סעיף 5(א)(1) לחוק הירושה , התשכ"ה-1965 (להלן: החוק) קובע כי "מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו" - פסול לרשת את המוריש. סעיף 5(א)(1) לחוק הירושה פוסל, לצורך ירושה , את מי שגרם במתכוון למותו של המוריש; ודוק: לא נאמר בסעיף - מי שהורשע בעבירה של רצח, או מי שהורשע בגרימת מותו של המוריש בכוונה תחילה. הסעיף נוקט בלשון רחבה יותר ועניינו במי שהמית במתכוון. המבחן אינו טכני-פורמאלי - סעיף העבירה שבה הורשע הממית - אלא מבחן מהותי השואל אם ההרשעה נסבה על גרימת מוות במתכוון הסעיף אינו כולל דרישה לכך שגרימת המוות במתכוון תיעשה למטרת-ירושה , וגם מבחינת בסיסו ההגיוני והמוסרי של הסעיף אין מקום לדרישה כזו. לשם החלת הסעיף לא נדרשת "תודעה מינימאלית" שמדובר במוריש, ואין לומר כי פסלות הממית לרשת את הקורבן מותנית בכך שבעת-מעשה ראה הראשון את השני בתור "מוריש פוטנציאלי"‏ משפט פליליהריגהירושה