צוואה בכתב יד

בפני בית המשפט עמדה השאלה האם המסמך שהותיר אחריו המנוח הינו בגדר צוואה בכתב יד. סעיף 19 לחוק הירושה מונה את התנאים הבסיסיים לקיומה של צוואה בכתב יד: צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו. מן האמור בסעיף זה למדים אנו, כי הדרישות הפורמאליות לאישור צוואה בכתב יד הינן מצומצמות, שלא לומר מצומצמות ביותר, וזאת בהשוואה לצוואת אחרות

כך, אין צורך בנוכחותם של עדים או עורך-דין או שופט. על כן, יכול אדם לרשום בכתב-ידו על פתק מה ייעשה ברכושו לאחר מותו, לחתום על הפתק ולהוסיף תאריך והנה בידו צוואה כדת וכדין. לא זו אף זו, במקרים מסוימים ניתן להכיר במסמך כלשהו כצוואה אף מבלי שהתקיימו שני התנאים האחרונים הנוגעים לחתימת המבקש ולקיומו של תאריך, ובלבד שהוכח כי הצוואה משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה - סעיף 25 לחוק הירושה

מחד, יש הרואים בצוואה מן הסוג האמור כדרך הזולה, הפשוטה והקלה ביותר להבעת רצונו של אדם בנוגע למה שייעשה ברכושו לאחר מותו - מאידך, הובע לא אחת החשש שמא פתקים שונים אשר יימצאו בעיזבונו של המנוח יאושרו כצוואה , וזאת אף אם האחרון כלל לא גמר אומר לצוות את רכושו לאדם אחר. כך, לעיתים אין זה ברור אם אותן תרשומות אישיות שכתב המנוח בינו לבין עצמו הגיעו לדרגה של צוואה ממש או שמא הן הינן בגדר בקשה והבעת משאלה גרידא. עוד נטען, כי צוואה בכתב יד ניתנת לזיוף ביתר קלות, וכן כי צוואה מן הסוג האמור נעדרת את כל אותם המנגנונים הקיימים בצוואות אחרות שנועדו לשמור אותה מפני התערבות חיצונית, דוגמאת הפעלת לחץ פסול על המנוח. לבסוף טוענים המתנגדים, כי צוואה מן הסוג האמור חסרה את המימד הטקסי, שתכליתו הינה, בין היתר, לגרום לכותב הצוואה לחשוב היטב על מעשיו ועל השלכותיהם

חרף כל הקשיים הטמונים בדבר, בסופו של יום סבר המחוקק כי יש לאפשר עריכת צוואת בכתב יד, בכפוף לשלושת התנאים שנקבעו בסעיף 19 לחוק. יחד עם זאת, מצאתי לנכון להביא את כל הדברים הללו באשר לצוואה בכתב יד, שכן בבואנו לבחון האם מסמך פלוני מהווה צוואה בכתב, שומה עלינו לזכור את החשש מפני מצב בו מסמכים אישיים ולא רשמיים של המנוח יוכרו כצוואות. חשש זה אך מתעצם נוכח העובדה ש"בנקודת הזמן בה מתברר רצונו של המצווה הוא כבר אינו בין החיים ואת כוונתו האמיתית לוקח הוא עמו אל מותו

בית-משפט פסק כי יש להימנע מהפיכת השופט ליוצר הצוואה . דברים אלו ודאי וודאי נכונים ככל שמדובר בצוואות בכתב יד. או-אז עשוי, כאמור, להתעורר חשש רציני שמא יוכרו כצוואות פתקים אישיים שכתב המנוח בינו לבין עצמו ואשר ממילא לא התכוון לצוות לפיהם את רכושו

חיפוש פנימי באתר