתוצאה מהטעיה שהטעתה אותה התובעת, אשר הסתירה ממנה עובדה מהותית, קרי, קיומו של הזיוף. לעניין תחולתו של סעיף זה, יש לחזור על קביעתי לעיל באשר לתחולת סעיף 25 ולפיה, לא שוכנעתי, כי התובעת ידעה על קיומו של הזיוף ונמנעה מלמסור פרט זה לנתבעת ומשכך אין לאפשר ביטול הפוליסה בשל "הטעייה". 7. ביטול הפוליסה מכח סעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי) בכתב הגנתה, כמו גם בסיכומיה, בקשה הנתבעת לבטל הפוליסה עקב טעות, בטענה שלו ידעה אודות זיוף הרכב - לא היתה מתקשרת בהסכם. 8. משקבעתי, כי לא הוכח לי, אף לא במידה הנדרשת במשפט האזרחי, כי התובעת ידעה אודות הזיוף, כי אז יש לבחון האם יש להחיל בעניננו את הקבוע בסעיף 14 (ב) לחוק החוזים ולפיו, מקום בו שני הצדדים לא ידעו אודות הטעות, רשאי בית המשפט לבקשת הצד שטעה ואשר יש להניח, כי לא היה מתקשר בהסכם לולא הטעות, לבטל את ההסכם, אם ראה שמן הצדק לעשות כן. 9. בעניננו - הובאה בפני עדותה של החתמת, המקובלת עלי ולפיה, לו היתה יודעת אודות קיום הזיוף - לא היתה מאשרת ביטוח הרכב. 10. יש לבחון, על כן, מהם שיקולי הצדק שישקול בימה"ש בהתאם לקבוע בסעיף 14 (2). 11. המחברת ג. שלו, בספרה "דיני חוזים", מהדורה שניה, עמוד 196 ואילך, קובעת כדלקמן: "מטרת שיקולי הצדק שעל בית המשפט לשקול בבקשה לביטול חוזה... הוא איזון האינטרסים של הצדדים... על בימ"ש לאזן בין השאיפה לחלץ צד טועה מחוזה שכרת עקב טעות, לבין הגנתו של הצד השני, שלא ידע על הטעות ונכנס לחוזה מתוך אמונה, כי הצהרות רעהו משקפות נאמנה את כוונותיו. בגדר מבחן הצדק, שומה על בימ"ש לשקול את האינטרסים של שני הצדדים, התוצאות האפשריות לכל אחד מהם במקרה של ביטול או אי ביטול החוזה והתנהגות הצדדים לפני כריתת החוזה ולאחריה". (וראה לעניין זה אף ע"א 690/88, פד"י מד (3) 459 ובג"צ 221/86, פד"י מא (1), 469). 12. ומן הכלל אל הפרט; במקרה שבפני, יש לשקלל בין האינטרס של חברת הביטוח שלא לבטח רכב מזוייף, באשר יש לראות בבטוח חפץ שכזה משום חוזה הנוגד את תקנת הציבור, מה גם שבעריכת ביטוח לרכב מזוייף נוטלת חברת הביטוח על עצמה סיכון מול צדדים שלישים - אלה בעלי הרכב המקורי ומתחייבת בתשלום תגמולים שערכם עולה על שווי הרכב המבוטח באופן הנוגד את העקרון הבטוחי שהינו השבת המצב לקדמותו. לעומת זאת, יש לבחון את האינטרס של התובעת שסברה, כי רכבה מבוטח. אלא מאי? רכבה של התובעת אינו בעל הערך, שהיא סברה שיש לו, שכן נתברר, כי הינו מזוייף ולכל היותר ניתן לאמר, כי לחלקיו השונים יש ערך כחלקים אך לא לרכב כמכלול. אלא שלקות זו ברכב לא נגרמה בעטיה של הנתבעת המבטחת. לתובעת עילה, איפוא, כלפי מי שמכר לה הרכב ככזה או שהביאו, שלא בהסכמתה, למצב זה. 13. בחינת האינטרסים של הצדדים כפי שפורטו לעיל מלמדת, כי האינטרס של המבטחת שלא לבטח רכב מזוייף גובר על פני זה של התובעת שסברה, כי רכבה המזוייף מבוטח ויש איפוא, לקבוע, כי הפעלת שיקולי הצדק בעניננו מביאה לכדי הקביעה, כי יש להורות על ביטול פולסית הבטוח מכח סעיף 14 (ב) לחוק החוזים. 14. בהתאם לקבוע בסעיף 14האמור, כי אז מקום בו מורה בית המשפט על ביטול חוזה מכח סעיף זה, רשאי הוא "לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה". 15. לטעמי, בנסיבות העניין, יהא זה נכון וצודק לקבוע, כי התובעת תפוצה בגין ביטול הפוליסה, בתשלום סכום דמי הפרמיה ששולמו מכח הפוליסה בסך של 2,760 ₪ (ראה על גבי הפוליסה עצמה, נספח ב' לתצהיר התובעת) וזאת, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום עריכת הפוליסה 11.2.97 ועד התשלום בפועל. 16. סיכומו של דבר; אני מורה על ביטול הפוליסה מכח סעיף 14 (ב) לחוק החוזים ולפיכך, דין התביעה - להדחות. עם ביטול הפוליסה, תשיב הנתבעת לתובעת הפרמיה ששולמה בסך של 2,760 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 11.2.97 ועד התשלום בפועל. עם דחיית התביעה תשלם התובעת לנתבעת הוצאותיה וכן שכ"ט עורך דינה בסך של 4,000 ₪ + מע"מ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה. ביחס להוצאות - ממועד הוצאתן ועד התשלום בפועל. ביחס לשכר הטרחה - ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל. חיובי הצדדים ניתנים לקיזוז. רכבביטוח רכבקטיניםמספר רישוי / מספר שלדהזיוף